כתבו:  גילי חסקין, אירית רבינוביץ' ‏ ויובל נעמן; ‏‏10/04/2024. עדכון: 02-08-24

תודה לגדעון ביגר, על הערותיו

ראו באתר זה: זכרונות ממלאווי . ראו גם:  מבוא לטיול באפריקה; לטייל באפריקה.

לאלבום תמונות ממלאווי

מלאווי (Malawi) היא כתם קטן במזרח אפריקה. ארץ יפיפייה, הגובלת בזמביה, מוזמביק וטנזניה. בשל האגם המרהיב, התופס חלק מרכזי משטחה, היא מכונה לעתים בספרים, "כתם כחול"…

שטחה של מלאווי הוא 118,484 קמ"ר. אמנם היא קטנה יחסית לשכנותיה, אך הגודל לא קובע…

מלאווי היא ארץ פחות מוכרת ביחס למדינות הפופולריות במזרח אפריקה ובכך טמון קסמה. מדינה זו מציעה מגוון רחב של אטרקציות, החל בטיולי טבע, ספארי, תרבות, ומפגש אנושי מרתק, עם תושבים נעימים השמחים לפגוש תיירים, לארח ולהכיר להם מקרוב את עולמם. מלאווי מזמנת חוויה אמיתית של אפריקה השחורה. משום כך מכונה בפי אוהביה: "הלב החם של אפריקה".

"עמק השבר הגדול" (שנקרא בעבר "השבר הסורי-אפריקאי"), עובר במדינה מצפון לדרום, ויוצר את אגם מלאווי – הנקרא גם אגם ניאסה (Nyasa). האגם נמצא במרחק של 350 ק"מ דרומית לאגם טנגניקה (Tanganyika), אף הוא אחד מאגמי הבקע הגדולים.

אגם מלאווי הוא מהאגמים העמוקים בעולם. פני האגם נמצאים בגובה של 457 מטר מעל פני הים, כשעומקו המקסימלי הוא 701 מטר, מה שאומר ש-213 מטר מעומקו נמצאים מתחת לגובה פני הים. אגם מלאווי נקרא לפעמים "אגם לוח השנה", מכיוון שאורכו במיילים הוא כ-360 (כ-587 ק"מ) – כמספר ימי השנה.^[1] שטחו 29,600 קמ"ר (לשם השוואה, שטחה של מדינת ישראל הריבונית הוא 22,072). האגם הוא השלישי בשטחו באפריקה והתשיעי בשטחו בעולם והוא שוכן בשטחן של המדינות מלאווי, מוזמביק וטנזניה. הנהר הגדול ביותר הנשפך אל האגם הוא רוהוהו (Ruhuhu), בעוד שהנהר היחיד היוצא ממנו, הוא השייר (Shire), הזורם דרומה, עד לשפכו אל נהר הזמבזי (Zambezi) – 400 ק"מ משם, במוזמביק.

זהו אגם המים המתוקים החמישי בנפח מימיו בעולם (אם כוללים את הים הכספי ברשימה). זהו אגם מרומיקטי, היינו, אינו עובר ערבול של שכבות המים עד לקרקעית, למרות שהפרש הטמפרטורה בין הקרקעית לפני המים קטן (תופעה זו נובעת בדרך כלל מהפרשי מליחויות וטמפרטורות).^[2] התוצאה היא שיש הבדלים ברמת החמצון של הרבדים.^[3] הריבוד הקבוע של המים של אגם מלאווי והגבול החמצני-אנוקסי ( נשמרים על ידי שיפועים כימיים ותרמיים קטנים (אין ערבוב בין שכבות המים, בשל שוני תרמי וכימי).[4] . דבר זה מאפשר לאגם מלאווי להיות ביתם של יותר מיני דגים מכל אגם אחר בעולם.

חיים בו למעלה מ-1,000 מיני דגים, מה שהופך אותו לאחת המערכות האקולוגיות והביולוגיות המגוונות ביותר של המים המתוקים על פני כדור הארץ. בין הדגים ניתן למנות כ- 700 מינים של ציקלידים (Cichlidae אמנוניים) לפחות – רבים מהם בעלי גוני צבעים רבים. רבים מדגי מלאווי הם אנדמיים (נמצאים אך ורק באגם זה). עיקרו של המדגה בדגי הצ'מבו (Chambo), אחד מארבעה מינים ממשפחת האמנוניים, וכן קמפנגו (Kampango), שהוא שפמנון ענק, המגיע לאורך של מטר וחצי.

דגי האגם מהווים ענף יצוא ראשי במלאווי, אולם אוכלוסיות הדגים באגם נמצאות בסכנת הכחדה בגלל דיג-יתר וזיהום.

באגם חיה אף אוכלוסיית חלזונות גדולה, במרביתה אנדמית, שחלקם נושאים את טפילי מחלת הבילהרציה. במשך שנים ארוכות הכחישה ממשלת מלאווי כי חלזונות האגם נגועים בבילהרציה, מחשש שמא הדבר יפגע בתנועת התיירות. אולם מאז הוחלף שלטונו של הדיקטטור הייסטינגס באנדה (1994), מודים השלטונות בקיום בילהרציה לאורך חופי האגם. עקב דיג-יתר של אמנוניים הניזונים מן החלזונות, התרבתה אוכלוסיית החלזונות. [במרפאות המקומיות מוכרים את כדורי ה-פרזינקוונטאל״ (Praziquantel), שמחסלים את תולעי הבילהרציה. האגם נעים לרחצה. פשוט עדיף לקחת כדורים אחרי ביקור באגם].

חוקר הארצות הסקוטי, דיוויד ליווינגסטון (David Livingstone), היה איש המערב הראשון שתיאר את אגם מלאווי, אליו הגיע ב-17' בספטמבר 1859.[5] על כן כינויו בפי דוברי אנגלית רבים הוא "אגם ליווינגסטון". הוא עצמו קרא לו "אגם ניאסה" [שמשמעו בשפת לומווה (Lomwe), "אגם"]. . לכבוד היותו מגלה האגם, העיר השנייה בגודלה במלאווי, בלנטייר (Blantyre), קרויה על שם מקום הולדתו של ליווינגסטון. הגילוי של אגם ניאסה כמעט נחטף מתחת לאפו של ליווינגסטון על ידי צעיר גרמני, גיאורג אלברכט רושר (Georg Albrecht Roscher), שהגיע לחוף המזרחי של האגם ב-19' בנובמבר 1859. ההודעה כי רושר הגיע לאגם ניאסה הגיעה ללונדון – דרך זנזיבר וקייפטאון – מהר יותר מהחדשות על הגעתו של ליווינגסטון לאגם ורושר הוכתר כמגלה אגם ניאסה. רושר אולי לא היה האירופי הראשון שראה את האגם אבל הוא בהחלט היה הקורבן הראשון שלו. כשהאספקה שלו אזלה, הוא עזב את Losefa ב-17' במרץ 1860, כדי לחזור לצ'יף רוקומבו (Chief Rukumbo), שם השאיר את המטען שלו בדרך לאגם. אולם יומיים לאחר מכן, ב-19' במרץ 1860, הוא נרצח בקיסונגוני (Kisunguni). הוא היה קורבן של מקרה עיוור; נפגע בחץ של איזה שודד קטן. הייתה לו קריירה שמבטיחה שהסתיימה טרם שהתחילה.

שם נוסף, שהעניק ליווינגסטון לאגם, הוא "אגם הכוכבים". השם הגיע מאורות הפנסים שהשתקפו מסירות הדייגים בלילה ונצצו על פני האגם כאילו היו הכוכבים בלילה. (זהו גם שמו של הפסטיבל הגדול במדינה, הנערך לחופי האגם). מאוחר יותר, לאחר שחווה את הגשמים הבלתי צפויים והאלימים ביותר, ששוטפים את האזור, הוא התייחס אליו גם כאל "אגם הסערות". מאוחר יותר תבעה האימפריה הבריטית. חזקה על רוב השטח סביב האגם והקימה במקום את המושבה ניאסלנד (Nysaland). פורטוגל השתלטה על חופיו המזרחיים של האגם,.

חלקו הארי של האגם נמצא בתחומה של מדינת מלאווי, בעוד שכרבע משטחו נמצא בשטחה של מוזמביק וכולל את המים הסובבים את האיים ליקומה (Likoma) וצ'יזומולו (Chizumulu) –  השוכנים סמוך לחוף המזרחי  – נמצאים בשליטת מלאווי.שני איים אלה, שיושבו על ידי מיסיונרים סקוטים,  הם האיים המיושבים ביותר באגם. על שני האיים מספר גדול של עצי באובב וחיים בהם אלפי תושבים.

שמו של האגם נמצא במחלוקת בין המדינות השוכנות לחופיו. בעוד שמלאווי טוענת כי שמו הוא "אגם מלאווי", במפות בינלאומיות שונות ואף מדינות אחרות (הבולטת בהן טנזניה) טוענות כי שמו הנכון הוא "ניאסה". מקור המחלוקת הוא במחלוקות גאוגרפיות ופוליטיות באזור זה, שתחילתן עוד במאבקי גבול בין בריטניה, גרמניה ופורטוגל בתקופה הקולוניאלית.

מדרום לאגם מלאווי, ממזרח לנהר שייר, מתנשאת רמת שייר (Shire plateau). שטחה של הרמה 7,250 קמ"ר וגובהה מתנשא מרום של 600 ל-1,100 מטר, עם הרים וגבעות המתנשאים מעליה. הרמה גובלת ממערב ומדרום על ידי נהר שייר, שהוא המשך של עמק השבר האפריקאי. זהו האזור החקלאי הפורה ביותר ובאופן טבעי מתרכזת בו מרבית האוכלוסייה של מלאווי. הרמה גולשת באופן מתון לאגם צ'ילווה (Lake Chilwa), הנמצא מצפון-מזרח.^[6]

רמת זומבה (Zomba plateau), הגבוהה יותר, מכונה גם "מאסיב זומבה" (Zomba Massif), היא הריאה הירוקה של מלאווי. זוהי רמה געשית עתיקה. שטחה 130 קמ"ר. ההר הגבוה ביותר בה הוא פסגת זומבה (Zomba Peak) המתנשא לרום של 2,087 מטר מעל פני הים. ברמה, שפע של צמחיה פראית, מפלים, אגם ותצפיות מרהיבות. באזור חיים פרפרים ענקיים, עופות ממינים שונים, הכוללים כאלה הנמצאים בסכנת הכחדה, כגון Thyolo Alethe (סוג של חטפית) ו- Yellow-throated Longclaw(סוג של נחליאלי), קופים ועוד. מרבית שטחה של הרמה, מכוסה בעצי אורן מקסיקאי (Pinus patula), נטוע כמובן.

האורנים ניטעו לצורך ייצור עצים עבור מנסרת זומבה, הנמצאת במורדות הדרומיים של ההר. נותרו כתמים בודדים של היער המקורי, היובשני, שנקרא יער מיומבו (Miombo). כריתת יערות חמורה עקב הביקוש הרב לעצי הסקה באזור, מהווה בעיה אקולוגית רצינית. על ההר מגדלים פירות כמו תותים, פירות יער צהובים ופטל שחור הגדלים על ההר לצורך השוק המקומי. בתקופה הקולוניאלית, תוארו נופיה של הרמה, ה"נופים הטובים ביותר באימפריה הבריטית".

מדרום לרמת זומבה ניצב הר מולנג'ה (Mulanje). הר מולנג'ה הוא הר מִשְאָר (Inselberg) מסלע יסוד 'המכונה קוֹפְּיָה ((kopje,^[7] שנוצר על ידי חדירת מאגמה לקרום כדור הארץ לפני כ-130 מיליון שנה. פסגת סאפיטווה (Sapitwa) שבהר מולנג'ה, היא הנקודה הגבוהה ביותר במלאווי. מתנשאת לרום מרשים של 3,002 מטר מעל פני הים, ומציעה נופים פנורמיים של הנוף שמסביב.

האקלים של מלאווי חם במקומות הנמוכים שבדרום המדינה וממוזג באזורים הגבוהים שבצפון. העלייה בגובה ממתנת את האקלים המשווני, שאחרת היה חם ולח. בחודשים נובמבר-אפריל, הטמפרטורה חמה, עם מטחי גשם משווניים וסופות רעמים, כאשר הסערות מגיעות לשיאן בחודש מארס. החל מאפריל כמות המשקעים פוחתת במהירות. בין מאי לספטמבר, צפים ערפילים מהאזורים הגבוהים אל הרמות, כמעט ללא גשמים.

רבים מגיעים לאפריקה לחוות את הספארי ("מסע" בסואהילי), נופי הסוואנה ומפגש עם חיות הבר. הספארי במלאווי אינו דומה לאלה שבפארקים הגדולים של טנזניה, קניה ודרום אפריקה. אולם, דווקא במלאווי, בשל היותה לא מתויירת, כמו אחיותיה במזרח אפריקה, ניתן לחוות חוויות מרגשות של מפגש עם החיות מקרוב. ניתן לפגוש בכל "חמשת הגדולים" (פיל, אריה, נמר, קרנף, תאו), ללא רכב ספארי אחר שמסתיר את הנוף.

בירתה של מלאווי היא לילונגווה (Lilongwe) עם אוכלוסייה של כ-1.16 מיליון תושבים, והמרכז המסחרי שלה הוא בלנטייר (Blantyre) עם אוכלוסייה של למעלה מ-500,000 איש.

במלאווי יש שני אתרים, שהוכרזו על ידי אונסק"ו, כ"אתרי מורשת עולמית": אגם מלאווי ואתרי אמנות הסלע בצ'ונגוני (Chongoni Rock-Art Area), השוכנים על גבעות גרניט מיוערות ברמה במרכז מלאווי, בצמוד ממערב לעיר דדזה (Dedza) ועד למרחק של 25 ק"מ צפונית-מערבית לה. באזור ריכוז צפוף של 127 אתרי ציורי סלע המשמרים את מסורתם של חקלאים מקומיים ושל ציידים-לקטים בני הבאטווה (BaTwa) הפיגמים, שישבו באזור במהלך תקופת האבן המאוחרת האפריקאית. החל בתקופת הברזל ועד למאה ה-20' השאירו גם בני הצ'ווה (Chewa) החקלאים, שייכים לעמי הבנטו את עקבותיהם באזור, ולאתרים נודעת משמעות טקסית עד היום.

תולדות המדינה

האזור בו יושבת מלאווי של ימינו מיושב כבר אלפי שנים. ישנן עדויות לפעילות אנושית מוקדמת, המתוארכת לתקופת האבן, עם ציורי סלע שנמצאו ברחבי האזור.

בשנת 2012 דגמו אנתרופולוגים DNA, מעצמותיו של ילד שחי לפני כ-8,100 שנה, באזורים הגבוהים של צפון מלאווי. דבר שהפך אותו לאחת מדגימות ה-DNA העתיקות ביותר מאפריקה. במשך אלפי שנים חיה באזור אוכלוסייה מצומצמת של ציידים-לקטים.

נדידת אנשי בַּנְטוּ (Bantu) לפני כ-2,000 שנה, מקונגו מזרחה, הביאו לאזור מלאווי ידע חקלאי וכישורים של עיבוד ברזל. בכך הם הניחו את הבסיס לחברות עתידיות. יש לציין, כי "בנטו" אינו הגדרה של שבט ספציפי, אלא כינוי למעל ארבע קבוצות אתניות שונות באפריקה, מקמרון ועד לדרום אפריקה, המאוחדות על ידי משפחת שפות משותפת (שפות הבנטו), ובמקרים רבים גם מנהגים משותפים. למרות שמרבית עמי הבנטו, המשיכו בדרכם דרומה, כמה קבוצות נשארו במלאווי של היום ויצרו שבטים המתבססים על אבות קדמונים משותפים.

עם הגיעם לאגם מלאווי, הקבוצה התפצלה. קבוצה אחת פנתה דרומה, לגדה המערבית של האגם ונקראו "צ'ווה" (Chewa), בעוד שהקבוצה השנייה, אבותיהם של שבט הניאנג'ה (Nyanja) של ימינו, התקדמה דרומה, לאורך הגדה המזרחית של האגם.

עד המאה ה-10', עמים שונים דוברי בנטו, הקימו ממלכות באזור. הבולטות שבהן היו אימפריית המאראווי (Marawi), שממנה נגזר השם "מלאווי". המילה "מאראווי" פירושה "להבות אש". הייתה זו ממלכה רבת עוצמה, שהתגבשה בשנת 1500, שגשגה במאה ה-16, והקיפה חלקים ממלאווי, זמביה ומוזמביק של ימינו. בראשית המאה ה-17 החלו ראשי שבטים לכרות בריתות עם סוחרים פורטוגלים שהגיעו לאזור וב-1700 אימפריית מאראווי התפוררה לחלקים קטנים. באמצע המאה ה-19 הגיע סחר העבדים לשיאו למרות שנאסר כבר במרבית העולם. כ-20,000 איש מדי שנה נלקחו לנקוטקוטה (Nkhotakota), שלחוף האגם, משום הושטו אל שוק העבדים Kilwa, בו נמכרו.

בשנת 1859 הגיע למלאווי, המיסיונר הסקוטי דייוויד ליווינגסטון, שהקים בה את מוסדות המיסיון, והביא להפסקת סחר העבדים. עם הגעתו נפתח האזור להשפעה בריטית.

ב-1891 הפכה מלאווי למדינת חסות בריטית (British Central African Protectorate), וב-1907 קיבלה את השם ניאסלנד (Nyasaland), שזה שילוב של המילה "ניאסה" (Nyasa), והמילה האנגלית Land, שהוראתה ארץ, היינו "ארץ האגם".

הממשל הקולוניאלי הבריטי, שינה את דפוסי החקלאות ודחף את התושבים לגדל "גידולי מזומן", היינו, גידולים המניבים כסף, במקום גידולים שהיו חלק מהמשק האוטרקי המגוון שלהם. דבר ששינה משמעותית את הכלכלה והחברה של המדינה.

במלחמת העולם הראשונה, הגיעה השפעת העימות באירופה, גם למלאווי. ב-2' באוגוסט 1914, דרשה גרמניה מבלגיה, להעניק מעבר חופשי לצבא הגרמני בשטחה בטענה, שצרפת מתעתדת לחלל את הניטרליות הבלגית. המלך אלברט סירב בטענה ש"בלגיה היא אומה, לא דרך".^[8] ב-4' באוגוסט, שלח שר החוץ של בריטניה אולטימטום לגרמניה בעניין בלגיה. ראש ממשלת גרמניה סירב וכינה את הבטחת גרמניה ואוסטריה לשמור על הניטרליות של בלגיה, "פיסת נייר". המלחמה הוכרזה בחצות.

תשעה ימים בלבד לאחר התשובה הלא מספקת של גרמניה לאולטימטום של בריטניה ב-1914 בנוגע לבלגיה, נערך באגם מלאווי קרב ימי קצר, לאחר שספינה הוד מלכותו הבריטית 'גוונדולן' (HMS Gwendolen), ששמעה על פרוץ המלחמה, הטביעה את הספינה הגרמנית בצפונו של האגם, סמוך לטנזניה של היום, אשר הייתה אז מושבה גרמנית בשם טנגניקה (Tanganyika). כותרות העיתונים הכריזו על "הפיכה באגם ניאסה" (“Coup on Lake Nyasa”), כפי שהאגם היה ידוע אז והתפארו: "ספינת קיטור גרמנית חמושה נלכדה", ספינת קיטור בריטית, תפסה את יריבתה הגרמנית, הרמן פון ויסמן (Hermann Von Wissmann), המופקדת על שמירה על מזרח אפריקה הגרמנית.

בשנת 1915, על רקע ניצול של המשאבים המקומיים על ידי בריטניה וגיוסם של מקומיים רבים להילחם לצד מדינות ההסכמה בזירה האפריקאית של מלחמת העולם הראשונה, עורר מיסיונר פרוטסטנטי ופעיל חברתי בשם ג'ון צ'ילמבווה (John Chilembwe), מרד מקומי אלים נגד הבריטים, שדוכא על ידם. צ'ילמבווה הפך לימים לסמל לאומי של מלאווי. לאורך כל התקופה הקולוניאלית, תושבי מלאווי נאבקו למען שלטון עצמי, במחאות, שביתות ותסיסה פוליטית.

בשנים 1953–1963 הייתה ניאסלנד חלק מ"הפדרציה של רודזיה וניאסלנד" (Federation of Rhodesia & Nyasaland). ב-1964 זכתה ניאסלנד בעצמאות ואימצה את השם "מלאווי". אחרי העצמאות עמד בראש המדינה הנשיא ד"ר הייסטינגס באנדה (Hastings Kamuzu Banda), וב-1966 אושרה כהונתו לכל ימי חייו. הוא הקים משטר חד-מפלגתי, שנשמר עד 1994, ומאז מתקיימות במדינה בחירות דמוקרטיות.

באנדה, שמנעוריו ועד זקנתו, במשך 42 שנה לא חי בארצו, שלמד רפואה וחי בארה"ב ובאנגליה, וכמעט לא דיבר את שפת המקום, הפך באחת לראש המדינה לכל חייו, כשהוא מגשים בשלושים שנות שלטון הפלדה שלו, את ההיפך ממה שהתחנך עליו כמעט כל חייו הבוגרים. מייד אחרי קבלת העצמאות, הקים באנדה מדינה טוטליטרית, בעלת שלטון חד-מפלגת, שהתאפיין בדיכוי פוליטי והפרות זכויות אדם. הכלכלה קפאה, וההתנגדות דוכאה בחומרה. משטרו הרודני של באנדה רדף מתנגדי משטר וניהל צנזורה מחמירה. עם זאת טיפח הממשל שוויון זכויות נשים, עודד נשים להצטיינות ופתח בפניהן משרות, קידם את החינוך ואת התשתיות במדינה בתקן גבוה מהמקובל ביבשת.

בעוד רוב מדינות אפריקה החדשות השתייכו לגוש המדינות הבלתי מזדהות, כיוון באנדה את ארצו לאוריינטציה מערבית. מלאווי קיימה קשרים דיפלומטיים עם דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד ולא ניתקה את יחסיה עם מדינת ישראל לאחר מלחמת יום כיפור, כפי שעשו כמעט כל מדינות היבשת. בסוף שנות ה-80' ותחילת שנות ה-90', גברו הלחץ הפנימי והחיצוני לרפורמה פוליטית במלאווי על רקע חוסר שביעות הרצון הגוברת והבידוד הבינלאומי. הבחירות הרב-מפלגתיות הראשונות הביאו לתבוסה של באנדה.

כל עוד הייתה מלאווי מוצב אנטי-קומוניסטי יציב בפינה זו של העולם, נהנה המשטר מהעלמת-עין של מדינות המערב וישראל, על השחיתות השלטונית וחוסר זכויות אדם. אולם, לאחר תום המלחמה הקרה, גבר לחץ הקהילה הבינלאומית לכיוון של מודרניזציה ומדינות הקהילה אף התנו המשך סיוע בפתיחות ובמתן דין וחשבון בנושאי זכויות אדם. במהלך 1992 החלה להתגבש אופוזיציה שהורכבה מאנשי כמורה, סטודנטים ומנהיגי איגודי עובדים, שקראה לקיום משאל עם לגבי עתידו של המשטר החד-מפלגתי. הגורמים זכו לתמיכת הקהילה הבינלאומית וב-14' ביוני 1993 נערך משאל העם, במסגרתו זכתה ההצעה לדמוקרטיזציה לכ-64% מקולות המצביעים. המעבר למשטר דמוקרטי עבר באופן שקט ומסודר. באנדה לא התנגד להסרת התואר "נשיא לכל ימי חייו" ורוב סמכויותיו, אך טען שבני עמו ("ילדיו") עוד יתגעגעו לשלטון-הברזל שלו.

במאי 1994 התקיימו הבחירות הדמוקרטיות הראשונות של מלאווי, בהן ניצחה מפלגת "חזית העם המאוחדת" בהנהגת בקילי מילוזי (Bakili Muluzi), שהפך לנשיא מלאווי הראשון שנבחר באופן דמוקרטי. ב-1995 נעצר באנדה בן ה-97, והואשם ברצח חברי הקבינט שלו לשעבר, אך זוכה מחוסר ראיות. לפני מותו בסוף 1997, עלה "הוד רוממותו צ'יף הצ'יפים, דוקטור הייסטינגס קאמוזו באנדה" לרשתות הרדיו והתנצל בפני האומה – התנצלות שלא ממש התקבלה בציבור.

החל מ-1964 למעט הפסקה קצרה בשנים 2010-2012 הדגל של מלאווי היה שלושה פסים אופקיים שווים בגודלם, בצבעי שחור, אדום וירוק, עם חצי שמש אדומה, הזורחת בחלק השחור. הצבע השחור מסמל את האדם השחור, הצבע האדום את הקורבנות שנפלו למען עצמאות אפריקאית והירוק מסמל את הטבע. השמש העולה סימלה את התקווה של אפריקה. בשנת 2010 הדגל הוחלף. השמש האדומה הוחלפה בשמש לבנה ומלאה, על מרכז הדגל, שסימלה את התקדמותה כלכלית של המדינה. כעבור שנתיים, עם מותו של הנשיא שיזם את החלפת הדגל, הוחזר לשימוש הדגל המקורי.

אוכלוסייה

על-פי ספר העובדות של ה-CIA במלאווי חיים כ-21.3 מיליון תושבים (2023), עם שיעור גידול של 2.28% בשנה. מעריכים שהאוכלוסייה תצמח ל-47 מיליון עד שנת 2050. כמעט פי שלושה מהאוכלוסייה שחיה בה ב-2010.

הסתברות למות מתחת לגיל שנה – 33 פרומיל. בישראל – 5 פרומיל. שיעור יודעי קרוא וכתוב: 62%.

הפסיפס האנושי של מלאווי מגוון וצבעוני לא פחות מהנוף שלה. האוכלוסייה מורכבת מהקבוצות האתניות צ'ווה (Chewa) – 34.3%; לומווה (Lomwe) – 18.8%; יאו (Yao)- 13.2%; נגוני (Ngoni) – 10.4%; טומבוקה (Tumbuka) – 9.2%; סנה (Sena) – 3.8%, טונגה (Tonga)- 1.8%, ועוד. כמו כן, חיות בה קבוצות קטנות של הודים, סינים ואירופאים.[9]

מלאווי היא מדינה עשירה במסורות, שפות, מוזיקה, מחול, אמנות ומאכלים, המשקפים את המורשת הרב-גונית של המדינה. בניגוד לשכנותיה אין במלאווי מתיחות רבה על רקע אתני. כ-18% מהאוכלוסייה מתגוררת בערים. תוחלת החיים היא כ-72.7 שנים, נתון נמוך ביחס לרוב העולם, אך גבוה ביחס למדינות אפריקה שמדרום לסהרה. בשנת 1990, היה ממוצע הילודה שבעה ילדים לאישה, וכיום הוא עומד על 3.3 ילדים לאישה.

על פי הגדרה עצמית, 83% מהאוכלוסייה הם נוצרים, מרביתם פרוטסטנטים, ומיעוטם קתולים, כ-13% מוסלמים והשאר מאמיני דתות מסורתיות. אולם בנוסף לנצרות שקיבלו על עצמם, תושבים רבים מאמינים ברוחות ובכישופים. לרוחות האבות והטבע יש כוח רב ואליהם פונים בשאלות, או בקשות לברכה. ניתן לומר בהלצה, מה שאומרים על מדינות אפריקה האחרות, שחלק מהתושבים הינם נוצרים, חלק מוסלמים וכולם עובדי אלילים…

השפה הרשמית היא האנגלית. תלמידים בבתי ספר לומדים באנגלית, לפי תכנית לימודים בריטית או אמריקאית.

השפות המקומיות העיקריות הן הצ'יצווה (Chichewa), ניב של שפת באנטו אותו מדברים 41% מהתושבים. צ'יטומבוקה (Chitumbuka), המדוברת על ידי 28% צ'יניאנג'ה (Chinyanja), המדוברת על ידי 13%, וציאאו (Chiyao) – 16%. קבוצות קטנות מדברות לומווה (Lomwe) – בדרום מזרח המדינה, למביה (Lambya), בקצה הצפוני ועוד. התלמידים בבתי ספר ציבוריים אמורים ללמוד בשפה האנגלית, אבל פעמים רבות, התלמידים ולעיתים גם המורים, מדברים בשפת צ'יצ'ווה, הנחשבת לשפה הלאומית הלא רשמית. תלמידים בבתי ספר פרטיים לומדים בשפה האנגלית, לפי תכנית לימודים בריטית או אמריקאית.

כלכלת מלאווי

כלכלת מלאווי נשענת בעיקר על חקלאות. המדינה היא ללא מוצא לים, במרכזה של אפריקה, נמצאת ברשימת המדינות הפחות מפותחות בעולם.

הכלכלה תלויה בזרימה משמעותית של סיוע כלכלי מקרן המטבע הבינלאומית ((IMF, מהבנק העולמי וממדינות תורמות בודדות. עם זאת, הסיוע הכספי הושעה זמנית ב-2013 עקב שחיתות. בעוד שהסיוע התחדש ב-2017, ההסתמכות על סיוע חוץ, מדגישה את הפגיעות הכלכליות של המדינה.

התוצר הלאומי הגולמי במלאווי (תמ"ג / GPD), הוא 1,500$ לנפש. (לשם השוואה, בישראל 44,400$) שיעור האינפלציה השנתי הוא 21% (2022).

התמ"ג הריאלי של מלאווי צמח ב-4.4% בשנת 2019, כתוצאה מהתפוקה החקלאית וייצור חשמל מוגבר. ב-2020, רק ב-08%. 2.8% – ב-2021. 0.9% ב-2022; 1.5% ב-2023. עם זאת, אתגרים כמו חוסר יציבות פוליטית, תשתית לקויה, שחיתות וגישה מוגבלת לחינוך ולשירותי בריאות ממשיכים לעכב את ההתקדמות הכלכלית. למרות שיפורים מסוימים, העוני נותר נפוץ במלאווי, כאשר למעלה מ-50% מהאוכלוסייה חיה מתחת לקו העוני וחלק ניכר חי בעוני קיצוני. אזורים כפריים מושפעים במיוחד, עם שכיחות גבוהה יותר של עוני בהשוואה לאזורים עירוניים. שיעור האבטלה הוא 5.6%.

הממשלה ניצבת בפני אתגרים חזקים: עידוד היצוא; שיפור מתקני חינוך ובריאות, התמודדות עם בעיות סביבה, של כריתת יערות ובליית קרקע, הנובעת מכך, וכן, התמודדות עם בעיית שיעור ה-HIV/איידס הגבוה.

חקלאות

החקלאות מהווה את עמוד השדרה הכלכלי של מלאווי. החקלאות תופסת כשליש מהתוצר המקומי הגולמי. לחקלאות השלכות משמעותיות על צמיחה כלכלית וצמצום העוני במיוחד באזורים כפריים. מלאווי נותרה אחת מעשרים המדינות היחידות בעולם שכלכלתן תלויה בעיקר בחקלאות. עם אוצרות בוקסיט, פחם ואורניום שבקושי מנוצלים, ועם תיירות דלה ביחס לתוצר, וכמעט ללא תעשיה, כל שנותר הוא חקלאות שדה ודגה.

84% מהאוכלוסייה של מלאווי מתגוררת באזורים כפריים, בעוד 88% מכוח העבודה שלה עובד בחקלאות. אולם רק שליש מהקרקעות מתאימות לעיבוד. החקלאות מהווה 84% מהכנסות היצוא. לפיכך, צמיחה בחקלאות היא קריטית לעמידה ביעדי ביטחון המזון והפחתת העוני של המדינה.

מגזר החקלאות חשוף לזעזועים אקלימיים, כמו שנגרמו כתוצאה מ"אל ניניו" (El Niño) ב-2015 וב-2016; ציקלון "פרדי" (Cyclone Freddy) 2023, בצורת 2024, שהובילו להאטה כלכלית. לזעזועי אקלים, לרבות בצורת וציקלון, יש השפעה משמעותית על כלכלת מלאווי ועל הביטחון התזונתי של אנשיה. המדינה חוותה תקופות של קיפאון כלכלי ועלייה בשיעור העוני, בשל אתגרים קשוריי אקלים הללו. הנזק שנגרם על ידי ציקלון פרדי בשנת 2023, החריף את חוסר הביטחון התזונתי במחוזות שנפגעו, והדגיש את הפגיעות של המדינה לאסונות טבע ואת הצורך בשיפור החוסן ואמצעי מוכנות לאסונות.

מוצרים חקלאיים: תירס הוא הגידול העיקרי. גידולים נוספים הם: טבק, קנה סוכר, כותנה, תה, תפוחי אדמה, קסבה, סויה, קטניות, בוטנים, אגוזי מקדמיה, בקר, עזים ומריחואנה לשימוש רפואי.

דייג

הדיג ממלא תפקיד מכריע באספקת מזון ופרנסה למיליוני אנשים במלאווי, במיוחד אלה החיים בקהילות כפריות סביב אגם מלאווי וגופי מים אחרים. דגים הם מקור חיוני לחלבון וחומרי תזונה חיוניים עבור מלאוויאנים רבים, במיוחד אלה החיים באזורים מרוחקים עם גישה מוגבלת למקורות חלבון אחרים. תעשיית הדיג תורמת גם לכלכלת מלאווי באמצעות ייצור תעסוקה, יצירת הכנסה ומסחר. דייגים בקנה מידה קטן, סוחרי דגים ומעבדי דגים מהווים את עמוד השדרה של מגזר הדיג, התומכים בכלכלות ובפרנסה המקומית. בנוסף, יצוא דגים תורם לרזרבות המט"ח של המדינה.

למרות חשיבותה, תעשיית הדיג של מלאווי מתמודדת עם אתגרים הקשורים לדיג יתר ודלדול המשאבים (בעיקר דגי Chambo ו- Wassipa). במהלך השנים, חלה ירידה במלאי הדגים באגם מלאווי, בשל דיג חמס, זיהום ושינויי אקלים. הדבר העלה חששות לגבי הקיימות ארוכת הטווח של תעשיית הדיג. בתגובה לאתגרים העומדים בפני תעשיית הדיג, נעשו מאמצים לקדם שיטות ניהול ושימור דיג בר קיימא. ממשלת מלאווי בשיתוף עם קהילות מקומיות, ארגונים לא ממשלתיים ושותפים בינלאומיים, יישמה יוזמות שמטרתן שימור מאגרי הדגים, הגנה על בתי גידול קריטיים והסדרת פעילויות דיג.

אוצרות טבע: אבן גיר, אדמה מעובדת, חשמל "לבן", מרבצי אורניום, פחם ובוקסיט עדיין בלתי מנוצלים.

תעשייה: סוכר, מלט, טקסטיל מוצרי צריכה.

יצוא: טבק, תה, סוכר, כותנה, קפה, בוטנים, מוצרי עץ, ביגוד.

זכויות אדם

נכון לשנת 2017, משקיפים בינלאומיים ציינו בעיות בכמה תחומים, בכול הקשור לזכויות אדם במלאווי. דווח כי מדי פעם נראתה אלימות של ההמון, כי כוחות המשטרה משתמשים בכוח מוגזם ויכלו לפעול, כמעט ללא הגבלה, ללא חשש מעונש. תנאי הכלא היו קשים ולעתים מסכני חיים. עם זאת, נראה היה שהממשלה החלה לעשות מאמץ כדי להעמיד לדין את כוחות הביטחון שהפעילו כוח מופרז.

סוגיות משפטיות אחרות כללו מגבלות על חופש הביטוי וחופש העיתונות, מעצרים ממושכים לפני משפט ומעצרים שרירותיים. ידוע על מקרים רבים של אלימות נגד נשים, סחר בבני אדם ועבודת ילדים. השחיתות בעבודת הממשלה כוללת שוחד ונפוטיזם, נתפשת כנושא מרכזי, למרות ניסיונות "הלשכה למלחמה בשחיתות" במלאווי (ACB) לצמצם אותה. נראה כי ה-ACB מצליח למצוא ולהעמיד לדין שחיתות ברמה נמוכה, אך פקידים ברמה גבוהה יותר מסוגלים לפעול ללא רתע. בעיה נוספת היא שחיתות בתוך כוחות הביטחון.

שיעור נישואי הילדים היה מהגבוהים בעולם. על פי ספר העובדות של ה-CIA, במלאווי בשנת 2020 7.5% מהילדות עד גיל 15 היו נשואות, ועד גיל 18 כבר 37.7% מהנערות היו נשואות, וזאת על-אף שבשנת 2015 העלתה מאלאויי את גיל הנישואים החוקי מ-15 ל-18. נושאים נוספים שעלו על סדר היום הם היעדר הגנה משפטית נאותה על נשים מפני התעללות מינית והטרדה מינית, שיעור תמותת אימהות גבוה מאוד והתעללות הקשורה להאשמות בכישוף.

ישנם מקרים בהם אימהות הזקוקות לכסף, נותנות את ילדותיהן, גם בגיל צעיר, לגברים שטופי זימה, כדי שישתעשעו בהן, תמורת כסף. אירית מספרת על נערה שגברים שיכורים התעללו בה מינית קשות. הנערה דיממה, אירית נאלצה לתפור את הפצעים באיבר מינה ולהציל את חייה.

גם במאה ה-21' הומוסקסואליות נחשבה לפשע. החל משנת 2010 הומוסקסואליות הייתה לא חוקית במלאווי. במקרה אחד משנת 2010, זוג שנתפס ביחסים הומוסקסואליים – גבר נורמלי ואישה טרנסית, הורשעו ונידונו למאסר של 14 שנים כל אחד. כעבור שבועיים השניים שוחררו, בעקבות התערבותו של מזכ"ל האו"ם באן קי-מון (Ban Ki-moon). במאי 2012, הנשיאה דאז, ג'ויס באנדה (Joyce Banda), התחייבה לבטל חוקים המפלים הומוסקסואליות וב-2012, ערכה קהילת הלהט"ב (LGBT), את מצעד הגאווה הראשון בלילונגווה. יורשה פיטר מוטאריקה (Peter Mutharika), הטיל מורטוריום ב-2015, שהשעה את כל החוקים המפלים הומוסקסואליות עד לבחינה נוספת.

הפלות אינן חוקיות במלאווי, למעט מקרים בהם הדבר נחוץ להצלת חיי האם. החוק גוזר שבע שנות מאסר לאשה שעוברת הפלה מלאכותית, ו-14 שנה למי שביצע את ההפלה.

מלאווי זוכה לסופרלטיבים רבים בשל הכנסת האורחים החמה של תושביה, במיוחד הכפריים והחיוכים הלבביים שהם מעניקים לכול דכפין, מבלי לצפות לתמורה. אבל זהו איננו גן עדן טרופי. מדובר באפריקה, שיודעת להיות גם קשוחה ואפילו אכזרית.

רצח לבקנים

במלאווי (כמו בטנזניה השכנה), קיים הריכוז הגבוה ביותר של לבקנים בעולם. בדוח של האיחוד האירופי מדווחים על מספר של כ –  10,000 לבקנים במלאווי .  המייצג יחס של לבקן אחד ל-1,750 איש , (בטנזניה זה בערך אחד ל-1,400) [10]. לא ברור מדוע שיעור הלבקנים הוא כה גבוה במלאווי, במיוחד באזורים הכפריים. הדבר קשור כנראה לנוהג של נישואי קרובים.[11] זאת ועוד, ככל שאוכלוסיית המדינה גדלה, שיעור השכיחות של לבקנות עשוי לעלות באזורים שונים של המדינה. הלבקנים מכונים לגנאי “Azungu” (איש לבן) או “Napwere” (עגבנייה צהובה).

לאורך ההיסטוריה, אנשים עם לבקנות בחלק ממדינות אפריקה, במיוחד במלאווי, נחשפו להתקפות אלימות. כך למשל, ארגון "אמנסטי" דיווח על 148 תקיפות במלאווי ב-2018 בלבד. כאשר מקרים דומים התרחשו גם בטנזניה ובמוזמביק השכנות.

לבקנות קשורה לדעה קדומה ולאמונות טפלות, כמו האמונה שאדם לבן הכניס את האם להריון או שהילד הוא רוח רפאים של קולוניאליסט אירופאי. ברפואה המסורתית ישנו רעיון שחלקי גוף של לבקנים הם בעלי כוחות קסומים. חלקי גוף אלה עשויים להימכר במחיר של עד 75,000 דולר בשוק השחור. כתוצאה מכך היו למעלה ממאה רציחות לבקנים בטנזניה, בורונדי ובחלקים אחרים של אפריקה בעשור האחרון. עשרות לבקנים נחטפו ונרצחו או הותקפו במלאווי, או אף נחפרו קבריהם ונלקחו חלקי גופות, בגלל אמונות שרוקחות מעורבת בחלקי גופם מביאות מזל ועושר. בעבר, מנהיגים דתיים, שוטרים, רופאים מסורתיים וקרובי משפחה של המנוחים, נקראו ונעצרו בקשר לפיגוע והוצאת גופות. גם אחרי חטיפת לבקנים מביתם והריגתם, ואחרי קבורתם, נפוץ הנוהג לשדוד את הגופות הקבורות ולקטוע גפיים ולהתעלל בגופות של לבקנים.[12]

על פי נתוני האו"ם, מלאווי היא המדינה המסוכנת ביותר ללבקנים, וההתקפות שלהם הן אכזריות במיוחד: באפריל, 2016, גופתה של אישה לבקנית בת 30, התגלתה כמה שעות לאחר שנדקרה בגב ובבטן. שדיה ועיניה הוסרו. 21 אנשים עם לבקנות נרצחו שם בין 2014 ל-2019, ופחות משליש מהמקרים היו מושא לחקירה שיפוטית, ללא הרשעה ב-90% מהם. בעיתונות נכתב על כך שבית משפט גבוה בבלנטייר גזר 30 שנות מאסר בעבודות פרך על שוטר, כומר קתולי ועוד ארבעה, לאחר שמצא אותם אשמים בעסקאות בשרידי אדם של אדם עם לבקנות. המדינה נלחמת בנוהג זה, במטרה לשיפור הביטחון, ניהול צדק והעצמת אנשים עם לבקנות. הממשלה גם מגבירה את האבטחה בבתיהם של אנשים פגיעים עם לבקנות. אולם המשטרה לא מסוגלת להתקדם בגלל אמונות שווא של חלק מהאנשים, שיש דרישה בת קיימא לחלקי גוף. "אנשים פשוט מאמינים שיש שוק, והם תקפו אנשים עם לבקנות וחתכו להם את הגפיים ואת חלקי הגוף. הם אפילו לא יודעים איפה למכור אותם", אמר שוטר בכיר. "אם נשאל את החשודים שעצרנו, לא היה אף אחד שבא אלינו ואמר: 'לקחתי את אלה למישהו, והוא זה שקונה חלקי גוף'".

חשוב לציין: מדריכים מקומיים ואנשים משכילים מכחישים תופעות אלו מכול וכול. מומלץ להימנע משאלות בנושא. האפריקאים רואים בשאלות כאלו ניסיון להוציא את דיבת הארץ רעה.

לסרטון על רדיפת לבקנים.

תרבות

מקור השם "מלאווי" ב'מראווי' (Maravi), קונפליקטים אתניים והגירה מתמשכת, מנעו את עיצובה של החברה המלאווית, עד ראשית המאה ה-20, כחברה ייחודית ומלוכדת. במהלך המאה האחרונה, ההבחנות האתניות פחתו עד לנקודה שבה אין חיכוך בין-אתני משמעותי, אם כי עדיין מתרחשות חלוקות אזוריות. הרעיון של לאום מלאווי החל להיווצר בעיקר סביב קבוצות של כפריים שהם בדרך כלל שמרנים ובאופן מסורתי לא אלימים. הכינוי "הלב החם של אפריקה" אינו נובע ממזג האוויר החם של המדינה, אלא בשל האופי האדיב והאוהב של העם המלאווי.

האירופאים השפיעו חברתית ותרבותית עמוקות על החברה במלאווי וביבשת אפריקה כולה (למעט אתיופיה ששמרה על עצמאותה, למעט חמש שנים של שלטון איטלקי). המתיישבים הבריטים דיכאו שפות ומסורות, דבר שהוביל לשחיקה של תרבויות וזהויות אפריקאיות. אבל, למרות דריסתם הקשה לא כולם זנחו את האמונות הישנות שלהם. רבים פשוט שילבו ביניהם.

ריקודים

הריקודים והמוסיקה תופסים חלק חשוב בתרבותו של העם המלאווי. ב-1987 הוקמה להקת המחול הלאומי "טרופה" (Troupe), על ידי הממשלה. ניתן לשמוע מוזיקה ולראות ריקודים מסורתיים בטקסי חניכה, טקסי מעבר, טקסי נישואין וחגיגות, וכן בלוויות.

אחד המנהגים שרווחו במלאווי בעבר (כיום בעיקר בכפרים נידחים), היה ריקוד טקסי בלילה שהירח נמצא במלואו. הנערות יוצאות מבתיהן ומתחילות למחוא כפיים בקצב, ובכך מסמנות לחברותיהן לצאת לרקוד. הנערות ממהרות לסיים את תפקידי הבית, ומגיעות אף הן. הן עומדות במעגל, שרות ומוחאות כפיים בקצב אחיד. אחת הבנות נכנסת לתוך המעגל. במשך כמה דקות מנענעת את האגן, חוזרת למעגל ואחרת מחליפה אותה. לעתים, שתיים או שלוש, נכנסות למעגל לרקוד יחד. הריקוד נקרא "צ'יצ'ילרה" (Chichelera). הריקודים במלאווי הם מאוד מיניים. לא צריך הרבה דמיון, כדי להבין שהן מתארות אקט של סקס. אבל הריקודים משחררים.

צ'ופה (Tchopa) היא אמנות הבמה הנהוגה בקרב קהילות לומווה (Lhomwe) בדרום מלאווי. הריקוד / טקס הזה נרשם בשנת 2014 ברשימה המייצגת של המורשת התרבותית הבלתי מוחשית של האנושות בחסות אונסק"ו.

הריקוד מתבצע בדרך כלל במהלך חגיגות, לאחר יבול טוב ומסעות ציד מוצלחים ובמהלך הקרבת מנחות לרוחות אבות לאחר אסונות כמו בצורת והתפרצויות מחלות. צ'ופה כרוך בידע במיומנויות ריקוד ושירה מסוימים, ומשתמש בשלושה גדלים שונים של תופים. עשרים עד שלושים רקדנים מופיעים במעגל, כשהם חוצים זה את מסלולו של זה. חלק מהרקדנים נושאים על גבם כלי חקלאות, עורות של בעלי חיים, בובות, ציוד ציד וכלי מטבח ישנים. לכל ראש כפר יש קבוצה קטנה של רקדני צ'ופה. למרות שבוצעה בעיקרה על ידי גברים ונשים מבוגרים יותר של לומווה, שמתפקדים כנושאים וכמתרגלים ואפוטרופוסים ראשיים, צ'ופה מבוצעת כעת יותר ויותר על ידי ילדים. הידע והמיומנויות לריקוד מועברים במהלך תרגול והופעות מזדמנות. תפקידי מפתח נוספים בקבוצה כוללים את יוצרי תלבושות הריקוד ותופים, הכשרת מתופפים, שורקי משרוקיות ורקדנים. ריקוד צ'ופה מחזק את הלכידות החברתית בין קהילות לומווה, עם חברים המעניקים תמיכה הדדית בשעת צרה, כגון במהלך בריאות לקויה ושכול, ומגיעים לעזרתם של מתרגלים עמוסים מדי על ידי ביצוע עבודה קהילתית בשטח.

גולו וואמקולו (Gulu Wamkulu), מילולית "ריקוד גדול", הוא ריקוד פולחני, שנחגג על ידי אנשי הצ'ווה, יאו (Yao) ואגוני (Agoni) במלאווי, זמביה ומוזמביק, במהלך אירועים משמעותיים, כדי לכבד ולהרגיע את הרוחות.[13] זוהי חגיגה קוסמית של חיים ומוות. בהזדמנויות אלו, רוחות האבות לובשות צורה מוחשית ורוקדות למען צאצאיהם החיים. זאת לא רק לבדר, אלא גם להנחות את החברה, ליידע, להעניש ולהדריך. המחול מצביע ומשפיע על נושאים המשפיעים על החברה – חומרנות, נישול ואי-שוויון – ומשקף את המורשת התרבותית העשירה של בני צ'ווה. הטקסים, המסורות, הטאבו והנימוס החברתי המתואר על ידי הגולו מייצגים ומתעדים את "מוומבו" (Mwambo) – הקוד המוסרי שהונחה למטה, אל הציבור, על ידי האבות הקדמונים.

טקס גולו וואמקולו מתאפיין בתלבושות, מסכות ומופעים משוכללים, שלכל אחד מהם יש משמעות סמלית. המסכות שלבשו הרקדנים מייצגות את הרוחות, חיות או דמויות שונות בהתאם לתקופה. הריקוד עצמו מתאר נושאים של פוריות, חקלאות, היררכיה חברתית והעל-טבעי.

התלבושות והמסכות שהרקדנים לובשים, מגוונות ומרהיבות. תחפושות מושקעות ומסכות עשויות עץ וקש, המייצגות מגוון גדול של דמויות, שמספרן מגיע למאות. חלקן בדמות חיות בר, חלקן מייצגות רוחות מתים, סוחרי עבדים וכן דמויות עדכניות יותר. חלקן מופרכות לחלוטין. כל אחת מייצגת יישות שמגשימה מטרה או מעבירה מסר. כל אחת מהדמויות הללו מגלמת יישות מסוימת, שתפקידה, גם על דרך השלילה, ללמד את הצופים ערכי מוסר וערכים חברתיים.

• כך למשל, צ'אדזונדה (Chadzunda). הוא האב הקדמון של כל הדמויות האחרות. גילו המבוגר, המתבטא בקמטים בפניו ושיניו החסרות, שמפריכים את הגבריות, הכוח והאנרגיה שלו.
• מאליה (Maliya), אשתו של צ'אדזונדה, קשורה קשר עמוק למרים הנוצרית. למרות שהיא רוקדת כדי להמחיש טאבו מיני, היא גם מאוד חושנית כלפי בעלה ולכן מפגינה את הקדושה של יחסי מין תוך זוגיים. היא האישה המושלמת.
• דמות אחרת היא של "מאטאקו אלינגאנה" (Matako alingana), שהוראת שמה, "העכוזים הזהים", היא דמוית בבון, קופצת וחווה תנועות בצורה מופקרת, כדי ללמד את הציבור, שבסופו של דבר אין טעם בבגידה מינית, משום שלמרות הכל, כל האנשים דומים זה לזה כאשר עושים זאת…
• דמות אחרת היא של "מבאולה" (Mbaula), שכלפי חוץ נראה נדיב. הוא אפילו מתיר לאנשים שסביבו, להכין אוכל על ראשו הבוער. אבל למעשה הוא משתמש בנדיבות המדומה שלו, כדי להטיל חובות על אחרים ולנצל אותן.
• מאגוויראגווה (Magwiragwira), או מר גראב-גראב (Grab-Grab), הוא גנב, אשר גזל רכוש מוגן, דבר שגרם לו לחלות. בדומה לפינוקיו האף שלו מתארך כתוצאה ממעשיו הרעים. הוא מסמל את הרעיון שהמעשים הרעים חוזרים כנגד מחולליהם והרשע של אדם יכול לפנות נגדו.
• צ'ומה צ'ה אנה (Chuma cha ana), מסיכה רבת קרניים, מלמדת כללי התנהגות נאותים בעת חלוקת ירושה. היא מזהירה את המשפחה המורחבת מפני תאוות בצע כלפי המשפחה הגרעינית. זו דמות חדשה יחסית ומופיעה בעיקר בלוויות, כדי להזהיר את האבלים מפני מריבות על הירושה.
• מאנדוו (Mandevu), שנקרא גם "צ'יגאיו" (Chigayo) או ווקוורקוורה (Wokwerakwera), מסמל את הזר הבא לכפר. פניו האדומות, אפו הארוך וזקנו, מעידים על מישהו ממוצא אירופאי. לפעמים הוא רוכב על אופניים או נושא רדיו. מטרתו היא להזהיר את תושבי הכפר לנקוט משנה זהירות בעת אימוץ שיטות מודרניות או שימוש במכשירים חדישים.
• צ'ימבאנו (Chimbano) הוא בעל דמות של שור, שלא חדל מלקפוץ מעל המכלאה ומייצג את הבעל הלא נאמן. דמות זו מדגישה את הצורך בנאמנות מינית בחיי הנישואין.[14]

דמויות אלו מבצעות ריקודים באנרגיה יוצאת דופן, מבדרות ומפחידות את הקהל כנציגי עולם הרוחות והמתים.

מקור תופעת ה'גולו וואמקולו', הגיע מאימפריית הצ'ווה הגדולה של המאה השבע-עשרה במלאווי, זמביה ומוזמביק של ימינו. לטקס יש חשיבות תרבותית ורוחנית משמעותית והוא מוכר כאחד הטקסים המסורתיים המורכבים ביותר באזור. הוא מתקיים במלאווי, זמביה ומוזמביק. זהו למעשה חלק מטקס שמאני, בו הרוקדים מהווים מעין "אנטנה אנושית" ומקבלים לתוכם את רוחות הטבע.[15] הרקדנים רעולי הפנים מייצגים את רוחות אבותיהם של השבט, הממלאות תפקיד מרכזי באמונות הדתיות של אנשי צ'ווה. המחול הטקסי מבוצע בעיקר בפסטיבלים בתום הקציר ביולי, אך ניתן לראות אותו גם בחתונות, הלוויות חשובות (למשל, מותו של צ'יף).

גולו-וואמקולו, הייתה כת סודית, שבה תורגל ריקוד פולחני בקרב הצ'ווה (Chewa). הוא בוצע על ידי חברי אחוות ניאו (Nyau), אגודה חשאית של גברים. בתוך החברה המטרילינארית המסורתית של הצ'ווה (בה זכויות הקניין והקרקע עוברות בירושה דרך האם), שבה גברים נשואים מילאו תפקיד שולי למדי, הציעו בניאו אמצעי לביסוס משקל נגד וסולידריות בין גברים בכפרים שונים.

ריקוד הגולו וונקולו הוא פולחן סודי ומסתורי. המקומיים טוענים שאף אחד לא יודע מי הם אנשי הלהקה. אסור לדעת מי הם המציגים ובטח שאסור לגלות איך הם מכינים את המסכות. מי שמגלה סופו למות. זו הסיבה שאנתרופולוגים עדיין יודעים מעט מאוד על זה. הרקדנים מתכוננים שבועות מראש לקראת הטקס. הם מגלפים מסיכות ומכינים תלבושות בסתר. המסכות מיוצרות בעבודת יד מעץ, עורות של בעלי חיים ובד. כל מסכה מייצגת רוח של אבות שעברו מהעולם, או רוחות פרא, שטרם הגיעו לכדור הארץ, או רוחות פרא.

ראוי לציין כאן שהערצת אבות, כפי שנהוגה על ידי שבטים אפריקאים רבים, אינה פולחן אבות. האבות הקדמונים זוכים לכבוד, זוכרים אותם, וכאשר יש להם משהו חשוב למסור לצאצאיהם – שמים לכך לב, אבל לא סוגדים להם. תפישה שגויה נפוצה זו, שבין הערצה וסגידה, עשויה להיות אחת הסיבות לסכסוך ארוך השנים בין מיסיונרים נוצרים לבין הגולו וואמקולו. אחת הדוגמאות היא הסירוב לאפשר למתנצרים לקחת חלק בטקס האֶוּכַרִיסְטִיַה (הודיה, צריכת לחם ויין זכר לקורבן הקדוש), אם לא יוותרו לחלוטין על הקשר ל"גולו".

בתקופה הקולוניאלית דוכא הריקוד הטקסי הזה ונדחק לשוליים, כאשר מיסיונרים אירופיים כפו את הנצרות ואת ערכי המערב על התושבים. עם זאת, למרות המאמצים של האירופאים, תושבים רבים, גם אם קיבלו על עצמם את הנצרות, לא זנחו את אמונתם הישנה. הגולו הצליח לשרוד תחת השלטון הקולוניאלי הבריטי, על ידי אימוץ כמה היבטים של הנצרות. כתוצאה מכך, אנשי צ'ווה נוטים להיות חברים בכנסייה נוצרית כמו גם בחברת ניאו.

לקח זמן עד שמיסיונרים החלו להטיל ספק במדיניות הכנסייה, לקבל שיטות מסורתיות אפריקאיות אחרות ללא דמוניזציה של הגולו. ההבנה הביאה לכך שהאב קלוד (Claude), שהגיע למיסיון מואה, תעד ארבע מאות דמויות ואסף מאתיים מסיכות. בעשורים האחרונים חלה התעוררות של עניין בתופעה וכיום ישנם מאמצים לשמר ולקדם את המורשת התרבותית של אנשי הצ'ווה.

לגולו וומקולו יש כוח מיוחד בחברה. יש להם אישור להדריך ואפילו להרוג, מבלי לקבל עונש. המשטרה מבינה שאם אדם מת בגלל גולו וומקולו, זה אות שהרוח נכנסה בדמות, ולכן אין לכלאו. כפי שאי אפשר לכלוא נכש שהכיש, תנין או אריה שפגעו באיש, כך גם אי אפשר לכלוא רוח שנכנסה לתוך מסיכה.

בשנת 2008 ריקוד הגולו וומקולו, הוכר על ידי אונסק"ו, כמורשת תרבותית בלתי מוחשית של האנושות. עם זאת, מופעי גולו-וואמקולו מאבדים בהדרגה את תפקידם ומשמעותם המקוריים, ומצטמצמים למורשת עבר ולבידור לתיירים ולמטרות פוליטיות.

רופאי סינגאנגה (Sing'anga)

סינגאנגה הוא אדם שעוסק ברפואה מסורתית על ידי שימוש בצמחי מרפא וכלים שונים. ארגון הבריאות העולמי (WHO) הגדיר רפואה מסורתית כ"כלל הידע, הכישורים, והפרקטיקה המבוססים על התאוריה, האמונה והניסיון הילידי של תרבויות שונות, בהם אפשר להיעזר לתחזוקת הגוף ולמניעת מחלות, דיאגנוזה, שיפור מצב בריאותי לקוי או טיפול בתחלואות הגוף והנפש".[16] ישנן דרגות שונות של סינגאנגה, חלקם משתמשים בצמחי מרפא ואחרים, קיצוניים יותר, משתמשים בכישוף. בשתי הגישות משתמשים בסוג של "מכשיר רנטגן" כדי לאבחן את המטופל. "מכונות" אלו הן לרוב בד לבן או מורכבות מחפצים אקראיים. בהתבסס על האבחנה, הם יתנו למטופל צמחי מרפא ספציפיים. כמה מהמחלות השכיחות ביותר לריפוי כוללות אסטמה, יתר לחץ דם, מלריה ואפילפסיה.

השימוש ברפואה ילידית באמצעות סינגאנג'ס עדיין נפוץ מאוד בחברה המלאווית ואחד הנושאים המרכזיים הוא הניסיון לשלב אותו ברפואה המערבית המודרנית. יש המאמינים שזה באמת אפשרי, שיום אחד סינגאננג'ס ועובדי בריאות יוכלו לעבוד זה לצד זה באותה סביבה. עובדי בריאות רבים אינם תומכים כל כך ברפואה המסורתית, מכיוון שהם עדים לעתים קרובות לתופעות הלוואי ולנזקים שעלולים להיגרם. לדוגמה, נשים הרות רבות מבקרות לעתים קרובות סינגאנגה כדי לקבל צמח מרפא שיגרום ללידה. צמח זה יכול לגרום לרחם להתכווץ כל כך חזק, עד שהוא יכול לקרוע את הרחם. זה יכול להוביל לדימום ואף למוות לאם ולתינוק. תרחישים כאלה, של נזקים עקב הטיפול המסורתי, הם בהחלט מפחידים ומראים את הנזק האפשרי שיכול להיגרם. השימוש ברפואה מסורתית קיים כבר זמן רב מאוד ונעשה בו שימוש תדיר. עלינו גם להזכיר לעצמנו שרבות מהתרופות שאנו משתמשים בהן נגזרו במקור מצמחי מרפא, כך שעם ההבנה הנכונה, סינגאנג'ס ועובדי שירותי הבריאות יוכלו אולי עם הכוונה מתאימה, לעבוד יום אחד יחד, זה לצד זה, כפי שהרפואה הסינית המסורתית נקלטה במערב כרפואה משלימה, ואף מותרת לשימוש במערב על ידי מוסמכים לכך.

וימבוסה (Vimbusa).

בכמה מקומות ניתן לפגוש סינגאנגה (Sing'anga) – הרופא האפריקאי המסורתי, ולצפות בריקוד הריפוי "וימבוסה" (Vimbusa). הריקוד מאופיין בתנועות האנרגטיות שלו, בתיפוף הקצבי ובלבוש הצבעוני. ריקוד הוימבוסה הוא מחזה שובה לב, המושך את המשתתפים והצופים כאחד. הריקוד כולל בדרך כלל קבוצה של מבצעים, לבושים בלבוש מסורתי, הנעים בסנכרון לקצב התופים וכלי נגינה מסורתיים אחרים.

טקס ריפוי הוימבוסה מתוארך לאמצע המאה ה-19'. מספרים שאנשי הטומבוקה (Tumbuka) חפשו דרך להתגבר על החוויות הטראומטיות מהדיכוי הבריטי של הקולוניאליסטים והמיסיונרים. עד היום קיימת מתיחות בין הכנסייה והרפואה של בריאות הנפש המערבית, לטיפול מסורתי זה.

"מגנגה" (Mganga) גם הוא רופא המסורתי במלאווי. יש לו תפקיד חיוני בקהילה והוא מקבל כבוד רב. המגנג'ס מומחים בניחוש ובפירוש חלומות ועובדים בשיתוף פעולה הדוק עם רוחות האבות, מבקשים מהרוחות הדרכה כדי לאבחן ולטפל בחולים. הם גם משמשים גם כיועצים, בוררים ומגשרים בסכסוכים. רופאים אלה מטפלים פיזית ורוחנית בריפוי מסורתי. יש להם ידע מרשים, שהועבר מרופא לממשיכו. הם משתמשים בתרופות צמחיות, שורשים וקליפות מקומיות. כיום הרופאים מתקשים יותר ויותר למצוא את צמחי המרפא, בגלל הפיתוח החקלאי והנזקים שנגרמו לסביבה.

המטופלים מגיעים להחלים בכפר הטיפולי "טמפירי" (Tampiri) למשך שבועות ואפילו חודשים. לאחר ביצוע האבחנה החולים עוברים טקס ריפוי. נשים וילדים של הכפר בו נמצא הטמפירי יוצרים מעגל סביב המטופל ושרים שירים מסוימים, שבהם נקראות רוחות עוזרות. המטופל נכנס לטראנס, עובר למצב פסיכו-פיזי אחר ועל ידי כך, נרפא. גם במלאווי יש בעיה של שרלטנים המנצלים אנשים ואף מזיקים. אחד מהם היה רופא מגנגה שפרסם את עצמו כרופא היכול לרפא את מחלת האיידס. הוא מכר לאנשים נוזל בתוך בקבוקי ספרייט. סיפר לאנשים שעליהם לשתות את המשקה. לאחר ששתו הם יקיאו הרבה. אם הם הקיאו ונשארו בחיים, הם נרפאו ממחלת האיידס. אם הם מקיאים ולא נשארים בחיים, כנראה שרוחות האבות הביאו עליהם את הקללה והם ימותו. אלפים שתו את המשקה והקיאו למותם, עד שהממשלה עצרה אותו והוא נכלא.

לריקוד הוימבוסה יש תפקיד חשוב, הן בריפוי והן בפולקלור. הוא מושרש עמוק באירועים חברתיים וטקסיים שונים. הריקוד מבוצע לרוב במהלך אירועים משמעותיים כמו חתונות, טקסי חניכה ופסטיבלים קהילתיים. הוא משמש כאמצעי לכיבוד אבות, לחגוג אבני דרך וטיפוח תחושת אחדות בין חברי הקהילה.

המוזיקה המלווה את ריקוד וימבוסה היא חלק אינטגרלי של הריפוי. מתופפים המנגנים בכלים מסורתיים, כמו Nkata (תוף בס גדול) ו-Ndodo (תוף קטן יותר עם צלילים גבוהים יותר). קצב התופים קובע את הקצב עבור הרקדנים, מניע את האנרגיה של ההופעה ויוצר חוויה סוחפת לכל המעורבים.

לקבוצות האתניות הילידיות של מלאווי יש מסורת עשירה של קליעת סלים וגילוף מסכות, וחלק מהסחורות הללו משמשות בטקסים מסורתיים שעדיין מבוצעים על ידי עמים ילידים. גילוף עץ וציור שמן פופולריים גם במרכזים עירוניים יותר, כאשר רבים מהפריטים המיוצרים נמכרים לתיירים.

במלאווי יש מספר דמויות ספרותיות מוכרות בעולם, כולל המשורר ג'ק מפאניה (Jack Mapanje); כותב הרומנים ההיסטוריים פול זלזה (Paul Zeleza) והסופרים לגסון קיירה (Legson Kayira), פליקס מנטלי (Felix Mnthali), פרנק צ'יפאסולה (Frank Chipasula) ודיוויד רובדירי (David Rubadiri).

טקסי טיהור ילדות (Kusasa Fumbi)

שלב ההתבגרות נתפש כצעד חשוב בחייהם של מתבגרים בעולם כולו ובאזורים רבים באפריקה. מחקרים אנתרופולוגיים מצאו כי טקסים צבעוניים בחברות אפריקאיות שונות, מתקיימים כדי לסמן אבן דרך זו במעבר מילדות לבגרות. בקהילות מסוימות, משמעות הדבר היא הזדמנות ללמד את המתבגר הצעיר על התנהגות מינית ופוריות וכן כיצד לשמור על היגיינה אישית. באזורים המזרחיים והדרומיים הנידחים של מלאווי, נהוגה מסורת אלימה כלפי נשים צעירות. כאשר הילדה הופכת להיות מודעת לגופה היא עוברת טקסי חניכה הכוללים טקס שנקרא "מסונדו" (Msondo): החדרת ביצה מבושלת לנרתיק על ידי אשה זקנה וקשוחה, המכונה 'אמנקוגווי' (Anamkungwi) – מילה שהוראתה "נקבה יוזמת", כדי לבתק את בתוליה.^[17] כל זה חלק מהכשרה לרצות את בעלה לעתיד.^[18]

החניכה השנייה, מתרחשת רק לאחר שהילדה התחילה את המחזור החודשי שלה והיא מכונה "סינדקולה" (Cindakula). זהו טקס אכזרי, המצמרר אנשים שלא התוודעו למסורות האפריקאיות. נערות בגיל ההתבגרות (בנות 12-17), בדרך כלל, מיד לאחר קבלת הווסת הראשונה, נשלחות למחנה אימונים, שבו 'אמנקוגווי' (Anamkungwi), שהוזכרו לעייל, מלמדות אותן נימוסים, בישול, איך ​​לנקות ואיך לקיים יחסי מין, כדי להיות רעיות טובות. כמו כן, למדו אותן איך לנענע את האגן ולרקוד את מחול ה"ציסמבה" (Chisamba), המאד מיני באופיו. הן מסבירות להן את החשיבות של איך לספק את הגבר בכל רגע שירצה. הן מכינות אותן לקראת טקס ה'קואסאה פומבי' (Kuasa Fumbi), שהוראתו "ניקוי אבק ילדים", כלומר, היטהרות מטומאה. כללים נוקשים מקיפים את האונס הזה, שמאורגן בסודיות מרבית. מהות הטקס, הוא לרקוד את ריקוד ה"ציסמבה" המיני, שהוא טקס מעבר, המסיים את תקופת הילדות. הריקוד הוא חלק מהכשרתן, להשביע את רצון בעליהן במיטה. בסוף טקס החניכה שלהן, מבצעות את המחול, בגוף חשוף, לקול הלמות תופים, מול כל הקהילה. לטענת הזקנות, זהו הטקס החשוב בחייהן. גבר מבוגר, המכונה "היינה" (hyena), מילולית: "צבוע" – גבר בעל איבר מין גדול במיוחד, שגויס בסתר על ידי משפחתן, תמורת סכום כסף (4-7 דולר לילדה ב-2016), כדי שיחנוך את הנערה מינית. הגברים מאמינים שהילדות נחשבות לקרות, "כמו אנשים מתים", עד לרגע שהן עברו "טיהור אצל הצבוע", דרכו הן מקבלות את החום של הבגרות. טקס זה מתבצע גם במוזמביק, קניה, אוגנדה, טנזניה, חוף השנהב, אנגולה וחוף השנהב. (בחלק מהמקומות, נקראים בנים מהכפר, לשכב עם הנערה).

לבנות אין מילה בעניין. המקומיים מאמינים שטקס "הברשת אבק" זה, הכרחי כדי "לטהר" את הנשים הצעירות ולהגן עליהן מפני מחלות קשות. אבל עבור הבנות מדובר באירוע טראומטי: אונס, שעלול לגרום להריון לא רצוי. נערות שתושאלו, סיפרו שהטקס גזל מהן את שמחת החיים. ביזארי ככל שיישמע, הטקס נתפש כאירוע המחבר את הבנות לקהילה ואת הקהילה לעולם הרוחני. כל הורה מוודא שילדתו תעבור את טקס ההתבגרות הזה, אחרת לא יתקבל על ידי הקהילה.

התרגול יכול להעמיד נערות צעירות בסיכון להידבקות באיידס, מכיוון ש"הצבוע" מקיים יחסי מין עם כל הבנות בלי קונדומים, שכן הטקס מחייב החלפת נוזלים מיניים. איידס נפוץ במדינה שבה 10% מהאוכלוסייה נשאי איידס. הנתון גבוה אף יותר באזור עני זה, שבו 16% מהתושבים נושאים את הנגיף. מלאוויים מסורתיים טוענים שהטקס מונע מחלות; "צבועים", נבחרים בדרך כלל בשל האופי המוסרי הטוב הנחשב שלהם ולעתים קרובות, מאמינים בטעות, שהם אינם מסוגלים להידבק במחלות כמו איידס.

כשבנות עוזבות את מחנות החניכה ומסיימות את הטיהור אצל ה"צבוע", הקהילה מעודדת אותן לנסות את מה שלימדו אותן. ואכן, במלאווי יש את שיעור נישואי הילדים הגבוה ביותר באזור שמדרום לסהרה. 50% מהבנות נישאו לפני שהגיעו לגיל 18. במלאווי עצמה רק 45% מהבנות מסיימות כיתה ח' בגלל כניסה להריון בגיל מוקדם. 30% ממקרי המוות של האם בזמן הלידה נובעים מסיבוכי הריון בגיל העשרה. אלו ששורדות הריון, נלכדות אז בחיי עוני בגלל חוסר השכלה.

מחקר משנת 2012 של בית הספר לבריאות הציבור של ג'ון הופקינס בלומברג מצא שבדרום מלאווי, 57% מהבנות בגילאי 12-19 עברו טקסי חניכה, חלקם כללו "טיהור מיני". החוקרים גילו שהתרגול היה הפופולרי ביותר בקרב שבטי "ניאו" ו "לומווה", כאשר שם עד 75% מהבנות השתתפו בטקסי "טיהור מיני".

הנוהג אסור כעת, אבל במלאווי הכפרית, מסורות ישנות מתות לאט ואכיפת החוק היא קשה. ביולי 2016, "צבוע" בשם אריק אניבה (Eric Aniva), נאסר בהוראת נשיא מלאווי דאז, פיטר מותאריקה (Peter Mutharika). הוא נשפט לשנתיים מאסר, באשמת קיום יחסי מין עם למעלה ממאה נשים ונערות, מבלי לגלות להם שהוא נשא איידס. שבוע לפני מאסרו התראיין לתוכנית רדיו ב-BBC בשם "גניבת תמימות מנערות במלאווי". במשך 27 דקות, הוא התפאר בכך ששילמו לו כדי לשכב עם למעלה ממאה נשים. חלקן נערות בגיל 12.[19] ארגון זכויות האדם המלאווי, שנקרא 'אטלנטיק' (Atlantic), קבע כי הטקסים הללו פוגעים בזכויות של הנערות לחינוך, בריאות, חופש וכבוד. עדיין, העונשים המוטלים על האנשים המעורבים בטקסים הללו הוא קטן ובמקומות רבים הקהילה כולה שותפה לאירוע.[20]

הצבוע גם "מנקה" אלמנות. במידה והבעל מת, על פי המסורת נדרשת האלמנה הטרייה לקיים יחסי מין עם הצבוע וזה לפני שהיא קוברת את הבעל. (במקרים רבים, הטקס יכול להתבצע על ידי הגיס, או קרוב משפחה אחר). טקס זה נמשך שלושה עד שבעה ימים, נקרא "קולווה קופה" (kulowa kufa) והוא כנראה מבוסס על ההנחה, כי הבעל מת כתוצאה מכשפים שהטילה עליו אשתו. בתום הטקס, האלמנה שורפת את בגדיה והגבר, שביצע את ה"טיהור", מגלח את ראשה. הדבר מתבצע מחוץ לבית, כך שהשכונה תהיה עדה לכך שהאשה עברה היטהרות. בסופו של הטקס, נשחט תרנגול. אלמנות שאינן "מנקות את האבק" מנודות ומופלות לרעה. הן נזרקות מהבית, חלקן חוזרות אל המשפחה וגם שם מנדים אותן ואת ילדיהן, כדי שלא יהפכו לנטל על המשפחה. המנהג נאסר על פי החוק בקניה, בשנת 2015.

עם זאת המנטליות משתנות לאט, ואנשים מתחילים להתבטא נגד המנהג הזה. ראשי מחוזות וארגונים לא ממשלתיים כבר החלו במאבק הארוך כדי שיום אחד, בנות במלאווי לא יהיו עוד קורבנות של מסורת זו.

אזהרה: אין לעשות מחוות OK עם עיגול בין אגודל לאצבע – זו תנועה מגונה!

הערות

[1] ורוחבו של האגם הוא 75 ק"מ

[2] גם בים המלח יש שיכוב כזה של שכבות מים בעלות הרכב כימי ותרמי שונים, שכבות שאינן מתערבבות זו עם זו.

[3] גם באגם ניוס שבקמרון יש שיכוב כזה, שיצר כליאה של דו-תחמוצת הפחמן, שכאשר ב-1986, אולי בשל מפולת סלעים, הופרעו השכבות, הגז התפרץ, ו-1,746 איש מתו ואלפי חיות נספו. בפעם הבאה שזה ייקרה באגם מונון בקמרון, צופים שעד 4 מיליון איש יכולים למות.

[4] באגם מלאווי,  יש ריבוד של המים , הנובע   מהפרשי מליחויות וטמפרטורות. התוצאה היא שיש הבדלים במצב החמצון של שני הרבדים

[5] Karl Wand, "The Race to discover Lake Malawi", The Society of Malawi Journal, Vol. 37, No. 1 (1984), pp. 10-39

[6] Morris, Brian. An Environmental History of Southern Malawi: Land and People of the Shire Highlands. p 14. Springer, 2016

[7] קוֹפְּיָה (kopje) – מילה בהולנדית ("ראש קטן" ובעברית "כיפה") שממנה נגזרה המילה "קופי" (koppie) באפריקנס, המתארת הר מבודד מגרניט באפריקה הדרומית.

[8] World War I: Belgium, https://histclo.com/essay/war/ww1/cou/w1c-bel.html

[9] https://www.cia.gov/the-world-factbook/countries/malawi

[10] whereas, in Malawi, where an estimated 10000 people live with albinism, the police have reported 69 attacks since November 2014, of which 18 were murders; whereas four people were killed in April 2016, including a two-year-old baby, leading the authorities to declare PWA an ‘endangered species’.

https://eur-lex.europa.eu/legal-content/EN/TXT/PDF/?uri=CELEX:52016IP0314&from=ET

[11] P. Lund, T. Maluleke, I. Gaigher, M.J. Gaigher, Oculocutaneous albinism in a rural community of South Africa: a population genetic study' Ann. Hum. Biol., 34 (4) (2007), pp. 493-497

[12] www.theguardian.com/global-development/2023/feb/14/malawi-albinism-demand-action-to-reduce-cancer-risk-acc

[13] ניתן לראות את ה"גולו וומקולו" בסרט "הנער שרתם את הרוח", המוצג ב"נטפיקס". זהו סיפור אמיתי מתקופת הרעב של 2001.

[14] https://africageographic.com/stories/african-masks-malawi-gule-wamkulu-gallery/

[15] https://africageographic.com/stories/african-dance-malawi-gule-wamkulu-chewa

[16]"Traditional Medicine: Definitions". World Health Organization. 01-12-2008.

[17] https://face2faceafrica.com/article/msondo-the-puberty-rite-where-boiled-egg-is-used-to-break-the-virginity-of-girls-in-malawi

[18]https://www.google.com/search?q=Msondo+ceremony&oq=Msondo+ceremony&gs_lcrp=EgZjaHJvbWUyBggAEEUYOTIKCAEQABiABBiiBDIKCAIQABiABBiiBDIKCAMQABiABBiiBDIKCAQQABiABBiiBNIBCTYzNjBqMGoxNagCCLACAQ&sourceid=chrome&ie=UTF-8#fpstate=ive&vld=cid:aae9a3a7,vid:tKQ1FvfErEo,st:0

[19] https://www.voanews.com/a/malawi-hyena-man-jailed-2-years-for-deflowering-women/3608116.html

[20] https://guardian.ng/life/kusasa-fumbi-the-sexual-rite-of-passage