ירדן – טיול בארץ אדום

 

 

כתיבה וצילומים: גילי חסקין

 

 

להרצאה על ירדן לחצו כאן

 

ירדן הינה יצירה קולוניאלית חדשה למדי; פרי הנסיבות הגיאו-פוליטיות שיצרה מלחמת העולם הראשונה.  בשנת 1922 קרעו הבריטים את עבר הירדן מארץ ישראל (במסגרת "הספר הלבן של צ'רצ'יל) ונקבעה יחידה מדינית חדשה בשם "אמירות עבר הירדן" אשר בראשה הוכתר עבדאללה, בנו של השריף חוסיין מהשושלת ההאשמית.  מדינת "עבר הירדן" העצמאית קמה לאחר מלחמת העולם השנייה, ב- 1946. אז קיבל האמיר עבדאללה את התואר "מלך". בשנת 1950, עם סיפוח הגדה המערבית, שונה שם המדינה ל"ירדן".

עבור המטייל הישראלי, טיול בירדן איננו דומה לטיול במקום אחר.  עבורנו, זהו בעצם טיול לעבר הירדן המזרחי. ללא כל נימה פוליטית, זהו טיול לארץ ישראל של פעם.   במשך דורות לא היה הירדן גבולה של ארץ ישראל אלא עמוד שדרתה.  הגלעד היה קשור לגליל התחתון יותר מאשר לרמת מואב והרי מואב דומים יותר להר חברון מאשר לאדום.  כאן עברו בני ישראל בדרכם ממצרים, כאן התיישבו ראובן, גד וחצי שבט המנשה, כאן לחמו   השופט יפתח והמלכים שאול, דוד, יהורם ויהושפט.  כאן חיו גם העמונים, המואבים והאדומים, שכניהם ויריביהם של בני ישראל.  עבור החשמונאים, הורדוס, הרומאים ובעצם כל שליט, עד לתקופת המנדט הבריטי, היה עבר הירדן חלק אינטגראלי מארץ ישראל.  עבר הירדן נמצאת על הגשר ההיסטורי בין אסיה, אירופה ואפריקה. ארץ שכל שליט שכיבד את עצמו, מפרעה ועד צ'רצ'יל, מצא באזור זה עניין.

 

 

טיול בירדן הוא מסע רווי היסטוריה, אל כפרים ששם התנ"כי נשתמר בשמם הערבי, אל אתרי קרבות שדי בשמץ של דמיון כדי לראותם מתרחשים מחדש.  זהו גם טיול לערים הלניסטיות ורומיות, שאחת מהן, ג'רש, ידועה ביופייה בעולם כולו; לרצפות מוזאיקה מדהימות מהתקופה הביזנטית, למבצרי צלבנים מרשימים וכמובן לאתר הידוע מכולם, לפטרה. זוהי עיר שגם אם לא שווה למות למענה, שווה לטייל בה ביסודיות, לחזור ולטייל בה שוב.

על ההולכים לפטרה: ראו באתר הצנחנים

 

למרות המטען ההיסטורי והתרבותי ה"כבד", טיול בירדן מאפשר גם לקחת פסק זמן מהאירועים ההיסטוריים ולגלות מעט מנפלאות הטבע שיש לאזור להציע, כמו טיול סוסים לג'בל הארון, סיור גמלים בנופי הירח של ואדי ראם, שחייה בקניונים של נחל זרד, או צלילה בשוניות האלמוגים של הים האדום.

סיור בירדן מתאים גם ל"סתם" סקרנים וחובבי אוכל טוב, שרוצים להציץ אל מה ששנים רבות היה מעבר להררי החושך ובעצם נמצא כל כך קרוב.  נסיעה של מטיילים ישראלים לירדן הינה, עבור רבים, מימוש של חלום, אם לא של פנטזיה.  במשך כמה עשרות שנים היתה ירדן ארץ שמאחורי המיתוס של פטרה, טיולים אסורים אל הארנון, סיפוריהם של חיילי צה"ל שחנו בצאפי היא צוער הקדומה, זריחות מלהיבות מעל מדבר מואב, ומבטים עורגים מהערבה לעבר הרי אדום. פתאום הופך החלום לשגרה ושירי מדורה לנוהלי מעבר גבול. הילת המים הגנובים והשמצות על חיילי הלגיון בספרות זולה לנוער, מטשטשים נוכח מציאות של גבול פתוח.

 

 

ירדן היא ארץ נעימה וזהו עיקר חנה לנוסע הישראלי. יש בירדן קסם של מדינה מתפתחת. לא מפגרת חלילה, אך כזו שטרם כוסתה בשלמת בטון ומלט.  ארץ בה ניתן לנסוע במרחבי טבע בתולי שאיננו מופרע על ידי ישובים, בסיסי צבא או אשפה.  ירדן מאפשרת לישראלים הצצה אל עברם הפחות דחוס של אתרים תיירותיים כמו ים סוף או ים המלח.  יש בה איזו תמימות ראשונית; משהו שמזכיר את הגדה המערבית שפגשנו לאחר מלחמת ששת הימים.  לא אותה תחושת אופוריה של פעם, אבל יש דמיון רב בחיוכים, בריחות, במאכלים הטעימים, בקסם המזרחי ובתחושה הרומנטית של מפגש עם עולם חדש – ישן.  ירדן היא ארץ מכניסת אורחים להפליא, המשלבת מסורת מדברית עם השפעה בריטית, הניכרת בסדר המופתי, בנימוסים, בניקיון, במדי החיילים ובשפה האנגלית, המדוברת במקומות רבים.  ירדן היא הארץ עם הגבול המשותף הארוך ביותר, גבול שיצר חומה לא ברורה בין שני חבלי ארץ קרובים.  חומה שאחריה חיו בערבוביה בדווים, פלסטינים, דרוזים, צ'רקסים וצ'צ'נים.

ירדן  היתה ארץ אויב, שראשיה ניהלו מאחורי הקלעים, קשר עם מנהיגי ישראל.  ארץ שמנהיגיה יצרו ברית אסטרטגית עם הציונים כבר לפני יובל שנים, אך עם זאת זו ארץ, שעבור מרבית תושביה היינו ארץ אויב. ארץ הזקוקה להרבה שנות שכנות טובה ומפגשים חיוביים רבים עם האורחים המציפים אותה ממערב, בכמות ובקצב שכאשר נפרץ הסכר, היו זרים לרוחה. גם כיום, כשירדן ובעיקר פטרה, עלו על מפת התיירות העולמית,  יעבור זמן עד שתיסדק חומת הזרות, יתפוגג מעטה החשדנות ונהפוך לשכנים נורמאליים. ברור הוא ששלום ומלחמה הם עניין למנהיגים, אך על תחושותיו של האזרח הקטן שם, ישפיע לטובה יחסו של האזרח הישראלי, המטייל היוצא מכאן.

 

 

 

האוכל הינו אוכל ערבי, המוכר ברובו מן הארץ, אם כי "גזעי" יותר. את מקום תרנגול ההודו הפופולארי כל כך במטבח הישראלי תופש על -פי רוב כבש אמיתי.  לרוע המזל, לאוכל האקזוטי מאד יש גם מחיר לא זול.  האוכל הרגיל הוא טעים ,אף הוא אם כי אינו מגוון. מאכלי הרחוב הירדני הם פלאפל, חומוס, פול, באבא רנוג' (סלט חצילים עם טחינה), או שווארמה הנאכלים בפיתה.  מאכל טעים וזול הוא הפארוג' – עוף אפוי בגריל מסתובב המוגש עם סלט וחומוס.  קבאב הוא מאכל פופולארי אחר, הנמכר כמעט בכל מקום. המחיר נקבע על פי משקלו.

גיוון מה בשגרת העוף והקבאב מהווים תבשילי הבשר והירקות כדוגמת פסוליה (שעועית), באזילה (אפונה), בטטה (תפוחי אדמה) ומולוכייה – תרד עם בשר).  האטרקציה הגסטרונומית של ירדן היא המנסאף, המוגש באירועים מיוחדים.  זהו מאכל המורכב מכבש על מצע אורז וצנוברים, הנאכל בידיים.

בירדן קיימים בתי מלון מפוארים, לצד בתי הארחה צנועים. במקומות מיוחדים בנתה הממשלה בתי הארחה יפים, הנקראים Rest House.

מאמר זה יוקדש לארץ אדום, המחוז השקט ביותר והמטוייל ביותר

חבל אדום הוא האזור הגדול ביותר בירדן, ותופס כמעט את מחצית  שטחה.

 

 

הרי אֱדוֹם הם הרים פוריים המצויים על רמה בדרום-מערב ירדן, ממזרח לערבה.  אורך שרשרת ההרים הוא כ-170 קילומטר. הפסגה הגבוהה ביותר בהרי אדום היא הר רם, כ-40 קילומטר ממזרח לעקבה: גובהה כ-1,754 מטר מעל פני הים, והיא גם הפסגה הגבוהה בירדן. בארץ אדום גר בימי קדם העם האדוּמי, אשר לפי המסורת המקראית הוא מצאצאיו של עשיו, אחי יעקב.

 

הרי אדום משתרעים בין הערבה למדבר; בשטח שבין נחל זרד לאילת. אזור  גבוה ומדברי. ארץ אדום היא בעיקרה רמה גבוהה, פורייה למדי ועשירה במים. מופרדת ממדיין שבדרומה בנקרה העמוקה והרחבה בערך של ואדי חיסמה שהמשכו הוא ואדי ייתם היורד אל הערבה. מצפון גובלת את הרמה ניקרת נחל זרד (ואדי אל חאסה), המפרידה בינה לבין מואב. המעבר במזרח אל ספר המדבר, אינו ניכר בבת אחת, אלא מודרג. וכמו הגבולות בצפון ובדרום, היה מוגן במצודות. במערב יורדת הרמה בתלילות אל הערבה. הערבה היתה שייכת תמיד לארץ אדום ששלטה לפרקים גם על ארץ הנגב שממערב לה.

לעתים מחולקים הרי אדום לשני אזורי משנה: החלק הצפוני, ששוכן מנחל זרד ועד לעיירה שובך נקרא בשם ג'באל, ואילו הדרומי והגדול מביניהם, משובך ועד לואדי חיסמה, הוא הר שעיר הקרוי בפי הבדואים בשם ג'בל א-שערה.

 

 

 

הרי אדום שונים מיתר חלקי ארץ-ישראל בהרכבם, בגובהם ובצורתם. לצד אבני גיר יש בהם גם אבן חול אדומה באשדות המערב (מכאן השם) וגם סלעי יסוד. אבן החול משמשת כשכבה אטומה למי התהום.הרי אדום מזדקרים בתלילות מעל הערבה שממערבם ומעל הרמה שממזרחם  ומכאן ריבוי הגשמים באדום. בצפון ומרכז אדום מגיעה כמות המשקעים ל- 300-400 מ"מ בשנה

בממוצע. אדמתה מיטיבה לשמור על הלחות, בהשוואה להרי הגיר של ארץ-ישראל ולכן היא בעלת צמחייה רעננה והצמיחה בימים עברו גם יערות, שמהם הפיקו פחם להתכת  הנחושת. הרי אדום מתנשאים לגובה רב מעל הרי הנגב והערבה ולכך יש השפעה גדולה על האקלים, החקלאות והישוב. הנוף המרשים כונה על ידי הנוסע פאלמר (1878) "כאחת הארצות הציוריות ביותר בעולם".

 

 

רוב היישובים באדום נמצאים על גב ההר, סמוך לקוו פרשת המים,  במקום שנמצאים קרקעות ומים, תנאי הגנה ותעבורה נוחים.  שובך, בצרה, טפילה וכרך בנויים על רמות טבעיות המתנשאות מעל גיאיות עמוקים ומוגנות על ידי הטבע, למעט מצד מזרח, שם הנוף משתפל מתונות. ואמנם ביצורי הערים באדום היו תמיד לצד מזרח. תנאי הביטחון הרעועים אילצו את התושבים להתרכז באזורים המוגנים, תוך תשלום "מס אחווה" (פרוטקשן) לבדווים. עם שיפור תנאי הביטחון בזמן החדש, והצבת חילות המצב על ידי העות'מנים, החל תהליך הדרגתי של הקמת יישובי פרזות ובמקביל, החלו הנוודים לעבור ליישובי קבע. במרכז אדום של ימינו, נמצאת העיר פטרה המשמשת מוקד לתיירות. עיקר חשיבותו הכלכלית היא בנמל עקבה המהווה את הנמל היחידי בירדן. הנמל והעיר סבלו מאד כשתעלת סואץ היתה סגורה והדרך לאירופה חסומה.

 

 

 

עיר הנמל היחידה של ירדן. נמצאת מזרחית לאילת, 335 ק"מ דרומית לעמאן.   זהו אתר הנופש החביב ביותר על הירדנים.  קודם כל, בשל אקלימה החמים בחורף.  כאשר עמאן סובלת מסופות שלג, נהנית עקבה מאקלים של ˚20.  בקיץ, לעומת זאת, החום איננו נסבל.  מעבר לאקלים הנוח בחורף, מציעה העיר חופי רחצה יפים, ספורט מים ואתרי צלילה אל שוניות האלמוגים.  בשנים האחרונות מציבה עקבה אתגר אמיתי לתיירני אילת.  על החוף, מדרום למרכז העיר ומצפון לנמל, נמצאים משרד התיירות והמוזיאון ובו אוסף של מוצגים מאיילה, כפי שנקראה העיר בימי הביניים.  סמוך להם נמצאת המצודה הממלוכית, ששמרה על דרך החוגגים למכה ונהרסה בחלקה על ידי התותחים הבריטיים.  דרומה משם נמצא האקווריום, שגם אם איננו עשיר כזה של אילת הוא שווה הצצה.  לחובבי עתיקות מושבעים נמליץ לבקר בחורבות איילה הנמצאים בחלק הצפוני של החוף ובתל אל-חוליפה, שרבים הסוברים כי הוא עציון גבר העתיקה. התל נמצא מערבה לעיר וחצי ק"מ מצפון לגבול המפרץ.  סוכנויות הנסיעות מציעות טיולים מאורגנים אל ג'זירת פרעון, "אי האלמוגים", הנמצא בשטח מצריים, כ- 8 ק"מ מדרום לטאבה. עקבה איננה מציעה חיי לילה כמו באילת, אך השלווה והחופים עטורי הדקלים מחפים על כך.  בעיר מסעדות טובות וזולות.

 

 

ואדי ראם, הנמצא באמצע הדרך בין עקבה לפטרה, מציע את אחד מנופי המדבר היפים במרחב הקרוב. סלעי אבן חול הנראים למרחוק כהררי קצפת, דיונות בכמה גוונים ובקעה רחבת ידיים, שההרים העוטרים אותה, מעניקים לה מראה מלכותי.  ואדי ראם היה אחת התחנות החשובות של לורנס איש ערב בזמן המרד הערבי והוא מתואר בספרו "שבעת עמודי החכמה". במקום מקדש נבטי, כתובות סלע רבות, מעיינות, קשת טבעית מאבן חול, ערוצי נחלים. ואדי ראם מציע אין ספור של אפשרויות כגון טיולי גמלים, סיורי טנדרים פתוחים, טיולים רגליים, טיפוס צוקים ובעתיד גם מצנחי רחיפה.  במקום, מסעדה לא זולה ולידה קמפינג. ניתן ללון באוהל בדואי גדול, על גבי מזרונים.  המקום התפתח מאד בשנים האחרונות. גורמי תיירות מקומיים, מסודרים יותר או פחות, מציעים טיולי ג'יפים בני מספר שעות, עד טיול בן ארבעה ימים המסתיים בפטרה.

 

לקריאה נוספת: המדבר – מאפיינים גיאוגרפיים ומקומו בתרבות, התמר: גידולו והשימוש בו

 

 

עיר נבטית שקבריה חצובים בסלע.  מכונה בירדן גם "העיר הוורודה".  נמצאת סמוך לכפר ואדי מוסא,  195 ק"מ דרומית לעמאן;  35 ק"מ מערבית לעיירת המחוז מעאן. זהו האתר ב"הא" הידיעה בירדן כולה ומן המרהיבים במזרח התיכון. שווה לטרוח הרבה כדי להגיע אליה.  

פטרה היתה בירתם של הנבטים, אדוני המדבר, ששלטו בסחר הבשמים בין המאות ה- 2 לפנה"ס עד לראשית המאה השנייה לספירה.  מהעיר נותר בעיקר הנקרופוליס – עיר המתים.  הנבטים והרומאים אחריהם חצבו קברים מרשימים במצוקי אבן  החול האדמדמה.  בקברים החצובים ניתן לראות אלמנטים ערביים וקלאסיים משמשים בערבוביה. הרבה מהקסם של פטרה נובע ממיקומה המדהים לצד ואדי מוסה, סמוךלואדי עראבה.  מצוקי אבן החול נופלים בתלילות אל קניון עמוק ובר הגנה.  במשך שנים האתר היה כמעט לא ידוע. הבדווים טרחו להעלימו מידיעת המבקרים בהאמינם שבקברים מוחבאים אוצרות. עד שב- 1912, לאחר מסע מפרך וכמה תחבולות, התגלה המקום על ידי החוקר השוויצרי בוקהארדט. עבור הישראלים, פטרה היא הרבה יותר מאשר עיר חצובה בסלע. פטרה במשך שנים היתה חלום, היתה מיתוס, אתגר של גבורה ונחישות.  ישראלים רבים חלמו להגיע אליה, בעיקר בשם האתגר שגילמה.  עשרה צעירים ישראלים שילמו בחייהם כדי להגשים את החלום. ייתכן שאין מקום בעולם שיוכל להחליף את אותה פטרה דמיונית, "פטרה של מעלה" שבכיסופים, אך גם "פטרה של מטה" הינה אתר מלהיב.  

 

 

לחלק מקברי הסלע של פטרה חזיתות כשל ארמונות, המגיעות לגובה של עשרות מטרים.  אלו אינם מבנים העומדים בזכות עצמם. אדריכלות הקברים של פטרה היא אדריכלות פנטסטית, הדומה יותר לציור מאשר למבנה. לשמות הקברים אין חשיבות.  הם ניתנו להם על ידי הבדווים או החוקרים הראשונים, על סמך צורתם. מרבית המטיילים מגיעים לכאן מעקבה או עמאן וחולפים על פני הקברים במשך מספר שעות.  אך יופיו של המקום מחייב לפחות סיור בן יום שלם.  הוא יכול להציע אפשרויות גם ל- 2-3 ימי טיול. בשעות היום האתר הומה מבקרים. השעות הנעימות הן שעות הבוקר ואחרי הצהריים, אז האתר ריק יחסית. מרבית התיירים עוברים את שלושת הק"מ עד לכניסה לאתר, כשהם רכובים על סוסים בדואים כחושים.  דומני שההליכה הרגלית איננה רק מעניינת יותר, אלא גם נוחה יותר. לקשישים ולמוגבלים מבחינה פיזית, ניתן לשכור כרכרות.  סמוך לשער האתר מתגלים שלושה מונומנטים המכונים צהרייג' והם כנראה מבני קבר לא גמורים.  בהמשך הדרך נראה קבר מרשים עטור מונומנטים דמויי פירמידה מאורכת ונקרא קבר האובליסקים. מעט אחריו, בנוי סכר למניעת נזקי שיטפונות וסמוך לו גרם מדרגות המוביל לאתר הפולחן אל מדרס. הכניסה לאתר עצמו היא דרך נקיק יפהפה המכונה אל סיק.  בתוך הסיק, מצטמצם השביל לכדי חמישה מ' והקירות מתנשאים לגובה של מאתיים מ' מכל צד.  לאורך הערוץ נראות תעלות מים נבטיות, צינורות חרס וחלקי סכרים. בסיומו של הסיק, מגיעים למרשים במבני פטרה, הלוא הוא ח'זנת פרעון (אוצר פרעה).  

 

 

זוהי חזית מונומנטאלית ובה אלמנטים המזכירים את אלו של הארמון הצפוני שבמצדה.  תמונות הסיום של אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון צולמו כאן.  השעות הטובות לביקור בח'זנה הן  08:00-10:00 בבקר, כשהמבנה זוהר באור קרני השמש.  אחרי הליכה קצרה נוספת, מגיעים לסדרה מרשימה של קברי ענק ולידם בתי קפה.  סמוך להם מטפס שביל מדרגות אל ג'בל מטבח, הלוא הוא אתר הקרבת הקורבנות ובו במות פולחן נבטיות. במקום בו פונה הואדי צפונה, מגיעים לתיאטרון החצוב בסלע ובו מקום ל- 4,000 צופים.  מאחורי התיאטרון נפתחת הבקעה של פטרה.  בקיר הסלע המזרחי, על צלעו המערבית של ג'בל אל-ח'ובתא, נמצאות כמה מחזיתות הקברים המרשימות של פטרה.  הראשון לעולים מהוואדי הוא קבר האורנה (כד לאכסון אפר מתים) שהפך להיכל משפט רומאי ולכנסייה ביזנטית ולו בסיס בנוי, הבאים אחריו לפי הסדר לכיוון צפון הם קבר המשי, הבוהק בגוני אבן החול המעטרים אותו, הקבר הקורינתי, הדומה בעיצובו ל"ח'זנה" (שהוזכרה לעייל) וקבר הארמון, שהוא חיקוי לארמון רומאי בן שלש קומות ואחד המבנים הגדולים בפטרה.  בהמשך הדרך לאורך קיר הסלע, מגיעים לקברו של סקסטיוס פלורנטינוס, שליטה הרומי של העיר בתקופת הדריינוס.  אחרי הצהריים נשקף מראה מרשים של חזיתות הקברים מאזור קצר בנת פרעון, מראש גבעת אל חביס ויפה מכולן זו הנשקפת מג'בל מטבח.  מהקברים מערבה מוביל השביל אל רחוב העמודים של העיר. ניתן גם לפנות לכיוון ההפוך ולאת מהאתר. יציאה זו נועדה בעיקר למי שמגיע לבקר באתר ביום נוסף ואינו רוצה לעבור שוב דרך ה"סיק". מכול מקום, הדרך מובילה את המטייל אל רחוב העמודים מהמרשים, לצד הנימפיאון, אל השער הרומאי, כשמיד אחריו נפתח הטֶמֶנוֹס, המתחם המקודש.  ממזרח לשער הטמנוס נראה מקדש האריות המכונפים, שנקרא כך על שם האריות המגולפים, שניצבו בראש כותרות העמודים.  זהו מקום המוקדש לאתרעתה, אלת הפריון הנבטית.  בקצה המתחם, בנוי המקדש הראשי של הנבטים בו סגדו לדוּשָׁרָא, האל ללא פנים.

 

 

 זהו מבנה מרשים בן שלש קומות שכונה מאוחר יותר "קצר בנת פרעון".  במקום מוזיאון קטן ומספר בתי קפה, מציעים אוכל במחיר צנוע ובטעם צנוע עוד יותר.  הדרך הראשית מובילה סמוך למוזיאון ובית ההארחה הסמוך לו אל נקיק צר המטפס אל ג'בל א-דייר. השביל מטפס אל רמה שבשוליה מזדקר מבנה קבר מרשים המזכיר בחזותו ארמון, דומה לח'זנה ונראה בעליל שבוניו הושפעו ממנה. מול הקבר, בית קפה בדואי סימפטי. מא-דייר מוביל שביל אל תצפית יפה על נחל הערבה ועל בתי מושב פארן. במרחק  8 ק"מ מצפון למלון  ,Forumנמצאות העתיקות של האתר הפרה-היסטורי אל ביידה, שגילו המשוער 9,000 שנה. סמוך לו נקיק שבקירותיו חצובים מספר קברים והוא מכונה "פטרה הקטנה".  ניתן ללכת בשביל הררי יפהפה מאל ביידא לג'בל א- דייר.  יש צורך במורה דרך בדואי. הליכה קשה וחווייתית יותר היא הטיפוס לג'בל הארון הלוא הוא "הוֹר ההר", קברו המסורתי של אהרון הכהן.  הטיפוס אורך כשש שעות ומן הפסגה נשקף נוף מרהיב של הוד קדומים.

 

לקריאה נוספת: רחל סבוראי מספרת על המסעות לפטרה, התרבות הנבטית, ההתייחסות למוות בתרבויות שונות

 

 

מצודה צלבנית גדולה, הנמצאת על גבעה מבודדת,  60 ק"מ מדרום לטפילה.  השרידים אינם מרשימים כמו אלו של כרך, אך המיקום מרהיב עין.  המצודה שנקראה בשעתו מון ריאל (הר המלך) הוקמה    ב- 1115 על ידי בלדווין ה I-מלך ירושלים, כדי להגן על הדרך מקהיר לדמשק.  המקום נכבש על ידי צלאח א-דין ולימים שופץ על ידי הממלוכים, שהוסיפו למצודה מגדלים עגולים.  השומר באתר ישמח להצביע על גרם מדרגות תת קרקעי שהוביל בעבר למעיין.

 

 

 

זהו כפר ציורי להפליא, נטוש ושמור הנמצא 25 ק"מ דרומית לטפילה.  הכפר בנוי בגובה של  1,300 מ' מעל פני הים, למרגלות ג'בל עטאיטה.  אל הכפר מגיעה דרך כורכר, הנאבדת בין סמטאותיו.  זהו כפר קטן על פי התהום, הבנוי בקתות שטוחות גגות, המזכירות מעט את הארכיטקטורה העממית האופיינית לאזור מאז התקופה הנבטית.  מרבית התושבים נטשו את המקום ושלטונות ירדןהשכילו לשמרו ולשלב בו לינת תיירים.  ניתן לצאת לסיבוב בן שעתיים בבוסתנים המקיפים את הכפר. מיטיבי הלכת יוכלו לרדת רגלית מהכפר אל מכרות הנחושת של הקיינים באל-פינאן (פונון) הסמוכה. במרחק כמה ק"מ מן הכפר נמצאת שמורת טבע ובה שרידים מרשימים של חורש, יעלים וצבועים מפוספסים.