כתב: גילי חסקין
טיול לאיי גלפאגוס הינם אחד הסיורים האטרקטיביים עלי אדמות. יש בו שילוב של נופים געשיים רבגוניים, צמחיה מרתקת ועולם חי מגוון.
רצ"ב יומן הטיול, בתפעול "החברה הגיאוגרפית".
ראו גם יומן טיול לאיי גלפאגוס – אפריל 2013.
ראו אלבום תמונות מהטיול לאיי גלפאגוס, 2013. פרק A. פרק D.
טיול באיי גלפאגוס, אפריל 2016, חלק A. טיול לאיי גלפאגוס, אפריל 2016, חלק B.
לסרטון על הטיול באיי גלפאגוס.
ל הרצאה על טיול לאיי גלפאגוס
24-5-18
לאחר שני לילות בקיטו הקולוניאלית ויום סיור גשום ביניהם, יצאנו לגולת הכותרת של הטיול באקוודור – איי קולון, המוכרים יותר כ"איי גלפאגוס". או בכינוי הרומנטי יותר "האיים המכושפים", ששמעם יצא בכול תבל, ביופיים, בתופעות הגעשיות שנראות בהם.
ראו גם: איי גלפאגוס – אדם ונוף; איי גלפאגוס – סיפור אהבה.עולם החי של איי גלפאגוס. שיט באיים המכושפים
בנמל התעופה של קיטו קיבלו את פנינו נציגי חברת Klein Tours, בעלי הספינה בה נשוט. הם סימנו את המזוודות ודאגו לצ'ק אין מהיר. שילמנו את אגרת הכניסה וטסנו, דרך גוויקיל, לאי סן קריסטובל (San Cristobal) . במקום המתין לנו אלחנדרו, ותיק מדריכי הספינה, המוכר לי מטיול קודם ולקח אותנו לרציף, הנמצא בקצה העיירה Baquerizo Moreno , שהיא "בירת הגלפאגוס". במקום גדלים קקטוסים יפים, על קו המים ממש. שטנו בזירות זודיאק", הנקראות כאן "פנגה" (Panga), אל הספינה Galapagos Legend. לאחר שקיבלנו הנחיות לגבי ההתנהלות בספינה, נלקח כל אחד מאתנו לתאו ולאחר ארוחת הצהרים, שבנו למעגן שבאי, במה שמכונה כאן "ירידה יבשה" (Dry Landing), היינו, היישר לרציף. המעגן מפורסם בקרב מטיילים, בכך שאריות הים משוטטים עליו ונחים על הספסלים בתנוחות פוטוגניות.
ראו באתר זה: טורפי הים.
האור אחר הצהרים היה נדיב יותר ועל הסירות נראו לא מעט אריות ים, נמים מנוחת צהרים מאוחרת. פסענו לאורכו של הרחוב המנומנם, שרובו מסעדות ומשרדי נסיעות ונסענו ל- Interpretation Center – מוזיאון קטן, ובו תצוגה יפה של הגיאולוגיה של איי גלפאגוס, היווצרותם, הגעתו והתפתחותו של עולם החי והתערבות האדם. המוזיאון ממוקם ביער יובשני, עם הרבה קקטוסים ולא מעט מינים אנדמיים למקום. במוזיאון כאן ראינו לראשונה את לטאת הלבה (Lava Lizard), האפורה, בעלת הראש האדמדם, שעוד תחזור באיים נוספים, במופעים שונים. טיול קצר במעלה הגבעה (Tijeretas hill), לתצפית יפה על העיר והמפרץ. ירידה לעיירה ולפני שהתבוננו כה וכה, כבר ירד החושך ובקושי הספקנו לצלם את אריות הים המתגודדים ליד החוף. הדמדומים קצרים מאד באזור הטרופי. קיבלנו פיצוי בדמות שקיעה יפהפייה ושקנאי על הציף, על רקע השמים האדומים.
עם שובנו לספינה, קיבל הצוות את פנינו במים שהושרו בהם פירות שקישטו אותם בטעם עדין ובחטיף, שמדי גיחה, ישתנה, בטעם ובמרקם. גם החטיפים ימשיכו להתעדכן מדי יום, ביצירתיות רבה.
לאחר ארוחת הערב, שיחת פתיחה והרצאה של אלחנדרו, שהוא גם ראש המשלחת, על כללי התנהגות בשמורת הגלפגוס. עם לא מעט אזהרות.
25-05-18
לאחר הפלגה של כמה שעות, התעוררנו מול האי "אספניולה" (Espaňola), שהוא האי והדרומי והעתיק ביותר מבחינה גיאולוגית ובשל טקטוניקת הפלטות, הספיק לנדוד 350 ק"מ מהמקום בו נוצר. הוא נחשב גם לאחד האיים הדרמטיים ביותר בארכיפלג. ירדנו למפרץ Gardner, שהוא חוף חולי לבן, שעליו מספר רב של אריות ים, שאינם חוששים מהנוכחות האנושית לצדם. פסענו לאורך החוף, תוך התבונות באורח חיים של אריות הים, של הגורים הקוראים לאמם, של ההנקות ועוד. על הסלעים התרוצצו סרטנים שחורים קטנים ואחרים, שכבר הגיעו לבגרות מינית וזהרו בצבע אדום (Sally light foot crabs). ראינו גם את אחד משלושת מיני הפרושים שחיים באספניולה (פרוש הקקטוס, הגדול מבניהם) וציפור חקיינית. ראינו גם אנפת לילה שעמדה מבלי לנוע ושלצדף בעל מקור ארוך אדום (American Oystrecacher).
על החוף ועל גבי סלעים שחורים סמוך לו, ראינו גם איגוונות ימיות. אחד מתוך חמשת המינים שחיים באיים. אטרקציה מיוחדת היה נץ הגלפגוס (Galapagos Hawk), שעמד על קקטוס גבוה והמתין בסבלנות לאיגוונה צעירה שתעשה טעות קטנה. החיסרון היחיד בעונה זו, העונה הקרירה, שהשמים אפורים, בגלל רסיסי מים זעירים באוויר, שנקראים כאן "Garua".
ראו באתר זה: איגוונות
משם יצאנו לשנרקול ליד הסלעים. ראינו כמה להקות דגים בצבע צהוב אפור, אך גנבו את ההצגה, אריות הים ששחו בינינו, התקרבו עד כמעט למרחק נגיעה והתחמקו ב"סלטות" מהירות.
אחר הצהרים ירדנו לאטרקציה הגדולה ביותר של היום, של הסיור הזה ואחת הגדולות באיי הגלפגוס, והיא הטיול הרגלי ב– Punta Suarez . מדובר במסלול הליכה באורך של שנים וחצי ק"מ, שאורך למעלה משעתיים, בשל האטרקציות שמזדמנות על הדרך. בתחילה, ראינו אריות ים מקרוב ואיגוונות שגונן אדמדם והן נצמדות זו לזו, לעתים בערימה, כדי להתחמם. כעבור כמה עשרות מטרים ראינו את יונת הגלפגוס (Galapagos Ground Dove), שבולטת בצבע עינה הכחול ובהמשך, את חקיינית אספניולה (Espaňola Mockingbird).
בהמשך הדרך ראינו את אלבטרוס הגלים, שישב ליד השביל בשלווה סטואית. זהו אחד המינים הקטנים יחסית. מוטת הכנפיים שלו מגיע ל-2.5 מ'. לא הרבה ביחס לאלבטרוס המלכותי, או האלבטרוס הנודד. התנפלנו עליו עם המצלמות ועל הזוג שראינו אחר כך, אך ככל שהתקדמנו ראינו עוד ועוד, עד שחדלו מלהיות אטרקציה. במקום מסוים ראינו זכר ונקבה מתחלפים בתפקיד הדגירה, בטקס ניעור כנפיים ואחר כך, ליד המצוק, זוג בריקוד אהבה. הזכר עמד על רגליו, מתח צווארו אל על ואחר כך הקיש על מקור הנקבה וזו ענתה לו בנקישות עזות מצדה. ריקוד חיזור אלגנטי, העומד בסתירה להתנהלות המגושמת של האלבטרוסים בדרך כלל.
ראו באתר זה: אלבטרוסים.
בהמשך הדרך, על המצוק, ראינו סולות (Sula), הנקראות כאן "בובי" (Booby), שהוראתו "טיפשון". כך כינו הספרדים הראשונים שהגיעו לאי והשתוממו מכך שהעופות אינם בורחים מבני האדם, הצדים אותם וייחסו זאת לטיפשותם כביכול. ראינו בוביז כחולי רגליים ואת בובי נסקא (booby Nazca), שבעבר נקרא "בובי מסיכה". הצעירים בולטים בצבעיהם האפורים, לעומת הבוגרים שצבע נוצותיהם צחור. למטה, יצאו הגלים מתחת לחור בסלע, באופן שדמה לגייזר.
לאורך הדרך נראתה כמות גדולה של עופות, אך באזור הטרופי, יורד החושך במהירה והגיעה העת לשוב לספינה.
בערב הרצה לנו המדריך עומר על תולדות האדם באיי הגלפגוס, החל מגילויים המקרי ב-1535 , דרך הגעת הפירטים, ציידי הלווייתנים ועד לשימור הסביבה בימינו.
26-05-18
השכמנו מול האי פלוראנה (Floreana), המכוסה בכסות ירקרקה. יצאנו בשיט לאורך חופיו. שם ראינו אריות ים, איגואנות שצבען שחור וצורתן שונות מאלו שראינו אמש. פה ושם כמה בובי כחולי רגליים, פריגטות נקבות ששטו ממעל, אך האטרקציה העיקרית היא הנוף והקקטוסים המיוחדים הגדולים בו (Opuntia). רובן נאכלו במהלך השנים על ידי העזים שייבאו המתיישבים, או בוראו על ידם, בניסיון לגדל חקלאות. הקקטוסים שנעלמו גררו את היעלמותן של איגוונות יבשתיות ושל חקייניות אנדמיות, שניזונו מהם. כמו כן, נעלמו צבי היבשה הפיליים הייחודיים לאי. כשהגיע לכאן דרווין, בשנת 1835, ידעו התושבים לספר לו שבכול אי צבים בעלי שריון שונה ובעלי טעם שונה….את קרוביהם מצאו באי איזבלה. הם הגיעו לשם לאחר שהושלכו על ידי ציידי הלווייתנים.
אדי המים של הגרואה צבעו את הנוף באפור. זהו חסרונה של העונה ה"יבשה". אין הרבה מה לראות במקום, למעט ציפורי וורלבר צהובות Yellow Warbler)), הדומות לכנרית וזרזיר שהגיע עם הפרות שהביאו המתיישבים וכאן למד לאכול את ביציהם וגוזליהם של הפרושים וגורם נזק רב. במקום תיבת דואר שהציבו ציידי הלווייתנים. הם נהגו להשאיר מכתב ממוען לכתובתם. אם היה נקלע לכאן מאן דהוא, שגר בסמוך לכתובתם, היה נוהג לאסוף עבורם את המכתב ולמסור לבני משפחותיהם. לא ברור כמה מהמכתבים הללו הגיעו לייעדם. לימים, כשהאמריקאים נלחמו בבריטים על שליטה במקום, יכלו לדעת, לפי המכתבים, היכן לחפש את יריביהם. בחוף ראינו שקנאי וכמה סולות היורדות במהירות של חץ, אל המים. הן מסוגלות לעשות זאת במהירות של 100 קמ"ש, לצלול לעומק של 25 מ', לתפוש דג, לבלוע אותו להספיק לצאת כשהוא בבטנן.
ראו באתר זה: סולות כחולות רגליים.
עם שובנו לספינה, הרצתה חואנה על פרויקט השימור של צבי הענק הפיליים, שנתנו לאיים את שמם, "צבי האוכף".
לארוחת הצהרים הוגש אוכל לאומי אקוודוריני והמלצרים התלבשו בברדים מסורתיים, של להקת פולקלור.
לאחר ארוחת הצהרים, המזג התבהר, השמים הפכו תכולים והמים נצבעו בכחול עז. יצאנו בשתי סירות "זודיאק" אל "כתר השטן" (Devil's Crown), הר געש קטן שבצבץ מן המים. סלעים שחורים רבים הזדקרו מעל הגלים ועליהם נראו עופות מים. זהו אחד המקומות הטובים ביותר לשנירקול וצלילה. ראינו שם כרישי שונית קטנים, דגי תוכי ענקיים שצבעם טורקיז עז, דגים סגולים שפס צהוב חוזה את גופם לרוחבו, להקות של דגים אפורים צהובי זנב, ולהקות ענק של דגים אפורים ששחו במערבולת, בקצב מסחרר. בנוסף לדגים ראינו כמות גדולה של כוכבי ים כחולים. הזמן חלף חיש קל וחזרנו לספינה, רק כדי להישטף, להחליף בגדים ולצאת אל Cormorant Point. שעות אחר הצהרים עשו חסד לחוף הזהוב וקרני שמש נדיבות הוסיפו לו שמנה צבע. צפינו בלגונה יפה, שהרי הגעש הקטנים שמסיבה השתקפו בה. בצדה של הלגונה ראינו כמה פלמינגו ורודים מהדסים במים בתנועות חינניות. הצבע הוורוד העז של הפלמינגו תמיד מרנין את הלב.
ראו באתר זה: הפלמינגו.
המשכנו ללכת, צופים בעצים מכוסי חזזיות שיחניות, לחוף חולי נהדר, עם מי ים בצבא כחול טורקיז. לצד החוף אזור שמור, שן נוהגות צבות הים להטיל ולקנן בחודש פברואר. מאותה סיבה אסור לשחות, כדי שלא להפריע לצבות או לצאצאים למצוא את דרכם חזרה אל המים. התבוננו בצבעים הנהדרים, בבויז, בשקנאים ובפריגטות שחגו ממעל. מעת לעת הפגין אחד הבוביס את כישורי הנסיקה שלו אל המים, השקנאי השיב לו בתצוגת מיומנות משלו. לאחר ששבענו מהיופי, שבנו לספינה.
ארוחת הערב, היתה שונה – הפעם "בר בי קיו" על הסיפון. התכנסנו לקראת השקיעה, כדי לראות את חצי כשור השמש, האדום גולש אל הים, התיישבנו לסעוד מעדנים על הגריל, כשהשמים האדומים משמשים כרקע רומנטי.
27-05-18
גם את ארוחת הבקר הגישו על הסיפון. סעדנו מול השמים המצטבעים בצהוב ומיד לאחר הארוחה, עלה גלגל השמש. מיד אחר כך ירדנו אל החוף של האי סנטה קרוז (Santa Cruz), בדרך שטנו לאורך סלעים וולקניים קטנים, עליהם עמדו שחפים, סולות ושקנאים, שמפעם לפעם נסקו אל המים. במעגן Academy Bay גדלים מנגרובים ממינים שונים. למדנו שבאי סנטה קרוז חיים ארבעה מינים שלהם. עלינו על אוטובוס וחצינו את האי. באוזרים הנמוכים של האי, גדלה צמחיה יובשנית. ענפיו של העץ הקדוש Palo Santo, כבר היו נתונים בשלכת קיץ. לאט לאט הופיעו עצי פאלוס נטוש עליהם עדיין עליהם וכשהגענו לגובה של 600 מ', מצאנו עצמנו חוצים בדרכנו יער של סקלסיה (Scalesia) – ממשפחת החמניות- יער עבות ורענן. המשכנו לנסוע צפונה והפעם, בסדר יורד, הלך הנוף ויבש, עד שהגענו לתחנת שימור הצבים על שם צ'ארלס דרווין ((Charles Darwin Research Center.
ראו באתר זה: צ'ארלס דרווין ומסע "ביגל"
במקום עובדים כ-200 מדענים ומתנדבים. ראינו צבים שהובאו מאיים שונים, ולהם שריון שונה. בלטו כמה צבי פלוריאנה. אלו כאמור נכחדו, אבל מדענים איתרו באי איזבלה, צבים שהגננים שלהם שייכים רובם לצבי פלוריאנה. הם נלקחו משם על ידי ציידי הלווייתנים, כאספקה של בשר טרי. מכיוון שהיו כבדים מדי, הם הושלכו למים. חלקם נסחף עם הגלים, הגיע לאיזבלה, שם לא שמרו על "טוהר הדם", אלא הזדווגו עם צבים מקומיים, אבל בדיקה גנטית מראה שרובם "שייך" לפלוריאנה.
בכמה מקומות ראינו צבים זעירים שאך בקעו מהביצה וצבים גדולים יותר, המסומנים לצורכי מחקר. במקום מקפידים על הדגרה בטמפרטורה מבוקרת. את מינו של הצב לא מכתיבים הכרומוזומים שלה וריו, אלא של השמש. טמפרטורה גבוה, יולדת צבים ממין נקבה. מספר הזכרים קטן משמעותית משל הנקבות.
כשהצבים מגיעים למשקל של 1.5 ק"ג, בגיל ארבע שנים, מחזירים אותם לאיים מהם הובאו, שם הם עוברים לחיות ברשות עצמם. בחדר ממוזג משומרת גופתו של Lonsome George, הצב האחרון שנותר לפליטה באי פינטון (Pinton). הצב הובא לכאן בשנת 1972, ניסו לזווגו עם שתי נקבות, אך למרבה הצער המפגש לא הניב צאצאים. לונסון ג'ורג' מת כעבור 35 שנה, בגיל 106, מבלי שהוליד צאצאים והמין נכחד. גופתו שומרה ונחנטה במשך כמה שנים במוזיאון הטבע של ניו יורק והוחזרה לכאן.
ראו באתר זה: צבי הענק של איי גלפאגוס.
לאחר הביקור, יצאנו ל"אפטר" בפורטו איורה (Puerto Ayura), העיר הגדולה והמפותחת באיי הגלפגוס, כדי לספוג מעט עיר. הנמל גדול ועוגנות בו ספינות רבות, הפורקות מטיילים. מרביתם מדלגים מכאן לאיים נוספים. המים זהרו בצבע טורקיז נהדר. יצאתי לטיול ללגונה מוקפת מנגרובים, שהשתקפו במים ויצרו תמונת ראי כמעט מושלם. בנמל מסעדות ובתי קפה. מקום נדר ליהנות מאינטרנט מהיר ומקפוצ'ינו משובח.
משם עלינו שוב להרים, כדי לעצור בחווה פרטית, אליה מגיעים צבים רבים מרחבי סנטה קרוז, הבולטים בשיריונם שאינו מאוכף, אלא דווקא כיפתי, המסייע להם לפלס את דרכם בסבך. במקום מזנון שם התכבדנו בפרות ואימפנדות, כמה שריוניי צבים מתים, שמטיילים רבים נוהגים להצטלם בתוכם ויצאנו לחפש צבים. בעונה הרטובה מתקבצים כאן עשרות, אבל גם עתה ראינו כמה צבים בודדים. הזכרים נבדלים מהנקבות בגודלם ובזנבם הארוך. הם אוכלים את העשב שהגיע לכאן עם האירופאים ואת פירות הגויאבה. זה לא בדיוק שמירת טבע, אבל המזון הזמין והמשובח, גם אם אינו שייך, מאפשר להם להתרבות ואולי לתקן מעט מהנזק שגרמו ציידי הלווייתנים במהלך השנים. הטיול מאפשר לראות צבים מאד מקרוב, ב"קלוז אפ ממש".
ראינו כמה צבים מצננים את עצמם בשלולית ויצאנו חזרה למעגן. לא לפני שנכנסו לתוך מנהרה וולקנית, שנוצרה מבועות ענק שנוצרו בלבה, בעת התקררותה. הסיור בגלפאגוס, שם דגש, בנושף לעולם החי, גם על התופעות הגעשיות.
ראו באתר זה: וולקניזם.
כמו כן, ראינו לא מעט פרושי דרווין, שלמדו אף הם לאכול את פרי הגויאבה. ההפלגה חזרה אל הספינה היתה מעניינת במיוחד. עברנו ליד ריכוז גזול של עופות, בעיקר שקנאים וסולות, חלקם הסתחרר באוויר וחלקם, נורו כחיצים על המים.
אחרי שנירקול לא מוצלח במיוחד במים עכורים ולאחר מסיבת גלידה על הסיפון, יצאנו לשיט בזודיאק, אל הצוקים שממול. קרני אור אלכסוניות שטפו את הסלעים באור רך, שעשה חסד עם השקנאים, האיגואנות ואריות הים, אלא שברגע שעברנו צדו השני של הצוק, עטפה קדרות את הצוקים ויושביהם והתקשינו לצלם, אם כי רווינו נחת מהאנפות שניצבו על העצים ובעיקר מתצוגות התכלית של השקנאים, שנורו אל המים ללא הרף ולעתים יצאו מהם כשבמקורם שלל. מן הסיפון צפינו בשני איונים יפים. אחד מהם נראה כקלדרה פעורה של הר געש, זהו האי דפנה (Daphne), שידוע במספר הרב של העופות החיים בו ולא רחוק ממנו, דפנה הקטן, שנראה כגוש וולקני גלילי.
בערב, מסיבת סיום, דברי סיכום, תחרות צילומים בין הנוסעים, שהציגו את תמונותיהם ומחיאות כפים למדריכים.
28/05/2018
הבקר נפתח בטיול בזוידאקים מול האי בלטרה (Baltra). שהיה פעם חלק מהאי סנטה קרוז וניתק ממנו. שטנו אל Carrion Point)), שם ראינו שם לא מעט עופות על הצוקים ושבנו לספינה. מרבים הנוסעים ירדו ממנה ונסעו לנמל התעופה של בלטרה ואנחנו ירדנו בחוף יפה, כדי להתאוורר מעט. מקום נעים לשחות ולצפות בעופות. ראינו שם איגוונה יבשתית צהובה ואת שחף הלבה הנדיר.
בארוחת הצהרים התמלא חדר האכילה של הספינה בנוסעים חדשים ובשעה 16:00 ירדנו לשיט ב- Tourtle Cove, היינו במנגרובה של סנטה קרוז. השמש נטתה לנו חסד והאירה את המנגרובים באור רך ועדין. שטנו בשקט בסבך, שם ראינו לא מעט בוביס שרגליהם זוהרות בכחול. מתוך חבורה של כמה בוביס, לאחד מהם, הרגלים זוהרות בכחול מיוחד. זה ה"אלפא", שימשיך את הקיום. גם לנקבה רגלים כחולות, אך בצבע מעומעם יותר ואישון העין שלה קטן מזה של הזכר. ראינו שקנאים וסולות עפים למים במהירות עצומה. במים ראינו שיירה של טריגונים מוזהבים (Golden Ray)' , שבלטו בגופם המעוין ובצבעם הזהוב וטריגון עיט גדול ומנוקד (Spotted Eagle Ray). ראינו לא מספר צבים שמעת לעת הוציאו ראשם מהמים, שנצבעו בצבע זהוב של שקיעה. בערב, טקס הצגת הצוות, בדיוק כמו שהיה במחזור הראושן, לפני ארבעה ימים
29-05-2018
בתום הפלגה של מספר שעות התעוררנו מול האי חנובסה (Genovesa), שנקרא על שם העיר ג'נבה, ממנה בא קולומבוס, שהאיים נקראים באופן רשמי על שמו (Las Islas de Colon). עגנו בתוך הקלדרה. אחת הקלדרות הימיות הבודדות שאניות יכולות לעגון בהן. שטנו בזודיאק מול המצוק, עליו ראינו אריות ים כפולי פרווה, ושחפי זנב סנונית. עגנו ב – El Barranco טיפסנו לראש המצוק, במדרגות Prince Philips, שם, גדל יער של העץ קדוש – פאלו סנטו (Palo Santo), שעשן שעלה מענפיו גירש את היתושים מהכנסיות. מהפרי שלו נהגו המתיישבים הראשונים, להפיק חומר דוחה יתושים. על הקרקע ראינו בוביס רבים – כחולי רגלים ובוביס נסקא, במופעים שונים. הצעירים ביותר, עטופי פלומה לבנה, שאותה הם מסירים באמצעות מקורם , שנחלק ממנה נדבק למקור. הבוגרים יותר, בצבע חום כהה ורק אלו שהגיעו לבגרות מינית מתהדרים בצבעם הלבן ובמסכה שעל פניהם. זו שהעניקה להם את שמם השני" סולת המסכה". על העצים קיננו כמה פריגטות גדולות, שניתן להבחין ביניהן לבין הפריגטות ההדורות, בנוצות הירוקות שעל עורף הזכרים. הזכרים שחגו מעלינו, בלטו בשק האדון השמוט שהתדלדל מצווארן, בעוד שכמה זכרים ניפחו את הזפק, למעין בלון אדום. אם כי לא בגודל מקסימלי. בעת החיזור, הזכר מנפל את הזפק האדום ומפנה אותו לעבר השמש. הבלון הבוהק מאותת לנקבה על כוחו ועצמתו של המחזר. הוא נוהג להסתיר תא עיניה, לבל תחמוד זכרים זרים.
ראו באתר זה: הפריגטה – שודד הים המעופף.
הלכנו על מנהרות לבה, שנוצרו מבועות בתוך זרם של יורה רותחת. באחד הסדקים ראינו ינשוף קצר אוזניים שצבעו חום, מפוספס בנוצתו שחורות (Short Eared Owl), שכאן, בהיעדר נץ הגלפגוס, הוא טורף העל. הוא נוהג לדרוס בעיקר יסעורונים, אותם הוא נוהג לנגוס היישר במוחם.
לאורך הדרך, ראינו על ענפי העצים, סולות אדומות רגליים, שמבנה כף הרגל שלה מאפשר לה לאחוז בענף. כמה מהם קיננו קרוב קרוב. המשכנו לכיוון המצוק, שם ראינו להקות ענק, כמו נחילים, של יסעורונים. ביניהם נראה ינשוף אחד. אבל את הדרמה סיפקו דווקא הפריגטות שרדפו אחרי ציפור טרופית אדומת מקור. הם טלטלו אותה, עד שמן הסתם שמטה את טרפה. לאחר שחיפשנו עוד ינשוף, שיפגין למעננו סצנה של טריפה, חזרנו על עקבותינו, לסירה. שטנו מול המצוק, צפינו באריה ים כפול פרווה (Fur Seal), שמכונה גם "דוב ים" בשם עובי פרוותו ומבנה ראשו. חשוב לציין שאינו באמת כלב ים, אלא מין של אריה ים. חזרה לספינה, לעיכול הרשמים.
השנירקול אחר הצהרים היה מאכזב. זרמי ים חזקים העכירו את המים. ארבעה טריגונים (Sting Rays) ששחו מתחתי וצב מים, שיכלו להיות חזיון מפעים, בקושי נראו. חזרנו לספינה מאוכזבים משהו, תחושה שנשכחה חיש קל, לאחר שירדנו למפרץ דרווין (Darwin Bay). היה חוף חולי, תחום במונגרובים. על החוף רבצו אריות ים ושוטטו לא מעט שחפי זנב סנונית, שניכרים בזנבם הממוזלג ומעינם האדומה. לאורך השביל נראו סולות כחולות רגלים, סולות מסיכה וכמובן, האטרקציה של ג'נובה, הסולות אדומות הרגל, שמגיעות לכאן בשל זמינות דגי המעמקים, מהם הן ניזונות. סולה אדומת רגליים עמדה על בול עץ, ממש על הקרקע, מבליטה את רגליה האדומות, מחטטת במקורה בנוצותיה וגנבה את ההצגה מסולותה מסיכה, שכבר לא זכו לתשומת לב מיוחדת. מישהו הניח על סלע גולגלת ועצמות של אריות ים, כדי שלמדריכים יהי קל להסביר עליהם. בהמשך, ראינו את חוטרי המנגרובים, שעוד מעט ויתנתקו ויכו שורשים ועמדנו על חשיבותם לייצוב החולות.
ראו באתר זה: הצמחיה באיי גלפאגוס. .
סולות דרגו ממש מולנו, על ענפי המונגורובים. בקן מסוים, הציץ ראשו של גוזל. בהמשך ראינו מקרוב פריגטות מנפחות את הזפק באדום והשתאינו מהכמות העצומה של העופות. על החול, גולגולת של לוויתן. שעה וצי חלפה לי חיש קל ושבנו בחוסר חשק אל הספינה, שם קיבלנו עידוד בצורת ארוחת "בר בי קיו" על הסיפון".
30-05-18
הבקר התחיל בגבעת הדרקון (Dragon Hill), שבצפון – מערב האי סנטה קרוז. מפרץ נהדר שמימיו בצבע כחול עמוק, כולו מכוסה בצמחיה צפופה של קקטוסים והעץ הקדוש וברקע הרי געש . ראינו איגוונה יבשתית שבלטה על רקע כחול המים ואחרת שצבעיה הודגשו על ידי מצע הירק שסביבה. חלפנו על פני לגונה יפהפייה, שלפי כמה שנים ראיתי בה פלמינגו ובהמשך ראינו איגוונות יבשתית ענקיות, שהזכרים שבהם בלטו בגודלם ובצבעם הזהוב, המלמד שהם לקראת ייחום. האיגוונות הן שהעניקו למקום את השם "גבעת הדרקון". כמו כן, ראינו חקייניות שונות ומספר מיני פרושים, עלינו לתצפית מרהיבה על המפרץ ושבנו לספינה.
בצהרים, פסטיבל הגלידה המסורתי. ישבנו על הסיפון, עם גביעי גלידה ענקייםב ידנו והתבוננו באיוניםש חלפנו על פניהם ובצב מים ששחה קרוב לספינה והוציא את ראשונו מהמים בפרקי זמן קצרים.
אחר הצהרים בקרנו באי סנטה פה (Santa Fe). האניה עגנה במים העמוקים, שצבעם היה כחול עמוק וסירות ה"פנגה" הובילו אותנו למפרץ שבלט בצבע כחול טורקיז. חלפנו על פני איון קטן, נטוע קקטוסים והתקרבנו לחוף. שם ראינו טריגונים מוזהבים וכמה טריגוני עיט מנוקדים (Spotted Eagle Ray). אלו חבטו ב"כנפיהם המנוקדות מעל המים והעלו קצף רב. נראה היה שהם מזדווגים, או לפחות מנסים לעשות זאת. אחד מהם שיחק לעם אריה ים. היה זה חזיון מרגש מרהיב. המפרץ היה מלא באריות ים שגדשו בצפיפות את המשטח החולי .עלינו לגבעה מלאת סלעים מעל החוף, שם ראינו שנאי דוגר במרחק של מטרים ספורים, כך שאפשר היה לצלם לו היישר את העין. במ=המשך, מפרץ נוסף ממנו עלה שביל שהתפתל בין קקטוסים ענקיים האנדמיים לאי זה. בין הקקטוסים ראינו פרושים, חקייניות, יונת הגלפגוס, לטאות לבה שניכר היה שאיבדו את זנבם לפחות פעם אחד, כשהזנב שצימחו תחתיו, קטן יותר וצבעו שונה מעט. האטרקציה של המקום הוא איגוונות יבשתיות, שצבען בצבע חרדך אפרפר, שונה להפליא מהאיגוונות של סנטרה קרוז, שזהרו בצבע זהוב עז.
שבנו לספינה, לארוחת ערב ולטקס הפרידה הרשמי
31-05-18
לאחר ארוחת הבקר, יצאנו לחוף Bachas, שבאי סנטה קרוז. בשעת בקר מוקדמת, ותחת שים מעוננים, האור היה חלש ולא עשה חסד עם הצלמים, אבל בחוף נראו שקנאים רבים צוללים למים ופריגטות בשוד רגיל. פה ושם גם כמה בוביס מסכה. בחוף נראו שרידי ספינה אמריקאית ממלחמתה עולם השניה, כשהאי בלטרה, הפך לבסיס חיל האוויר האמריקאי. שמה של האוניהה יה ביאטריס" ו"בחאס" הינו כינו מקומי ל"ביאטריס". מול החוף כמה צוקים וולקניים עליהם עמדו השקנאים ואיונים ירוקים. על מצוק בחוף, ניתב שחף לבה נדיר. כעבור כמה עשרות מטרים לגונה, בה שחו כמה איגוונות ימיות וטופפו שני פלמינגוס, שטופפו במים ברגליהם העדינות ולא חדלו מלסנן סרטנים מתוך הבוץ. לרגע אחד הצטלבה איגוונה ימית בשחייה, בקוו ישר, עם שני הפלמינגוס. לאחר שצפינוב הם בדריכות ובהשתאות, הגיעה העת לשוב לספינה, לסיום הטיול. ירידה במעגן של באלטרה. טיסה לקיטו והמשך טיול.
