‏יום חמישי 16 יוני 2016; י' סיוון תשע"ב

איתן גולן ז"ל

הבקר התבשרתי שאיתן גולן נקרא לישיבה של מעלה, באמצע טיול. איתן נפרד מהעולם  במיתת נשיקה. במיתולוגיה היוונית נאמר על אנשים כאילו, שנקטלו בחצי הכסף של ארטמיס, אלת הציד.

אין אדם יודע מתי יהיה יום פקודתו, אבל אני משער שלו הייתי נותן לאיתן לבחור היכן יפרוש מן העולם, היה מעדיף כך, בשביל משבילי הנגב ולא במיטה בבית החולים.

אנשים שונים מבין אלו שהתאספו כאן, מכירים איתן שונה. האיכר, קצין הקשר הגדודי, איש המשפחה ועוד. אני מכיר את איתן מדריך הטיולים, בארץ ובעולם.

סיפורו של איתן הוא סיפורו של חוג המטיילים של נוער המושבים. החוג שאבא הקים ב-1956. יגאל חסקין, אסף אותם כמו ביצים עזובות. איתן ועופר ודודיק ואורי ועוזי. מנהלל, כפר יחזקאל, כפר ויתקין ובאר טוביה. מיטב הנוער של אז. שנים ממושב, ארבעה מאזור. אחד אחד היו נאספים, קצוצי שיער, עם תרמיל ושמיכה, מחפשים עוד נתיב ועוד גיא כדי לתור לאורכם את הארץ, בעקבות "המשוגע מכפר ביל"ו", כפי שכינו אותו הוריהם. הם חונכו שמי שדרך בשבילי המולדת, לו תהיה. שזופים ובושי כפייה היו ניצבים על גבעות רמות, מזהים כל תל וכל ישוב ומצטטים מראה מקום מן התנ"ך. יודעים את הארץ. באדיקות של צלבן, היו מקפידים להגיע, בכל שבת ראשונה מדי חודש, ללא הנחות וללא ויתורים; מבלי להחמיץ ולו טיול אחד. למרות שאיתן היה מעמודי התווך של החוג, שנים זכרו לו שהגיע רק החל מהטיול השני…

אדם קרוב אצל עצמו. לאחר שהסתיים טקס ברית המילה שלי, מיהר אבא לטיול החוג ושם, סביב המדורה, פתח איתן בקבוק יין והשקה את החבר'ה לרגל האירוע, מבלי לדעת שהם מסמנים כך את ראשית דרכו של מדריך טיולים נוסף.

לאחר כמה שנים, פתח אבא חוג מטיילים שני, עבור הצעירים שחפצו להצטרף למעגל המטיילים. מבין המועמדים שהכשירו את עצמם בהרים ובערבה, נמשח איתן למלוכה ונבחר להוביל את נוער המושבים. דור נוסף של מטיילים, צעיר בעשור מדור המדבר, נאיבי אף הוא, התקבץ תחת שבטו של הרועה החדש, חבוש ב"כובע טמבל" נצחי, נעול בנעלי עבודה וחמוש במפת עבירות שריון. איתן ונעריו החליטו שתנועת המושבים זקוקה למעלה על שמה, לכן הסתערו במכושים ובפטישים, על צלעו הצפונית של נחל ערוגות וסללו בו מעלה משלהם, אל רמת המדבר.

עם הזמן, פרץ איתן מעבר לגבולות הארץ. מי שקפריסין נראתה לו, בטיול הראשון, כהתגשמות של פנטזיה, מצא את עצמו מדריך בחמש יבשות. עוד עשור וחצי חלף וגם אני הצטרפתי למשפחת המדריכים ושוב פגשתי את איתן, תחילה כחונך ואחר כך כעמית. היינו נפגשים מעת לעת ומחליפים חוויות. ממדבר יהודה, מנמלי הים התיכון ומהרי האנדים.

לפני עשור לערך, החליט איתן להקדיש את מרבית מרצו למטיילת אחת, קבועה, רבקהל'ה, שפוסעת לצדו בשבילים, מאז כתה י"ב. יתכן שהעדיף את מריין של הפרות, על קשיות העורף של המטיילים. יתכן שהיו לו סיבות אחרות. מכול מקום, נראה היה שהוא מרוצה מהקבוצה המצומצמת שלו. הוא המשיך לטייל, לראות ולחוות, פטור מתלונות, ארגון ומנהלות. אבל אני מאמין שנותר בו געגוע לטורי המטיילים המשתרכים בסדר מופתי, במעלות של מדבר יהודה וחולמים בסתר על סלע אדום.

יתכן שעבור חברי כפר ויתקין ייזכר איתן כמופת לחקלאי חרוץ ומצליח. חיילי מילואים יזכרו את ה"כספית" קר הרוח. עבורי הוא היה ויהיה מדריך טיולים.

ראו כתבה :

פורץ השבילים מצא את מותו מול נופי מפרץ אילת