היפופוטאם – בהמות

 

היפופוטאםכתב וצילם: גילי
חסקין

 

הזברה

צילום: מולה יפה

 

ההיפופוטם
שייך למשפחת ההיפופוטמיים  (Hippopotamidae).
בעברית בהמותיים , והוא יחיד בסוגו. ההיפופוטמיים נמצאים בסדרת מכפילי הפרסה,אך
אינם מעלי גירה. מלבד ההיפופוטם נמצא במשפחה עוד מין אחד בלבד החי בימינו – ההיפו
הגמדי Choeropsis). בהסתמך על הבחנות מורפולוגיות בגולגלות
הפרטים ועל הבדלים גאוגרפיים, נמצא שקיימים חמישה תת-מינים של היפופוטם: יחד עם
זאת, לא נמצאה עדות מחקרית מוצקה להפרדה לתת-מינים האמורים, והיא מעולם לא אומתה
על ידי ביולוגים. ההבדלים המורפולוגיים בין תת-המינים שלעיל קטנים יחסית, ולכן הם
יכולים להיות תוצאה של שונות לא-מייצגת.

 צילם: גילי חסקין

צבע ההיפופוטם הוא חום אדמדם
ואפור. גופו גדול, מגושם וכבד ודמוי חבית. ההיפופוטמים הם מהגדולים שביונקים החיים
בעולם אורך גופו מגיע ל-4 מ'.  וגובהם בכתף
– כמטר ומחצה.

גודלם הרב מקשה על מדידת
משקלם של פרטים החיים בטבע. לפי הערכות, משקלם הממוצע של זכרים בוגרים נע בין
1,500 ל-1,800 קילוגרמים. הנקבות קטנות יותר: משקלן מגיע רק ל-1,300 עד 1,500
קילוגרמים. הזכרים ממשיכים לגדול במשך כל חייהם ויש דיווחים על זכרים מבוגרים
שהגיעו למשקל של 3,200 ק"ג, בעוד שהנקבות מגיעות למשקל מקסימלי בסביבות גיל
25. הם דומים בגודלם לקרנפים רחבי השפה, ויחד הם נמצאים במקום השני בעולם בעלי
החיים היבשתיים (שניים רק לפילים). בניגוד לבעלי חיים רבים, המקום הגבוה בגופו הוא
דווקא חלק הגב האחורי ולא אזור הכתפיים והראש. רגליו קצרות, ולכן הוא אינו מסוגל
לטפס, ואף לא לחלוף מעבר לסלעים בגודל בינוני.

חושי
הראייה, השמיעה והריח שלו מפותחים מאוד.

לזכר
ניבים באורך 50 ס"מ. בחותכותיו ובניבים הגדולים הוא משבר וקורע את הצמחים
משורשיהם.  הניבים משמשים גם ללחימה בין
הפרטים. הניבים מהווים תחליף לשנהבי הפילים. ב-1994  עלתה הצעה לאסור סחר והיא נדחתה. מאז האיסור לסחור בשנהבי פילים, גדל הסחר
בניבים פי 27. מחיר ק"ג 70 $

בשונה
מהיונקים האפריקנים הגדולים, ההיפופוטמים הם היחידים שמותאמים לאורח חיים מימי
למחצה ושחיים באגמי מים מתוקים ובנהרות. בדומה לנוטריה וללוטרה, יונקים החיים במים
ובדומה לתנין, עלו אברי החושים במהלך האבולוציה לחלקו העליון של הראש. יש לו ראש
גדול וכבד, עייים קטנות, אוזניים קטנות ונחיריים המוקפים בזיפים דלילים קצרים.
העיניים, האוזניים והנחיריים מצוידים במכסים, הנסגרים בעת צלילתו במים. די בהוצאת
החלק העליון של הראש בלבד, כדי שההיפופוטם יזכה להשתמש בכל חושיו, להקשיב, לרחרח
ולצפות בסביבתו וכן לנשום. ארבע אצבעותיו, שכול אחת מהן חובשת פרסה, קשורות בקרומי
שחייה.

במסגרת
תוכנית בערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק נעשה ניסיון למדוד את חוזק נשיכתה של נקבת
היפופוטם, ונמצא שזה מגיע ליותר מ-800 קילוגרם כוח

עור הגוף עבה מאוד ועוביו
כחמישה סנטימטרים, ומתחתיו ישנה שכבת שומן עבה. דרמיס עבה כמו פיל, אפידרמיס דק מאד,
חלקה ונטולת שיער. התאמה טובה למים וגרועה לקרינת שמש ישירה. אובדן מים גדול פי חמש
מזה של האדם.

רגליהם
קטנות באופן יחסי לגופם, וזאת בשל העובדה שבמים משקלם האפקטיבי נמוך יותר תודות
לכוח הציפה שמפעילים עליהם המים. בדומה ליונקים ימיים אחרים, את גופם מכסה כמות
מעטה מאוד של שיער. כהגנה נוספת מפני השמש, עורם מפריש חומר מסנן קרינה שצבעו
אדום. נמצא שחומר זה מכיל שני פיגמנטים, האחד אדום והשני כתום, שבליעת האור שלהם
גבוהה בתחום הקרינה האולטרה-סגולה. פיו של ההיפופוטם ענק, ומאפשר אף לאדם גדול
מידות לשבת בתוכו ברווחה לו היה מתאפשר לו. להיפופוטם ניבים גדולים שאורכם עשרות
סנטימטרים ומשקלם כמה קילוגרמים. הם בעלי שורש פתוח המאפשר צמיחה מתמדת. הניבים
משמשים בעיקר למאבקים עם פרטים אחרים, והוא לא ניזון מטרף אלא מסתפק בכמה עשרות
קילוגרמים של מזון צמחוני מדי יממה. ריאותיו של ההיפופוטם גדולות ומפותחות
ומאפשרות שאיפת אוויר בכמות גדולה, וכך הוא מסוגל לשהות מתחת למים דקות ארוכות עד
אשר נזקק לאוויר רענן מחדש.

צילם: גילי חסקיןאבולוציה

עד
1985 חוקרי טבע סיווגו אותו לצד החזירים, בהסתמך על מבנה השיניים הטוחנות. מאוחר
יותר, עדויות של חלבוני דם, של DNA ושל מאובנים מלמדים כי
ההיפופוטמים חולקים תכונות רבות יותר עם הלווייתנאים מאשר עם מכפילי פרסה אחרים,
כמו חזירים.

התאוריה
העדכנית ביותר בנוגע למוצא ההיפופוטמים מציעה כי הם והלווייתנאים חלקו אב קדמון
מימי-למחצה שהתפצל מיתר מכפילי הפרסה לפני כ-60 מיליוני שנים. אחד מהענפים הוא
למעשה ראשית דרכם האבולוציונית של הלווייתנאים, והשני – של ההיפופוטמיים. תחילה
הופיעה משפחת יצורים בעלי ארבע רגליים, אנתרקותריים
(Anthracotheriidae) , שהראשון מביניהם, שחי בסוף האאוקן, דמה
להיפופוטם רזה, עם ראש צר וקצר. משפחה זו התפצלה ברבות השנים לענפים רבים, שכולם
למעט אחד נכחדו בפליוקן. הענף היחיד ששרד התפתח, בחלוף הזמן, למשפחת ההיפופוטמיים.

 

שלד של ביזון אנטיקוס, ממנו התפתחו ההיפופוטמים

ההיפופוטם
הקדום ביותר הידוע לאדם הוא הקניהפוטם
 (Kenyapotamus)שחי
באפריקה לפני 16 עד 8 מיליוני שנים. מינים אחדים נפוצו בעבר גם באסיה ובאירופה,
אולם אף מאובן של היפופוטם לא התגלה ביבשת אמריקה. אב קדמון נוסף של ההיפופוטם
המודרני, הארכאופוטם (Archaeopotamus)  חי
באפריקה ובמזרח התיכון לפני 7.5 עד 1.8 מיליוני שנים. אף שתיעוד שרשרת המאובנים של
ההיפופוטמיים עדיין לא מובן היטב, שני סוגי ההיפופוטמיים החיים כיום, Hippopotamus והיהיפופוטאם הגמדי -)- Choeropsis,
, כנראה התפצלו לפני שמונה מיליוני שנים. ההיפו שחי בסוונות גדול משמעותית מקרובו החי
ביערות, שם גודל הגוף מהווה מכשול.
צילם: גילי חסקין

ההיפופוטם ניזון מכמויות
עצומות של מזון צמחי מדי יום ביומו. משום שבמים בהם הוא שוהה כמות הצומח דלה, אין
לו ברירה אלא לעזוב אותם לטובת איתור צמחים על פני היבשה, בעיקר צמחיית גדות. אוכל
כ-200-400 ק"ג ליום. ברם, ההיפופוטם סובל מן החום הרב ולפיכך מבכר לצאת את המים
רק עם רדת החמה ולא לפני כן. יש שירחיק קילומטרים רבים מן הבריכה שבה טבל ולקראת
בוקר ישוב אליה ולא יבוא אוכל אל פיו עד בוא הערב. מידי לילה יוצא למסלול, 8-16 ק"מ.

בלילה
אחד צורך היפופוטם עד 70 קילוגרמים של עשב . חשיבותו האקולוגית רבה, משום שהוא
אוכל צמחיית מים ומונע היווצרות ביצות.

במהלך
ליחוך העשב הם יאכלו גם צמחים אחרים, אולם אלו הם רק מרכיב משני בתזונתם.

מערכת
העיכול של ההיפופוטם אינה יעילה כל כך, ובחלק ניכר בגלליו קיים חומר שעוכל חלקית
ואשר מאפשר ליצורים רבים להסתמך על הגללים כמזונם העיקרי. למעשה יוצר ההיפופוטם
סביב הפרשותיו מעין מיקרו פאונה שבה מתקיימים מיני דגים ויצורי מים אחרים או עופות
שונים המגיעים לנבור בגללים. יתר על כן, מערכת העיכול שלו איננה מותאמת לאכילת בשר
ולכן התנהגויות מן הסוג של אכילת פגרים, טריפה ואף קניבליזם הן די נדירות, אולם
קיימות, במדה רבה יותר ממה שסברו בעבר.

 

 

ההיפופוטם
מבלה את רוב זמנו בהתפלשות במים או בבוץ יחד עם יתר חברי להקתו. המים או הבוץ
מסייעים בקירור הגוף ובשמירה על לחות העור. למעט אכילה, רוב חייהם של ההיפופוטמים
– החל בלידה, המשך בלחימה וכלה ברבייה – מתנהלים במים. הם עוזבים את המים בשעות
בין הערביים על מנת לטייל וללחך עשב, מקור מזונם הראשי. קיימת סימביוזה בינם לבין ציפורי הז'קנה, המנקות את עורם מטפילים.
נחשב לאויב של בני האדם. הם תוקפים דייגים בסירות, או נשים כובסות. ההיפו מאד
טריטוריאלי. אם אשה שואבת מים תימצא בין ההיפו למים, הוא יתקוף.

 
צילם: גילי חסקין

ההיפופוטם חי בעדרים בני
כעשרה פרטים בממוצע, אך גם בקבוצות גדולות יותר. בקבוצה הבסיסית יש זכר המחזיק
בנחלה ועמו מספר נקבות בוגרות וצאצאיהן. לחוד, עדרי רווקים. במרחב המימי שוכנות
הנקבות בנחלת הזכר השליט. מחוץ למים הן משוטטות בשדות עם צאצאיהן. הזכר השליט מסמן
את נחלתו באמצעות גלליו שאותם הוא מפזר על קרקעית המים בעזרת זנבו. הוא שומר על
נחלתו ועל נקבותיו בתקיפות מפני זכרים פולשים. התוקפנות מביאה לא פעם לעימותים קשים
הכוללים פעירות פה בצד ניסיונות נשיכה באזור הצוואר העבה של כל אחד מהזכרים
הנלחמים. הם נפצעים. הוא מפריש לכה אדומה ובה חומרים אנטיבוטיים, לכניסה למים
המזוהמים. רק הטריטוריאליים (10%) מזדווגים. התקשורת בקבוצה היא קולית ותת-מימית.
רפרטואר הקולות של ההיפופוטם כולל בעיקר נהימות ושאגות. לעתים הוא יחזיק את ראשו
בגובה המים בדיוק, כך שהקריאה שישמיע תישמע מתחת למים ומעליהם גם יחד .

 

נקבות
ההיפופוטם מגיעות לבגרות מינית בגיל חמש עד שש שנים. משך תקופת ההיריון הוא כשמונה
חודשים. קצר בהשוואה לגודל גופו. (היריון של פילה נמשך 22 חודשים). הזכרים מגיעים
לבגרות מינית בגיל שבע שנים וחצי. עונת הרבייה מתרחשת בחודשים אפריל-אוגוסט.
החיזור, ההזדווגות, ההמלטה וההנקה מתרחשים במים. ההזדווגות נמשכת כ-17 דקות. במשך
כל ההזדווגות הנקבה שקועה במים, ורק ראשה מגיח לעתים על מנת לנשום. ההמלטה כאמור
מתרחשת גם היא במים, ובכך מצטרף ההיפופוטם לשורת היונקים המצומצמת שממליטים את
גוריהם במים, לצד הלווייתנאים והתחשאים. משקל הוולד נע בין 25 ל-45 קילוגרמים,
ואורכו כ-130 סנטימטרים. על-פי רוב הנקבה ממליטה גור אחד בלבד, ולעתים רחוקות יותר
– שניים. האחים הבוגרים מסייעים בהמלטה. ההנקה בדרך כלל בחוץ. לעתים גם מתחת למים.
הקשר בינו לאם הדוק ביותר, גם לאחר גמילתו בגיל שמונה עד תריסר חודשים. הוא נלווה
לאמו במשך מספר שנים. הנקבה מגדלת את צאצאה במקום מוגן ומוסתר אותו היא מכינה בטרם
ההמלטה באמצעות רמיסת צמחייה בסבך קנים. הגור מסוגל לשחות בכוחות עצמו כעבור פרק
זמן קצר.

בשל
גודלו הרב אין להיפופוטם אויבים של ממש בטבע, ורק הגור חשוף בצעירותו לאיומים של
טורפים, בעיקר של אריות, צבועים ותניני היאור ועל כן נושאת אותו האם על גבה במשך
מספר חודשים כדי לגונן עלי,ו עד אשר יהא גדול דיו להגן על עצמו. [למרות זאת, נצפתה
משפחת אריות בשמורת צ'ובה, שהתמחתה בטריפת היפופוטמים). הנקבה עלולה להגיב
בתוקפנות אדירה אם תחוש בסכנה לצאצא שלה. היפופוטם צעיר לא יהסס להלך במים שורצי
תנינים, ולעתים אף יחכך את אפו בגפם. אם הוא נתפס בחוץ כשמגיעה תקופת היובש, עורו
מתבקע. הוא מקבל מכת חום וטורפים מתנפלים עליו.

ההיפופוטם
חי בממוצע בין 40 ל-50 שנים. ההיפופוטם המבוגר ביותר בשבי הוא נקבה העונה לשם
"דונה". היא חיה בגן החיות באבנסביל שבאינדיאנה, ארצות הברית עד מותה
ב-3 באוגוסט 2012 בגיל 60‏. ההיפופוטם המבוגר ביותר שחי בשבי אי פעם (ותועד) היה
גם הוא נקבה שענתה לשם "טנגה". היא חיה ומתה במינכן בשנת 1995 כשהייתה
בת 61 שנים

לפני
עידן הקרח האחרון, ההיפופוטמים היו נפוצים בצפון אפריקה ובאירופה, ובאופן עקרוני
הוא מסוגל לחיות באזורים קרים, בתנאי שהמים אינם קופאים בחורף. בעבר הוא היה נפוץ
באזור הנילוס שבמצרים, אולם מאז הוא נעלם מהאזור. גם לאחר הכיבושים הערביים במאה
השביעית לספירה עדיין נמצאו היפופוטמים בעיר הנמל המצרית דמיאטה. היפופוטמים
נמצאים כיום בנהרותיהן ובאגמיהן של המדינות אוגנדה, סודאן, סומליה, קניה, צפון
קונגו, אתיופיה, גאנה, גמביה, בוטסואנה, דרום אפריקה, זימבבואה וזמביה, וכן
בטנזניה ובמוזמביק.

 

קניפוטאמוס. המין הקדום ביותר

 

ממצאים
גנטיים מצביעים כי אוכלוסיית ההיפופוטמים המצויה באפריקה התרחבה באופן משמעותי
במהלך תקופת הפליסטוקן או אחריו, שמיוחסת לעלייה המקבילה בכמות מאגרי המים לקראת
סוף התקופה. כיום, לעומת זאת, אוכלוסיות ההיפופוטמים מאוימות על ידי המחסור במים
ביבשת. בנוסף, הציד שלהם אינו מוסדר במקומות רבים או שאינו נאכף באחרים. במאי 2006
ההיפופוטם הוגדר כמין "פגיע" (Vulnerable) על
ידי ארגון השימור העולמי. אוכלוסייתו נאמדה בכ-125,000 עד 150,000 פרטים, ירידה של
שבעה עד עשרים אחוזים מאז האומדן הקודם ב-1996

הירידה
החדה ביותר בגודל אוכלוסיית ההיפופטמים תועדה בקונגו. האוכלוסייה בפארק הלאומי
וירונגה שבמדינה הצטמצמה לכדי 800 עד 900 פרטים, לאחר שבאמצע שנות ה-70 היא נאמדה
בכ-29,000 פרטים; ההצטמצמות הנוראה מיוחסת למלחמת קונגו השנייה. הציידים הם כפי
הנראה מורדים לשעבר מקבוצות ההוטו, חיילי קונגו ששכרם זעום ואנשי המיליציות
המקומיות. ההיפופוטמים ניצודים בשל מספר סיבות, בהן האמונה כי הם בעלי חיים
טיפשים, הטענה שהם פוגעים בחברה, וכן לשם מכירת חלקי גופם. מכירת בשר ההיפופוטמים
אינה חוקית, אולם פקחי הקרן העולמית לשימור חיות הבר מתקשים לסכל מכירות שכאלו
בשוק השחור.