טיול בטירול – האלפים האוסטרים
כתב: גילי חסקין
צילום: עירא ליניק
ישבנו שותקים על ראש ההר וצפינו בהרים הנישאים סביב סביב. צוקי סלע שחורים המתרוממים בפראות מכל עבר, כאילו גיגנט קדמון קימט את אדמה בחוזקה והותיר אחריו ערימות סלעים ענקיות בפסגה. כמו בכל פסגה – אנו במרכז, כאילו בטבור העולם, וסביבנו, ב- 360 מעלות, חגיגה גדולה של טבע ונוף. בין ההרים מתפתלים קרחונים ולמרגלותיהם זרועים אגמים ירקרקים קטנים. כאן, בגובה 3333 מ', חל שינוי מה בפרופורציות. מול היופי הנשגב הזה של השלג והקרח, מאבדות צרות היום יום את חשיבותן ולא נותר לנו אלא להתבונן בחדווה במצוקי השחם המצופים לבן, ולהרהר בנוף בו טיילנו פעם, בהר הגבוה של סיני, אך כאן, נוספה לעצמה של סלעי היסוד גם כסות לבנה, בוהקת, של שלג. כאן, כמו שם, ספגנו בהנאה כל רגע בו הבטנו אל המרחבים, במין תחושת דומיה נפלאה, שדומה ושמורה רק לפסגות.
צילום: יובל שפירא.: יובל שפירא.
הטיול בטירול לא התחיל בפסגת ההר ואפילו לא בעיירות הירוקות שבתחתית העמק, אלא דווקא בזלצבורג, עירו של מוצרט, שבמערב אוסטריה. עיר הדורה, שגם אם ירדה מגדולתה, עדיין שומרת על קסמה ומעוררת כבוד בחזותה. לאחר שסיימנו את לגימת הקפה הווינאי המשובח, שנוספה לו כמות מכובדת של קצפת (Schlagobers), וכדי להוסיף חטא על פשע חיסלנו שתי פרוסות של 'זאכר טורטה', הנחשבת לטורט השוקולד המפורסם ביותר בעולם. "הקטנה", שותפתי לטיול ולחיים, ערכה חישוב קלוריות מהיר ועגום והתריסה שגם אם "השחיתות" הזו שווה את המחיר הפיננסי, היא אינה מצדיקה את המחיר הקלורי. לאחר הרהור קטן הציעה הצעה שתכפר לדעתה על זלילות זלצבורג עתירות השומנים. לאחר שהשתעשעתי ברעיון החסכוני של ריצה בפארק הלאומי ברמת גן, הוטלה הפצצה: "טיול רגלי בטירול"!
שמות כמו "טירול", "אלפים", ו"אוסטריה" נשמעו כמו חזרה לביה"ס עממי למי שמאחוריו קרחוני נורווגיה, הרי הפונטוס, הרוקיס והאנדים. רציתי להתחכם ולהעיר שלאחר התיכון באה האוניברסיטה ואז הרים. אז למי שטייל באנדים, רק ההימלאיה באים בחשבון, אך מבט חטוף בעיניה של"הקטנה" הספיק לי כדי להכריז על טיול לטירול, לקנות כרטיסי רכבת לאינסברוק – בירת טירול, ובמצפון שקט למהר לארוחת ערב…
העיר, אינסברוק, המרוחקת כ-5 שעות דרומית-מערבית לווינה, נמצאת בלב ליבו של מחוז טירול. פירוש שמה ה"גשר שעל נהר אין" ובתיה הציוריים, על 130,000 תושביה, ממוקמים בדיוק במפגש עמק הנהר אין (Inn) והשבר והגיאולוגי של סיל ( Sill). לאורך בקעי ההרים מתפתלת מסילת הברזל, ולצדה הכבישים המובילים מכאן דרומה, לאיטליה, דרך מעבר ההרים ברנר. העיר גדולה יחסית ליישובי טירול, ונמצאת בגובה של 600 מ' מעל פני הים, אך מוקפת פסגות שגובהן מגיע כמעט ל- 3000 מ'. בחורף 1964 ו-1976 נערכו כאן המשחקים האולימפיים והדבר פיתח את העיר כמרכז לספורט החורף. טירול הוא האזור ההררי המצדיק יותר מכל אזור אחר את מעמדה הבינלאומי של אוסטריה כארץ של תיירות חורף. מדי שנה ההרים מתכסים בשלג, והשלג מתכסה בשלל צבעים של בגדי הסקי של המחליקים. כל כפר הופך למרכז נופש וכל בית לבית הארחה, ואינסברוק מהווה מרכז לכולם. אינסברוק – מקום מושבם של קיסרי בית האבסבורג, הינה נקודת יציאה נוחה לטיולים באזור. מקצות שדירת מריה תרזה ניתן להתבונן בפסגות המושלגות, ולאחר סיבוב קצרצר בעיר העתיקה – לנסוע מכאן דרומה, מערבה או מזרחה, אל אחד ממרכזי הקיץ של טירול.
צילום: עירא ליניק
אזור טירול נמצא בחלקה המערבי, הצר, של אוסטריה וגובל בצפון בגרמניה, במערב ובדרום-מערב בשוויץ (אוהדיה המושבעים של שוויץ מכנים אותו בלגלוג, ולא בצדק "שוויץ ב'") ובדרום באיטליה. סך הכל שטח של 12,650 קמ"ר. הארץ ההררית הנה לב ליבם של האלפים המרכזיים, הבנויים סלעים קריסטלינים* כגון גרניט או גנייס, והגושים הידועים שבהם הינם מאסיב אצטל ומאסיב ה"שטובא". פסגותיהן מתנשאות לגובה של למעלה מ-3500 מ' מעל פני הים. דרומה משם מתרומם מאסיב ציל רטאל. מאסיב זה מופרד ממאסיב השטוגאי ע"י אוכף הברנר, המאפשר חציית האלפים בכיוון צפון-דרום במעבר שגבוהו המכסימלי 1,350 מ'.
מניסיוני למדתי שעדיף להתרכז במחוז אחד, במקום לרוץ הלוך ושוב על פני הארץ. לאן? שאלה קשה. אוטובוס צהוב הנושא את השלט stubai (שטובאי) היה התשובה וכעבור כשעתיים של נסיעה, מצאנו את עצמנו בלב ליבו של עמק קרחוני יפהפה, פוסעים ברחובותיה המצוחצחים של העייר נוישטיפט, שכמו עיירות רבות אחרות בטירול, שובה את העין והלב בבתיה היפים, בחנויותיה הגדושות כל טוב, ובעיקר באווירה הרגועה השרויה בכל מקום. ואכן מהר מאוד מצאנו עצמנו משוטטים בין הבתים הלבנים מחודדי הגגות, המשלבים בבנייה קורות עץ הבוהקות בחום, המעשיר כל כך את הלובן, כשלכל חלון אדנית ולכל קומה מרפסות, וכל כולם עטורים פרחי גרניום בצבעי אדום ולבן. זוהי אינה רק אומנות בנייה, אלא יכולת מזהירה של השתלבות אסתטית של האדם בסובב. יופי שהוא גם מלהיב, גם עדין, ובעיקר משתלב, בעל סגנון מרשים שאינו צועק. בחצרות הבתים גינות ירק ומאחריהן אפרים ירוקים המגיעים עד ליער כמעט. התחושה הכללית היא כאילו ענק פיזר בתים קטנטנים בדרך לשום מקום. במקום מספר מלונות קטנים, אך שיטת האכסון הפופולארית ביותר הנה בצימרים, דהיינו – חדרים בבתי תושבים. חדר נקי, מקלחת חמה וארוחת בוקר יעלו כ- 40-50$ לזוג. היתרון העיקרי, בנוסף למחיר, הנו האווירה. המטייל המתאכסן בבית איכרים הופך – או לפחות מרגיש – חלק מן היישוב.
מישהו העיר פעם ברשעות-מה ש"כדי לאהוב את אוסטריה אינך חייב לאהוב את האוסטרים". הכללות ככלל הן מזיקות, ובמקרה של אוסטריה, אינן תופסות לגבי אזורי ההרים. גם הדעה הרווחת שהאוסטרים הינם אנטישמיים, מאוד לא רלוונטית לגבי טירול. הרושם הכללי הוא שזהו עם חביב, בעל שמחת חיים ודפוסי התנהגות חביבים להפליא. אומרים שמי שמתאמץ לגרד ציפוי סימפטי זה נתקל בשכבת אופי מחוספסת. אנו מצידנו לא ניסינו.
ניתן לטייל באזור באופנים שונים. אפשר להתפרקד על כיסא נוח ולהתבונן בשלווה במדרונות המוריקים, במצוקים התלולים ובפסגות הצחורות. אפשר לטפס מעלה מעלה באחת מרכבות הכבלים המעלה מטיילים, כמו מחליקים, בכיסאות זוגיים פתוחים, עד לגובה של כ-2000 מ' וכך, למעלה, תלויים בין שמיים וארץ, אפשר לראות את העמק הירוק ממעוף הציפור, מבלי יכולת להחניק קריאות התפעלות. בשנים האחרונות התפתח סוג נוסף של טיול – ספק ספורט ספק בילוי, והוא גלישה. מדי יום, בשעות אחרי הצהריים בדרך כל, נראים בשמי העמק מעופפים צבעוניים, שבמבט שני מתברר שאילו הם גולשים המחוברים לכנפי ענק (גילשונים), המשוות להן צורת ציפורי ענק, או כאלו המחוברים למצנח ססגוני. אלו גם אלו עולים ברכבל אל ההר, מתחילים לרוץ במהירות אל מול המדרון, מזנקים אל התהום והופ, הם מרחפים באיטיות באוויר.
כמו כן, קיימת, בנוסף לכל מה שהוזכר, שיטת הטיול הישנה והבדוקה – ברגל. טיולים בני שעות או בני ימים בשבילי ההרים. גם טיול כזה, ארוך ככל שיהיה, הינו גן עדן לעצלנים. השבילים כבושים ומסומנים היטב, כך שאין צורך במפות טופוגרפיות, אך גם אלו ניתנות לקנייה בכל מקום.
צילום: עירא ליניק
בניגוד להרי האנדים, שם קרענו את כתפינו הנאנקות תחת משא המוצ'ילות (תרמילי גב בשפת המטיילים שם) העמוסות לעייפה, כאן ניתן לנוע מבקתה לבקתה, ובמקום לישון באוהל סיירים מטפטף, אפשר להתרווח במיטת עץ נוחה, ובמקום לבשל אורז באצבעות קפואות, אפשר למתוח את הגב קרוב לתנור ולהתלבט, התלבטות נעימה, בין שניצל ווינאי או גולש הונגרי לארוחת ערב; לשחות בבריכה מחוממת או לשכב על דרגשי עץ מהוקצעים ולהגיר זיעה בסאונה המקומית.
פתחנו במספר טיולי יום, שהתחילו בזעקות התפעלות ממרומי הרכבל, המשיכו בטיפוס ארוך דרך ההרים אל הפסגות המושלגות, והסתיימו בתבשילי איכרים כבדים, כגון הטאפלשפיץ (Tafelspits) – בשר בקר מבושל בירקות, הידוע כתבשיל האהוב על הקיסר פרנץ יוזף. בימים רגישים של קואליציה שברירית, אני מתקשה להמליץ בעיתון עברי על מאכל האיכרים Bauernschmans המורכב מנקניקיות למיניהן, קותלי חזיר, תפוחי אדמה מבושלים ובצקניות מצוינות. רק אספר שריחו של מאכל זה הינו תמריץ יעיל בטיפוסים הארוכים או בעת הרוחות הקרות הנושבות לפרקים.
אוכלוסייתה של טירול דוברת גרמנית בניב הבווארי, שמרנית וקתולית אדוקה. בכל כפר כנסיה אחת או יותר. ככל שמתרחקים מהעיירות הגדולות, מקבלים הכפרים טעם של פעם. כאשר מסתובבים בשדות ובמטעים, מסתבר שלמרות הדימוי האירופאי המתקדם, נמצאת החקלאות המקומית במרחק שנות דור אחורה מהמקובל והמוכר בארצנו הקטנטונת. בכלכלה הטירולית תופסת החקלאות (עם היערנות) עמדה כמעט שווה לזו של התעשייה. ענפי החקלאות העיקריים משתנים עם העלייה בגובה. בעמקים – גידולי שדה. החיטה מצליחה לצמוח בשדות שעד גובה של 1600 מ' מעל פני הים. במדרונות הנמוכים – מטעי פירות, ובמדרונות הגבוהים גידול בקר ומשק חלב. התעשייה מבוססת בעיקר על מחצבים מקומיים: פחם חום (ליגניט), עפרות ברזל, ציפחה ביטומנית ועוד. מפעלי התעשייה וביטויים בשטח הינם עניין מרתק לכלכלנים ולגיאוגרפיים, אך הם פחות רומנטיים בהווייתם, ומשום כך המטיילים אינם נמשכים אל המחצבים והמכרות, אך נראים כשהם משוטטים בשדות, מצלמים פרות לוחכות עשב בשלווה טירולית, או בודקים את טיבם של התפוחים, המעלים בחודשי הסתיו סומק אדמדם.
"כיצד נוצרו ההרים?" שאלתני "הקטנה" באחת העליות הממושכות, ולמרות שהבנתי ששאלה זו אינה אלא תירוץ ערמומי לנוח מעט, מצאתי את עצמי מספר על השרשרת האלפינית כולה, המתחילה בהרי האלפים שבמערב אירופה, ונמשכת דרך מרכז אסיה עד דרום מזרח אסיה, מרחק של כ-6000 ק"מ. רכסי ההרים נוצרו כתוצאה מתנועת הקצרה בפני כדור הארץ. הלוח (פלטה) של אפריקה נע לכיוון הלוח (פלטה) של אירופה. פרופ' שולמן מהאוניברסיטה העברית סובר שיבשת קדומה, המכונה בפיו 'מזו אירופה' התנגשה עם יבשת אירופה של היום, וכתוצאה מכך, נוצרו הרי האלפים. "אירוע זה, המכונה ה"קימוט האלפיני" אירע לפני כ-100 מיליון שנה, בסוף העידן המזוזואי." מבט משועמם שנשקף מעיניה של ה"קטנה" אילץ אותי לערוך הפסקת שוקולד מקומית ולהסב את הנושא לתולדות האדם באזור. תושביה הקדומים של טירול היו קלטים. הם נוצחו בשנת 15 לפנה"ס ע"י דרוסוס הרומי, וארצם הפכה לפרובינציה רטיה (Retia), בעוד החלק הדרומי של האזור, כולל עמק השטובאי שבו אנו נמצאים, סופח לאיטליה.
בשלהי המאה ה-6 לספירה, התיישבו בצפון טירול הבאיובארים (לימים בווארים) ובדרום הלאנגומברדים, שלימים התערבבו באיטלקים. בשנת 800 סיפח קרל הגדול את האזור לקיסרות הגרמנים. במאה ה-12 העבירו ההגמונים את השלטון החילוני לרוזני טירול. שועי ארץ אלו נקראו כך על שם טירתם המהודרת, ומכאן, שם הארץ כולה…". מבט קצר רוח בעיניה של "הקטנה", שסיימה את חפיסת השוקולד, די בו לגרום לי להסתפק באזכור העובדות ההיסטוריות העיקריות, כמו זו שקיסרי האבסבורג כבשו את האזור ב-1363, לאחר מאבק ממושך, או על גריבלדי, מאחד איטליה שכבש את האזור ב-1866, על היטלר שסיפח את אוסטריה כולה בשנת 1938, ועל המתיחות בין דוברי הגרמנית לבין דוברי האיטלקית, שהיגרו לאזור בתוקף ההסכמים שנעשו בין מעצמות ה"הסכמה", (איטליה, גרמניה ואוסטריה) ערב מלחמת העולם השנייה; הגירה שגררה מתיחות וסכסוכים שהגיעו לשיאם ב-1961 והתבטאו בגל של מעשי איבה, בסכסוך אוסטרי-איטלקי, ובהעלאת הבעיה באו"ם. 1961 היתה מזמן. כיום חוצים את הגבולות איטלקים, שוויצרים ואוסטרים במסלולי הליכה מסומנים היטב. כן, ניתן לעתים לחצות את הרכס מאיטליה לאוסטריה במעבר הרים צר, מבלי להיתקל אפילו בשלט "עצור, גבול לפניך".
כאשר מביטים בנוף הרגוע, השלו, קשה להאמין שפעם התרחשו כאן מלחמות. הכל נראה רחוק כל כך, מוזר ולא שייך. בצדק או שלא, אפילו על הנקודה היהודית קשה לחשוב כאן, בין צוקי הגרניט המושלגים. ובכל זאת, לשלווה שמסביב משתרבב גם סיפורם של יהודי טירול, שעסקו בעיקר בהלוואות בריבית, במוכסות, ובשאר פרנסות יהודיות מסורתיות. במשך שנים רבות חיו כאן בשקט, אולם הגורל היהודי רדף אותם גם לכאן. ליאנץ, הנמצאת במזרח טירול, הינה עיירה אלפינית יפהפייה, השוכנת בעמק עטור הרים מיוערים. זהו מקום מנומנם שאינו נראה כזירה בה התרחשה עלילת דם נגד יהודים, וקשה לתפוס שכאן, מול כרי הדשא הבוהקים בשלל גווני ירוק, נטבחו יהודים. הדם נספג מול האווירה המנומנמת משהו של האזור, ואפילו צלילה הגרמני של השפה, הצורמני קמעה לאוזניים ישראליות, נשמע רך יותר כשהוא יוצא מפי זמרי "יודל" מקומיים.
עמק השטובאי הינו למעשה עמק קרחוני ענק שעוצב בתקופת הקרח האחרונה. ניתן לנסוע באוטובוס לאורך העמק ולהגיע עד לקצהו, כשבדרך עוברים נקודות יציאה לטיולים רגליים, מפלים, מצוקים וכד'. עם העלייה בגובה – משתנה הצמחייה. ההרים יוצרים ניגודים בולטים בתנאי החיים, הן של צמחים והן של בעלי חיים. ההרים הגבוהים מציבים בעיות של שרידות לנוכח רוחות פראיות המנשבות ללא הרף, לנוכח הקור, לנוכח תנודות עזות של הטמפרטורה, גשמי זעף ועוד. יתר על כן, התנאים השוררים על שני הרים באותו רכס, או על שני הרים בצדדים מנוגדים של אותו עמק, או אפילו במפלסים שונים של אותו הר, אינם בהכרח זהים. ניתן להשוות הר לאקורדיון, במובן זה שהוא דוחס בתוך מרחב קצר מאוד תנאים שהיו מתרווחים על פני אלפי קילומטרים במישור שטוח. אדם המתחיל את דרכו בנקודה כלשהי על פני כדור הארץ, והולך צפונה או דרומה כמה אלפי קילומטרים, יעבור בדרכו מספר רב של יחידות נופיות וייתקל בשינויים בולטים בצמחייה. דרך מהירה הרבה יותר להתבונן באותם שינויי צמחייה היא טיפוס על הר גבוה. במהלך הטיפוס ייתקל אותו אדם באותם שינויי צמחייה הערוכים לפי סדר, דומה לזה שיתגלה במסע ממושך אל עבר הקוטב. המכנה המשותף לשני המקרים הוא, כמובן, הקור. עם כל עליה של 100 מ' בגובה, יורדת הטמפרטורה ב-°0.6 מעלות. עליה של 1500 מ' למשל, משמעותה ירידה בכ-°9 מעלות, והדבר ניכר מאוד בצמחייה. תופעה זו מכונה בפי הבוטנאים "חיגור", פשוטו כמשמעו: עם העלייה, העצים רכי העלים, הנשירים בחורף, הולכים ונעלמים, ואת מקומם תופסים יותר ויותר עצי מחט, שאף הם מתמיינים בחגורות שונות, לפי הגובה. בקצה הכביש, העולה לכיוון קרחון השטובאי, כבר קר מאוד. החורשות הצפופות של האשוחים האשוחיות הולכות ומתדלדלות. העצים נעשים קטנים יותר והרווח ביניהם הולך וגדל. מכאן עולים בקרוניות סגורות הלאה, הלאה. בגובה זה הקרקע נשטפה ע"י המים. העצים המתנוונים הופכים לסבך מגומד של צמחיה ננסית, הנקראת בשם "קרומהולץ". אין זו אלא מילה גרמנית שפירושה "עץ מעוקם". זה אזור שבו מתייצבים אחרוני העצים כנגד איתני הטבע ההרריים. כאן סופו של קו העצים, המכונה בלועזית טימבר-ליין.
הטימבר ליין הנו תחנתו הסופית של רכבל הקרוניות. מכאן ניתן לגלוש מטה דרך עצי הקרומהולץ ולרדת מטה מטה, דרך היער ההולך ועבה, אל העמק ההולך ומוריק; לטייל לאגמים קטנים החבויים בגיאיות רחבות; וניתן גם ל"העפיל" מעלה ברכבל כיסאות לכיוון קרחון השטובאי עצמו, וכך עשינו. מנקודה זו ואילך העצים והשיחים כבר מאחורינו. מכאן ומעלה משתרע אזור הטונדרה האלפינית. "טונדרה" היא מילה רוסית ממקור לאפי, ובארצות הסקנדינביות משתמשים בה כדי לתאר את אזורי הקטבים, מצפון לאזורי הצמיחה האחרונים של העצים. כל אימת שמתייחסים אל האזורים שבמרומי ההרים, נוהגים להוסיף גם את התואר "אלפיני" – כך למשל אנו מדברים על "אחו אלפיני", "ביקתה אלפינית" ובכלל זה גם "טונדרה אלפינית", כדי להבדילה מהמישורים הגליים שבצפון. המדענים קוראים לכמה מצמחי הטונדרה בשם צמחי "בטן", והסיבה לכך היא שחלק מן הצמחים הללו כל כך קטנים עד שאדם צרים להשתטח על כרסו כדי להתבונן בהם מקרוב. הן השמות העממיים והן השמות המדעיים של כמה מצמחי הטונדרה ההררית מרמזים על תכונותיהם העיקריות, על יכולתם לשרוד במרומי ההרים. בין השמות הללו ניתן למצוא את השמות הבאים : פרוסטרטה (משתרע) פרוקמבנס (מתכופף קדימה), קספיטוזה (מודבק או מצורף), ועוד.
צמחי ההרים נאלצים להתמודד עם הקיץ הקצר, עם הקור, הרוח, והקרקע הבלתי יציבה. צירוף של כמה גורמים יש בו כדי להכפיל את עוצמתם, כך למשל חשנו את הצירוף ה"קטלני" של הטמפרטורה הנמוכה והרוח שמצטרפים יחדיו לגורם של "קרת רוח" שיוצר אפקט הרסני. התשובה הטובה ביותר של הצמח לקראת הרוח, הנו צורת הכרית. אלו צמחים נמוכים בעלי שורשים עמוקים שלא מאפשרים לרוח, חזקה ככל שתהיה, לקורעם מפני הקרקע. צורת הכרית עצמה היא מעין הסתגלות כנגד הרוח הקרה. הגבעולים המצטופפים יחדיו משולים ליער בזעיר אנפין הנצמד אל הקרקע בצורה של כיפה מוצנעת, וחומק מן הרוחות הקרות השורקות מעליו. מכיוון שבימים שטופי שמש סופג הצמח כמות הגונה של חום, הבעיה היחידה היא כיצד לשמור על החום הזה במשך הלילה. גם בהקשר זה, נובעת חשיבות רבה לצורתו המיוחדת של צמח הכרית. הסבך של העלווה הוא מלכודת חום לכל דבר. הוא קולט את אור השמש ושומר עליו ביעילות הרבה יותר גדולה מכפי שעושה זאת כל צמח חד גבעולי. כאשר מדדו את הטמפרטורה של צמח כזה, נמצא כי הטמפרטורה של האור הפנימי יכולה להיות חמה יותר מן הסובב עד כדי 10 מעלות צלזיוס. צמחים כאלו ניתן למצוא באזורים הררים שונים כגון האנדים, ואפילו אצלנו בחרמון.
רכבל הכיסאות הפתוחים מגיע עד לקרחון השטובאי עצמו, שם ניתן לחזות בעשרות ואולי מאות הגולשים הנהנים מסקי של קיץ. בסביבת הקרחון ההילולה גדולה. ערב רב של אנשים בגילאים, טיפוסים, וצבעים שונים. חלקם מחליקים כלפי מעלה בעזרת ידיות המחוברות לרכבל נע, חלקם עוסקים בשיעורי סקי, והרוב הגדול "תופר" את משטח ההחלקה בביצועים אותנטיים. חל כאן היפוך סדרי בראשית – החודש הוא אכן חודש אוגוסט, והאווירה הנה של חודש פברואר. כאן ראשיתו של קרחון השטובאי עצמו, שריד קטן לקרחון קדמון, שלפני מיליון שנים מלא את העמק כולו. פעם, לא כל כך מזמן, העמק הירוק כולו נראה כמו מהדורה מוגדלת בהרבה של משטח ההחלקה. לצד הקרחון, בחלקים האפרפרים שלו, נראתה קבוצת מטיילים המטפסים לאטם כשהם נעזרים במעקה חבל מאולתר. "בואי נתחיל לטפס", הצעתי ל"קטנה". זו חייכה והצביעה בתנועה רחבה מקנאה על הגולשים המורמים למעלה ההר בעזרת הידיות הנעות. אך בהיעדר מחליקים, פנינו לשרך דרכנו במעלה הקרחון כשאנו מתפעמים מיפי הקרח המסודר בשיכוב אופקי, ומזכיר בצורתו סלעי משקע. ה"קטנה" העירה בציניות-מה, שההבדל העיקרי בין הקרח לבין סלעי משקע המוכרים מהארץ, הנו הקור הצורב ברגלים, וכדי להסיח את דעתה מאצבעותיה הקופאות, ניסיתי לספר לה מעט מספורו של הקרחון.
"ראשיתו של הקרחון בפתיתי שלג המורכב מגבישים הכסאגונלים שטוחים, שלהם לרוב צורת כוכב. הם קשורים זה לזה קשר רופף בלבד, וביניהם רווחים המהווים לעתים 95% מנפחם הכולל. השלג שנשאר על פני הארץ נדחס כתוצאה ממשקל השלג המוסיף לרדת, והרווחים הבין גושיים הולכים ומצטמצמים. הגבישים מאבדים את מבנם הכוכבי וצורתם הולכת ומתעגלת. אט אט החומר הולך ומצטופף, אחוז הנקבוביות הבין גושיות הולך ופוחת, והוא הופל למקפא (מצב ביניים בין שלג לקרח), ולבסוף לקרח של ממש. המעבר משלג לקרח מתבטא גם בצבע: בעוד שהשלג הטרי הנו לבן – בגלל האוויר הרב המצוי בחללים הבין גבישיים, הרי הקרח מופיע בגוון כחלחל ההולך ומתעמק ככל שהקרח מגובש ועבה יותר. חומר בלית מן הסלעים נמצא לעתים בתוך הקרח משווה לו צבע אפור".
הסיפורים עוזרים להתעלם מעט מהקושי שבטיפוס ,אך כשאלו נגמרים, חשים ביתר שאת ברגליים הקופאות, בידיים הצורבות ובאף, שנדמה כאילו לא היה. אך בכל זאת, משהו מסקרן מעודד אותנו להמשיך ולעלות. יש קסם כובש ומיוחד בפסגות. קשה לעמוד בפני קריאת התגר שבראשי ההרים. לאחר שעה נוספת של טיפוס, מסתבר שיש שכר לעמלנו. מישהו למעלה אולי חשב עלינו. העננים שכיסו את עין השמש נעלמו, והשלג בוהק מכל עבר. בכתף ההר נמצאת בקתת עץ, שם משכירים כיסאות נוח, והמטייל נהנה מחוויה יוצאת דופן עבור יליד המזרח התיכון, והיא – שיזוף על השלג. שיזוף זה הנו יעיל במיוחד, לא רק בגלל הקרינה החוזרת מן השלג, אלא בעיקר משום שהקרניים האולטרה סגוליות המשזפות (וגם מסרטנות…) עוברות בקלות דרך פרודות האוויר הצלול בגובה של 3100 מ'. כך מצאנו עצמנו יושבים בבגדי ים, משתזפים וצופים על עמק השטובאי כולו. נפש המדריך שבי לא אפשרה ל"קטנה" להנות סתם כך מהיופי ומעושר צבעי הלבן למעלה והירוק למטה, אלא אילצה אותה לשמוע מעט כיצד עיצב הקרחון את עמק ה- U הזה. "ההבדל העיקרי בין זרימת מים לזרימת קרח הינה המאסה. היות והקרח נע באיטיות רבה בהרבה מאשר המים, עשוי הוא להגיע לעובי הגדול פי מאות אחדות מזה של המים. הקרחון ממלא את העמק עד לגובה רב יותר מאשר המים היו ממלאים אותו אי פעם. הפעולה האירוסיבית לעומק היא חזקה אמנם, אך עולה עליה הסחיפה לרוחב, הפועלת על דפנות העמק. כמו כן נושא הקרח בתוכו גושים גדולים לאין שיעור מאלו המוסעים על ידי נהר, ויתר על כן – לגושים כאלו אין חופש תנועה בתוך הקרחון והם אינם משנים את מקומם, כמו אלו המובלים בנהר, ולכן השחיקה הנגרמת על ידם חזקה בהרבה מזו של גושים בעלי נפח צומח הנישאים במים. משום כך גדול מאד כח ההקצעה והגיזור של הקרח הנע. עמקי הקרחונים המכונים בפי הגיאומורפולוגים עמקים גלציאלים, לא נוצרו על ידי פעולת קרח בלבד. הם ירשו את עמקי הסחף (הפלוביאלים) בהיותם אזורים הנוחים לצבירת הקרח ותנועתו. הזרימה הקרחית גרמה לשינויים יסודיים בצורת העמק. ההבדל העיקרי הוא שבניגוד לתהליכים הנהריים, אין הרחבת העמק הקרחוני פחותה מהעמקתו, ובמקרים רבים עולה עליה. הרחבת העמק אינה מצטמצמת לרוב לסביבות קרקעיתו, אלא פועלת עד לגובה שאליו מגיע הקרחון. היות ולעיתים ממולא העמק בקרח עד לגובה של מאות מטרים, מופעלים לחץ ושחיקה עצומים על דפנות העמק עד לגובה זה, וצורת העמק משתנה בהתאם לכך; חתך הרמה של עמק קרחי מקבל צורת אבוס אופיינית והופך לעמק דמוי שוקת שצדודית רוחבו דמויות האות U. הוא שונה לחלוטין מהעמקים שנוצרו ע"י המים. מדרונותיו תלולים ביותר וקרקעיתו מיושרת ורחבה. כל עמק השטובאי, מכאן ועד נוישטיפט שם גרנו, ועד לבקע סיל שליד אינסברוק, הנו מעוצב ע"י קרחון השטובאי… מכתף ההר קצרה הדרך לפסגה. טיפוס עקשני של 200 מ' נוספים מובילנו לשיא ההר בגובה של 3333 מ', ולנגד עינינו נתגלה נוף אלוהי של הרים כהים משוננים שכאילו מתפרצים למעלה אל השחקים. הרכסים המחודדים מכוסים בשכבה עבה של שלג ויוצרים אפקט רב רושם. כאן, מול ההוד הנורא, האסוציאציה המיידית הינה משפטו המפורסם של המשורר ההודי רבירדנט טאגור, שאמר "ההרים, הם תנועתה הנואשת של האדמה, להגיע אל אשר לא יוגע".
גילי חסקין
בקיץ שעבר, נסעתי עם משפחתי לטייל בטירול. לפני הנסיעה, התלבטנו האם לקחת הדרכות או לא ובסוף הגענו לאביחי בקר שהדריך אותנו לפני צאתנו לטיול. אני מוכרח לומר שאביחי הפך את הטיול שלנו לבלתי נשכח. אני ממליץ לכולם בחום!
http://www.avihai-berlin.com/tirol.php
התמונה של הקרחון התלוי דומה להחריד לקרחון מקנדה
יופי של תיאורים. גם עושהחשק לנסוע וגם מלמד
הכתבהה העלתה בי זכרונות מטיול שערכנו בשנת 1983 לטירול. שהינו שבוע בעיירה מקסימה בעמק השטובאי, עלינו לאתר הגלישה ונהנינו מכל רגע.
עוד לא ביקרתי אבל אהבתי, אחרי שי אבקר אתן את תגובתי
נופים מדהימים, אגמים לרגלי ההריםהמושלגים, אוכל טעים כולל שרות מצוין ומחיר מאד סביר, שווה.
איזה יופי ..
שקי לי
נשמע מאד יפה אבל איפה בדיוק טיילת בעמק שטובאי?
יצאתי למסלול יום מהעיירה נוישטיפט, תוך הסתייעות ברכבלים. אחר ך למסלול הליכה תוך שימוש בבקתות
גיל שלום, האם קניון ליכטנשטיין פתוח?
לא יודע. מצטער