הגאוגרפיה של קמצ'טקה

כתב: גילי חסקין

תודה לגדעון ביגר, על הערותיו.

תודה לאביבית על עזרתה בתרגום.

לאלבום תמונות מטיול וולקנים בקמצ'טקה – יולי-אוגוסט 2019

ראו באתר גם : הרצאה על קמצ'טקה ;  היסטוריה של קמצ'טקה וגילויו של חצי האי ;

חוויה וולקנית בקמצ'טקה ;  בין דובים לגייזרים-טיול קלאסי בקמצ'טקה

במזרח הרחוק של רוסיה, נמצא חצי האי קמצ'טקה. זהו חבל ארץ נידח, מרהיב ומבודד, שמהווה מחוז כיסופים, לחובבי טבע פראי. זהו אזור של פעילות געשית תוססת. יש בו שפע של גייזרים, פומרלות, בריכות של מים חמים, בוץ מבעבע, קרחונים, יערות, אגמים ומגוון גדול של בעלי חיים, ובהם עופות ענקיים, אילי צפון, שועלים, זאבים וידועים מכולם, הדובים החומים שצדים את דגי הסלמון.

חצי האי קמצ'טקה גדול מאוד , אבל מיושב בדלילות. משום כך זכה לפיתוח מינימלי, ממנו יוצאים נשכרים, חובבי הטבע, שהוא כמעט ואינו נגוע. תנאי מזג האוויר קשים והתעבורה אינה פשוטה. ההתניידות במשאיות רוסיות בעלות יכולת עבירות גבוהה, ים נוחות מינימלית. לחלק מהמקומות האטרקטיביים, ניתן להגיע רק במסוק. אולם המרחק, הקשיים והאתגר הקשור בהם, הם חלק מחוויית הטיול במקום ובכל מקרה, הנופים העוצמתיים והטבע הבראשיתי מעניקים תמורה הולמת למאמץ הכרוך בהגעה אליהם.

מיקומה של קמצ'טקה, על קו התפר הרגיש, שבין הלוח של האוקיינוס השקט, ללוח האסייתי, גורם לפעילת געשית רבה. בקמצ'טקה ישנה הצפיפות הגבוהה ביותר של הרי געש בעולם, עם עשרות הרי געש פעילים, אשר 19 מהם הוכרזו כאתרי מורשת עולמית של אונסק"ו, לצד גייזרים.

אך לא רק נופים געשיים יש למקום להציע אלא גם יערות, קרחונים, אגמים, מפרצים ומפלי מים. הטבע העשיר הזה הוא מקום חיות עבור מינים רבים של בעלי חיים שמתגוררים פה מקדמת דנא. זהו, למשל, אחד המקומות הטובים בעולם לצפות בדובי ענק שצדים את דגי הסלמון ששוחים במעלה הנהרות. בנוסף לדובים, אפשר לראות פה גם כלבי ים, לווייתנים ובעלי כנף רבים, כולל עיטים ועיטמים.

ראו: סרטון הזמנה לטיול בקמצ'טקה.; גילי חסקין מספר על הטיול בחצי האי קמצ'טקה.

מפת קמצ'טקה[1]

קמצ'טקה נמצאת בחלק המזרחי ביותר של רוסיה, ממש על מיצר ברינג (Bering), הנושק לאלסקה. גודל המחוז שטח המחוז כולו הוא 472,300 קמ"ר. הוא משתרע מחצי האי קמצ'טקה שבדרום ועד לים הקרח הצפוני. שטחו של חצי האי קמצ'טקה, הוא 270,000 קמ"ר. גדול פי 12, משטחה של מדינת ישראל. מספר התושבים 322,000. למעלה ממחציתם (180,000),חיים בבירה, פטרופבלובסק.

מקור השם "קמצ'טקה", במילה konchachal  בשפת הילידים הקוריאקים, שהוראתה "האנשים מהקצה הרחוק" .

החבל המנהלי קמצ'טקה, או ברוסית Kamchatsky kray, הוא סובייקט (יחידה מנהלית) בפדרציה הרוסית[2] שהוקם ב-1 ביולי 2007 בעקבות האיחוד[3] בין מחוז קמצ'טקה (Kamchatka Oblast) והמחוז האוטונומי הקוֹרִיאָקי (Koryak Autonomous Okrug). מבחינה מנהלית, חבל קמצ'טקה משתייך למחוז הפדרלי של  המזרח הרחוק.[4] האזור המעניין של המחוז, חצי האי קמצ'טקה, בחלקה הדרום מזרחי של סיביר, שכאילו שולח אצבע לכיוון האיים היפנים.

מיקום

קמצ'טקה נמצאת באזור התת-ארקטי; נושקת לאזור הארקטי. באופן רגיל, מדובר באזור מסביב לקוטב הצפוני של כדור הארץ[5]. מקור המילה "ארקטי", ביוונית  αρκτως – "ארקטוס", שמשמעותו דוב. הסיבה למקור זה הוא מיקום מערכת הכוכבים הקרויה  "הדובה הגדולה" מעל לאזור הארקטי.

יש הגדרות רבות לאזור הארקטי. בדרך כלל רואים את גבול האזור בגבול הצפוני של החוג הארקטי (66° '33 צפון), שהוא גם גבול שמש חצות וליל הקוטב. הגדרות אחרות מבוססות על אקלים ועל אקולוגיה, כמו קו העצים (הקו שצפונית לו עצים אינם גדלים). החיים באזור הארקטי כוללים אורגניזמים החיים בקרח, דגים ויונקים ימיים, עופות, בעלי חיים יבשתיים וחברות אנושיות. התרבויות והעמים הילידים של האזור הארקטי הצליחו להסתגל לתנאיו הקיצוניים. במחקר ההתחממות העולמית נחשב האזור למערכת התרעה מוקדמת לכדור הארץ.

חצי האי קמצ'טקה, שוכן בחלקו הצפון-מזרחי של המזרח הרחוק של הפדרציה הרוסית (בדרום-מזרח סיביר לכיוון איי יפן)  וגובל במזרח –  באוקיינוס השקט, בים בֵּרִינְג [6](Bering Sea), החוצץ בין חצי האי קמצ'טקה לבין חצי האי אלסקה[7] ובמערב –בים אוֹחוֹצְק (Sea of Okhotsk)[8].  שאר חלקי החבל המנהלי קמצ'טקה נמצאים בחלק היבשה שמצפון לחצי האי קמצ'טקה, באי קָרָגִינְסְקִי  Karaginsky Island)) [9] ובאִיֵּי קוֹמַנְדֵר (Commander Islands)  [10].

חצי האי קמצ'טקה נמתח לאורך 1,200 ק"מ, מצפון-צפון-מזרח, לדרום-דרום-מערב. רוחבו המרבי 450 ק"מ. לשון היבשה, שבקצהו הדרומי ביותר של חצי האי הדרומי ביותר של חצי האי קמצ'טקה  נקראת כֵּף לוֹפָּטְקָה[11] (Cape Lopatka). מצפון לו, בצדו של האוקיינוס השקט נמצא מפרץ אָבָצָ'ה (Avacha Bay)  [12] ובו, שוכנת בירת החבל – פֶּטְרוֹפַּבְלוֹבְסְק-קַמְצַָ'טְסְקִי (Petropavlovsk-Kamchatsky).

שמותיהם של ארבעת חצאי האי, שאותם אפשר למצוא מצפון לכף לופטקה, לאורך חופו המפורץ של האוקיינוס השקט, מדרום לצפון הם (מחצי האי הדרומי עד חצי האי הצפוני):  Shipunsky Point, Kronotsky Point, Kamchatsky Point, Ozernoy Point .

המפרץ הגדול שמצפון ל-Ozernoy Point , הוא מפרץ קָרָגִינְסְקִי (Karaginsky Bay) שאחת הנקודות הבולטות בו הוא האי קָרָגִינְסְקִי (Karaginsky Island). מצפון-מזרח למפרץ קרגינסקי, בחופו של ים ברינג נמצא מפרץ קוֹרְפָה (Korfa Bay) שבו שוכנת העיירה (Tilichiki)[13] . מול מפרץ  Korfa, בפינה הצפון-מזרחית של ים אוחוצק, אפשר למצוא את מפרץ שֶׂלֵיְחוֹב (Shelikhov Gulf)[14].

בצפון מזרח חצי האי, נמצא מפרץ קרגינסקי, ומצפון-מזרח לו נמצאים מפרץ קורפה  (Korfa Bay)  ומפרץ אוֹלִיוּטוֹרְסְקִי (Olyutorsky Bay).

את מרביתו של השטח, תופשים שני רכסי הרים מקבילים, שנוצרו בקימוט האלפידי, יחד עם הרי הקוריאיקים (Koryak Mountains) שמצפונם והאיים הקוריליים (Kuril Islands) שמדרומם[15]. רכס הָרֵי Sredinny (שהוראת שמו "מרכזי") [16] משתרע לאורך מרכזו של  חצי האי קמצ'טקה  – בין הנקודה הצפון-מזרחית בו לנקודה הדרום-מערבית בו. זהו רכס של הרי געש שרובם הרי געש רדומים[17] או הרי געש שכבתיים[18]. רכס הרי Vostochny  (מזרחי)  [19] משתרע לאורך חופו הדרום-מזרחי של חצי האי.

בין שני הרכסים, נמתח שקע טקטוני רחב, המנוקז על ידי נהר, ובו עובר הכביש היחידי בקמצ'טקה. נהר הקמצ'טקה (Kamchatka River) , הזורם לאורך 758 ק"מ, מצפון מזרח להר הגעש אבצ'ה (Avacha), ממשיך לזרום צפונה לבקעה המרכזית, פונה מזרחה סמוך לעיירה קְלִיוּצִ'י ( Klyuchi)[20] , שב ל-Ust-Kamchatsk, כדי להיכנס לאוקיינוס השקט מדרום ל-Kamcahtsky Point.

במאה ה-19, היה שביל, שיצא מאזור העיירה קליוצ'י, חצה את ההרים  והגיע  לנהר טיגיל (Tigil) [21] ולעיירה בשם זה,  בצדו המערבי של חצי האי. באותה התקופה הייתה העיירה Tigil, נקודת הסחר העיקרית בחופו המערבי של חצי האי. המחוז הקוריאקי שוכן מצפון לטיגיל ומדרום לה, זורם נהר ה-אִיכָה (Icha River) [22]. בנקודה דרומית למקורו של נהר הקמצ'טקה' נהר הבִּיסְטֱרָאִיָה (Bistraya River)[23] מתעקל לכיוון דרום-מערב כדי להישפך לים אוחוצק סמוך ליישוב Bolsheretsk[24]. נמל Ust-Kamchatsk שוכן בשפך הנהר.

בעבר, הנמל שחיבר את חצי האי קמצ'טקה לים אוחוצק היה ב-Bolsheretsk.

מדרום לנהר הביסטראיה זורם נהר ה-Golygina[25]

יש כביש ראשי המקשר את פֶּטְרוֹפַּבְלוֹבְסְק-קַמְצַָ'טְסְקִי ושאר היישובים במרכז חצי האי  והמוביל ל-Ust-Kamchatsk. חלקו הדרומי של הכביש סמוך למגורי אדם  והוא עשוי אספלט. ואולם הכביש המתקדם צפונה הוא דרך חצץ. כמו כן יש כביש ראשי המקשר בין בירת החבל פֶּטְרוֹפַּבְלוֹבְסְק-קַמְצַָ'טְסְקִי (Petropavlovsk-Kamchatsky) ל-Bolsheretsk. בשני הכבישים הראשיים הללו יש שירות אוטובוסים. יתר הדרכים בחצי האי הן בדרך כלל דרכי חצץ לא סלולות, ורק רכבי שטח יכולים לנסוע בהן. בשל הדרכים הרעועות בקמצ'טקה, התחבורה, נהוג להתנייד באזור בכלי טיס.

הפסגה הבולטת בבקעה המרכזית  היא  פסגתו  של הר הגעש השכבתי קְלוּצֶ'בְסֱקָאִיָה סוֹפְּקָה (Klyuchevskaya Sopka). נמצא מדרום-מזרח לעיקולו של נהר הקמצ'טקה. ממערב ל-Kronotsky Point  נמצאת 'השמורה הלאומית הבִּיוֹסְפֵרָה[26] של קְרוֹנוֹצְקִי' ובה נמצא הר הגעש קרונוצקי ו'עמק הגייזרים'[27] .

החוף המערבי ישר ברובו ולאורכו מישור משופע בביצות. החוף המזרחי הררי, מצוקי  ומפורץ ושולח זרועות של חצאי איים.

תחנה גאו תרמית קטנה, המנצלת זרם תת קרקעי של מים חמים, פועלת בקמה הדרומי של חצי האי.

בקמצ'טקה מצויים מחצבי פחם, נפט, זהב, נציץ, גופרית וטוף געשי.

גיאולוגיה והרי געש

את נהר קמצ'טקה ואת הבקעה המרכזית שבחצי האי מְאַגְּפוֹת חגורות געשיות[28] גדולות ובהן 160 הרי געש ו-29 מהם עדיין פעילים. חוקר הטבע והגאוגרף סטפן קרשניניקוב (Stepan Krasheninnikov), הצהיר ב-1755: "ייתכן שאין שום אזור בעולם שבו ניתן למצוא כל כך הרבה הרי געש ומעיינות חמים בתוך אזור כה קטן כמו כאן בקמצ'טקה".

לסרט של ה"נשיונל ג'אוגרפיק" על הרי הגעש של קמצ'טקה

שקע קוריל-קמצ'טקה (Kuril-Kamtchatka Trench) נמצא על חגורת האש שמקיפה את האוקיינוס השקט ומתאפיינת בפעילות געשית נמרצת.  אזור זה, כולל כמה מהרי הגעש הפעילים ביותר על פני כדור הארץ, מתאפיין ברעידות אדמה תכופות עקב תזוזות הלוחות הטקטוניים[29].  בנקודה שבה עובר הלוח הפסיפי (של האוקיינוס השקט) הפחתה, מתחת ללוח האירואסייתי, בקצב של 80 מ"מ לשנה, קיים ריכוז של הרי געש ומוקדי רעש אדמה. טריז של חומר ממעטפת כדור הארץ, השוכן בין הלוח הפסיפי המופחת, לבין הלוח האירואסייתי שמעליו, הוא המקור לגעשיות הפעילה לאורך כל חצי האי קמצ'טקה. לכן, לעיתים קרובות, מופיעים אירועי התפרצות הרי געש, גלי צונאמי ואירועים סייסמיים, שנובעים ממוקדים עמוקים באדמה.

אחד המאפיינים הבולטים של חצי האי קמצ'טקה' הוא הצפיפות הגבוהה של הרי הגעש ושל תופעות געשיות נוספות. בשנת 1996 הכריז ארגון אונסק"ו על 'הרי הגעש של קמצ'טקה, כאתר מורשת עולמית, בשם, "הרי הגעש של קמצ'טקה".  האתר כולל שישה אזורים ובהם 19 הרי געש פעילים. ששת האזורים משתרעים על שטח של 39,958 קמ"ר, לאורך של כ-600 קילומטרים מצפון לדרום.

חצי האי קמצ'טקה הוא האזור הגעשי ביותר ביבשת ארואסיה ובו יש חרוטים געשיים[30] פעילים רבים. כמו כן, מוכר חצי האי קמצ'טקה, בכינוי 'ארץ של קרח ואש'[31]. ב-16 באוקטובר 1737 התרחשה באזור רעידת אדמה בדרגה 9.3 לערך בסולם מגניטודה לפי מומנט[32] וב-4 בנובמבר 1952, נמדדה באזור רעידת אדמה בדרגה 9. [33]

שרשרת של רעידות אדמה שטחיות יותר תועדה באפריל 2006[34]. ב-18 ביולי 2017 התרחשה באזור רעידת אדמה בדרגה 7.8 בסולם מגניטודה לפי מומנט. רעידת האדמה הכתה בחצי האי קמצ'טקה ובעקבותיה היו התרעות לצונאמי בחלקים מסוימים באזור האוקיינוס השקט[35].

ההתפרצויות הדרמטיות ביותר במאה ה-21 היו אלה של הר הגעש טולבאצ'יק (Tolbachik), שגובהו 3682 מ' והוא נוצר לפני 10,000 שנה, מתוך הר געש קדום יותר.

לטולבצ'יק שתי פסגות: פלוסקי (Plosky) טולבצי', היינו, "שטוח" ואוסטרי (Ostry) טולבצ'יק, שהוראתו מחודד.

שהתפרץ ביולי -1975. זרם לבה רותחת ניגר מלועו וחלקיקי האש יצרו חרוטים וולקניים סביב סביב. ההתפרצות נמשכה ברציפות עד סתיו  1976. מאוחר יותר, חוותה קמצקטקה התפרצות בנובמבר 2012. התפרצות זו לא יצאה מלועו של ההר, אלא מסדק שנפער למרגלותיו. הזרימה המשיכה עד ספטמבר 2013.

ראו סרטון: התפרצות הר הגעש טולבצ'יק

נוהגים למיין הרי געש הן על פי אופי התפרצותם והן על פי צורתם החיצונית. הרי הגעש של קמצ'טקה מייצגים את כל קשת סוגי ההתפרצויות: הוואית[36], סטרומבוליאנית[37], וולקנית[38], פלאנית[39] ופליניאנית[40], וגם את מרבית הצורות הנפוצות: חרוט געשי, חרוט מגן, סומה-וזוב[41] והר געש שכבתי.

ראו באתר זה: וולקניזם.

סרטון: הר גורלי

בנוסף, יש בקמצ'טקה מגוון של תופעות געשיות: מעיינות חמים, גייזרים, בורות בוץ, קלדרות ומינרליזציה. שפע הרי הגעש והתופעות הגעשיות מהווים אתרים קלסיים למחקרים וולקנולוגיים ולכן הוקם במקום ב-1962 מכון וולקנולוגי ,המעסיק כיום כמה מאות חוקרים.

הר הגעש הגבוה ביותר הוא קְלוּצֶ'בְסֱקָאִיָה סוֹפְּקָה (Klyuchevskaya Sopka), המוכר גם כ"קליוצ'ווסק" (Cliuchwesc) שהוזכר לעייל. גובהו 4,750 מטר (או 15,584 רגל). זהו  הר הגעש הפעיל הגבוה ביותר באירואסיה בחצי כדור הארץ הצפוני[42]  הר זה הוא אחד מהרי הגעש הפעילים ביותר בקמצ'טקה. במשך 300 השנים האחרונות הוא התפרץ לפחות 73 פעמים, הפעם האחרונה הייתה ב-2011. הר זה פלט, בהתפרצותו ב- 1829, יותר מ- 3.5 ק"מ מעוקבים של לבה.

התפרצות הר הגעש קְלוּצֶ'בְסֱקָאִיָה סוֹפְּקָה (Klyuchevskaya Sopka).

אולם הר הגעש המרשים ביותר הוא הר קרונוצקי (Kronotsky)  שעליו אמר צמד הוולקנולוגים הידועים רוברט וברברה דֶקֶר (Robert and Barbara Decker): "החרוט המושלם של קרונוצקי בקמצ'טקה הוא מועמד עיקרי לתואר הר הגעש היפה ביותר בעולם.[43]".

הרי הגעש היותר נגישים, שאותם אפשר לראות מפֶּטְרוֹפַּבְלוֹבְסְק-קַמְצַָ'טְסְקִי (מבירת חבל קמצ'טקה), הם הר הגעש קוֹרִיָאקְסְקִי (Koryaksky) והר הגעש אָוָוצ'ינְסְקִי (Avachinsky). קוריאסקי הוא הר געש שכבתי פעיל השוכן מצפון-מערב לפטרופבלובסק-קמצ'טסקי. שיפוע החרוט בתחתיתו הוא 20° והוא גדל ל-35°-30° בחלקו העליון. פסגת ההר שוכנת בגובה של 3,456 מטרים מעל פני הים, והוא בולט כ-2,300 מטרים מהרמה שמצפונו ו-3,300 מהמישור שלדרומו. מדרונות ההר חרוצים בערוצים עמוקים, ועל המדרון המזרחי של ההר יש שני קרחונים שגודלם קילומטר אחד ו-4.2 קילומטרים.

י

בחלק המערבי של הפסגה, יש לוע געשי בקוטר 180–200 מטרים ובעומק של 20–30 מטרים. הלוע נפרץ בצדו הדרומי שממנו יש קילוח לבה קצר. פומרולות פועלות במדרון הצפון-מערבי בגובה של 3,000 מטרים וכן מתוך הלוע המכוסה בקרחון.

קוריאסקי התפרץ פעם ראשונה בתקופה המודרנית ב-1890. ההתפרצות התבטאה בפליטה של לבה מסדקים שנפערו במדרון הדרום-מערבי של ההר ובהתפרצויות פריאטיות[44]. התפרצות מתפוצצת קצרה התחוללה ב-1926, ואחריה ההר היה רדום עד דצמבר 1956. ההתפרצות של 1956 הייתה עזה יותר מקודמותיה, כשמדד ההתפרצות הגעשית[45] שלה היה 3, והיא חוללה זרמים פירוקלסטיים[46] ולהארים[47]. ההתפרצות נמשכה עד יוני 1957. ב-9 דצמבר 2008 התפרץ קוריאקסקי תוך יצירת עמוד אפר בגובה 6,000 מטרים, ההתפרצות הגדולה הראשונה ב-3,500 שנים[48].

הר הגעש אָוָוצ'ינְסְקִי (Avachinsky) – הר געש שכבתי פעיל, השוכן כ-30 ק"מ מצפון-מזרח לפֶּטְרוֹפַּבְלוֹבְסְק-קַמְצַָ'טְסְקִי (מוכר גם כאווצ'ה או אווצ'ינסקיה סופקה) .  זהו  הר הגעש המזרחי ביותר ברכס הרים הוולקני. פסגת ההר מגיעה לגובה של 2,741 מטרים מעל פני הים. ההתפרצות האחרונה של אווצ'ינסקי התרחשה ב-2001. הייתה זו התפרצות קטנה ביחס להתפרצות הגדולה של 1945, שעוצמתה הייתה 4 במדד ההתפרצות הגעשית.

אווצ'ינסקי הוא אחד מהרי הגעש הפעילים ביותר בחצי האי קמצ'טקה, והחל להתפרץ בין תקופת הפלייסטוקן התיכון לתקופת הפלייסטוקן העליון[49]. בתחילה הייתה המגמה שנפלטה אנדזיטית ואחר-כך בזלתית. להר יש קלדרה דמוית פרסת סוס, שהתמוטטה לפני כ-40,000-30,000 שנים במקביל למפולת סלעים גדולה שכיסתה שטח של 500 קמ"ר דרומית להר הגעש, כולל שטחים שכיום הם מתחת לעיר פטרופבלובסק-קמצ'טסקי. הבנייה מחדש של לוע אווצ'י, החרוט הגעשי בתוך הקלדרה, התרחשה במהלך שני שלבי התפרצות עיקריים, לפני 18,000 שנים ולפני 7,000 שנה. להר צמוד מדרום-מזרח, חרוט טפיל, המכונה הר קוֹזֶלְסְקִי ((Kozelsky, שיש לו לוע גדול שבו יש פרצה מצפון מזרח.

בספר "יומן המסע האחרון של קפטן קוק" (Journal of Captain Cook's Last Voyage) תיאר ג'ון לדיארד (John Ledyard‏; 1789-1751), אמריקני שהשתתף במסע האחרון של קפטן קוק את התפרצות אווצ'ינסקי ב-15 ביוני 1779. לדיארד מתייחס בספרו להרי הגעש קוריאקסקי ואווצ'ינסקי בשמות "פיטר ופול"[50].

ראו באתר זה: קפטיין קוק ומסעיו.

הר הגעש קוריאקסקי והר הגעש אווצ'ינסקי הסמוך, הוכרזו יחד בשנת 1991, על ידי האגודה הבינלאומית לוולקנולוגיה ולכימיה של פנים כדור הארץ (International Association of Volcanology and Chemistry of the Earth's Interior ) כאחד מ-16 הרי הגעש של העשור ("Decade Volcanoes"), כראויים למחקר מיוחד, כחלק מ"העשור הבינלאומי להפחתת אסונות הטבע" של האו"ם[51]. כל זאת, בשל היסטוריית ההתפרצויות געשיות שלהם וקרבתם למרכז האוכלוסין של פטרופבלובסק-קמצ'טסקי,

אחד המראות המפורסמים ביופיים הוא הקלדרה של אקדמיה נאוק (Akademia Nauk), שהתמלא באגם מרהיב.

הרי געש אחרים הם למשל קשודץ' (Ksudach), אשר ניתן לטוס במסוק, היישר לתוך הלוע הגעשי שלו, לנחות בו ולצאת לטיול לאגם שנוצר בתוך הלוע; או הר הגעש מוטנובסקי (Mutnovsky) שהדרך אליו עוברת דרך שדות של בוץ מבעבע, בריכות חומציות וקרחון מרהיב, שסדקיו זוהרים בצבע כחול. הר געש אחר ופעיל במיוחד הוא אבצ'ה (Avacha), אשר מיטיבי לכת מטפסים לפסגתו, בגובה 2,741 מטר. ניתן להשקיף מראש ההר אל מפרץ אבצ'ה ועמק נהר אבצ'ה, בירת קמצ'טקה פטרופבלובסק-קמצ׳טסקי והרי געש נוספים כמו מוטנובסקי וגורלי. ניתן לטפס גם על הר גורלי (Gorely), המתנשא לגובה 1,829 מטר, שבראשון קלדרה ענקית והטיפוס אליו עובר דרך אחד עשר לועות געשיים.

במרכז קמצ'טקה נמצא עמק הגייזרים (Valley of Geysers) המפורסם ברחבי העולם[52]. שהיה שני בגודלו, רק לילוסטון שבארצות הברית. ביוני 2007 הרסה מפולת בוץ חלק מעמק הגייזרים[53]. עם זאת, משלחת של אונסק"ו שביקרה במקום קבעה, כי מדובר בתהליך טבעי והטבע ישקם את עצמו בסופו של דבר.

התכונות הגעשיות האלה מאפיינות את המקומות שבהם חיים מיקרואורגניזמים (יצורים חד-תאיים) אֶקְסְטְרֵמוֹפִילִים[54] המסוגלים לשרוד בסביבה חמה מאוד[55].

אקלים

כמות המשקעים בקמצ'טקה מגיעה ל-2,700 מ"מ בשנה. כמות זו גדולה מהרבה מזו של מזרח רוסיה. הסיבה לכך היא הרוחות המערביות המנשבות מים יפן, צוברות לחות, שגדלה במגעה עם הטופוגרפיה הגבוהה של חצי האי והתוצאה היא גשם. הקייצים קרירים והחורפים משופעים בסערות. החורף ארוך וקר ובחלקים מסוימים בחצי האי הטמפרטורה יכולה להגיע ל 40- מעלות.

למרות שקמצ'טקה נמצאת ברובה בקוו רוחב של סקוטלנד, רוחות קרות מסיביר , בשילוב עם זרם המים הקר של ים אוישיו (Oyashio sea current), גורמים לחצי האי קמצ'טקה להתכסות בשלג מאוקטובר ועד סוף מאי. לפי דירוג האקלים של קופן (Köppen climate classification) לקמצ'טקה באופן כללי אקלים סוב-ארקטי , אך בחלקיה הצפוניים ו/ או הגבוהים, שורר אקלים קוטבי.

.בקצהו הדרומי של חצי האי נמצאת שמורת חיות הבר הלאומית 'דרום קמצ'טקה'[56] ואגם קוּרִיל (Kurile Lake)[57]. יש עוד שמורות ברחבי חצי האי. אתר המורשת העולמית "הרי הגעש של קמצ'טקה" כולל שישה אזורים ובהם 19 הרי געש פעילים. ששת האזורים משתרעים על שטח של 39,958 קמ"ר

עולם החי

לפני כ-10000 שנה,חיו בקמצ'טקה, בעלי חיים ענקיים, כגון ממותות, שנכחדו עם הזמן

בשמורות הטבע  נמנו למעלה מ-700 מינים של צמחים ,המחולקים בין שש חגורות צמחייה על פי הגובה. בולטת במיוחד הצמחייה  הנאו-ארקטית, הכוללת כמה מינים הנתונים בסכנת הכחדה ולפחות 16 מינים אנדמיים.

חלק גדול מקמצ'טקה הוא טונדרה, בה גדלים טחבים וחזזיות, עם סבך של עצי אלמון (Alder) מדוכאים. באזורים המוגנים יחסית, בעיקר לאורך נהר קמצ'טקה, גדלים בעיקר עצי ארזית (Larch) ושדר (Birch).

קמצ'טקה ענייה יחסית במגוון המינים של בעלי החיים השוכנים בה, ובין הגורמים לכך הגאוגרפיה שיש בה מאפיינים רבים של אי. עם זאת, המינים שחיו בחצי האי מצויים בו בשפע. בעלי החיים של קמצ'טקה נהנים מהצפיפות הנמוכה של האוכלוסייה האנושית באזור ומההשפעה המוגבלת של הציביליזציה.

שלושים ושלושה מיני יונקים נמנו באזורים השונים של אתר המורשת העולמית. בין היונקים הטורפים שחיים בקמצ'טקה ניתן למנות  את הדָּלָק הסבירי, שועל השלג (שם מדעי: Vulpes lagopus) [58], שועל אדום  החמוס (ferret), והשונר (East Siberian lynx – Lynx lynx wrangeli)) . זאב טונדרה ( (tundra wolf – Canis lupus albus, גרגרן (wolverine)[59] וצובל (sable – Martes zibellina).

יונקים אחרים כוללים מספר סוגי איילים, ביניהם אייל הצפוןRaindeer) (  ואייל קורא  (Chukotka moose – Alces alces buturlini), כבש השלג  (Ovis nivicola nivicola), את הלמינג (Lemming), את המרמיטה ואת ארנבת ההרים ומספר סוגי סנאי. ביניהם, סנאי הסלעים (Arctic Ground Squirrel), Yevrashka ברוסית.. כמו כן יש אוכלוסייה גדולה של יונקים ימיים בחופי חצי האי הכוללת אריות ים (מהמין Eumetopias jubatus) ) ולוטרת הים.

היונק המפורסם ביותר הוא דוב חום (כ-1,000 פרטים מתוך כ-5,000 בחצי האי כולו). אוכלוסיית הדובים בקמצ'טקה בכלל ובאזור אגם קוריל בפרט, הינה יציבה. למרות שפע המזון והשטח הגדול אין גידול ניכר באוכלוסייה. עובדה זו מוסברת ברישיונות לצייד דובים (לא בשמורות), הניתנים בעיקר לעשירים היוצאים לספארי צייד. זהו עסק מכניס מאד לממשל, [רישיון צייד לדוב בקמצ'טקה יכול להגיע ל 10,000 דולר].

מין מפורסם אחר הוא פרת הים של שטלר[60].  מין זה היה הגדול בפרות הים ומשקלו היה בין 8-10 טונות.  פרת הים של שטלר  (Hydrodamalis giga) היא מין נכחד, יחיד בסוג פרת ים. הייתה הגדולה שבתחשאים (סירנות).  היא נתגלתה במצר ברינג בשנת 1741 על ידי חוקר טבע ממוצא גרמני בשם גיאורג שטלר (Georg Wilhelm Steller) , שספינתו נטרפה סמוך לאי ברינג. פרת ים זו שקלה כ-8–10 טונות וניזונה בעיקר מאצות. היתה מגושמת ובעלת ראיה מאד לא מפותחת. עקב זאת היא הרבתה להתקרב לאדם ואף לשחק עמו בחביבות. עובדה זו נוצלה על ידי  האדם. ציידים שהגיעו לאזור בשביל לצוד כלבי ים בשל פרוותם, צדו את פרות הים כמקור משמעותי למזון. פרות שהיו שומעות את הקריאות לעזרה של חברותיהן היו מתקבצות לידן וכך ניצודות גם הן. בשנת 1768, 27 שנים בלבד לאחר שנתגלה מין זה, הוא הוכחד לחלוטין בידי האדם. ב-20 בנובמבר 2017 דווח באתר Siberian Times כי נחשפו חלקי שלד שהשתייכו לפרט של פרת הים של שטלר, באורך של כשישה מטרים לחופי איי קומנדר (Commander) שבאזור קמצ'טקה. בין העצמות שנחשפו היו 45 חוליות, 27 צלעות, עצם שכמה ועצמות נוספות[61].

בעלי החיים הגדולים בעולם, הלווייתנים הכחולים, נצפים לעיתים בקרבת חופי חצי האי, וכן מיני לווייתנאים אחרים כמו הקטלן, הלווייתן גדול-הסנפיר, ראשתן גדול-ראש והלווייתן המצוי. חופי חצי האי עשירים באריות ים ממספר סוגים.

ראו באתר זה: לווייתנים.

כמו כן נמנו בקמצ'טקה 145 מיני עופות, תשעה מהם בסכנת הכחדה עולמית. בין העופות הדורסים: עיטם לבן-זנב, העיט הזהוב , בז ארקטי, ובז נודד (gyrfalcon). מושבות גדולות של עופות ימיים מקוננים לאורך החוף, כולל למעלה ממחצית האוכלוסייה העולמית של שחפית האיים האלאוטים (Onychoprion aleuticus)  ובנוסף עוברים דרך השמורות עופות נודדים. חצי האי משמש כשטח רבייה לעיטם שטלר (Steller's sea eagle), עוף דורס גדול ממדים ממשפחת הניציים. נקרא גם "עיטם ענק" או "עיטם צפוני". זהו העיט הגדול ביותר בעולם (גדול אף מההרפיה). נפוץ גם צפון מזרח רוסיה וצפון יפן. אך האוכלוסייה הגדולה והיציבה ביותר הינה בקמצ'טקה – כ- 4,000 פרטים (50% מאוכלוסיית העולמית מצויה בקמצ'טקה), זהו העוף שמסוגל לשאת טרף במשקל הגבוה ביותר. נצפו עיטים שצדו ונשאו כלבי ים במשקל מוערך של כ 10 ק"ג !

בקמצ'טקה חיים עופות ימיים ממינים רבים ובכלל זה מספר סוגים של קורמורניים ושחפים שוכנים גם הם בקמצ'טקה.

חצי האי של קמצ'טקה נחשב כמקום בעל המגוון הגדול ביותר של דגי סלמון, ואגם קורילסקי נחשב כבית הגידול הגדול ביותר של דגי סלמון באירואסיה. אחד עשר מינים של סלמון נוהגים להתרבות בנהרות של קמצ'טקה, כולל אלו הזורמים בשמורות, והם מהווים מרכיב חשוב בשרשרת המזון של בעלי חיים רבים.

תושבים

בקמצ'טקה חיים כ-300,000 תושבים, 80% רוסים, 4% שבטי הצפון, 3% אוקראינים.

יותר ממחצית האוכלוסייה האנושית מרוכזת בדרום-מזרח קמצ'טקה, סביב המרכז הראשי והנמל הראשי פטרופבלובסק-קמצ'טסקי. מרבית האוכלוסייה היא רוסית ומיעוטה שבטים מקומיים, החיים רובם בצפון ובמערב קמצ'טקה ובהם קוריאקים (Koryaks) ,  אילטמנים(Itelmens) , צוונים (Chuvans), איינו (Ainu)  אוונים, וצ'וקצ'ים (Chukchi) המשתייכים לקבוצת העמים הפלאו-אסייתיים. את השבטים המקוריים של קמצ'טקה  וכן את צאצאי המתיישבים הרוסיים שבאו במאות ה-18 וה-19, שהתערבבו בהם. כינו בברית המועצות בשם "קמצ'דלים"  (Kamchadals)  .

מסוף שנות העשרים,  המאה העשרים, פתח השלטון הסובייטי, בקולקטיביזציה כפויה. המשמעות היתה  שכל השבטים יעברו למבנה של כפרים קולקטיביים. לשוכני החוף, זו הייתה הסתגלות פשוטה יחסית ,שאפילו אפשרה להם פיתוח וגדילה והם קיבלו זאת בהסכמה יחסית. . לשבטי הנוודים בפנים הארץ (האבנסים, האילטמנים וחלק מהקוריאקים) זו הייתה גזירה בעייתית ביותר. היא שינתה את כל התרבות של נדידה עם העדרים בעקבות מזון. כתוצאה מכך רובם שחטו את עדריהם ועברו לכפרים ומיעוטם נשארו באזורים מרוחקים ודבקו במסורת הנדידה.

כיום, בני הצ'וקצ'י (Chukchi), חיים באזור המבודד בצפון מזרח קמצ'טקה, בעוד שהקוריאקים (Koryaks), חיים בחוף המערבי, סביב בירתם הטריטוריאלית פאלאנה (Palana). כמו כן, קיימות קהילות של אוון (Even), קרוביהם של האוונקי (Evenki), אשר ברפובליקת סחרה (Sakha), בעיקר סביב אסו (Esso), לשם היגרו מסיביר, בסביבות 1870, כשהם מביאים עמם טכניקות וכלים שרכשו מהרוסים, כגון כלי מתכת ונשק חם. כמה מהם עדיין, משמרים את אורח חייהם המסורתי, של רעיית איילי צפון וצייד בעלי חיים ימיים, המשמשים אותם למזון ולהכנת לבוש. בעוד מרכיבי התרבות רבים נעלמו, כולל השפה, השירה והמחול, נשמרו.

• הצ'וקצ'ים, עקב בידודם בצפון, לא נפגעו מהמגפות שהביאו עמם הקוזאקים. כמו כן, היו פחות חשופים ללחץ דתי ומשום כך, לא קיבלו על עצמם את הנצרות. אוכלוסייתם גדלה עם השנים לכ-13,000 איש.
• הקוריאקים שרדו בחלקם וכיום הם מונים כ-7000 איש
• האיטלמנים, בשנת 1740 הורה ויטוס ברינג לגברים שבשבט, להעביר סחורות מכל רחבי קמצ'טקה אל פטרופבלובסק באמצעות  מזחלות הכלבים שלהם. כתוצאה מכך, מתו רבים מהכלבים יקיר המציאות, דבר פגע קשה בכלכלת השבט והם לא  פוצו על כך. האיטלמנים פתחו בחרד שדוכא ביד קשה על ידי ברינג ולמעשה השלים את ההשתלטות הרוסית על קמצ'טקה.במאה ה-18 שליטי קמצ'טקה הרוסיים עשו במחוז ככל העולה על רוחם, כולל שוד וניצול ציני של האיטלמנים. הגירה רוסית גדולה + אונס סיטוני גרמו לבני תערובת רבים ולהקטנה משמעותית של האוכלוסייה עד לפחות מ-2000 נפש.  היום הם מונים פחות מ-1000 איש.
• האבנסים, הלכו וגדלו וכיום עומדים על כ 7000 נפש.

  

הערות

[1] מפת קמצ'טקה – באדיבות ויקיפדיה.

[2] ב-1993 קבעה רוסיה את חוקתה החדשה, ולפיה תהיה המדינה פדרציה של 89 סובייקטים. בבית העליון של הפרלמנט הרוסי – המועצה הפדרלית, יש לסובייקטים הפדרליים ייצוג שווה, אך הם שונים זה מזה ברמת האוטונומיה שהם זוכים לה. כל סובייקט בפדרציה הרוסית שייך לאחת מהקטגוריות הבאות:  רפובליקות, אוֹבְּלַסְטִי (oblast) מחוזות, קְרֵאיָה (krais) חבלים מנהליים , אובלסט אוטונומי (autonomous oblast)  – מחוז אוטונומי, אוקרוג אוטונומי (autonomous okrug) או ערים פדרליות (שלוש הערים הפדרליות ברוסיה הן: מוסקבה, סנקט פטרבורג וסבסטופול.

[3] בהתבסס על תוצאות משאל העם שנערך בקרב תושבי האזורים האלה ב-23 באוקטובר 2005.

[4]המחוז הפדרלי של המזרח הרחוק – המחוז המזרחי ביותר ברוסיה, בסיביר

[5] כולל את אוקיינוס הקרח הצפוני (האוקיינוס הארקטי) וחלקים מקנדה, מגרינלנד, מרוסיה, מארצות הברית (אלסקה), מאיסלנד, מנורבגיה, משוודיה ומפינלנד.

[6] ים בֵּרִינְג (Bering Sea)  – ים שׁוּלִי בצפון האוקיינוס השקט. גבולותיו של ים ברינג הם: במזרח ובצפון-מזרח  – אלסקה, במערב – בחצי האי קמצ'טקה,, בדרום – באיים האַלֵאוּטִיים (שרשרת של איים געשיים קטנים בצפון האוקיינוס השקט היוצרים קשת געשית. רובם של האיים שייכים לארצות הברית והמיעוט – לרוסיה), בצפון הרחוק – מצר ברינג המקשר את ים ברינג לים צ'וּקְצִ'י – ים שולי  באוקיינוס הקרח הצפוני (האוקיינוס הארקטי)

[7] חצי האי אלסקה – חצי אי ארוך בדרום-מערב מדינת אלסקה השוכנת בצפון-מערב ארצות הברית

[8] ים אוֹחוֹצְק (Sea of Okhotsk) – ים שׁוּלִי בצפון-מערב האוקיינוס השקט המשתרע בין חצי האי קמצ'טקה במזרח,  האיים הקוריליים  (Kuril Islands)– בדרום-מזרח, האי הוֹק֚אִידוֹ שבצפון יפן – בדרום והאי סחלין והאזור הצפון-מזרחי של סיביר.

[9] האי קַרַגִינְסְקִי (Karaginsky Island)  – אי לא מיושב במפרץ קרגינסקי (Karaginsky Bay) שבים ברינג סמוך לחוף הצפון-מזרחי של קמצ'טקה . מצר ליטקה מפריד בין האי קרגינסקי לקמצ'טקה.

[10] אִיֵּי קוֹמַנְדֵר (Commander Islands) – האיים המערביים בשרשרת האיים האלאוטיים המגיעים עד אלסקה. האי הגדול בקבוצה הוא האי ברינג האי השני בגודלו הוא האי מֵדְנִי (Mednyi). סמוכים להם עוד 15 אִיּוֹנִים וסלעים קטנים.

[11] לופטקה (Lopatka) היא מילה ברוסית שפירושה  אֵת (כלי חפירה).

[12] מפרץ אבצ'ה (Avacha Bay) – אחד המפרצים הגדולים בעולם

[13] העיירה Tilichiki – המרכז המנהלי של מחוז אוֹלִיוּטְרוֹבְסְקִי (Olyutrovsky District) שבמחוז הקוריאקי (Koryak Okrug) שבחבל המנהלי קמצ'טקה (ר' נספח מספר 1).

[14] מפרץ שֶׁלֵיְחוֹב (Shelikhov Gulf) –המפרץ נקרא על שמו של יורד הים, סוחר הפרוות  ומגלה הארצות הרוסי גְרִיגוֹרִי שֶׁלִיחוֹב (Grigory Shelikhov)

[15] שרשרת איים באוקיינוס השקט בין חלקו הצפוני של האוקיינוס לים אוחוצק. כיום מוחזקים בידי רוסיה ומוכלים מנהלית בתוך מחוז סחלין. השרשרת כוללת 56 איים בגדלים שונים ומשתרעת על פני 1,300 ק"מ מחצי האי קמצ'טקה, השייך לרוסיה עד לאי הוקאידו, השייך ליפן. השרשרת נחלקת לחלק צפוני ולחלק דרומי, שעליו יפן טוענת לריבונות.

בשנת 1946, בסיום מלחמת העולם השנייה, התגוררו באיים כ-17 אלף אזרחים יפנים. כולם גורשו מהאיים עם העברתם לשליטת ברית המועצות. נכון לשנת 2010 התגוררו באיים כ-18 אלף אזרחים רוסים.

[16] Sredinny –מילה ברוסית שפירושה 'מרכזי'

[17] הרי געש רדומים – הרי געש שמתפרצים לעיתים רחוקות

[18] הרי געש שכבתיים – הרי געש הנבנים משכבות מְרוּבָּדוֹת לסירוגין של קילוחי לבה וטֶפְרָה – כלל החומרים הנפלטים במהלך ההתפרצות ובהם אֵפֶר געשי. https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A8_%D7%92%D7%A2%D7%A9

[19] Vostochny – מילה ברוסית שפירושה 'מזרחי'

[20] העיירה קְלִיוּצִ'י (Klyuchi)  שוכנת בחבל קמצ'טקה, בנפת Ust-Kamchatsk שעל גדות נהר הקמצ'טקה.

[21] נהר ה-Tigil – נהר שמוצאו בים אוחוצק והוא זורם  לאורך חופו המערבי של חצי האי.

[22] נהר ה-אִיכָה (Icha River)  – נהר  שמוצאו בים אוחוצק והוא זורם  לאורך חופו המערבי של חצי האי.

[23] נהר הבִּיסְטֱרָאִיָה (Bistraya River)  – נהר הזורם בחלקו המרכזי של חצי האי

[24] היישוב Bolsheretsk  – כפר נטוש השוכן בחופו המערבי של חצי האי.

[25] נהר ה-Golygina – נהר הזורם לאורך חופו הדרום-מערבי של חצי האי קמצ'טקה.

[26] בִּיוֹסְפֵרָה (לפי מילון אבן שושן) -אזור תפוצת החיים על פני כדור הארץ.

[27] עמק הגייזרים – גיזר הוא כינוי לתופעה של התפרצויות מים חמים מתוך האדמה עקב קרבתם של המים האלה למַגְמָה רותחת. עמק הגייזרים נמצא בלקו המרוחק של חצי האי קמצ'טקה. בתוך קניון תלול פועלים 200 גייזרים ומעיינות חמים. עמק הגייזרים נוצר מפעילות וולקנית שעדיין נמשכת.  בעמק הגייזרים אפשר להבחין בפעילות תרמית של מעיינות חמים, בבעבוע של בריכות בוץ ובפעילות של גייזרים.

[28] חגורה געשית – חבל גאולוגי שלו פעילות געשית רחבה. חגורות געשיות נמצאות בדרך כלל לאורך גבולות בין לוחות טקטוניים (לוחות ענק שבורים ה'צפים' על המעטפת הצמיגה של כדור הארץ ומרכיבים את כל החלק המוצק של העולם, כלומר החלק שעל פניו משתרעים האוקיינוסים והיבשות) והן עשויות להכיל כמה שדות ומתחמים געשיים

[29] נלקח מהקישורית בעברית על הערך 'טבעת האש' – https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%A9?wprov=sfla1 ביום 29 במאי 2019

[30] חרוט געשי – אחת הצורות הגעשיות הפשוטות והנפוצות ביותר. החרוט הגעשי נוצר מהתפרצות געשית הנערמת בצורת חרוט סביב לוע של הר געש. במרכז פסגתו של החרוט יש שקע. כל התפרצות גורמת להצטברות  חומר נוסף וכך נוצר הר געש בצורת חרוט.

[31] World Heritage (1996). "Volcanoes of Kamchatka". UNESCO. Retrieved 2008-02-20.

[32] סולם מגניטודה לפי מומנט – ידוע גם כסולם MMS   הוא סולם סייסמי, המשמש לקביעת עוצמתן של רעידות אדמה. סייסמולוגים משתמשים בסולם הזה כדי למדוד את גודל רעידות האדמה במונחי האנרגיה המשתחררת בעת רעידות האדמה

[33] "Press Releases – Public Affairs Office – The University of Nottingham". Nottingham.ac.uk. 2008-05-27. Retrieved 2018-06-19.

[34] Earthquake Hazards Program (2006). "Magnitude 7.6 – Koryakia, Russia". US Geological Survey. Archived from the original on 2008-03-02. Retrieved 2008-02-20.

[35] https://www.independent.co.uk/news/world/asia/russia-earthquake-today-magnitude-us-tsunami-warning-far-east-coast-kamchatka-peninsula-usgs-a7846351.html

[36]  התפרצות הוואינית קרויה על שם האיים הגעשיים של הוואי, והיא מתחילה, על-פי רוב, בסדק שממנו נפלטים קילוחים או מזרקות לבה. הרי הגעש באיי הוואי נוטים שלא להתפרץ בעוצמה אלא לפלוט לבה בזלתית דלילה וחמה מאוד, המכילה כמויות קטנות של גזים, ולרוב אינם פולטים חומרים פירוקלסטיים. התפרצות מסוג זה מתרחשת לרוב מעל נקודה חמה, אם כי ניתן למצוא התפרצויות כאלה גם סמוך לאזורי הפחתה ולאורך מערכת סדקים שבמורדות הר הגעש או בסביבתו הקרובה

[37] התפרצות סטרומבוליאנית מתאפיינת לרוב בעוצמה נמוכה ונקראת על שם האי הגעשי סטרומבולי, אחד מן האיים הליפאריים בים התיכון, סמוך לסיציליה שבאיטליה. ההר היה ידוע כ"מגדלור של הים התיכון" הודות להתפרצויותיו הקבועות והרציפות, למעט הפוגות קצרות של 10-20 דקות, במשך 2,000 השנים האחרונות. הלבה הנפלטת ממנו היא בצמיגות בינונית, כלומר, צמיגה יותר מזו של איי הוואי, ולרוב אינה יוצרת התפרצות מתפוצצת אלא נפלטת בקילוחים ובמזרקות. החומר הנפלט בהתפרצות מגוון, וכולל לפילי, פצצות געשיות ואפר, הבונים שכבות של לבה ואפר, וכן ניתן להבחין בענני אדים ובריח גופרית. בין ההתפרצויות ניתן לראות ענן אדים המיתמר מעל ללוע.

[38] סוג התפרצות זה נקרא על שם הר הגעש באי וולקנו – גם הוא, כמו סטרומבולי, אחד מהאיים הליפאריים. המונח "התפרצות וולקנית" נטבע גם הוא על ידי ג'וזפה מרקאלי. בשנים 1888 – 1890 צפה מרקאלי בהתפרצות הר וולקנו, ואת רשמיו מההתפרצות סיכם במילים: "התפוצצויות כשל תותח היורה במרווחים לא קבועים…",[16] תיאור מאפיין המקובל עד היום לסוג התפרצות זה.

התפרצויותיו של וולקנו הן מגמטיות, אם כי הן עשויות להתחיל כהתפרצויות פריאטו-מגמטיות סוערות הנובעות מחימום מי תהום על ידי הלבה ופליטת קיטור הגורם לרעשי פיצוץ. שלב זה של התפרצות פריאטו-מגמטית נקרא "התפרצות הידרו-וולקנית". ההתפוצצות נובעת מלחץ הקיטור ומכמות הסיליקה הגבוהה (55% או יותר) במאגמה בזלתית או אנדזיטית, אם כי יכולים להיות למאגמה הרכבים שונים. ככל שכמות הסיליקה במאגמה גבוהה יותר, עולה צמיגותה ולחץ הגזים בתוכה גובר, וההתפוצצות עזה יותר. מעל ההר נוצר עמוד התפרצות דחוס שצבעו בין אפור כהה לשחור, המכיל פצצות געשיות – שברי סלעים מותכים הנורים מעמוד ההתפרצות למרחק רב. בהתפרצות מסוג זה נוצר סוג של פצצה געשית הנקראת "פצצת קרום-לחם" – גושים בקוטר של 2-3 מטרים שקליפת הלבה שלהם הצטננה ונסדקה כמו קרום פריך של לחם. לאחר שמתרוקן צינור ההזנה הופכת ההתפרצות למגמטית: נפלטים ענני אפר בהירים ולפילי, וכן קילוחים ומזרקות של לבה צמיגה. בתום ההתפרצות נוצר חרוט געשי ורבדים של לבה ואפר, ההולכים ומתרחבים מהתפרצות להתפרצות

[39] סוג התפרצות זה נקרא על שם הר הגעש פֶּלֶה באי מרטיניק. התפרצותו דומה לזו של וולקנו והיא מתאפיינת בלבה צמיגה בהרכב ריוליטי או אנדזיטי, היוצרת כיפה געשית, מבנה מעוגל הנובע מזרימה איטית של לבה או ממחזורי פליטה של סוגי לבה שונים המכילים אחוז גבוה של סיליקה, בדומה להתפרצויות וולקניות.

המאפיין העיקרי של סוג התפרצות זה הוא זרמים פירוקלסטיים הרסניים – תערובת סמיכה ובוהקת של רסיסים לוהטים וגז. תערובת זו כבדה מהאוויר אך אינה צמיגה, והיא זורמת במורד ההר במהירות רבה. מאפיינים נוספים הם מזרקות לבה ויצירת חרוטי פומיס. השקעת הטפרה פחותה מאשר בהתפרצויות וולקניות או פליניאניות. המאגמה הצמיגה יוצרת כיפות תלולות החומר געשיות – גלילי לבה שנקרשו בתוך צינור ההזנה בתום ההתפרצות. הכיפות עשויות להתמוטט בשלב מאוחר יותר, התמוטטות שיוצרת זרימה של אפר ופצצות געשיות

[40] •התפרצות פליניאנית – על שמו של פליניוס, שתיעד במכתביו את התפרצות וזוב בשנת 79.

התפרצות זאת היא אלימה במיוחד. בהתפרצות זו מעורבת מאגמה עשירה בסיליקה ובגז היוצרת סילוני פרץ ממושכים. סילונים אלה בונים עמוד התפרצות גבוה מאוד והם מרוקנים את צינור ההזנה, ואף יש ביכולתם לקורעו. עמוד ההתפרצות עשוי להגיע עד לסטרטוספירה ולהינשא במשך שעות רבות. בעמוד ההתפרצות נוצרים ברקים כתוצאה מחשמל סטטי, מה שמגביר את המראה האלים של התפרצויות אלה.

מאפיינים נוספים של התפרצות מסוג זה הם פליטת כמות רבה של פומיס, התפוצצויות סוערות, ופליטה סוערת וממושכת של לבה וכמויות גדולות של אפר, אבק וגז. התמוטטות עמוד ההתפרצות יוצרת נחשולים פירוקלסטיים כבדים וחמים בטמפרטורה של מאות מעלות צלזיוס, הזורמים במורד ההר במהירות גבוהה מאוד. כמות גדולה של אפר געשי מהתפרצות וזוב בשנת 79 קברה את הערים פומפיי והרקולנאום. ישנן תקופות שקטות שאין בהן התפרצויות כלל ובמהלכן נסתם צינור ההזנה.

התפרצויות קצרות עשויות להסתיים תוך פחות מיממה, אך התפרצויות ארוכות עשויות לארוך ימים, שבועות ואף חודשים. ההתפרצויות הארוכות מתחילות בפליטת ענני אפר געשי, קולות פיצוץ עזים וזרמים פירוקלסטיים. כמות המגמה הנפלטת גדולה מאוד ועשויה לגרום להתמוטטות ההר וליצירת קלדרה. האפר והסלעים הנפלטים בהתפרצות מצטברים בשכבות על פני שטח נרחב (•שלמה שובאל, צפונות כדור הארץ, האוניברסיטה הפתוחה, 2006; •עמנואל מזור, גאולוגיה בפטיש ישראלי, האוניברסיטה הפתוחה, 1980,

[41] מתחם סומה-וזוב הוא מתחם געשי המצוי לחופו המזרחי של מפרץ נאפולי איטליה. המתחם שייך לקשת הגעשית של קמפניה, המהווה חלק מאזור געשי נרחב בדרום-מזרח הים הטירני. המתחם מכיל את החרוט הגעשי של הר הגעש וזוב, שנותר ניצב בקלדרה שנוצרה, עקב התמוטטותו של הר געש קדום – סומה (Monte Somma).

[42] "Press Releases – Public Affairs Office – The University of Nottingham". Nottingham.ac.uk. 2008-05-27. Retrieved 2018-06-19.

[43] https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A8%D7%99_%D7%94%D7%92%D7%A2%D7%A9_%D7%A9%D7%9C_%D7%A7%D7%9E%D7%A6%27%D7%98%D7%A7%D7%94?wprov=sfla1

[44] התפרצות פְרִיאַטִית (מיוונית פריאר (φρέαp) – מעיין או באר), הקרויה גם התפרצות אולטראוולקנית, מתרחשת כאשר מאגמה עולה באה במגע עם מי תהום או עם מים עיליים (ים, אגם או קרחון). החום הרב של המגמה (בין 600°C ל-C‏1,170°) גורם להתאדות מהירה של המים, ההופכים לקיטור בלחץ גבוה ועקב כך נגרמת התפוצצות הכוללת פליטה של קיטור, מים, אפר, סלעים ופצצות געשיות.

[45] מדד התפרצות געשית (Volcanic Explosivity Index – VEI) משוקלל מנתונים הכוללים את נפח הטפרה וגובה עמוד ההתפרצות – ענן האפר המתנשא מעל הקלדרה, וכן מתצפיות המספקות מונחים איכותיים המתארים פרטים נוספים, כגון משך ההתפרצות, קולות ורעשים, הרכב החומר הנפלט ועוד. בדומה לסולם ריכטר המודד את עוצמתן של רעידות אדמה, מדד ההתפרצות הגעשית מציג את עוצמת ההתפרצויות בסקאלה לוגריתמית: כל יחידה מייצגת עוצמה הגדולה פי 10 מזו של היחידה הקודמת. באופן זה, התפרצות בעוצמה 6 תהיה חזקה פי 10 מהתפרצות בעוצמה 5.

[46] זרם פירוקלסטי (מיוונית: πύρό פירו (אש), κλαστός קלאסטוס (שבירה)) הוא תופעה הנגרמת כתוצאה מהתפרצויות געשיות מסוימות. הזרם נראה כענן סמיך בצבעי אפור-שחור המתגלגל-מתערבל על צלע הר הגעש. הזרם הפירוקלסטי מורכב מגזים לוהטים ומטפרה, הנעים במהירויות גבוהות (מאות קמ"ש). טמפרטורת הגז עשויה להגיע עד ל-1,000 מעלות צלזיוס. הזרמים הפירוקלסטים זורמים מטה במורדות הר הגעש בדרך כלל, ומתקדמים על פני הקרקע, או מתפשטים לצדדים בהשפעת כוח הכבידה. מהירותם תלויה בצפיפות הזרם, קצב יציאת החומר מהר הגעש ושיפוע צלע ההר.  חלק מההתפרצויות הגעשיות מכונות nuée ardente (מצרפתית – "ענן זוהר"). השימוש בו נעשה לראשונה בתיאור ההתפרצות ההרסנית של הר הגעש פלה במרטיניק שבים הקריבי, שהתרחשה ב-1902. הזרמים הפירוקלסטיים, מהתפרצות זו, זהרו באור אדום בחושך.

[47] להאר הוא סוג של מפולת בוץ, או זרם סחופת, המורכב מתרחיף של חומרים פירוקלסטיים, שברי סלעים ומים הזורם במורד הר געש, בדרך כלל לאורך ערוצי נהרות, בעוצמה רבה כשהוא סוחף איתו את כל הנקרה בדרכו ועלול לגרום לנזקים ולאבידות בנפש גם במרחק גדול מהר הגעש

[48] Russian volcano erupts מאתר ה-BBC

[49] פּלֶיסטוֹקֵן (Pleistocene) היא תקופה בתור הרביעון שבעידן הקנוזואיקון, אשר החלה לפני כ-2.588 מיליוני שנה ונמשכה עד לפני 11,700 שנה. את המונח טבע צ'ארלס לייל ב-1819, בהציגו שכבה בסיציליה שיותר מ-70 אחוז ממיני מאובני הפאונה שלה קיימים גם כיום, ובכך הפריד אותה מהפליוקן. משמעות השם ביוונית – "חדש יותר" (בהתייחסו לפליוקן שמשמעותו "חדש"). משם זה נגזר עידן ה"הולוקן", שמשמעותו "חדש לחלוטין".

[50] The Last Voyage of Captain Cook: The Collected Writings of John Ledyard, National Geographic Society, p. 115

[51] השם "הרי הגעש של העשור" ניתן למיזם משום שהוא הוחל במסגרת "העשור הבינלאומי להפחתת אסונות הטבע" (International Decade for Natural Disaster Reduction) ביוזמת ובמימון האו"ם, בעקבות החלטה מספר 44/236 של העצרת הכללית של האומות המאוחדות.

הר געש הוגדר כהר געש של העשור אם אופי פעילותו היווה מקור ליותר מסכנה געשית אחת (תושבים המתגוררים בסמוך להרי הגעש של העשור עלולים לחוות נפילת טפרה, זרמים פירוקלסטיים, קילוחי לבה, להארים, חוסר יציבות של ההר והתמוטטות כיפת לבה); אם התרחשה בו בתקופה האחרונה פעילות גאולוגית; אם הוא שוכן באזור מאוכלס (התפרצות של כל אחד מהרי הגעש של העשור עלולה לסכן עשרות אלפי או מאות אלפי תושבים, ומשום כך חיוני להפחית את סיכוני ההתפרצות של הרי געש אלו); אם הוא נגיש פיזית ופוליטית על מנת לבצע בו מחקרים; ואם קיים סיוע מקומי לעבודת המחקר.

[52] 12 World Famous Geysers and Hot Springs, Touropia, May 16, 2017. Retrieved October 1, 2017.

[53] The World Wildlife Fund (2007). "Natural Wonder of the World Transformed within Hours, says World Wildlife Fund". earthtimes.org. Archived from the original on 2012-07-30

[54] אקסטרמופילים – יצורים החיים בתנאי סביבה קיצוניים.

[55] C.Michael Hogan. 2010. Extremophile. eds. E.Monosson and C.Cleveland. Encyclopedia of Earth. National Council for Science and the Environment, Washington DC

[56] שמורת חיות הבר הלאומית 'דרום קמצ'טקה'  משתרעת על פני שטח של 3,220 קמ"ר ובו שטח ים המשתרע על פני 970 קמ"ר.

[57] אגם קוּרִיל (Kurile Lake)  – אגם שנוצר בתוך לוע קדמוני של הר געש ומסביבו עוד הרי געש. באזור אגם קוריל חיים מאות דובים.

[58] הוא מין של טורף מהסוג שועל (בעבר בסוג יחיד Alopex) שבמשפחת הכלביים החי ברחבי האזור הארקטי.),

[59] (שם מדעי: Gulo gulo) הוא מין יחיד בסוג גרגרן (Gulo) שבמשפחת הסמוריים. מצוי באזורים הצפוניים של העולם, בעיקר צפון אמריקה, צפון רוסיה ואלסקה. גופו ולסתו חזקים, ואופיו חסר פחד. גרגרן נחוש עשוי להבריח להקת זאבים ואף דוב מטרף. מבנה גופו מותאם לציד ולריצה מהירה וממושכת, גם על שלג. הגרגרן הוא חיה ביישנית ובדרך כלל לא נוטה להתקרב לבני אדם.

[60] פרת הים הוא השם העממי לתחש הנהרות.

זהו יונק ימי גדול החי במים רדודים ובשטחי חוף ביצתיים לאורך יבשת אמריקה, הים הקאריבי ומערב אפריקה.

פרת הים ניזונה מעשב ומבלה את רוב זמנה ברעייה במים רדודים.

למרות שאין לו טורף טבעי, זהו מין בסכנת הכחדה ממספר גורמים: צמצום שטחי הגידול שלהם, פגיעות ממדחף סירות השטות ליד החוף, נזק מציוד דייג (קרסים וחוטים)

[61] שלד עצום של פרת ים נכחדת נמצא ברוסיה, באתר ynet, 20 בנובמבר 2017