טיול אל הקארו הדרום אפריקאי

כתב: גילי חסקין

הקארו ( Karoo) הדרום אפריקאי הוא אזור מדברי למחצה, הנמצא בצל הגשם של רכסי החוף – Outeniqua–Langeberg – של אזור הכף. הקארו משתרע על כ-35% משטחה של דרום אפריקה ואף על חלק קטן משטחה של נמיביה השכנה. שמו בשפת האפריקנס (מתיישבי דרום אפריקה, שרובם ממוצא הולנדי), נובע מהמילה Khoekhoe, שהוא שמה של קבוצת נוודים ילידה שחיה באזור. הקארו נבדל מאזור הכף שמדרום לו, בטופוגרפיה, בגיאולוגיה השונים  ובעיקר באקלים שמתאפיין בכמויות הגשם הפחותות יחסית, באוויר היבש ובטמפרטורות הקיצוניות, חמות או קרות. רכס הרי הסווארטברג (Swartberg) מחלק את הקארו לשני אזורים נפרדים – הקארו הגדול מצפון והקארו הקטן מדרום.

טיול לקארו מתבצע בדרך כלל כחלק מסיור בדרך הגנים, או כגיחה מקייפטאון.

לאלבום תמונות מקייפטאון וסביבתה. לאלבום תמונות מדרך הגנים.

ראו באתר : דרך הגנים של דרום אפריקה  ;

יצאנו מקייפטאון, לכיוון מזרח, בכביש N1. בדרך חלפנו על פני קלפמוטס (Klapmuts), שזה שמה של גבעה מחודדת ושל עיר הבנויה למרגלותיה, שמייסדיה, צרפתים הוגנוטים, החלו כאן את גידול הגפן ותעשיית היין, כבר במאה ה-17. בהמשך, חלפנו על פני הפניה לסטלנבוש (Stellenbosch) , עיר מלאת קסם, מוקפת בכרמים, זרועה ביקבים, הנחשבת לביקור "חובה" בדרום אפריקה. אחריה פרנשצ'וק (Franschoek), היינו, 'הפינה הצרפתית', אף היא חלק מ"דרך היין" הדרום אפריקאית. יינות משובחים אלו יכולים להתחרות בטובים שביינות העולם. המקומיים אוהבים לשתות. כוס יין גדושה, המכילה כמות כפולה מזו שמגישים באירופה, תעלה כמסעדה כ-3$. כן, 10.5 ₪.

ראו באתר זה: גידול הגפן ותעשיית היין

טיפסנו על רכס ההוטנטוטים (Hottentots Holland Mountain). אלו הרים מעידן הפלאוזואיקון, שגובהם מגיע ל-1,600 מ', הקרויים על שם אחת מקבוצות הילידים, אנשי האומה הראשונה. המילה "הוטנטוטי" הפכה לכינוי גנאי ("מוסר הוטנטוטי"), אולם אין באמת שבט כזה. זהו כינוי שנתנו האפריקנרים, במאה ה-17, לשבט 'קוי קוי', שמקורו בדרום-מערב אפריקה והוראת שמו בשפת קוסה, היא "אנשים אמתיים". הקוי קוי באופן מסורתי הם חקלאים ורועי בקר, שלא כמו שכניהם הבושמנים שהם ציידים-לקטים, ויחד איתם הם מרכיבים את הקבוצה המכונה 'קויסאנים'. אלו גם אלו הגיעו לדרום אפריקה, מבוטסואנה של ימינו, לפני,אלפי שנים. האפריקנרים כינו אותם "הוטנטוטים", כחיקוי לצלילים המאופיינים בשפת אנשי הקוי-קוי. מעיין "קליקים" הנקראים עיצורים מצוצים.

חצינו את הרכס דרך מנהרה גדולה הקרויה על שמם של ההוגנוטים, צרפתים קלוויניסטים שנרדפו על ידי המלך לואי ה-14, נמלטו לדרום אפריקה והוסיפו למארג האנושי שלה. חפירת המנהרה היתה מסובכת מבחינה הנדסית. המקומיים השתמשו לחציבתה ביידע שאגרו משנים ארוכות של כריית יהלומים. מעבר לרכס, ירדנו לאזור של כרמים, כשברקע נראה רכס נוסף, 'הרי הסערה'.

חלפנו על פני עיירות קטנות, בהן נראו כנסיות קלוויניסטיות קטנות ופשוטות, שצבען לבן.

ברחובות נראו מעת לעת אנשים נמוכי קומה. אלו הם בושמנים, שהגיעו לכאן מכפרים מרוחקים. אלו הם, כפי הנראה, התושבים הקדומים ביותר של דרום אפריקה והם חיים באזור זה בין כ-40,000 ל-25,000 שנה, כמעט מבלי שחל שינוי באורח חייהם. תרבותם היא של ציידים-לקטים. הגברים צדים בקבוצה באמצעות קשתות, חצים ואלות כמו גם במלכודות, ואילו הנשים מלקטות שורשים ופירות שונים. האיילנד (אנטילופה ענקית) הוא חיית הטוטם הקולקטיבית שלהם. הוא לוקח את נשמותיהם לאל שנקרא Kaggen. לבושמנים עצמם אין שם בשפה שלהם, המתאר אותם כקבוצה נפרדת. מקור המילה "בושמן" הוא מהמילה "Boschjesman" בהולנדית, שהוראתה "איש היער".

הבושמנים חיו בעבר, ככל הנראה, על שטח גדול בהרבה מזה שהם חיים בו כיום. הם נדחקו למדבר קלהרי עקב התפשטותם של שבטי הבנטו. אלו  פיתחו חקלאות והתחזקו מבחינה כלכלית וצבאית כבר בתקופות מוקדמות והחלו לדחוק שבטים של פיגמאים, של קוֶיים ושל בושמנים. הגעתם של פורטוגלים, הולנדים, זולו ואנגלים לדרום אפריקה, דחקה את הבושמנים עוד יותר. הבושמנים היו ציידים מלקטים ולא ראו מניע לצוד כבשים מעדריהם של הזולו ושל ההולנדים. אלו גם אלו הרגו בהם ללא רחמים, עד שכיום אוכלוסייתם הצטמצמה והתרכזה במדבר, שבו התקשו מתחריהם לחיות. אין כל מידע לגבי מספרם המדויק, אך האומדנים נעים בין 50,000 ל-100,000 איש.

בהמשך ראינו משכנות עוני חדשות, שנבנו עבור הפועלים החקלאיים בשדות. המראה מכמיר הלב שלהם, מפר את השלווה שנוסך הנוף. חלפנו על פני נהר Hex שהוראת שמו "מכשף" ומאמינים שמכשפים, שפגיעתם רעה, חיים באזור. השמאניזם מאד מפותח באזור, השמאן הוא בין הקוסם המברך לבין המכשף המקלל. ללמדך שרוחה של אפריקה עדיין מפעמת, גם באזורים בהם עדיין שלטת שפת האפריקנס.

ראו באתר זה: שמאניזם.

הנוף הלך והתייבש. אנו כבר בקארו (Karoo), הקטן. בעידן יבשת העל גונדוונה, היה האזור מוצף בימה פנימית גדולה, עד שהיבשת נקרעה והימה נסוגה והשאירה אחריה סלעי משקע. מתקופה זו נותרו בקארו שרידי דינוזאורים. בעיקר ליסטרוזאורוס (Lystrosaurus ).

בגבולות הכרמים נטועים שיחים, היוצרים גדר חיה פרחונית. המקומיים מאמינים שהפרחים מושכים אליהם אתה דבורים שאגב כך מאביקות את הגפנים. הספרות מדווחת כי בקארו הקטן, ניתן היה למצוא פרטים רבים של זברת הרים, שכמעט ונכחדה לחלוטין בשנות השלושים, אך עם עליית מאמצי השימור, מספרם עלה משמעותית.

ההולנדים הגיעו לאזור הכף ב-1652. אולם בשל האקלים הקשה, השורר מצפון להרי Outeniqua, רק במאה ה-18 הצליחו הטרקבורים (האפריקנרים הנוודים, שנולדו בדרום אפריקה, עזבו את הישובים שבכף ונדדו למרחבי אפריקה) להגיע לקארו.

לקראת סוף המאה ה-19, הוקמו בקארו טחנות רוח לשאיבת מים, אשר שינו משמעותית את תנאי המחייה באזור ואפשרו גידול כבשים. חלפנו על פני חוות גדולות לגידול יענים. הם נראים בהמוניהם, רצים בשטח. הזכרים שצבעם שחור, פורשים את כנפיהם ביהירות. הנקבות שצבען חום בהיר, קטנות יותר ושקטות יותר. אני מתקרב לשער, הם מתקרבים אלי בסקרנות, מתריסים כלפי, מפגינים את ראשם הזעיר ועיניהם הגדולות. רואים יותר מאשר חושבים. כמו כמה אנשים שאני מכיר.

ראו באתר זה: היען

במאה ה-19 ייצאו את נוצותיהם לאירופה, שם היו מבוקשים על ידי רקדניות בקברטים, אך גם על ידי נשות החברה הגבוהה. יצוא נוצות היען, תרם משמעותית למצבם הכלכלי של מגדלי היענים. אלו, ניצלו את מעמדם והקימו מבנים מפוארים ברחבי אודסהורן, שהיא המרכז ה"עירוני" של הקארו הקטן. זה היה "בום" כלכלי שהקפיץ בבת אחת את רמת חייהם של המגדלים. בדומה ל"בומים" של ברזיל. הנוצות כבר מזמן לא באופנה, אך מכיוון שבשר היען דל בכולסטרול, הוא מבוקש מאד מארצות רבות, בעיקר ביפן.

נסענו בדרך מס' 62, שהלכה וצרה, שכבות הגיר העתיקות התקמטו למצלעות אנכיות וכמה פעמים הסתחררו כצנפות, נסענו בקניון מרהיב שנקרא Kloof Koggen, שהתפתל בין צורות סלע מרהיבות. כך נוצרה רצועה ירוקה מפותלת, נדחקת בין קירות סלע. טיפסנו למצודת סידני, שחלשה על הדרך ואפשרה תצפית ממעל על הדרמה שחולל הטבע.

יתכן שהיא שריד למלחמה הבורים השניה (1899–1902), שהייתה עימות צבאי אלים, בין האימפריה הבריטית, עתירת משאבים, לבין הרפובליקות הבוריות, שחיו בשטח שלא עניין את הבריטים, עד שנתגלו בו יהלומים. בשלב הראשון של המלחמה נחלו הבורים מספר הצלחות צבאיות ואף חדרו לשטח מושבת הכף הבריטית, אך תוך זמן קצר, הבריטים שנהנו מצבא חזק פי כמה, השתלטו על האזור. אז שינתה המלחמה את פניה והתנהלה בתוך השטחים הבוריים. אלו החלו לנהל לוחמת גרילה נגד הצבא הבריטי והצליחו להסב לו אבדות כבדות. כך בא לעולם המושג 'קומנדו', שהיה שמן של היחידות הבוריות הבלתי סדירות. בסופו של דבר, נאלצו הבורים להיכנע למכונת המלחמה הבריטית המשומנת וכל שטחי דרום אפריקה הפכו לחלק מהאימפריה הבריטית. במסגרת המלחמה ביצעו הבריטים, בהנהגת הלורד הוריישו הרברט קיצ'נר ( Horatio Herbert Kitchener), פשעי מלחמה בקנה מידה נרחב, והיו הראשונים להשתמש במחנות ריכוז, כנגד אוכלוסייה אזרחית.

טיפסנו על מעבר ההרים Tratouu, אל בקעה מוריקה בשם זה. אדמה חקלאית מעובדת בחריצות, מוגבלת על ידי השטחים הצחיחים למחצה. בדרך מרכז מיסיונרי בשם "זוהר" (Zohar), בעל צליל עברי ברור והגענו אל העיירה Oudtshoorn, שהיא מרכז הקארו הקטן. זוהי למעשה בקעה מוקפת הרים, שמדרום לה נמצאת הרצועה המיוערת שלחוף האוקיינוס ומצפון לה, המדבר הצחיח. העיר שלוה ובה בתי מידות שנבנו על ידי האפריקנרים בשלהי המאה ה-19 ומשווים לה מקום של אירופה בלב אפריקה. חזיון סוריאליסטי משהו. ליד הכניסהה האנגליקנית, הבנויה מאבן ונראית כמבצר, נשים מקומיות מכרו נצות יענים שנצבעו בגוונים עזים.

מאז שנת 2019 סובלת דרום אפריקה מהפסקות חשמל והמקום נמצא בעלטה החל משעה 20:00.

ביום המחרת חלפנו על פני שדות טבק רחבי ידיים שפועלים מזימבבואה עבדו בהם, לרגע חלפה במוחי אסוציאציה של וירג'יניה במאה ה-18. באזורים הלא מעובדים גדלו סוקולנטים גבוהים, בעלי עלים רחבים. ביקרנו במערת הנטיפים קנגו (Kango), ששמה כשם הערוץ בו נסענו והוראתה, "מים רבים". אולי יש בכך עדות לכך שהאזור היה פעם מוצף במים.

בפתח המערה גרו פעם ילידים כבר לפני 80,000 שנה. אך האירופאי הראשון שגילה את שכיית החמד הזאת, היה חוואי הולנדי בשם Jacob Van Zyl, בשנת 1780 וזמן קצר אחר כך, הוכשרה המערה לביקורים. ב-1972 התגלתה מערת קנגו 2 וב-1975, מערה קנגו 3, אך הן סגורות למבקרים, כדי להגן על הקריסטלים שנמצאים שם. אולם גם מערה זו יפהפייה, יש בה עושר בלתי רגיל של נטיפים, זקיפים וילונות ומה לא. ראיתי הרבה מערות יפות בימי חיי. לא מנסה לדרג אותן על פי יופי. זו, מכול מקום, מרהיבה.

אחד הטיולים האטרקטיביים באזור הוא נסיעה בדרך עפר צרה אל מעבר ההרים סווארטברג  (Swartberg Pass) , הידוע בנופים המרהיבים הנשקפים ממנו ובתצורות הגיאולוגיות המרהיבות בהן הוא עובר. המעבר, שנחצב על ידי המהנדס תומס ביין (Thomas Bain), לאחר שיטפון כבד ב-1875, הוא השער למדבר קארו. אחריו נמצאת העיירה פרינס אלברט (Prince Albert), שנראית כמו נווה מדבר שקפא בזמן. החזרה היא דרך מעבר ההרים Meirings Poort.

בעבר, חיו בקארו הגדול מינים רבים של אנטילופות וחיות נוספות, בעיקר באזור המזרחי של הקארו הגדול. כמו כן, ישנן עדויות לכך ששכנו בקארו הגדול היפופוטמים, קרנפים ויענים. בעבר חיה בה זברת הקואגה ( Equus quagga quagga), שהיא תת-מין נכחד של זברה מצויה, אשר הייתה מצויה בעבר במספרים גדולים במושבת הכף של דרום (הקואגה נבדלה מסוגי הזברה האחרים על ידי הימצאות דוגמת פסים עזה על החלק הקדמי של הגוף בלבד. בחלקו האמצעי של הגוף הפסים דהו, והחלק הכהה בין הפסים התרחב, וחלקה האחורי של הקואגה היה חום חלק. פירוש השם "קואגה" הוא "זברה" בשפת הקויקוי, הילידים של דרום מערב אפריקה).

אחת התופעות הזואולוגיות המעניינות ביותר שידע הקארו הגדול, היא נדידת הדלגנים, שהם אנטילופה אפריקאית הדומה לצבי תומפסון. מוכר כספרינבאק  (Springbok), שהוראתו באפריקנס "איילה קופצת". כאשר חש הדלגן כי הוא מאוים ומפוחד, או כאשר הוא בורח מטורף, הוא נע בדילוגים ארוכים שיכולים להגיע לגובה של 3.5 מטרים – וזהו מקור שמו.

בעונה הגשומה, להקות קטנות של דלגנים מתלכדות לעדרי-ענק, שנודדים על-מנת להגיע לאזורים שמשופעים בעשב טרי ובמיני צמחים שונים. עוד נמצא באזור ארנב הנהרות (Bunolagus monticularis), שהו אנדמי לקארו, נמצא בסכנת הכחדה חמורה מספר הפריטים מוערך בכ-1,500 בלבד. בין הטורפים שניתן למצוא בקארו הגדול: קרקל, תן שחור-גב, עיט שחור, עיט לוחם ונמרים.

בדרך חלפנו על פני כבשי מרינו, אותם העניק מלך קסטיליה לפורטוגלים, עם הבטחה שלא יגיעו לעולם החדש. אך אלו מצאו את דרכם לכאן ומכאן לאוסטרליה. מפלי Rust En Vrede, היפים שנמצאים בשטח פרטי, בנהר Olifants, הם בונוס. הנוף הולך ונעשה פראי. המראות היו מרהיבים: קניונים, מצלעות, שכבות מקומטות ושאר שמות שחולל הטבע בנוף, משל היה פלסטלינה, בידיו הלא מאומנות של ילד. מפעם לפעם עצרנו כדי לגמוא עוד מהמראות, ולהתפעל מהשכבות הנטויות, עד שהן ניצבות לקרקע ממש. נופים שהזכירו לנו את אלו של צפון אוסטרליה. מעת לעת נראו בבונים. אומרים שחיות כאן גם זברות.

ב- Meiringspoort, נראו מדרגות מטפסות לתוך הנקיק. לא עמדנו בפני הפיתוי ושעטנו למעלה, בנוף של הרים שנראים כוופלה בעל שכבות אדמדמות, צהובות, כתומות וורדרדות. חיש קל הגענו אל בריכה טבעית ולמפל דקיק שנשפך אליה מגבוה. מראה מרהיב של סלעים חשופים, קימוטים רבי רושם, מעט צמחיה ובכירת מים. מזכיר להפליא את צפון אוסטרליה. כמה צעירים נמרצים טיפסו למדרגת סלע גבוהה ממנה קפצו למים הקרים.

עצרנו לארוחת צהרים בכפר De Rust, שגם הוא נראה כקפסולה של זמן. שמורה היסטורית, אפריקנרית-בריטית, שקפאה במאה ה-18, עם בתי מידות קולוניאליים מטופחים, כנסייה אנגליקנית בנוית אבן וגינות נוי, שהושקעה בהם הרבה עבודה זולה. במקומות הללו קשה להאמין שאנחנו באפריקה.

אחר הצהרים ביקרנו בחווה לגידול יענים. סיור ממוסחר להפליא. נוסעים בעגלה רתומה לטרקטור ומקבלים הסבר מפורט, על שלושת מיני היענים החיים כאן (זימבבווי, קנייתי ודרום אפריקאי), על תהליך הרבייה, הגידול ועוד. הסיור לא נראה לי להיט, למעט היכולת לראות יענים מקרוב וללמוד על אורחות חייהם. נחמת מה מצאתי במרכז המבקרים הזעיר ובו מידע על תתי מינים שונים של יענים וחסרי קארין אחרים וכן מידע על בעלי חיים שנכחדו מן העולם, כדוגמת הדודו ממאוריציוס.

"שמורת" קנגו", המפורסמת, היא שם מכובס לגן חיות שהתפרסם בכך שבעליו מאפשרים למבקרים להצטלם על צ'יטות. אינני אוהב שמתייחסים לחיות בר כאל חיות מחמד. בעלי המקום טוענים שהמקום משמש גם כגרעין רבייה לצ'יטות ולאריות לבנים ודמי הכניסה, כולל התשלום המופקע עבור הזכות להצטלם על צ'יטות, מיועד לתחזוקת הפרוייקט.

בסך הכול מדובר ביום וחצי של סיור באזור מרהיב, שונה בתכלית מהדרכים שלחוף האוקיינוס ומגוון להפליא את הטיול.

הספר הטוב ביותר למידע על הקארו: Jose Burman ,The little Karoo ; illustrations and maps by Ralph Taylor Cape Town : Human and Rousseau, 1981

.