דת זרתוסטרא

                      הדת הזורואסטרית

 

 

 

 

הדת הזורואסטרית, דת איראן העתיקה, המכונה "זורואסטריות", "זורואסטריאניזם", "אמגושיות", "מזדאיזם" או "דת זרתוסטרא", נוסדה, ככל הנראה, בתחילת האלף הראשון לפנה"ס במרכז אסיה על ידי זרתוסטרא. קהילות מאמינים של דת זו קיימות היום בעיקר באיראן ובהודו ומספרן כמה מאות אלפי בני-אדם.

הדת הזורואסטרית היא דת נבואית: עוסקת במצבו של האדם ביקום, וכן היא עוסקת במצבו של היקום עצמו. קורות הדת קדומים להולדת מייסדה. ראשיתה באלף השלישי לפנה"ס, אצל השבטים ההודו אירופאים, שהתפצלו במזרח אירופה לכמה קבוצות, שהחשובה היותר לצורך עניינינו היא ההודו־אריים. הם היו נוודים, שלא בנו מקדשים ולא נשאו עמם פסלים. דתם היתה דת של ראשי גבעות ופסגות הרים. את הזבחים הקריבו באח משפחתי מאולתר. דימויי אלוהיהם נלקחו מעולם הטבע: רוח, סערה, גשם ושמש. הם לא ייחסו להם צלם אנוש; הם היו מושגים מופשטים. כמותם גם הרוחות הרעות: זעם, תאווה, שקר. האדם היה צריך לפייסן.

 

קרויה ע"ש המייסד, ספיטמה זרתוסטרא, נביא שנולד במערב איראן, ברגה שבמדי, בשנת 628 לפנה"ס. ההתגלות האלוהית קרתה לו בגיל 30, היינו בשנת 598 לפנה"ס. הוא לא זכה להצלחה רבה במולדתו ונאלץ לנוס ולחפש שליט שיעניק לו הגנה ויקבל את דתו. הוא פעל והטיף בחוראזם שבמזרח. עד לנביא זה היתה הדת והישועה שתבוא בעקבותיה, נחלתם של בעלי שררה ובעלי מאה, שליטים ונסיכים. זרתוסטרא הכניס מוסר דמוקרטי ובו הבטיח מקום בעולם הבא לכל מי שמעשיו ומחשבותיו נקיים, בלי כל קשר למעמדו המשפחתי. הנביא השפיע על אחד מראשי השבטים, וכשזה קיבל את תורתו, התפשטה דת זרתוסטרא בקרב השבטים האירניים והגיעה עד מערב איראן, שם חיו המדיים והפרסים. הוא נהרג באחת המלחמות בשנת 551. יש הרואים בו נביא חדש; יש הרואים בו כהן שמאני ויש המתארים אותו כאיש של תככי חצר. המקור הישיר להכרת חייו ואמונתו של זרתוסטרא , הם ההמנונים של הגאת'ה (Gathas), אותם חיבר בעצמו. זרתוסטרא היה רפורמאט של דת קיימת; שלל קורבנות פרים ואת השימוש הפולחני בצמח האומה (haoma), שהביא את המשתמשים בו לשכרות והוללות. במרכז אמונתו עומד האל "אָהוּרָה מָזְדָא" האדון החכם. זרתוסטרא לא המציא אותו, אך הוא הראשון שהכירו כאל יחיד. הישגו הגדול של הנביא האירני היה סילוק האלים העתיקים מהפנתאון האירני ולהשאיר את אהורה מזדא, האל נלחם בשדים (אלוהויות הודו אירופאיות) ובפולחנם. זו אחת הדתות הראשונות בעולם, שהאמינה באל אחד, כל יכול, רואה ואינו נראה. האל הוא אהורה מזדה, אל האור, שסמלו הוא האש. אם כי כמעט מיד לאחר מותו של הנביא הסתננו רבים מבין האלים הישנים בחזרה אל השיטה שקבע זרתוסטרא. האלים הללו, גם לאחר שהוחזרו לתוך הדת, לא התחרו אף פעם בעליונותו של אהורה מזדא, אך הם תופסים מקום מאד בולט כ"יאזאטא" (Yazata) או "ישויות ראויות לפולחן", מעין מלאכים, שלעתים תכופות נראו כקרובות ביותר ליישויות בעלות תפקיד של אלוהות.

 

 

הזורואסטרים היתה לדת מדינה בקייסרות הפרסית הקדומה, שנוסדה על ידי כורש במאה ה-6 לפנה"ס, המלכים האח'מנידים קיבלו כמה היבטים של דת זרתוסטרא; בעת כיבוש אלכסנדר ובמדינה האיראנית שהוקמה על ידי הפרתים (224 לפנה"ס).

רבים סבורים כי הדת התפתחה לא באיראן גופא, אלא בסוגדניה, שבין האמו-דריה לסיר-דאריה. דווקא שם, בפרט באדמת ח'וראזם הפורייה על חופי אמו-דאריה חוברו הפרקים הראשונים של "אווסטה" – ספר קדוש של דת זרתוסטרא.  ואכן, קל לדמיין זאת. תושבי האזור גרים בדואליות התמידית בין המדבריות הלוהטות לשלגי העד של פסגות ההרים, בין חום נורא ביום לקור עז בלילה, בין החקלאים השלווים בנאות המדבר לנומדים לוחמניים בשולי המדבר והערבות, בין מוקדי התרבות המשגשגים – על מקדשים וארמונות – לבין החולות הנצחיים הקוברים כל דבר. דואליות זו משתקפת היטב גם באמונתם ובמטפיזיקה שלהם: הטוב והרע, האלים והשדים – הציר המרכזי בתורתו של זרתוסטרא.

 

 

ה-זורואסטריזם היתה לדת מדינה בקיסרות הפרסית הקדומה (מאה ששית לפנה"ס), שנוסדה בידי המלך כורש, במדינה האירנית שהוקמה על ידי הפרתים (224 לפנה"ס), וגם בממלכה הפרסית של הססנים אז חזרה להיות להיות דת המדינה ונקראה מזדאיזם (.(Mazdaism רק עם הכיבוש הערבי, במאה השביעית לסה"נ, נדחק ה-זורואסטריזם מאירן על ידי האיסלם; תהליך שקרה במשך כ-300 שנה.

בשלהי המאה ה- 9 הפליגה קבוצת מאמינים, בחפשה אחר חופש אמונה. שרידי מאמיניה (בהודו) נקראים 'פרסים' (Parsees). ריכוזים נוספים של פרסים נמצאים בשיראז ובקרצ'י. הודו היא המרכז הרוחני של המזדאיזם ובה נתחברה מרבית הספרות המזדאית.

דת זרתוסטרא בפרס דוכאה. מספר המאמינים קטן. הם מרוכזים בכפרים קטנים וסובלים מרדיפות ועוני. במאה האחרונה מצבם הוטב, יש להם חופש דת גדול יותר ("עם הספר") ומוזרמים אליהם כספים.

 

 

 

דת זרתושׂתרא תופסת שהעולם בנוי מצמדי ניגודים, מלחמה בין כוחות הטוב והרע.

בדת זרתוסטרא תופסת שהעולם בנוי מצמדי ניגודים, מלחמה בין כוחות הטוב והרע. נציגי מלחמה זו הם "הרוח רב הברכה" וה"רוח הרע". שני רוחות אילו הם "תאומים", הנלחמים ביניהם על כיבוש רוחו של האדם. למרות אופייה הדואליסטי, יש בדת יסוד מונותיאיסטי ומקום נכבד ניתן בה לענייני מוסר.

 

בולט מאד הפאן האישי. על כל הגברים והנשים מוטלת האחריות האישית לבחור בין טוב ורע. על סמך החלטתם, המבוססת על רצון חפשי, יישפטו בעולם הבא.

 

העולם נברא על ידי האלים. בראשיתו היה חומר חסר צורה שעבר שינוי. תהליך שארך שבעה שלבים: בריאת השמים (=קליפה עבה של אבן); המים, האדמה, הצפה על המים כצלחת שטוחה.

במרכז האדמה הוצב צמח קדמון ולידו שור והאדם הראשון (ה-גאיו מראטן); לבסוף נבראה השמש (והאש), אשר הוצבה מעל כל הדברים שנבראו. אחרי תהליך הבריאה הקריבו האלים קרבן – את הצמח שנכתש פיזרו ואת השור והאדם שחטו ופיזרו; מהם צמחו וגדלו רבים אחרים. רכס הרים הלך והתרומם במרכז האדמה (הרה), השמש החלה להסתובב סביב האדמה, החל לרדת גשם – עד שהאדמה התחלקה לשבעה חלקים וביניהם הפריד אוקיינוס גדול (ואורוקשה), אותו מזין נהר גדול המנקז את ההר.

מכאן נגזר הפנתאון הפרסי. אלי הטבע, להם מקריבים צמח כתוש (האומה) וקורבנות חיים ואדם, הם אלו האמונים על שמירת הסדר, הצדק והאמת ביקום (האשה). האדונים האורה מזדה, מיטרה וארונה אחראים שבני האדם יקיימו אותם כראוי. האורה מזדה הוא ישות שכולה חכמה וצדק אך איננה כל יכולה. ישות זאת נתונה במחלוקת חריפה עם ישות שלילית, הלוא היא הרע (אנגרה מאיניו). העולם הוא שדה קרב בו נלחמות שתי ישויות: האל הטוב והאל הרע. לצד הטוב עומדות עוד שש ישויות גדולות (בני אלמוות קדושים = אמשה ספנטה). כל אחת משבע הישויות הללו, אחראי לחלק מן הבריאה ועומד בפני עצמו, לכן צריך לעבוד כל אחד מהם בנפרד.

 

ימי הגאולה הם תוצר של המאזן בין הרע לטוב. את ימי הגאולה יקדמו ימים של אסונות ואלימות, שלאחריהם יופיע הגואל (סאושיינט).  הגואל, שנולד מזרעו של זרתוסטרא שנשמר באגם, ומרחמה של בתולה, יצטרך להנהיג את המלחמה בכוחות הרוע.  המתים, עם הגיעו, יקומו לתחייה. ההרים והמתכות שבאדמה יסייעו להשמדת הרשעים וטיהור הגיהינום.  לכך מתקשר המנהג שהאנשים ממרקים מתכות ומנדבים מטבעות מתכת לכבודו של אמשה ספנטה – אל המתכת.

 

 

אַהוּרַה-מַזְדָא (תרגום מילולי – איש חכם), הנקרא בפרסית תיכונית אוֹהְרמַזד. אל זה היה קיים במיתולוגיה הפרסית כבר בתקופה קדומה ל זרתושׂתרא ולהתחלת האמונה הזורואסטרית. אולם הוא שימש כאל אחד (אם כי חשוב) מתוך מגוון אלים. רק הזורואסטריות אימצה אותו כאל יחיד.

האורה מזדה, לפי זרתושׂתרא , שהושפע בדבריו מהתקופה האלימה בה חי, הוא ישות שכולה חכמה, טוב וצדק, אך לא כל-יכולה. זרתושׂתרא  טען כי ישות זו נתונה במחלוקת עם ישות תאומה, אך שלילית – הרע אַנְגרַה-מַניוּ, הנקרא בפרסית תיכונית אַהְרֵימַן. העולם לפיהם הוא שדה קרב בו נלחמות שתי ישויות: האל הטוב והאל הרע; לצד הטוב עומדות עוד שש ישויות גדולות (בני אלמוות קדושים – אמשה ספנטה).

כל אחת משבע ישויות אלו – אמשה ספנטה ו-האורה מסדה – אחראי לחלק מן הבריאה ועומד בפני עצמו; לפיכך יש לעבוד כל אחד מהם בנפרד. מתחת לשביעית אלים זו מצויות בדרגה היררכית נמוכה יותר הישויות שראויות לסגידה, שמולם הרע הציב אלים אחרים – רעים; הם פועלים באורח אינסטינקטיבי, דבר שאינו אפשרי לאדם, המחויב לפעול על פי תורת זרתושטרה. האדם, על פי מעשיו עשוי לעבור את הגשר ולהגיע לשמים או להגיע אל הגיהינום כי הגשר נהרס בעקבות מעשיו הרעים.

 

• אמת ושקר

הניגוד העיקרי שבין שני הכוחות האלוהיים הוא ניגוד בין אמת לשקר.  אהבת האמת היא המצווה המרכזית בדת המזדאית. תפקידו של האדם בעולם הוא להילחם ברע על ידי גירוש השדים בקרבו. האנושות תבטיח את ניצחון הטוב על הרע אם תחזיק בעקרונות ההומאטה – (Humata) המחשבות הטובות; ההוקטה – (Hukta) המילים הטובות וה-הוואראשטה – (Havarashta) המעשים הטובים.

 

• שכר ועונש:

כל אדם עתיד לעמוד למשפט לאחר מותו; בו ייבחנו מעשיו, אמירותיו ומחשבותיו. המשפט ייערך בדרך של מבחן: נשמתם של בני אדם תעבור ע"פ "גשר הגמול"; הצדיקים יעברו על פניו ללא תקלה ויגיעו לגן עדן, אל "הקיום המעולה" הקרוי "בית שיר", בעוד שהרשעים יגיעו ל"בית השקר", הגהינום. זרתוסטרא האמין גם באחרית העולם, בו יושמדו הרשעים באש ומתכת. הצדיקים יעברו בה כבחלב חם.

 

 

 

 

 

 

מקום מיוחד במזדאיזם נודע לאש, שאסור לטמאה על ידי מתים. במקדשיהם בוערת אש התמיד.  הם מתפללים לאש כסמל לאל ולא כשלעצמה. ייתכן כי מנהג הערצת האש נעוץ בתקופה שהפרסים היו נוודים והאש היתה מרכז חייהם.  לכן נבנו מקדשים לפולחן האש (מבנים קובייתיים מפולשים המכונים "קֶשְק") ולכן נבנו אחים במבני המגורים של המאמינים.  אפשר לעבוד את האש בכל מקום ובכל זמן. גם לאדמה, האוויר והמים יש מקום חשוב ומקודש.  יש מצווה להרוג בע"ח מזיקים המסמלים את מקומם של כוחות הרשע בעולם.

במוות יש ניצחון זמני על כוחות הרע. הם מצויים בגוף המת ויש למנוע את התפשטותם. גופת המת מועברת במהירות לבית מופרד, עוברת רחצה וטיהור מולבשת בבגדים נקיים אך ישנים (בזבזנות היא חטא) ומסולקת עוד באותו היום.  טכס האשכבה כולל תפילות הנאמרות בפני המת, דבר המאפשר לראותו בפעם האחרונה, ומסע, בו מובאת הגופה אל הדכמה (מגדל השתיקה). זהו מבנה גלילי בלתי מקורה. את המתים אסור לקבור אלא להשאירם ב"מגדלי השקט", חשופים לעופות השמים. בזמן סעודת העופות (כ- 30 ד') עומד הקהל ומתפלל. לאחר מכן חוזר כל אחד לגופו ומתרחץ.  האבל אורך שלושה ימים – זמן בה הנפש מחכה לדינה – ובסופו ניתנת צדקה לזכרו של המת.  בתקופה הסאסאנית היתה מצווה להינשא לקרובים מדרגה ראשונה, אך הוא בוטל לפני מאות שנים.  .

 

 

 

בואם של האירופאים להודו השפיע יותר מכל על הפרסים, במיוחד הסוחרים הבריטים במאה ה-17.  הבריטים, שפיתחו את איי בומביי, הציעו למהגרים תנאים מפתים, חופש וצדק לכל.  ההצעות קסמו לקבוצות מיעוט וביניהן הפרסים, והם סייעו להתפתחות בומביי וריכזו בידיהם חלק גדול מן העושר.  בשלב מסויים ריכזו בידיהם חצי מהאי כולו.  כאשר השלטון עבר מידי חברת הודו המזרחית לידי הממשלה הבריטית, נזקקו ההודים למקורות חדשים להשפעה על מדיניות הכתר.  הפרסים, שקיבלו חינוך מערבי, היו המועמדים הטבעיים ורבים מהם תפסו משרות רשמיות.  קולם נשמע במפלגת הקונגרס ובמדיניות של מערב הודו. שלושת ההודים היחידים שכיהנו אי פעם בפרלמנט הבריטי היו 'פרסים', אשר נבחרו על ידי האנגלים לייצג את כלל הבוחרים של הודו!

כיום חיים בהודו 85,000 פרסים, המרוכזים בבומביי, והם מצליחים מאד בתעשייה ובמסחר ונחשבים לנדבנים. (הספר "איזון עדין" עוסק לא מעט במשפחה ממוצא פארסי).  לפרסים השפעה גדולה והם שימשו כמתווכים בין הודו לפקיסטן.  אינדירה גנדי היתה נשואה לפרסי, זובין מהטה הוא פרסי.  מכיוון שרק מי ששני הוריו היו פרסים נחשב לפרסי, מספרם מתמעט והולך.  מספר המאמינים בעולם כולו, הינו פחות ממאה אלף.

 

לקריאה נוספת: על חגיגות המיהראגאן, הסעודה לכבוד מיתרה, אל האור בדת הפרסית העתיקה, המופיע גם במקורות יהודיים כמלאך מטטרון.