יומן הטיול לניו זילנד – חלק ג'

יומן הטיול לניו זילנד חלק ג'

כתב: מייק לבנה

היומן נכתב במהלך טיול שהדריך גילי חסקין. ערכה: רותי לבנה. קישורים : גילי חסקין.

ראו קודם: יומן הטיול בניו זילנד – חלק ב'.

יום א', 7.12.2003

נסיעה לאורך אגם ואקאטיפו. רואים כמובן שוב אינסוף כבשים, הרבה פרות ואיילים.

כשעוברים בטה-אנאו עוצרים להצטייד באוכל לצהריים. מתחילים לראות שדות עם ים של פרחי תורמוס בשלל גוונים בין סגול לורוד, וכן צהוב ולבן. מרבדים מרהיבים, ההולכים ונעשים עשירים יותר בהמשך הדרך. אנחנו בעמק רחב ושטוח בין הרים שמדרונותיהם תלולים עד זקופים. ראשיהם בעננים (היום שוב סגריר), מתחת לעננים מציץ מעט שלג, ובמדרונות יורדים פישונים.

סיור רגלי קצר לעבר Mirror Lakes. מישהו חמד לו לצון והציב שלט עם שם האגם – במהופך. בתוך המים משתקף השם בכוון הנכון. עוד שביל דרך יער נוסף עם עצי אשור עבי-גזע, ושפע של טחבים ומטפסים.

בסביבות Eglinton עוצרים בשדה פתוח בשומקום לארוחת פיקניק.

מצפור סוללי הכביש. אכן, כביש קשה לסלילה, ומסתבר שסלילתו היתה מקור לגאוה לכל מי שהיה קשור בכך. יחד עם זה מתחילים להבין כמה יפה כביש זה. מכאן צולל הכביש לעבר עמק Hollyford, ואחר ממשיך במעלה הנחל עד מנהרת הומר, שהיא במקום Pass, כלומר פרשת-המים. מסביב יותר ויותר פישונים, נוף דרמטי. לפני מנהרת הומר עוצרים ורואים פישונים סביב-סביב. הגשם טורד והראות דלה, אך מתרשמים. המנהרה עצמה נחצבה בעבודת-ידיים! אחרי המנהרה שוב עוצרים. מעתה הופך הנוף למרהיב ומרתק עוד יותר, מתגלה ומסתתר בין עצי היער שלצד הכביש לבין העננים שממעל.

הליכה בשביל קצר 10 דקות אל The chasm, קטע נחל עם קניון צר ועמוק, ובתחתיתו סלעי-ענק שנאכלו וחוררו בצורות פנטסטיות.

המשך נסיעה. שמענו שמילפורד סאונד   (Milford Sound) ידוע בתור אתר-נוף ראשון במעלה, אך לא ציפינו שכבר הכביש אליו יהיה אתר-נוף כה כביר.

שיט במילפורד סאונד. נהדר! זה אולי שיאו של כל הטיול, למרות שהוא מפורסם ביופיו בכל הספרים. צוקים וקירות-סלע נוטפי פישונים, הרים מושלגים שראשם בעננים, משחקי אור-צל בין העננים, אריות-ים, והעיקר – עוד ועוד מפלים ופישונים. אין מלים! וחוששני שאפילו תמונות לא יצליחו לבטא את ההוד והיופי, עובדה שבין גלויות-הנוף בחנויות לא מצאנו משהו משביע-רצון. המפל האדיר ביותר מתגלה דוקא מיד בהתחלה (התעכבנו לידו במיוחד בדרך חזרה). בסך-הכל פיורד קצר, 22 ק"מ.

נסיעה חזרה באותה דרך. המראות מהכביש הפעם יפים עוד יותר, אם אפשר בכלל.

שוב תחנות-צילום לפני ואחרי מנהרת הומר.  עוד יותר נהדר! אחרי המנהרה יוצאים לטיול של 10 דקות. העננים מתרוממים קצת, ואנחנו מוצאים את עצמנו בתוך קרקס קרחוני, שמכל הצדדים נופלים אליו פישונים בשלושה מפלסים – איך אומרים כיום? מ-ה-מ-ם!!!

בהמשך הדרך זוכים לראות (מרחוק, למזלנו) מפולת-שלגים.

עוד עצירה ליד גשר על Falls Creek (ערוץ המפלים), לצלם אשד גדול בנחל זה.

בדרך חזרה נראים מרבדי התורמוס צפופים וצבעוניים עוד יותר.

טה-אנאו, מלון Te-Anau Hotel & villas. חד-קומתי, חלונות צרפתיים גדולים ומרפסת פתוחה לעבר האגם. תור לכביסה.

יום ב', 8.12.2003

יום מגוון מאד: אוטובוס–סירה–אוטובוס–סירה–אוטובוס–סירה.  בדרך חזרה – בסדר הפוך.

נוסעים מאגם טה אנאו לאגם מנפאורי Manapauri. במזח יש שלט על ניהול מפלסי הכנרת (סליחה, ניהול האגמים כאן: טה-אנאו ומנפאורי) כדי להשיג פשרה בין שמירת-טבע לבין הפקת חשמל. שיט באגם מנפאורי. קר. נסיעה באוטובוס מאגם מנפאורי (רום 170 מ') לכיוון הפיורד, אך תחילה עליה אל ה-Pass, רום 650 מ'. מזג האויר נוח, העננים מתפוגגים, מתגלים נופים משַגעים. יער אשור. תחנה מיוחדת להתרשמות מהטחבים, המגיעים כאן לשיא התפתחותם. כתריסר מינים שונים של טחבים יוצרים כאן מרבד רך בעובי עשרות ס"מ. הרצאות ארוכות של הנהג על הטחבים – תפקידם האקולוגי בטבע ושימושי האדם בהם. עוד מרצה הנהג ארוכות על שמירת-טבע בכלל, והוא מפתח השערות לתרץ מדוע צמרות העצים הגבוהים קטומות ומדובללות, ועוד ועוד.

אחרי מעבר ה-Pass עוצרים בתחנה לצילום הפיורד. יפה מאד, והראוּת היום נפלאה. הנהג ממשיך לברבר ומאריך להלל את נפלאות המאמצים לסלילת הדרך מול איתני הטבע בנוף קשה ובאילוצי שמירת-טבע. כמו כן על הנפלאות ועל הקשיים, על ההצלחות ועל הכשלונות של הקמת תחנת הכוח לשלביה השונים.

שיט מקסים בפיורד Doutful Sound. שמיים ללא עב. אמנם אנחנו מפונקים מהנוף האדיר של מילפורד סאונד אתמול, אבל גם כאן הנוף מרהיב, וההנאה רבה. מדרונות תלולים, פישונים, הרים מיוערים, שלוה ויופי. ארוחת-שדה בסירה.

הצלמים נדחקים להנציח את הדולפינים. תחילה רואים בקושי חצי סנפיר, אחר-כך הם מתגלים יפה, ובסוף אפילו מציגים לנו הופעת-קרקס, עם קפיצות מעל למים. רואים גם רבע פינגווין ושפע אריות-ים – כל זה מלווה בהרצאות ארוכות על אורחות חייהם, ובעיקר על תולדות השמדתם ועל הנוסיונות להגן על המינים היום.

חזרה לאוטובוס. דרך ארוכה וקשה מהפיורד מעלה לאגם, ומיד אחר-כך נסיעה חזרה מהאגם לפיורד – הפעם מתחת לאדמה, עד לתחנת הכוח. הסברים מפורטים על קשיי הקמת התחנה, על הבעיות, הפתרונות, המחירים, הכמויות, שמות הקבלנים, המועדים של תחילת העבודה, של הסיום המתוכנן והסיום למעשה, התקציב המתוכנן והתקציב למעשה.

אנחנו נוסעים דרך מנהרה שנחצבה במקורה כדי להוביל את הציוד לתחנה. אורכה 2 ק"מ, קוטרה 6.7 מ'. ואילו המים יורדים מהאגם לתחנה במנהרה מקבילה, שקוטרה 9.2 מ', ובהמשך נחצבה עוד מנהרה מקבילה למים בקוטר 10 מ'! המנהרות מפילות 230 מ"ק מים לשניה, זה בערך פי 4–5 מכל כמות המים הנצרכת בישראל. נוצר חשמל בכמות של 8% מכושר הייצור המקסימלי בישראל. הצרכן העיקרי הוא מפעל להפקת אלומיניום.

חזרה לאוטובוס-סירה-אוטובוס-מלון-אגם-קניות.

יום ג', 9.12.2003

יום רגוע, קימה בשלוה, יציאה מאוחרת. שיט של 35 דקות באגם טה אנאו – יפה, אך לִבֵּנוּ כבר גס בשיט באגמים מוקפים הרים מושלגים. לכל אורך הדרך מטרטר באוזניים רעש של הרצאה באנגלית לא מובנת, המארחים מרגישים חובה למלא את הזמן ולהעשיר את השכלתנו – הרוב חזרה על מה שגילי כבר לעס ביסודיות.

המערה המפורסמת של הזחלים המאירים מוזרה, שונה מכל המערות שהכרנו. ללא נטיפים, ללא חללים רחבים. הכל סדקים אנכיים, חלקם גבוהים למדי, ובהם זרימה רועשת של מים צלולים. הדרך ממוסדת מאד, הליכה ברגל על גשר ובמדרגות, שיט בסירה נמשכת בחבלים, שוב מדרגות, שוב סירה. נצנוץ הגחליליות אכן מרשים. מופע אורקולי לא טוב, ובמהלכו נופלת נחמה ונפגעת בכתף. בסופו של דבר מתברר כי היא "רק" קרעה שריר בכתף, ויכולה להמשיך בטיול בכיף, נחמה פורתא.

בהמשך למערה יוצאים לשיטוט בשביל קצר נחמד ביער עצי אשור.

שטים חזרה. בזמן שנחמה נבדקת אצל רופא חביב מטיילים היתר בשלוה לאורך שפת האגם, חלק מהשביל עובר בנוף פתוח וחלק בתוך יער, עד לגן של כלובי צפורים, לריבוי עופות השרויים בסכנת השמדה. ארוחת פיקניק לחוף האגם, נחמה חוזרת מנוחמת מהרופא.

נסיעה דרומה. ביקור ב"גשר ההיסטורי" Clifton Suspension Bridge, גשר אדיר תלוי על כבלי-פלדה עבים, שיצא משימוש בגלל גשר חדיש יותר שנבנה במקביל לו במרחק 200 מ', והפך "אתר היסטורי". מתחת לגשר עובר נהר ענק, Waiau.

הלאה, חניה ב-Tuatupere לשרותים וגלידה.

נוסעים דרומה עד שאי-אפשר יותר, מגיעים לקצה הארץ ולים טסמן במפרץ Waewae. צילומים. אם אי אפשר להמשיך דרומה – נוסעים מזרחה לאורך החוף בליווי הרצאה על לווייתנים בזואולוגיה, בכלכלה, בהיסטוריה, בתרבות ובספרות. ביקור בחוף Colac. צילומים.

עוברים בגשר ארוך-ארוך-ארוך על השפך (Estuary) של נהר Aparima (נקרא כנראה גם Jacobs River). מנסים שביל-חוף (חדש לגילי ולנהג) ב-Riverton Rocks. יפה. בסיום השביל מזמין אותנו גילי לקפה בבית-קפה סמוך, כי איבד את הנהג.

נסיעה בדרך-יער צרה למצפור Mores Scenic Reserve. השלט מספר על יער-חוף מעורב ומה בדיוק גדל בו. מבט יפה על שפך הנהר. המחשה נהדרת  מהי דלתא ומהו אסטואר.

אינברקרגיל, מלון Kelvin. עדיין אור מלא כאן, ושלט ענק מורה על טמפרטורה של 12 מעלות. מה מיוחד במלון זה? שכל הסבונים הם נוזלים, בשפופרות תלויות על ראשן.

יום ד', 10.12.2003

קר, בבוקר 6⁰. נסיעה ל-Bluff, תצפית מ-Sterling Flint, הנקודה הדרומית ביותר של האי הדרומי. שילוט יומרני לכל הכיוונים: לונדון, טוקיו, הקוטב הדרומי.

שיט לאי סטיוארט, וישר המשך לאיון Ulva, השוכן במפרץ בתוך האי סטיוארט. שמוּרה מוגנת בתוך שמורה מוגנת, מקדש לטבע, שמור בפני מזיקים כגון חולדות, אופוסום, חמוס ואדם. שביל-טבע נפלא, מדריכה מצויינת, אנגלית מובנת: המדריכה Furhana, ממוצא הודי, נולדה בקניה, התחנכה באנגליה, התאהבה בניו זילנד. רואים ושומעים עופות (עד כמה שאפשר בחבורה של 26 איש המתפרשים לאורך שביל ברוחב מטר אחד), עורכים הכרוּת אינטימית עם כל אחד מהם, וכן עם עצים, בשום מקום עוד לא הציג את עצמו שרך הכתר באורח כה ציורי בפני המצלמות. רואים תוכיי קאקא, יונה ניו זילנדית; שומעים את צפור הפעמון ואחרות.

יש בניו-זילנד 80 מיני שרך, מהם לפחות חצי תריסר גדלים כעצים. רבים מהם יפים ומרשימים, בולטים בנוף הצמחי ותורמים אופי מיוחד ליערות ניו-זילנד. שרך-הכסף (במאורית פַּנגָה, וניצניו נקראים קוֹרוּ) הוא השרך שנתן השראה לסמלים של קבוצת הרגבי הלאומית ושל חברת התעופה הלאומית. שרך הכתר ציורי מאד, גדל בדמות כתר, מצטלם נהדר. ליקופודיום (Lycopodium) הוא שרך עדין ונחבא אל הכלים, ייחודו בכך שמוצאו מקבוצה קדומה מאד ("מאובן חי"), ששרידים ממנה נשמרו כמאובנים במרבצי פחם, ולמעשה הם המהווים חלק נכבד מהפחם שבעולם.

ארוחת פיקניק על החוף, במצור של עופות Weka, המנסים לשנורר מאתנו פרורי אוכל, אך אסור להאכילם מטעמי שמירת טבע.

שיט חזרה לציביליזציה, לכל אורך הדרך אין מנוס מרמקולים עם רעש פרסומת, המתחרה ברעש המנועים.

תצפית ממצפור דמוי שבלול מגבעה מעל  Bluff, עם תרשימי נוף חרוטים בגרניט מלוטש.

חזרה לאינברקרגיל, סיור בגן עירוני (אורנים אירופיים, ורדים, דשאים נרחבים, גולף, בית-שימוש ממוחשב) לזכר מי? ודאי חללי ה-אנז"ק במלחמת העולם הראשונה או בשתיהן.

ארוחת-ערב משותפת, תיזכר בתור כישלונו הגדול (היחיד) של גילי. גילי מנסה לפתור את הבעייה ונחלץ לְמַלְצֵר בעצמו.

יום ה', 11.12.2003

יום של ה-Catlins, קשה להסביר מה כל כך מיוחד כאן, אך בסופו של דבר התברר כאחד הימים הכי מוצלחים. נסיעה בדרכים צדדיות, רובן אינן מסומנות כלל במפות רגילות, עד כמה שאפשר קרוב לחוף, רובן דרכי עפר משובחות (בחלקן נסע הנהג הסופר-זהיר שלנו במהירות 80 קמ"ש).

עצירה קצרצרה בחוף Fortrose, רואים ברבורים שחורים, גם הם רואים אותנו ופורשים כנפים. על החוף פזורים עצים פליטי-ים, מהם ענקיים וציוריים.

תחנה נפלאה ב-Curio Bay ליד Waikawa. קשה לומר מה יותר נפלא: עצים מאובנים, אצות ענקיות, קינון של שלצדף, שחפיות, צוקים אכולי-ים. האצות גלדניות (רכות וחזקות כעור מעובד) מזכירות סרטים של מסוע ענק. אצות אחרות דמויות מחרוזת קטנה. האצות שבאזור הכְּרִית (בין הגאות לשפל) נעות עם הגלים בריקוד אלגנטי.

שביל הליכה אל מפלי McLean. בתחילה עוברים בין שיחי מַנוּקה נמוכים, אחר נכנסים פתאום ללא אזהרה אל יער עבות, אמנם לא גבוה ביותר, אך כאן צמחו עצי השרך הכי עבי-גזע שראינו, וכן רימו, פוקסיה, שֶׁפְלֶרָה, אוליאריה. המפלים נאים, היער נהדר. הפוקסיה מתבלטת בגזעים ציוריים, צהובים, מסוקסים, עירומים מקליפה.

נסיעה אל מפרץ Tahakopa ליד Papatowa – תצפית וצילום.

התחנה הבאה – Parakaunui – שביל הליכה למפל אחר, יער ממש גבוה, נוטופגוס (אשור דרומי), ויינמניה ועוד.

ארוחה על הדשא.

נסיעה אל החוף של Jack’s Bay, והליכה אל ה-Blue hole, המפורסם. מסתבר שאנו נוסעים כבר שבועיים בנוף של שדות מרעה, אך עתה זו הפעם הראשונה שאנחנו נכנסים (בכניסה מסודרת, עם מדרגות, ועם אזהרות כיסוי-תחת שאנחנו עושים זאת על אחריותנו האישית) אל תוך שדה-מרעה. איזה סירחון! מתחילים להאמין שגללי הכבשים גורמים לחור באוזון. נוף מפרצים יפה.

עצירת גלידה ושרותים ב-Owaka. גילי נעלם, מתפלאים שגילי לא מאיץ בנו, נהנים מהגלידה, ומנסים לנחש מה זומם גילי כשהוא מגיח עם שתי שקיות ענקיות מסתוריות.

המגדלור ב-Nugget Point נהדר, כובש את לב כולם. אנו בראש צוק זקוף ונישא. רחוק למטה רוגש הים, יוצר משבָּרים מתגוונים כל רגע עם סלעי-חוף ואיונים ציוריים להפליא. אריות-ים ועופות (במקום מסויים נישא אלינו אפילו סרחונם הנורא של אריות-הים). צומח סחוף-רוח מעניין ויפה. ומעל לכל ריקוד בלט אצילי של אצות עם הגלים. לא רוצים לעזוב, למרות הרוח הקרה.

מזל טוב, שלומית, ליום ההולדת ה-29! חגיגה מקורית עם מזון משובח. מסתבר שלא טעינו, אכן גילי זמם משהו. מסיבת הפתעה לשלומית, ומתברר שהשולחן נערך במזון משובח ביותר מטוב הארץ: קרייקרים ומיטב הגבינות המשובחות והבשרים למיניהם, תות-שדה ושאר מעדנים – חגיגה אמיתית! מזל טוב שלומית!

מכאן לדוניידן. כבישים טובים, ישרים, מותר רשמית לנסוע 100 קמ"ש, ואכן הנהג הממושמע שלנו מקפיד לנסוע במהירות שבין 99 ל-100 קמ"ש, ופעם אחת אפילו תפסתי אותו גולש ל-101, בחיי!

בדוניידין אנו במלון הצלב הדרומי Southern Cross עם ארוחה בקזינו.

יום ו', 12.12.2003

הרגשה של סיום, אנטי-קלימקס.

סיור עירוני קצרצר בדוניידין, לחוש את אופיה הסקוטי והקולוניאלי. תחנת רכבת משוקמת והגן שלפניה.

נסיעה בכביש צר ומתפתל לחצי האי אוטאגו. הכביש נדחק ממש אל שפת המפרץ, ללא שוליים או מעקה-בטיחות בינינו לבין הים (ועוד בצד שמאל, טרם התרגלנו) – מפחיד!

סיור דגירת פינגוינים צהובי-עין ודגירת אלבטרוסים – לא מלהיב. ובכל זאת: הפינגוין צהוב-העין הוא עוף נדיר ובסכנת הכחדה, ומלבד זאת הוא דוגר ביבשה, בתוך יער החוף (כשיש לו). שמורת האלבטרוס המלכותי היא המקום היחיד של קינון אלבטרוסים ביבשה ולא באי סלעי בלב ים (לצורך זה ניו זילנד היא יבשה, לא אי).

ראו באתר זה: אלבטרוסים; פינגווינים

חזרה לדוניידין. מבט על הרחוב התלול בעולם, רחוב בולדווין, תלילות של 35%, שהם 19.3⁰. רוכבי אופנים עולים כדי לרדת.

עתה לפנינו נסיעה ארוכה בארץ שטוחה, חקלאית, כבישים ישרים. רואים לראשונה פה ושם גם שדה חיטה.

נתקלים בתופעה מוזרה: אדים עולים מן הים. אולי משהו כמו מפגש של ים חמים (זרם חם?) עם רוח קרה ואויר רווי?

האטרקציה של היום, והיא אכן מלהיבה, היא Moeraki Bolders, הסלעים הכדוריים העגולים-במדוייק בקוטר שבין מטר אחד לשניים. חלקם סדוקים, כשלסדקים חדר חומר אחר. גילי מדבר על גרעיני קוורץ, על בולבוסים, על דימיון לפנינה. לא הבנו, לא חשוב, העיקר שזה מרשים מאד. גם כאן עולים אדים מן הים, ומוסיפים נופך מסתורי לנוף האבנים העגולות.

אחרי Omara רואים גם שדה תירס, ושטחי ירקות.

פיפי ב-Tumara. כבישי סרגל.

קרייסטצ'רץ'. איזו ארוחת סיום! מועדון הגולף קיבל את פנינו במדשאות ירוקות ובריכות, שירות מופלא ואוכל משובח. שיחת רעים וסיכומי-ביניים על המרפסת. תודה לשלומית על תוכן המסיבה.

שבת, 13.12.2003

סיורים שלוים של שבת בבוקר במרכז קרייסטצ'רץ', כנסיה, מוזיאון, גן בוטני, שוק-אמנים. קניות אחרונות, מזכרות ומתנות למקופחים שנשארו בבית.

טיסה מתישה לסינגפור, רובה מעל לים, אך חלק נכבד גם טיסה מעל מדבריות ענקיים באוסטרליה.

את היתר כבר לא זוכרים, הטיסה לא רק מתישה אלא גם מטשטשת. בסוף כנראה מגיעים הביתה, לא ברור באיזה יום.

אנחנו מצויידים בגרביים חמים ובמברשות שיניים לשנתיים הבאות.

.