תדריך לטיול בליסבון בירת פורטוגל

המלצות לטיול בליסבון

כתב: גילי חסקין

ראה באתר זה: טיול לפורטוגל–  לאיים האזוריים

                     הרצאה על פורטוגל 

ראו בתר זה: ליסבון בירת פורטוגל

באדיבות מסע אחר און ליין

מסלול הטיול

למרות שיש מטיילים לא מעטים המגיעים לפורטוגל מחבל גליסיה (Galicia) שבצפון מערב ספרד ואחרים מגיעים ממזרח, ממחוז בדחוס (Badajos), אף הוא בספרד, מרבית המטילים פותחים את הטיול בבירה בליסבון (לישבואה). זאת עיר הבנויה על הגבעות המשתפלות אל הים וזוהרת בצבעי פסטל, היוצר ניגוד מעניין לריצוף הפסיפס בשחור לבן של רחובותיה. עיר zu מתאפיינת בקוו רקיע נמוך, במיקום מרענן לשפת נהר טזו (Tejo), אווירה בלתי יומרנית ומיזוג מעניין של סגנונות אדריכליים שונים. פרט למספר מבנים מודרניים בולטים, משמרת העיר אוירה של ימים עברו, שדרות רחבות, תצפיות מרשימות, נמל שוקק חיים, וגנים רחבי ידיים, המהווים ראות ירוקות. זו אינה עיר עשירה במונומנטים ידועים, כמו בירות אירופיות אחרות, וקסמה מתגלה בשיטוט רגלי בשדרות הרחבות ובסמטאות הצרות שלידן, המטפסות על הגבעות של העיר. העיר בנויה רבעים רבעים, כל רובע ואופיו שלו, ובזה גם ייחודה של בירת פורטוגל: שכונות של סמטאות מתפתלות, אי סדר וכביסה תלויה בכל מרפסת יושבים בצד שכונות יוקרה ואזורי מסחר מודרניים עם גורדי שחקים ומרכזי קניות מהגדולים ביבשת.

באריו אלטו (Bario Alto) זה המקום העולץ ביותר בליסבון. זו השכונה העליונה של העיר עם הרחובות התלולים והסמטאות הצרות שיורדות לכיוון גדות הטאז'ו. אחד המוצלחים הוא רחוב הוורד – רואה דה רוזה (Rua da Rosa), בו נמצאים עשרות ברים ולידם עשרות אלפי אנשים שעומדים בשקט ושותים בירה, המון נערות צעירות ונאות, בחורים צעירים ותחושה של חברותא ענקית. הבירה והחשיש זורמים שם ללא מעצור.

פרננדו פסואה (Fernando Pessoa) גדול המשוררים המודרניים של פורטוגל כתב בשנת 1923 "מדריך לליסבון", שנפתח במילים: "ליסבון, גם ממרחק עולה כחזון בחלום, ברורה אל מול שמים כחולים שהשמש משמחת בזהבה. והכיפות, המונומנטים, הטירות העתיקות מתרוממות מעל מסת המבנים, כמבשרים ממרחקים של מקום נחמד זה, של איזור מבורך זה" ובהמשך: "על שבע גבעות, שהן כמספר הזה נקודות תצפית שאפשר להביט מהן על נופים מופלאים , משתרעת, רחבת ידיים, לא אחידה ורבת צבעים, מסת הבתים המהווה את ליסבון". ליסבון נהנתה מהעושר שהגיע מהמושבות שבאסיה, אפריקה ואמריקה הדרומית. נתיבי הסחר החדשים אפשרו לליסבון לתפוש את מקומן של גנואה וונציה, העיר הפכה לשוק ענק וסוחרים הציפו אותה. נבנו המונומנטים הגדולים כמנזר ז'רונימוש ומגדל בלם. למעשה בזבזו המלכים, את הון המושבות, לבניה חסרת מעצורים, לא רק בעיר.

ב-1 בנובמבר התרחשה רעידת האדמה, בדיוק בזמן המיסה. כנסיות, מנזרים, ארמונות כולם קרסו, האש התפשטה מנרות השעוה, הניצולים ניסו למצוא מחסה ליד הנהר, אבל גל צונאמי אדיר שטף את שפך הנהר והרס את כל העיר התחתית. המלך ושריו הצליחו להימלט ומי שהיה רראש הממשלה, המרקיז מפומבל, החל מיד בעבודות השיקום. יחד עם מהנדס – מנואל דה מאיה (Manuel da Maia ) והארכיטקט יוג'ניו דוס סנטוס (Eugénio dos Santos), הם תכננו עיר, בתכנית שהיתה עד אז מהפכנית – שדרות ישרות, רחבות ומבנים פשוטים, מסוגננים שקיימים עד היום בבאישה (Baixa) – מורשת המרקיז דה פומבל.

כדאי לסייר ברובע ביישה (Baixa), באזור הנמוך של העיר, שבמרכזו הרוסיו (Rossio). לטפס במדרון תלול מערבה, או בפוניקולור, אל רובע בריו אלטו (Bario Alto). מזרחית לרוסיו כדאי לטפס את מבצר סאו ז'וזה (Castelo Saõ Jose), או בחשמלית, המקרטעת דרך רחובות צרים להפליא. זוהי טירה שנבנתה על ידי הוויזיגותים ונשקפת ממנה תצפית יפה של העיר.  למרגלות הטירה פרוש רובע אלפמה (Alfama), השומר על חזותו המורית, עם רחובות מתפתלים וסמטאות עיוורות, אך בנוסף לאלו, ניתן לחוות בו סגנונות אדריכליים שונים.

השם 'אלפמה' (Alfama) הוא שיבוש של המילה "מזרקה" בערבית. כאן גרו בסמיכות היהודים והמוסלמים, כל קהילה בשכונתה, עד לגירושם בידי השליטים הנוצריים. בשל גובהו הטופוגרפי, כמעט שלא ניזוק הרובע ברעידת האדמה, וזוהי הזדמנות לראות את העיר העתיקה כפי שהיתה לפני הרעש. במקור זו היתה שכונת עוני שאכלסה בעיקר דייגים, שווקים קטנים ומסעדות מקומיות, אך בשנים האחרונות משפצים אותה.

באלפמה כדאי לבקר בבוקר, כאשר הסוחרים הקטנים מציגים על המדרכות את סחורותיהם: דגים טריים, ירקות ועוד. הטיול יוצא מכיכר קומרסיו ועולה אל הסמטאות של אלפמה – כל אחת מעניינת ושונה מאחותה. הסמטאות הצרות נפתחות לכיכרות קטנות עם כנסייה מקומית, ומעברים של מדרגות מקשרים בין המפלסים של הרובע התלול.

כדאי לצפות על הנוף מ-Largo de Santa Luzia. אפשר להציץ במוזיאון האומנות העיטורית (Museu de Arte Decorativa). מבצר סאו ז'ורז'ה (Castelo de São Jorge), המבנה העתיק ביותר בעיר, שימש כארמון המלוכה במשך מאות שנים. המבצר שוכן בראש גבעה ליד רובע אלפמה, בנקודה הגבוהה ביותר בליסבון, והוא מוקף חומות וביצורים מרשימים, שניתן לטפס עליהם וליהנות מתצפית נפלאה על העיר.

כמה ק"מ מערבית לרוסיו נמצא רובע בלם (Belem) הרחב שנפתח אל הנהר ובו מספר אתרים ששרדו את רעידת האדמה הטראומטית של 1755. באזור יש אנדרטאות, פסלים וכיכרות רבים, אך רק מעט בתי מגורים. בצדה הצפוני של כיכר אפונסו דה אלבוקרקֵי (Afonso de Alburquerque) שבה נתחיל את הסיור ברובע, נמצא מוזיאון הכרכרות (Museu dos Coches), המציג כרכרות רבות מתקופות שונות, חלקן מעוטרות באריחי אזולז'וש, אחרות בפסלים, בעיטורי עץ ובאבנים יקרות.

המונומנט המפורסם שם הוא מנזר ז'רונימוש הקדוש (Jeronimos). בחזית של כנסיית המנזר ובחצר הנזירים הפנימית רואים דוגמה מצוינת לסגנון המנואליאני. המצועצע. סגנון מנייריסטי זה, נוצר בהשראת המסעות הימיים המפוארים, והוא שופע תבליטי חבלים, קונכיות, דייגים ואוניות. בכניסה לכנסייה מוצבים קבריהם של שני גיבורים פורטוגלים: הספן וסקו דה גמה, שפתח עבור הממלכה את הדרך לאוקיינוס ההודי, והסופר הלאומי לואיש ואז דה קמואש ( Luís Vaz de Camões ), מחבר האפוס הלאומי "הלוזיטאנים". מסביב למזבח הכנסייה קבורים רבים ממלכי פורטוגל. לא לוותר על הכניסה לחצר הנזירים (קלויסטר) שבמרכזה גן יפה. מהמנזר נמשיך מערבה אל המוזיאון הימי (Museu da Marinha), שמציג אוסף מעניין של דגמי ספינות מאז ימי המסעות הימיים הגדולים לגילוי העולם ועד ימינו

לא הרחק משם נמצא מגדל בלם, הבנוי אף הוא בסגנון מנואלי אקסטרווגנטי ובאנדרטת מגלי הים. (Padrão dos Descobrimentos). המונומנט הענקי, 52 מטר גובהו, הוקם ב-1960 לציון 500 שנה למות היוזם והמארגן של כל מבצע הגילויים: אנריקה הנווט (Henrique o Navegador). על האנדרטה הוא עומד ראשון על סיפון האנייה, ואחריו כל אלה שהשתתפו בתכנון, בביצוע ובמימון של המסעות הימיים. בתוך המונומנט יש תערוכה המוקדשת למסעות אלה.

.

ב-Pastéis de Belém, המאפייה המיתולוגית, שעומדת על תילה מאז 1837. אפשר להתענג על המאפה המזוהה ביותר עם ליסבון, פשטייש דה נאטה – טארט פריך במילוי קרם וניל, שעליו זורים אבקת סוכר וקינמון. במאפייה הזאת, הוא מיוצר כבר קרוב ל-180 שנה על פי מתכון סודי, שנשמר בקנאות.

אתרים נוספים בעיר הם פסלו של הצלוב, הפורש את ידיו מצדו השני של הנהר, אליו מגיעים דרך הגשר התלוי הענקי, שפעם נקרא גשר סלזאר, על שם הרודן, אך משבוטלה הדיקטטורה הוא זכה לשם "גשר 25 באפריל" (Ponte 25 de Abril) – יום ההפיכה. במקום מתנוסס ציטוט בזכות השלום' ממי שהיה נציג הוותיקן בטורקיה והציל רבבות יהודים במלחמת העולם השנייה ואחר כך הפך אפיפיור.

כדאי מאד לבקר במוזיאון הלאומי לאזולז'ו (Museu Nacional do Azulejo) – אריחי הקרמיקה הייחודיים לפורטוגל (הדרך לשם ארוכה ומוטב להגיע בתחבורה ציבורית). המוזיאון שוכן במנזר מאדרה דה דאוש (Madre de Deus) שנוסד עוד בשנת 1509. במקום מוסברת יפה התפתחות האמנות הייחודית מהגעתה לפורטוגל במאה ה-15 ועד ימינו, ומוצגים הסגנונות שהושפעו מתקופות ומאמנויות שונות, כמו הסגנונות המוסלמיים (סגנון המודחאר) וההולנדיים או סגנונות הרנסנס והבארוק.

אל תחמיצו את האכסדרה הגדולה שבה מוצגת תמונת העיר לפני רעידת האדמה, על שלל ארמונותיה וכנסיותיה. המוזיאון הטוב ביותר בפורטוגל הוא גולבנקיאן (Museu Gulbenkian), המציג את אחד מאוספי האמנות הטובים בעולם. בתוך המבנה המרשים, המוקף בגנים מטופחים, נמצא אוסף של אספן האמנות ואיל הנפט הארמני קלוסטה גולבנקיאן. האוסף כולל יצירות מהמערב והמזרח, מאמנות של מצרים העתיקה ועד לאמנות מסוף המאה העשרים. במקום מוצגות יצירות  של פרנס הלס, רובנס, רמברנדט, מאנה, מונה, דגה ורנואר, לצד אמנות אסלאמית, מטבעות עתיקים, פסלים, שטיחים מפרס ומתורכיה, עבודות פורצלן מסין, אמנויות דקורטיביות מצרפת ועוד ועוד.

עוד על ליסבון ראו: עשרת הגדולים של לסבון, וכן ליסבון – היפהפייה המתעוררת, במגזין האלקטרוני של "מסע אחר".

סביבות העיר.

במרחק לא גדול מבירת פורטוגל, יש מקבץ של אתרים יפים – עיירות נופש, כנסיות ומנזרים, אתרי טבע יפים וחופים המשקיפים אל האופק האטלנטי. אפשר לצאת אליהם מליסבון לטיולי יום ולחזור ללון בבירה, אפשר להישאר ללון בהם, ואפשר גם רק לעבור דרכם ביציאה מליסבון לטיול ביתר חלקי המדינה. בחלק מהמקומות אפשר גם ללכת ברגל בין אתר לאתר. אלה שאינם חוזרים לליסבון בסוף יום הטיול יוכלו למצוא במקומות הללו שפע של מקומות לינה.

ניתן לצאת לגיחה מליסבון מערבה, אל עיר הקיט קשקאיש (Cascais). על החוף פרושות רשתות המזכירות שבימים עברו היה זה כפר דייגים.  בימי ראשון ורביעי מתקיים כאן שוק נחמד, וביום ראשון לפנות ערב נערכת מלחמת שוורים (Torida), שבה, לפי המסורת הפורטוגלית, משאירים את הפר בחיים. מקשקאיש  אפשר ללכת ברגל או לנסוע שני ק"מ מערבה אל בוקה דו אינפרמו Boca do Inferno), היינו, 'שער הגיהינום'. כינוי מוגזם משהו  למערה ממנה מתנפץ הים אל החוף. את המקום מזהים בקלות, לפי דוכני המזכרות הרבים. יורדים אל המצוקים בשביל, ומשם אפשר לצפות (ולהירטב) בגלים המתנפצים אליהם.

במרחק של 16 ק"מ מקשקאיש, נמצא קאבו דה רוקה (Cabo do Roca), היינו, 'כף הסלע'. נוסעים בכביש מס' 247N לכיוון מערב ואז צפונה. זאת הנקודה המערבית ביותר באירופה.  זהו מקום מרשים, פראי וסחוף רוחות. מצוק המתנשא לגובה של כ-150 מטר מעל לחוף ובקצהו מגדלור הצופה אל האוקיינוס האטלנטי. על קצה המצוק המרשים ניצב מגדלור. באביב עוטה המקום שלל פרחים. המקום מפעים, המיוחד אם מגיעים לקראת השקיעה. "כאן המקום שבו מסתיימת היבשה ומתחיל הים שאין לו סוף", התפייט המשורר לואיש דה קמואש. עופות שונים, בהם קורמורנים, עורכים כאן מופעי אחר צהריים של היפוכים באוויר

התחנה הבאה היא עיר הקייט הסמוכה אשטוריל (Estoril) ובה מבנים מפוארים בני המאה ה-19, בהן התגוררו עשירי תבל ומלכים גולים.  בית הקזינו ההדור של העיירה נפתח ב-15:00 ונסגר רק ב-3:00 לפנות בוקר, והכניסה אליו היא בלבוש הולם. אפשר להגיע אל קשקאיש בהליכה של עשרים דקות מאשטוריל.

ביום אפשר לשוטט בין הבתים היפים ולהשתזף בחוף היפה ובלילה אפשר לצפות במופע של הקזינו שכולל רקדניות בנוצות וכיוצא באלה (בתשלום). בקיץ, מדי מוצאי שבת בחצות, מאירים זיקוקים את השמים. שתי ערי נופש אלו מושכות אליהן נופשים אמידים מליסבון, אנגליה וממקומות  נוספים בפורטוגל. למרות שהן נמצאות במרחק קצרצר מליסבון, כדאי לעצור כאן ולו כדי להתענג על החופים החוליים הרחבים והיפים.

התחנה המרשימה ביותר באזור היא סינטרה (Sintra), המוקפת יערות ובה בתים משתוכננו בסגנון סוריאליסטי. העיירה היתה חביבת משפחת המלוכה הפורטוגלית ויעד מועדף לאצולה הבריטית במאה ה-19. ניתן לשוטט בסמטאות ולטפס אל ראשי הגבעות. מרבית טיולי היום מליסבון, מקדישים שעה קלה לסינטרה וחבל. לא מעט טיולים המסיימים בה את הסיור בפורטוגל, ממהרים לקצר בה את השהות וחבל.

סינטרה היא עיירה לא גדולה ובה כמות מרשימה ביותר של ארמונות ומצודות. ארגון אונסק"ו הכריז על סינטרה כעל אתר מורשת עולמית בזכות "הנוף התרבותי" שלה. תקצר קצרה היריעה מלתאר את כל ארמונותיה של העיר. החשובים שבהם: מצודת המורים, מהמאה ה-8 לספירה, משקיפה על העיר מראש גבעה, אליה מטפסים בגרם מדרגות ארוך ומתפתל. על גבעה סמוכה נמצא אחד מסמליה המוכרים והבולטים של העיירה – הארמון הלאומי פנה (Parque e Palácio Nacional da Pena), ארמון מפואר שבנה המלך פרננדו השני לרעייתו' במחצית המאה ה-19.

אפשר להקדיש לסינטרה ואתריה המרובים כמה ימים. המינימום הוא חצי יום להתרשמות כללית. אבל אין להחמיץ ביקור בארמון פנה (Pena), הנחשב לאחד מהארמונות היפים ביותר של מלכי פורטוגל, שהוכרז כאתר מורשת עולם של אונסק"ו, דוגמא ייחודית לאמנות רומנסק, מעוטר באלמנטים מנואליים. עם אריחים בשלל צבעים וקישוטים. האתר הוא פנטזיה דמיונית שנבנתה באמצע המאה ה-19 עבור בעלה הגרמני של המלכה מריה השנייה. האיש בנה לעצמו מקום ביזארי בסגנון שנע בין קיטש לאקלקטי. מהארמון נשקפת תצפית אל נוף יערות ואל הים.

במרכז סינטרה נמצא הארמון הלאומי של סינטרה (Palacio Nacional de Sintra) מהמאה ה-16. המקום שימש מעון קיץ למלכי פורטוגל, שהאחרונה שבהם, המלכה מריה-פיה, היא סבתו של מלך פורטוגל האחרון. מהמטבח המרשים עולות צמד ארובות ענקיות שנראות היטב גם מבחוץ. באחד החדרים נעצר המלך פדרו השני על ידי אחיו לתקופה ארוכה, ובסופה מת כאן בהאזינו למיסה מבעד לסורגים. האטרקציה של המקום היא אולם העורבים (Sala das Pêgas). על קירותיו מצוירים עורבים כמספר נשות החצר בימי המלך ז'ואו הראשון, שנתפס על ידי מלכתו, פיליפה מלנקסטר, כשהוא נושק לבת לוויה. כל ציפור נושאת את הכתובת "Por-Bem", התשובה שנתן המלך למלכתו ולנשות החצר, כאומר: איני מתבייש במעשי, להפך – לכבוד הוא לי".

אתר נוסף: קסטיליו דוס מורוס (Castelo dos Mouros) – טירה מורית על ראש צוק, נבנתה במאה ה-10 ומוקפת בשבילים המשקיפים על נופים מרהיבים.

אם יוצאים ברגל ממלון סינטרה וילה מערבה, מגיעים כעבור כרבע שעה לאחוזת רגליירה (Regaleira) ולארמון סֵטִיאייש (Seteais, שבע האנחות), מהאלגנטיים ביותר בפורטוגל. הארמון נבנה בסוף המאה ה-18, ורובו משמש היום מלון יקר. ממול ניצב הארמון הוויקטוריאני מונסרט (Monserrate) ששוכן ביער רומנטי. בשנים 1796-1793 גר בו וויליאם בקפורד, שנאלץ לברוח מאנגליה בגלל שערורייה הומוסקסואלית. אחר כך נקנה המקום על ידי בריטי עשיר, סר פרנסיס קוק, שהביא לכאן גנן מאנגליה והוא שנטע את היער הנפלא. בפרבר אשטפאניה (Estefânia) (אפשר להגיע בהליכה של עשרים דקות מהעיר העתיקה או באוטובוס), ליד תחנת הרכבת, נמצא המוזיאון היפה לאמנות מודרנית . התצוגה במקום משתנה מדי חודשיים.

מסינטרה חצי שעה צפונה נמצא הארמון  הלאומי של מאפרה  (Mafra), שהוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. זהו ארמון אקסטרווגנטי שבנה המלך ז'ואן החמישי. הבנייה נמשכה 13 שנה ובחלק מהזמן הועסקו במקום כ-45 אלף פועלים. יש בו 5,200 דלתות, 2,500 חלונות ושני מגדלי פעמונים שבכל אחד כחמישים פעמונים בתכנון פלֶמי (המלך הכפיל את שכר בוני הפעמונים ודרש שני מגדלים במקום אחד מתוכנן). במקום ספרייה מרשימה ובה 35 אלף כותרים. לורד ביירון סיפר בזיכרונותיו כי כאשר ביקר במקום, שאל אותו מדריכו בהתנשאות משהו: "האם יש בכלל ספרים באנגליה?".

המפואר של מפרה, שנבנה בסגנון הבארוק, נתן השראה גם לחתן פרס נובל הפורטוגלי, ז'וזה סאראמאגו, לכתוב את הרומן שלו "דברי ימי מנזר". חיבורו לא חשך את שבטו מהפזרנות של המלך ז'ואו החמישי ומהשעבוד ההמוני של בני עמו לשם בניית המנזר המגלומני. נקודות עניין נוספות ברשות האזורית של מפרה  כוללים את Tapada Nacional de Mafra, שמורת ציד וטבע סגורה, ושמורת הגלישה העולמית של אריסיירה (Ericeira), השנייה בעולם

ראו גם, טיולים מחוץ לליסבון, במגזין האלקטרוני של מסע אחר.

ניתן לשוב ללון בסינטרה, לשוב לליסבון, או להמשיך צפונה, דרך מורדות רכס סינטרה (Serra de Sintra). לאלו שאינם מסתפקים בביקור באזור זה בלבד, מומלץ לנסוע מליסבון צפונה מזרחה אל תומר ולסיים את הסיור באזור זה.