גילי חסקין
כתב: גילי חסקין; אוגוסט 2016
בימים האחרונים משתולל בפייסבוק קמפיין "יותר מבוכריס" .
ריקוד פומבי על הדם. לינץ' תקשורתי.
תחרות בין הגולשים, מי קיבל עונש חמור יותר. זה רותק וזה נכלא. שעשוען אינטרנטי פומבי ובו כל אחד מספר על עונש שקיבל, עם כותרת "פחות מבוכריס".
מה אתם רוצים להשיג?
אף אחד לא יודע מה היה בין בוכריס לבין המתלוננות. הפרקליטות ידעה כנראה שאין בידה די הוכחות כדי להשיג הרשעה. בוכריס, הבין שמי שנכנס למשפט, יודע רק איך הוא נכנס. אין לו מושג איך הוא יצא.
תיאורטית, יתכן שמדובר באונס. יתכן שמדובר בנערה שהסתחררה מהכריזמה של מפקדה.
כנראה, שנוסח הפשרה "בעילה אסורה בהסכמה", הוא הנכון.
אונס הוא פשע נורא. בעילה אסורה בהסכמה, היא עבירה חמורה.
בשלב זה יש כאן מילה מול מילה.
בוכריס נהג בטיפשות, כשבחר בתחילה אופציה הבינארית, של הכול או לא כלום. חבריו טוענים שהוא חף מפשע ורצה לסיים את הסאגה הזאת. אני לא מאמין לו שלא היה מגע מיני אסור בינו לבין המתלוננות , אך מתקשה להאמין שמדובר באונס.
כך או כך, כל הצדדים בחרו בעסקת הטיעון, היינו, שהיחסים האסורים היה בהסכמה. הם עשו זאת מסיבות שונות. אחת היא שלא להתיש את המתלוננות במשפטים ממושכים והשניה היא, אולי משום שקשה להוכיח את הטענות.
בוכריס, שהיה לוחם עז נפש ומפקד מצוין, בעל צל"ש הרמטכ"ל, יורד בדרגה, בביזוי תקשורתי. קרירה מפוארת ותרומה של שנים רבות לביטחון ישראל, יורדים לטמיון. אדם שסומן כרמטכ"ל עתידי, מוצא את מוקע בכיכר העיר, משוח בזפת ובנוצות.
הוא השיג זאת ביושר. במו ידיו (תרתי משמע) חיסל את הקריירה של עצמו.
זה לא מספיק?
ניתן לשפוט אדם, לצפות להתגוששות בין עורכי הדין, לטענות ולטענות שכנגד. לחילופין, ניתן להגיע לעסקת טיעון, כמו פשרה בתיקים אזרחיים.
אבל בעולם של הפייסבוק הכול מותר. הגולשים הופכים לקטגורים, שופטים ותליינים גם יחד וגוררים אותו, משוח בזפת ונוצות בכיכר העיר. גרסה מקוונת ל"אטו דה פה".