מבוא לטיול בפינלנד

 כתב: גילי חסקין; 23-02-2024

תודה לגדעון ביגר על הערותיו

ראו גם, באתר זה:  מבוא לטיול ללפלנד

 השם:

השם פינלנד (Finland) מקורו בשפה השוודית. "פינה" פירושו "אדם פיקח". היא נקראת בפינית Suomen  Tasavalta ; בקיצור Saumi . הסימול הבינלאומי המקוצר של פינלנד הוא SF, ראשי התיבות של שני שמות המדינה.

המקורות הכתובים הראשונים המכילים את השם פינלנד מתוארכים בקירוב למאה השישית לספירה. שני כתבים אשר נמצאו במחוז אופסלה שבשוודיה והכילו צורה מעוותת של השם – "פינלונט" (finlont). לוח שלישי מהמאה ה-13, נמצא באי גוטלנד (Gotland ) שבמזרח שוודיה[1] ועליו חרוט השם "פינלנדי". משערים שהשם מקושר לשבט הפינים, אשר מוזכר לראשונה בשנת 98 לספירה אולם משמעותו אינה ידועה. נקראה בעבר "סואומאלאיסט" שפירושו "עם הביצות".

צורתה של פינלנד מזכירה אדם בעל זרוע אחת. ישנה הקבלה בין צורה זו לבין הפרסוניפיקציה הלאומית של פינלנד – Finnish Maiden (בפינית- Soumi-neito) – והארץ כולה מכונה לעיתים בשפה הפינית בשמה של הגבירה. עניין זה מופיע גם בהקשר הרשמי – השטח שסביב Enontekiö בחלקה הצפון-מערבי של הארץ, בין שוודיה ונורבגיה, נקרא לעיתים "הזרוע" (käsivarsi). לאחר מלחמת ההמשך[2], פינלנד ויתרה על חלקי אדמה נרחבים לטובת רוסיה, בשביתת הנשק של מוסקבה בשנת  ונאמר על הדמות, כי איבדה את זרועה האחרת כמו גם מכפלת מ"חצאיתה".

גיאוגרפיה:

מיקום וגבולות:

הגאוגרפיה של פינלנד שונה מזו של ארצות נורדיות אחרות. פינלנד גובלת בים הבלטי, במפרץ הבוטני ובמפרץ הפיני, והיא המדינה הצפונית ביותר ביבשת האירופאית. אמנם ישנן מדינות המגיעות צפונה ממנה, אך פינלנד כולה משתרעת מעל קו הרוחב של 60 מעלות צפון, וכמעט רבע משטחה נמצא מצפון לחוג הארקטי, בעוד שלשבדיה או נורבגיה, יש גם אזורים דרומיים יותר. פינלנד נמצאת בין מפרץ בותניה במערב ומפרץ פינלנד בדרום. שניהם מסעיפי הים הבלטי. המדינה שוכנת בין 60  ו-70 רוחב צפוני ובין 21 ו-31 אורך מזרחי. הנקודה הדרומית ביותר בפינלנד, העיר Hanko  נמצאת באותו קוו רוחב כמו אוסלו שבנורבגיה, כמו הנקודה הדרומית בגרינלנד וכמו אנקורג' באלסקה.

פינלנד נמצאת בין שבדיה לבין רוסיה, עמה יש לה גבול משותף לאורך של 1269 ק"מ אורך הגבול עם שבדיה הוא 614 ק"מ. אורך גבולה של פינלנד עם נורבגיה הוא 716 ק"מ. מפרץ פינלנד מפריד בין דרומה לבין אסטוניה. גבולה עם רוסיה במזרח, עובר בחלקו על קוו פרשת המים,  בין הים הבלטי לים הלבן.

מבנה

ההשפעות הבולטות ביותר על הגאוגרפיה של פינלנד, היו הקרחונים היבשתיים ששפשפו ופיסלו בשטח הפנים של המדינה. כאשר הקרחונים נסוגו לפני כ-10,000 שנים, הם השאירו מאחוריהם מוֹרֶנות (תצורת נוף שהיא תוצאה של סחיפת גושי אדמה על ידי קרחון), תלי-קרח ותלוליות גְּרֹפֶת. סימנים נוספים להימצאותם של הקרחונים בעבר, הם אלפי האגמים שלקחו חלק בהיווצרותם בחלקה הדרומי של המדינה. עוצמת הקרח הנע העמיקה את קרקעית האגמים, ומים מומסים עזרו במילואם. נסיגת הקרחונים כה טרייה (לפי מונחים גאולוגיים), עד כי דפוסי ניקוז מודרניים מבוססים בקושי. כיוון התקדמות הקרחונים ונסיגתם קבעו את הערכות האגמים והערוצים, לכיוון כללי של צפון-מזרח עד דרום-מערב. שני רכסי הסלפאוסלקה (Salpausselkä), המקבילים זה לזה וביניהם מרחק של כ-25 ק"מ, הם המוֹרֶנות הסופיות (terminal moraine). הם מתנשאים עד לגובה של כ-200 מטרים,

שטח

338,145 קמ"ר – מהם 1/10 שטחי מים פנימיים – (להשוואה: שטח מדינת ישראל:   22,145 קמ"ר. פינלנד גדולה פי 15 ממדינת ישראל).

פינלנד היא המדינה השביעית בגודלה באירופה, אחרי רוסיה, אוקראינה, צרפת, ספרד, שוודיה וגרמניה. מתוך שטח זה 10% מכוסים מים, 69% מיוערים, 8% מהווים אדמת חקלאות ו-13% אחרים. אורך מכסימלי 1,160 ק"מ. רוחב מכסימלי 540 ק"מ. צפיפות ממוצעת 16 איש לקמ"ר. פני השטח נמוכים ומישוריים ברובם, עם גבעות קטנות.

גופי מים:

Kemojoki הוא הנהר הארוך ביותר 552-ק"מ.

בפינלנד כמות האגמים הגדולה בארצות העולם יחסית לגודלה. ישנם 187,888 אגמים שגודלם מעל 5 דונם. אגם Saimaa, ששטחו 4,400 קמ"ר הוא הרביעי בגודלו באירופה. עומקם הממוצע הוא 7 מ' והעומק הגדול ביותר שנמדד הגיע ל-95 מ'. קיימים יותר מ-81,000 איים ששטחם גדול מ-100 קמ"ר.

אקלים

אקלימה של פינלנד מאופיין בטמפרטורות קרות, כמעט ארקטיות, אך עדיין מתונות יחסית בזכות השפעתם של הים הבלטי ואגמיה הרבים . קווי הרוחב מהווים את ההשפעה המרכזית על אקלימה של פינלנד. בגלל מיקומה הצפוני, החורף הוא העונה הארוכה ביותר. בממוצע, נמשך החורף מתחילת דצמבר עד אמצע מרץ באזור דרום-מערב ובארכיפלג, ומתחילת אוקטובר עד תחילת מאי באזור לפלנד. משמעות הדבר היא שהאזורים הדרומיים יותר של המדינה, מכוסים בשלג במשך כ-4 חודשים מהשנה, והאזורים הצפוניים – כ-7 חודשים מהשנה. עונת החורף הארוכה גורמת למחצית מהמשקעים (500-600 מ"מ) בצפון לעטות צורת שלג. בדרום, כמות המשקעים נעה בין 600 ל-700 מ"מ בשנה. בדרום, כמו בצפון, המשקעים יורדים לאורך כל השנה, אך כמות השלג בו קטנה יותר.

האוקיינוס האטלנטי ממערב ויבשת אירואסיה במזרח, הם שני גורמים הפועלים יחד לקביעת האקלים בפינלנד. מימיו החמים של זרם הגולף וזרם האוקיינוס האטלנטי, אשר מחממים את נורווגיה?, משפיעים מעט גם על פינלנד (שלא שוכנת לחופו שלה אוקיינוס). רוחות מערביות מביאות עמן זרמי אוויר חם לאזורים הבלטיים ולחופי המדינה, ובכך ממתנות את הטמפרטורות בחורף, בעיקר בדרום. רוחות אלו, בהשפעתן גם על עננים, מקטינות את כמות השמש המגיעה בקיץ. בניגוד לכך, מערכת הלחץ הגבוה שנמצאת מעל היבשת האירואסייתיתמנטרלת את ההשפעות הימיות על האקלים בפינלנד וגורמת לחורפים קשים ולטמפרטורות גבוהות לעיתים בקיץ.

ערים עיקריות:

הלסינקי:  631,695 נפש.

אספו (Espoo) : 272,193 נפש.

 טמפרה (Tampere): 226,696

טורקו   (Turku) : 186,756

אוכלוסייה:

אוכלוסייתה של פינלנד מרוכזת ברובה במישור החוף שבדרום ובדרום־מערב המדינה. היא מורכבת מרוב פיני יציב, ממיעוט שוודי וממיעוט סאמי. רוב אזרחיה הם נוצרים לותרנים, אך ישנו גם מיעוט של נוצרים אורתודוקסים וחסרי דת. כמו כן, בפינלנד כ־1,500 יהודים המתגוררים בעיקר בהלסינקי ובטורקו.

מאפיין:

הסטריאוטיפ הפיני הוא בעל עיניים כחולות, שיער בהיר/חום, סבלן, מסורת של כבוד למבוגרים ולבעלי תפקידים, זהירים, ישרים, אוהבי חופש, זקוקים לזמן להתרגלות ולהכרת אנשים. אורח חיים שלוו ויציבות פוליטית הפכו את פינלנד למרכז לקונגרסים.

בסקנדינביה מבחינים בין שלושה טיפוסים ראשיים שכולם מיוצגים בפינלנד:

1. הגזע הנורדי: קומה גבוהה, גוף דק גזרה ורחב כתפיים, שיעור פיגמנטציה נמוך: שיער בהיר וחלק, עיניים כחולות, פנים צרים וגולגולת מאורכת. נציגיו הבולט של הטיפוס הזה הם השבדים.
2. הטיפוס הבלטי (הפיני): קומה נמוכה, פנים רחבים, פיגמנטציה כהה. מוצא כנראה מרכז אסיאתי – אזורי סיביר.
3. הסאמי (לאפים)לאפים: מוצאם כנראה מונגולי.

אוכלוסייתה של פינלנד מונה 5,545,475  (נכון  לסוף שנת 2023) עלייה של 0.09%  לעומת 2022.

קצב גידול האוכלוסייה היה מהיר במאה הי"ט. ב-1800 היו 800,000, לפני המהפכה התעשייתית. וב- 1870 הגיעה אוכלוסיית פינלנד  ל-1,769,000 נפש,.

צפיפות אוכלוסין של 16.5 נפש לקמ"ר (בסקנדינביה כולה: 20; בישראל 450 נפש לקמ"ר). הצפיפות מחולקת כך שכ-120 נפש לקמ"ר באזורים המתועשים וכ-2 נפש לקמ"ר בשאר האזורים, הצפוניים יותר. % 9 חיים על חקלאות, % 33 על תעשייה, % 58 משירותים. ב-1750 היו פחות מחצי מיליון תושבים.

תוחלת החיים הממוצעת היא 79 לגברים; 85 לנשים.

גודל משפחה כיום הוא 2.4 נפשות.

53%  מהאוכלוסייה גרים רק ב-15% משטח המדינה, באזור העירוני בדרום. 76%  הם עירוניים. 54% גרים בבתים חד משפחתיים; 42% בבתי דירות. גודל הדיור: 30.5 מ"ר לנפש.

99.5% מהתושבים נולדו בפינלנד. ב-1991 גרו בה רק 34,000 זרים, שהם 0.7% מהאוכלוסייה. זהו שיעור הזרים הנמוך ביותר באירופה.

קבוצות המיעוטים כוללות 300,000 שבדים – פינים; 4,400 כ- סאמי ("לאפים)) החיים בלפלנד ו-5,000 צוענים. בפינלנד שיעור ריבוי של %0.3 בשנה הממוצע למשפחה הוא  2.4 ילדים. לפני 50 שנה היו בה 10 ילדים למשפחה. במספר גדול של פינים היגר לארצות אחרות: 250,000 לשוודיה; 280,000 לארה"ב; 20,000 לקנדה ו-10,000 לאוסטרליה.

בשנים האחרונות יש גידול אוכלוסין, בשל הגירה ממדינות חבר העמים. למעלה ממחצית הפינים חיים בשלושת המחוזות הדרומיים מערביים, ששטחם 15% מהשטח הכללי. בהלסינקי רבתי חיים מיליון בני אדם (20%). שבוע העבודה הוא בן 39 שעות. למעלה מ-75% מהנשים עובדות. שיעור האבטלה הוא 13%. גיל היציאה לגמלאות: 65.

השכלה : יותר מ-50% הם בעלי השכלה תיכונית. למעלה מ-14%  הם אקדמאיים.

אופי העם:

בפינלנד שבין רוסיה לשבדיה, התפתחה במשך כ-800 שנה, תרבות המשלבת לותרניזם מערבי עם כנסייה רוסית אורתודוכסית.

התושבים הם פינו-אוגורים. האפיון האנתרופולוגי של הפינים נתגבש תוך אלפי שנים, במגעי גומלין עם קבוצות אתניות שונות. המתיישבים הראשונים השתייכו לגזע הפינו אויגורי (או פינו –הונגרי), והגיעו לפני כ-2,000 שנה. התכונות הפינו-אוגוריות נדחקו על ידי התכונות הנורדיות והבלטיות. באזור הבלטי קלטו אלו יסודות מקומיים וגרמניים. התנחלותם לאורך מפרץ בותניה דחקה את הלאפים צפונה.

היסטוריה

פינלנד הייתה מיושבת בדלילות החל מסוף עידן הקרח. נראה כי השבטים הדוברים את השפות הפינו־אוגריות הגיעו לפינלנד במהלך תקופת האבן. הללו עסקו בעיקר בדיג ובציד, אם כי לקראת סוף האלף הרביעי לפנה"ס, החלו השבטים שבדרום הארץ ,לעסוק בחקלאות. שנות תקופת הברונזה (1500 לפנה"ס – 500 לפנה"ס) ותקופת הברזל (500 לפנה"ס – 1200 לספירת הנוצרים), התאפיינו במגעים נרחבים עם סקנדינביה, צפון רוסיה והאזור הבלטי.

תולדות האזור

עד למאה ה-20 לא הייתה פינלנד מדינה עצמאית. במשך קרוב ל-700 שנים הייתה בשליטה שוודית. בשנת 1154 ניצח אריק התשיעי, מלך שוודיה את פינלנד ואת תושביה הפגאניים ברובם, והביא להשתלטות שוודית על הארץ, שארכה קרוב ל־700 שנים. במהלך התקופה חלחלו התרבות והשפה השוודית לאזור, במה שדחק את השפה הפינית לשימוש המעמדות הנמוכים. מערכת היחסים בין ברית המועצות לבין פינלנד הייתה מתוחה וצוננת, ורוויה בחוסר אמון הדדי.

במהלך המאה ה־18 הפכה פינלנד לזירת התגוששות בין האימפריה הרוסית לבין שוודיה על השליטה בצפון אירופה, תוך שהפינים משלמים את מחיר המאבק בדמות רעב ומגיפות. בשנת 1809 כבש הצאר אלכסנדר הראשון את פינלנד משוודיה וסיפח אותה לקיסרות רוסיה בתור "דוכסות גדולה", לייתר דיוק, "דוכסות-חסות", שנהנתה מעצמאות בענייני פנים . במהלך 109 שנות הכיבוש הרוסי, נתחזק מעמדה של השפה הפינית, עד כי בשנת 1892 שבה ותפסה את מקומה כשפה הרשמית (לצד שוודית).

ב־1898 החל הצאר הרוסי ניקולאי השני, לכפות רוסיפיקציה של פינלנד. באותה שנה הוא מינה את ניקולאי בובריקוב (Nikolay Bobrikov,) לתפקיד מושל־גנרל על פינלנד, שמשימתו העיקרית הייתה להחיל את החוקים הרוסיים על פינלנד, למנוע ממנה הקמת צבא ומערכת פוליטית עצמאית, ובכך לחסל את סיכוייה לעצמאות. ב־1904 נרצח בובריקוב, ותהליך הרוסיפיקציה הואט, אך חודש והגיע לשיאו ב- 1914. [3]           .

באותן שנים החלה לקום בפינלנד תנועה לאומנית, שהתבססה על האיבה המתגברת בקרב הפינים כלפי הרוסים. בשל קריסתה של האימפריה הרוסית הישנה ומפלתה של האימפריה הגרמנית הישנה, התהווה ריק שלטוני במזרח אירופה והבולשביקים, למרות מאמציהם, לא הצליחו למלא את כולו. בזמן שוולדימיר לנין ולאו טרוצקי הפעילו את הצבא האדום החזק שלהם, במלחמות אזרחים ברוסיה ובאוקראינה, קמו חמש רפובליקות עצמאיות לחוף הים הבלטי: אסטוניה לטביה, ליטא, פולין ופינלנד[4]. ב־6 בדצמבר 1917,  הכריזה פינלנד על עצמאותה. השלטון הסובייטי החדש ברוסיה הכיר תוך כחודש בעצמאות פינלנד.

אוכלוסיית המדינה הצעירה התפלגה על רקע חברתי-כלכלי, ובין הצדדים היריבים פרצה אזרחים קצרה, שעתידה הייתה לקבוע את הצביון שתקבל המדינה החדשה. המלחמה התנהלה בין "הלבנים", שהיו ברובם בורגנים עירוניים, ליברליים ומשכילים, לבין "האדומים", האיכרים הכפריים, הפועלים והקומוניסטים. האחרונים תמכו במהפכה חברתית לפי מודל המהפכה הבולשביקית, שהתחוללה באותה תקופה ברוסיה, וזכו לסיוע צבאי מוגבל מצד ברית המועצות. הצבא הלבן נשען על תמיכת המעמדות העליונים,. תומכיו היו לאומנים, התנגדו לחלוקה מחדש של ההון ולרעיונות הקומוניסטיים, וראו בגרמניה את המודל המתאים למדינה החדשה. הלבנים קבלו סיוע צבאי בעיקר מהאימפריה הגרמנית.

למלחמה היו תוצאות נוראות: נהרגו כ-30,000 פינים בידי אחיהם ועוד עשרות אלפים אחרים שהו במחנות מעצר. חלקים גדולים מדרום פינלנד גוועו ברעב והכלכלה הפינית חזרה למצבה טרם המלחמה, רק בשנת 1925. חלק גדול מהסוציאליסטים הפינים ברחו לרוסיה ובחברה הפינית התפרצו קרעים שלא התאחו במשך שנים רבות. בשנת 1919 כתב הסוציאל-דמוקרט הפיני ואינו וויונמה: "אלו שעדיין מאמינים בעתיד האומה הזאת חייבים להיות בעלי אמונה חזקה באופן יוצא דופן. מדינה צעירה זו איבדה כמעט הכול בשל המלחמה[5]".

במלחמה הזאת ניצח הצבא הלבן בפיקודו של גנרל מנרהיים (Carl Gustaf Emil Mannerheim) ובסיוע גרמני, את המשמר האדום ושימר בכך את עצמאות פינלנד. זו היתה לדמוקרטיה בדלנית הדוגלת בניטרליות. לאחר תבוסת הקומוניסטים, שוגרה משלחת מתנדבים פינית (אביב 1918) שניסתה לכבוש חלקים מקרליה, שסופחה לרוסיה, ללא הצלחה. מספר חודשים מאוחר יותר, התערבה פינלנד במלחמת העצמאות האסטונית, וסייע לגרש את הכוחות הבולשביקים מהמדינה[6].

בעקבות ניסיונה הכושל של פינלנד, לכבוש את אונוס (Aunus), העיר הגדולה בקָרֶלְיָה (Keralia) נחתמו הסכמי טארטו (Tartu).

היו אלו סדרה של הסכמים בין רוסיה הסובייטית ובין פינלנד ואסטוניה הצעירות, אשר היו עד פברואר 1917 בשליטת האימפריה הרוסית ואחר כך בשליטת הרפובליקה הרוסית (4 במארס, עד 7 בנובמבר 1917). הם נידונו ונחתמו בעיר טרטו שבאסטוניה, בשנת 1920 אחרי תום מלחמות האזרחים ברוסיה ובפינלנד וסיום מלחמת האזרחים באסטוניה. ההסכמים נגעו בנושאים אשר כללו את עצמאותן של פינלנד ואסטוניה והגבולות של המדינות האלה עם רוסיה.

בתקופת הטרור הגדול בברית המועצות בשנים 1937-1938, נפגעו בני לאומי הפזורה, או בני "עמים אויבים", לפי המינוח הסטליניסטי. היו אלו קבוצות אתניות,  בעלות זיקה אמתית או דמיונית למדינה זרה. אלפי בני אדם נורו באשמת ריגול. ביניהם 9078, לטובת פינלנד[7]. הפינים היו קורבנותיו של אחד ממבצעי הטיהור הלאומי הקטלניים ביותר.

באביב 1939 פנתה ברית המועצות לפינלנד, בדרישה למסור לידיה שטחים בדרום המדינה, בהם עיר הנמל האנקו (Hanko) הסמוכה להלסינקי, בטענה כי הדבר הכרחי לצורך הגנה על העיר הסובייטית לנינגרד, אך פינלנד סירבה למתן דריסת־רגל סובייטית בשטחה. בעקבות הסכם רִיבֶּנְטְרוֹפּ–מוֹלוֹטוֹב, בין ברית המועצות לגרמניה, מאוגוסט 1939, נחתם חוזה גבולות וידידות סובייטית-גרמנית, ב-28 בספטמבר 1939, שנתן לסטלין יד חופשית בפינלנד, ברוב המדינות הבלטיות ובחלק מרומניה. מיד עם השלמת ההשתלטות הסובייטית על פולין המזרחית, כפה הקרמלין את "הסכמי הסיוע ההדדי" שלו, כפי שכינה אותם, על המדינות הבלטיות. סטלין רצה לחזק את מעמדה האסטרטגי של ברית המועצות, על ידי השתלטות על שטחה של פינלנד, שרובה מרחבים ריקים יחסית. פינלנד היתה אחת הארצות שהגבולות שלה, אם לא עצם קיומה, היו חדשים ולכן נתונים לערעור. היטלר הציג לפינים רשימת דרישות טריטוריאליות, ביניהן האיים הפיניים שבים הבלטי,  חלק מחצי האי ריבאצ'י (Rybachy Peninsula) הסמוך למורמנסק (Murmansk) ושל נמל פטסאמו (Petsamo). דרישה נוספת היתה הזזת הגבול במצר היבשה קרליה, מצפון ללנינגרד, כ-35 ק"מ צפונה[8]. יתכן שסטלין חשש שיום אחד פינלנד תתבע בעלות על לנינגרד (קרובה יותר להלסינקי מאשר למוסקבה). כמו כן, לטש את עיניו למכרות הניקל שבצפון המדינה. פינלנד הדהימה את העולם כשדחתה את דרישותיו של סטלין.  הרעיון שעם מן 3.6 מיליון יאש, יעמוד כנגד הצבא האדום, נראה הזוי. אבל הפינים, גם אם חימושם היה דל , היו פטריוטים להפליא, אפילו המנהיג הקומוניסטי הפיני, ארוו טואומינן  (Arvo “Poika” Tuominen), דחה את הצעתו של סטלין להקים ממשלת צללים והעדיף לרדת למחתרת[9]. סטלין היה משוכנע שרוחם של הפינים, חסרי התמיכה הבינלאומית, לא תעמוד בהם. ב־30 בנובמבר 1939, פלשה ברית המועצות לפינלנד – שלפי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב (Molotov–Ribbentrop) – היתה בתחום השפעתה), בהסכמה בשתיקה מצד גרמניה ופתחה במלחמת החורף[10]. בכך הבטיח סטלין את איבתם של הפינים.

המנהיגות הסובייטית לא צפתה קשיים, לנוכח העדיפות המספרית והחומרית המכרעת של הצבא האדום, וההשערה הייתה כי פינלנד תיכנע במהרה. מנהיגי ברית המועצות ציפו למערכה שכמותה כטיול, בדומה להשתלטותם על פולין המזרחית. קלימנט יפרמוביץ' ווֹרוֹשילוב (Kliment Voroshilov), קומיסר הביטחון, שאף לסיים אותה לפני יום הולדתו ה-60 של סטאלין, ב-21 בדצמבר. המלחין דמיטרי שוסטקוביץ (Dmitri Shostakovich) נצטווה לחבר יצירה לכבוד המאורע. פינלנד הזעיקה מפרישתו את פלדמרשל קרל גוסטב מנהיים, לשעבר קצין במשמר הפרשים הצארי וגיבור מלחמת האזרחים הפינית (שהוכיח את אכזריותו כש"טיהר" את הפינים הקומוניסטיים) ומינתה אותו למפקד הצבא. מול הכוחות הפינים, שמנו 150,000 איש, רבים מהם נערים או אנשי מילואים, ניצבו למעלה ממיליון אנשי הצבא האדום[11].

הפינים ניהלו מדיניות של אדמה חרוכה. הם פינו כ-100,000 תושבים מאזורי הספר. למרות שהפינים קיבלו את הגזירה בשלווה מרשימה, הריסת בתים ומתקנים, סביב מרכז הפקת הניקל בפטסאמו, אשר בחוג הארקטי, שנבנה בעמל ובקשיים רבים, אל היתה קלה. כול אזור הספר מולכד במטעני נפץ והונחו מקושים לרוב. קוו ההיערכות כונה "קו מנהיים".

סטלין הטיל למערכה שתים עשרה דיביזיות, שתקפו בתריסר גזרות. אולם הצבא הפיני הקטן אך המיומן בלוחמת שלג התגונן היטב, ניצל את תפקודו הלקוי של הצבא האדום  והסב אבדות כבדות לסובייטים, תוך שהוא מסתייע באקלים ובתנאי הקרקע הביצתיים של מזרח פינלנד. חיילי הצבא האדום שמעו מהקומיסארים שלהם, כי הפינים יקבלו את פניהם בברכה, כאחים משחררים מעול הקפיטליסטים ניצבו בפני מציאות מלחמה, ששחקה את המורל שלהם. הפינים, אמני ההסוואה החורפית שאין דומה להם, קצרו אותם במקלעים.  בצפון הרחוק של פינלנד, תקפו כוחות סובייטים ממורמנסק (Murmansk)  את פטסאמו אזור מכרות ונמל, אבל ניסיונותיהם לבתר את פינלנד דרומה משם, כלומר לחצות את מרכז הארץ ממזרח, אל מפרץ בותניה (Bothnia), חוללו אסון מרשים. החיילים הסובייטים דלי הציוד, שלא אומנו להילחם באזור כזה, במזג אוויר חורפי כל כך, בלטו במדיהם החומים, כשדשדשו בשלג העמוק. בין האגמים הקפואים והיערות של פינלנד התיכונה והצפונית, יכלו הטורים הסובייטים לנוע רק בצירים מועטים, שם ארבו להם חיילים פינים, על מגלשי סקי, יצאו להתקפות בזק בתת מקלעי סואומי שלהם, ברימוני יד ובסכיני ציד וחיסלו את קורבנותיהם. הטקטיקה שנקטו הפינים נקראה בפיהם "קיצוץ קירות". הם ביתרו טורי אויב חלקים-חלקים וניתקו את צירי האספקה שלהם כדי להרעיבם. היתה זו לוחמת דמוית גרילה, שהצבא האדום לא היה מוכן לקראתה. הפינים שרפו חוות, מתבנים ואסמים, כדי לשלול מטורי הצבא האדום כל מחסה בהתקדמותם. הדרכים מקושו ומולכדו. כל מי שנפצע בהתקפות אלה קפא למוות תוך זמן קצר[12]. ב-25 בדצמבר החלו כוחות פינלנד לפלוש לברית המועצות. אך בהיעדר תמיכה אווירית וארטילרית, הם נהדפו באבדות כבדות.

הגינוי הבינלאומי שבא בעקבות הפלישה, הביא להרחקתה של ברית המועצות מחבר הלאומים – המעשה האחרון שעשה ארגון זה[13]. ממשלות בריטניה וצרפת שקלו את האפשרות להשתלט על נרוויק שבנורבגיה ועל אזורי המכרות בצפון שבדיה, כדי לנתק את אספקת עפרות הברזל לגרמניה. אבל ממשלותיהן של שתי המדינות הסקנדינביות, לא השתוקקו להיגרר למלחמה. הן דחו את בקשות הבריטים והצרפתים, לחצות את שטחן, כדי לעזור לפנים.

ממשלת פינלנד מעולם לא השלתה את עצמה שהפינים מסוגלים להביס את הרוסים, היא רק רצתה לגבות מחיר שהרוסים לא ירצו לשלם תמורת שאיפותיו של סטלין. אסטרטגיה זו ירדה לטמיון מול אויב אדיש לאבדות. תגובתו של סטלין לכישלונות היה להחליף, את הקצונה הבכירה הכושלת – אחד ממפקדי הדיביזיות הוצא להורג ואחר נשלח למחנה עבודה – ולהטיל תגבורות גדולות למערכה.

סטלין הדיח את ידידו מרשל וורושילוב והעמיד בראש החזית הצפונית-מערבית את מרשל סמיון קונסטנטינוביץ טימונשקו (Semyon Timoshenko). הונפקו כלי נשק וציוד חדשים, מזחלות ממונעות וטנקי KV כבדים. הכוחות הסובייטים לא יסמכו עוד על התקפות חי"ר המוניות, אלא על כתישת מערכי ההגנה הפיניים בארטילריה. המתקפה הפינית החדשה על קו מנהיים החלה ב-1 בפברואר 1940 והסתערות זו מוטטה את הפינים. הממשלה הפינית הפצירה בפעם האחרונה בממשלת שבדיה לעזור לה. הבריטים והצרפתים הציעו כוחות סמליים, שעלו על האניות אך לא הפליגו.

פינלנד החזיקה מעמד עד 12 למארס 1940, מעבר למצופה. אולם בתום מאה ימי לחימה הכריעה העדיפות המספרית את הכף לזכותו של הצבא האדום, והפינים ביקשו הפסקת אש. הפינים נאלצו לוותר על עשרה אחוזים משטחם וסטלין זכה באזור חיץ סביב לנינגרד. פינלנד העבירה לברית המועצות את המצר היבשתי קרליה (השייך לרוסיה עד היום). אבדות הצבא האדום הסתכמו ב-84,994 הרוגים ונעדרים ועוד 248,090 פצועים וחולים. הפינים איבדו 25,000 איש . סטלין נמנע מכיבושה של פינלנד, דבר שהיה בכוחו לעשות. נראה שהעדיף שלא להרגיז את העולם בשעה שסוגיות כבדות משקל בהרבה, היו מונחות על כף המאזניים[14].

המערכה על פינלנד לא נגעה לעימות שבן גרמניה לבעלות הברית, אך השפיעה על האסטרטגיה של שני הצדדים. שניהם הסיקו שהדב הרוסי אינו כה מאיים, שברית המועצות היא נמר של נייר , שצבאות סטלין חלשים ושמפקדיו גרועים.

לאחר הפסקת האש ובהיעדר כל תמיכה מועילה מבריטניה וצרפת, פנתה פינלנד לגרמניה, בבקשה לסייע לה לחמש את צבאה. סיוע שהגרמנים שמחו לספק. כך אירע שביוני 1941, היו הפינים בעלי בריתו של היטלר, מאחר שביקשו לשוב ולהחזיר את השטח שנלקח מהם ולנקום ברוסים במה שכינו "מלחמת ההמשך". אבל היטלר לא התכוון לכבוש את לנינגרד ולמסור אותה לידי הפינים, אלא למחות אותה מעל פני האדמה ורק אחר כך למסור את השטח לידי פינלנד[15].

כעבור שנה נפתח סיבוב נוסף במלחמה, בו הפינים הצטרפו לגרמניה הנאצית במהלכיה בחזית המזרחית, תוך שהם נמנעים מלהכריז מלחמה על שאר בעלות הברית, ופלשו לברית המועצות בכוונה להחזיר את השטחים שאיבדו במלחמה הראשונה. הפינים לחמו יחד עם הגרמנים, נגד ברית המועצות, במה שנקרא "מלחמת ההמשך". באותה תקופה, אפשרה לפלנד לצבא הגרמני להתמקם בפינלנד, כחלק מההכנות למבצע ברברוסה. הפינים ראו ב'מבצע ברברוסה', הזדמנות לנקום את תבוסתם מ-1940 וכך, לאחר שהצבא הפיני צויד מחדש על ידי היטלר, שתי אוגדות מפינלנד, הצטרפו ביוני 1941, להתקפה על ברית המועצות[16]. אחרי שפינלנד חתמה על הסכם שלום עם ברית המועצות ב-1944, הסובייטים דרשו שפינלנד תגרש את הצבא הגרמני משטחה. התוצאה היתה מלחמת לפלנד- השם שניתן לסדרת הקרבות בין פינלנד וגרמניה הנאצית בין ספטמבר 1944 ואפריל 1945- שבמהלכה רוב האוכלוסייה של לפלנד הושמדה.

כבר בקיץ 1943 החל הפיקוד הגרמני העליון, להכין תכניות למקרה שפינלנד תחתום הסכם שלום נפרד עם ברית המועצות. הגרמנים תכננו להסיג את כוחותיהם צפונה על מנת להגן על מכרות הניקל בקרבת פטסאמו. במהלך חורף 1943–1944 שיפרו הגרמנים את תשתית הכבישים שבין צפון נורבגיה לצפון פינלנד, תוך שימוש נרחב בכוח אדם מבין שבויי המלחמה (רבים מהם נשבו בדרום אירופה והיו עדיין במדי הקיץ שלהם, רבים גוועו). כמו כן הוקמו באזור מחסנים בהם נאגרה אספקה רבה. בזמן שהצבא האדום התקרב לנהר הויסלה (Vistula), ה"חזית" הקרלית שלו נכנסה עמוק לתוך שטח פינלנד, תוך פריצת קו מנהיים, שהפינים הגנו עליו הגנה עיקשת ב-1940, בני  העם הפיני שילמו מחיר יקר על התנגדותם בשנית לשאיפותיו של סטלין. ב-2 ספטמבר 1944 חתמה פינלנד הסכם שביתת נשק עם  ברית המועצות , שבמסגרתו איבדה פינלנד לצמיתות את חבליה המזרחיים. .

כשהפינים ניסו לעמוד בדרישה הסובייטית, שכל הכוחות הגרמניים יגורשו מפינלנד, הם הועמדו במצב דומה לאיטלקים ולרומנים, שלאחר שנכנעו לבעלות הברית, נאלצו להילחם על מנת לשחרר את אדמותיהם משלטון הכוחות הגרמניים. בעוד שכוחות הקרקע הגרמניים נסוגים צפונה, הצי הגרמני מיקש את מבואות הים לפינלנד וניסה לכבוש את האי הפיני "סורסארי" (Suursaari); שבמפרץ הפיני, לפני שייפול בידיים סובייטיות, במבצע כושל המכונה "טאנה מזרח" (Tanne Ost). [בסופו של דבר הגיע לידי רוסיה ונקרא גוגלנד (Gogland]

המפקד הפיני, גנרל היילמאר סילאסוואו (Hjalmar Siilasvuo) שכוחותיו ניצחו את הצבא האדום בקרב סואמוסאלמי (Suomussalmi)[17], במלחמת החורף, הוביל את הפעילות כנגד הגרמנים ובאוקטובר ונובמבר 1944 גירש אותם מרוב השטח הצפוני של פינלנד. הכוחות הגרמניים בפיקודו של הגנרל לותר רנדוליץ (Lothar Rendulic) הגיבו בהרס שטחים נרחבים בצפון פינלנד תוך שימוש בטקטיקה של אדמה חרוכה, לפני שנסוגו לנורבגיה. יותר משני שלישים ממבני המגורים באזור זה נהרסו ובירת המחוז רובניימי נשרפה עד היסוד. 40-47% מכול הבתים בלפלנד נחרבו 417 ק"מ של מסילת ברזל ו-9500 ק"מ של דרכים , 675 גשרים ו-3700 ק"מ של קווי טלפון.

בנוסף לאובדן הרכוש המוערך בשווה ערך ל-$300 מיליון דולר (של שנת 1945), כ-100,000 תושבים הפכו לפליטים, מצב שהחמיר את בעיית השיקום שלאחר המלחמה (לאחר המלחמה הורשע רנדוליץ בפשעי מלחמה ונידון ל-20 שנות מאסר). הכוחות הגרמניים האחרונים גורשו באפריל 1945.

אחרי מלחמת העולם, נפת פטסאמו (Petsamo) וחלק מנפת סאלה (Salla), נמסרו לברית המועצות. בעשורים שבאו אחר כך, נבנתה שם תעשייה והמקום חווה צמיחה כלכלית. נבנו תחנות הידרואלקטריות, הוקמו מכרות כבישים נסללו וגשרים נבנו מחדש.

נפילת ברית המועצות בשנת 1991, הפתיעה את פינלנד וגרמה לנסיגה כלכלית קצרה, אולם פינלנד התאוששה משמעותית, השתחררה מכבלי העבר וניצלה את ההזדמנות ההיסטורית על מנת להצטרף לאיחוד האירופי בשנת 1995 ואף להנהיג את האירו כמטבע לאחרונה אף צורפה לברית נאט"ו.

בסוף המאה ה-20, הכלכלה של לפלנד החלה לרדת. מכרות ובתי חרושת הפכו לבלתי רווחיים ושיעור האוכלוסין ירד בצורה משמעותית.

בינואר 2010 בוטלו הפרובינציות בפינלנד ולפלנד הוכרה כאחד המחוזות החדשים.

דת

עד ראשית שנות ה-90 של המאה ה-20, היו  רוב של נוצרים לותרנים (88%), אך היה גם מיעוט של נוצרים אורתודוקסים (11%) וחסרי דת.

כיום רוב תושבי פינלנד (70%) משתייכים לכנסייה הלותרנית של פינלנד, ואילו אחוז אחד משתייך לכנסייה האורתודוקסית הפינית. 27% אינם רואים עצמם כמשתייכים לדת כלשהי. יתר התושבים משתייכים לקבוצות פרוטסטנטיות שונות, וכן קתוליות, בודהיסטיות, ומוסלמיות .

כמו כן, בפינלנד כ־1,500 יהודים המתגוררים בעיקר בהלסינקי ובטורקו. בפינלנד, ישנו חוק האוסר על רישום דתו של אדם, לכן מספרי הקהילה הדתית משתנים בין סקר לסקר.

בתחילת המאה ה־21 , ניכרת  נטייה בקרב צעירים, לעזיבת הדת והצהרה כ"חסרי דת". מעמד זה מקובל בפינלנד וכבר שנים רבות הממשלה מנסה לקדם הפרדת שרותי הדת מהמדינה. כך למשל פינלנד הייתה המדינה הסקנדינבית הראשונה שהפרידה בין הנצרות הלותרנית לבין המדינה, באמצע המאה ה־19.

אסלאם בפינלנד

ההתיישבות המוסלמית הראשונה בפינלנד צוינה כבר במאה ה-19. הקבוצה הגדולה הראשונה של המוסלמים, שהגיעו לפינלנד, היו הטטרים ובשקירים. הקהילה הורכבה מסוחרים וחיילים ששרתו בצבא האימפריה הרוסית בפינלנד כאשר הייתה תחת שליטתה. במהלך התקופה הוקם בית קברות מוסלמי ובית תפילה לחברי הקהילה. חלק החיילים ומשפחותיהם נשארו בארץ לאחר סיום השלטון הצאר ואף התאזרחו, שנים ספורות לאחר עצמאותה של פינלנד. בשנת 1925 הוקם "האיגוד האסלאמי הפיני", ארגון שבפועל מקבל לשורותיו כחברים תושבים ממוצא טטרי. בשנות השמונים של המאה ה-20,  חודשה ההגירה המוסלמית ונאמדה בכאלף מהגרים. במהלך שנות התשעים הוכפל מספר המהגרים לעשרות אלפים.   מוצאם ממדינות אסיה, אפריקה ומדינות יוגוסלביה לשעבר. כיום דת האסלאם היא השנייה בגודלה בפינלנד, עם כ־2% מוסלמים (כ־70,000 איש) על פי הערכות.

שפה

92.4% ם מהאוכלוסייה דוברי פינית. היתר (7.4%) דובר שוודית. הלשון הפינית היא שפת האם בפינלנד, ובפי כמה קבוצות בלנינגרד, בצפון שבדיה ובצפון אמריקה. הפינית (סאומי) שייכת לקבוצת השפות הפינו אוגוריות. פינית היא לשון אגלוטינטיבית (שפת צרופים). יש בה הרמוניה ווקאלית, כלומר, גוני התנועות תלויים בתנועת הברת השורש, למשל,            –juomata "בלי לשתות" ו- –syoumata – בלי לאכול.

השפה הפינית שייכת למשפחת השפות הפינו־אוגריות. השפות הקרובות ביותר לפינית הן קבוצת הלשונות הפינו־בלטיות, שהידועה בהן היא הלשון האסטונית.

השפה השנייה בתפוצתה בפינלנד, השפה השוודית, משמשת את האוכלוסייה הפינו־שוודית שמונה 5.5% מכלל האוכלוסייה, דוברי השוודית מתרכזים בעיקר בחוף המערבי של פינלנד, בצד אשר קרוב לשוודיה, מרבית הפינו־שוודים הם משוודיה במקור, לשוודית מעמד שווה לפינית ואף קיימת חובה שכל משרד או משרתי ציבור יחזיקו בעובד שמדבר שוודית על מנת שיוכל לסייע לדוברי השוודית.

השפה הפינית והשוודית נלמדות כלימודי חובה בבתי הספר הפיניים. ללא בגרות בשוודית התלמיד לא זכאי לתעודת גמר. האמירה הפינית "זו ממש עברית!" (Se on täyttä hepreaa) מקבילה לאמירה העברית "זה סינית בשבילי".

תרבות:

אבי הספרות הפינית הכתובה היה הכומר מ. אגריקולה  ( Mikael Agricola) שחיבר ספר לימוד לילדים (1540, ספר תפילות בפינית (1544) ותרגם את התנ"ך לפינית (1548).

האפוס הלאומי של הפינים הוא ה"קאלוואלה", והיא חשובה אצלם כמו ה"איליאדה" אצל היוונים (ראו גם בערך מיתולוגיה פינית).

הפינים הם ממציאי הסאונה והיא חלק חשוב מאוד בדתם הקדומה ובתרבותם עד ימינו אנו. הם גם טוענים שהם ממציאי הוודקה. על כך הם "מתכתשים" עם הפולנים ועם הרוסים.

תרבות לאומית ייחודית החלה להתפתח בפינלנד רק במאה ה-19, משהשיגה מידה מסוימת של אוטונומיה. כזכור, פינלנד הייתה נתונה לשלטון שוודי במשך למעלה מ- 600 שנה. ב-1809 צורפה לאימפריה הרוסית כדוכסות אוטונומית, שלה שפה, חוקים וממשלה משלה. ההיסטוריה הפוליטית הטביעה את חותמה על תרבותה. מכיוון שהיא שוכנת בין מזרח למערב, קלטה רעיונות מסנט פטרסבורג, ברלין ושטוקהולם. מן המזרח באה האמונה האורתודוכסית ומן המערב הקתולית ואחר כך  הלותרנית.

מיתוס

המקורות לידיעת הדת הקדומה והמיתולוגיה של סקנדינביה דלים יחסית. קיימים כמה שרידים ארכיאולוגיים מאוחרים, החל מהמאה ה-9. מרבית המקורות הספרותיים מתייחסים לארצות סקנדינביה והם שירי ה"אדה (Edda)  הקדומה, והאדה המאוחרת" בפרוזה; שירת החצר של ה"סקאלדים" (skáld) וה"סאגה" (Saga)  אגדות הגיבורים של ארצות הצפון. פינלנד הושפעה ממיתוסים אלו, במשך שנים של שלטון שוודי.

המיתולוגיה הנורדית היא שם כולל למיתוסים הקדם-נוצריים של עמי סקנדינביה בתקופה שבה דיברו נורדית עתיקה. המיתולוגיה הנורדית היא ענף של המיתולוגיה הגרמאנית הרחבה יותר, והענף המתועד ביותר בה. המקורות הנורדים מאזכרים אלים רבים וישויות מסוגים שונים. הקשרים בין הישויות השונות מורכבים ומשתנים, ולרוב לאלים אין דמות ברורה וחד משמעית. היקום הנורדי מורכב מתשעה עולמות כלשהם שביניהם מקשר עץ מרכזי בשם יגדראסיל (Yggdrasil). בנוסף, עצמים רבים מואנשים כישויות שונות בעולם המיתולוגי הנורדי. המקורות הנורדיים מציגים נרטיבים מפורטים של בריאת היקום וקיצו המנובא, ראגנארוק (Ragnaruk).

המיתולוגיה הסקנדינבית מציגה כמה גרסאות של סיפורי בריאה. על פי אחד מהם היו קיימים תהום, גיהינום של קרח בצפון וגיהינום של אש בדרום. יסודות אלו עתידים למלא תפקיד בשקיעת האלים האפוקליפטית. ממיזוג הקרח והאש נולד הענק אימיר (Ymir) שהוליד את בני האדם  ואת הענקים יריביהם. מגוף הענק נבראה הארץ ומראשו הרקיע. מבשרו יצרו את האדמה, משעריו את העצים, את דמו הפכו לים ואגמים (להזכירכן הוא היה בנוי מקרח), עצמותיו הפכו להרים, משיניו את הסלעים ועוד. מתוך גופו של הענק, יצר אבי האלים אודין גם ארבעה גמדים Nordi , Sudri, Austri  ו- Vestri (אבעת הכיוונים ורוחות השמיים) שהיו אמומים  על החזקת כדור הארץ. מתוך הניצוצות שיצאו ב-"עולם האש" יצר אודין את הכוכבים וסידר את מסלוליהם.

הקוסמולוגיה הסקנדינבית מתארת עולם שבתחתיתו הגיהינום, שם מולכת הל (Hel).  מעל הגיהינום נמצאת הארץ, משכן בני האדם, המוקפת ים בו שוחה נחש העולם כשזנבו בין שניו. את הים מקיפים הרים גבוהים – – יוטנהיימן (Yotunheim) – מקום משכן האלים. מעל לארץ חיים האלים ואלו במרכז הארץ מצוי העץ הקוסמי, השולח את שורשיו לשלושת חלקי תבל.

ראו באתר זה, בהרחבה: עולם האלים הסקנדינבי

על פי הגרסה הפינית, נברא העולם מביצה קוסמית.  בעבר חיו הפינים בהרמוניה קרובה עם כוחות הטבע. במיוחד העדיפו רוחות החיות ביער  (Haltija) או בשטחים פתוחים ( Tonttu) העם נהג לתת מנחות לרוחות אלו כדי לפייסן. קרובי משפחה חולים טופלו בזהירות. הפינים האמינו     שרוחות המת משוטטות סביב במיוחד בעת פסטיבלים עונתיים. ה Kalmisto– (בית קברות) היה מקום להקרבת קורבנות כשעצים בולטים לעין ואבנים היו סימן היכר לפולחן מקומי. עם הגעת הקתוליות, הושפע הפולחן מ"אלים חדשים", אך השמאנים הזקנים המשיכו לשמור את המסורת חיה לאורך שנים. האלים הפינים העתיקים שעודם מוכרים הם: אח'טי (Ahti) , שהוא  אל המים והדגים למארינן (Lmarinen )  שהוא אל הרוחות והסערות; טפיו ( (Tapio הוא  אל היערות ו אוקו (Ukko)-הוא אל הגשם והרעם.

אפוס

הלשון  הפינית זכתה להכרה בינלאומית, בעקבות פרסום האפוס העממי "קאלוואלה" Kalevala)). קאלוואלה נחשבת לאפוס הלאומי של העם הפיני ואחת מהיצירות החשובות בשפה הפינית.

זוהי שירה אפית, של שירי-עם פינים, שהועברו בעל פה, במשך דורות.  הקובץ נחקר על ידי לנרוט (Elias Lönnrot) , שהיה פולקלוריסט ורופא. הוא  אשר שוטט ברחבי פינלנד ובקארליה הרוסית , בחפשו אחרי סיפורים מימים עברו, שירים, חידות וחידודי לשון. הוא ערך חמישה מסעות בשנים   1828-1834 ושלושה מסעות בשנים 1835-1849. הוא פרסם את השירים שאסף ,בנוסח אפוס מאוחד בעל סדר מאורעות וקישורים בין האפיזודות. וקרא לו "ארצו של קאלוואלה”. ב-1849 פרסם לנרוט את הקאלוואלה החדשה", נוסח מורחב המכיל 22,795 שורות של שיר ו50 פרקים והוא היה לנוסח הקאנוני המקובל של היצירה.

[לנרוט היה פילולוג, חוקר פולקלור, משורר ובוטנאי פיני, רופא בהכשרתו, שנודע בעיקר בחיבור אוסף גדול של שירי עם מסורתיים פינים, שהפך לאפוס הלאומי קאלוואלה. על ידי פעילותו הספרותית לנרוט שיחק תפקיד מכריע בהתעוררות הספרות הפינית ובעיצוב הזהות הלאומית של עמו. הוא מכונה "אביה השני של השפה הפינית" (אחרי מתרגם כתבי הקודש של הנצרות, מיקאל אגריקולה)],

גרסתה הראשונה של ה"קאלוואלה" פורסמה בשנת 1835. מהדורה שנייה נרחבת בהרבה הופיעה בשנת 1849 וכללה כ-23,000 חרוזים, המחולקים לחמישים שירים (בפינית: רונוט runot). חוזר בחלקו על מה שכבר נכתב קודם

קאלוואלה שפרושה "הארץ של קאלווה"' או בתרגום חפשי "ארץ הגיבורים", כוללת מיתוסים, אגדות, סיפורי גבורה, אפיים וסיפורים ליריים, שחלקם אינם קשורים זה בזה. חלקים רבים של הקאלוואלה הם שירה קדומה מאד, ששררה בקרב הפינים הודות להשתמרות המופלגת של התרבות העתיקה באזורים שונים. היא משקפת מיתוסים קדומים והדים למאורעות היסטוריים מתולדות השבטים הפיניים ויחסיהם עם ממלכות ושבטים שונים. באפוס זה נשמרו דמויות של אלים ששאולות כנראה מעומק המיתוס הפיני והסקנדינבי שהפינים באו עמו במגע.

הגיבור העיקרי של היצירה הוא ויינומיינן (Väinämöinen), מכשף המנגן בקנטלה (Kantele),  כלי מיתר הלאומי של פינלנד. הזמר שבשירתו המגית משנה סדרי בראשית הוא בנם של הרוח ושל אילמאטאר (Ilmatar), הבתולה השמימית, שהתעברה כאשר רק האוויר, האור והמים היו קיימים. קאלוואלה מתחילה בסיפור בריאה, שבו הרקיע, הארץ, השמש והירח נולדים מתוך ביצי ברווז שהונחו על ברכיה של אילמאטאר. מופיע כבר בשיר הראשון.

דמויות חשובות אחרות באפוס הפיני הם הנפח אילמרינן (Ilmarinen) הנפח השמימי שרקע את הרקיע, והלוחם למינקיינן (Lemminkäinen). ולמינקיין (Lemminkäinen) האוהב הנוגה.

אילמרינן ייצר את ה"סמפו" (Sampo), חפץ מופלא, אצל לנרוט – מעין טחנת רוח, בשביל לוּהי (Louhi), מנהיגת הארץ האויבת פוהיולה (Pohjola) -ארץ הצפון – שהבטיחה לו בתמורה את יד בתה. כעבור זמן ה"סמפו" נגנב מפוהיולה, על ידי גיבורי קאלוואלה ונשבר. הסמפו האגדי[ שגיבורי הקאלוואלה מחפשים אותו, מביא שגשוג ורווחה, אפילו אחרי שנשבר. חוט השני של הקאלוואלה הוא המאבק על ה"סמפו".

ששה שירים מוקדשים להרפתקאות הגיבור הטרגי קולרבו (Kullervo), העבד הנקמן, האונס את אחותו (מבלי לזהות אותה) ושבסוף קופץ למותו על חרבו. אפיזודה מאוחרת זו על חיי קולרבו לא פורסמה במהדורה משנת 1835 של הפואמה. לצד תולדות הגיבורים, קאלוואלה כוללת פרטים על דרכי ההתנהגות שהיו המקובלות על הגברים והנשים בחיי הנישואים, פירוט על תהליך יצור הבירה ועיבוד הברזל. קאלוואלה תרמה רבות להתעוררות התודעה העצמית של הפינים והיתה לבסיס לשוני וספרותי לתרבותם. יצירותיהם של סופרים כמו

קיוי, א' גלן-קללה, ושל רבים אחרים, נשענת על עולם קאלוואלה. שימשה כמקור השראה לחיבור האפוס הלאומי האסטוני קאלופונג (Kalevipoeg) ולמשורר האמריקאי לונגפלו (Henry Wadsworth Longfellow) שחיבר בעקבותיה  ב-1855, את הפואמה המבטאת את  האפוס האמרינידי ("אינדיאני") "שירת היאוואתה" (The Song of Hiawatha)

חלקים רבים של קאלוואלה תורגמו לעברית על ידי ש' טשרניחובסקי – (קָלֶוָולָה (אפוס פיני, תר"ץ) ושרה טוביה – קַלֳוָלָה ארץ הגיבורים, הוצאת מחברות לספרות, בשנת ה'תשכ"ד

קאלוואלה נחשבת לאבן יסוד לזהות הלאומית הפינית והטביעה את חותמה על יצירותיהם של אמנים פינים רבים. היא תורגמה ל-51 שפות.

יוּהָני אָהוֹ (Juhani Aho), בשמו האמיתי יוהנס ברופלט  (Johannes Brofeldt 1861-1921) היה סופר פיני חשוב אשר פעל במפנה המאות ה־19 וה־20. בזכות הרומנים והסיפורים שכתב, נחשב יוהני אהו, לאחד מחשובי הסופרים הריאליסטים של ארצו. הושפע גם מזרמים חדשים מן הספרות הצרפתית, כמו הנטורליזם ולקראת סוף חייו גילה נטייה לפנות אחורה לכיוון הרומנטיזם. הפרוזה של אהו מצטיינת בחדות ההסתכלות ובהבעה נוקבת. ברבים מסיפוריו, משתקפים הקונפליקטים בין הטבע לבין התרבות. כסופר וכעיתונאי היה מעורב בדיונים סביב נושאים פוליטיים וחברתיים שהעסיקו את החברה בת זמנו. היה ממייסדי העיתון ,Päivälehti , שהפך מאוחר יותר ל-Helsingin Sanomat. פעמים רבות היה מועמד לפרס נובל. וספרו ״יוהה״ תורגם לעברית וראה אור בארץ בשנת 2012.

אחת מסופרות הילדים החשובות ביותר במאה ה־20 היא טובה ינסון (Tove Marika Jansson1914-2001), פינית דוברת שוודית, שכתבה ואיירה את הספרים "על־אודות עמק המומינים", פרי דמיונה. אלקסיס קיוי (Aleksis Kivi 1834-1872) נחשב לגדול סופרי פינלנד ספרו "שבעה אחים", תורגם לעברית לפני שנים רבות ונחשב לקלאסיקה ספרותית.

מוסיקה

סיבליוס (Jean Sibelius 1865-1957) הוא אחד המלחינים הפופולריים של שלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. המוזיקה שחיבר וכישרונו הרב היוו מרכיב בהתהוותה של הזהות הלאומית הפינית.

סיבליוס נולד למשפחה דוברת שוודית בעיר המנלינה (Hämeenlinna) בדוכסות הגדולה של פינלנד, אשר הייתה בזמנו מדינה כחלק מהאימפריה הרוסית. שמו המלא היה יוהאן יוליוס כריסטיאן סיבליוס (Johan Julius Christian Sibelius). הוא סיים את לימודיו בבית הספר התיכון בשנת 1885. הוא החל לימודי משפטים באוניברסיטה בהלסינקי, אולם עד מהרה פרש מלימודיו. בהיותו סטודנט אימץ את השם "ז'אן", שהיה גרסה צרפתית לכינויו המשפחתי. הוא נשלח לבית ספר ידוע ללימוד השפה הפינית. ניתן לראות את לימודיו אלו כחלק מהתעוררות התנועה הרומנטית-לאומית בפינלנד באותם ימים. הלכי רוח אלו היוו חלקים מכריעים ביצירותיו ודעותיו של סיבליוס.

בין 1885 ל-1889 למד מוזיקה בבית הספר למוזיקה של הלסינקי (הנקרא כיום אקדמיית סיביליוס למד נגינה בכינור והמשיך את לימודיו בברלין (בין 1889 ל-1890) ווינה (בין 1890 ל-1891). סיבליוס התחתן ביוני 1892. לו ולרעייתו נולדו שש בנות.

יצירותיו הידועות ביותר הן "פינלנדיה", "וולס טריסטה", ה"קונצ'רטו לכינור ברה מינור", "הברבור מטואונלה", והסדרה הקרליאנית. הוא כתב יצירות רבות נוספות, כולל כאלו המושפעות מה"קאלוואלה", שבע סימפוניות, מעל 100 שירים לשירה ופסנתר, מוזיקת רקע לשלושה עשר מחזות, אופרה ("Jungfrun i tornet", "העלמה במגדל"), מוזיקה קאמרית (כולל עבור רביעיית מיתרים), מוזיקת פסנתר, 21 יצירות של שירי מקהלה, ומוזיקה טקסית של הבונים החופשיים.

ז'אן סיבליוס היה חלק מתוך גל של מלחינים אשר קיבלו את נורמות הקומפוזיציה של המאה ה-19, אולם חיפשו בהתמדה כיצד לפשט את המבנה הפנימי של המוזיקה. בדומה למלחין הצ'כי אנטונין דבוז'אק (Antonín Leopold Dvořák) חיפש סיבליוס לחנים אופייניים אשר להם אופי לאומי, אך בו בזמן הביא גישה ייחודית ואידיוסינקרטית. הוא הושפע מהמלחין האיטלקי פרוצ'ו בוזוני (Ferruccio Busoni) ופיוטר צ'ייקובסקי, אשר השפעתו ניכרת לדוגמה ביצירתו "סימפוניה מספר 1 במי מינור" מ-1899. יצירות של סיבליוס מתאפיינות בפיתוח של קטעים בתוכן בהדרגתיות עד לסיומן הגדול. המיזוג ביניהם הוא לעיתים כה מרשים עד כי יש החושבים כי הוא נהג להתחיל את העבודה על יצירותיו דווקא מן האמירה הסופית שלהם.

עבודותיו הגדולות האחרונות היו הסימפוניות השישית והשביעית שלו, מוזיקת רקע למחזהו של שייקספיר "הסערה", ו"טפיולה" (Tapiola). סיבליוס צוטט כמי שאמר כי "בעוד מלחינים אחרים נוהגים להגיש קוקטיילים, הוא מציע לציבור מים קרים וטהורים". בשנות ה-20 של המאה ה-20 הוא חדל מלחבר יצירות.

חוקרים סבורים כי סיבליוס היה אוהד של הנאצים, גם אחרי שנודעו זוועות השואה

סיבליוס מת מדימום מוחי ב-20 בספטמבר 1957.

ממשלה

פינלנד היא רפובליקה דמוקרטית. החוקה נתקבלה ב-17/7/1919 ומאופיינת בסמכויות נרחבות לנשיא. הנשיא נבחר אחת לשש שנים, על ידי 300 "אלקטורים" הנבחרים בבחירות כלליות ויחסיות ארציות, בבחירות בשני סיבובים. הוא רשאי ליזום חקיקה, להטיל ווטו על חוק חדש, לכנס את בית הנבחרים ולפזרו.

פרלמנט

נקרא  Eduskunta ובו 200 חברים הנבחרים לארבע שנים. בפינלנד מסורת של ממשלות בלתי יציבות, דבר המחזק את מעמד הנשיא. מפלגות פוליטיות חשובות: המפלגה החקלאית המרכזית (KESK). המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SDP); המפלגה הלאומית ((KOK)); המפלגה השמאלית (VAS); המפלגה הפינית (PS); המפלגה השוודית הפינית (RKP); המפלגה הנוצרית דמוקרטית ((KD). המפלגה החקלאית המרכזית, Keskusta ובה 24.8% ; מפלגה סוציאל דמוקרטית (SDP) מפלגה לאומית שמרנית (Kokoomus). הארץ מחולקת ל-12 פרובינציות  (Laani) ו-  470מוניציפליות (Kunta) ו-85 ערים.

כלכלה:

מאז מלחמת העולם השניה, עוברת פינלנד תהליך הדרגתי של שינוי מבנה., תוך כדי ירידה בחשיבות היחסית של ענפי הייעור והחקלאות וגידול בחשיבות ענפי התעשייה והשירותים. אף על פי כן, היערות הם עדיין הבסיס לכלכלת פינלנד. הם תופסים מקום מרכזי בתעסוקה, בהכנסה, כמו גם בוויכוחים על איכות הסביבה. מכרות המתכת תופסים מקום שווה ביצוא.

קיימת התפתחות טכנולוגית רבה. יש בה למעלה מ-600 חברות המבוססות על "כפרי טכנולוגיה גבוהה". קיימים 20 כפרים כאילו שם החברות נהנות מפריבילגיה משמעותית. לפינלנד תחנות הידרו אלקטריות רבות , הנמצאות על נהר Kemijoki וארבע תחנות כוח גרעיניות.

תוצר לאומי גולמי לנפש: $49,400. שיעור האבטלה: 7.53%

משכורת ממוצעת 3974 אירו לחודש.

יצוא: אביזרי טלקומניקציה, מכוניות נוסעים, מוצרי עץ ומוצרי נייר (10.7% מהיצור העולמי.

יבוא: חומרי גלם, דלק, מכונות.

נוקיה

סיפורה של הכלכלה הפינית, היא במידה רבה, סיפורה של "נוקיה".

נוקיה (Nokia) היא חברה פינית רב-לאומית שמוצריה העיקריים הם שירותי טלקומוניקציה, טכנולוגיות מידע ומוצרי אלקטרוניקה. החברה הוקמה בשנת 1865 ומשרדה הראשי ממוקם בעיר אספו בפינלנד. החברה קרויה על שם העיירה נוקיה אשר בה החלה במאה ה-19 הפעילות של החברות שמאוחר יותר התאחדו לתאגיד נוקיה.

ב-2017, היו לנוקיה 102 אלף עובדים, ביותר ממאה מדינות, עם הכנסה שנתית של 23 מיליארד אירו. ניירות ערך החברה נסחרות בבורסה לניירות ערך בהלסינקי וניו יורק. נוקיה היא החברה ה-457 הכי גדולה בעולם לפי רשימת Fortune 500.

החברה עסקה בתעשיות שונות במהלך שנות קיומה. הוקמה בתור חברה לטחנת נייר ועסקה גם בגומי וכבלי חשמל אבל התפרסמה בתור חברת תקשורת וטכנולוגיה בשנות ה-90 של המאה ה-20. החברה הייתה מהיצרניות המובילות בעולם של טלפונים סלולריים וסייעה בפיתוח של GSM,‏ 3G ו-LTE (היום עובדת על 5G), והייתה מוכרת הטלפונים הסלולריים הגדולה בעולם במשך תקופה. לאחר שיתוף פעולה עם מיקרוסופט, מחלקת הטלפונים הניידים נמכרה למיקרוסופט וכך הוקמה Microsoft Mobile בשנת 2014.  לאחר הרכישה, נוקיה התחילה להתמקד יותר בתשתיות תקשורת ובאינטרנט של הדברים באמצעות פיזור השקעות בחברת המיפוי Here ורכישתה של אלקטל-לוסנט. החברה גם התחילה לפיתוח מציאות מדומה ומוצרי בריאות דיגיטלית. נוקיה היא בעלת נוקיה נטוורקס, ספקית ציוד רשת תקשורת ושירותים (לשעבר בבעלות משותפת עם חברת סימנס הייתה ידועה בשם "נוקיה סימנס נטוורקס").

מרכזה של נוקיה בפינלנד והיא החברה הגדולה ביותר בפינלנד, שם בשיאה, בתקופת בועת הדוט-קום, היא תרמה 4% לתוצר הלאומי הגולמי והיוותה יותר מ-20% מסך היצוא של פינלנד. יש המכנים את היחס בין נוקיה לפינלנד כ"חברה גדולה במדינה קטנה".

המטבח הפיני:

המטבח הפיני הוא הכלאה בין צלחת הקאוויאר הרוסית לגריל השוודי. במזרח פינלנד ניכרת השפעה של המטבח הרוסי ובמערב של השוודי. במרכז התפריט בשר האייל (או דגים (סלמון, טרוטה והרינג) הזולים מן הבשר.

לתוספות: תפוחי  לחם שיפון בחמאה ובסתיו פטריות יער. האוכל המסורתי נאפה בתנור או מבושל לאטו בסיר ברזל. אין עוגות פיניות טיפוסיות. הקינוח כולל הרכב כזה או אחר של גרגירי יער בתוספת קרם.

בשוק בהלסינקי בולטים:

1. סופגניה Munkkipossa
2. קובה פיני Linaphrakka

אוכל עממי:

Lanntukku     -לחם ממולא בשר ודלעת מתקתקה.

Kalakukko     -לחם ממולא דגים.

בפינלנד יש שיעורי מיסוי גבוהים: כ-43% מהתוצר בהשוואה ל-31.4% בישראל, מערכת חינוך מעולה בחינם וועדי עובדים חזקים שמאפשרים למעסיקים – בין אם במגזר הפרטי או במגזר הציבורי – גמישות מלאה בניהול כוח האדם. אבל כל אלה יכולים לפעול היטב יחדיו ולהביא לתוצאות מעולות רק בגלל רכיב הפלא הבלתי נראה של פינלנד, המרכיב העיקרי של ההון החברתי: האמון הגבוה בקרב הפינים באשר הם.

האמון הזה נשען על חברה הומוגנית מבחינה אתנית ועל רמת שחיתות מהנמוכות בעולם. פינלנד מדורגת מזה שנים ארוכות כאחת משלוש המדינות הכי פחות מושחתות בעולם בסקר השנתי של ארגון השקיפות הבינלאומי. ישראל, לשם השוואה, מדורגת במקום 36, לאחר שנפלה השנה שישה מקומות.

ההון החברתי, שבא לידי ביטוי בשחיתות אפסית ובאמון גבוה של האזרחים בממשלה ואלה באלה, מאפשר לפינים לפעול יחדיו למען מטרות משותפות ומאפשר לפוליטיקאים מכל המפלגות לפעול יחדיו למען שינויים בכלכלה ובחברה.

ספו הונקהפוהיה, פרופסור לכלכלה, חיבר לפני חמש שנים, יחד עם שני כלכלנים אחרים, את הספר "המודל הנורדי", שבו הוא מסביר את קסמו: "הטיעון הכלכלי בעד כלכלה חופשית וגמישה ושווקים פתוחים לא קובע שאין מפסידים בכלכלה הזאת – יש מפסידים – אבל למרוויחים יש כל כך הרבה להרוויח שהם יכולים בעיקרון לפצות את המפסידים.

הבעיה היא שהמנצחים לא מעוניינים בדרך כלל לפצות את המפסידים, והמפסידים לא מעוניינים להפסיד ולקוות שהממשלה תדאג שהמנצחים יפצו אותם. זאת הסיבה לכך שמפסידים פוטנציאלים ברוב המדינות משתמשים בכוח הפוליטי שלהם או בוועדי העובדים כדי לחסום תחרות באמצעות רגולציה על שוקי העבודה, הגנה על מקומות עבודה, הגנות מיבוא, פרוטקציוניזם, סובסידיות ומונופולים.

"הרעיון העומד בבסיס המודל הנורדי בכלל, והפיני בפרט, הוא יצירת תמיכה פוליטית בשווקים פתוחים וברפורמות מבניות על ידי יצירת מערכות שדרכן המנצחים, בזכות השינויים המבניים, מפצים את המפסידים. הם עושים זאת באמצעות קביעת שכר סולידרית, מדיניות שוק עבודה אקטיבית, חלוקה מחדש של העושר באמצעות מיסוי גבוה, וביטוח אבטלה גבוה ומתמשך".

מובן שלא כל המפסידים מפוצים ולא כל המרוויחים מפצים, אבל מה שחשוב, הוא ש"רוב החלוקה מחדש אינה העברת עושר בין האזרחים, אלא העברת עושר לאורך חייהם של האזרחים"[18].

הערות

[1] האי, ששטחו 3,140 קמ"ר, שוכן כ-90 ק"מ ממזרח לשוודיה היבשתית, והוא הגדול באייה של שוודיה. יחד עם איים קטנים בסמיכותו, הוא מהווה מחוז – שהוא גם חבל ארץ נפרד – מחוז גוטלנד, וקומין (מועצה מקומית). העיר המנהלית של קומין גוטלנד, שהיא גם בירת המחוז, היא ויסבי, והיא העיר היחידה באי.

[2] מלחמת ההמשך היא אחת משתי המלחמות בין ברית המועצות לפינלנד במהלך מלחמת העולם השנייה, אשר פרצה ב-25 ביוני 1941 והסתיימה ב-19 בספטמבר 1944. במלחמה הראשונה "מלחמת החורף" נובמבר 1939 ועד למרס 1940, תקפה ברית המועצות את פינלנד וכבשה וסיפחה שטחים אלה לאחר שהושג הסכם שלום ב 13 במרס 1940

מלחמה זו נקראת כך על ידי הפינים על מנת להדגיש את העובדה כי היא המשכה של מלחמת החורף. ומה זאת מלחמת החורף ומתי זו החלה ומתי זו הסתיימה ?  לעומת זאת, בעיני הרוסים נחשבת המלחמה כחזית של המלחמה הפטריוטית הגדולה. מעשי האיבה בין המדינות הסתיימו בספטמבר 1944 והמלחמה הסתיימה רשמית בחוזה פריז, שנחתם ב-1947. העברת השטחים הייתה כבר לאחר סיום מלחמת החורף, ב 1941. הפינים הצטרפו לגרמניה בהתקפת על ברית המועצות לאחר הפלישה הגרמנית לבריה"מ.

[3]  Nenye, Vesa; Munter, Peter; Wirtanen, Toni ;Finland at War: The Winter War 1939-1945. Osprey, 2015,p. 25

[4] טימותי סניידר, ארצות דמים, אירופה בין היטלר לסטלין, כתר, 2005, עמ' 24.

[5] ויקיפדיה

[6] בעקבות תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה ונסיגת צבאה מאסטוניה פלש הצבא האדום לשטחה של המדינה הצעירה ב-28 בנובמבר 1918, והגיע במרחק של 30 ק"מ מטאלין. בכך החלה מלחמת העצמאות האסטונית. בינואר 1919 יצא הצבא האסטוני, בראשות יוהאן ליידונר, שמנה כ-75,000 חיילים, בעזרת צבא מתנדבים מפינלנד, שוודיה, דנמרק והצי המלכותי הבריטי למתקפת נגד והצליח להדוף את הצבא האדום מתוך שטח אסטוניה בתוך מספר חודשים. התקפות הנגד הסובייטיות נכשלו, ובאביב התקדם הצבא האסטוני בשיתוף פעולה עם הכוחות הרוסים הלבנים לרוסיה וללטביה. ראו גם: היום, הצפירה, 4 בפברואר 1920

[7] ארצות דמים, עמ' 126

[8] אנטוני ביוור, מלחמת העולם השניה, ידיעות אחרונות 2012, (להלן: מלחמת העולם השנייה), עמ' 59-60

[9] מקס הייסטיגס, נפתחו שערי הגיהנום, מלחמת העולם השנייה 1945-1939, מודן, 2015 (להלן: נפתחו שערי הגיהנום),  עמ' 52

[10] פול ג'ונס, היסטוריה של הזמן המודרני, מ-1917 ועד שנות ה-90, דביר, תל אביב, 1995, (להלן :היסטוריה של הזמן המודרני), עמ' 320.

[11] מלחמת העולם השניה, עמ' 59-60

[12] מלחמת העולם השניה, עמ' 61-62

[13] מלחמת העולם השניה, עמ' 61-62

[14] נפתחו שערי הגיהנום, עמ' 60

[15] ארצות דמים, עמ' 195

[16] תולדות הזמן המודרני, עמ' 337; נפתחו שערי הגיהינום, עמ ' 197

[17] קרב זה נמשך מה-7 בדצמבר 1939 עד ה-8 בינואר 1940. הקרב הסתיים בניצחון לפינלנד אל מול הכוחות הסובייטים העדיפים והגדולים מהם במספרם. בפינלנד, הקרב נחשב לניצחון הפיני החשוב והמשמעותי ביותר המסמל את מלחמת החורף

[18] https://www.themarker.com/markerweek/markeryear/2011-12-22/ty-article/0000017f-e9a9-df2c-a1ff-fff9c03d0000