שושלת טאנג – תקופת הזוהר של סין המסורתית

כתב: גילי חסקין 2018; הגהה: 05-05-24

ההיסטוריה הסינית ארוכה, מפותלת ומרובת תהפוכות. במהלך טיול בסין, נדרש המטייל להכיר כמה שושלות חשובות, שטאנג היא אחת הבכירות בהן. בכל מקום בו בסין מופיעים בתולדות האזור, מעשיה של שושלת טאנג. שאנגן (Sahgan), בירתה של טאנג, כיום שיאן (Xian) ), נכללת בכול המסלולים הקלאסיים לסין ובמקום מוצג מופע המהלל את שושלת זו.

בתקופת שושלת טאנג התבסס המסחר ב"דרך המשי" ולכן המטייל לאורכה, נדרש לתולדותיה של השושלת.

ראו באתר זה: מהי דרך המשי

באדיבות Wikipedia

שושלת טאנג (Táng) הייתה שושלת הקיסרים הסינית השביעית, אשר שלטה בסין מיד אחרי שושלת סווי (Sui), במשך 289 שנים משנת 618 ועד שנת 907, עת עברה סין ל"תקופת חמש השושלות" ו"עשר הממלכות". שושלת טאנג נוסדה על ידי משפחת לי שצברה כוח והשפעה במהלך שקיעתה של שושלת סווי. כישלונה של שושלת סווי במלחמה השלישית מול קוריאה, בנוסף לפרויקט התעלה הגדולה, ובניית החומה הגדולה של סין, אשר גבו קורבנות רבים בנפש, גרמו למורת רוח קשה נגד השושלת וקיסריה וגרמו להתקוממויות מקומיות.

מייסד שושלת טאנג, היה לי יוּאן (Li Yuan) , שלימים נשתמר השם שניתן לו לאחר מותו – גָאו דְזוּ. הוא היה קצין צבא בכיר בצבא הקיסרי ומושל מחוז בתקופת בן דודו – הקיסר יָאנְג גונְג יוּאוּ, הקיסר השלישי והאחרון לבית סווי. מצד אחד השתייכה משפחתו לשר צבא מפורסם מימי האן, אבל מן הצד השני הוא מצאצאי זרים מן הצפון. כך שההתפתחות האתנית ששינתה את עצם משמעותה של ה"סיניות" מימי שושלת האן, באה לידי ביטוי בשושלת זו.

ראשוני הקיסרים לבית טאנג היו קיסרים-לוחמים נמרצים. אחרי שהחזירו את אחדותה של סין, השליטו קיסרים אלה את ההגמוניה הצבאית והמדינית של סין לאסיה המזרחית והתיכונה והרחיבו את תחומה אפילו מעבר לזה שהגיעה אליו בימיו של הקיסר Wu משושלת האן (Han), שהניחה את היסודות לאימפריה הסינית. בנו של המייסד, טאי צונג (627-501), נחשב לאחד הגדולים מבין קיסרי סין. הוא היה בן 21 כאשר ירש את כסאו. לאחר שרצח את אחיו, כדי למנוע איום על שלטונו, גירש את ה"ברברים" שפלשו לסין וכבש שנית את הארצות שנכבשו מידי סין לאחר נפילת בית האן.

דאזו: צילום: גילי חסקין

לאחר שהשלים את מטרותיו הצבאיות, חזר אל בירתו צ'אנגן  ( Chang'an ) ונתן דעתו על סדרי החיים בשלום. הוא קרא את כתבי קונפוציוס והורה להוציאם לאור במהדורה מחודשת. הוא התפרסם באמרו: "אתה יכול לתקן את הכובע (על ראשך); בהשתמשך בקדמוניות, כמו בראי, אתה יכול לראות מראש עליית ממלכות ונפילתן". כאשר יעצו לו שריו, להחמיר את מידת העונשים, כדי לבער את נגע הפשיעה, השיב להם שהדרך אמורה להיות אחרת: להפחית את הוצאות, להעמיד פקידים ישרים ולדאוג שלעם יהיה מזון , מעון, מרפא ומלבוש, דבר שייתר את הצורך בפשיעה. הוא הוציא תקנה, שקיסר לא יאשר גזר דין מוות, טרם שצם שלושה ימים.

הוא סלל את הדרך לתקופה בה הגיעה סין לשיא יצירתה. אחרי יובל של שקט יחסי ושלטון יציב, ייצאה סין עודפי אורז, דגן ומשי. חלק מהרווחים הוצא על מותרות. בימות הפנימיות של סין שטו ספינות תענוגות; בנהרות שקק המסחר ואניות סוחר הפליגו מנמליה אל חופים מרוחקים באוקיינוס ההודי. עושר כזה לא ידעה סין לפני כן; מעולם לא התברכה בשפע כזה של מזון, בתים נאים ובגדים משובחים. יורשו של טאי צונג, לי שה- מין, המכונה "צאי צונג" (649-627), היה גם הוא מגדולי הקיסרים בסין. בתקופת שלטונו התקיף התבססו הישגי שושלת סואי והתרחבותה. ישנם היסטוריונים המשווים את שושלת טאנג, לשושלת האן (מאה 2 לפני הספירה – מאה שניה לספירה). כמו האן (שירשה את צ'ין), ירשה טאנג, שושלת תקיפה, מלאת חיוניות, אך קצרת ימים. כמו האן, הקימה טאנג, משטר ריכוזי שבא אחרי תקופה של פירוד ואי יציבות.

כמו האן, גיבשה טאנג אמצעים מנהליים שהקימו קודמיה. בימי שתי השושלות התרחבה סין והתחזק בה מעמדו של הקונפוציוניזם. בתקופת שלטונה של האן, יושב הדרום בצפיפות, שיעור העיור גדל ואת משרות השלטון תפשו המלומדים, שהגיעו לכך דרך שיטת המבחנים, ולא עוד בני אצולה שקיבלו את המשרות בירושה. כבר בזמן שושלת סווי החלו להכניס למשרות בממשל, משכילים ומלומדים שעברו בחינות קבלה לשירות הציבורי. אך הדבר מוסד בזמן שושלת טאנג

שושלת טאנג הגיעה לשיא גאותה בימי ינג הואנג, שכונה "הקיסר המזהיר", אשר מלך, תוך כמה הפסקות קצרות, כארבעים שנה (713-756).

בימי שושלת טאנג, הראתה סין נכונות נדירה ליצור מגע עם החוץ. היו להם קשרים דיפלומטיים מפרס ועד הקיסרות הביזנטית. סין נפתחה לעולם, הדתות זכו בתחילה לחופש פולחן, הבודהיזם התפשט. נזירים בודהיסטים הגיעו מהודו בהמוניהם ונזירים סינים נסעו להודו, כדי להכיר את מקורה של הדת החדשה שהתפשטה בסין בתקופה זו. שליחים זורואסטריים ונוצרים נסטוריאנים הגיעו לסין והטיפו לאמונותיהם. הממלכה הסבירה להם ענין והותר להם להפיץ את אמונותיהם. סוחרים מרחבי העולם סחרו, והשתקעו בסין. דרך המשי המפורסמת הגיעה לשיא תהילתה, (לקראת תום עידנה של השושלת, נפגעה דרך המסחר החשובה). עד היום טאנג הוא שם נרדף לסין.

בתקופה זו נמצאו אירופה ואסיה בתהליך של התאוששות מגל פלישות הברברים. למעט פרקי זמן קצרים, כמו הרנסאנס הקרולינגי, הרנסאס האוטוני והרנסנס המקדוני, היתה אירופה שרויה בעוני, בחושך רוחני יחסי ובמריבות דתיות.

קרל הגדול חתם ב-798 חוזה ידידות עם הקיסר הטאנגי. הארון אל רשיד שלח משלחות לסין ב-797 וב-801. כבר ב-758 ישבו קהילות ערביות בקנטון וכעבור מאה שנה ישבו קהילות סיניות בבגדד ובאנגליה. שושלת זו נתנה את השראתה לשושלת נארה (Nara) ביפן'שהיתה מעין תור זהב בהיסטוריה היפנית.

ראו באתר זה: יפאן בתקופה הקלאסית.

החרסינה הסינית היתה מצרך מבוקש ויקר מאד. בראשית המאה ה-9 לא נפלה האימפריה הטאנגית בתרבותה מאלו של האסלאם ואירופה. כך לדוגמא: בשנת 801 הכין ציה שאן את מפת סין לפי קנ"מ של 100 "לי" לכל אינצ'. היתה זו מפה שמידותיה היו 9X 10 מ' ותיארה שטח של סין ושכנותיה. בשנת 814 – שנת מותו של קרל הגדול – השתרעה שורה רצופה של אימפריות בעולם האירו-אסייתי: הח'ליפות האומיית בספרד, האימפריה הקרולינגית, האימפריה הבולגרית, הביזנטית, הכוזרית, העבאסית והסינית. בתוכם אימפריית סירוויג'איה (Srivijaya) בסומטרה ושאילנדרה  (Shailendra ) בג'אווה.

ראו באתר זה: תולדות אינדונזיה בעת העתיקה

באדיבות Wikipedia

בתקופת שושלת טאנג שלטו 21 קיסרים. האוכלוסייה בסין בזמנה נעה, על פי מפקדי אוכלוסין שנערכו במאות השביעית והשמינית, בין 50 מיליון איש ל-80 מיליון איש בשיא כוחה, וזאת מתוך אוכלוסייה כלל עולמית של 190 עד 240 מיליון נפש. בירתה של הקיסרות הייתה צ'אנג-אן (ש'י-אן של היום) שהייתה העיר המאוכלסת ביותר בעולם באותה תקופה. שטח ממלכת טאנג היה השטח הגדול ביותר שנשלט עד אותה עת על ידי שלטון מרכזי אחד והתחרה בשטחיהן של שושלות מאוחרות יותר.

באמצע המאה השמינית הגיעה סין הקיסרית של שושלת טאנג לשיא זוהרה. הייתה זו תקופה של התפשטות טריטוריאלית מסיבית, טאנג השתלטה על אגן הטארים במערב וזכתה גם לניצחונות גם כנגד הטיבטים, הח'יתאנים וממלכת נאן ג'או. הייתה זו גם תקופה של פריחה כלכלית, עם התפתחות המסחר הבינלאומי בדרך המשי והצלחתה הגדולה של שיטת השדות השווים בחקלאות הסינית. סין כרתה בריתות עם שכניה, כמו האויגורים ומיקמה את עצמה כמעצמה הגדולה במזרח אסיה, ללא מתחרים של ממש.

עם זאת, כבר בשנות הארבעים של המאה השמינית ניתן היה לראות סדקים בכוחה של השושלת. שיטת הבחינות הקיסריות העניקה אז עדיפות לתושבי הבירה הקיסרית, צ'אנג אן (כיום שיאן), הללו העדיפו להישאר בבירה ובכך התרופפה השליטה של הקיסרים במחוזות המרוחקים. לעתים הקיסר היה ממנה פקיד שסרח לתפקיד במחוז מרוחק כעונש. דבר זה סייע בהמשך לצמיחתו של המרד בפריפריה הקיסרית.

כמו כן, "שיטת השדות השווים", לפיה האדמה היא של הקיסר ולפיכך לא ניתנת להורשה, הקיסר הוא המעניק אדמה באופן שוויוני לאיכרים והם חייבים בתשלום מס על אדמה זו, התבססה על כך שיש מספיק אדמה הניתנת לעיבוד בסין. עם הפריחה הכלכלית והעלייה בכמות האוכלוסין הצטמצמה האדמה הפנויה ורבים, שלא הייתה להם אדמה לעבד הפכו לנוודים ומובטלים. בבירה היה עושר רב, אך באזורים החקלאיים היו עוני רב שסייע בצמיחת המרד.

בשנות הארבעים נערכה בסין אף רפורמה צבאית. שושלת טאנג בתחילת דרכה, הסתמכה על שיטת חיילי המפקדות. לפיה ישנן משפחות של חיילים, החייבים באימונים צבאיים לעתים ובשירות לפי הצורך, החיים ומנהלים משקים חקלאיים בקצוות של הקיסרות ובתמורה הם פטורים ממסים. עם התרחבות האימפריה שיטה זו לא הספיקה שכן נדרש כוח צבאי לתקופות שירות ארוכות. הוחלט להקים עשרה פיקודים אסטרטגיים בסין, להם מפקד קבוע לתקופה ארוכה וצבא קבוע המגויס מדלת העם הסינית, ומן הנוכרים, בעיקר הטורקים המזרחיים, ששולבו בסין בסוף המאה השביעית. חיילי הצבא החדש כונו "ג'יין-אר" שפירושו: "ברנשים איתנים". הרפורמה הביאה לנאמנות של החיילים למפקדיהם יותר מאשר לשושלת ולמפקדים עצמאיים וחזקים, הנמצאים עם צבא גדול במקומות מרוחקים שהחצר מיעטה להתערב בענייניהם. בתחילה, השיטה הצבאית החדשה זכתה להצלחות. מסעי מלחמה של מצביאים מוכשרים הביאו את שטחה של השושלת לשיא, כאמור, אולם בשנת 751 ספגו הכוחות הסיניים תבוסות כמעט בכל החזיתות, בדרום כנגד נאן ג'או; ובצפון המערב הפסיד המצביא אן לושאן בקרב כנגד הח'יתאנים ( Khitans).

בצפון המערב המצביא הוותיק והמוערך, גאו סיין-גה, התנגש עם הערבים בקרב טלאס (Talas), המסמל את שיא ההתפשטות הסינית מערבה. קרב שהסתיים בתיק"ו . כדי להוסיף עלבון לביזיון לקחו עמם הערבים בשבי הרבה אומנים ובעלי מלאכה סיניים וחיסלו את ההגמוניה הסינית בשטחים רבים. מלאכת ייצור הנייר למשל נלמדה משבויים סיניים והתפשטה לספרד ולבגדד. קרב זה שהיה מהחשובים שבהיסטוריה העולמית, סלל את הדרך להשתלטות האסלאם באסיה התיכונה. בעקבותיו איבדה סין את תורכסטן (755).

ראו באתר זה: תולדות אסיה התיכונה בימי הביניים

הקיסר הסיני שואן-דזונג (  Xuanzong), שבתחילת דרכו היה פעלתן ונמרץ, עם הזדקנותו החל להזניח את ענייני הממשל. הוא הפקיד עוד ועוד תפקידים בידי ראש ממשלתו, לי לין-פו, ובעצמו פנה לעיסוק בבודהיזם טנטרי ובאמנות. פילגשו האהובה של הקיסר, יאנג גוי-פ'יי, שעל יופיה וסיפור אהבת הקיסר אליה ישנן אגדות רבות, שלטה בקיסר למעשה, ומינתה את מקורביה לתפקידים בכירים. כשהזדקן לי לין פו, מינתה יאנג את מקורבה יאנג גו-ג'ונג, שהיה פחות מוכשר, אך יותר יהיר ומושחת. במצב פוליטי וחברתי זה הכל היה מוכן למרד שיזעזע את השושלת.

במחתית השנייה של המאה השמינית איבדה סין את שלטונה בספר. אף כי גודל האוכלוסייה של סין אפשר לשליטיה לגייס צבא שמנה מאות אלפי איש במטרה להתמודד עם פלישות נוודים מצפון וממערב, להשתלט על דרך המשי ולהכפיף עמים למרותה, הרי שבתקופת המלך הטיבטי סונגצן גאמפו ((Songtsen Gampo)) , טיבט התפשטה ללא הפסקה. הצבא הטיבטי הגיע עד צפון הודו, והווה איום על סין ושושלת טאנג, אשר נאלצה להיכנס לברית עם הטיבטים. בשנת 763, פלשו צבאות טיבט אל הבירה הסינית צ'אנג-אן, ואילצו את הסינים להסכים לברית שבה נקבעו הגבולות החדשים, הם נסוגו תוך זמן קצר, סין איבדה שטחים מערביים. השטחים הוחזרו במהלך שלטון המאוחר של שושלת טאנג, ואחריה.

ראו באתר זה: תולדות טיבט

כל אלו הובילו לפרוץ מרד אן לושאן (An Lushan) המרד החל כאשר אן לושאן, ממצביאיה הבכירים של השושלת, החליט לפנות כנגדה ולהקים שושלת חדשה – שושלת יאן (Yan); והסתיים בהתפוררות הדרגתית של המרד לאחר שהמורדים ספגו תבוסות.

למרד היו השלכות משמעותיות: הוא גרם לנזק עצום בצפון סין וערער את היציבות של השושלת ואת האמון בין ההנהגה לבין הצבא. בנוסף, המרד אפשר לאויביה של סין לנצל את חולשתה ולכבוש ממנה שטחים משמעותיים. מרד אן לושאן נחשב לקו פרשת מים בתולדות שושלת טאנג, ומסמן את תחילת דעיכתה של השושלת, שנמשכה עד לנפילתה הסופית, כ-150 שנים מאוחר יותר.

האויגורים שלטו בחלקים גדולים של תורכסטן, וכן איבדה סין את מנצ'וריה. טאנג נחלשה גם בגלל המעמסה הצבאית שהיווה הצבא וגם בשל נטיותיו הביזוריות. אבל המכונה המנהלית היתה משומנת דיה כדי להבטיח עוד 100 שנות שלום ויציבות יחסית. אולם בהדרגה התחזק כוחם של המפקדים המקומיים. עם שקיעת טאנג נעשה השלטון פחות סובלני כלפי דתות זרות. הפתיחות הקוסמופוליטית פנתה את מקומה להסתגרות וקסנופוביה. עושר המנזרים הבודהיסטיים גרם לרדיפתם בידי השלטונות. כמו כן הוצרו צעדיהם של בני דתות אחרות: מניכאים, זורואסטרים ונסטוריאנים. משטר טאנג החל לשקוע. הקרקעות התרכזו בידי משפחות עשירות, הארץ סבלה מחוסר יעילות מנהלית. מערכת ההשקיה הוזנחה ואסונות טבע גרמו לרעב. בשנת 847 פרצה מרידה בשאנגדונג והתפשטה ברחבי צפון סין.

בשנת 860 התנתקה קוריאה מסין. שושלת טאנג,  נחלשה בשל מרידות שונות בסין. מרד משמעותי פרץ בממלכה המשועבדת נאן-ג'או, אשר הכריזה על עצמאותה. ב-879 כבש אחד המצביאים, חואנג צָ'או, תוך גיוס צבא אדיר בן מיליון חיילים, את גואנגג'ואו והרג את מרבית 200,000 תושביה, על קהילת הסוחרים הזרים שבה. לאחר מכן כבש את לְווֹיָאנג ואחר-כך את צ'אנג-אן. בשיא המרד מזרח סין הייתה כמעט כולו בידיו.

מרידה זו דוכאה רק כעבור עשור, אך הקרדיט נפל בחלקם של המפקדים האזוריים ולא של הממשלה המרכזית. על אף שבסופו של דבר עלה בידי כוחות טאנג להביס אותו, פגע המרד בשושלת אנושות, וזמן קצר לאחר מכן השושלת הגיעה לקיצה. בשנת 907 בא הקץ לשושלת טאנג.

תקופת שלטונה של שושלת טאנג על סין, זכורה כ"תור הזהב הסיני", השושלת מיסדה שירות ציבורי שהקבלה אליו התבססה על מבחני השכלה. תקופה זו נחשבת כתור הזהב של השירה הסינית, שניים מהמשוררים הסינים הנחשבים ביותר, לי באי ודו פו פעלו בתקופת שושלת טאנג. בתקופתה חלה התקדמות בתחומי התרבות, המוזיקה, הכלכלה, התחבורה, החקלאות, קרטוגרפיה ועוד.

אתר המערות בדאזו (Dazu) שבסצ'ואן,מתקופת שושלת טאנג  צילום: גילי חסקין

בתקופת שושלת טאנג הגיעה סין לשיאים באומנות. כך למשל, נמשכה התפתחות הפיסול והציור הבודהיסטי והיא שגשגה בחסות חצר הקיסר, המשפחות הגדולות וקנאים לדבר. אמונות הדיוקנאות והפרסקות החילוניות שגשגה אף היא. וו דאו טזה (בערך 700-760) זכה לתהילה בתור צייר, ונחשב לדעת רבים לצייר הגדול ביותר בתולדות סין. עבודתו השקדנית החדירה רוח של ביטוי אישי וחופשי. בתקופתו גדל כבודם של ציורי הנוף בתור סוג של אומנות. מעטים מאד ציורי שושלת טאנג ששרדו. ניתן להעריכם רק לפי כתבי מעריצים.  הענף שנודע יותר מכל במערב היה הקרמיקה. באותה תקופה החלו אומני סין בייצור חרסינה אמיתית, אפויה בחום רב. מוצריהם הידועים ביותר היו צלמיות חומר מגושמות למדי ומעוטרות בצבע, או בזיגוג צבעוני. אומני הקרמיקה של טאנג חיבבו מאד דמויות של סוסים דוהרים.

פסל בודהא בלשאן. מתקופת שושלת טאנג. צילום: גילי חסקין

תקופת טאנג היתה גם תקופתם של היסטוריונים גדולים, של פרשנים לכתבי המופת ושל מחברי אנציקלופדיות. אבל בעיקר נודעה תקופה זו כתור הזהב של השירה הסינית. במאה ה-8 היו בתקופת שושלת טאנג משוררים גדולים רבים והם הצטיינו בענפי שירה רבים, בעיקר ליריקה חופשית. הקיסרים העניקו משרות גבוהות למשוררים, כמו לציירים. לימים, במאה ה-18, ציוו קיסרים מבית מאנצ'ו, לאסוף מבחר שירים שנכתבו בתקופת שושלת טאנג. התוצאה היתה שלושה כרכים, שהכילו 48900 שירים, שנכתבו על ידי 2300 משוררים. שניים ממשוררי הדור היו גבוהים משכמם ומעלה ונערצים עד היום.

• לי בו (Li Bai): 701-762 – תמצית הרוח הדאואיסטית החופשית. נהנה מיין, נשים וזמרה. הוא היה בנו של סוחר עשיר. מקום הולדתו לוט בערפל, אך יש הגורסים כי מדובר בעיר סואיה שבקירגיסטן (כיום טוקמוק). כשהיה בן חמש, עברה משפחתו למחוז סצ'ואן ושם הושפע מהטאואיזם ומהקונפוציוניזם. מגיל 25 סבב ברחבי סין, דבר שהשפיע על אישיותו ועל השפה השירית החופשית שלו ועורר עניין רב עוד בחייו. לי באי פגש את הקיסר בשנת 742 ובמשך שנתיים שירת כמשורר בחצרו, עד הפסקת עבודתו. מאוחר יותר תמך במרד נגד הקיסר ועל כך הוגלה ליֵלוַאנג (Jiujiang). הוא זכה לחנינה ומת בדַאנְגטוּ. האגדה מספרת כי טבע כשניסה לתפוס את בבואת הלבנה. משירתו של לי באי נותרו כ־1100 שירים.לשירי לי באי, בפרוייקט בן יהודה.
• דו פו (Du Fu) : 712-770 – איש מפוכח ביותר, אומן, קונפוציוניסט מסור. שירתו של דו פו, בן תקופתו וחברו של המשורר לי באי, התאפיינה בנושאים פוליטיים וחברתיים. דו פו שאף לשרת בחצר הקיסרות, אך מעולם לא עלה בידו לצלוח את המבחנים הקיסריים. למרות זאת הצליח להשתלב בתקופה מסוימת כפקיד בחצרו של הקיסר טאנג סוּדְזוֹנְג. דו פו היה איש נחוש ששאף להגשים בחייו את האידאלי הקונפוציאני. הוא היה תמיד דואג לבריות ולגורל המדינה, ואף תיקן מרכיבים שליליים שבקונפוציאניזם. כך למשל, הייתה לו סימפטיה לאנשים כפריים פשוטים, מה שלא היה קיים אצל מנציוס, והוא דאג לבעלי חיים, מה שלא היה קיים אצל קונפוציוס.
• חייו היו רצופים עליות ומורדות. בראש ובראשונה היה זה מרד אן לושאן ב-755, שזעזע באותה עת את האומה כולה. חצר הקיסרות כולה, ודו פו בתוכה נאלצו לנטוש את הבירה צ'אנג-אן. מאותה עת ועד מותו התאפיינו חייו בחוסר יציבות.
• במשך חייו לא זכר דו פו להערכה מיוחדת על שיריו. עם זאת, לאחר מותו גברה ההערכה לפועלו, ויצירתו זכתה לפרסום והשפעה רבה בתרבות הסינית ואף ביפנית. משירתו של דו פו נשתמרו כ-1,400 שירים, הנותנים סקירה רחבה של מגוון יצירתו. שיריו ליריים פחות משירי לי ביו ולמדנים יותר מהם עולים מהם רגשות אודות שפל מעמדו של האדם.
• 
• מערות בינגלינג, לגדת הנהר הצהוב צילום: גילי חסקין