האטרוסקים

האטרוסקים

כתב: גילי חסקין

האֶטְרוּסְקִים  (Etrusci) הם עם שחי באטרוריה[1] כיום מזוהה עם טוסקנה, אזור בצפון איטליה של ימינו, בטרם היווצרות הרפובליקה הרומית. בעוד היוונים מפיצים את תרבותם בדרום איטליה וסיציליה, הקימו האטרוסקים  במאה ה-8 לפני הספירה תרבות מפותחת. הם אלו שיסדו את הערים הראשונות באטרוריה. הם התיישבו באזור שבין מקום מושבם של השבטים הקלטים[2] מדרום להרי האלפים ובין לאטיום שבמרכזה של איטליה; באזור המשתרע בין הארנו בצפון, הטיבר במזרח ובדרום וחוף הים במערב וקראו לעצמם" רסנה". הרומאים קראו להם "אטרוסקים" או "טוסקים", והיוונים הכירו אותם בשם "טירסנים". בתוך כמה עשרות שנים עלו תושבי האזור בטכנולוגיה ובעושר על השכנים שמסביב. במאות השנים שחלפו מאז התיישבותם באיטליה פיתחו האטרוסקים תרבות מפותחת מאוד שהתחרתה בתרבותם של היוונים הקדמונים והמצרים הקדמונים, עמים שלאטרוסקים היו קשרים ענפים עמם.

העיסוק באטרוסקים היו חלק בלתי נפרד מטיול לאיטליה.

 מוצא

מקורותיה של התרבות האטרוסקית מעורפלים וזהותם הגזעית והלשונית איננה ברורה. מבחינה גנטית לא נמצא דמיון בינם לאף קבוצה גנטית איטלקית כלשהי. יש השערה המבוססת על האמור בכתבי הרודוטוס כי הגיעו מאזור לידיה שבאסיה הקטנה (ולדעת דיוניסוס הם באו מהליקרנסוס). טענה זו נתמכת על ידי ממצאים עדכניים המראים כי הבקר באזורים האטרוסקיים של איטליה מקורו במזרח התיכון, כמו גם על קרבה גנטית גבוהה של איטלקים ממוצא אטרוסקי לתושבי המזרח התיכון ובפרט לתושבי אנטוליה. גם לכמה מנהגיהם היה אופי מזרחי ברור: שמות שנגזרו משם האם, השימוש במגבעת מחודדת בקצהה והשימוש בחליל. הבלשנים תומכים דווקא בגרסה האטרוסקית, הטוענת שהם היו תושבי אטרוריה מאז ומתמיד, משום שהם מזהים אתה שפה האטרוסקית כשפה שקדמה לשפות ההודו-אירופאיות. היתה תאוריה שטענה שמקורם בכלל בשבטים הודו אירופאים שפלשו לאיטליה מהצפון בראשית האלף השני לפני הספירה. מכל מקום, אלו הם השבטים האוטוכתוניים של אטרוריה. הדיון על מוצא האטרוסקים כבר לא מעסיק את החוקרים. ההשערות הרבות הביאו למסקנה שכנראה לא יהי ניתן לענות על החידה הזו, שפרנסה דורות רבים של חוקרים.

השפה פוענחה רק לאחרונה. כבר בעת העתיקה הכירו בכך שאיננה דומה לכל שפה אחרת. בקברים האטרוסקים נמצאו כעשרת אלפים של כתובות, אך הן בעיקר נוסחאות קבועות ושמות, שאינן עוזרים לפתור את חידת השפה האטרוסקית. מצאו חמש כתובות ארוכות, שהחשובה שבהן נמצאה על תכריכי מומיה מצרית השמורה בזגרב. ב-1964 נמצאה בפירגי כתובת דו לשונית (פונית-אטרוסקית), אך גם היא לא הביאה לשינוי יסודי.

 תרבות וילנובה

בתקופת המעבר שבין תקופת הברונזה המאוחרת לתקופת הברזל פשטו "גויי הים" על ערי החוף של מזרח הים התיכון. ביניהם אנו מונים אנו מונים את הת'כרים, הסיקולים (סיציליה?), שרדנו (סרדיניה?) והפלשתים. אחד העמים הללו מכונה טורשה. יתכן שהם היו מחוללי התרבות החדשה, שהיוותה בסיס להתפתחותה של הדת האטרוסקית. אסטלה טורשית, שהתגלתה באי למנוס – בו ישבו חלק מיורדי הים האלו – וכתובת אחרת מהמאה השישית לפנה"ס מעידות בברור כי תושבי האי דיברו בשפה דומה מאד לשפה שזוהתה אחר כך עם שפת האטרוסקים

בשנת 1853 הגיע האטרוסקולוג ג'ובאני גוצאדיני לאתר השוכן במרחק שמונה ק"מ מבולוניה. הוא גילה שורה של קברים ובהם כדי אפר עשויים מחומר שרוף בדמות שני חרוטים הפוכים, המכוסים במכסה חומר שחור. ליד כדי האפר נמצאו שורה של חפצים כמו סיכות, עדיים, צמידים, כלי נשק, כלי תער וכלי בית. החוקרים ציינו שמדובר בתרבות אחרת שקוברת את מתיה לא בבורות, כמו התרבות האפינינית שקדמה לה ולא בארונות אבן טמונים באדמה, אלא בכדי אפר שהונחו בחדרי קבורה. תרבותה קבורה החדשה שהנהיגו תושבי מרכז איטליה קיבלה את הכינוי "וילה נובה" ((Vila Nova. אלו כנראה מבשרי התרבות האטרוסקית. במאה ה-8 לפני הספירה החלו היוונים להקים מושבות בחופי הים התיכון. גם המסחר הפניקי הלך וגבר. אוצרות הטבע של אטרוריה (ברזל, נחושת, עופרת, כסף, שיש) קרצו לזרים. לחברה הוילנובית, שלא התארגנה כחברה צבאית, לא היה סיכוי והיא נעלמה. אין עדות לכיבוש אלים או חורבן, אלא לארגון כלכלי ותרבותי חדש, שהביא לאזור פריחה תרבותית ועושר יוצא דופן. אוכלוסייה חדשה התערבבה עם הישנה והביאה לאזור טכנולוגיה, ידע וארגון חדשים, תוך כדי אימוץ חלק מתרבותה של האוכלוסייה המקומית. בשלב זה מופיעים האטרוסקים על במת ההיסטוריה. התרבות הווילנובית סללה את הדרך להופעתה של התרבותה אטרוסקית. המעבר מעידן הברונזה לעידן הברזל שינה את תמונת היישוב באטרוריה. האלמנט המרשים ביותר בתרבות האטרוסקית, המייצג את התנתקותה של אטרוריה מהתרבות הווילנובית, הוא בניית הערים.

עליית האטרוסקים

עליית האטרוסקים הושגה הודות ליזמתן של ערים בודדות. הערים האטרוסקיות התפתחו לאורך החוף, אחר כך לאורך הטיבר וכבר במאה ה-7 לפנה"ס החזיקו בלטיום (רומא, פרינסטה). במאות ה-8 וה-7 לפני הספירה השתלטו האטרוסקים לחלוטין על כל צפון ומרכז איטליה, אזור שנקרא מאז על שמם – אטרוריה. באותו זמן גם קפואה היתה לעיר אטרוסקית. בקמפניה הגיעו עד סלרנו.

התרבות האטרוסקית היתה עירונית, בזמן ששאר עמי איטליה, להוציא היוונים, חיו עדיין בכפרים. הם בנו ערים אורתוגונליות (תכנית גריד, שתי וערב) ובהן מקומות מוגדרים למקדשים ומזבחות. הערים הגדולות כמו Veii  Kiyera,  או Tarkvinia  מנו עשרות אלפי תושבים והשתרעו על שטח של כ-2000 דונמים. הערים האטרוסקיות הקדומות נוסדו על גבי ראשי גבעות עם ביצורים טבעיים, ורק עם עליית רומא והפלישות הגאליות (מאה 5) נבנו חומות חזקות יותר. בנוסף לערי המבצר ההרריות כגוןVoltera, Arecho, Fiezole Cortona , הם ייסדו גם ערי נמל, כדוגמת Popolonia .

האטרוסקים לא הנהיגו רק תרבות בנייה עירונית בעלת חוקים קבועים. הם הבינו את הצורך בשליטה אזורית מתואמת. חוקי האטרוסקים התירו בעלות על אדמות ואף העברת אדמות בירושה.

בבסיס הכלכלה האטרוסקית היה החקלאות. האטרוסקים הצטיינו ברמה טכנולוגית גבוהה: ביראו יערות והצטיינו בהשקיה ובניקוז, כולל מובילי מים תת קרקעיים. הם טיפחו את גידול הכבשים והדייג. היו אלו האטרוסקים שניקזו אזורי ביצות כמו עמק קיאנה והמארמה, סללו דרכים, הובילו תעלות מים לשתייה והציבו אבני גבול, לסימון השטחים שלהם. הרומאים השכילו ללמוד מהאטרוסקים את הטכנולוגיה ההידראולית ואת מלאכת ההנדסה.

יערות אטרוריה סיפקו עץ טוב לבניית בתים ואניות. כן נמצאו שם מכרותה ברזל והנחושת היחידים באיטליה. הם פיתחו קשרי מסחר עם ערי מרכז אירופה ועם המזרח והגיעו לפריחה כלכלית.

החברה האטרוסקית

אנשי העיר שלטו בדרך כלל על אדמות האזור שבו התגוררו וגבו מסים על התוצרת. כמו כן גבו מיסי מעבר ומס ניצול משאבים טבעיים, למשל במכרות המלח של פוצ'ה, על גדת הטיבר. עם הזמן נאלצו להגן על המחצבים שהיו ברשותם וכך צמח לו מעמד הלוחם.

העיר האטרוסקית היתה מדינה עצמאית, בדומה לפוליס היוונית. הכספים שזרמו לידי אנשי הערים הביאו לצמיחתה של אריסטוקרטיה עשירה. בימים קדומים השלטון היה בידי מלכים, אך סמכויותיהם של אלו צומצמו במאות ה-5 וה-4 לפנה"ס, עם עלייתה של האריסטוקרטיה, עד שהשלטון כולו רוכז בידיה. ערי אטרוריה מעולם לא יצרו ארגון פוליטי. האטרוסקים מעולם לא היו ממלכה מאוחדת אלא פדרציה רופפת מאוד של 12 ערים ראשיות וכפרים רבים. בין הערים הבולטות: ויי, קירה, טארקויניי (טרחנה), וטולניה, רוסלאי, פופולניה, וולצ'י, קולסיום, ארטיום, בולזנה, פרוסיה, צ'יוסי, וולטרה וקורטונה. (בנוסף היו מספר ערים תחת שלטון אטרוסקי שלא היו חברות בהתאגדות זו. אחת מהחשובות שבהן היא טרקוויניה). הברית הנ"ל, מספר ערי מדינה שהיו מאוגדות ביניהן בקשרי גומלין, לפי הדגם ההלני, שנקראה בפי היוונים "דודקאפוליס", היתה למטרות דתיות ולא פוליטיות. כתוצאה מכך לא יכלו לשמר את עליונותם באיטליה.

החברה האטרוסקית היתה מורכבת ממעמד של אנשי אצולה, שהיה מאורגן בקבוצות משפחתיות ובידיהן היתה הבעלות על הקרקע ומהאנשים שהיו תלויים בהם: אריסים ועבדים. אין עדות למעמד בינוני. העדויות מהספרות ומהממצאים הארכיאולוגיים מלמדים כי האצולה צברה עושר רב, פיתחה תרבות גבוהה ונהנתה ממשתאות, מוסיקה, ספורט ואמנות. לנשים נשמר מעמד שווה לגברים. הן היו בעלות רכוש, נשאו את שמן וביצעו חלק מהטקסים הדתיים, כגון מזיגת היין.

התרבות האטרוסקית

בתרבותם שימשו אכזריות ועידון. כך למשל, מקור האמפיתאטרון, על מאבקי הלודרים שבו, היה באטרוריה. במשכנות המתים מוצאים עדויות רבות להרגלי החיים של העם האטרוסקי.  אנו למדים על משתאות עם סעודות שהפכו למסיבות פריצות. כך גם על התלהבות ממשחקי ספורט ומהצגות. כמו כן מתוארים משחקים אכזריים. בציורים מופיע אדם מחופש, הקרוי באיטלקית פרסו, אולי מכאן נוצרה המילה היוונית פרסונה – מסכה. ראשו מכוסה והוא מחזיק ברצועה כלב זועם הנושך את רגלי היריב, שראשו מכוסה בשק.

 הבית האטרוסקי שיקף את הסולם החברתי: לכול חדר היתה פונקציה משלו. באולם המבוא הגבוה והמלבני של הבית קיבלו את פניהם של בני החסות, שבאו להביע את רגשי הכבוד שלהם כלפי הפטרונים. אולם אירוח מיוחד נשמר למבקרים בני מעמד העילית. על העבדים נאסרה הגישה לחזית הבית, אלא אם הדבר נעשה במסגרת תפקידם.

בדתם היו האטרוסקים קרובים ליוונים והאמינו באותם אלים. הם האמינו בקיומו של כוח יחיד שמעבר לטבע. הופעתם של אלים רבים מוסברת בהשפעה היוונית. בדת האטרוסקית התגלו סממנים מזרחיים ברורים. נביאים אלוהיים לימדו את הדת והותירו אחריהם את ספרי החוק הדתי. האטרוסקים מצאו עניין רב בתופעות השמים וניסו להבין את פשרן. היו להם כוהנים מיוחדים, הרוספיקים, שפירשו אותות על ידי בחינת הכבד ועל פי מעופן של ציפורים. מנהגיהם הדתיים מזכירים במידת מה את אילו של בבל.

המקדשים שנבנו במאה ה- 6 לפנה"ס היו דמויי ריבוע, עם שורת עמודים בחזית והכילו שלושה חדרים לשלישיית האלים האטרוסקית. מקדשים יותר מאוחרים כבר הושפעו מהארכיטקטורה היוונית. בית פרטי אופייני הכיל חדר כניסה, אולם מרכזי ומספר חדרים בחלק האחורי. יתכן שזה היה הדגם הקדום של הבית מטיפוס אטריום.

החברה האטרוסקית הציגה עושר דווקא בקברים. מרבית הידיעות על התרבות האטרוסקית נובעות מהממצאים שהתגלו בבתי הקברות. באתר וילה נובה שבדרום איטליה נמצאים קברים אטרוסקיים מהמאה ה- 9 לפנה"ס.

בתי הקברות היו מחוץ לעיר ובהתפתחותם המאוחרת דמו לתבנית העיר עצמה. הם האמינו בחיים שלאחר המוות ועשו ככול שביכולתם כדי לצייד את המת בדרכו החדשה. הם בנו למען המתים קברי פרוזדור ומבנים מעוגלים, שהיו בתים לכול דבר. בקברים, ליד הכד עם אפר המת, הניחו תכשיטים, מטבעות כסף, כלי בית, כלי נשק, קסדות וגם ביצי בת יענה מצוירות. ככול שהמשפחה היתה עשירה יותר, כך הקימה חדרי קבורה מפוארים יותר. הביטוי המאלף ביותר של הרגש הדתי של האטרוסקים, נמצא במחקר הטקסים, הפולחנים והאמונות שליוו את פולחן המת. אמנות ציורי האשכבה חשובה מאד לאטרוסקולוגים. בציורים מתוארים המתים ומאורעות חייהם. הדוגמא הטובה ביותר הוא ארון המתים מקרה, שמתוארך למאה ה06 לפנה"ס, שם רואים את בת זוגו של המנוח שרועה למחצה בתנוחה טבעית ומלאת חן והגבר מניח את ידו על כתפה.  לקבר שוותה צורה של בית מגורים. כדי להנעים למת את ביתו החדש. כמו כן מופיעים תיאורי ירידה לגיהנום, מצויירים על גבי הקירות. המנוח מובל בדרך כלל במרכבה, כשהוא מלווה בשד בעל כנפיים. הכניסה לארץ הגיהנום עמה נעשתה ברגל או על גבי סוס. עריכתם של טקסי הטהרה, נועדה להצלת הנפש.

המאבקים עם שכניהם

במאה ה-6 לפני הספירה הגיעו האטרוסקים לשיא כוחם וצברו עושר רב ממסחר ומגביית מסים. הם נאבקו ביוונים על השליטה בחלק המערבי של הים התיכון. בעזרת שיתוף פעולה עם הפיניקים שמרכזם היה בקרת חדשת (קרתגו) שבצפון אפריקה, זכו בקרב ימי ליד אלליה בשנת 535 לפני הספירה וכך השתלטו על אלבה ועל קורסיקה. אולם פירודם ופיצולם הרב ומאבקם בגורם החדש בזירה האיטלקית – רומא, החלישו אותם עד מאוד. הם לא הצליחו להתאחד, גם נוכח עליית הרומאים. בשנת 509 לפנה"ס (על פי המסורת הרומית) סילקו הרומאים את שליטיהם האטרוסקים מרומא.

בשנת 474 לפניה ספירה ניגפו האטרוסקים בפעם הראשונה בקרב קומי, נגד אנשי סיראקוזי שבסיציליה. מאז לא הצליחו לחדש את שלטונם בנתיבי ההפלגה. בצפון השתלטו הגאלים – עם שמוצאם ממרכז אירופה – על מושבות האטרוסקים שמעבר לאפינינים וכבשו את העיר מלפי. היתה זו חדירה בלתי פוסקת, מלווה במעשי אכזריות.  בעקבות תבוסות אלו והתפשטות הסמניטים (עם מהגרים חדש), נאלצו לפנות את קמפניה, ולמעשה נושלו מכיבושיהם בדרום איטליה. בשנת 438 לפנה"ס התחדשו מעשי האיבה בין רומא לבין וואי. העיר פידנה, בת בריתה של ואי, התמרדה ברומאים ונענשה על כך באכזריות. לאחר הפוגה של 20 שנה שוב התקיפו הרומאים את ואי והטילו עליה מצור ממושך. פרק זה בתולדות המלחמות בין הרומאים לאטרוסקים שימש נושא לאגדות רבות. סופר כי המצור האומי על ואי נמשך שר שנים, בדומה למצור היווני על טרויה.  סיבת המלחמה היתה כנראה בתחרות בין הערים על ניצול שפך נהר טיבר לים הטירני (ואי לא שכנה על הטיבר עצמו, אלא על הקרמרה – יובלו). עתה, עם כיבושה של ואי, נפתחה הדרך בפניה רומיים להרחיב את גבולם ולהשתלט על כול העמק של הטיבר.

מאז, הובסו האטרוסקים בכל מלחמותיהם עם רומא ובמשך 150 השנה הבאות נפלו עריהם זו אחר זו, אם כי שמרו על אוטונומיה בענייניהם הפנימיים. על אטרוריה נכפתה ברית עם רומא, לפיה הוטלו כול החובות על האטרוסקים ואילו הרומאים נהנו מן הזכויות. האטרוסקים נחלשו מאד. אפילו נוכחותו של חניבעל על אדמת איטליה בעת המלחמה הפונית השנייה, לא רקוממה את האטרוסקים נגד רומא. בשנת 90 לפנה"ס קיבלו כל ערי אטרוריה אזרחות רומית ותוך דור נעלמה שפתם וסופם שנטמעו בעם הרומי

אומנות

יש לציין כי מרבית העדויות על האמנות הגיע מחפירות בשטחי בתי קברות אטרוסקים, על כן יכולה להיווצר תמונה לא שלמה של אמנות זו.

חוקרים משערים כי פגישתם של האטרוסקים עם היוונים התרחשה כבר בסוף המאה ה-8 לפנה"ס, עם יישובה של יוון. אולם, השפעה ברורה יותר החלה בתקופה שבין 550-460 לפנה"ס, אז ביססו האטרוסקים משטר יציב, במסגרתו התפתחו מאוד קשרי המסחר עם הערים היווניות. בסופה של אותה תקופה התרופפו קשרי המסחר והשפעת האמנות היוונית נעלמה עד לשנת 300 לפנה"ס. רק בשנת 150 לפנה"ס חזרה ההשפעה היוונית לאמנות האטרוסקית, עם כיבוש הערים האטרוסקיות בידי הרומאים.

מן הממצאים הארכאולוגים עולה תמונה של אמנות דתית בעיקרה. בין הנושאים הפופולריים באמנות זו היו נושאים הקשורים לאלים, לפולחן המוות ולפולחן אבות המשפחה המתים. האמנות האטרוסקית היא פרימיטיבית בבסיסה, אך מורגשת השפעה מזרחית חזקה והחל מהמאה ה-5 לפנה"ס, גם השפעה יוונית. היא מתייחדת בריאליזם שבה ובתנועותיה רבות ההבעה בקברים האטרוסקיים נמצאו תמשיחי קיר ברמה גבוהה. הציורים נועדו להזכיר למתים אתה נאות החיים. מתוארים בהם משתאות, משחקים והופעות של שחקנים, נגנים ומחוללות, סצנות של ציד ועוד. הציורים צוירו בכושר אבחנה מעורר השתאות והם מהווים עדות מרשימה לחיי האטרוסקים.

הפיסול האטרוסקי

המאה ה-6 לפני הספירה היתה תופת הזוהר של האומנות האטרוסקית. אז עיטרו את מקדשיהם קבוצות גדולות של פסלים. כמה מפסלי הדיוקן מקוריים ביותר בזכות הריאליזם הבוטה שלהם, עוצמת הבעתם ותוויהם המסוגננים. העיניים הגדולות והחיוך המסתורי אופייניים לסגנון האטרוסקי. כמו כן הם פיסלו בעלי חיים דמיוניים, שניכר בהם דינאמיות רבה. מפורסם במיוחד פסל הכימרה מארצו (נמצא במוזיאון הארכיאולוגי בפירנצה). בין הממצאים בולטת קבוצה של כדים עליהם מופיעות מסכות ופני דמויות שונות המתוארים עם מאפיינים ריאליסטים שונים. כדים אלו שימשו לפולחן המוות. דיוקנאות הופיעו גם בתיאורים על גבי סרקופגים אטרוסקיים. רוב הסרקופגים שנשתמרו עשויים מטרקוטה צבועה ועל המכסה העליון שלהם מופיעות דמויות הנמצאות בתנוחת הסבה. בסרקופג הידוע בשם "סרקופג הזוג הנשוי", מסוף המאה ה-6 לפנה"ס מופיעים בני זוג בתנוחת הסבה. פני הדמויות מזכירים את סגנון הפיסול היווני הארכאי. על פני הדמויות מופיע לעתים "חיוך ארכאי" ועיניהן מודגשות וגדולות. תיאור דמות דומה נמצא בפסל "אפולו מוואי" (נמצא במוזיאון וילה ג'וליה שברומא) בו נוספת לתיאור הדמות ה"ארכאית", גם עיטור דקורטיבי בין רגליה של הדמות העומדת. בפסל "מארס מטודי", לעומת זאת, בולטת ההקבלה בין הפיסול האטרוסקי ליווני והנטייה הארכאית הופכת למעודנת יותר.

על רקע הרמה הטכנית הגבוהה של יציקת הפסלים (בדומה לפיסול היווני), בולטת ההשפעה ה"מזרחית" על הפיסול האטרוסקי. השפעה זו ובה הנטייה לדקורטיביות ולסגנון צורני לא נעלמה, כמו בתרבות היוונית, אלה המשיכה להתקיים זמן רב. נטייה זו בולטת גם בתיאורי האלים האטרוסקים, כגון פסל "הכימרה מארצו" או דמות "הזאבה הקפיטולינית" מן המאה ה-5 לפנה"ס, העשויים מברונזה. פסלים אלו מציגים שילוב בין תיאור מיתולוגי-פנטסטי מסוגנן לבין ריאליזם בתיאור הפרופורציות והמבנה האנטומי. העניין של האמנים האטרוסקים בתיאור מפלצות אלו בולט על רקע זניחת סוגי תיאור כאלה באמנות היוונית.

צורפות: האטרוסקים היו בעיקר אומנים מוכשרים. בכלי החרס שיצרו השתמשו בטכניקת בוקרו (Bucchero) והפיקו כלי חרס שחורים ומבריקים, שבהן מגולפות דמויות. הכדים היו מעוטרים בתחילה במוטיבין של קווים ונקודות POINTILLE, אך עם הזמן השתכללה צורתם ועיטוריהם נעשו מורכבים יותר. הגברים והנשים ענדו תכשיטי זהב כבדים, שנוצקו בזהב טהור והיו מלאכת מחשבת. הצורפים הצטיינו במלאכת פיליגראן בחוטי זהב. כמו כן יצרו מראות מגולפות, תיבות גליליות ששימשו לשמירת הנדוניה, במקטרים ובנברשות ברונזה מהודרות.