הסאמים ילידי לפלנד

כתב: גילי חסקין,

הסאמים, קבוצת הילידים של לפלנד והאזורים הארקטיים של צפון אירופה – מן האוקיינוס האטלנטי ועד הים הלבן – בעיקר מצפון לחוג הקוטב הצפוני. הם אחד העמים הילידים העתיקים ביותר באירופה. מוצאם ותולדותיהם מתפרשים על פני אלפי שנים.

הסאמים נוטים להיות בעלי ראש עגול, ושערם כהה . מבנה הגוף נמוך יחסית ומוצק, דבר  שעוזר לשמור על חום הגוף באקלים קר. פרופורציות הגוף תואמות את "כלל ברגמן" ו"כלל אלן", שקובעים שגופים קומפקטיים מאבדים פחות חום באקלים קר. עורם נוטה להיות בהיר, הסתגלות המסייעת בקליטת קרני UV לייצור ויטמיןD,  דבר חיוני באזורים עם מעט אור שמש.

העם הסאמי מתגורר באזורים הארקטיים, שבהם התרבות המסורתית התבססה על אורח חיים נוודי שהתמקד ברעיית איילי צפון (Reindeer) מבוייתים למחצה, המספקת להם בשר, פרווה ותחבורה, וכן בדיג חופים, בציד לבשר, בצייד לפרוות ורעיית כבשים.

"לסאמים יש דגל משלהם שזכה להכרה רשמית בוועידת הסאמי הנורדית ה-13' בשנת 1986. הדגל עוצב על ידי אסטריד בהל (Astrid Behl) מנורבגיה. הרעיון הבסיסי בדגל, הוא סמל הלקוח מתוף פולחני (ראו להלן). העיגול הוא סמל של שמש וירח – טבעת השמש היא אדומה וטבעת הירח כחולה. הצבעים הם גם הצבעים המשמשים בתלבושות סאמיות.

בפינלנד מבחינים בין הסאמים שלש קבוצות:

א. הסאמים ההרריים:

שבטים נודדים. הם השבט החי על פני השטח גדול ביותר, אם כי מספרם הולך ופוחת. הם נעים עם עדרי איילי הצפון בין אזורי ההרים והיערות.

ב. הסאמים של היערות:

חיים ביישובים, באזורים מוגדרים. מתפרנסים מחטיבת עצים ומעבודה במנסרות ובמפעלים.

ג. הסאמים של האגמים:

חיים מדייג; העניים ביותר.

בנורווגיה נהוג לחלקם אחרת:

א. הסאמים של ההרים. המפוזרים ביותר.

ב. הסאמים של הנהרות – הופכים יותר ויותר לחקלאים ומגדלי בעלי חיים. אם כי צייד, ליקוט גרגירי בר ודייג עדיין נפוץ.

ג. הסאמים של הים, החיים מדייג וחקלאות, שונים אך מעט מיתר הנורווגים.

השם

השם 'לאפים', נתפס כפוגעני בעיני רבים מהם. מעדיפים את השם 'סאמי' (Sámi). ברבים Samer ; ביחיד Same ובכמה דיאלקטיים Sami.  הוראת  מהשם "סאמי" (Sámi), במילה žēmē בשפה הפרוטו – בלטית שהוראתה "אדמה". [זוהי גם הוראת המילה הסלאבית ( zemlja (земля].  המעדיפים שיקראו להם "סאמים". בפיהם: Samer.

השם הקולקטיבי הנורדי עבורם הוא Finns; לפיכך השם "פינמרק", בעוד שהפינים נקראו Kvaner. האזכור הקדום ביותר של הסאמי בכתובים היה אצל ההיסטוריון הרומי טקיטוס (Tacitus), בשנת 98 לספירה, שכינה אותם "פני" (Fenni)[1]. ווריציות של "פין" (Finn), או "פני", היו נפוצות בעת העתיקה. "פין" היה גם השם, שבו השתמש דוברי נורווגית, בהתייחסם לסאמי. בשם זה הם מופיעים באדות (Eddas) האיסלנדיות ובסאגות (Sagas) הנורווגיות מהמאות ה-11 עד ה-14[2] .

הסאמים הם צאצאים של שבטי נוודים שישבו בצפונה של סקנדינביה, מזה אלפי שנים. מחקרים גנטיים ובלשניים מצביעים על כך  שמקורם של הסאמים בעמים סיביריים קדמונים (Paleo-Siberian). נראה שהסאמים הקדומים נדדו מהאזורים המזרחיים של אירואסיה לפני עשרות אלפי שנים, תוך כדי השתלבות עם אוכלוסיות אחרות. לפני כ-10,000–11,000 שנה, לאחר תום עידן הקרח האחרון, אזורים בצפון סקנדינביה החלו להיות נגישים למחייה. בתקופה זו, קבוצות נוודים ציידים-לקטים, שייתכן שהיו אבותיהם של הסאמים, הגיעו לאזור. במהלך השנים, הסאמים יצרו קשר עם עמים אירופאים מוקדמים שחיו בצפון אירופה, מה שגרם להיתוך תרבותי וגנטי.

כאשר הפינים הגיעו לפינלנד ממרכז רוסיה, התקופה שבין 100 לפני הספירה למאה לספירה,  היו יישובי הסאמים פזורים על פני כול הארץ. ככל שהחקלאות והתרבות הנורדית התפשטו צפונה, הסאמים נדחקו לעבר האזורים הארקטיים והצפון הרחוק. כיום הם מרוכזים רק בצפון הרחוק, הם רואים עצמם כמי שנושלו מאדמותיהם.

ההגדרה המקובלת ביותר על החוקרים לגבי השאלה, מיהו סאמי?, מתייחסת לשפה: "כל מי שהוריו למדו את השפה הסאמית כשפה ראשונה הוא סאמי". מספר האנשים העומדים בקריטריון הזה מגיע רק ל- 20,000. לפיכך, הסאמים הם אחת מקבוצות המיעוטים הקטנות ביותר בעולם.

קשה להגדיר בדיוק מי הוא סאמי. היחידה מבין מדינות הצפון המנסה להגדיר את  הסאמים היא פינלנד, אך הקריטריונים שלה אינם מקובלים אגב על נורבגיה ושבדיה. הדיאלקטים של שפת הסאמי אינם אחידים. גם פרטי-לבוש, הכוללים קישוטים מוקפדים ומשתנים מקהילה אחת לשנייה. על אף זאת, רואים עצמם הסאמים כבני קבוצה אחת. כתוצאה מתפיסתם הפציפיסטית הם גם אחת הקבוצות השקטות ביותר. למרות לחצים מתמשכים הם הצליחו לשמור על אורח חייהם הבסיסי בצורה סבירה. בשוודיה נורבגיה נודעו מתחים בין המדינה לבין רצונות הסאמים. בעיקר בשל הסתייגותה של המדינה מאורח החיים הנוודי שלהם.

יש לסאמים שפה, דגל ושאיפות לאומיות. אבל הם מהווים מיעוט בכל המדינות בהם הם יושבים, ולמעשה אף בלפלנד עצמה, בה אין הם מונים אלא כ-3.25 אחוזים מהאוכלוסייה, שרובה סקנדינבית. בעבר היוו הסאמי את מרבית אוכלוסיית הארץ. הם חיים בצפון, כאשר  יישוביהם הדרומיים ביותר של הסאמים מגיעים לקוו רוחב ̊62.

אורח חיים:

קיים דמיון רב בין האינואיטים (אסקימואים), אלאוטים (Aleutian) וסאמים, החיים במחוזות הארקטיים, שהם אולי הקשים על פני אדמות.

באזור זה, קרני השמש הנטויות בקושי מפשירות את האדמה. בגרנלנד התבקע הקרח בשנה אחת ב- 13 ביולי, כשב- 10 באוגוסט התרחשה סופת השלג הראשונה. עורו חסר הפרווה של האדם מלמד שהוא מותאם לאקלים חם. כבר אנשי תרבות קרומניון (Cro-Magnon) 35,000 שנה לפני זמננו[3], המציאו את המחט שסייעה להם לתפור בגדים מפרוות.

הסאמים הם דוגמא טובה להסתגלות לחיים במדבריות הקרח. עד ראשית המאה ה-20 שמרו הסאמים על מסורתם וחיו על בשר האייל וחלבו בלבד. בשל אילוצי התקופה יצאו רבים מהם לעבוד בעיר ומבנה החברה התערער. כיום הם נאבקים לשמור על זהותם בעולם של אלכוהול, טמיעה ומדיניות ממשלתית המעמידה בסכנה את אורח חייהם המסורתי.

שפה:

הלשון הסאמית שייכת לקבוצה הפינית השייכת לקבוצת הלשונות הפינו-אוגריות. שפתם קרובה לפינית, אך שונה ממנה מאד. בשפה הסאמית קיים מספר גדול של מונחים מקצועיים הקשורים בתהליכי הנדידה של האייל הצפוני.

היא נחלקת לשני ניבים הנבדלים בהרבה זה מזה:

המערביים – עם שלושה דיאלקטים, המדוברים בנורבגיה ובשוודיה.

המזרחיים – עם שני דיאלקטים המדוברת בפינלנד ובחצי האי קולה[4].

במהלך ההיסטוריה התפתחו כמה ניבים של הלשון הכתובה.

הרשימה הראשונה של מילים בשפה הסאמית,  עם תרגום לרוסית, נכתבה בשנת 1557, כחלק ממאמצי הממשל הרוסי, להבין את השפות והתרבויות של העמים החיים בצפון הרחוק של האימפריה. הרשימה פורסמה לראשונה בשנת 1589. המסמך, שנחשב לאחת העדויות המוקדמות ביותר לעניין הלשוני בשפה הסאמית, שימש כלי לתקשורת בין הרוסים לבין העם הסאמי, שחי באזורים הצפוניים של חצי האי קולה. פרסום רשימות כאלו היה חלק מניסיונות הממשל להרחיב את השפעתו באזורים הללו, ולעיתים גם לסייע בפעולות מיסיונריות או מנהלתיות. הרשימה הזו היא עדות מוקדמת לתיעוד השפה הסאמית הכתובה ונחשבת לצעד חשוב במחקר הבלשני של השפות האורליות.

הספר הראשון בשפה הסאמית, היה ספר תפילות שנקרא "Manuale Lapponicum", והוא יצא לאור בשנת 1619. ספר זה, שנכתב על ידי המיסיונר השוודי יוהנס טורנאיוס (Johannes Tornaeus), נועד לסייע בהפצת הנצרות בקרב העם הסאמי. הספר כלל טקסטים דתיים כמו תפילות ומזמורים, כשהוא נכתב הן בסאמית והן בשוודית, במטרה להנגיש את הדת הנוצרית לדוברי הסאמית ולהקל על המשימות המיסיונריות של הכנסייה הלותרנית. פרסום הספר שימש אבן דרך בהיסטוריה של השפה הסאמית הכתובה, שכן עד אז הייתה השפה בעיקר מדוברת ולא מתועדת בכתב.

הספר הראשון שעסק בדקדוקי השפה הסאמית נכתב על ידי הכומר והבלשן השוודי פר הולסטרם (Per Högström) בשנת 1738. ספר זה נקרא "Lapponia Illustrata" ותיעד את הדקדוק ואת מאפייני השפה הסאמית, כמו גם היבטים שונים של התרבות והחיים של העם הסאמי.

העבודה של הולסטרם הייתה חלוצית בתקופתה וסימנה את תחילת המחקר הבלשני והאנתרופולוגי המתמקד בעמים ובשפות הצפון. היא סיפקה מידע חשוב על מבנה השפה הסאמית וסייעה בהכרת עושר התרבות של העם הסאמי לשאר אירופה.

המורשת הסאמית שהועברה מפה לאוזן  והתקבצה לראשונה ב-1910, בספר "עלילות הסאמי" ('Muittalus sámiid birra') על ידי יוהאן טורי (Johan Turi 1854-1936), סאמי בעל עדרי איילים שחי בשוודיה.

כיום, הסאמית איננה שפה רשמית, איננה בשימוש באף משרד ממשלתי (בפינלנד השפות הרשמיות הן פינית ושוודית). מספר הדוברים בה הולך ופוחת. קיימת תופעה נפוצה של הורים הפונים אל ילדיהם בסאמית והם עונים להם בשפת המדינה.

לבוש:

הלבוש המסורתי הסאמי (המכונה בסאמית: גקטי או Gákti) הוא חלק מרכזי בתרבות ובזהות של העם הסאמי, עם מאפיינים ייחודיים המשקפים את הסביבה, ההיסטוריה והמסורות שלהם. הלבוש המסורתי עשוי בדרך כלל מצמר, עור, פרווה או כותנה, בהתאם לעונה ולזמינות החומרים. הגקטי כולל לרוב חולצה ארוכה או טוניקה צבעונית עם עיטורים מיוחדים, חצאית או מכנסיים, חגורה ונעליים ייחודיות. הצבעים הבולטים הם כחול, אדום, צהוב וירוק, כשהם מעוטרים בדוגמאות גאומטריות. העיטורים על הגקטי מציינים לעיתים קרובות את אזור המוצא של הלובש, משפחתו או מעמדו.

בקושי מבחינים בין גבר לאשה. כולל מכנסיים צמודים וחצאית המגיעה עד לברכיים, עשויה מחומר כחול או חום ומעוטרת בקישוטים אדומים או צהובים. הכובע הגברי עשוי מאותו חומר. בנורבגיה הוא בעל ארבע פינות המסמלות את ארבע רוחות השמים ובשוודיה ובפינלנד הוא מעוטר בעיגולים מצמר אדום. הנשים חובשות מצנפת אדומה ומקושטת, בהתאם לשבט . הם חוגרים חגורות עם דוגמאות עשויות לעיתים ממטבעות כסף או מתכת, המסמלות עושר והגנה רוחנית. שרשראות, סיכות וכפתורים מעוטרים משמשים לא רק כקישוט אלא גם כסמלים תרבותיים. הנעליים עשויות מעור אייל עדין בעלות שפיץ מקופל כלפי מעלה ומכונות "נווטגאט" (Nuvttagat), הנעליים ממולאות לעיתים בקש או בפרווה כדי לשמור על חום הרגליים במזג האוויר הקשה.

הלבוש מותאם לאקלים הארקטי הקשה, במיוחד למי שעוסק בגידול איילים או בציד. אבל יחד עם זאת, הוא כלי לבטא זהות תרבותית: הלבוש מסמל השתייכות לאזור, למשפחה או לקבוצה חברתית בתוך העם הסאמי.  הלבוש הסאמי היה פרקטי וחיוני לחיי היום-יום, אך כיום הוא נלבש בעיקר באירועים חגיגיים או תרבותיים. עם זאת, בעשורים האחרונים חל עניין מחודש בלבוש המסורתי, בעיקר כדרך לשמר את הזהות הסאמית ולבטא גאווה תרבותית. לבוש סאמי מופיע באירועי תרבות ופסטיבלים כמו פסטיבל יוקמוק (Jokkmokk Winter Market) בשוודיה.

מעצבים סאמיים משלבים לעיתים אלמנטים מסורתיים בעיצובים מודרניים.

מגורים:

מבני המגורים המסורתיים של העם הסאמי מותאמים היטב לסביבה הארקטית הקשה שבה הם חיים ולסגנון החיים הנודד שהיה חלק מהותי מתרבותם. המבנים נועדו לספק מחסה יעיל בתנאי אקלים קיצוניים ולשמש כמקום מגורים נוח ופרקטי. סוגי מבני מגורים של הסאמים

1. 1. לאבּוּ (Lavvu): אוהל חרוטי, הדומה במראהו לטיפי של הילידים האמריקאים. הוא בנוי ממוטות עץ שנפרסים בצורת חרוט ומכוסים בעור איילים, בד, או חומרים אחרים המתאימים לתנאי מזג האוויר. זהו מבנה קל לנשיאה ולהקמה מחדש . שימש את הסאמים הנודדים, במיוחד בתקופות של רעיית איילים. הלאבו נחשב למרכז החיים המשפחתיים, ומיקומו נבחר בקפידה בהתאם לצורכי המרעה ומקורות המים.

1. 2. גאידִי (Goahti): מבנה קבוע או חצי-קבוע, שיכול להיות עגול או אליפטי. המבנה עשוי עץ ומכוסה בעור איילים, טחב, או כבול ליצירת בידוד מצוין. שימש בעיקר בחורפים, כאשר תנאי מזג האוויר הקשים דרשו מחסה יציב יותר. היה נפוץ במיוחד בקרב משפחות ששהו באותו אזור במשך פרקי זמן ממושכים. היה גאידי קל, שהיה נייד ושימש לתקופות קצרות. בדרך כלל היה זה מבנה מבנה חזק, קבוע, שנבנה בעזרת עץ וטחב או כבול. עד ראשית המאה ה-20 היו הסאמים של היערות, פרוסים על פני שטחים גיאוגרפיים נרחבים, כשלכול משק בית היתה הטריטוריה שלו. בכול טריטוריה היו כמה נקודות התיישבות שכונו "ויסטן" (visten), בכול אחת מהן היה גאידִי .
2. 3. קוטה (Kåta): דומה ללאבו במבנהו החרוטי, אך הוא בנוי בצורה יציבה יותר. שימש לעיתים כמבנה קבע, במיוחד באזורים שבהם הסאמים התיישבו לפרקי זמן ארוכים. לקוטה היה בדרך כלל פתח ליציאת עשן בתקרה, שהקל על הבישול והחימום.

כל מבני המגורים הסאמיים נבנו תוך דגש על בידוד תרמי מצוין, כדי להגן מפני טמפרטורות קיצוניות. הסאמים השתמשו במשאבים הטבעיים שעמדו לרשותם, כמו עץ, עור איילים, טחב וכבול.

עם הזמן, במיוחד במאות ה-19 וה-20, חלק מהסאמים החלו לאמץ מבני מגורים מודרניים ונייחים, בעקבות לחץ של ממשלות ומדיניות קולוניאלית.

כיום, הסאמים שומרים על המסורת בבנייה של לאבו וקוטה בטקסים ובאירועים תרבותיים, המבנים הללו משמשים כסמלים תרבותיים, תרבותיים המעידים על אורח חייהם המסורתי ועל קשרם העמוק עם הטבע.

כאשר מגיעה עונת הרבייה של האיילים, מקימים הסאמים את אוהליהם (Visten), שחלקם נשאר במקומו לאורך זמן רב.

דת

התרבות הסאמית מושתתת על האמונה כי הטבע הושאל להם ולכן עליהם ללמוד לחיות עמו ולהימנע מלהרוס אותו. הם מחנכים את ילדיהם כי אסור לצעוק בטבע, לירות ללא תכלית או לחפור בורות שלא לצורך. מי שינהג כך, סופו שיהפוך לאבן. אמונות ומנהגים מסורתיים של סאמים מדגישים בדרך כלל הערצה למתים ולרוחות בעלי חיים. מערכת היחסים עם בעלי החיים המקומיים המקיימים את האנשים, כמו איילי הצפון, חשובים מאוד לקבוצת המשפחה.

הדת הסאמית היום היא נצרות לותרנית לאסטאדית, וחלקה אורתודוקסיה רוסית. אולם דתם המסורתית של הסאמים נחשבת בדרך כלל לאנימיזם. האמונה הסאמית שלכל החפצים הטבעיים המשמעותיים (כגון בעלי חיים, צמחים, סלעים וכו') יש נשמה[5],

וכיוצא מכך, הדת היא גם פוליתאיסטית (ריבוי אלים). לאלי הטבע מקום חשוב. אלים עליונים הם השמש באייבי  (Beaivi ) ואלת הירח "מאנו" (Mano), כפי שהיה בתרבויות עתיקות אחרות. אחריהם בא אל הרעם; 'הוראגאלס' (Horagales) , הידוע גם בשמות אחרים בהתאם לניבים שונים כמו Tiermes או Aijeke) . הוא דמות מרכזית במיתולוגיה הסאמית, אשר שימשה כהאנשה של כוחות הטבע ובמיוחד הברקים והרעם. אל זה שימש בתפקיד חשוב בפולחן הדתי של הסאמים, ששילב בין חיי היומיום בעולם הארקטי לבין אמונות רוחניות עמוקות. לצדו דמויות כמו ביווה (Beiwe)  – אלת השמש ומאטאראקאי ( וMáttaráhkká ) , שהיא אלת האימהות והפוריות). מתחתם אלים קטנים יותר, בדרך כלל ספציפיים, האחראים על חיות הצייד הגדולות, על האגמים ועל הדגים.

כמו כן קיימות רוחות רשע כגון 'רוטה' (Rota), שהוא אל המחלות והמוות וכמו כן 'פואנדו' ((Fuadno, השטן עצמו. הם מייחסים בפולחנם חשיבות רבה לסממנים של חילופי העונות.

הלילה הנצחי, 'קאמוס' (Kaamos) בשפתם, היווה גורם מאיים. ימי הסתיו והיום המתקצר ב- 10 דקות מדי יום, השרו תחושה של יום הדין. ושל קץ העולם. סביב תופעה זו התפתחו טקסים שנוהלו על ידי השמאן. טקסים אלו נוהלו בעזרת תופים מאוירים שחזו את העתיד וייעצו כיצד לנהוג.

לפי האמונות הסאמיות המסורתיות, העולם היה מיושב ברוחות[6]. בני אדם יכלו להתפרנס בהצלחה, רק על ידי שיתוף פעולה עם כוחות הטבע. זה היה חיוני לא לפגוע בטבע, כי זה יפריע לרוחות הגבוהות.

זה מוביל באופן הגיוני לרצון להרמוניה עם הטבע, וזה מוביל לצורך בשמאנים.

ישנן רוחות כמו האלדו (Haldo), ששומרות על הטבע.  רנה נייטה (Rana Niejta) היא "בתה של האדמה הירוקה והפורייה".[7] סמל העץ או העמוד העולמי, המגיע עד כוכב הצפון ודומה לזה המצוי במיתולוגיה הפינית, עשוי להיות נוכח אף הוא.[8]

לייב אולמאי (Laib Olmai), רוח היער (של חלק מהעם הסאמי), מקושר באופן מסורתי עם חיות היער, הנחשבות כעדריו, ונאמר שהוא מעניק מזל טוב או רע בציד. טובתו הייתה כה חשובה, שלדברי מחבר אחד, המאמינים אמרו תפילות והקריבו לו מנחות בכל בוקר ובכל ערב.

למקומות חשובים היו האלוהויות שלהם . ברחבי צפון סקנדינביה, ניתן למצוא סיידיס (Sieidis), היינו, מקומות בעלי צורות קרקע יוצאות דופן, השונות מהאזור הכפרי שמסביב, ואשר ניתן לראות בהם משמעות רוחנית. לכל משפחה או שבט יש את הרוחות המקומיות שלה, להן הם נותנים מנחות להגנה ולמזל טוב.

כמו  כן, קיימים  הסטורג'נקרה (Storjunkare). אלו אבנים, בעלות דמיון כלשהו לאדם או לחיה, שהוצבו על ראש הר, או במערה, או ליד נהרות ואגמים. מכבדים אותם  על ידי פריסת זרדים טריים תחתיהם בחורף, ובקיץ עלים או דשא. לסטורג'נקאר היה כוח על כל החיות, הדגים והציפורים, והעניקו מזל לאלה שצדו או דגו עבורם. איילים הוקרבו להם, ולכל חמולה ומשפחה הייתה גבעת קורבנות משלה.[9]

המנהגים הדתיים היו מחזוריים, תוך כיבוד דפוס ההגירה העונתית ומחזוריות הטבע".[10] ניתן להשיג הבנת ההיבטים הפיזיים של החיים באמצעות הדרכה, דוגמה והתבוננות. עם זאת, הבנת ההיבטים הרוחניים של החיים, דרשה מישהו המסוגל ליצור קשר עם העולם הרוחני.

הנואידים

השמאנים הסאמים, המכונים "נואידים" (Noaidi), הם המרפאים והמגינים המסורתיים של העם הסאמי. נואידים נחשבים לבעלי תפקיד של מתווך בין בני אדם לרוחות. כדי לבצע את התיווך הזה, מאמינים שהנואידים מסוגלים לתקשר עם עולם הרוחות, ולשאול איזה קורבן צריך להקריב אדם כדי שיחזור לבריאות טובה ויצליח במצוד אחר מזון. הקורבנות שעוצבו על ידי הנואידי מובנים כמחזירים מעין איזון בין עולם התמותה ואלמוות.

​​היחסים האנושיים מתקיימים עם שני מחוזות המציאות, העולם הפיזי ('הצד הזה') והעולם הרוחני ('הצד השני'), גושרו על ידי פעילותם של הגברים והנשים המיוחדים, שניחנו בכוחות על.  השמאן הסאמי, הנואידי, הפך לדרך להתחבר לצד הרוחני של הטבע. היכולת להתייעץ עם העולם הרוחני, מציעה אפשרות לנואידי, לשכנוע של הרוחות השולטות בעולם הטבע, לסייע לסאמים, או לפחות את האפשרות לחיות בהרמוניה עם הרוחות הללו.. לכל כוח טבע היה האל שלו ומקורות הפרנסה נשמרו על ידי יצורים בעולם הרוחני שניתן היה לשכנע אותם להיות נוחים יותר.

הסאמים מבחינים בין "נשמה חופשית" לעומת "נשמה גוף" היומיומית יותר; "נשמת הגוף" אינה מסוגלת לחצות את הפער המפריד בין העולם התחתון הרוחני לבין העולם היומיומי יותר, הגשמי, האמיתי יותר. הנואידי, באמצעות תוף מסורתי, שהוא הסמל והכלי החשובים ביותר של הסאמי,  מזמינים סיוע מרוחות מיטיבות וניהלו מסעות חוץ-גופיים, דרך "הנשמה החופשית", בעזרת חברי סיידה (קבוצת ציד) אחרים.

פעילויות שמאניסטיות היו קשורות למצבי משבר בכפר או במשפחה; הנואידי נדרש למצוא תרופה. המשברים הגדולים ביותר עבור העם התלוי בטבע, היו מגפות ובעיות הקשורות בהשגת מזון ופרנסה. מחלה היא הפרה של האיזון בין שתי הנשמות ובין שני מחוזות המציאות. הנואידי, בצורת רוח, עוזב והולך אל 'הצד השני' כדי להחזיר את ההרמוניה. אינספור סיפורים המתייחסים להשגת פרנסה ושירים אפיים מספרים ש"טראנס נואידי" היה מסוגל לשלוט בתנועותיו של עדר איילים שלם.[11]

הנאידים השתמשו לצורך הטקסים, גם בחלילים שנקראו "פאדנו" (Fadno) ובעיקר בתופים. הלמות התופים מושכות תשומת לב ומזמינות תגובה פיזית כלשהי. תמונות רבות המתארות התנהגות דתית או רוחנית בקרב עמים ילידים, פעמים רבות כוללים תופים. זה נכון במיוחד כאשר בוחנים את הסאמי המסורתי.[12].

לסאמים יש מסורת חזקה של שימוש בתופים, בטקסים הרוחניים שלהם[13]. ככל הנראה, התפתחות התוף הסאמי הייתה קשורה, במידה רבה, לחייהם עם איילי הצפון. עור האיילים סיפק את משטח התיפוף, גידי האיילים סיפקו את האמצעים להצמדת העורות לגוף התוף, והעצמות סיפקו פטישים.

הנואידי פנה אל התוף כדי לעזור להם לנסוע פנימה והחוצה לעולם הרוח. התוף היה כלי להיכנס למצב האקסטטי כמו גם 'מפה' שהנואידי השתמש בה להתמצאות בממלכה האחרת.

תוף נתפש כשותף רוחני המסייע לשמאן בתפקידיו, ולא רק ככלי נגינה. התוף עשוי להיות מעוטר בסמלים שונים של האלוהי והארצי, בדוגמה מיוחדת לכל שמאן. כחלק מהשימוש בו הם שמים טבעת פליז או כסף על העור, מתופפים ועושים חיזוי מהאופן שבו הטבעת נעה על העור. אבל השימוש העיקרי בתוף הוא ככלי עזר לשמאן, שיכנס לטראנס ויטייל בעולם הרוחות.[14]

על חלק מהתופים, מצוירים סמלים, המראים היבטים חשובים של החיים הסאמים, ומשקפים את הרצון הסאמי לחיות בהרמוניה עם הטבע, אפילו לעין לא מאומנת. התדירות והמיקום של סמל השמש משקפים את המקום  המרכזי של השמש במסורת הסאמית, ומצביעים על כך שלא ניתן להפריז בחשיבותה של השמש. ברור שסמלים רבים מייצגים בעלי חיים המוכרים לסאמים. החיה שנראית הכי מתאימה מלכתחילה היא אייל הצפון, שהוא המין הנפוץ ביותר של בעלי חיים על תופי הסאמים הדרומיים. גם בעלי חיים אחרים נראים ברורים, כגון דובים, זאבים וציפורים.

הכללת סמלים לא-סאמים, כולל סמלים נוצריים על חלק מהתופים, הופכת לאחד המאפיינים המוזרים ביותר לגבי התופים. אימוץ זה של סמלים נוצריים ושוודים יכול להיראות גם כתוצאה מהעימות בין סאמים לבין התרבויות הנורווגיות, השוודיות והפיניות הסוחפות. ייתכן שהסאמים רצו לשלב באורח קסם את סמלי הכוח של יריביהם בתרבותם שלהם כדי לקבל גישה לאותם מקורות כוח".[15] יש הסבורים שהסאמים כללו סמלים נוצריים מכיוון שהיה בטוח יותר לעשות זאת. אחרים מאמינים שהתופים ממחישים יכולת נפלאה לערבב פגאני ונוצרי. פרשנות נוספת תהיה שהסאמים פשוט כללו את הסמלים הנוצריים, מכיוון שהם קיבלו את הנצרות כתקפה יחד עם המסורות שלהם . כך למשל, עם הגעת הנצרות לאזורי הסאמים, דמותו של Horagalles שולבה לעיתים עם דמותו של סנט אולף, קדוש נוצרי פטרון נורבגיה. התהליך הזה הדגיש את השפעות הנצרות על הדת הסאמית המסורתית. (סינקריטיזם בנקודות הממשק בין הסאמים לנורדים, כמו ריבוי הבעלים והאשרות בישובים ישראלים בתקופת המקרא).

השמאנים היו משתמשים ב-Runebomme, שהוא תוף קטן יחסית, לעתים קרובות סגלגל, קל מאוד ומוחזק ביד. זהו תוף קטן יחסית, ששימש ככלי טקסי ורוחני. על התוף היו מכים במקל מגולף מעצם אייל.  המילה "רונבום" היא הלחם מילים של Rune ו-Bom. משמעות המילה Rune, אינה קשורה בהכרח ל"רונות" (אבני חקיקה עם סימנים גרמניים), אלא יותר למשמעות סמלית או פולחנית.

במילה האוֹנוֹמָטוֹפית[16] Bom נעשה שימוש לתיאור תוף או פעולת התיפוף. בתרגום חופשי, "Runebomme" מתייחס לתוף המשמש לתקשורת עם עולמות הרוח באמצעות סמלים קדושים.

בתרבות הסאמית מאמינים שהתוף מסייע לשמאן להיכנס למצב טרנס ולתקשר עם רוחות האבות או אלי הטבע. על ידי מכת פטיש על התוף, הנואידי יצר מקצב, שהעניק השראה לריגוש אקסטטי, ואז אפשר לשמאן להגיע למצב של טראנס. במצב לא פעיל – בחלום, טראנס או תרדמת – עלולה נשמה חופשית לעזוב את הגוף וללבוש צורה אחרת מחוץ לאדם. אולם שמאן לא יצטרך בהכרח תוף כדי להיכנס לעולם הרוח.

הנואידי , הנכנס לטראנס, עוזב את הגוף ונע כרוח או נשימה של רוח. יש להם את היכולת להפוך לאייל בר, או להסתתר מתחת לצווארו או לפרסה של האייל; הם יכולים לעוף מעל צמרות העצים או לנסוע מתחת לאדמה; הם עשויים לשחות בצורת דג; וסאמי הים מספרים שהם עשויים אפילו להזיז הרים.[17]

מסע שמאניסטי מסוג זה מתחיל עוד לפני זמנו של העתיק שבתופים הקיימים בידינו . בדו"ח על סיאנס שמאניסטי סאמי אקסטטי ב-Historia Norvegiae שנכתב ב-1170/90 לספירה, מופיע תיאור של תוף, שעל עורו מצוירות דמויות:  לוויתן, אייל, סקי וסירה קטנה עם משוטים. בעזרתם, "ה'גנדר' (Gandr) של השמאן, נשמתו החופשית, יכול היה לנסוע על הר ופיורד. שמאן סאמי המשתמש בתוף מסגרת כדי להשיג טראנס ולשחרר את רוחו. לטייל על פני העולם הזה..

שמאנים השתמשו בתוף גם לחיזוי העתיק, יחד עם חתיכת עצם או מתכת קטנה שנקראה "יווולקנה (Jievlek). העצם הונחה על התוף, וכשזה תופף, תנועת העצם על פני סמלי התוף פירשה את המסר הרוחני. ה-Runebom שימש בכל סוגי הטקסים – ממעבר בין עונות ועד לריפוי אנשים חולים, תפילה להצלחה בציד או הגנה מפני רוחות רעות. התוף שימש ככלי עזר בטקסי ריפוי ובטקסי מעבר, כמו לידות, נישואין ומוות.

עם זאת, לא צריך להיות שמאן כדי להחזיק או להשתמש בתוף. לכל בית סאמי היה כנראה תוף לפני הרדיפה שהביאה הנצרות. בנוסף לתפקידו הרוחני, התוף שימש גם לליווי שירים מסורתיים, כמו ה"יואיק" (Joik) שהיא צורת ביטוי מוזיקלית, המשמשת כדי לתאר רגשות, לספר סיפורים, או להנציח אנשים, חיות, או מקומות.  (ראו להלן).

הסופר הסאמי, איילו גאופ (Ailo Gaup), הדגיש את חשיבות התוף כסמל סאמי על ידי כתיבת שני רומנים על התוף "החיפוש אחרי התוף" ( In Search of the Drum), שכתב ב-1988 ו"הלילה שבין הימים" (The Night Between Days), שכתב ב-1992.

בתוף הסאמי מופיעים סמלים ייחודיים שמייצגים עקרונות מטפיזיים, טבע, אלים ורוחות. בחלק מהתופים נראות שלוש דמויות, המייצגות שלושת העולמות בתפישת העולם הסאמית:

הרמה העליונה מייצגת אולי את העולם העליון – מקום מושבן של הרוחות השמיימיות. קשור לדרום, לחום, לחיים ולצבע הלבן. זה גם משכן האלים.

הרמה האמצעית מייצגת כנראה את  העולם הפיזי, כמו מידגארד (Midgard)) הנורדי, הוא משכנם של בני אדם ובעלי החיים והוא קשור לצבע האדום.

הרמה התחתונה תייצג את סאיבו (Saivo), או אייבמו (Áibmu), – עולם האבות.  גן העדן של האבות הסאמים. שבו הכול שלם יותר מאשר בעולם החומרי ושם המתים המשיכו את חייהם.[18] זהו השאול והוא קשור לצבע השחור, הוא מייצג את הצפון, את הקור והוא מאוכלס על ידי לוטרות וכלבי ים וחיות מיתולוגיות.

החוקר בו סומרסטרום (Bo Sommarström), בחן את מיקומם של הסמלים על תופים והגיע למסקנה שגלגל המזלות וגם קבוצות כוכבים נפרדות, השפיעו מעבר לכל ספק על מיקומן של כמה מהדמויות על תופים סאמיים. סומרסטרום מצא ששלוש מהדמויות, שהוא פירש כקבוצות גלגל המזלות (איל, הבתולה והקשת), ושלושה מהסמלים שהוא פירש כקבוצות כוכבים נפרדות (שביל החלב, פגסוס ו- אוריון) מופיעים פעמים רבות. הוא מסיק מכך, שמפת הכוכבים היא מודל שניתן להשתמש בו כדי להסביר את התבנית הבסיסית של הדמויות על התופים הסאמיים".

בימים עברו , נתבקשו הנואידים לייעץ בעניינים רבים. אנשים היו מגיעים אליהם ממרחקים. הם היו מרפאים. הם נסעו עם גופות נשמתם מעל הטונדרה, חיפשו אחר ציד כשהרעב איים. הם הובילו בשירתם דגים אל הרשת ולווייתנים אל החוף. הם שלטו במזג האוויר והעבירו איים. הם הוליכו את האויבים שולל. הם הציתו אהבה. הם שלחו את רוחות המחלה הביתה והחזירו נשמות. הם אירחו בלילות ארוכים, הם סיפרו סיפורים, שרו וליצנו. הם התחרו במציאת אוצרות של כסף וזהב. הם עבדו עם אבות ורוחות שומרות ועם כוחות הטבע.[19]. עד היום יש לשמאן תפקיד חשוב בחברה הסאמית המסורתית.

הרפורמציה של המאה ה-16' הפיצה את הלותרניות מגרמניה למדינות סקנדינביה. הנצרות רדפה בחומרה את אלה שהחזיקו בדת הסאמי.  עד מהרה הלהט הדתי של הנצרות גבר על הסאמים. הטקסים הפגאניים שלהם נכללו בציד המכשפות של הכנסייה.

כך למשל, בנורבגיה הארקטית, יותר מ-175 אנשים הועמדו לדין בגין פשע כישוף משנת 1593 עד 1695. הסאמים קיבלו את האמונה הנוצרית. הם פשוט שילבו את הנצרות באמונות אחרות שלהם. עם זאת, הכנסייה דרשה דחייה של כל דבר אחר מלבד הנצרות, ורדפה את הסאמי ובמיוחד את הנואידים. הנצרות אפיינה את הנואידים הסאמיים כמכשפות, שהתייעצו עם שדים, ורדפה אותם ללא רחמים. כתוצאה מכך, דימוי של הנואידיזם השתנה בגלל האמונה הנוצרית. השמאניזם נתפש כסוג של פולחן שטן. תיפוף שמאן ותרגולי פולחן מעמידים אותם בליגה עם השטן. המילה "נואידי" קיבלה בבירור משמעות שלילית. האנשים שתרגלו את הדת הישנה הוחזקו כאנשים שמסרו את עצמם לאל-מוות או לשטן – האמינו שהם מכרו את נשמתם שלהם, של קרוביהם ואפילו את נשמת ילדיהם.

הרדיפה לבשה צורות רבות, החל מחקירה ואילוץ להתכחשות לדת הסאמי ועד להוצאה להורג ככופר. ידוע המקרה של הנואידי קיוי בארסן (Quiwe Baarsen), תושב ב- Årøya, אי באלטפיורד (Altafjord), צפונית לאלטה. במאי 1627 הוא הועמד לדין, והואשם בכך שרכש רוח באמצעות קסם עבור המלח נילס יונסן  (Niels Jonsen) ב-1625. בארסן טען כי פעל בהזמנתו של יונסן, שהיה זקוק לרוח כדי להפליג לחוואג (Hasvaag), ותיאר שחלץ את הנעל הימנית שלו, ושטף את רגלו היחפה במי ים שקטים, ואמר: "רוח לאדמה, רוח לאדמה!" ואכן רוח החלה לנשב ולהשיט את הסירה. לאחר מכן, הוא התבקש לחזור על כך, על ידי אשתו של אחד הדייגים של יונסן, דבר שעשה בכך שהשליך חזרזיר לים. אולם הפעם החזרזיר התפתל במשך זמן רב לפני שטבע, הרוח גדלה לסערה, שגרמה לסירה לטבוע. בארסן הסביר שהוא נשכר לעתים קרובות כדי ליצור רוח. הוא הכחיש שביצע קסמים באמצעות תוף סאמי, אך הודה שיש לו את הידע לעשות זאת. ב-11' במאי 1627, קיוי בארסן נידון אשם בכך שגרם לחמישה אנשים לטבוע ברוח שיצר באמצעות קסם, ונידון לשריפה בחיים.[20].

אחד המקורות שלנו לידע על התופים השמניסטיים ותפקידם, מגיע דווקא , ממשפטי המכשפות. שני תופים פולחניים הוחרמו בפינמארק ובעליהם הועמדו לדין בגין כפירה. משפט זה,, שהתנהל ב-1692, כפר דייגים קטן בשם ואדסו (Vadsø), היה אחד ממשפטי המכשפות האחרונים, אך החשובים ביותר. שמאן סאמי זקן, בשם אנדרס פולסן (Anders Poulsen), סיפר לבית המשפט על הסמלים והשימוש בתוף הקסם שלו. הוא גם קם והדגים את השימוש  בתוף, הערכת בית המשפט מאששת את הממצאים על תפקיד של התופים בטקסים ובתהליך הכניסה לטראנס ומלמדים על  השקפת העולם השמאנית אצל הסאמים.[21]

מסוף המאה ה-17' עד אמצע המאה ה-18' חלק ניכר מהעימות בין דת סאמית ילידית לנצרות התמקד בתופים. כחלק חזק וגלוי מאוד מהדת הסאמית, התוף היה אחד המוקדים העיקריים של הניסיונות הנוצרים למגר את דתם, כך שרוב התופים הסאמיים העתיקים נותצו או נשרפו על ידי מיסיונרים נוצרים ומלוויהם החמושים. הסאמי ויתרו על רבים מהתופים כדי למנוע רדיפה.

בשנת 1688 עשו מושל המחוז והבישוף השוודים מסע בדיקה (ורדיפה)  דרך לפלנד השוודית הנקראת שם "לאפמרקן"  (Lappmarks). הסאמיים זומנו ואיימו ב'עונש זמני ונצחי', אם לא ימסרו את התופים וה'אלילים' שלהם. אחד הסאמים שמסרו תוף בשנה זו היה אדם בשם לארס נילסון (Lars Nilsson). אולם, כאשר מאוחר יותר איבד את בנו, הוא השתמש בתוף, במאמץ עקר להחזיר אותו לחיים. הוא הועמד לדין, אך בישיבות בית המשפט המחוזי הסביר בפה מלא כי הוא "יקיים וישתמש במנהג אבותיו, למרות מה שסמכות עליונה או נמוכה יותר במקרה זה תאסור עליו כעת או בעתיד לעשות". הוא נידון למוות, פסק הדין אושר על ידי בית המשפט לערעורים, וכך הוא נערף ונשרף על המוקד "יחד עם אלילי העצים שבהם השתמש ותוף החיזוי והכלים השייכים לו".. עם ההשלכות הללו, אין פלא מדוע סאמים רבים שחררו את האמונות והתופים המסורתיים שלהם.

כתוצאה מכך, הסאמים השמיצו בשיריהם את הנואידים, כנראה כדי "להרגיע" את אנשי הדת, במקביל שאפשרו לנואידי להיות אחראי על ערכי הסאמים. מסורת זו מייצגת מודעות מוקדמת לגבי הפוטנציאל של האמנות כנושאת מספר מסרים בו-זמנית – היבט מבדר וסיפורי בלבד של הסיפור המסופר, כמו גם רובד בסיסי, רציני ומתעקש יותר כהצהרה על הרצון הפנימי. התנגדות ואתגר לעמוד בלחץ מבחוץ.

למרבה המזל, חלק מהסאמים ירדו למחתרת עם דתם, וחלק מתפישת העולם שלהם שורדת היום יחד עם מסורת התוף הסאמי.

הייחודיות של התוף הסאמי המסורתי מייצגת "סאמיות" מובהקת, ומהווה סמל מעולה לתרבות הסאמי. תפקידם של התופים כסמל להתנגדות הסאמית, מעיד היטב במקורות מהמאות ה-17' וה-18'. עבור הסאמים, התופים ייצגו את תרבותם המאוימת, את ההתנגדות נגד התביעה הנוצרית לבלעדיות, וחתירה לשמר את הערכים המסורתיים – כלומר 'הטוב' שצריך להציל. עבור שלטונות הכנסייה, לעומת זאת, התופים סימלו את הגרעין המפורש של ה'פאגניזם' הסאמי החמקמק – כלומר 'הרוע' שהיה צריך להכחיד.

הכנסייה עשתה עבודה יסודית בהרס התרבות העתיקה. כך למשל נשרפו מרבית התופים, ששימשו לטקסים שמאניסטיים וכונו "תופי הטרולים" . אלו שנותרו הם יקרים מאד ונמצאים בעיקר במוזיאונים. הגילאים של התופים השוכנים היום במוזאונים אינם ידועים ספציפית. מניחים שהם מהמאה השבע-עשרה או השמונה-עשרה.[22] . כ-70 התופים שנשמרו, מהווים מקור נתונים חשוב ביותר לחקר התרבות והדת הסאמיים;[23] .

ראו באתר זה: שמאניזם.

למרות שהמיסיונרים השקיעו בהם עבודה החל מהמאה ה- 17, הם נשארו ברובם פגניים. למרות היותם מיעוט, הצליחו הסאמים לשמר את תרבותם.

מוסיקה

ה"יואיק" (Joik) הוא סגנון שירה מסורתי של העם הסאמי. צורת ביטוי תרבותית ייחודית לעם הסאמי, זוהי צורת שיר המשתמשת בסולם ובקולות שאינם מוכרים כמעט לכל אחד בעולם המערבי (האמריקאי והאירופי).  המילים לא מתחרזות ואין להן מבנה מוגדר. הם עוסקים בדרך כלל בכל נושא בעל חשיבות לזמר, ומשתנים מאוד בתוכן. ה"יואיק" הוא סגנון שירה המתאפיין במלודיות פשוטות שחוזרות על עצמן, ללא ליווי מוזיקלי קבוע. השירה כוללת שימוש בקולות עשירים ובטכניקות ווקאליות מגוונות, לעיתים עם חיקוי צלילים טבעיים או חיות. ליואיק אין מבנה קשיח, והוא יכול להיות חופשי מאוד מבחינה מוזיקלית, בהתאם לרגש או לתוכן שהוא מבטא.

. ה"יואיק" הוא צורת ביטוי מוזיקלית ייחודית, המשמשת כדי לתאר רגשות, לספר סיפורים, או להנציח אנשים, חיות, או מקומות. שיר יואיק נכתב כדי לבטא מהות של אדם, חיה, מקום או רגש. הוא נועד ללכוד את ה"נשמה" של מושא השירה. לדוגמה: יואיק לאדם יבטא את אופיו ותכונותיו המיוחדות, ולאו דווקא יספר סיפור על חייו. זהו חלק מרכזי בתרבות הסאמית ונחשב לאחד מסוגי המוזיקה המסורתית העתיקים באירופה. היואיק היא לא רק מוזיקה, אלא גם אמצעי לתקשורת, סיפור סיפורים, ושימור זהות תרבותית.

יואיק המשמשת כאחד הביטויים התרבותיים החשובים והעמוקים ביותר של הסאמים. היואיק שימש ככלי לזיכרון ולמסירה של היסטוריה בעל פה בקרב העם הסאמי. הוא היה קשור לטקסים דתיים, במיוחד בתקופות הפגאניות של הסאמים, ושימש כאמצעי להתחבר לעולם הרוחני. בצורת הפולחן השמאניסטית הסמית יש חשיבות מיוחדת לתיפוף ולמזמורים היויק המסורתיים. חלק מהיויקים מושרות בטקסים שמאניסטיים[24]; עם התפשטות הנצרות והקולוניאליזם, היואיק נאסר לעיתים קרובות בשל הקשר שלו לאמונות פגאניות. למרות זאת, הוא שרד ונשאר חלק חיוני מהתרבות הסאמית.

ניתן להבין את היואיק (yoik), כמטאפורה לתרבות המסורתית הסמית עצמה. כמו העם הסאמי, גם היואיק הובן לא נכון, נלעג, ניכס ואפילו אוים. ההיסטוריה של היויק תחליט – יואיק או יויק משקפת את ההפרעות וההתעללות שסבל העם הסאמי בידי זרים. היוקים האפיים שנכתבו בתחילת המאה ה-19, מכילים נקודות מבט פוליטיות ברורות לגבי תהליך הקולוניזציה שהסאמים היו נתונים לו, מצד שוודיה/פינלנד, נורבגיה ורוסיה. ישנן מספר דוגמאות לטקסטים יויקים, מסוג זה שבהם הסאמים מכונים אנשי יער או "נואידיט" (noaiddit), היינו, שמאנים.

הסאמים משתמשים גם במגוון כלי נגינה, חלקם ייחודיים לסאמים, חלקם סקנדינביים מסורתיים, וחלקם מודרנים.

הנדידה

משחר ההיסטוריה, פיתחו הסאמים דפוס של נדידה בעקבות איילי הצפון. אורח חיים שאפשר להם ניצול מקסימלי של משאבי השטח מבלי לדלדל לגמרי את מקורות המחיה. בעבר, נעשתה הנדידה בקבוצות של עד 20-30 משפחות שנקראו 'סיידה' (Saida) ומנו כמאה איש כל אחת. הסיידה עסקה בדייג ובצייד משותפים, כמעט הכרחי נוכח התנאים הקשים. באביב היו משפחות הסיידה מבצעים גיחות בקבוצות קטנות אל איים סמוכים או למפרצים רחוקים לאורך החוף, כדי לדוג, לצוד עופות או יונקים ימיים. מקום המגורים העונתי היה בכפרים מאולתרים שנקראו 'דאלוודאס' Dalvadas)) ושכנו בקרחת יער, לאורך פיורד או בעמק מוגן. זקני העדה שהיו מעין מועצת הסיידה, נהגו לחלק בצורה שווה את שלל הצייד ואת האזורים בהם כל משפחה דגה בנפרד.

עם הזמן, החלו הסאמי לביית את איילי הצפון (Reindeer). זהו  מין של אייל שהסתגל לקור. זהו המין היחידי במשפחת האיילים, בו שני המינים הם בעלי קרניים. האייל מספק לתושבי הצפון: חלב (וגבינה, המייצרים מהחלב), , בשר, אריג ללבוש, יריעות לבניין אוהלים, כלי עבודה (מעצמות) וחוטים (מהגידים). אייל הצפון משמש גם כבהמת עבודה ורותמים אותו למזחלת. (כך גם עבור האינואיטים בקנדה, הסמוידים והיקוטים באסיה).

אייל הצפון עבור הסאמי הוא מה שהגמל עבור הבדווי, הפרה עבר המסאי, הסוס עבור המונגולי, היימה (Llama) עבור האמרינידי ("אינדיאני") והיאק עבור הטיבטי. מעבר למה שהאיילים מספקים להם, מדובר ברכוש. זהו הבנק שלו. בעת מחסור הוא מוכר כמה איילים ובעת רווחה, רוכש איילים נוספים. עדר ממוצע מונה  100-200 ראש. לעתים רחוקות נראים עדרים בני 500 ראש. סאמי בעל עדר, המונה 800 ראש הוא עשיר. עדרים גדולים יותר שייכים למשפחות הנודדות יחדיו.

במאות ה- 15-16 החלה להתפורר המסגרת החברתית וירדה חשיבותה של הסיידה.

כניסת הנשק החם לאזור במאה ה-18 ובעקבותיו הופעתם של ציידים בודדים גרם לשקיעת מוסד הסיידה. גם סחר הפרוות הצטמצם בעקבות דלדול אוכלוסיית הדובים ופיתוח השווקים המתחרים של סיביר וצפון אמריקה, והסאמים החלו להתיישב ביישובי קבע שנקראו סטר (Seter ).

עד ראשית המאה ה- 20 שמרו הסאמי על מסורתם וחיו על בשר האייל וחלבו בלבד. בשל אילוצי התקופה יצאו רבים מהם לעבוד בעיר ומבנה החברה התערער. לא מקובל לשאול סאמי כמה איילים יש לו, כפי שלא מקובל לשאול אדם במערב, כמה כסף לו בחשבון הבנק.

העדרים זקוקים לשטחי מרעה רחבי ידיים. האייל ניזון בחורף כמעט אך ורק מעשב, המכונה "חזזיות איילי הצפון" (Caldonia rangiferina) וחזזיות אחרות, המכסות % 90 משטח היערות, אותם הוא מוצא מתחת לשלג. ב"אסון צ'רנוביל", אשר התרחש ב- 26/4/86, התפזרה נשורת רדיו אקטיבית ונקלטה בעשבים אלו, בריכוז גבוה פי עשר מאשר בשאר הצמחים. האיילים נשחטו והסאמי איבדו את מקור הפרנסה שלהם. דווקא מיעוט אתני כמו הסאמי, שמאמינים בקרבה לטבע, שרבים מהם חיים ללא חשמל, כבישים וכד', דווקא הם נופלים קורבן להתפתחות ולקדמה בעולם הגדול, אשר אין להם חלק בו. האסון פגע בערכי היסוד שלהם. עליהם להישמע להוראת השלטונות ולנהוג בבעל החיים היקר להם – אייל הצפון – בצורה שונה לחלוטין; עליהם להחליף הרגלי מזון, הרגלי רעייה וכד'. למעשה, עליהם לנהוג בטבע כנגד הטבע.

בשנים האחרונות חלה התעוררות מחודשת של התרבות הסאמית.

מוזאונים להנצחת התרבות הסאמית:

המוזאון הסאמי בקאראשוק Karasjok)), נורבגיה (Sámiid Vuorká-Dávvirat)

2. 2. מוזאון איידיטס (Ájtte), יוקמוק (Jokkmokk), שבדיה.
3. 3. מוזאון רידדו (RiddoDuottarMuseat), נורבגיה.
4. 4. מוזאון הסאמים בסקולט (Siida), אינארי , פינלנד.
5. 5. מוזאון הנורדי הסאמי (Nordiska Museet), בשטוקהולם שבדיה.
6. 6. מוזאון Várjjat Sámi (Varanger Samiske Museum), ב- (Vadsø), נורבגיה.
7. 7. מוזאון ארקטיקום (Arktikum), רובניימי (Rovaniemi), פינלנד.
8. 8. מוזאון טרומסה (Tromsø Museum), נורבגיה.
9. 9. מרכז התרבות הסאמית בטורנטראסק (Árran), נורבגיה.

סטאטוס משפטי:

לסאמים זכויות היסטוריות ארוכות טווח בכל הנוגע לצייד, מרעה, דייג ועיבוד אדמה. זכויות אלו נשמרות בפינלנד החל מהמאה ה- 14 , עת המלך השוודי התחייב להגן על הסאמים ועל זכויותיהם. החל מהמאה ה- 18, החלו מתיישבים סקנדינביים דרומיים לחדור לסאמלנד והחל חיכוך בלתי נמנע. בשנת  1751 נחקק חוק שהגן על  הקרקעות החקלאיות של הסאמים ועיבודן הותר רק להם. תחומי הצייד והנדידה לא הוגבלו ע"י הגבולות המדיניים אלא הוגדרו לפי קווי אורך ורוחב.

"חוק היער" שנחקק ב- 1886, מגן היטב על כל השטחים המעובדים שבתחום הכפר הסאמי, אך אפשר להבין כי הוא מאפשר פגיעה בשטחי המרעה והנדידה. ואכן בנושא זה, נמשך המאבק הסאמי עד עצם היום הזה.

הסאמי היו במשך שנים מושא לאפליה מצד הרשויות, במדינות בהם חיו.

כמו במדינות האחרות הטוענות לריבונות על אדמות הסאמיות, מאמצי הפעילים הסאמים בפינלנד במאה ה-20 השיגו הכרה מוגבלת של הממשלה בזכויותיהם של הסמים כמיעוט מוכר, אך ממשלת פינלנד שמרה על הנחת היסוד שנאכפת על פי חוק לפיה על הסאמי להוכיח. בעלותם על הקרקע, רעיון שאינו תואם ומנוגד לאורח החיים הסאמי המסורתי של רועה איילי הצפון. זה איפשר למעשה לממשלת פינלנד לקחת ללא פיצוי, מונע על ידי רווח כלכלי, אדמות שנכבשו על ידי הסאמים במשך מאות שנים/

עבודה:

האפליה נגד הסאמים היא בניגוד לחוק. הסאמים מחזיקים במשרות בשירות הציבורי, במשרדים ממשלתיים, בבתי ספר ובאוניברסיטאות. יש ביניהם רופאים, מנתחים, ועוד. חלקם חיים בבתים

מודרניים ומסגלים הרגלים מערביים, כמו יציאה לנופש בחו"ל. בצפון קיימת בעיית חוסר תעסוקה קשה. שיעור האבטלה בלפלנד הוא 18%. יש מקומות בהם שיעור האבטלה בקרב הסאמים מגיע ל- %25 . (לשם השוואה: שיעור האבטלה הממוצע בשוודיה הוא % 8.5, נורבגיה 4.2% ובפינלנד 6%). יחד עם זאת, בקרב המובטלים, הסאמים נפגעים יחסית פחות, בשל הקשר המשפחתי בין החמולות והעזרה ההדדית.

הסאמים אינם נעלמים, רק מתאימים את חייהם למציאות המשתנה. הדייג נעשה בעזרת ראדארים וסונארים ורעיית האיילים בעזרת מסוקים. המחסום הפסיכולוגי של לימוד שפת המדינה בה הם חיים, הולך ונעלם. הסאמים נמצאים בתהליך של הגדרה עצמית מחודשת ביחד עם אינטגרציה גוברת והולכת עם תושבי הארצות בהן הם חיים. למזלם הם חיים בארצות בעלת מנטליות דמוקרטית המחייבת כבוד למיעוטים. מאבקם על שמירת זהותם וייחודם מתקבל בהבנה.

למזלם של הסאמי, התיירות הולכת ומתפתחת, דבר שמשפר את רמת החיים. יותר ויותר אנשים עובדים עבודה זמנית בתיירות בעונת הקיץ. בשנים האחרונות באים תיירים לטייל גם בעונת ה"רוסקה" (בפינית: Ruska-aika) זו אחת התקופות הקסומות והמרהיבות בשנה בלפלנד, כשהטבע מתכונן לקראת החורף ועוטה גוונים עזים של זהב, אדום, כתום וחום. המילה "רוסקה" מתארת את תהליך שינוי הצבעים של העלים והצמחייה בצפון הרחוק.

צמחי הטונדרה, הטחב ועלי השדר, משתנים לצבעים חמים ומרהיבים, ומקנים לנופים תחושת קסם כמעט על-טבעית. עונה זו  מציעה הזדמנות ייחודית לצילום נופים, כשהאור הרך של ספטמבר משלים את צבעי הטבע.

בתקופה זו מזג אוויר נעים: בתקופה זו, מזג האוויר בלפלנד קריר אך נעים, עם טמפרטורות שנעות בין 0 ל-10 מעלות צלזיוס, מה שהופך את הטיולים למהנים במיוחד. בניגוד לעונת הקיץ והחורף (כשצפייה בזוהר הצפוני והסקי מושכים תיירים רבים), עונת הרוסקה נחשבת רגועה יותר, ומאפשרת ליהנות מהשקט והשלווה של הטבע.

שבילים כמו מסלול Karhunkierros באזור הפארק הלאומי אולנקה (Oulanka) או מסלולים בפארק הלאומי פיאנורהייסטונטורי (Pyhä-Luosto) הם מהמומלצים ביותר.

טיולים בפארק הלאומי אורוהוקה (Urho Kekkonen) מספקים נופים עוצרי נשימה של הצמחייה המגוונת.

עונת הרוסקה היא גם זמן מושלם לאיסוף פירות יער כמו אוכמניות וחמוציות, כמו גם פטריות למי שמכיר את האזור. נדידת ציפורים צפונית מתרחשת בתקופה זו, והיא הזדמנות נפלאה לצפות במינים מגוונים.

בשנים האחרונות החלו מטיילים להגיע גם בעונת הקַאמוס (בפינית: Kaamos) , בשיא החורף. היא תקופה ייחודית בלפלנד ובאזורים הארקטיים, שבה השמש אינה עולה מעל האופק במשך כמה שבועות או חודשים, תלוי במיקומו של האזור. מדובר ב"הלילה הארוך", תופעה שמתרחשת בחורף וגורמת לתאורה ייחודית ולחוויות טבע יוצאות דופן. . אף על פי שאין אור שמש ישיר, עדיין יש שעות של אור עמום, המכונה "דמדומי קאמוס", שמלווה את היום בצבעים כחולים, סגולים וכתומים עדינים. תופעה זו נוצרת מהאור שמוחזר מהאטמוספירה.

. תיירות החורף מתפתחת במהירות ואופנועי השלג, שנועדו לשמש אותם לצורך רעיית העדרים, משמשים אותם להובלת מטיילים.

נושא התיירות הסאמית כואב במיוחד. בפינלנד מתחזים צעירים לסאמים ומתפרנסים מערבי פולקלור, שכוללים "טקס רוחני" בעל בסיס מסורתי לא ברור של "חציית החוג הארקטי". ברוסיה, עם פריחת הניאו-שמאניזם, קמו גם "שמאנים סאמים" שהרוויחו כסף מ"כוחות מיוחדים". כל קשר בינם לבין הקהילה הסאמית מקרי בהחלט.

הערות

[1] Tacitus (1999) [c. 98 AD]. Rives, Archibald Black (ed.). Germania: Translated with Introduction and Commentary. Oxford University Press. pp. 96, 322, 326, 327. ISBN 978-0-19-815050-3. Archived from the original on 20 April 2023. Retrieved 20 October 2020.

[2] Mutt, Oleg (1965). "THE STEMS est AND finn IN SOME OLD ENGLISH WORDS". pp. 27–32.

[3] הקרו-מניון (בצרפתית: Cro-Magnon) היה כינוי לבני האדם המודרניים הראשונים באירופה, בתקופה הפלאוליתית העליונה, מלפני כ-40,000 שנים ואילך.

[4] חצי האי קולה (Kola) הוא חצי אי בצפון רוסיה, במחוז מורמנסק. חצי האי גובל בים ברנץ מצפון, ובים הלבן ממזרח ומדרום. שטחו 100,000 קמ"ר, ומשתרעים בו שני רכסי הרים: הרי חיביני והרי לובוזרו , המגיעים לגובה של 1,200 ו-1,120 מטר, בהתאמה. חצי האי קולה עשיר מאוד במחצבים כברזל, אלומיניום, נציץ, טיטניום ואבנים יקרות. בקרבת הגבול הנורווגי קדחה רוסיה את הקידוח העמוק ביותר לקרום כדור הארץ למטרות מחקר: עומקו 12,262 מטר. בחצי האי מצויה עיר הנמל החשובה מורמנסק, שהיא בסיס של הצי הצפוני הרוסי. מפרץ קולה מוביל ממנה צפונה אל הים הפתוח.

[5] Yli-Kuha, Kari. “Sámi Mythology.” The Sámi. 12^th June 1998.

[6] Holloway, Alan "Ivvár". "The Decline of the Sámi People's Indigenous Religion". University of Texas.

[7] Donner, Otto (1876). "Lieder der Lappen – Lappalaisia lauluja". Suomi-sarjan Toinen Jakso, 2 Oso: 13.

[8] Leeming, David Adams (2003). European Mythology. Oxford University Press. pp.135.

[9] Pre- and Proto-historic Finns by Abercromby, pp. 163-164.

[10] Lehtola, Veli Pekka. The Sámi People, Traditions in Transition. Aanaar-Inari: Kustannus-Punsti, 2002, p.88.

[11] Lehtola, Veli Pekka. The Sámi People, Traditions in Transition. Aanaar-Inari: Kustannus-Punsti, 2002, pp 28-29.

[12] Jarving, Stein. “Sámi Shamanism.” Eutopia Adventure.16^th June 2004.

[13] Holloway, Alan "Ivvár". "The Decline of the Sámi People's Indigenous Religion".

[14] Jarving, Stein. “Sámi Shamanism.” Eutopia Adventure.16^th une 2004.

[15] Ahlbäck, Tore and Bergman, Jan. eds. The Saami Shaman Drum. Abo, Finland: The Donner Institute for Research in Religious and Cultural History, 1991. p. 86.

[16] המילה אונומטופיה (Onomatopoeia) נגזרת מהמילים היווניות "אונומה" (שם) ו"פויה" (לעשות), ומתייחסת לשימוש במילים שמחקות או מציגות את הצליל שאותו הן מתארות.  היא כלי לשוני שנמצא בשימוש לעתים קרובות בשפה המדוברת והכתובה, ומוסיף שכבה של חיוניות ועושר חושי לתקשורת המילולית.

[17] Lehtola, Veli Pekka. The Sámi People, Traditions in Transition. Aanaar-Inari: Kustannus-Punsti, 2002, p. 28.

[18] Yli-Kuha, Kari. “Sámi Mythology.” The Sámi. 12^th June 1998.

[19] Gaup, Ailo, and Weinstock, Joavnna. trans. The Night Between Days. 1992, p. 104.

[20] Rune Blix Hagen: "The Shaman of Alta: The 1627 Witch Trial of Quiwe Baarsen". University of Tromsø.

[21] Hagen, Rune Blix. “The Shaman of Alta.” The University of Tromsø. 2^nd May 2004.

[22] Ahlbäck, Tore and Bergman, Jan. eds. The Saami Shaman Drum. Abo, Finland: The Donner Institute for Research in Religious and Cultural History, 1991. p.81.

[23] Ahlbäck, Tore and Bergman, Jan. eds. The Saami Shaman Drum. Abo, Finland: The Donner Institute for Research in Religious and Cultural History, 1991. p. 7.

[24] Szomjas-Schiffert 1996: 56, 76