איטליה: סיור בבקעת אאוסטה שבצפון-מערב איטליה

 

צפון איטליה הוא אזור שונה בתכלית ממרביתה של ארץ המגף. האזור שמצפון לעמק הפורה של הפו הוא כמעט ארץ אחרת. ההרים המושלגים, האגמים, היערות, העמקים הקרחוניים, גגות הרעפים המחודדים ואדניות הפרחים בחלונות מזכירים יותר את אוסטריה ושווייץ מאשר את סיציליה וקלבריה.  המזון המעודן המבושל בחמאה שונה בתכלית מהאוכל המטוגן בשמן זית ומועשר בעשבי תיבול של הדרום.  זה בא לידי ביטוי בבגדים שהם לובשים, במוסיקה שהם שומעים, במזון שהם אוכלים וכמעט בכל היבט של חיי היום יום.  מעבר לפיידמונט נמצאים האגמים המופלאים, בצפון מזרח מזדקרים הדולומיטים המשוננים, שהם בעצם המשכם של הרי טירול ובצפון מערב  מתנשא הרכס המיתי של האלפים שהפך למושג כלל עולמי.  מדברים על "נוף אלפיני", על "אלפיניזם" ועוד.  האלפים שנוצרו כתוצאה מהתרוממות קפל בכדור הארץ בתקופה השלישונית יוצרים מחסום ענק בין איטליה למרכז אירופה ומהווים מקור אדיר לכוח חשמלי.

 

 

 

זהו מחוז בצפון-מערב איטליה, שבתחומו נמצא האזור ההררי הגבוה ביותר באיטליה. עמק אאוסטה (Valle d'Aosta) הוא יחידת נוף אלפינית יפהפייה.  הוא בנוי מכמה עמקי משנה ומשתרע בין הגבוהים שבהרי אירופה, המון בלאן, המאטהורן, מונטה רוסה, גראן קומבאן, שן ארן וגראן פראיסו.  המחוז נמצא בין שתי פסגות האלפים הגבוהות, מון בלאן (4,807 מ') שהמורדות המזרחיים שלו הם בתחומי המחוז, ומונטה רוזה (4,634 מ'), שהמורדות המערביים שלו הם בתחומי המחוז.  בצפון גובל המחוז בשוויץ ובמזרח בצרפת.  בקע עמוק זה, מושקה במימיו של הנהר דורה באלטיאה (Dora Baltea), שיובליו זורמים לאורך עמקים ציוריים.  כל פינה בעמק הזה ובשוליו היא פנינת נוף ואתר תצפית.  מצפון לעמק הזה נמצא מעבר סאן ברנארד ומעבר לו שווייץ; ממערב לו מנהרת המון בלאן המחברת אותו על העמק המופלא של שמוני באלפים הצרפתים.

זהו המחוז הקטן ביותר באיטליה, עם צפיפות התושבים הנמוכה ביותר, ויש לו מעמד אוטונומי מיוחד. השפות הרשמיות במחוז הן איטלקית וצרפתית, אך מרבית התושבים מדברים בניב מקומי מיוחד של איטלקית.

 

הסיבה לכך היא שהאזור היה מבודד ביותר, עד לפני שנים לא רבות, ולכן נשמרה בו אותנטיות ופשטות רבה. עם פתיחת מנהרת המון בלאן, המחברת את איטליה עם שאמוני בצרפת, וחציבת מנהרת סן ברנרד לשוויץ, הפך האזור נגיש ומתוייר הרבה יותר. מרבית המבקרים הם אוהבי טבע וטיולים רגליים, רובם אירופאים, שמטיילים בשמורת גראן פרדיסו. המראה מרהיב: הרים גבוהים ומושלגים, כפרים קטנים ובתים זעירין מקורים ברעפים מאבן.

העמק, במבנהו, מזכיר מעט אידרה של דג.  ציר אורך מרכזי וממנו מתפצלים צירים דקים, שלכל אחד מהם אופי אחר.  לאורך העמק פזורות כנסיות רומנסקיות ומבצרים מדיביאליים.  הכפרים הציוריים הפזורים בשולי העמקים מזכירים יותר את אלו של צרפת.  גגות בתיהם מכוסים בלוחות אבן שטוחים, וכלכלתם על גידול בקר וייצור גבינה הקרויה פונטינה (fontina) המשמשת להכנת פונדו.  גם תושבי העמק הם יותר צרפתים מאשר איטלקים ובמנהגי היום יום שלהם שהם שמרו על אופי ייחודי הבא לידי ביטוי באוכל, הלבוש, בעגת הדיבור שלהם הקרובה לפרובנסאלית ובדבקות דתית.  בכפרים רבים בעמק, הכומר הוא האדם החזק ביותר בקהילה, וחשוב בעיני צאן מרעיתו אפילו יותר מרשויות השלטון.  מאז נפתחו מעברי ההרים השתנתה כלכלת העמק ובנוסף לחקלאות, גידול צאן בהרים, וכריית עפרות ברזל, היא מתבססת בעיקר על תיירות.

 

אאוסטה השוכנת במרכז העמק היא בירת האזור ונהנית ממידה מסוימת של אוטונומיה אדמיניסטרטיבית. העיר שוכנת בגובה של 700 מ' מעל פני הים.  סביבה נישאות הפסגות המושלגות של בקה דה נונה (Becca di Nona), הר אמיליוס (Monte Emilius) ובקה דה ויו (Becca di Viou).  לאורך כל הדורות. מן התקופה המגליתית של ראשית האלף השלישי לפני הספירה, דרך התקופה הרומית, שבה היתה אאוסטה עיר חשובה, ועד ימינו – היווה העמק עורף חקלאי,  נקודת מעבר לכוחות צבאיים ונתיב תחבורה בין שווייץ, צרפת ואיטליה. עיר המחוז של העמק, זכתה לכינוי "רומא של האלפים".  אולי משום ששמרה את תבניתה המקורית של מחנה צבאי רומאי והמבנים העתיקים שנשתמרו בה.  בימי הביניים היתה אאוסטה מרכז דתי פעיל ובה נולד התיאולוג אנסלם הקדוש, לימים הארכיבישוף של קטנרברי (שם מת ב-1109) ההגעה לעמק פשוטה.  באוטוסטרדה היוצאת ממילנו המרחקים הופכים לקצרים.  המגיעים משווייץ יחצו את הגבול דרך מנהרת סאן ברנרד (או דרך מעבר ההרים היפהפה) והמגיעים מצרפת יגיעו דרך מנהרת המון בלאן (או בטיול של יום, דרך שרשרת הרכבלים, מעל הפסגות המושלגות).

 

זהו סיור יפהפה המשלב נופים הרריים עם טירות מדיביאליות; שמורות טבע עם עתיקות רומאיות. הנסיעה היא בכיוון כללי מזרח מערב, לאורך עמק אאוסטה, עד המון בלאן, עם עצירות וביקורים במבצרים ובטירות שלאורך הדרך ועם גיחות לעמקים הניצבים לעמק הראשי.  ניתן תמיד לוותר על אחד העמקים שהוזכרו כאן, או להוסיף אחרים.

נצא מטורינו בכביש מספר A5 לכיוון צפון. נחלוף על פני איווראה השוכנת בפתחו של עמק אאוסטה. המרחק מכאן ועד קרומאיור שבקצה המערבי של העמק הוא 162 ק"מ ומי שרוצה להסתפק רק באתרים שלאורכו יכול להקדיש לדרך יום אחד.  מי שרוצה להיכנס לעמקים הנוספים חייב לקחת בחשבון מספר ימים נוסף. למי שמעוניין לשלב גם טיולים רגליים, יכול למלא לעצמו את כל הקיץ.

ניסע לפונטה סנט מרטין (Pont ­St.­Martin)הנקרא על שם הגשר הרומי שאליו נשקפת קפלת יוהן הקדוש. משם נפנה צפונה בעמק גרסוני ((Val di Gressoney ניסע צפונה בעמק קרחוני נהדר, עד לכפר גרסוני דה לה טרינטה, לתצפית נהדרת על הר מונטה רוסה(Monte Rosa).  נשוב כלעומת שבאנו לפונטה סן מרטין. נבקר בפורטצה די בארד ((Fortezza di Bard. מבצר ענק החולש על עמק דורה בלטיאה.  המבצר נהרס בפקודת נפוליאון ונבנה מחדש במאה ה-19.  קסטלו דה איסונה (Castello di Isonge) היא טירה שנבנתה בסוף המאה ה-15.  ביציע מופיעים ציורי קיר מאותה תקופה. יש בה חצר יפה עם מזרקה ומעליה עץ רימון עשוי ברזל. בטירה ריהוט האופייני לאזור. אחרי סן ויסנטה, פונים שוב צפונה, לאורך נהר מארמורה בעמק העולה אל מול ההר צ'רווינה (Cervinia), שמו האיטלקי של המאטרהורן. הנופים מופלאים.  מומלץ מאד ללון בעיירה בריי-צ'רבינה (Breuil Cervina), הנמצאת בקצהו הצפוני של העמק ולהקדיש לפחות יום שלם למסלולי הליכה קצרים, לנסיעה ברכבל ולטיולי אופניים.  מעיירת הסקי הנעימה הזו עולים ברכבל לתחנת Plan Maison שגובהה 2,561 מ', ומשם לתחנה העליונה של הר צ'רוויניה בגובה של 3,838 מ'.  לאחר הירידה מהרכבל, עם אפשרות לסיורים רגליים בתחנת הביניים, יורדים חזרה במורד העמק, ולאחר כ-13 ק"מ עוצרים בתחנת הרכבל בואיסון (Buisson), העולה מזרחה, לכיוון הכפר המבודד שמואה (Chamois) בגובה של 1815 מ'.  הכפר שוכן בעמק דמוי תיאטרון ובתיו בנויים אבן ועץ.  חלקם עומדים כך, כפי שנבנו, במאה ה-14.  ניתן לשכור במקום אופניים ולצאת לרכיבה בשבילים הצופים אל נוף מרהיב.

אין מנוס מלשוב באותה דרך לציר המרכזי, סנט ויסנטה היא עיירה נעימה בגובה של 575 מ' ומקום מומלץ ללון.  קסטלו די פניס ( (Fenis נחשב למרשים באתרי האזור.  זוהי טירה מדיביאלית יפהפייה, עם מגדלים, חצרות פנימיות וציורי פרסקו מן המאה ה-14.  בציורי הקיר המרשימים מופיעות סצינות מתוך לגנדה אוריאה (אגדת הזהב), לקט של אגדות מימי הביניים, המספר בשבח הקדושים הנוצריים.  נמשיך לאורך העמק מערבה, עד אאוסטה.  כדאי לבקר בשער המונומנטאלי שנבנה לכבוד הקיסר הרומי אוגוסטוס, הניצב בלב כיכר הנושאת שם זהPiazza Arco) d'Augusto). את שרידי התיאטרון והאמפיתיאטרון הרומי ואת המכלול האדריכלי של סנט אורסו ובו שרידים חשובים מימי הביניים.  מערבה לעיר פונים שוב צפונה ובהמשך צפונה – מערבה, לאורך נחל ארטאנואז (Artanuvaz), בנופים יפהפיים, עד לאגם שבמעבר סאן ברנרדו  (San Bernardo). אפשר להמשיך מכאן אל שווייץ ומשם לחצות את הגבול לצרפת ובחזרה לאיטליה.

 

 

התחנה הבאה היא קאסטלו די סארה, בעבר מעון הקיץ של רוזני סאבוניה. מסארה (Sarre) נפנה דרומה-מזרחה אל עמק קויינה (Cogne) שבשולי הפארק הלאומי גראן פראיסו (Parco Nazionale del Gran Psradiso). זוהי שמורת טבע ששטחה מגיע כמעט ל-700 קמ"ר ומקיפה שטח שבעבר היה נחלת צייד מלכותית. אפשר להגיע אליו גם דרך עמקי סאווארנש(Savaranche) ולוקאנה (Locana).  לפארק המשך באלפים הצרפתים, בפארק הלאומי של ואנואז.  בפארק ניתן לצפות בבעלי חיים, שכמעט ונכחדו לחלוטין באירופה.  בעמק השמורה והרריה מוצאים להם מקלט העיט הזהוב, עזי הבר, מרמיטות, דלקים, חתולי בר ועוד.  כמו כן גדלים כאן צמחים אלפיניים מיוחדים, פארק גן העדן (כך שמו), מספק להם גן עדן של הגנה.  קרומאיור (Courmayeur) נמצאת בפינה הצפונית-מערבית של איטליה, בקצה עמק אאוסטה.  זו עיירת נופש ציורית, שעל פי חוק מדינה, בתיה שמורים ומוגנים מפני הרס או שינוי שרירותיים.  עד 1965 היתה העיר נקודת קצה נידחת באיטליה.  השינוי הגדול בא עם חציבת מנהרת המון בלאן, שאורכה 11.5 ק"מ והיא נחשבת לאחת המנהרות החצובות הארוכות בעולם. המנהרה מחברת את קרומאיור אל העמק של שאמוני אשר בצרפת. (בינתיים, נסגרה מנהרת המון בלאן עקב שריפה, דבר שהופך את עמק אאוסטה למבודד יותר (אם כי אנשים ממשיכים להגיע אליו דרך מעבר סאן ברנרד הקטן לצרפת ודרך מעבר סאן ברנארד לשווייץ).

 

 צילום: גילי חסקין

 

בקרומאיור שפע של חדרים להשכרה, חנויות ומסעדות. ניתן לצאת מכאן לסיורים במכונית לעמקי וני  (Veny), פרה (Ferret) או טסטה ד'ארפי (Testa d'Arpi). אפשר לעלות ברכבל לקרסטה ד'ארפ (Cresta d'Arp), או לחצות את מעבר סאן ברנרד הקטן אל צרפת. זהו אחד ממעברי האלפים ההומים ביותר, ששימש כבר את הרומאים בימי קדם.  הטיול המרשים ביותר הוא עלייה ברכבל אל מונטה ביאנקו (Monte Bianco), שמו האיטלקי של המון בלאן.  מלמעלה נשקף נוף משכר חושים של העמק הירוק של קרומאיור והפסגות המושלגות העוטרות אותו.  רכבל נוסף חוצה את הגבול מעל ראשי הפסגות, מעל שפע של לובן של שלג עולמים עד למון בלאן (Mont Blanc).  משם ניתן לרדת ברכבל נוסף אל העמק היפהפה של שמוני (Chamonix).  לאחר שוטטות בשמוני ובסביבתה, אפשר לשוב באוטובוס חזרה אל קרומאיור .

 

 

גילי חסקין – מדריך טיולים בארץ ובעולם.