גיאוגרפיה של יוטה – ארצות הברית

כתב: גילי חסקין

תודה לגדעון ביגר על הערותיו

ראו גם, באתר זה: ההיסטוריה של יוטה.

מבוא

יוטה היא  יוטה ( Utah ) היא אחת המדינות המגוונות והמרהיבות בנופן בארצות הברית  (יש בה חמישה פארקים לאומיים) והיא בעלת אוכלוסייה מיוחדת ויוצאת דופן (המדינה ידועה באוכלוסייה המורמונית הגדולה) . משום כך היא מהווה חלק חשוב מטיול באמריקה.

למדינה יש כלכלה מגוונת מאוד, עם מגזרים מרכזיים הכוללים תחבורה, חינוך, טכנולוגיות מידע ומחקר, שירותי ממשלה וכרייה ויעדים תיירותיים חשובים.

סקר לאומי שנערך ב-2012 מצא כי יוטה הייתה "המדינה הטובה ביותר לחיות בה בעתיד" הסקר התבסס על 13 מדידות צופות פני עתיד הכוללות מדדי השקפה כלכליים, אורח חיים וקשרי בריאות.

השם "יוטה" נגזור משמו של השבט האינדיאני "יוט" (Ute), כלומר "אנשי ההרים" בשפתו של שבט זה.

גאוגרפיה

יוטה ממוקמת במערב ארצות הברית, בדרום הרי הסלעים (Rocky Mountain). גובלת באיידהו בצפון, בוויומינג בצפון מזרח, בקולורדו במזרח, באריזונה בדרום ובנבדה במערב. יוטה נמצאת בחבל ההרים והמדבריות של ארצות הברית. חבל זה בנוי שתי רצועות תבליט עיקריות, שנמתחות מצפון לדרום: ממזרח מתמשך טור הרכסים של הרי הרוקי הדרומיים (מדרום לאגן וויומינג)הרים גבוהים המצטיינים בצורות  נוף פראיות ומרהיבות. במערב משתרעות הרמות הבין הרריות. זו שורה של רמות צחיחות, המתנשאות לגובה של יותר מ-1,000 מ' מעל פני הים. רוחבן הולך וצר מדרום לצפון[1]. דרום-מערב ארצות הברית הוא בעיקר אזור מדברי נמוך. אזור המכונה רמת קולורדו שבמרכזו ארבע הפינות[2], נחשב לאחד מהנופים המרהיבים ביותר בעולם. הוא מלא בשלל פארקים לאומיים כמו הפארק הלאומי גרנד קניון, הפארק הלאומי ארצ'ס (Arches), הפארק הלאומי מסה ורדה (Mesa Verde)  והפארק הלאומי ברייס קניון  (Bryce Canyon).

צפונית מזרחית ליוטה נמצא אגן וויומינג (Wyoming Basin) , המבתר את הרי הרוקי לשניים.  זהו קער ובו הרים נמוכים. זוהי פרצה בהרי הרוקי, המבתרת אותם לשני חבלים: הצפוני והדרומי. הרי הרוקי הדרומיים, הגבוהים יותר והרי הרוקי הצפוניים. פרצה זו שימשה את "נתיב אורגון" (Oregon Trail), שהיה הנתיב העיקרי של הלבנים בכיבוש המערב. כיום עוברת בה מסילת הברזל משיקגו לקליפורניה.

מבחינת המבנה, ניתן לחלק את יוטה לשלושה אזורים:

1. אזור צפון מזרח – אזור הררי ובו שני רכסים של הרי הסלעים רכס ווסץ' (Wasatch) והרי יואניטה (Uinita). הרי ווסץ' מתרוממים במזרחם, במתלול כמעט אנכי, עד לגובה של 2,000 מ' בערך. פסגותיהם מגיעות לגובה של 3,700 מ'. הרי יואניטה, שפסגותיהם העליונות מגיעות לגובה של 4,000 מ', נופלים בתלילות רבה צפונה, לעבר מדינת וויומינג ודרומה, לעבר האגן הירוק (Green River). הישוב באזור ההררי הזה, דל. מדרונותיהם מיוערים, בעיקר בעצים אצטרובלניים, כמו אורנים, אשוחים ואשוחיות, ומשמשים כאזור מרעה. בעזרת זרמי המים היורדים מההרים מושקים שטחי חקלאות רבים.
2. מדרום להרי יואניטה ומזרחה להרי ווסץ', משתרעת רמת קולורדו (Colorado Plateau) , התופסת את מרבית שטח המדינה. היא בנויה שכבות רבות של סלעי משקע אופקיים. מבתרים אותה ערוצים עמוקים ענקיים. נהר קולורדו, העובר לכול רוחב פינתה המזרחית של יוטה, יוצר קניון עמוק והוא הדין ביובליו.

רמת קולורדו היא אזור פיזיוגרפי בארצות הברית המשויך לאזור הפיזיוגרפי המכונה "הרמות שבין ההרים" (Intermontane Plateaus), שמרכזו בערך בארבע הפינות של דרום-מערב ארצות הברית. האזור משתרע על שטח של 337,000 קמ"ר במערב מדינת קולורדו, צפון מערב ניו מקסיקו, דרום ומזרח יוטה וצפון אריזונה. כ-90% משטח זה מנוקז על ידי נהר הקולורדו ויובליו העיקריים, הנהרות: גרין, סן חואן והקולורדו הקטן[3].

רוב שטחה של רמת קולורדו הוא מדברי, כשפה ושם יש חלקות יער. בפינה הדרום-מערבית של רמת קולורדו שוכן הגרנד קניון של נהר הקולורדו. חלק גדול מנוף הרמה מיוחס לגרנד קניון, הן מבחינת המראה והן מבחינת ההיסטוריה הגאולוגית. הכינוי הנוסף שקיבל החבל, "ארץ הסלע האדום", מתייחס לסלעים הצבעוניים שנחשפו בשל היובש ופעילות הסחיפה. כוחות הבליה והסחיפה יצרו צורות מגוונות: כיפות, יערות עמודונים (hoodoos)  סנפירים,גובלינים, (עלמות) גשרים טבעיים, וקניוני חריץ הם רק חלק מצורות הנוף הנוספות הטיפוסיות לרמה.

ברמת קולורדו נמצא הריכוז הגדול ביותר של פארקים, שמורות ומונומנטים בפיקוח שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית. עם עשרת הפארקים הלאומיים בשטח הרמה נמנים הגרנד קניון, ציון, ברייס קניון, מסה ורדה, היער המאובן, קפיטול ריף, קניונלנדס, הקניון השחור של הגניסון וארצ'ס. יש בה את המונומנטים הלאומיים: Grand Staircase-,  Natural Bridges, Timpanogos Cave , Monument Valley, Rainbow Bridge,  Dinosaur 

ימת המלח הגדולה ( Great Salt Lake) היא ימה מלוחה חסרת מוצא. איש המערב הראשון שהגיע אל הימה היה ג'ים ברידג'ר (James "Jim" Bridger) בשנת 1824. הוא ככל הנראה המפורסם והגדול שבין אנשי ההרים, מגלי הארצות, הסיירים, ומורי הדרך במערב ארצות הברית בתקופה שבין 1820 ל-1850 . ברידג'ר ניחן בכושר גופני גבוה, אשר סייע לו בהתמודדות עם שינוי תנאים סביבתיים קיצוניים בעת מסעותיו. הוא היה בעל שליטה טובה בשפות צרפתית, ספרדית, ואף במספר שפות של שבטים ילידים אשר סייעה לו ביצירת תקשורת חיובית ושיתוף פעולה עם תושבים מקומיים ברחבי היבשת. בין פעולותיו המפורסמות היו חקר הפארק הלאומי ילוסטון, גילוי ימת המלח הגדולה, ומסע מדרום הרי הרוקי במה שעתיד להיות החלק הדרומי של קולורדו ועד צפונם במה שעתיד להיות הגבול הקנדי.

בתחילה חשב שהימה מקושרת לאוקיינוס השקט, בשל כמות המלחים העצומה בה.

הימה משתרעת על שטח של כ-4,400 קמ"ר, והיא הימה הגדולה ביותר בארצות הברית מערבית למיסיסיפי. גובה פני המים הממוצע הוא כ-1,280 מטר מעל לגובה פני הים. אורכה של ימת המלח הגדולה הוא 120 ק"מ, רוחבה 45 ק"מ, ועומקה המרבי בערך 10 מטר. רמת המליחות בימה לא מאפשרת קיום חיים לדגים ויצורים רבים אחרים.

מליחו היימה, משתנה ממקום למקום, בהתאם למפלס המים. נעה בין 5 ל-27 אחוזים. לשם השוואה, מלחות המים באוקיינוסים היא 3.5% ובים המלח, 33.7%.

הנהרות שמזינים את הימה ממלאים אותה במינרלים הכוללים מלחים, ומאחר שאין למים מוצא, הם מתאדים עם השמש החמה של יוטה והמלחים נשארים באגם ומצטברים, כך לאורך שנים נוצרה ימה מלוחה., בשל הריכוז הגבוה של המלח בימה, באזורים מסוימים , בני אדם יכולים לצוף במיימיה, באופן דומה לים המלח.

סולט לייק סיטי, בירת יוטה, שוכנת בקרבת חופה המזרחי של הימה. שלושה נהרות זורמים אל הימה ומספקים כ-1.1 מיליון טונות של משקעים בכל שנה. הימה היא שריד קטן לימת בונוויל (Lake Bonneville) מתקופת הפלייסטוקן. ימת בונוויל התקיימה בין לפני 75,000 שנים ועד לפני 8,000 שנים. בשיאה, לפני 30,000 שנים, הגיעו פניה לגובה של 1,550 מטרים מעל פני הים ושטחה היה 51,000 קילומטרים רבועים, כמעט כמו שטחה של ימת מישיגן. משקל מי הימה דחס חלקים מקרקעית הימה לעומק של עד 73 מטרים, ואלו חזרו לגובהם המקורי כשהימה התייבשה[4]. לפני כ-12,000 שנים, האקלים באזור התחמם והפך צחיח יותר. שיעור ההתאדות היה גבוה משיעור כניסת המים לימה והימה החלה להתייבש, כשהיא מותירה מאחוריה כשרידים את ימת המלח הגדולה, אגם יוטה, אגם סווייר (Sevier Lake) ואגם ראש (Rush Lake).

בשל הדמיון שלה לים המלח (המכונה בלועזית "ים המוות") בישראל, זכתה ימת המלח הגדולה לכינוי "America's Dead Sea" (ים המוות האמריקאי); ואחד משלושת הנהרות, אשר מזינים את הנהר, נקרא "ג'ורדן" (Jordan, נהר הירדן). מדרום מזרח לימת המלח הגדולה, נמצאת ימת יוטה (Utah Lake), שהיא גוף מים מתוקים השוכן במחוז יוטה, כשהוא מוקף באזור המטרופוליטני של פרובו-אורם (Provo-Orem).

הימה נמצאת בקצה המערבי של עמק יוטה ומשתרעת על פני יותר מ-25% משטחו. אורכה 38.3 קילומטרים, אורך חופיה 122.3 קילומטרים, גובהה 1,368 מטרים מעל פני הים, עומקה המקסימלי 4.27 מטרים, שטח פניה 392 קמ"ר ונפח מימיה כ-1.13 מיליון קילומטרים מעוקבים. החוף המזרחי הוא מדרון מתון, בשל מיקומה של הימה בחלק המערבי של העמק, בעוד שבחוף המערבי מתנשא בתלילות הר לייק (Lake Mountain). בחלק המרכזי של האגם, שני מפרצים גדולים רדודים: מפרץ גושן (Goshen), בדרום ומפרץ פרובו (Provo Bay) במזרח. ערים גדולות דוגמת פרובו ואורם שוכנים בין חופו המזרחי של האגם והרי ווסאץ'.

המוצא היחיד מהאגם הוא הנהר ג'ורדן, יובל של ימת המלח הגדולה. התאדות אחראית ל-42% מאובדן המים של האגם, וגורמת למימיו להיות מלוחים במקצת. גובה פני האגם נשמרים בגובה 1,368 מעל פני הים. אם פני האגם עולים מעבר לכך, פותחים את הסכרים בכניסה לנהר ג'ורדן.

האירופי הראשון שראה את האגם היה האב הפרנציסקני הספרדי סילבסטרה ולס דה אסקלנטה ב-1776. הוא שהה בחברת קבוצת הטימפנוגוטס (Timpanogots) של שבט היוט במשך שלושה ימים. הטימפנוגוטס עזבו או השתלבו עם המתיישבים המורמונים בין 1850 ל-1870. כמות הדגים המקומיים שבאגם הצטמצמה מאוד בשל דיג יתר ומלאי הדגים חודש באמצעות מינים שאינם מקומיים.

במקור היו באגם שלוש עשר מינים מקומיים של דגים ומהם שרדו רק המינים: sucker   Utah (שם מדעי: Catostomus ardens  ו- June sucker (שם מדעי : ו-Chasmistes liorus‏ ' המצוי בסיכון גבוה. המין הדומיננטי באגם הוא קרפיון מצוי שהוחדר לראשונה למי האגם ב-1883 כתחליף לדגים המקומיים שהתמעטו בשל דיג יתר. כיום הוא הדג הנפוץ ביותר באגם יוטה. הקרפיון מהווה כ-90% מהביומסה באגם ותורם להתדרדרות אוכלוסיות הדגים המקומיות על ידי שינויים מפליגים במערכת האקולוגית. כשאוכלוסיית הדגים הבוגרים מונה סביב 7.5 מיליון פרטים. משקלו של קרפיון ממוצע באגם הוא כ-2.4 קילוגרם ולכן המשקל הכללי של הדגים באגם מוערך ב-18 טון[5].

כבר ב-1901 ציינו נציגים של רשויות הדגה וחיות הבר שהקרפיון גורם להתמוטטות אוכלוסיית הטרוטה באגם. בשל מנהגו לחטט במשקעים שבקרקעית האגם בחיפוש אחר מזון, הקרפיון מערבל את המשקעים במים ומגביר את העכירות של המים. בנוסף, הם משמידים את הצמחייה התת-מימית שאוחזת את המשקעים במקומם ומשמשת הגנה לאוכלוסיות הדגים המקומיים. בלא צמחייה יכולות רוחות לנתק משקעים מהקרקעית הרדודה של האגם ולערבל אותם, ולהחמיר בכך את העכירות ולמנוע מאור שמש להגיע לצמחייה שנותרה. בלא מחסה לדגיגים נופלים דגים מקומיים דוגמת ה-June sucker קורבן לטורפים מקומיים דוגמת בס לבן.

גם זיהום גורם לפגיעה במערכת האקולוגית של האגם. שפכים שמקורם בביוב הוזרמו לאגם עד 1967. בעיות של זיהום מים עדיין קיימות. רמת הזרחות והמלחים באגם גבוהה בהרבה מעל למותר על פי חוק המים הנקיים.

נעשים מאמצים לצמצם את אוכלוסיית הקרפיון באגם יוטה בעזרת דייגים מקצועיים מקומיים במטרה לסלק קרפיונים במשקל כולל של 2.25 טון מדי שנה, כחלק ממאמצי תכנית יישום התאוששות ה-June sucker להשיב את בית הגידול, כפי שאגם יוטה היה פעם, שבו יוכל ה-June sucker לשרוד. המטרה היא לגרום להתמוטטות אוכלוסיית הקרפיון שתאפשר למערכת האקולוגית להיבנות מחדש ול-June sucker להפוך מחדש למין הדומיננטי באגם[6].

חלק ניכר של האוכלוסייה יושב ברצועה בלתי רציפה של נאות מדבר לרגליהם המערביים של הרי ווסץ' וברמת קולורדו. מרבים הישובים שוכנים במקומות בהם יוצאים הנהרות או הנחלים מן הקניונים, לעמקים רחבים יותר, או לאגנים המישוריים. אלה הקרקעות הראשונות שעובדו על ידי אירופאים במערב ארה"ב, מאחר והנחלים והאגנים המישוריים היו נוחים להשקיה. מגדלים בו חיטה, שעורה, סלק סוכר, חציר, אלפאלפה (Alfalfa)[7], תפוחי אדמה,  פירות וירקות.  רק חלק קטן משטחה שליוטה מעובד

למכרות תפקיד חשוב בכלכלה. בקניון בינגם (Bingham), שבקרבת סאלט לייק סיטי, מפיקים בכרייה פתוחה, כמויות גדולות של נחושת. בעבר כרו ביוטה עפרות ברזל, זהב, כסף, עופרת ואבץ. תפוקת הפחם ביוטה היא הגדולה במערב.

בשנת 2013 העריכה לשכת מפקד האוכלוסין האמריקאית כי יוטה מונה את האוכלוסייה בעלת הצמיחה השנייה ביותר בכל מדינה. סנט ג'ורג' הייתה המטרופולין הצומחת ביותר בארצות הברית משנת 2000 עד 2005.

חלק ניכר מהאוכלוסייה מתגוררת בערים ובעיירות לאורך חזית Wasatch, אזור מטרופוליני שעובר בכיוון צפון – דרום כאשר הרי Wasatch מתנשאים בצד המזרחי. גם הצמיחה מחוץ לחזית Wasatch גוברת. מטרופולין סנט ג'ורג'  (St. George) הוא כיום השני בצמיחה המהירה ביותר במדינה לאחר מטרופולין לאס וגאס.

בתחילת המאה ה-20 הוכרזו שמורות טבע רבות ביוטה, כגון הפארק הלאומי ברייס קניון והפארק הלאומי ציון. יוטה נודעה בשל היופי הטבעי שבה, ודרום המדינה הפך למקום צילומים נרחב של סרטים, במיוחד מערבונים. כיום יש ביוטה כ-43 פארקים עם שטח כולל של 4,000 קמ"ר.

אקלים

האקלים ביוטה יבשתי. כמות המשקעים מועטה.  הטמפרטורות קיצוניות, עם טמפרטורות קרות בחורף בגלל גובהה, וקיצים חמים מאוד ברחבי המדינה (למעט אזורי הרים ועמקי הרים גבוהים). במחצית שטחה של המדינה, כמותה משקעים נמוכה מ-250 מ"מ בשנה. רק ב-20% משטחה, היא עולה על 350 מ"מ בשנה. עונת הגידול במרבית השטחים החקלאיים היא 110 ימים בקירוב.

ביוטה, כמו ברוב מערב ארצות הברית, יש כמה ימי סופות רעמים. בממוצע יש פחות מ 40 יום של סופות רעמים במהלך השנה, אם כי סערות אלה יכולות להיות קצרות בזמן שהן אכן מתרחשות. סביר להניח כי הם מתרחשים מאמצע יולי עד אמצע ספטמבר, במיוחד בדרום ומזרח יוטה. תופעות ברק יבש ומזג האוויר היבש הכללי לעיתים קרובות מצית שריפות בר בקיץ, ואילו סופות רעמים עזות עלולות להוביל להצפות בזק במיוחד בשטח המחוספס של דרום יוטה. למרות שהאביב הוא העונה הרטובה ביותר בצפון יוטה, בסוף הקיץ הוא התקופה הרטובה ביותר בחלקה הדרומי והמזרחי של המדינה. טורנדו אינו נדיר ביוטה, אך אינם עוצמתיים בדרך כלל.

טורנדו חסר תקדים שחלף על פני מרכז העיר בסולט לייק סיטי ב-11 באוגוסט 1999, הרג אדם אחד, פצע שישים נוספים וגרם נזק של כ -170 מיליון דולר. הפעם הנוספת שדווח על מקרה מוות בטורנדו בהיסטוריה של יוטה הייתה ילדה בת 7 שנהרגה במהלך קמפינג במחוז הפסגה ב-6 ביולי 1884.

ב-1936 נוסדה בסלט לייק סיטי, מועצה יהודים מאוחדת וקרן  סעד יהודית.

דמוגרפיה

תוחלת החיים במדינה היא 79.3 שנים.

ביוטה יש את שיעור הילודה הכולל הגבוה ביותר בארצותהברית, הנמוך ביותר באחוז הלידות מחוץ לנישואין, הנמוך ביותר במספר ההפלות לנפש, והנמוך ביותר באחוז ההריונות בגיל העשרה שהופסקו בהפלה. עם זאת, נתונים סטטיסטיים הנוגעים להריונות והפלות עשויים להיות נמוכים באופן מלאכותי גם בקרב בני נוער היוצאים ממצב ההפלות בגלל דרישות ליידוע ההורים. ביוטה יש את שיעור העוני הנמוך ביותר במדינה, למרות הדמוגרפיה הצעירה שלה. על פי מדד הרווחה הגלובאלי של Gallup-Healthways החל משנת 2012, יוטה דורגה במקום הרביעי ברווחה הכללית בארצות הברית.[8].

המורמונים

נטלי גוכנור, כלכלנית ראשית בלשכת סאלט לייק סיטי, מסבירה במאמרה באתר האינטרנט של הארץ, כי ביוטה, כ–61% מהאוכלוסייה חברים בכנסייה המורמונית,  כמו אמונות נוצריות אחרות, גם בכנסייה המורמונית מדברים על אהבה נוצרית ועבודת האל. ספר מורמון, הספר המרכזי של הכנסייה המורמונית, קורא לאנשים לחיות חיי צדק, חיים עם יותר חמלה, להרהר בדרכים לשחרור המדוכאים. כך למשל נכתב בספר מורמון: "חשבו על אחיכם כמוכם, והכירו את כולם ופזרו את הנכסים אשר לכם ברוחב יד, כדי שיהיו עשירים כמוכם… ובקשו אותו [את העושר] לצורך הכוונה להיטיב — להלביש את העירום ולהאכיל את הרעב, לשחרר את השבוי ולהגיש סעד לחולה ולסובל".

מצוות דומות מופיעות בכתבי הקודש של דתות רבות אחרות. עם זאת, שני הבדלים ארגוניים מייחדים את הכנסייה המורמונית. ראשית, בכנסייה משרתים אנשי דת הדיוטות, שלא הוסמכו לכמורה — כלומר, מנהיגי הקהילה המקומית אינם מקבלים שכר. הם משמשים מתנדבים בתפקידים השונים, כולל בתפקיד התובעני וגוזל הזמן של כומר (או בישוף) מקומי. דבר זה יוצר חוויה שוויונית הרבה יותר עבור חברי הקהילה. שנה אחת אתה מנהיג ושנה אחרת אתה חסיד, חווה את מכלול המטלות (כומר, חבר מקהלה, מנהיג נוער, מנהל מתקנים, שרת ועוד).

שנית, הכנסייה מארגנת את הקהילות על פי בסיס גיאוגרפי ולא על פי בחירה אישית. פירוש הדבר שהמאמינים מקיימים את החברותא והפולחן בקהילה שהוקצתה להם ולא בכזו שתואמת את העדפותיהם. וכך נוצר מצב שכל קהילה כוללת תמהיל מגוון של אנשים, שלעתים קרובות אין ביניהם הרבה מן המשותף. הבדלים ארגוניים אלה יוצרים קשר אישי יותר בין המאמינים. קיום מצוות הדת כולל כניסה לבתי השכנים וביצוע עבודת האל במעשים אישיים. המאמינים אמנם מונעים על ידי אינטרסים שונים והם בעלי רקעים שונים, אך הם עוסקים יחד בפולחן כחסידים שווים של ישוע.

יוג'ין אינגלנד, מנהיג בכנסיית ישוע המשיח, כתב על חשיבות ההבדלים הארגוניים האלה: "חוויית הכנסייה הבסיסית של המורמונים, רובם ככולם, מובילה אותם באופן ישיר ועקבי למערכות יחסים תובעניות ואינטימיות מאוד עם מגוון של אנשים ובעיות בקהילות שהוקצו להם ושלא נבחרו על ידיהם מלכתחילה, אך הן בעלות פוטנציאל עמוק של גאולה, גם משום שלא נבחרו במודע".

חברי הכנסייה לומדים מגיל צעיר כי שירות הזולת הוא שירות האל. ספר מורמון מזהיר גם מפני הבעיות שנובעות מאי־שוויון בחברה: "מחלוקות החלו להתגלע בקרב העם; והיו ביניהם שזכו לכבוד ושבחים בשל עושרם הרב… ובני העם החלו להיות מובחנים על ידי דרגות, על פי עושרם וסיכוייהם ללמוד; כן, חלקם היו בורים בגלל עוניים, ואחרים זכו ללמוד רבות בגלל עושרם… וכך נעשה אי־שוויון גדול בכל הארץ" . קטעים אלה מכתבי הקודש של הכנסייה מספקים שתי דוגמאות מני רבות המדברות על תרבות הדאגה לזולת ושוויון ההזדמנויות בכנסיית ישוע המשיח. חסידי הדת אינם עומדים תמיד ביעדים הנשגבים האלה, אך התרבות של יוטה, הדתית ביסודה, היא נכס ממלכתי יקר ערך שהתושבים שואפים לשכללו ללא הרף.

האתוס הדתי הזה חורג הרבה מעבר לכנסיית ישוע המשיח. ביוטה קיימים קהילה בין־דתית ומגזר שלישי חזקים. עמותת "השולחן העגול הבין־דתי של סולט לייק" נפגשת לאורך כל השנה כדי לקדם הרמוניה והבנה בקרב עמים מכל מסורות הדת, התרבויות ומערכות האמונה. העמותה נעזרת בקהילת המאמינים כדי לסייע בשירותים לחסרי בית, לפליטים, בסוגיות הגירה, רעב, חינוך וצרכים קהילתיים אחרים.

תרבות זו של שיתוף פעולה ודת באה לידי ביטוי גם בעמותות כמו "הדרך המאוחדת של סולט לייק", שפועלת לשיפור אזור סולט לייק רבתי כבר 116 שנה. לדוגמה, העמותה מעניקה חסות ל"שותפות Promise של סולט לייק". באמצעות גישה של השפעה קולקטיבית חוצת־מגזרים הם בנו תשתית חינוך משותפת לארבעה מחוזות. וכך, אנשים פרטיים, בתי ספר, עסקים ועמותות עובדים יחד כדי לבנות רצף "מעריסה לקריירה" עבור כל ילד באזור סולט לייק.

שותפות זו הובילה לשיפורים משמעותיים בבתי־הספר, בקהילה ובאזור כולו במדדים מרכזיים שקשורים להתפתחות אקדמית, בריאות ואפילו הפחתת הפשיעה. בגלל הצלחות אלה ואחרות, "הדרך המאוחדת של סולט לייק" זוכה לפניות מכל רחבי ארה"ב ומוזמנת לחלוק את המודלים והניסיון שלה במסגרת רשת "הדרך המאוחדת" ובמסגרת רחבה יותר של שותפויות של השפעה קולקטיבית. [9].

ממשל ופוליטיקה

בראש הרשות המבצעת עומד מושל שנבחר לקדנציה של ארבע שנים. הבחירות למושל מתקיימות יחד עם הבחירות לנשיאות ארצות הברית. אין הגבלה על מספר הפעמים שמושל יכול לכהן. מאז 1975 קיים גם סגן מושל שנבחר עם המושל באותה הצבעה.

האספה המחוקקת של יוטה מורכבת משני בתים – בית הנבחרים בו יש 75 חברים הנבחרים לקדנציה של שנתיים, וסנאט בו יש 29 חברים הנבחרים לקדנציה של 4 שנים, כאשר כל שנתיים מתקיימות בחירות בכחצי מהמחוזות. אין הגבלה על מספר הפעמים שחברי שני הבתים יכולים להיבחר. האספה המחוקקת מתכנסת למושב שנתי של 45 יום בלבד.

מדינת יוטה היא הרבה יותר שמרנית מארצות הברית כולה, במיוחד בנושאים חברתיים. אבל בהשוואה למדינות אחרות שנשלטות על ידי הרפובליקנים במערב, כמו וויומינג, לפוליטיקה של יוטה יש אופי יותר מוסרי ופחות ליברטריאני.

כ -80% מהמחוקקים ביוטה הם חברים בכנסיית ישוע המשיח של קדושי אחרית הימים, ואילו החברים מהווים 61 אחוז מהאוכלוסייה. מאז שהפכה למדינה בשנת 1896, היו ביוטה רק שני מושלים שאינם מורמונים. בין השנים 1917 עד 1921 כיהן מושל יהודי שהיה מושל המדינה הראשון שאינו מן המורמונים.

ביוטה נוטים בבחירות לתמוך ברפובליקנים האוכלוסייה המורמונית נוטים יותר להצביע עבור המועמד הרפובליקני מאשר לא-מורמונים.

המדינה לא הצביעה לדמוקרט לנשיא מאז 1964. באופן מסורתי, המועמדים לנשיאות הרפובליקנים משיגים את אחד משולי הניצחון הטובים ביותר שלהם כאן. יוטה הייתה המדינה הטובה ביותר של הרפובליקנים בבחירות 1976, 1980, 1984, 1988, 1996, 2000, ובשנת 2004 . בשנת 1992 הייתה יוטה המדינה היחידה במדינה, בה המועמד הדמוקרטי ביל קלינטון סיים מאחורי המועמד הרפובליקני ג'ורג הרברט ווקר בוש וגם אחרי המועמד העצמאי רוס פרו. בשנת 2004 זכה ג'ורג 'וו. בוש הרפובליקני בכל מחוז במדינה ויוטה העניקה לו את מרווח הניצחון הגדול ביותר של מדינה כלשהי. הוא זכה בחמש קולות הבחירות במדינה (אלקטורים) בהפרש של 46 נקודות אחוז עם 71.5% מהקולות. בבחירות לנשיאות 1996, המועמד הרפובליקני קיבל 54% יותר מהקולות ואילו הדמוקרט נתמך ב-34% בלבד.

בשנת 2008 יוטה הייתה רק המדינה עם הצד הרפובליקני ביותר, השלישית בארצות הברית (לאחר ויומינג ואוקלהומה), אבל ב 2012, כאשר המועמד המורמוני מיט רומני עמד בראש המפלגה הרפובליקנית, יוטה חזרה למקומה כמדינה הרפובליקנית ביותר בארצות הברית. למדינה 6 קולות בחבר האלקטורים.[10].

זכויות נשים

יוטה העניקה זכות הצבעה מלאה לנשים בשנת 1870, 26 שנה לפני שהפכה למדינה. היא הייתה אחת המדינות הראשונות שהנהיגו צעד זה. מבין כל מדינות ארצות הברית, רק וויומינג העניקה זכות בחירה לנשים קודם לכן. עם זאת, בשנת 1887 חוקק הקונגרס חוק אדמונדס-טאקר שאחד מהוראותיו היה ביטול זכות הבחירה של הנשים; זכות הבחירה המלאה לא הוחזרה עד שיוטה אושרה לאיחוד בשנת 1896.

יוטה היא אחת מ -15 המדינות שלא אישרו את תיקון שוויון הזכויות בארצות הברית [11].

אלכוהול והימורים

החוקים של יוטה ביחס לאלכוהול, טבק והימורים הם קפדניים ושמרניים. ליוטה מחלקת בקרת משקאות אלכוהוליים המסדירה את מכירת האלכוהול; ניתן לרכוש יין ומשקאות חריפים רק בחנויות המשקאות הממלכתיות, המדינה אוסרת על מכירת משקאות אלכוהוליים פירותיים בחנויות מכולת ובחנויות נוחות. החוק קובע כי משקאות כאלה חייבים כעת להכין תוויות חדשות שאושרו על ידי המדינה בחזית המוצרים המכילים אותיות גדולות בסגנון מודגש ובולט לעין הצרכן, המודיעים לצרכנים שהמשקאות מכילים אלכוהול ובאיזו אחוז. חוק אוויר נקי מקורה ביוטה הוא איסור עישון ברחבי המדינה האוסר זאת במקומות ציבוריים רבים. יוטה והוואי הן שתי המדינות היחידות בארצות הברית שחוקקות לאסור את כל סוגי ההימורים.

רמת חיים.

הבנק הפדרלי של פילדלפיה מפיק מדד חודשי שמשלב ארבעה מדדי בריאות כלכלית של המדינה. מדד זה — שכולל תעסוקה, אבטלה, שעות עבודת ייצור ורמות הכנסה — מספק סיכום של הביצועים הכלכליים של כל מדינה, ובאמצעותו אפשר לבחון את הפעילות הכלכלית בכל מדינה מאז תחילת הקורונה. השינוי במדד מאז מרץ 2020 מראה עד כמה ייחודי היה המצב הכלכלי של יוטה מאז תחילת המגפה. המדד הלאומי ירד ב–5.2% מאז מרץ, בעוד המדד של יוטה עלה ב–5.9%. יוטה היא המדינה היחידה שמציגה עלייה, מה שמציב אותה במעמד משל עצמה במדד זה.

מדדים מקרו־כלכליים אחרים, מציגים תוצאות דומות מבחינת יוטה. שיעור האבטלה ביוטה באוגוסט 2020, 5%, הוא השני הנמוך ביותר בארה"ב, כאשר השיעור הלאומי הוא 8.4%. התכווצות המשרות ביוטה בהשוואה לתקופה המקבילה בשנה הקודמת מסתכמת בפחות מרבע מההתכווצות הלאומית. מדדים אלה ואחרים מראים כי יוטה ספגה מידה פחותה משמעותית של נזק כלכלי במהלך המגפה בהשוואה למדינות אחרות.

חשוב לציין כי ההצלחה של יוטה ניכרת גם בנתוני הבריאות. שיעור התמותה המצטבר ביוטה — ככל הנראה המדד החשוב ביותר להצלחת ההתמודדות עם מגפה — הוא 0.63% (לעומת שיעור לאומי של 2.87%) ומדורג במקום הנמוך ביותר בארה"ב (נכון לנתוני אוקטובר 2020).

אך ייחודה של יוטה חורג הרבה מעבר לתגובתה לקורונה. לעתים קרובות מתייצבת יוטה במיקום חיובי במגוון מדדים כלכליים — שהבולטים שבהם הם השוויון בהכנסות והניידות החברתית. אז מהן הסיבות לביצועיה המשופרים של יוטה, או למה שנהוג לכנות "הייחודיות הכלכלית של יוטה"

אינדיקציה נוספת לייחודיות הכלכלית של יוטה היא שיעורים גבוהים של ניידות חברתית. קבוצת חוקרים בראשות הכלכלן איש הרווארד ראג' צ'טי, פירסמה ב–2014 מחקר תחת הכותרת "היכן היא ארץ ההזדמנויות? הגיאוגרפיה של ניידות בין־דורית בארה"ב. החוקרים זיהו את סולט לייק סיטי (לצד סן חוזה, קליפורניה) כבעלת השיעור הגבוה ביותר של ניידות מוחלטת בארה"ב.

צ'טי מגדיר את הניידות המוחלטת כסיכוי שילד ישתכר יותר ממה שהשתכרו הוריו בגילו. לצורך ניתוח הניידות הכלכלית נעזר הצוות שלו ברשומות מס הכנסה אנונימיות. הם גילו כי הסבירות לעבור מהחמישון העני ביותר לחמישון העשיר ביותר בסולט לייק סיטי היא 10.8% (הגבוהה ביותר בארה"ב), לעומת 4.0% בשרלוט (הנמוכה ביותר בארה"ב). הצוות של צ'טי סיכם: "בכמה מהערים — כמו סולט לייק סיטי וסן חוזה — יש שיעורי ניידות שאפשר להשוותם לאלה של מדינות בעלות השיעורים הגבוהים ביותר של ניידות, כמו דנמרק".

אולי זה נשמע מוזר לומר "קופנהגן" ו"יוטה" בנשימה אחת, אבל צ'טי אינו היחיד שערך השוואה בין יוטה למדינות סקנדינביה. מייגן מקארדל, בעלת טור בוושינגטון פוסט, כתבה פעם כי הרמות המדהימות של אינטגרציה, סולידריות קהילתית ואמון הופכות את יוטה לייחודית באמריקה. היא אמרה כי יוטה היא "קצת כמו ששוודיה היתה עשויה להיות אילו היתה מנוהלת על ידי לשכת המסחר האמריקאית"[12].

הערות

[1] עמירם ורבקה גונן, גיאוגרפיה של ארצות הברית, אב – אייל, רמת השרון, 1971, עמ'166-167

[2] ארבע הפינות (באנגלית: Four Corners) הוא שמו של מרובע גבולות בארצות הברית, בין הגבולות של המדינות יוטה, אריזונה, קולורדו וניו מקסיקו. זוהי הנקודה היחידה בארצות הברית בה מתלכדים גבולותיהן של ארבע מדינות.

בין ארבע המדינות מפרידים קווים ישרים: בין יוטה וקולורדו לשכנותיהן מדרום מפריד קו הרוחב 37 צפון, ובין יוטה ואריזונה לשכנותיהן ממזרח מפריד קו האורך 109 מערב. בנקודה, הממוקמת ברמת קולורדו, נמצא מונומנט ארבע הפינות הכולל גם מרכז מבקרים, והגובה דמי כניסה תמורת הזכות לראות את הנקודה המדויקת, בה נמצאת דיסקת ארד המציינת את הגבולות. המונומנט מנוהל בידי בני שבט נאוואחו החיים באזור. בקרבת מקום עובר הכביש המהיר US-160. אזור ארבע הפינות הוא מקום משכנם של שבטי הנאוואחו, המרוכזים בשמורת האינדיאנים אומת נאוואחו, בעיקר בפינה הצפון-מזרחית של אריזונה, אך גם ביוטה ובניו-מקסיקו (אך לא בקולורדו). הנקודה נמצאת גם בארבעת המחוזות סן חואן (יוטה), אפאצ'י (אריזונה), סן חואן (ניו מקסיקו) ומונטזומה (קולורדו). למרות שמדובר באזור נידח שאינו מיושב בצפיפות, הרי שמספר המטיילים באזור רב יחסית, שכן במרחק נסיעה מהמקום נמצאים מספר פארקים לאומיים

[3] Donald L. Baars, Red Rock Country: The Geologic History of the Colorado Plateau, Doubleday (1972)

[4] major levels of great salt lake and lake bonneville – Utah

[5] Utah Lake is overrun with carp, Salt Lake City: Deseret News, 22-09-2005

[6] Utah Lake's carp catch could reach 6 million pounds, Salt Lake City: Deseret News, 10-10-2009

[7] אלפלפה (Medicago sativa; אספסת תרבותית) הוא מין צמח פורח בסוג אספסת שתורבת וכיום משמש מקור חשוב למספוא. הצמח דומה בצורה בסיסית לתלתן, אלא שהוא מגדל אשכולות של פרחים סגולים קטנים. האלפלפה הוא צמח רב שנתי שאורך חייו הוא בדרך כלל 4–8 שנים, אך יכול להגיע ל-12 שנים, תלוי בזן ובאקלים הגידול. הצמח גדל לגובה של עד כמטר ויש לו מערכת שורשים עמוקה שעשויה להגיע לאורך של 15 מטרים, תכונה שמעניקה לו יכולת הישרדות גבוהה לאלפלפה פירות קטנים והשלב הראשון של צמיחתו הוא איטי, אך לאחר כמה חודשי ביסוס נוצר מעין "כתר" בראש מערכת השורשים. "כתר" זה מכיל ניצנים רבים שמאפשרים לו לצמוח מחדש פעמים רבות לאחר קציר או מרעה. מקור השם המדעי של סוג האספסת כולו – Medicago, מגיע מתקופת הרומאים ובעיקר מהסופר הרומי פלדיוס (אנ') בן המאה ה-4 שמזכיר בכתביו את הצמח. הצמח נקרא בפי הרומאים כך, משום שהם סברו שהוא בא מארץ מדי (בדומה לשמו הלטיני של האתרוג – Citrus medica שהגיע גם הוא ממדי לדעת הרומאים). למרות אזכורו של פלדיוס, אין עדויות רבות על תפוצת האלפלפה באזור הים התיכון באותה תקופה.

המילון הערבי מהמאה ה-13 "ליסאן אל-ערב" מפרש שה-"אל-פיספיסה" (אספסת) הוא מאכל בהמות. בספרד השתבשה המילה במאה ה-14 למילה הספרדית – אלפלפה ושימשה לכינוי חציר מזן משובח לסוסים. במאה ה-16 מתיישבי הקולניות של האימפריה הספרדית באמריקה הציגו אותו בפני המתיישבים בארצות הברית וכך נקלטה גם המילה בשפה האנגלית. כיוון שרוב היבול העולמי של האלפלפה מגיע מצפון אמריקה ומדרומה, נקלטה המילה בשפות רבות (כמו עברית).

[8] ויקיפדיה  UTAH

[9] נטל גוכנור, " זו דנמרק? זו שוודיה? לא, זו יוטה. איך הפכה מדינה רפובליקאית אחת למופת של שוויון חברתי והצלחה כלכלית", הארץ, 14-01-21

[10] ויקיפדיה Utah

[11] ויקיפדיה שם

[12] נטל גוכנור, " זו דנמרק? זו שוודיה? לא, זו יוטה. איך הפכה מדינה רפובליקאית אחת למופת של שוויון חברתי והצלחה כלכלית", (צרגמה: ), הארץ, 14-01-21