רחבעם זאבי, השמאל והימין

20.04.16

גנדי – השמאל והימין

כתב: גילי חסקין

ב-14 באפריל 2016, פורסם תחקיר של "עובדה" אודות מקומו של אלוף במילואים והשר לשעבר רחבעם זאבי ("גנדי"), בהגשת אילנה דיין: התכנית עסקה בהתנהגותו של גנדי במיושרים שונים, החל מניכוס מטוס צה"לי לנסיעה פרטית בירדן; דרך קשריו עם העולם התחתון ועד לסדרה של הטרדות מיניות ואפילו מעשה אונס.

התחקיר עורר תגובות עזות והסתייגויות חריפות, בעיקר נוכח פרסום תחקיר על אדם שכבר 15 שנה אינו בין החיים ואינו יכול להגן על עצמו.

מאז פרסום התחקיר אודות גנדי, גולשי הימין (לדאבוני, כאן הרוב), תוקפים את אילנה דיין על שמאלניותה, כביכול. הזיכרון הקצר שלהם מייאש אותי. הם שכחו שלפני חודש פרסמה דיין את התחקיר עם פעיל השמאל עזרא נאווי. היא והתחקירן הראשי, עמרי אסנהיים, לקחו סרטון של גוף ימני, והקרינו אותו בציבור.

האם גם אז טענו צווחני הימין שהיא שמאלנית?

גם המטנפים את רבקה מיכאלי, על שדיווחה על הטרדה מינית מצדו של גנדי, אינם מסתפקים בהסתייגות מכך שנזכרה רק עתה ולא עשתה זאת גם כשבידה היה כוח, אלא מצדיקים את ניבולי הפה שלהם, בכך שהיא "שמאלנית".

גם משה דיין (שהצהיר שהוא קרוב לבגין יותר מלחייק'ה גרוסמן), פתאום נחשב בעיניהם לאיש שמאל. לא ברור לי ה"עליהום" על יעל דיין. האם היא אחראית להתנהגותו של אביה?  האם העובדה שדיין היה גנב עתיקות, מכשירה את הבריונות של גנדי?

אני עצמי תהיתי אם דן חמיצר דיווח למפקדיו בזמן אמיתי על פרטי האירוע (עברתי על עדותו שוב ושוב), אבל מדוע הוא זוכה למתקפה מכוערת?

גם רפי איתן זכה להתקפה. מה הקשר בין ההפעלה השערורייתית של פולארד למהימנות של רפי איתן?

טוב היו עושים המתקיפים מימין, אם היו מזכירים שלגנדי היו גם זכויות. טוב היו עושים אם היו מאמצים את הטענה העיקרית של המשפחה (וגם שלי) שלא ניתנה לו האפשרות להגיב ושתיאורטית לפחות, חלק מהדברים אינם נכונים. טוב היו עושים אילו היו נלחמים על חזקת החפות.

למרבה הצער, הגולשים מימין טוענים, שגנדי היה איש ימין ומשום כך הותקף על ידי השמאל. לדאבוני זו גם התניה של חלק ממגיבי השמאל. חלקם הגדול קובע את עמדתו בגלל השקפותיו הפוליטיות הקיצוניות והפסולות בעיניהם (ובעיני).

להזכירכם, גנדי רחוק מלהיות איש ימין טיפוסי. הוא הגיע מלב לבו של הממסד של מפא"י.

אכן, בביזיון של תל מוטילה ,המג"ד, רחבעם זאבי, כמו קצינים בכירים אחרים ישב במקום בטוח הרחק משדה הקרב, אבל באופן מפתיע זכה לשבחים מופלגים על גבורתו. לא זה המקום לנתח את הקרב ולסיבה שגנדי קיבל בו צל"ש, אבל מי שהיה האחראי לסילוף האמת היה הרמטכ"ל עצמו, יגאל ידין. איש ממסד מובהק.

גנדי הוכנס ל"מקרר" לזמן רב בגלל תפקודו במיטלה, אבל טוהר על ידי יצחק רבין. הוא היה ידידם של ישראל טל, של מוטה גור ואחרים. זה לא מכשיר אותו כמובן, אבל הוא יהיה מגוחך להציג  אותו כאנדרדוג. הוא מונה לתפקיד אלוף פיקוד המרכז על ידי חיים בר לב, אדם שעבר מהצבא, היישר למפלגת העבודה. (העובדה העגומה שהם טיפחו אותו, למרות שרבים ריננו על מעשיו, מלמדת גם עליהם ועל החברה שלנו). לאחר שהשתחרר מהצבא, עמד להיות יועצו של ראש הממשלה יצחק רבין (מינוי שבוטל בגלל הקשר לעברייני העולם התחתון).

את מסיבות יום העצמאות, לא היה חוגג במצודת זאב , אלא על הדשא של מאיר עמית. גם לאחר שהעלה את הרעיון הנואל של הטרנספר, עדיין היה מקובל אצל החבר'ה מהפלמ"ח ונחשב על ידי רבים, כאחד משלהם. להזכירכם, התקפותיו המכוערות של חיים חפר על ח"כ יוסי שריד היו משום שהאחרון סירב לעזור ל"גנדי".

רבות נאמר על כך, שגם אם גנדי לא דיבר עם גומדי בבקר הרצח הכפול, הוא היה חבר שלו (ערבה זאבי, זו לא מילה של גומדי מול מילה של אבא שלך. זו מילה של גנדי מול הקלטה של קולו: "אם צריך אני בא") ובכול זאת, כשאדם הקשור לפשע המאורגן מונה ב-1981 למנהל מוזיאון הארץ (אז עוד לא "מוזיאון ארץ ישראל"), לא נשמעה ברמה התנגדותו של "המערך" שהיה אז בשיא עצמתו. מי שהחליט לקרוא למוזיאון ארץ ישראל, על שם גנדי היה רון חולדאי, אולי בקרוב יו"ר מפלגת העבודה. למרות זאת, הגולשים לא נותנים לעובדות לבלבל אותם. מתגובות הימין ניתן לחשוב כאילו גנדי צמח על המדשאה של בית"ר ירושלים.

החומרים שהובאו בתכנית הם כתב אישום חריף לא רק נגד גיבור תל מוטילה והוגה רעיון הטרנספר, אלא בעיקר נגד החברה הישראלית ומוסדותיה — משנות ה–60 וה–70, התקופה העיקרית בה כיכב זאבי, שהיה ידוע כבריון אלים, כמו גם כאיש ספר. לא הוכח שגנדי קשור להצתת ביתה של סילבי קשת, אבל העובדה המצמררת היא תגובתו של דוד אלעזר ("דדו") שאמר לה אז בפליאה: "עם מי את מתעסקת"? תברחי מהארץ".  גם אם גנדי לא היה זה שהצית את הבית ולא הוכח שעמד מאחורי האיומים עליה (היו לה אויבים רבים), ברור היה שידידו ידעו שהוא מסוגל לכך. היכן היה דדו? היכן היה בר לב?

אם המגיבים מימין היו פותחים ספר לפני שהם משליכים את מארתם על המקלדת, היו מבינים שעל דוכן הנאשמים עומד דווקא הממסד שהם אוהבים לשנוא. זאבי הוא אמנם הנאשם הראשי, אך לצדו נחשף קלונם של אלו שהיו חייבים לטפל בו ובמעשיו ונמנעו מכך — רמטכ״לים, שרי ביטחון, פרקליטים צבאיים ראשיים, יועצים משפטיים לממשלה. שותפים ראשיים לחרפה הם עמיתיו לשירות הצבאי, שתמכו בו לנוכח ביקורת במקום להוקיע אותו.

דווקא משום כך, ההתניה הפוליטית פסולה בעיני. לא מבין מדוע העובדה שגנדי את הרעיון המחפיר של הטרנספר, הופך אותו לדמות חינוכית בעיני תומכי הימין, שאמורים להכיר את משנת ז'בוטינסקי, שדבר על "בן ערב, ב נצרת ובני".

לא מבין מדוע העובדה שמיוחסים לגנדי מעשים מכוערים, מבלי שניתן לעמתם עם האיש, האשמות שתיאורטית יכולות להיות שקריות, מכשירים את התחקיר בעיני השמאל?

הפוסט הזה אינו מתייחס לתחקיר ולמה שעלה בו, אלא להתניות, גם שלאנשי שמאל, אבל בעיקר של גולשי הימין, שלדאבוני מלמדות לא רק על השקפה, אלא על בורות.