המלצות לטיול בטמיל נאדו וקראלה

תדריך לדרום הודו במיטבה.

כתב: גילי חסקין.

להרצאה :טיול לדרום הודו-ארץ האורז והקוקוס

טיול להודו-הכנות והמלצות לקריאה.

לספרו של גילי חסקין: שבוי בקסמה.

מצגת תמונות מקראלה.

מצגת תמונות מטמיל נאדו.

מדינות קראלה וטמיל נאדו הן "ברירת המחדל" של הטיול בדרום הודו. זוהי ארץ ירוקה, להפליא. ארץ של שדות אורז, עצי קוקוס, ריח חריף של שמן, גני תבלינים ותעלות מים. זוהי הודו שונה להפליא. לא דומה לחיים שלאורך הגנגס, או לעיירות הציוריות של רג'סטן. הקצב כאן רגוע יותר, לטעמי קצת פחות מעניין. הדרום מציע ארכיטקטורה מגוונת ויוצאת דופן, אנשים שעורם כצבע הפחם, ונוף אקזוטי, כפי שהגיבו ילדי בתדהמה: "כמו אצל מוגלי"….

זהו טיול שעיקרו תרבות: אדריכלות מרהיבה, אומנות מעוררת פליאה ועולם אנושי מרתק. יש גם נופי יפים, אך הם לא העיקר. טמיל נאדו מציעה למבקר בה, בעיקר מקדשים פעילים, כלומר אתרים ארכיאולוגיים חיים ונושמים ואילו קראלה מציעה הרבה ירק והרבה פולקלור.

הטיול לקראלה וטמיל נאדו, דורש לפחות שבועיים אינטנסיביים. למי שעתותיו בידו, יכול להוסיף לפסיפס המגוון בלאו הכי, גם את קרנטקה.

לסיור בקרנטקה

ראה גם: הגיאוגרפיה של הודו.

צ'נאי

צ'נאי (Chennai) – בעבר מדרס – היא בירתה של טמיל נאדו. ניתן לטוס לכאן ממומביי. מי שמגיע מקרנטקה, יכול לטוס לכאן או לנסוע ברכבת, מבנגלור (Bangalour).

למי שמגיע מכלכתה, שהיא שערה המזרחי של הודו, מומלץ לקטוע את הסיור, על ידי ביקורים בדרך בעיר הקדושה פורי (Puri) ובמקדשים המטופחים שסביבה ובהידרבאד (Haiderabad), על שלל מבניה מתקופת המוגולים.

ראו באתר זה: תולדות הודו בתקופה המוסלמית.

למגיעים בטיסה ל'צ'נאי, נותר לא מעט זמן. זוהי אינה עיר מרתקת, אבל לסקרנים נמליץ לשוטט בפונדי באזאר. במקום שפע של בדי משי בוהקים בצבעיהם. בית המשפט העליון של מדינת טמיל נאדו מזכיר בגודלו ובחזותו את זה של לונדון. כדאי מאד לבקר במוזיאון הממשלתי ובו תצוגה מרהיבה של פסלים מכול דרום הודו. הביקור יכול לסייע בארגון מתודי של השושלות השונות ששלטו בדרום. בכפר האומנויות קאלקשטרה (Kalakkshetra), מועלים מדי יום מופעי מחול ומוסיקה. ניתן לצפות גם בשיעורי הריקוד שמתקיימים שם; ביקור המאפשר מפגש בלתי אמצעי עם התלמידים ועם מוריהם. ספרי ההדרכה שולחים את המטיילים לעיר המקדשים קאנצ'יפוראם (Kanchipuram), בירתה של שושלת פאלאווה Pallava), במאות ה-6-8. עיר הנמצאת במרחק של 76 ק"מ מצ'נאי. למרות שניתן לראות בעיר מקדשים מרתקים של מלכי השושלת (בעיקר את "מקדש הלוטוס" (Sathyanatheswarar temple), המעוטר להפליא, ניתן לדעתי לוותר עליה, כדי שלא לסבול מ"הרעלת מקדשים" שטמיל נאדו משופעת בהם. אבל, אם מחליטים לקצר את השהות בטמיל נאדו ולאחר הביקור במהבליפוראם (ראה להלן), לשוב לצ'נאי ולטוס ממנה היישר למדוראי, , מקרה זה, אין להחמיץ את הסיור בקאנצ'יפוראם. שושלת פלווה וגם השושלות המאוחרות יותר, בעיקר צ'ולה (Chola) ופאנדאיה (Pandya) , טיפחו את העיר והזרימו  משאבים למקדשיה. כדאי לבקר במקדש קאילאסאנאתה (Kailasanatha), העתיק במקדשי העיר. במקום שרדו ציורי קיר, המרמזים על גדולתו בעבר. הגדול מבין המקדשים הוא Sri Ekambarananathar והמרשים שבהם לטעמי הוא Kamakkshi Amman ולו עיטורים מרהיבים.

אם מוותרים על קאנצ'יפוראם, אמליץ כאן שלא ללון בצ'נאי, אלא להמשיך היישר למהבליפוראם (mahabalipuram). הנסיעה אורכת כ-45 דקות. מי שיכול להרשות לעצמו, אמליץ בחום על המלון האולטימטיבי Fishermen cove. המלון אינו זול, אבל בנוי בטוב טעם ומפנק להפליא מומלץ להזמין שרימפס ובירה, במסעדת המלון אשר בחוף (יקר, אבל נפלא).

מהבליפוראם

מומלצת מאד יציאה לחוף לפני ארוחת הבקר. פניה ימינה אל כפר Kovalong. במקום מקדש לאלת הים. החוף והכפר מעניינים. בפתחי הבתים, מציירות נשות הכפר, מדי בקר, ציורים מקמח אורז צבוע, הנקראים קולאם (Kolam). המקדש לדעתי מיותר. לאחר ארוחת הבקר, צאו לנסיעה לטריקאליקונדראם (Trikalikundram). הנסיעה לכל כיוון אורכת כחצי שעה. מעל הכפר הקטן, מזדקר צוק גרניטי ענק. האגדה מספרת כי בכול יום, בשעת הצהרים, מגיע למקום זוג נשרים מוורנאסי. עלו  לתצפית. המתקשים, יכולים להיעזר בנושאי אפיריון מקומיים. המקדש בינוני אך התצפית מופלאה. שדות אורז ירוקים מאופק עד אופק, תעלות מים מחלקות אותם למשטחים ירוקים רבועים, שורות של עצי קוקוס, שערים של מקדשים…המקום מרשים רק בבקר. לפיכך יש להקדים את הביקור לייתר הפעילות. משם חזרה למהבליפוראם, המצטיינת בגילופי הסלע שלה. כדאי להתחיל את הסיור בחמש הראטות (Rathas), המעוצבים בצורת מרכבות בעלות שני גלגלים ומספרות את האפוס ההינדי "מהבהרטה". כדאי לעלות אל המגדלור דרך שדירת הפסלים העובדים באבן. תצפית מהמגדלור, ירידה אל התבליט הריאליסטי להפליא של ייסורי ארג'ונה (Arjuna Penance), וממנו אל המערות החצובות בסלע ובהם גילופים יפים. לעתים מגיעים למקום כפריים, לבושי ססגוניים, מתפללים מול התבליט ועל ידי כך מעטרים את המקום בשלל צבעים.

בין בתי הכפר לחוף הים, על גבעות הגרניט, פזורים בולדרים מעוגלים. אחד מאותם סלעים הוא (על-פי האגדות) לא אחר מאשר כדור החמאה שגנב קרישנה, האל הפוחז שגדל בין הפרות. הוא גם דמות רוחנית, המרבה בחשיבה פילוסופית אך גם תאוותן גדול. הוא אהב נשים וגילה חיבה מיוחדת למוצרי חלב. יום אחד אכל קרישנה כדור חמאה גדול. טיפה ממנו נפלה ארצה והפכה לגוש סלע ענק שניצב על משטח סלעי אלכסוני. השם הנוכחי ניתן לו על ידי מדריכי טיולים מקומיים. שמו המקורי של הסלע אגב שאוב מהשפה הטאמילית ונקרא "האבן של אל השמיים"

לא ברור איך הבולדר הענק הגיע לשם. משקלו של האבן הסלע  הוא עשרות טונות . הגבעה עליה הוא נמצא, חלקה כמעט לחלוטין , כך  שמישהו היה צריך להוביל אותו לשם.  אנשים רבים ניסו לגלגל את הסלע, מכיוון שהאמונה הרווחת היתה כי מי שיצליח בזאת הוא בעצם גלגול של קרישנה עלי אדמות.

אם נותר זמן וכוח, אפשר להציץ למוזיאון הפסלים. אחרי הצהרים, ביקור במקדש החוף (Shore Tempel). המקום, הסמוך לים, מרשים ואפילו רומנטי.

המקום נעים ולכן כדאי להישאר בו ללינת לילה נוסף. בבקר למחרת מומלץ לצאת לגיחה לשמורת הציפורים ודאנטאנגאל (Vedantangal), הנמצאת במרחק של 52 ק"מ, כמעט שעתיים של נסיעה ממהבליפוראם. זהו אתר קינון חשוב לעופות מים. עשרות אלפי עופות – קורמורנים, אנפות, חסידות, מגלנים, כפנים, טבלנים, ברווזים ושקנאים, נודדים לכאן מדי חורף. הדעות המוצלחות לביקור הן שעות הבקר המוקדמות ולפנות ערב.

טירוונאמלאי

נסיעה של כשלש שעות עד לטירוונאמלאי (Tiruvannamalai). זוהי עיר חשובה המוקדשת לשיווה ונחשבת למרכז רוחני. בלבה של העיר ניצב מקדש ענק, שלטעמי אין בו ייחוד ארכיטקטוני או אומנותי. אם כי משוטטים בו מגידי עתידות, חוזים ויידעונים. זהו המקדש הגדול הראשון בסיור, כפי שהוא מוצע כאן. יש משהו חווייתי, אולי טוטאלי, בביקור הזה. הודו לא פוסחת על אף אחד מהחושים. הצבעים הפסיכודאליים כמעט של הגוֹפּוֹרָאם ( Gopuram) – השער המונומנטלי, עגלת העץ המגולפת בצפיפות מעיקה כמעט, מגע ידו של הברהמין, ריח האפר וניחוח הקטורת, נתזי חלב הקוקוס, הלמות התופים וקולות החצוצרה.

אשראם Sri Ramansars mam מושך אליו מערביים רבים ומספר לא מבוטל של ישראלים, לאו דווקא תרמילאים, הבאים למקום כדי לעבור חוויה של מדיטציה. האשראם מפורסם, ומנקז עליו תימהוניים, רוחניים ומחפשי דרך. כאן, במקום הקדוש, למרגלות הר הגרניט המקודש לשיווה, מתכנסים אלפי צליינים בלילות ירח ומאות תיירים הלוקחים חלק במסע רוחני, כמצוות הימים האלה. פגשנו כמה צעירים, כשעל פניהם המוארות מרוח חיוך שלו, אך גם לא מעט מבוגרים, המעבירים כאן ימים שלמים של מדיטציה ומבט עמוק וחוקר פנימה. הם מגיעים לכאן מרחוק: מנהלי בנקים, סוכני מכירות, מנחי קבוצות, עיתונאים ואפילו ידוענים. זהו כנראה חלק מה"ניו אייג'", משהו שתמיד היה קיים, אך הפך לאופנה, שהתפשטה כאש בשדה קוצים, כמו טיולי הג'יפים, כמו המסעות הנשיים. מספרים שיש משהו בהר הקדוש המתנשא ממעל, המקרין אנרגיות קוסמיות לעבר המתדפקים אל שערי העיר. ייתכן שאני כבר עייף וציני מדי, או שמא היו אלו סיבות אחרות, כמו דלות רוחנית, שלא אפשר לי לחוש באותם גלי אנרגיה רבי עצמה שלכאורה אפפו אותי. במרכזה של העיר מתנשא הר ארונה צ'אלה ((Aruna-chala), הבנוי גרניט ומקודש לשיווה. ארונה צ`לסוואר הוא דמות עמוד האש של שיווא שהופיע, על-פי האגדות, על גבעת ארונה-צ`אלה ובעצם הוליד את מושג השיוואלינגאם המקורי. אל הדמות הזו סוגדים בהקפה רגלית, ברגליים יחפות` סביב אותו ההר במשך לילה שלם (14 ק"מ).

הטיפוס להר מומלץ בחום, לא רק בשל הנוף, אלא בשל המפגש עם הצליינים והסהדו המטפסים עליו. בתום המסע הרוחני הכושל שלי באשראם אשר בעיר, טיפסתי עם בני על הר הגרניט, בתקווה שמסענו מעלה יהיה מוצלח יותר ממסענו פנימה. פסענו בניחותא לאורך השביל המתפתל והמרוצף, בין נקודת הציון המקודשות, שאוכלסו בידי טיפוסים מזוקנים ולבושי בלויים, שהתפרנסו מקדושתם, אם כי גם כאן, לא חשנו איזו תחושה של התעלות. ובכל זאת, הפעם, נהנינו להחליף את תלאות העיר בשקט של ההר. כאשר הגענו למקום המאפשר תצפית על העיר, נחנו לרגע ארוך, בישיבה שקטה על סלע ענק, מעל גבב הבתים, שממעוף הציפור נראה ציורי ומקסים. רק כאן, מעל המקדש הטובל בירק, בריכת הטהרה ושעריו המרשימים, חשנו את השלווה הזאת נספגת.

משם שעתיים נסיעה לפונדיצ'רי Pondichery)). זו עיירת חוף נעימה שנותרו בה כמה מובלעות תרבותיות המשמרות את הניחוח הצרפתי של פעם. במקום אווירה שונה, הבאה לידי ביטוי לא רק בבניין המרשים של הקונסוליה הצרפתית, בארכיטקטורה של בית העירייה, אלא גם בלבושם המיוחד של השוטרים, בדגל צרפת הענקי ועוד. כמו מקומות רבים בהודו, "פונדי", כך מוכנה העיר בחיבה, איננה דומה להודו. בהליכה לאורך הטיילת, המקבילה לחוף, יש לא מעט קסם.

כדאי להציץ לאשראם שבנה שרי אורבינדו (Sri Aurobindo) . לטעמי, המאד אישי, אין טעם לבקר באשראם של אורוויל (Auroville). לעומת זאת, שווה מאד לשוטט ב"רובע הצרפתי" וללכת לאורך הטיילת. במלון Anamalia. בופה טוב.

צי'אמבאראם

נסיעה בכביש המהיר ל-Chidambaram. הגעה בשעה 10:00. כדאי לעצור לקפה ושירותים ולהיכנס למקדש בסביבות 10:30. במקום מתקיימים טקסים מ-10:45 עד 12:00. המקדש מרהיב. כמו מרבית המקדשים של דרום הודו, הוא עמוס בעיטורים, אך אין לו חלל גדול. להבדיל מהאיסלם או הנצרות, שם התפילה בציבור ולכן מאז ומתמיד, ניסו בוני היכלות הקודש, ליצור חלל גדול כמה שיותר, התפילה בהינדואיזם היא עניין פרטי ולכן לא היה צריך להקדיש מאמץ כדי ליצור חלל והמאמץ תועל לעיטורים. מגיעים לכאן בעיקר כדי לקחת חלק בתפילה ההמונית. זוהי פוג'ה מלהיבה. הדבקות הדתית כובשת. אחרי הפוג'ה, מציגים הברהמינים את התרומות, הנאספות תוך מעקב עם מצלמות, כדי לוודא שלא יגיעו למקום שלא צריך.

משם אפשר לנסוע לבקר במקדש Gangakondacholapuram או Darasuram. נראה לי נכון יותר לבקר בדאראסוראם, משום שהוא נמצא על ציר התנועה והביקור בו איננו מחייב סטייה מהציר. כמו כן, במקרה של דאראסוראם אפשר לאכול ארוחת צהרים לפני הביקור. המקדש הזה אינו פעיל, אבל הוא מציג פיסול מרהיב. סמוך למקדש בדראסוראם, בתים של אורגי משי, המותחים את החוטים מחוץ לבתיהם ואגב כך מעטרים את הכפר בפסים דקיקים של צבע.

. שווה הצצה. המחירים זולים להפליא.

בשעה 14:00 לערך, מגיעים ל-Swami Malai. יש שם מלון נהדר בסגנון עתיק – Sterling . במלון מזנון צמחוני טעים. לא רחוק משם, סדנאות לפיסול ברונזה בשיטת ה"שעווה אבודה" ( Lost Wax). ממומלץ לראות את התצוגה בסדנה שנקראת Sri jayam industries. האומנים המקומיים מציגים את כל שלבי העבודה: יצירת פסלון משעווה, כיסויו בחומר, מזיגת ברונזה מותכת לתוך הפסלון, זו תופשת את מקומה של השעווה שנזלה ואבדה ומתקבל פסלון מברונזה. מי שמנסה את המלאכה במו ידיו, מגלה שהיא מסוכת יותר מכפי שהיא נראית.

 טנז'וור.

הנסיעה מצ'ידמבאראם ל-Thanjavur. אורכת כשעתיים.

מוזיאון האומנות ממוקם במבנה מהודר, בסגנון הינדו-סרצני, המשלב סגנון הודי, עם סגנון מזרחי, בתוספת פרשנות מערבית. הסיור אורך כמעט שעה ברוטו. (חשוב במיוחד הפסל המעודן להפליא: "שיווה עם טורבן הנחשים"). המשך למקדש בריהאדישווארה (Brihadisvara), שהוא אחד המקדשים הגדולים והמרהיבים בדרום. להגיע למקדש עד 16:30. פוג'ה ב-18:15. לשים לב, הפוג'ה עשויה להקדים. המקדש עצמו , שמכונה "הר מרו של הדרום", נבנה בראשית המאה ה-11 , על ידי המלך ראג'ה ראג'ה צ'ולה הראשון Raja Raja Chola I) ) והוא נחשב לאחד הגדולים והיפים במקדשיה של הודו.

כדאי לשאול במלון (רצוי להזמין קודם לכן), הופעה של ריקודי Baharat Natyam . מחול דרום הודי מעודן להפליא. למחרת לבקש הופעה של Falk Dances. ריקודים גסים יותר ומשעשעים להפליא.

טריצ'וריפאלי.

גיחה של יום לטריצ'וריפאלי (Trichurippali). יציאה מוקדמת. נסיעה של כשעה וחצי אל העיר. לבקר קודם בגהט (אגן טבילה) על גדת נחל הקואוורי ((Kauveri. במקום בהרמינים העורכים טקסים ומקומיים הבאים לקבל ברכה. רבים טובלים בנהר הקדוש. שילוב מסעיר ומוזר של קודש וחול. אפשר לכנות את המקום "ורנסי של הדרום". לאחר ביקור שם, להמשיך למקדש מקדש Srirangam, מקדש ענק, על אי בנהר. זהו מתחם נפלא, המוקדש לאל וישנו. המתחם משתרע על פני 600 דונמים ונחשב למקדש הגדול בעולם ולו שבע חומות ו-21 שערי גופארמה. המיוחד הוא השוק הפועל ממש בין חומות המקדש, המוסיף לביקור הרבה עניין וצבע וממחיש עד כמה "המבחין בין קודש לחול" הוא עניין תרבותי, שלא מתאים להודו. אפשר לבקר עד לחצר הרביעית. מכאן ואילך, הכניסה להינדים בלבד. אפשר לעלות תצפית מהגג אל קודש הקודשים. לעתים מוציאים את האלים לתהלוכה בחצר המקדש.

למי שזמנו בידו, יכול לטפס, אחר הצהרים, לתצפית מרהיבה ממקדש הסלע (Rock Fort Temple). זהו טיפוס מעייף, של 437 מדרגות חצובות בסלע. אך בהחלט מומלץ. מי שלא שב לטריצ'ור ונשאר ללון בעיר, יכול לבקר בכנסיית לורד (Lourdes), שתוכננה על פי הבזיליקה המפורסמת בעיר לורד שבצרפת ובנייתה הושלמה בשנת 1896 .

מדוראי.

נסיעה בכביש למדוראי (Maduray). הכביש משובש לעתים בגלל השיטפונות של "המונסון הקטן". לחפש בשולי הדרך "מקדשונים" ובהם שורות של סוסי חרס. הם מוקדשים ל Ayanar– אל טמילי, שומר השדות. שריד לאמונה טמילית קדומה,

התארגנות במלון. יציאה בשעה 15:00. הגעה לעיר למקדש מינאקשי ((Sri Meenakshi Temple

בשעה 15:30. סיבוב בשוק החייטים וסיור במקדש המעוטר להפליא. הגופורמה של המקדש עתיר בתבליטים ובצבעים פסיכודאליים. יש מקום בו המאמינים מיידים בפסל, כדורי חמאה. . עם קצת מזל, ניתן לראות במקום חתונה הינדית. תצפית על המקדש מהקומה העליונה של חנות מצוינת בבעלות סוחרים קשמיריים:

בשעה 20:45 מתקיים טקס האשכבה של שיווה. הברהמינים נושאית את האל למיטתה של אהובתו פרווטי. עמוס מאד. יותר תיירים מהינדים. ביום שישי הטקס בשעה 21:30.

בשעה 06:00 בבקר פוג'ה קטנה יותר. אך ללא תיירים כמעט.

אפשר להגיע למדוראי בערב, להספיק לטקס הלילה או בבקר שלמחרתו ולהמשיך הלאה, לכיוון מונאר (Munnar) או קודאיקאנאל (Kodaikanal). לחילופין, אפשר להקדיש מספר שעות לקומפלקס הארמונות והמקדשים של צ'טינד Chettinad)). מדובר בבתי מידות ציוריים המכונים Havellis. מרהיב. בפרט במקומות בהם משתקפים הבתים במים.

מונאר

ביום זה עוברים את ה"גבול" אל רצועת הקרקע הפוריה של קראלה. זו נמתחת לאורך חופה הדרום-מערבי של הודו, מטפסת על רכס הגהטס, מצמיחה שפע מופלא של פירות וירקות המסודרים להפליא בדוכני השוק. מדינת קראלה מציעה חופשה מפנקת בין חופים לבנים, גני תבלינים, מטעי קפה ותה, סירות דייגים ושקיעות מרהיבות, בתים צפים שהפכו לסוויטות, מטבח עשיר, איורוודה והרבה קניות. "הניו יורק טיימס" הגדיר אותה: "המקום שבו הודו צפה על מי מנוחות". יש בקראלה ארבע עשרה שמורות טבע, שם גדלים בעלי חיים אקזוטיים ובאזוריה ההרריים יש אפשרויות רבות לטיולים רגליים. משום כך כינה אותה פול מקרטני: "החלקה הפרטית של אלוהים".

נסיעה ל-Munnar שבמדינת קראלה. חמש שעות של נסיעה בכביש צר ויפה. מומלץ לעצור לטיול ביער. זהו מקום טוב לקנות שוקולד מקומי. המלון הטוב ביותר הוא למלון Club Mahindra. אם מגיעים עד שעה 15:00, אפשר לצאת לטיול ג'יפים קצר, לאגם Sita Devi Lake . משם, ירידה רגלית דרך שדות התה, אל הג'יפים. שיחי התה המעוגלים נראים כמו בסרט פלאות. נשים חרוצות קוצצות את ראשי השיחים במספרים גדולות או בידיים זריזות ומיומנות.

מונאר שוכנת בגובה של 1,524 מ' והיא משמשת כמרכז לגידול התה. העיירה מגעילה למדי, אך סביבתה יפה להפליא. מומלץ להקדיש יום לטיולים רגליים באזור, או לטיולי ג'יפים, למשל לטופ סטיישן (Top Station), הנמצאת על ההר, בנקודת הגבול של קראלה וטמיל נאדו. המראות מרהיבים. שדות התה המטופחים נראים ממעל כמו מעשי רקמה.

מי שהתאהב בנופים ההררים הירוקים, יכול להמשיך משם לקודאיקנאל(Kosaikanal ) , שהמקומיים קוראים לה "קודי". מרבית המטיילים נוסעים לכאן באוטובוס, דרך מסעירה יותר היא מסלול הליכה של שלושה ימים ממונאר, עם כמה הקפצות באוטובוסים מקומיים. לינה בבתי הארחה מקומיים. מסלול שקשה מאד לעשות ללא מדריך מקומי.

קודאי קאנאל שוכנת בגובה של 2,100 מ' , על הרכס הדרומי של גבעות פלאני, כ-120 ק"מ מצפון-מערב למדוראי.. הנוף העיקר כאן הוא של הרים שמדרונותיהם התלולים נטועים תפוחים. אפשר לצאת לשיט בסירת פדלים באגם המקומי ולצפות בזוגות ההודיים שיצאו לירח דבש. הזוגות שרובם הכירו זה מכבר, מנסים להתחיל להתאהב ונוהגים בסרטים. לעתים אינם מתאפקים ושואלים זוגות מערביים: "לובמריג'"? היינו, Love marriage’. עד היום, מרבית ההודים נישאים בשידוך. המקום מציע אפשרויות רבות לטיולי רגל. ממסלול ההליכה קוקרז ווק (Coaker’s Walk), נשקפים נופים יפים מאד.

Pillar Rocks הוא מסלול הליכה של שבעה קילומטרים, העובר דרך יערות אל שלושה סלעי גרניט בגובה 120 מטר, הניצבים זה לצד זה. את המסלול ניתן להתחיל סמוך לתחילת Coaker's Walk. בדרך מראות יפים של צוקים, מדרונות תלולים ושדות תה. לא לצאת לטיול זה ללא מדריך מקומי.

במרחק שלושה קילומטרים מקודאי נמצא הכפר הקטן והשלו ואטה-קאנאל  (Vattakanal) , שהוא תחנה חשובה במה שמכונה "שביל החומוס". משום שמרבית התיירים שפוקדים אותו הם ישראלים. מטיילים רבים מגיעים לכך למספר ימים, שוכרים בית עם מטבח, סלון ואח ויוצאים לטיולים קצרים בסביבה. האטרקציה העיקרית בבתים הללו היא מרפסת לנוף יפה של הרים מכוסי עננים.

מערבית למונאר נמצאת שמורת טטקד (Thattekkad), ובה ריכוז גדול של ציפורים. מקום מכונה גם "המקלט של ד"ר סאלים עלי", על שמו של אורניתולוג חשוב. בשמורה חיות כ-320 מיני עופות ויש בה גם פרפרים אנדמיים. אפשר לנסוע מכאן מזרחה אל קוצ'ין. אפשר להתעכב ליום באתר הנופש היפהפה Coconut Lagoon. אפשר לנסוע צפונה מערבה, ל – Cheruthuruthy שבמחוז טריצ'ור שבצפון קראלה. האטרקציה העיקרית במקום היא בית הספר למחול Kalamandalam, שם ניתן לראות מקרוב ולקבל הסברים על מספר רב של מחולות. הנערות מקפידות על כל מבט, על כל תנועת אצבע ומגיעות למיומנות מרשימה.

באזור ישנם הרבה אירועים פולקלוריסטיים. הידוע שבהם הוא פוראם (Puram). זוהי תהלוכה של פילים מקושטים, מכוסים בפרחים ועליהם רקדנים. נראה כמו פנטזיה הודית יש להתעניין בשטח. לעתים, קודם לתהלוכות קבאדי (Kavadi), להקות של מתופפים ורקדנים המתחפשים לאלים. בתחפושות מושקעות להפליא ומרהיבות. עצה למי שמגיע לאירוע כזה: בדרך כלל החוגגים משתכרים ועלולים להיות אלימים. הברומטר הנהדר למדידת מצב האלימות הוא הנשים המקומיות. ברגע שהן נעלמות, כדאי להסתלק מהמקום.

התחנה הבאה והמפורסמת ביותר היא קוצ'ין (Cochin). המוכרת כיום כקוצ'י. עיר טרופית, ובה בתים ססגוניים על גבי ארכיפלג של איים. נראית כשילוב של הודו, אנגליה והולנד. הרחובות המפותלים מובילים לכנסייה העתיקה ביותר בהודו, למסגדים ולמבנים פורטוגליים בני מאות שנים. האטרקציות העיקריות הן ארמון מאטאנצ'רי (Mattancherry) ובו ציורי קיר מרהיבים, המציגים בפרטים את המיתוסים ההודיים; הקתדרלה, שם נקבר וסקו דה גמה, טרם שגופתו הועברה למנזר Belem שבליסבון וכמובן רשתות הדייג הסיניות, שהובאו לכאן בתקופתו של קובלאי ח'אן. זהו מקום נהדר לשוטט, להתבונן בדייגים המרימים את רשתות הענק ולאכול דגים מטוגנים באיכות טובה. מקום קלאסי לראות את השקיעה.

אטרקציה ידועה ולא רק עבור יהודים, היא בית הכנסת "פרדסי" (Pardesi Synagogue). מבנה מרשים שהוקם כבר ב-1568, נהרס על ידי הפורטוגלים בשנת 1622 ונבנה שוב, כעבור שנתיים, לאחר שההולנדים כבשו את קוצ'ין. המרצפות מעוטרות בדגמי צמחים, שצוירו ביד והובאו מסין, במאה ה-18. ברחוב היהודים יש מעבר לבית הכנסת, גם בתים ציוריים, שלל של חנויות ואווירה נעימה.

קבר נחמיה מוטא רב שהגיע לקוצ'ין מתימן בראשית המאה ה-17, כדי ללמד תורה, והתקבל בחום על ידי אנשי הקהילה היהודית בקוצ'ין. הרב נפטר בנר ראשון של חנוכה שנת ש"נ (1621) ונקבר בסמוך לבית הקברות היהודי של קוצ'ין. מצבתו המפוארת מעוצבת בעיצוב הינדי ועליה חקוקות אותיות עבריות. מצדי המצבה ישנם מעמדים לנרות, ושרידי השעווה והחלב הטריים המצויים בהם מלמדים שהקבר משמש כאתר פולחן, גם לבני דתות אחרות.

באזור יש בתי ספר לאומנות לחימה שנקראת קלריפאיאט (Kalaripayattu). נזיר מקראלה שהיה רב אומן באומנות לחימה זאת, הגיע למקדש שאולין בסין. לאחר שהמיס את חומותיו במבט עינו בלבד, הוא לימד את הנזירים את אומנות הלחימה. זו התפתחה לכמה תורות שונות, שהידועה שבהן היא הג'יו ג'יצו. הנזיר הביא עמו גם את הנאמנות הטוטלית למורה, שהומחשה היטב בסרט "נמר דרקון:"

האטרקציה המפורסמת ביותר של קראלה הוא שיט ב-Backwater, תעלות המים שחפרו ההולנדים בין הלגונות. קראלה היא פאזל של תעלות באורך כ-900 ק"מ ובתוכם 44 נהרות, נחלים ולגונות. במחוז אלפי (Alleppy) יוצאות הפלגות בסירות, שבעבר שימשו להעברה של מטען והוסבו לסוויטות צפות. השיט מפגיש את המטייל עם החיים לאורך התעלות, עם הדוברות המעבירות משאות ועם עולם של עופות מים ודורסים.

קולאם (Kollam) הוא אחד הנמלים הוותיקים במדינה, שממנו יוצאת ההפלגה הכי ארוכה בקראלה שנמשכת כשמונה שעות, מפה לעיר אלפוזה (Alappuzha) שידועה בכינוי "ונציה של המזרח". אפשר לצאת לשיט אל קובאלם (Kovalam), ובדרך לבקר במקדש עתיק, על גדות נהר קארמנה (Karamana). עוד אופציה ידועה לשיט ב-Backwater היא ולי (Veli), שמרוחקת 8 ק"מ מהעיר טירווטאפודרם (Thiruvanathapuram) והיא דחוסה בין הלגונה של ולי לים הערבי. אפשר לשכור בית סירה ליומיים או שלושה,.

בית כנסת של צ'נדאמאנגאלאם (chendamangalam synagogue) שימש את אחת הקהילות היהודיות העתיקות ביותר בהודו. לפי המסורת, היתה קהילה יהודית באזור מימי חורבן בית שני. יש הטוענים לקשריהם עם ממלכת יהודה, עוד מימי שלמה המלך. בית כנסת זה הוקם על ידי על ידי שליט נאור מקומי ששאף להביא את כל הדתות לחיות בהרמוניה, ולפיכך הקים בית הכנסת, כנסיה נוצרית, מסגד מוסלמי ומקדש הינדי ברדיוס של קילומטר אחד מהשני, ואמנם עד היום האוכלוסייה המעורבת חיה בהרמוניה ובשלום, כל תושב בסביבה יוכל להגיד לך איפה בית הכנסת, ואפילו שכנים ידעו לספר לך באיזה יום סגור. בית הכנסת שוקם על ידי ממשלת הודו ביוזמתה של  אינדירה גנדי. מכל מקום הוא קדום בהרבה מבית הכנסת בקוצ'ין, גם הקהילה עתיקה יותר. אחרוני היהודים עזבו את הודו בשנות ה-50 וה-60 אך בתיהם המפוארים נשארו על תילם סמוך לבית הכנסת עם כתובות בעברית. ידוע לי על יהודים שחיים בארץ ומדי שנתיים או שלוש, חוזרים לכאן בחופשת וגרים בבתיהם. כדאי גם לבקר בבית הכנסת שבעיר השכנה פאראוור (Paravur), גם הוא מרגש עם היסטוריה ארוכה, ושניהם אוטנטיים ולא ממוסחרים כמו בית הכנסת בקוצ'ין.

לקינוח, חוף הים של קובלם (Kovalam) ידוע במיוחד. לייתר דיוק, צ'וווארה ביץ' (Chowara Beach), שנמצא כ-8 ק"מ מדרום לקובלם. בשעות הבקר אפשר לצפות בשורה ארוכה של דייגים המושכים את ששללם מהמים, אבל החוף בינוני. חוף יפה פי כמה הוא זה של ורקלה (Varkala). לטעמי היפה בהודו. החופים הללו הם מקום טוב לחוות טיפול בשיטה ההוליסטית איורוודה (Ayurveda) , שחכמים מקומיים פיתחו כבר לפני אלפי שנים. זוהי שיטה לרענון והחייאת הגוף והנפש באמצעות שיקויים צמחיים, עיסויים ותזונה נכונה מוקפד.

גם היוגה והמדיטציה נחשבים לטרנד ומוצעים בבתי הארחה רבים. ההאסנות (Asana), העמדות של היוגה, הן הרבה מעבר תרגילי התעמלות לגמישים בלבד. זהו תהליך שהשפעתו המרגיעה כבר הוכחה.  יחד עם זאת לא קיימת  "יוגה אינסטנס" אלא מדובר בתהליך שדורש סבלנות. המקום המקצועי ביותר נמצא לא הרחק מקובלם ונקרא שיוונדה יוגה". זהו מכון מערבי לחלוטין, המתרגל יוגה בשיטות שונות. ניתן להגיע לקורסים ברמות שונות.