בורובודור שבאינדונזיה

כתב: גילי חסקין, 01 באפריל 2023

תודה ליובל נעמן על הערותיו. תודה לפרופ' יעקב רז, על ההדרכה המעולה באתר.

בורובודור הוא האתר המרשים ביותר באי ג'אווה ולמעשה באינדונזיה כולה ומהווה עדות לגדולת העבר.

ראו גם באתר זה:  גו'ג'קרטה ואתריה, מבוא לטיול באי ג'אווה, תולדות אינדונזיה בעת העתיקה, מבוא לבודהיזם, הבודהיזם באסיה.

כללי:

בורובודור (Borobudur) הוא מבנה דתי ענק, הנחשב לאחד מפלאי עולם. הנוסע הגרמני יוהאן סכלטמה (Johan Schltema) בספרו Monumental Java כתב שהוא חש "מגע מפרה עם גן העדן, כאשר אהבה שליווה ירדה בגלים מרגיעים ובלתי מוסברים של שביעות רצון". את המבנה תכנן הארכיטקט המיתי גונדהארמה (Gunadharma), שיש המצליחים לראות את דמותו חצובה בהרים המשקיפים אל המקום. הארכיטקט רצה לגרום למבקר לחוש הרבה יותר מאשר התפעלות; הוא רצה לגרום לו לחוש שינוי רוחני של ממש. בורובודור נבנה כמקום עליה לרגל, שבו יכול הבודהיסט[1] לעבור באופן פיסי ורוחני את עשרת שלבי ההתפתחות ולהפוך לבודהיסאטווה.[2] פעם בשנה, בחג הוואיצ'אק – יום הולדתו ומותו של הבודהא – נאספים אלפי נזירים בודהיסטיים, לבושים בגלימת ארגמן מאינדונזיה וממקומות אחרים באסיה ועולים אל הבורובודור. הם מגיעים אליו בתהלוכה לאור הירח המלא, מעלים מנחות, פרחים וקטורת, ומקיימים טקסי תפילה ומדיטציה תוך כדי הליכה בתוך המבנה. בלילה זה מקבל המבנה חיות קסומה ומסתורית.

מיקום:

בורובודור נמצא על גבעה קטנה בלב מישורי קדו (Kedu). האתר נבנה במפגש דלתות של נהרות הפרוגו (Progo)  והאלו (Elo) , בלב האזור המיושב ביותר. הדבר מוסבר בצורך בכמות עצומה של ידיים עובדות להשלמת הקונסטרוקציה. כל חקלאי בממלכה היה נדרש להעלות מס עובד בכמות מסוימת, ובתמורה, זכה להגנת השליט. הייתה במקום מסורת של בניית מקדשים שנבנו זה על גבי זה. כל שנה, לאחר קציר האורז, היו החקלאים, יושביהם של מאות כפרים מסביב, מספקים את כוח העבודה הדרוש. הייתה זו עבודת קודש. סיבה נוספת לבחירת האתר היא סמלית. מקומו של המונומנט במפגש הנהרות אלו ופרוגו, בא לסמל את המפגש המקודש של נהרות הגנגס והימונה אשר בהודו. כמו כן, המונומנט קרוב לגבעה הנקראת טידאר (Tidar). זהו הר געש מעל רמת קדו, המכונה "המסמר של ג'אווה". ההר יושב בדיוק במרכז הגיאוגרפי של ג'אווה והאגדה מספרת שהוא ממסמר את ג'אווה לקרקעית, שצפה במי האוקיינוס, ומחבר אותה למרכז כדור הארץ.

המונומנט:

המבנה, הדומה בצורתו לפירמידה, עוטף גבעה טבעית של חומר וולקני. הבורובודור נבנה על גבעה ששוטחה במיוחד לשם כך. מתרומם לגובה של 34.5 מטר (גובה מקורי: 42 מטר). לבסיס הבורובודור צורת ריבוע, כ- 130 מטר אורכה של כל צלע. הוא הסטופה[3] הגדולה ביותר בעולם. אבל המבנה הוא גם סוג של מנדלה, מבנה סימבולי שנועד לשמש כלי למדיטציה, אשר מתאר את היקום הבודהיסטי, או את שלבי המעבר מעולם התופעות אל העולם המשוחרר מצורה. זוהי מעין "פירמידה" עגולה בעלת בסיס רבוע. למבנה עשר קומות. המשטח הראשון פתוח אל המישור המקיף את המבנה, מעליו יש חמש טראסות רבועות, בנויות זו על גבי זו, שהן בעצם מדרונות צרים. מעל חמש הטראסות הללו יש שלש טראסות שצורתן מעוגלת, זו על גבי זו, והן מובילות אל סטופה מרכזית עגולה וגדולה, הנמצאת במרכז המבנה, ומסמלת גם את ההגעה להארה. גרמי מדרגות הממוקמים בארבע רוחות השמים, מאפשרים לעבור מקומה לקומה. המאמין עולה מהגרם המזרחי, צועד בכיוון השעון סביב המבנה וחוזר למזרח, על מנת לעלות לקומה הבאה. רק הגרם המזרחי משמש לעלייה; הצדדים האחרים משמשים לירידה בלבד. הטראסות הו למעשה מסדרונות ההולכים וצרים ככל שעולים בקומות. המשוטט עובר בהם לאורך 1,500 פאנלים, המצוירים בשני צדי המדרון. המונומנט מורכב מסלע אנדזיט; סלע געשי אפרפר, עתיר בצורן, אותו כורים בקרקעית הנהרות. הבנייה יבשה. בולדרים שנשטפו לנחלים בהצפות שטפוניות, הוצאו משם ונחצבו לגודל המתאים. האבנים נחתכו והועברו לאתר הבניין שם הורכבו אל המקדש ורק לאחר מכן סותתו ופוסלו.

העיטורים

בורובודור מקושט בחמישה ק"מ של תבליטים – כ-1,500 במספר – מעוטר ב-504 פסלים של הבודהא. זהו אוסף התבליטים הבודהיסטיים היפים בעולם. תומאס סטאמפורד ראפלס (Raffles), המושל הבריטי של ג'אווה, תיאר ביומנו את הבורובודור כ"מעשה אומנות ענק". במהלך השנים נגנבו ראשים רבים של הבודהא ונמכרו לאספנים. כדי לעקוב אחרי הסדר הנכון של האירועים המפוסלים על הקירות, צריכים עולי הרגל להקיף את המקדש, בגבהים שונים, עשר פעמים, דהיינו, לצעוד עשרה ק"מ. הקפת המקדש עשר פעמים מקבילה למסעו של האדם דרך עשרת העולמות, כדי להגיע להארה. הסיפורים המפוסלים הופכים במהלך הטיפוס למורכבים ולמופשטים יותר. ההתקדמות הפיסית של עולי הרגל היא התקדמות סמלית מעולם האשליות אל עולם הידיעה וההארה. הפיסול נעשה אין-סיטו, באתר, לאחר שהבנייה הושלמה, כוסה כולו בסטוקו ונצבע. בניגוד לאשליה הרומנטית של הפשטות כביכול, המבנה היה צבוע כולו, כנראה כמו מבני אנקור בקמבודיה: כחול, זהוב טורקיז ואדום. יש הטוענים כי היה צבוע בלבן. בניית המבנה ארכה כ-80 שנה והתבצעה בארבע חמש תקופות מסוף המאה ה-8' ועד לאמצע המאה ה-9'. מאות אומנים ואולי אלפי עובדים, הועסקו במשך 50-70 שנה בהקמת המבנה. הם סחבו שישים אלף מ"ק של אבנים, יותר ממיליון וחצי בלוקים (מ- 1,600,000 אבנים), במשקל של יותר ממאה ק"ג כל אחת.

התקופה:

בורובודור נבנה בין השנים 772 ל-851 לספירה, כאשר שושלת סיילנדרה (Sailendra)  הבודהיסטית של מרכז ג'אווה הגיעה לשיא כוחה הצבאי והאמנותי. כזכור, במאות הראשונות לספירה חדרה לג'אווה השפעה הודית חזקה, בעיקר של ההינדואיזם. אבל במחצית המאה השמינית, החל במזרח ג'אווה שלטונה של ממלכת הסיילנדרה, אשר המירה את דתה לבודהיזם ודחקו את רגלי ההינדואים מזרחה יותר. הממלכה הייתה רחבת ידיים והשפעתה הגיעה עד לחמר הרחוקה (קמבודיה). נוסעים סיניים תיארו את תושביה: "בונים ביצורים מעץ, ואף הבתים הגדולים מקורים בסכך דקלים. יש להם מיטות שנהב ומחצלות עשויות מקליפת במבוק. הארץ מייצרת שריון צבים, זהב, קרני קרנפים ושנהב… יש להם כתב משלהם וידע רב באסטרונומיה".

כתב היד הג'וואי העתיק היחידי שבו נרמז על המונומנט כמקדש בודהיסטי הוא הנאגאראקרטאגאמה ( Nagarakretagama), שהוא סיפורה של ממלכת מג'פהיט, שנכתב על ידי המלומד מפו פראפאנקה (Mpu Prapanca) מבית המשפט של שושלת מג'פהיט ב-1365.

בורובודור הינו העדות הפיסית המוצקה ביותר לכושרה וליכולתה של השושלת הזאת. לא ידוע מי ממלכי השושלת החל בבנייה. כל חקלאי היה חייב למלך הסיילנדרה, כמות מסוימת של ימי עבודה, מס עובד בתמורה להגנתו של המלך. כתבים מן המאות ה-9' וה-10' מלמדים שהיו כמה מאות כפרים בקרבת מקום. לאחר קציר האורז, היו איכרים ועבדיהם באים לעבוד בהקמת המונומנט. האנשים האמינו שהעבודה בהקמת המבנה תקרב אותם לנירוונה. הכניסה הראשית לבורובודור היא ממזרח והמבקר הבודהיסטי עולה במעלה הקומות והעולמות עם כיוון מחוגי השעון. משש הטראסות התחתונות אי אפשר לראות את הנוף בשל המחיצות הגבוהות המפרידות ביניהן ורק בשלושת העיגולים העליונים אפשר להתבונן סביב. לא ברור אם המבנה תוכנן כך מלכתחילה. אולי זה מבנה שהצטרף לצורה הנוכחית אט אט. בדיאגרמה שמוצגת בחזית המבנה אפשר להצביע על בסיס אחד, מעליו משטח בן ארבע פינות, מעליו שלושה משטחים עגולים. שני המשטחים הנמוכים הינם ריבועים שפינותיהם מעוגלות. לאחר הבנייה נוספה פלטפורמת בסיס רחבה היוצרת מסתוריות. הפלטפורמה הזאת מסתירה למעשה פאנל של תבליטים, הידועים כ"רגל המסתורית". כמה חוקרים סוברים, שתבליטים אלה נועדו בעצם להיות מוסתרים, בגלל שהיו בהם כמה תיאורי תשוקות. היא מתארת את הרמה של התשוקות הארציות והנמוכות ביותר. יש לציין שאותו רעיון בא לידי ביטוי גם במקדשי אנקור שבקמבודיה. כמה חוקרים מתנגדים לכך וסוברים שבסיס זה נוסף כמשען, כתומך. בשנת 1885 נחשפו הפאנלים המוסתרים והם צולמו על ידי . החוקר JW Yzerman.  אחר כך כוסו שוב כדי להבטיח את יציבות המבנה.

הבניה נעשתה בצורה מבריקה מבחינה ארכיטקטונית. לדוגמא: בעיית ניקוז המים שאין להקל בה ראש, באזור בעל ממוצע שנתי של 1,800 מ"מ גשם. בעיה זו התעוררה כנראה כבר בעת הבנייה. זהו איננו מבנה בנוי, אלא גבעה המכוסה באבנים וקיימת סכנה של הצטברות מים וסכנת התמוטטות. לכן, מתחת לטרסות המרובעות, נבנתה בצורה גאונית מערכת מתוחכמת של מרזבים, שניקזה את המים מכל קומה, עד להובלתם לבורות ספיגה, שמנעו את שקיעת המקדש. אלא שבשנים האחרונות החלו להתהוות בקיעים בבסיס המבנה, עקב תנודות קרקע והתעוררו בעיות רציניות בקשר לניקוז וניתן לראות שם מערכת של צינורות אלומיניום.

מקור השם:

מקור השם 'בורובודור', היה עניין למחלוקת במשך הרבה שנים. כמה חוקרים הציעו שמקורו במלים הסנסקריטיות ,Vihara Budha Uhr שמשמעו 'המנזר הבודהיסטי שעל ההר'. הוא אכן נמצא על מקום מוגבה מעט מעל המישור. יש הטוענים שהמקור הוא דווקא בשמו של הבודהא: "בארה בודהא ביהרה", כלומר, "מנזר הבודהא הגדול".  אחרים סוברים כי מקור המילה boro, דווקא במילה ,biara שמשמעה vihara, או מנזר. וbudur- הוא שם של מקום, שנותן למונומנט את השם, המנזר של בודור. החוקר ,De Casparis חשף את האבן המתוארכת לשנת 842 ועליה כתוב ,Bhumisambharabhudara מציע הסבר נוסף: הר של  Virtues, של עשרת השלבים של הבודהיסטווה. הוא מאמין שהשם לקוח מהשלב האחרון – ה-מBharabhudara.

הדעות חלוקות בקשר למשמעות השם, אך אין חילוקי דעות על כך שלבורובודור משמעות דתית. האמת היא שהשם 'בורובודור' מופיע לראשונה בספרו של סר תומאס ראפלס, "ההיסטוריה של ג'אווה" מ-1817. ההשערה היא שראפלס השתמש בשם "בורה-בודור", ומכאן "בורובודור", על מנת לתאר את הכפר הקרוב שנקרא בורה; רוב הצ'אנדים נקראים על שם הכפר הסמוך. אילו היה נקרא בג'וואית, שמו היה צריך להיות "בודורבורו". כמו כן, ראפלס טען שמשמעותו של השם "בודור" עשויה להתאים למילה בודה (עתיק) בג'וואית מודרנית, כלומר "בורו העתיק". אולם, ארכאולוג אחר טען שהרכיב השני של השם (בודור) נגזר מהמונח הג'וואי 'בהודהארה' (או הר).

הסימבוליות:

בורובודור מסמל בעת ובעונה אחת שלושה מושגים. שלש משמעויות: הר מרו, מנדלה וסטופה. בורובודור, שהוא הסטופה הגדולה בעולם, הוא גם מנדלה מיוחדת. לא מנדלה שמתבוננים בה, אלא מנדלה שהולכים בתוכה. המאמין עורך מסע סימבולי, ברמות שונות, אל הקצה שלמעלה. הארכיאולוגים נוטים להסביר תופעה זו עקב אורך הזמן שארך לבנות את האתר (75 שנה), שבמהלכו השתנו התפישות, ורעיונות חדשים החליפו את הישנים וכך המקום מסמל משמעות שונה לאנשים שונים בתקופות שונות. אך ישנה הסכמה שהמקדש מסמל את המעבר הבודהיסטי במהלך עשרה שלבים פסיכולוגיים מהמציאות הקונקרטית אל עבר היעד העליון והנכסף – הנירוונה – ההארה הרוחנית. אולי בהשפעה סינית, המבנה של אדמה רבועה ושמיים עגולים נספח לתכנון הסטופה כמייצג של חיבור השמיים לקרקע.

א. סטופה.

סמל בודהיסטי מובהק. מונומנט שהתחיל כמקום להכיל את שרידי הבודהא, המשיך למונומנט המציין את פעילות הבודהא במקום מסוים ולבסוף הפך למזכרת לבודהא. הוא המבנה האופייני לסגנון האומנות בהודו הקדומה זהו מבנה כיפה מוצק שיסודו בתל קבורה. סטופה הא מבנה להנצחת מותו של המורה הגדול, שהכילה או לא הכילה שרידים גשמיים וחפצים הקשורים בו. הסטופה הפכה לסמל הנירוונה – ההשתחררות ממעגל גלגול הנשמות; בניגוד לרצון בודהא, הפכו למרכזי עלייה לרגל.

ב. מרו .(Sumeru)

חיקוי של מרו, ההר הקוסמי של הודו.

אנשי צפון הודו בימי קדם דימו לעצמם, בהשראת הרי ההימלאיה אדירי הממדים, כי מעבר להם מצוי אף הר עצום יותר. הם כינוהו בשם מרו. ההינדים עשו את ההר למקום משכנם של האלים. לפי אמונתם הר זה מצוי במרכזו על היקום, בנקודה שבה מתלכדים הציר האופקי והציר האנכי. ההר מוקף שבע טבעות הרים קונצנטריות שסביבן חגים השמש, הירח וכוכבי הלכת. בין הטבעת השביעית והטבעת השמינית מצויות היבשות של הארץ.

על פי המסורת הבודהיסטית, הר מרו נישא לגובה של 80 אלף יוג'אנה, והוא ממוקם בין ארבעה עולמות בארבע רוחות השמיים. ההר מרובע בקרקעיתו ועגול בפסגתו. חציו האחד עולה לשמיים וחציו השני יורד אל הארץ. הצד הקרוב לעולמנו מורכב מאבני ספיר כחולות, ולכן השמיים נראים תכולים בעיני האדם. צדדיו האחרים עשויים אבני אודם ואבני חן צהובות ולבנות. לעיתים הר מרו מסמל את  פרח הלוטוס. בפוראנות למשל קוראים הרבה פעמים להר "מרו לוטוס" ומשווים בין ארבעת האיים שמקיפים את ההר לארבעת העלים של הלוטוס, כאשר ההר עצמו מדמה את החוטים שיוצאים ממרכז הפרח. בארכיטקטורה קיים שימוש רחב בהר כסמל. במקדשים רואים פרטי עיצוב חומריים ואלמנטים גופניים שמקושרים למטאפיזיקה של ההר.

ההרים:

ההרים היו, מאז ומתמיד, "מצודה של כוחות עליונים, עלבון לניצחון האדם על הטבע", כפי שהגדיר אותם אדוארד וימפר (האדם הראשון שכבש את המאטהורן). כל הר היה נערץ על ידי האנשים שחיו בצלו. ההימאליה היו עבור ההודים לא רק מושא להערצה, בשל גודלם, אלא גם מקור חיים, מהם הגיעו מקורות האינדוס, הגנגס והברהמפוטרה. בהשראת הרי ההימאליה, "בראו" ההודים את ההר המיתולוגי מֶרוּ (בשפה הג'אוונזית Semeru). הר מיתי, שגובהו 450,000 ק"מ מעל ההרים, שהיה מקום משכן האלים. הר מרו, ההר המרכזי של העולם וציר הקוסמוס, היה מוקף שבע טבעות הרים קונצנטריות, שמסביבן חגו השמש, הירח וכוכבי הלכת. על הר מרו, על פי כתבי הקודש ההינדואים, "זורמים נהרות מים מתוקים, ובבתי זהב יפים שוכנים יצורים רוחניים – הדווה".[4]

מקדשים הינדואים ובודהיסטיים רבים נבנו בהשראת הר מרו. דוגמא מפורסמת היא מקדשי אנגקור שבקמבודיה.

במקומות בהם לא היו הרים, בנו אנשים הרים מלאכותיים, כדוגמת הזיגורטים של שומר. "זיגורט" פירושו הן פסגת הר והן מגדל מדורג, מעשה ידי אדם. מקור ההשראה לסיפור המקראי אודות מגדל בבל. זיגורט, על פי כתבים בבליים עתיקים, הוא גם קשר בין שמים לארץ. מגדל בבל נהיה לסמל למאמצי האדם להגיע לשמים. או להשיג את גבול האלים. הזיגורט היה הצורה הארצית של הסולם, שיעקב ראה בחלומו. בעמק הנילוס ובדלתה הרימו האנשים הרים מלאכותיים. פירמידת המדרגות של ג'וסר שבסקארה (מצרים), נבנתה כגרם מדרגות עמו אפשר לעלות לשמים.

גם בצד השני של העולם, במכסיקו וביוקטן, בנו האנשים פירמידות – הרים מלאכותיים.

במהלך השלטון הארוך של ההינדואיזם סימלו 'סטופות' אין ספור – העתקים מלאכותיים של הר מרו – את הציר האנכי של העולם דמוי הביצה. כשאימץ הקיסר אשוקה את הבודהיזם לדתו, הפכה הסטופה לאלמנט בודהיסטי. בדומה לזיגוראט במסופוטמיה, הסטופה הבודהיסטית הייתה דגם לקוסמוס. מעל בסיס מרובע או עגול התנשאה הכפה ההמיספרית, העתק של כפת השמים המקיפה את ההר עולם שהתנשא מהארץ לשמים. המרשים, הגדול והמשוכלל מכל ההרים הבודהיסטים המלאכותיים האלה, (ביחד עם אנגקור-וואט בקמבודיה), הוא הסטופה של בורובודור. המראה המרשים מזכיר את הרגשתו של המשורר האפי של סרילנקה, על השלמת הסטופה הגדולה שם: "לכן הבודהות נשגבים מהבנה, ונשגב מהבנה טבעם של הבודהות, ונשגב מהבנה הגמול של אלה המאמינים בנשגב מהבנה".

ג. מנדלה.

נראה בעיקר במבט מלמעלה. המנדלה היא מערכת של עיגולים וריבועים, היוצרים דרגות שונות של הרמוניה. המנדלה היא כלי עזר מדיטטיבי. ארכיאולוגים סוברים, שמכיוון שבניית המונומנט נמשכה לאורך שלושה רבעים של מאה, נכנסו במהלך הבנייה רעיונות חדשים, ובמידת מה, גם המשמעות השתנתה לאורך ובמשך השנים.

המנדלה היא מעגל מיסטי, היא ביסודה מפה המתווה את תהליך ההזדהות של המודט עם המרכז הפנימי שלו עצמו, כלומר עם טבע הבודהא שלו, המסומל על ידי הבודהא במרכז המנדלה. למנדלות יש משמעויות רבות, אך ככלל, המנדלה מסמלת את תמציתה של הדת והיא סמל לשני דברים: ההכרה והגוף של בודהא. האיש העסוק במדיטציה מתבונן במנדלה וסופג חלק מכוחה בדרך לתרגילי המדיטציה שלו. מילולית: "מנדה" פירושו תמצית, עיקר; בעוד "לה" הוא מיכל. התבנית היא סימטרית ומכילה עיגולים וריבועים עם נקודת מרכז בולטת. לעתים מצויירים כל מיני היכלות ומקדשים והנכנס אליהם נכנס אל מרכז הרוחניות וסופג את הכח שיש בדעת.

אנו רגילים למנדלה שהיא ציור שמתבוננים בו, ואילו כאן, אנו מהלכים בתוך המנדלה. המשטחים הרבועים התחתוניים, המשטחים המעוגלים שמעליהם והסטופה העליונה מסמלים את רמות התודעה השונות; מן התודעה הכבולה בתשוקות ועד התודעה המשוחררת מן העולם החומרי. תהליך השחרור הוא תנועה של הנפש אל שלילתה כנפש אינדוודואלית, ואל עולם מיסטי שבו היא מתאחדת עם נשמת היקום באקט של שחרור מוחלט שהוא הנירוונה. המבנה מגשים את המעבר מן הגבולות- מגבלות של הסופי (ברמות הנמוכות של המבנה) אל העושר הריק של האינסופי (בפסגת המבנה), שבו משיג המאמין את הלא נולד, הלא נוצר, הלא נברא וחסר הצורה, שמעבר למציאות הרגילה, הריק הגואל של הנירוונה (הסטופה הריקה שבראש המבנה). עולה הרגל עולה לאורך עשר הטרסות, מהשלב התחתון ביותר, של התשוקות והתאוות (במדרגה החבויה, התחתונה), המתארת סיבות ותוצאות של עשיית טוב ורע. השלב השני – לאורך ארבע טרסות רבועות נוספות – מתאר את שלב הצורה הגשמי-ארצי, ובשלב השלישי והעליון, לאורך ארבע טרסות עגולות, ובהן סטופות ובתוכן פסלי בודהא חבויים למחצה, שלב זה נקרא רופאדהטו – העולם של הצורות הטהורות, חסרות התשוקה. בראש המבנה ניצבת סטופה כפולה ריקה, זו בתוך זו – ארופאדהטו – העולם חסר הגוף וחסר הצורה. המונומנט תוכנן כך שעולה הרגל היה מגיע מכיוון המזרח. המבנה הוא אופקי באוריינטציה האדריכלית שלו, ועומד בכך בניגוד למקדש פראמבנאן (Prambanan) האנכי. איכויותיו האדריכליות של המונומנט הן משניות בהשוואה לאיכויותיו האמנותיות- פיסוליות. סידורים הכרחיים נעשו לתנועת האנשים, כשרוחב הטרסה מוכתב מרוחב הפאנל של התגליפים, שנראות רק בחטף במהלך ההליכה, כשברור שחלקם הוא נארטיב "ריפודי", לא בהכרח חשוב להמשך הסיפור והעלילה. הדגש של התגליפים הוא שהם בולטים יותר ומודגשים בכיוון התנועה של עולי הרגל – כיוון השעון. בתגליפי השלב שני מתוארות סצינות שונות מחייו של סִידְּהָארְטְהַה גַאוּטַמָה, הבודהא ההיסטורי. בשלב השלישי נפתח לפתע המבנה לארבע טרסות עגולות ופתוחות, שבהן סטופות מחוררות ובתוכן פסלי בודהא; בסה"כ 72 כאלה. כולל הבודהות המצויות בטרסות התחתונות, יש סך כולל של 504 פסלי בודהא (כדאי לשים לב שהמספר 9 חוזר בכל הווריאציות האפשריות באתר והכל מסתכם בו או מתחלק בו). כולם מונוליתיים, ומייצגים את בודהא (שני סימני היכר ניכרים בכל פסל ומזהים את הבודהא – נקודה על המצח המסמלת את העין השלישית והשיער ההלניסטי המקורזל והמסתיים בקשר מחודד). בטרסות המרובעות, בכל כיוון מכיווני השמים, ניצבים פסלי הבודהא במודרות שונות. במזרח – קורא את האדמה לעדות. בדרום – נותן ברכה או צדקה. במערב – מדיטציה. בצפון – פחד. בטרסות העליונות כולם באותה המודרה. הסטופה העליונה ריקה ומכילה שני תאים. אין ודאות אם תמיד הייתה ריקה. אלה הטוענים שהייתה ריקה, אומרים כי מכיוון שזו הספירה העליונה של הנירוונה – הריקנות – הרי שברור שהסטופה העליונה צריכה להיות ריקה. המרחב הפתוח של הטרסות העליונות נועד גם ע"מ לאפשר מנוחה והחלפת כוח לעולה הרגל לפני שיתחיל לרדת למטה בכל אחד מגרמי המדרגות חוץ מהמזרחי. הסיור למבנה כולל ארבעה גרמי מדרגות, הפונים לארבע רוחות השמים. המבנה מתחיל בצד מזרח למרפסת ראשונה, עם כיוון השעון וכך הלאה. הפרטים הולכים ומתמעטים ככל שעולים למעלה. במרפסות רואים את הג'טקאס, חיי הבודהא בגלגולו ההיסטורי. זרם הבודהיזם של ג'אווה היה מַאהַיַאנָה. בניגוד לטהרוואדה, זרם זה האמין כי היו הרבה בודהות ויהיו רבים (בניגוד לטהרוואדההגורסים כי היה רק אחד). המַאהַיַאנָה נותנת צ'אנס גדול יותר לאנשים. במַאהַיַאנָהמופיעות דמויות הבודהיסטווה – אותם אנשים שזכו להגיע לסף הארה כמו הבודהא ולא זכו לנירוונה; להארה המוחלטת, אלא נשארו בעולם כדי להביא להארה את כל ייצורי האנוש. במרכז המנדלות רואים בדרך כלל את הבודהא הקוסמי. לא כאדם אלא כרעיון, כערך. מסביבו רואים את הבודהא ההיסטורי ומסביב את הבודהיסטוות. בבורובודור מופיעים סיפורי בודהא ואגדות מחיי בודהיסטוות. הבסיס מכוסה ברובו בגילופי חטאים ותשוקות. בגלריות נוספות מופיעים אנשים שזכו בהארה.

בעולם הבודהיסטי שלש רמות תודעה:

א. קמה דהטי – עולם התשוקות.

ב. רופה דהטי – עולם הצורות.

ג. ארופה דהטי – עולם ריק לחלוטין.

העלייה היא עלייה מרמת התשוקות (לוא דווקא מיניות) אל עולם הצורות וממנה לעולם בו איננו מודעים לצורות והן אינן קובעות את חיינו. המקום מושך גם בודהיסטים מרחבי העולם, הרואים בו אכן שילוב של סטופה ומנדלה אך גם מאמיני מאגיה ואמונות תפלות, המאמינים כי המכניס את ידו לפעמון ונוגע בבודהא זוכה למזל טוב. במדרגה השנייה עוברים כאמור מעולם התשוקות לעולם הצורות. תיאורי הג'קטס מתחילים מן השלב המפורסם שבו מאיה, אמו של סידהארטה, חלמה על פיל לבן קדוש שנכנס לה בגוף ללא כאב וזיהומים ובאותו לילה היא הרתה. היידעונים אמרו למלך כי בנו יהיה מלך המלכים או נזיר חכם. רואים את המלך מנסה למנוע מבנו ומפתה אותו בעזרת נשים יפות. ברקע רואים נגנים ורקדנים בעירום. בנו רהולה שנזנח על ידו והסצינה המכרעת בה הוא יוצא מן הארמון ופוגש את העצב שיש בעולם.

* הילה: מופיעה באומנות הבודהיסטית אצל אנשים שטרם זכו בהארה. המוטיב הזה היה קיים אצל הזורואסטרים. הבודהיסטים והנוצרים ירשו אותו מהפרסים.

* דמויות:

בתחילה התנגדו הבודהיסטים לשימוש בדמויות רק בגלגל החכמה. בודהא בדמות אדם מופיע לראשונה באפגניסטן, בגנדהרה, עם המפגש עם היוונים, כמאתיים שנים אחרי מות הבודהא. הפסלים הבודהיסטים הראשונים הם פסלים יוונים למעשה ומופיעים כ-400 שנה אחרי הבודהא. מופיעים מטבעות יוונים עליהם כתוב "בודו" ומופיע בהם הבודהא בתנוחה חצי גברית וחצי נשית. יצור בעל זהות מינית מעורפלת, עטוי בטוניקה הלניסטית ושיער מתולתל שלא כמו בני הודו חלקי השיער, כפי שהוא מופיע בכל רחבי אסיה עד היום.

* אוזניים ארוכות: אולי מושפע מהמראה באותה תקופה עת קישוטים משכו את תנוכי האזניים מטה. אולי בא לסמל קשב.

מודרות הבודהא:

אמן המפסל/מצייר את דמותו של בודהא אינו מנסה ליצור יצירת אמנות מקורית, אלא מנסה להיות נאמן למסורת בת מאות ואלפי שנה. הבודהא יכול להיות מתואר בישיבה, עמידה, שכיבה (פראנירוונה), והליכה (בתאילנד). בכל אחד מהמצבים הנ"ל יהיה הבודהא במודרה שונה – מצב שונה המתואר באופן איקוני בצורת החזקת הידיים. ישנו סך של 40 מודרות שהרווחות שבהן הן: – Abhayamudra – פחד או נתינת הגנה. יד ימין מורמת (לעתים שתי הידיים) כף היד לפנים, בדרך כלל במצב עמידה. – Varamudra – נותן ברכה או צדקה. כף יד ימין פונה החוצה ולמטה. מצב ישיבה או עמידה בדרך כלל.  Vitarkamudra – מטיף. ביד ימין הבוהן והאצבע האמצעית מחוברות ויוצרות עיגול. עיגול זה מסמל את הדהארמה, היא גלגל החוק. מצב ישיבה או עמידה.  Dharmacakramudra – 'מסובב את גלגל הצדק'. מצב הטפה המסמל את לימוד ההמנון הראשון  הידיים כמו במצב הקודם (שתיהן) מוחזקות לפני החזה יד אחת פונה פנימה והשניה החוצה. Bhumisparcamudra – קורא את האדמה לעדות או 'נוגע באדמה'. יד ימין נחה על גבי הברך הימנית כשקצות האצבעות "נוגעות הקרקע" ובכך קורא הבודהא לאלת האדמה דהרני להעיד על נצחונו על השטן מאראה. מצב ישיבה בלבד.

– Dhyanamudra – מדיטציה. שתי הידים נחות פתוחות, כפות ידים כלפי מעלה בחיק, ימין על גבי שמאל. מצב ישיבה.

דעיכה ושחזור:

בורובודור היה חבוי במשך מאות שנים מתחת לשכבות של אפר געשי ויער גשם טרופי שהלך וגדל. סיפור נטישתו הוא תעלומה. לא ידוע מתי נפסק השימוש במונומנט כאתר עלייה לרגל בודהיסטי. ההערכה היא כי בין 928 ל-1006 מרכז הכוח עבר למזרח ג'אווה, ובמקביל התרחשו כמה התפרצויות געשיות; התפרצות הר הגעש מראפי (Merapi) בשנת 1006 גרמה לנטישת המקום. בשנת 1007 כשל יבולים רושש את תושבי האזור, ובזה בא הקץ לכוחה של ממלכת מאטאראם של ימי הבינים. אין הוכחה לקשר סיבתי בין שני הגורמים. סביר להניח,  כי המקדשים ננטשו כאשר האוכלוסייה המירה את דתה לאסלאם במאה ה-15.

המקום הוזנח והתפורר ברעידות אדמה. לאחר מלחמת ג'אווה האנגלו-הולנדית , האי עבר לניהול בריטי בין השנים 1811-1816  עד שהוחזרה להולנדים תמורת סינגפור. המושל הכללי שמונה היה תומס סטמפורד ראפלס (Raffles), שהתעניין מאוד בהיסטוריה של ג'אווה. במאי 1815, הגיע למקום ראפלס . הוא תיאר ביומנו את הבורובודור: "המבנה, שמכוסה בחלקו בצמחייה כבדה, היופי והעיצוב המעודן, הסימטרייה המושלמת, האופי המעניין של הפסלים והתבליטים הרבים, הקישוטים המעטרים אותם – כל אלה מעוררים את פליאתי, מדוע לא נבדק, לא שורטט ולא תואר המבנה הזה קודם לכך". ראפלס מינה ארכיאולוג בשם קורנלי (HC. Cornelies),  להתחיל לחפור. במהלך המאה ה-19' הגיעו למקום מטיילים רבים וחוקרים בני עמים רבים. חפירות מצומצמות נעשו לאורך כששים השנה הבאות עד 1870. בשנת 1872 הורתה ממשלת הולנד לצלם את המבנה בשלמותו. ככל שנחשף יופיו של המבנה פעלה עליו הבלייה ויופיו הלך ונהרס. גם האדם מצידו תרם להרס. בשנת 1896 העניקו שליטי ג'אווה ההולנדים, שמונה עגלות עמוסות בפסלים מבורובודור, כמתנה למלך סיאם שביקר במקום. חלקם נמצאים עדיין במוזיאון של בנגקוק. ב-1907 נוסחה תכנית מקיפה לשיפוץ, בהנהגת קצין הולנדי בשם ד"ר ואן ארפ .(Theo Van Erp) תוך 15 שנה המונומנט נבנה מחדש. האירועים ההיסטוריים עיכבו את השלמת המלאכה. המשבר העולמי שנכנס אל שנות ה-30'. הכיבוש היפני של מלחמת העולם השנייה ומלחמות העצמאות, גרמו לכך שרק לקראת שנות ה-70' הגיעה נבחרת בין לאומית של ארכיאולוגים שבאו לחקור את בורובודור בצורה מסודרת. עם השנים המשיכו בעיות קשות של חלחול מים לפגוע באתר ולהרוס את המבנה. רק ב- 1969 החלו בפרויקט מקיף של שיקום. הם מצאו כי האבנים הפנימיות מתפוררות וקיימת סכנה להתמוטטות כללית.

ב-1973 החל ארגון אונסק"ן במבצע שחזור נוסף והחלה מבצע של חפירות שארך עשר שנים, בעלות של 25 מיליון דולר. ניסרו את הפירמידה ללמעלה ממיליון חלקים, סימנו כל חלק, ניקו והחזירו למקום. לאחר שנבנה בסיס מחודש ומערכת הולכת המים שוחזרה. העבודה הסתיימה בשנת 1983 והמבנה נחנך על ידי הנשיא סוהרטו.

סיכום:

שתי פנים לבורובודור:  1,500 תבליטים מתארים את הטקסטים הבודהיסטיים ומאות סיפורים על הבודהא והבודהיסטוות מצד אחד. מצד שני, משמעות המבנה בכללותו, עוצמתו, ושלושת השלבים בדרך לשחרור הרוחני.  בפן הראשון אפשר להבחין רק מחלקו הפנימי של המבנה, תוך כדי הילוך שיטתי בתוכו, צעד אחר צעד, תבליט אחר תבליט, קומה אחר קומה, עד לפסגה. בפן האחר אפשר להבחין רק מבחוץ, או מלמעלה (למעשה רק ממטוס או כדור פורח); ובהתייחס לתקופה שבה הוקם: ביכולת התבוננות שאינה מעשית, אלא בעיני הרוח בלבד.

הערות

[1] בין זרמי הבודהיזם הקיימים, בורובודור הוא מבנה השייך לזרם המאהיאנה, "המרכבה הגדולה", הדומיננטי בעיקר בסין, יפן, קוריאה, וייטנאם וטאיוואן.

[2] בּוֹדְהִיסַטְּוָוה הוא כינוי למתרגל בודהיזם שעוד לא הגיע לנירוואנה, שנשבע לדחות ההארה הפרטית למען רווחת כל היצורים החיים.

[3] המונח "סטופה", שהוראתו "ערימה" של עפר, נקרא בשמות שונים בשפות שונות. באינדונזיה נקרא "צ'אדי" בשל הכרות הקורא עם המונח הפופולרי סטופה, כך ייקרא כאן מבנה הצ'אדי בורובונדור.

[4] ליפנים היה את הפוג'יאמה, ליוונים את האולימפוס ובמרומי הר סיני נתן ה' למשה את לוחות הברית.