גילי חסקיןאיכות שלטון או צביעות?
נתניהו בדרך להרכיב את ממשלתו. הכיוון שורטט כבר בליל הבחירות. ליכוד+ש"ס+ חרדים+כחלון, שהיה מניצי "הליכוד". ציבור גדול מודאג, כועס ומביע את התנגדותו. אפילו את סלידתו. מבחינתו, בצדק רב. זו ממשלה לאומנית יותר, קלירקלית יותר. ממשלה שלא תנסה לקדם את השלום, אפילו לא למראית עין. ממשלה שלא תטרח וספק אם תוכל לשקם את היחסים עם הממשל בארצות הברית, שתעמיק את האחיזה בשטחים, שתגדיל את החלק של המתנחלים בעוגה הלאומית. ממשלה שתלך אחורה בכול הקשור לדת ומדינה. למרות שברור כשמש שזהו רצון הציבור, הרי שמבחינת אלו שרצו שינוי, זוהי נסיגה משמעותית. הכעס במקרה הזה מובן לחלוטין. מובן שאנשים ימחו כנגד ביטול חוק הגיוס, כנגד הקצבאות לילדים, מהם ייהנו בעיקר החוגים הלא ציוניים, כנגד התקציבים השמנים שיינתנו לישיבות וכנגד ההשקעה בהתנחלויות.
פחות מובנת היא ההזדעקות התקשורתית כנגד מינויים של אנשים שאינם ראויים, למשרות ציבוריות. רגע קצר לאחר שהתבררו תוצאות הבחירות, יצא קול קורא נגד מינויו של אריה דרעי לשר פנים וכעת מזדעקים אבירי איכות השלטון, נגד מינויו של יואב גלנט לשר השיכון.
לפני שבועיים הופצו ברשתות החברתיות, עצומות הקוראות שלא למנות עבריין מורשע לשר הפנים ובימים האחרונים, עצמות המוחות נגד מינויו של אדם שחטא בפרשת הקרקעות, דווקא לשר השיכון.
על פניו, הדרישה מוצדקת. שופטי ישראל קבעו שדרעי הוא אדם מושחת. הביקורת שהשמיע נגדו השופט צמח, חמורה עוד יותר מהעונש שקיבל. הספר שכתב אודותיו העיתונאי מוטי גילת מעורר צמרמורת ממש. אכן, הגם שדרעי החזיר את חובו לחברה, ברור לכול מי שעיניו בראשו, שמי שקיבל שוחד, אינו יכול להיות שר הפנים. כשם שאדם שהורשע באונס, לא יכול לנהל מוסד לנערות במצוקה ולא מוסד חינוכי בכלל. לא ברורה לי ההיטפלות דווקא למשרת שר הפנים. שר הכלכלה הוא יכול להיות? ושר החינוך? ושר השיכון? ברור לגמרי, שאינו יכול לשמש כשר ולטעמי גם לא כמחוקק.
יש גם צדק בטענה של אבירי איכות השלטון, לגבי מינויו הצפוי של גלנט לשר השיכון, לאור פרשת הבית שבנה במושב עמיקם. מקרהו של גלנט אינו דומה חלילה למקרה של דרעי. גלנט הוא לוחם ומפקד רב זכויות ובעיקר אינו עבריין מורשע. אבל כמי שכשל בפרשת הקרקעות, וגילה שם, לא רק חוסר יושר, אלא גם אטימות ויהירות, אינו ראוי לעסוק באותו נושא ממש. ושר החקלאות הוא ראוי להיות? הרי גם שם יצטרך לעסוק בקרקעות? ושר השיכון? ושר התחבורה?
יש משהו בטענה של הקריאות הללו, רובן ככולן מצד שמאל של המפה הפוליטית, שאנשים שמעדו, אינם ראויים להיבחר שוב. לאחר ששילמו את חובם לחברה, הם ראויים להתהלך בציבור וכמובן שזכאים להתפרנס, אבל אינם ראויים לכהן במשרות ציבוריות.
למרות תמיכתי העקרונית בטענה הזאת, אני מתקומם כנגד העצומות הללו, בגלל העיתוי שלהן, שמעורר בי חוסר נוחות. הדרישות הללו, צודקות ככל שיהיו, היו צריכות לעלות לפני הבחירות. מי שרוממות איכות השלטון בפיו היה צריך לצאת לפני הבחירות, להקהיל תומכים ולשאת נאומים ולמחות כנגד מינויים פסולים. לו זה היה כך, גם מי שהיה חולק עליהם, לא יכול היה לטעון כנגד היושרה של הטוענים. לו אלו שמתקוממים כנגד הפיכתנו ל"רפובליקת בננות" היו עושים זאת אז, הייתי מכבד את עמדתם.
אלא שאז, ברגע האמת, זה לא נעשה. מדוע?
סביר להניח שלא מעטים מבין המוחים היום, האמינו אז, שיצחק הרצוג ינצח את הבחירות. האופוריה שפשה בחוגים הללו, היתה לא רק שינצח, אלא גם ירכיב את הממשלה הבאה. במקרה כזה, ברור היה, שהוא יזדקק גם לש"ס של דרעי וגם ל"כולנו" של כחלון וגלנט. אפילו יאיר לפיד, מי שתקף את נתניהו יותר מכולם וגרם לציבור לשכוח שישב בממשלת נתניהו ואחז בקרנות המזבח עד שפוטר, אפילו הוא לא הכריז שלא ישב בממשלה עם חרדים. כי לכולם היה ברור, שכאשר זקוקים לגנב, מורידים אותו בחבל התלייה.
יש לי תחושה לא נעימה, שלו הרצוג היה מרכיב את הממשלה, אבירי איכות השלטון ונרות הצדק, לא היו משמיעים את קולם ברמה ולו היו עושים זאת, היו מדברים יותר חלש.