טיול למחוז טיצ'ינו שבשוויץ

שווייץ האיטלקית

ראו קודם כתבה מקוצרת במגזין האלקטרוני של YNET: טיצ'ינו – שוויץ של איטליה

שוויץ, הארץ האלפינית ה"מלוקקת" כביכול" מתקשרת בדמיונו של המטייל, לנופים יפים, לארכיטקטורה מוקפדת, לשירי "יודל", לפונדו ולשוקולד. רק לא להפתעות או מעברים דרמטיים ובכול זאת, הכניסה למחוז טיצ'ינו שבדרומה, היה אחד המעברים הדרמטיים והמפתיעים הזכורים לי באירופה.

נסעתי מתוסיס ((Thusis, שבמחוז הגרמני, בנופים מופלאים של הרים וקרחונים, עד למעבר ההרים סאן ברנרדינו (San Bernandino) , שם עברתי למחוז טיצ'ינו (Tichino), המחוז האיטלקי של שווייץ[1]. גלשנו לתוך עמק קרחוני נהדר, ששוליו היו מיוערים בצפיפות. המעבר היה חד. משיחים מדוכאים על ידי קור ורוח, לצמחיה עשירה, סובטרופית כמעט. מכול עבר שצפו מפלי מים ויצרו דרמה נהדרת. העננים הפכו לבנים והשמים הקודרים נצבעו בכחול.

טיצ'ינו הוא אחד מעשרים וששה הקנטונים של שווייץ. הוא נמצא בדרומה של המדינה, על גבול איטליה. רוב תושבי הקנטון (83%) דוברי איטלקית[2]. יחד עם חלקים מקנטון גראובינדן, הוא מהווה את האזור המכונה "שווייץ האיטלקית" (Svizzera Italiana). הקנטון קרוי על שם נהר טיצ'ינו, המנקז את מימיו מהרי האלפים ונשפך אל נהר פו באיטליה. שטח הקנטון מתפרס על פני 2812 קמ"ר, והוא החמישי בגודלו במדינה.

לשכת התיירות של טיצ'ינו מתהדרת ב-2302 שעות שמש בשנה. מספר אסטרונומי בסטנדרטים שוויצריים, דבר ההופך את קווי החוף של אגמי הפיידמונט (160 ק"מ) לאידיאלים לנופש. לשמים זרועי הכוכבים של טיצ'ינו יצא שם בשוויץ. זקני המחוז מספרים שהכוכבים מתאספים בלילות ירח כדי לצפות ביופיו של המחוז שלהם….

למי שרוצה נופש יותר פעיל, במחוז הוכשרו 737 ק"מ של שבילי אופניים ולא פחות מ-3600 ק"מ של מסלולי הליכה מסומנים. דומה שחיים שלמים לא יספיקו לכסות את כולם. יש בטיצ'ינו 130 אגמים אלפיניים וכמות בלתי נתפסת של מפלי מים. יש משהו מרגיע במים, עבור בני האדם, בין אם מדובר במפל שוצף שעולה ממנו נד של רסס, ובין אם מדובר במקווה שקט בצבע תורכיז. יש משהו מרגיע במים ויש מהם למכביר. טיצ'ינו מציע למבקר מגוון עצום, מחופים עד ערים גדולות, המחוז מציע ספורט מים, אומנות, תרבות, נופים וחיי להילה למכביר.

בשעת אחר הצהרים הגעתי לבלינצונה (Bellinzona), בירתו של המחוז. מתברר שהמעבר הנופי, חד ודרמטי ככול שיהיה, מתגמד לעומת המעבר התרבותי. מגרמנים לאיטלקים. האווירה, הפרצופים, השפה. הכול איטליה. אפילו השמש. לו היו מנחיתים אותי כאן, בעיניים מכוסות, לא היתה לי כל  דרך לנחש שאני בשוויץ. בלינצונה נראית דומה להפליא לעיירות האיטלקיות שבשולי לומברדיה ופיידמונטה. רק מסודר יותר. הפטריוטים של המחוז טוענים ברצינות כי הוא לקח את הטוב שבשני העולמות ממנו הוא עשוי. מאיטליה את החום הים תיכוני ומשוויץ את האיכות והסדר.

בלינצונה מקום חביב. אם כי דומה והנגיעה השוויצרית, פוסחת על האזור הזה. בלינצונה לכאורה הכי נוחה מבחינה לוגיסטית. נמצאת במרחק שווה כמעט בין לוגאנו ללוקרנו. אלא שלטעמי עדיף לנסוע ברכבת "ברנינה אקספרס", מסנט מוריץ אל טיראנו (כבר באיטליה), משם באוטובוס פנוראמי דרך אזור הכרמים של Veltin, לחופו של אגם קומו (Como), עד לוגאנו.

ראו באתר זה: טיולי רכבות בשוויץ

בלינצונה מפתיעה בבנייניה הנאים ובצוקים המוריקים המעיקים עליה. על ההר מעל העיירה, מבצר גדול ומרשים ואילו על ההרים מצדה השני של הגבעה, שני מבצרים גבוהים יותר. המדרון המוריק זרוע בתים ססגוניים לכול האורך. בכיכר המרכזית, שלה חזות איטלקית-לומבארדית להפליא, בית עירייה נאה כנסיה מרשימה בסגנון בארוק ופיאצות בעיצוב איטלקי. המבנה המרשים ביותר, שני רק לכנסייה, הוא בית העיריה, היינו, פלאסיו ציביקו (Palacio Civico), האלגנטי, שחצרו הפנימית מוקפת אכסדרות בסגנון רנסאנסי.

 בלינצונה היא בירת מחוז טיצ'ינו. בזכות מיקומה האסטרטגי, במפגש בין שני נתיבים חשובים, החוצים את האלפים, היה בבלינצונה ישוב מבוצר כבר בימי הרומאים. בימי הבינים הקימו דוכסי מילאנו שלושה מבצרים במקום, כדי להגן על העוברים בדרך ולשלוט בתנועה בו השוויצרים השתלטו על האזור במאה ה-16 ושלטו בה כ-300 שנה. בשנת 1803, כשקנטון טיצ'ינו קיבל מעיין עצמאות במסגרת הקונפדרציה השוויצרית, הפכה בלינצונה לבירתו.

במשך מרבית שנות קיומה, שווייץ הייתה קונפדרציה של קנטונים (מחוזות אוטונומיים) אשר תושביהם דוברי שפות שונות, ולא הייתה לה שפה רשמית. במהלך המאה ה-19, הקנטונים החליטו על הידוק שיתוף הפעולה, המדינה הוגדרה רשמית כפדרציה ומבחינה מנהלית היא אימצה מאפיינים חלקיים של ארגון פדרלי. כך, למשל, בניגוד לפדרציות, אזרח שווייצרי נחשב לאזרח של אחד הקנטונים ולא של שווייץ כולה.

עבור הבאים מדרום היא היוותה את השער לאלפים, עבור הבאים מצפון היא השער לאיטליה.  שלושת המבצרים של בלינצונה הוכרזו כאתרים שמורים על ידי אונסק"ו. טיפסתי אל קסטלו גראנדה (Castelgrande), שניצב בראש הרמה המשקיפה על מערב העיר העתיקה. זהו המבצר העתיק והמרשים ביותר בבלינזונה ותולדות האזור ניכרות באבניו; ראשיתו רומאי, שיפוצו במאה ה-12, בידי דוכסי קומו, עיצובו הסופי ב-1242, בידי דוכסי מילאנו. החומות והמגדלים מעוררי השתאות, אך את ההצגה גונב הנוף המרהיב של העיירה המדיוויאלית, של מבניה ההדורים ושל ההרים שמצדיה. השעות האידיאליות לביקור במבצר זה הן אחרי הצהרים, בשל כיוון האור. השמש מאירה בזווית נכונה על העיר העתיקה שלמטה ועל המבצרים שממול. במבצרים אלו, מונטבלו (Montrbello) שמעל העיר וסאסו קורבארו (Sasso Corbaro), הנמצא הרבה מעליו, השעות המתאימות הן דווקא שעות הבקר.

אחד הטיולים היפים באזור הוא נסיעה דרומה, לכיוון לוגאנו (Lugano), תוך 20 דקות של נסיעת רכבת הייתי ב-Paradiso שלחוף אגם לוגאנו, אחד האגמים המפורסמים של ה"פיידמוט" השוויציירי. זהו אגם קסום, החבוי בין מדרונות אלפיניים תלולים ונחשב לאחד המראות המרהיבים ביותר בטיצ'ינו. רובו ככולו בשטח שוויץ, למעט הזרועות הדרום- מערביות והצפון–מזרחיות החודרות לתחומה של איטליה.

מעל האגם מזדקר  להר סן סלבטורה (San Salvatore), המזדקר לגובה של 912 מ'. ההר מיתמר היישר מעל האגם, בגובה יחסי רב. בחישוב מהיר, כ-700 מ' גובה אנכי. הטיפוס הפופולארי היא בפוניקולור, שבשנת 2012 חגג יום הולדת 120 על פסגתו כנסיה ועל גגה צלב, דבר שהעניק ללוגאנו את הכינוי "ריו דה ז'נרו השווייצרית". הקשר קצת צולע, בלי כל קשר לריו, לוגאנו יפהפייה. אולם אם נסנן את הסופרלטיבים כגון "מדהים", עוצר נשימה, "משובב נפש" ספק אם יהיה מה לומר. למרגלותינו, במבט ממעוף הציפור ממש, אגם לוגאנו, שצבעו כחול עמוק, כשהוא שולח לכול עבר זרועות ההולכות וצרות ככל שהן נדחקות פנימה, לתוך ההרים. הזרועות הללו, המזכירות בצורתם פיורדים נורווגיים, נוצרו באותו אופן ממש. מהחלקת קרחונים, אלא ששם הם הגיעו לים ואילו כאן הן התקבצו בשקע, עד שנמסו ומצבתם היא האגם הקסום הזה. אלו לשונות מים בצבע כחול עמוק, כשהיערות הגולשים לקוו החוף ממש, מוסיפים להם משנה הוד. טיפסתי למרפסת הכנסייה, כדי להתבונן במעגל שלם של יופי . הירידה המתבקשת היא באותו פוניקולור, אך משהו בקריאת התיגר של ההר לא נתן לי מנוח והחלתי לרדת רגלית, דרך היער, כשריח נעים של רקבובית עולה ממנו. גלשתי בשביל תלול עד למקום בשם Ciona ומשם טיפסתי בשביל יפה, לעיירה קסומה בשם קרמונה (Carmona). העיירה היא לא הרבה יותר מאשר רחוב ולאורכו כמה בתים, כנסייה, מצוק מצד אחד ואגם מצד שני. במרחק של כרבע שעה מהעיירה המנומנמת הזאת נמצא גן בוטאני, שמאי הוא כנראה החודש המתאים ביותר לבקר בו. פרחי הרודודנדרום השתוללו בגוונים סוערים של צהוב, אדום, כתום, וורוד ויצרו מרבד ריחני וזוהר. הגן בנוי על המדרון ומראשו, ליד מסעדה קטנה, נשקף נוף של משטחי פריחה, עצים בגווני ירוק וסגול, למעלה כתר של הרים מושלגים ולמטה האגם…

יפה כמו גלויה. כמעט קיטש.

פונטה קפריאסקה (Ponte Capriasca), הוא בעצם מצבור של כפרים קטנים שעם השנים התרחבו ויצרו רצף אורבני. חלק ניכר מהווילות הציוריות של פעם פינו את מקומם לבתים מודרניים מכוערים. הזהב הטמון בנדל"ן מאכל גם כאן כל חלקה טובה. לכול כפר יש גרעין המזכיר במידת מה קסבה, היינו, גבב של בתים, רחובות מתפתלים, וסמטאות עוורון, סביב הכנסיה. לבו של הכפר נקרא "נוקלאו" (nucleo), היינו "גרעין". במקום כנסיה רומנסקית קטנה המוקדשת לסנט אמבורגיו (Chiesa di Sant’Amborgio ), שנבנתה ב-1335 על שרידי מקדש רומאי. מתברר ש- Cesare da Sesto, שהיה תלמיד מוכשר של ליאונרדו דה וינצ'י, נמלט מהרודפים אחריו בעבור עוון כלשהו וביקש מהתושבים מסתור ומזון ובתמורה, צייר להם בכנסיה ציור מרשים מאד, של "הסעודה האחרונה", המזכיר להפליא את הציור המפורסם של רבו.

אסור להחמיץ את השיט אל מורקוטה (Morcote), כפר דייגים קסום, שכבר שנים רבות מתפרנס מתיירות. נמצא במרחק של 10 ק"מ בלבד מלוגאנו, אך נראה כעולם אחר. שקט, רגוע. עם סמטאות צרות, וילות פטריציות ישנות, מונומנטים ארכיטקטוניים מרשימים, בתי קפה שסוכותיהם מכוסות בוויסטריה הפורחת בסגול בעונה זו של השנה. משום כך היא מכונה "פנינת צ'רזיו" (Ceresio), שמו האיטלקי של האגם. 404 מדרגות מובילות לכנסיה הרומנסקית הקסומה סנטה מריה דל סאסו (Saso) שממנה נשקפת תצפית יפהפיה על מורקוטה ועל האגם, כול הדרך עד לאיטליה. למי שיש עדיין מקום לקלוט עוד יופי וצבע, אפשר וכדאי לבקר בגני שרר (Scherrer Garden), הנמצאים במרחק של כ-300 ק"מ מהעיירה, לכיוון Figino. מדובר באוסף של גנים, עם צמחיה סובטרופית עשירה ואוסף של מבנים, שאינם קשורים למקום. מראה סוריאליסטי של מקדש יווני, בית תה סיאמזי, ומקדש מצרי. דבר שאגא חאן כינה "הגן השמיימי". לטעמי, על גבול הקיטש, אבל יפהפה. מבנים מעודנים, אוסף של צמחים ובעיקר, מיקום מופלא על קוו המים, למרגלות Mount Arbòstora.

שיט קצר נוסף, מוביל לכפר השקט Gandria, השוכן לחוף האגם מזרחית ללוגאנו (Lugano). הכפר נהדר, כאילו תלוי על המצוק וגולש אל המים. מאופיין ברחובות תלולים, גרמי מדרגות, טראסות ובתים הבנויים על גבי עמודים.  אם כי קסמו טמון בעיקר במבט אליו מן החוף. רק מהספינה ניתן להעריך את הבניה המיוחדת, העולה מן האגם. גם כאן אומר איל הנדל"ן את דברו ולאורך המדרון נעוצים עמודי פלדה, המבשרים על בניין וילות מודרניות, של אוליגרכים מקצווי תבל. שביל יפהפה מוביל מכאן חזרה ללוגאנו. לחילופין, מומלץ להפליג מכאן הלאה, אל העיירה Porlezza, הנמצאת בקצה המזרחי של האגם, כבר באיטליה.

שייט יפהפה ללוגאנו. זו העיר הגדולה ביותר בטיצ'ינו והמרכז הכלכלי השלישי בחשיבותו בשוויץ, אבל היא בעיקר עיר של פארקים, גנים וככרות הדורים. ממזגת באווירתה את מרכז אירופה ואת הים התיכון. לואגנו שוכנת במפרץ קטן בצדו הצפוני של האגם. המרכז היסטורי של העיר סגור לתנועת מכוניות, דבר המעניק לה תחושה של עיירה שלווה. המרכז הגיאוגרפי והחברתי של העיר העתיקה הוא פיאצה דה לה ריפורמה (Piazza della Riforma), המוקפת בתי קפה, ששולחנותיהם בחוץ. העיר ידועה ברחוב הקניות האקסקלוסיבי Via Nassa שקשתות מעוצבות בסגנון איטלקי המעטרות את שוליו. לאורכו של הרחוב, חנויות המותגים הבינלאומיים המפורסמים ביותר. לא הרחק משם, רחוב המסעדות Via Pessina. יש בלוגנו מבנים מרשימים בסגנון לומבארדי, גלריות, כנסיות ומוזיאונים, הכול "ארוז" בין הרים לאגם. כדאי ללכת לקוו המים, בגני Belverede. צבעוני, עשיר ובעיקר מעוצב. בשוויץ, כמו בשוויץ.

טיולים נוספים באזור:

• פעמים ביום יוצא שייט הסובב את האגם ומאפשר מבט על העיירות הציוריות שלחופיו. מפורלזה שבמזרח ועד לפונטה טרזה (Ponte Tresa) במערב. פרטים נוספים: Società navigazione lago di Lugano tel: +41-919715223
• מלידה (Melide). עיירה לחוף האגם ובה פארק שכולו דגמים מוקטנים בקנה מידה של 1:25, של מבנים ואתרי טבע חשובים בשוויץ – Swissminiatur
• מונטה סאן גיוריו ((Monte San Giorgio – הר בעל צורה פירמידלית, שמדרונותיו מיוערים בעצי אלון וערמון, שהוכר כמונומנט מורשת עולמית של אונסק"ו בזכות כמות גדולה מאד של מאובנים, מתקופה הטריאס, לפני 230 מיליון שנים. ההר נמצא באזור Mendrisito, הנמוך יחסית (מבחינת הגובה המוחלט), סמוך לגבול האיטלקי. אפשר לעלות ברכבל אל Serpiami ומשם להמשיך ברגל.
• מונטה ג'נרוזו (Monte Generoso) – הר בגובה של 1704 מ', הנמצא מדרום מזרח לאגם, אף הוא באזור Mendrisito.  ההגעה לפסגה ברכבת של גלגלי שיניים וממנה נשקף נוף מרהיב של אגם לוגאנו ושל מישורי לומבארדיה שמדרום מזרח.
• מונטה ברה Monte Brè)). הר בגובה של 933 מצדה המזרחי של לוגאנו. לפסגתו ניתן להגיע בכביש ובפוניקולור ונשקף ממנו נוף נהדר של האגם ושל הרי האלפים. כדאי לשלב עם הכפר Brè, הנמצא על מדרונו המזרחי.

מידע נוסף על האזור ועל אפשרויות הטיול בו, נמצא באתר האינטרנט www.lakelugano.tichino.ch

מומלץ מאד להקדיש יום נוסף של טיול לבקעת ורזסקה (Verzasca), זוהי בקעה אלפינית שצדודית הרוחב שלה כצורת האות V, המלמד על כך שעוצבה בעיקר על ידי מי שיטפונות במרוצת הדורות. בבקעת וורזסקה יש נופים נהדרים וכפרים ציוריים. התחבורה באוטובוסים אינה נוחה, משום שהיא דלילה מאד. האוטובוס עובר בבקעה אחת לשעתיים ומאלץ את המטייל לחשב היטב כול עצירה וגם להימנע מלא מעט מקומות יפים.

ההמלצה שלי היא לשכור רכב. למרות שנסעתי בטרמפים ומצאתי את התנועה בדרך זו קלה ומהירה, אין תחליף לעצמאות ולספונטניות שמאפשר רכב צמוד. בקעת וורזסקה היא ללא ספק אחת הבקעות היפות בהרי האלפים. היא מתחילה את דרכה במעבר סנט. גוטהרד (St. Gotthard) וגולשת עד לאגם מאג'ורה. הבקעה קיבלה את שמה מהמים הירקרקים הנקווים בבריכות ומשמשים את המקומיים לרחצה ולדייג. תולדותיה של הבקעה ניכרות בבתים הכפריים העתיקים. קשה להחליט היכן לעצור. אמנה את אתרי ה"חובה": Vogorno – כפר מסורתי, הבנוי על המצוק וצופה על הסכר שנבנה לרוחב הנחל ועל האגם המלאכותי שנוצר ממנו. הסכר נחשב לאחד הגבוהים באירופה (220 מ') ומציע למבקרים גם מוזיאון קטן וגם נקודת קפיצה ל"באנג'י". המקום מופיע בסרט "עין זהב" (Goldaneye) ), עם הסוכן ג'יימס בונד.

הנקודה הבאה היא הכפר Lavertezzo, המפורסם ב"גשר הרומאי" הבנוי לרוחב הנחל ונקרא “Ponte de Salti”. זוהי אחת הנקודות המצולמות ביותר בטיצ'ינו ומשמש כסמלה המסחרי של הבקעה. גשר הקשתות היפה מכונה "הגשר הרומאי", למרות שנבנה רק במאה ה-17. זוהי נקודת מוצא מצויינת לטיולים רגליים, המרשתים את הגבעה במאות ק"מ של מסלולים מסומנים. ב-Osteria Vittoria מגישים פורלים מעושנים משובחים. מומלץ מאד לעצור גם בכפרים הקסומים  Brioneו-Frasco. תחנתו האחרונה של האוטובוס היא בכפר Sonogno, אך מתברר כי כאן רק מתחיל הדבר האמיתי. הכפר יושב בדיוק ב"מזלג וודיות". סביבו הרים מושלגים ובעונה זו של השנה, כרי הדשא ששלו מנוקדים באלפי פרחים צהובים. ניתן להמשיך מכאן ל-Val Vegornesso, שלאורכה כפרים ציוריים, חלקם לקוו המים, אחרים תלויים על המצוק, כקן נשרים. הליכה בזרוע הצפונית מערבית נעשית ממש מול קרחון. כעבור כק"מ, של הליכה מגיעים למפל נהדר. בחרתי להמשיך בדרך צרה, תלולה להפליא, העוברת לצד בתים קטנים, שסביבם רועים עדרי עזים. המשכתי בעליה תלולה כ-3 ק"מ לערך, עד המקום בו הדרך הסלולה מסתיימת. ממלול, על המצוק נראה כפר של רועים, המאוכלס בימי הקיץ בלבד. בקצה הכביש מפל קטן ויפה. לאחר שעיכלתי מעט את היופי, שבתי על עקבי אל המפל הקודם, חציתי את הנחל על פני גשר, העובר ממש למרגלותיו. ספסל עץ הוכן כדי לאפשר למטייל רגיעה שלוה מול  המים ושבתי בשביל יער, מצדו השני של הנחל עד ל- Sonogno. כדי שלא לאלץ את המטייל לבחור בין הבקעות האטרקטיביות, אמליץ ללון באחד הצימרים אשר בכפר. למי שזמנו בידו, מומלץ שלא למהר לשוב באוטובוס אל טנרו (Tenero), אלא ללכת רגלית בשביל מקביל לנחל, מצדו המערבי של  הערוץ. בכול כפר יש נקודת יציאה מן השביל והתחברות אל הכביש. הנוסעים ברכבם, ישובו באוטובוס לסונוגנו והמתנייעים באוטובוס ימשיכו עמו דרומה, אל טנרו.

מטנרו, רכבת ללוקרנו (Lucarno), מפגש ראשון עם לאגו מאג'ורה (Lago Maggiore), שרק הקצה הצפוני שלו (60 ק"מ לבד) נמצא בשוויץ ורובו ככולו באיטליה. ההרים הגבוהים שמסביבו, בפרט האלפים שמצפונו, חוסמים את דרכן של הרוחות הצפוניות והודות להם שורר בלוקרנו אקלים סוב טרופי ממש. לחוף האגם גדלים אלוני שעם, גפנים, זיתים, דקלים ותאנים. לא בדיוק עצים שהיינו מצפים למצוא בשוויץ. מלוקרנו נסיעה של 20 דקות לערך, אל Ascona. זהו כפר מסורתי, מאד ציורי, המכונה בז'רגון ה תיירותי המקומי "הפנינה של אגם מאג'ורה". העיירה שוכנת בדלתה של נהר מצ'יה (Maggia), לחופו של מפרץ יפהפה ושטוף שמש. הבתים המסורתיים בנויים בקשת צבעונית מול המים ולאורך קוו החוף נטועים עצים גזומים בקפידה. בסמטאות בתים. מהנמל הקטן של אקסונה אפשר להפליג אלSan Nazzaro  שמצדו השני של האגם. מעל הנמל מתרוממים שיפוליו התלולים והמיוערים של הר Gambarogno, המתרומם לגובה אנכי של 1500 מ', מעל האגם וצמחייתו הרעננה ועד לפסגתו המושלגת בגובה של 1734 מ'. השבילים המסומנים עוברים לצד בתים קטים ומטופחים וגינות יפהפיות. מכול עיקול מתגלה נוף רחב יותר ומרהיב יותר של האגם ושוליו.

מדי יום, בשעה 09:00 בבקר יוצאים טיולי שייט, המבקרים בכפרי דייגים ובעיירות ציוריות לחופי האגם וכן באיים היפים, מרביתם בשטח איטליה.

טיול נוסף" Breggia Gorge Park , קניון ובו תופעות קרסטיות יפות.

טיול לבקעת Levantina www.levantinsturismo.ch

הסופר הצרפתי Stendhal, כתב: אם יש לך לב וחולצה, מכר את החולה וצא לבקר בלאגו מאג'ורה….

• בקיץ, פסטיבל ג'ז בלוקרנו

מדי שבת מתקיים  שוק אזורי בבלינצונה. עשרות רוכלים מקימים ביתנים קטנים בכיכר העיר וברחובות הסמוכים לה, בפתחם של פונדקים וחנויות, ומציעים שם תוצרת חקלאית טרייה, גבינות תוצרת בית, נקניקים, דברי מאפה מקומיים, צעצועים ועבודות יד. הכול במחירים נמוכים בהרבה מאלו של אותם מוצרים הנמכרים בדרך כלל בחנויות. השוק נקי להפליא ונשאר כזה גם לאחר שעות של מסחר. הקניה והמכירה מתבצעים בשקט מופתי. משם, נסיעה של 25 דקות אל לוקרנו (Lucarno), היישר אל תחנת הפונקילור המטפסת לראש ההר. זהו טיול בן שלושה חלקים: החלק הראשון, פוניקולור העולה במסלול קצר ותלול אל אורסלינה Orselina)), הנמצאת בגובה של 449 מ'. משם, היישר אל הרכבל. עליה בקרוניות קטנות אל קרדאדה (Cardada), הנמצאת בגובה של 1340 מ'. זהו הפרש גבהים רציני ומכל עבר נשקף מראה יפה של האגם ושל אורסלינה. לא הרחק מתחנת הקרוניות, נמצאת מרפסת הבנויה אל הנוף, המאפשרת להתבונן באגם, ממעוף הציפור ממש. משם עלנו ברכבל כסאות אל צימטה (Cimetta), בגובה של 1770 מ'. כאן כבר קר יותר, המקום מוקף בשלוגיות ונשקפת ממנו תצפית של 360 מעלות. אגם מאג'ורה, הבקעות החודרות לאלפים האיטלקיים והבקעה המובילה אל בלינצונה. זוהי תצפית ייחודית אל שתני המקומות הקיצוניים בגובהם בשוויץ. מצד אחד הדלתא של ריו מגיה ומצד שני המאסיב הענק של מונטה רוסה (Monte Rosa) ובראשו Dufourspitz, הגבוה בהריה של שוויץ. שביל צר מתפתל לגבעה גבוהה יותר, טיפוס של כשעה בשביל תלול, מוביל לנקודה מרשימה יותר, הצופה אל ההרים.

מתחנת הרכבל העליון, הליכה של רבע שעה במורד, מובילה ל-Alpe Carada במקום מסעדה ובית קפה ומשם, הליכה נעימה במורד ההר, חזרה אל קאראדה. משם, חזרה לתחנת אורסלינה, כדי לבקר בכנסייה הפרנסיצקנית המופלאה, Santuario della Maddona del Passo”, שנבנתה ב-1487, לציון נס שקרה לנזיר ברתולומאו, שזכה להתגלותה של הבתולה. לאחר ביקור בכנסיה, מומלץ לרדת במדרגות, 20 דקות הליכה, אל העיר.

בממש בירידה מההר, צמוד לתחנת הרכבת עומד אוטובוס מספר 315. הנוסע צפונה, לתוך בקעת מאגיה (מצ'יה), אל ההרים.

דומה וניטשת מלחמה מרה בין אוהבי בקעת וורזסקה, לחסידי בקעת מצ'יה. אשים את נפשי בכפי ואומר שבקעת ורקסקזה יפה יותר מבחינת הנוף ואילו בקעת מאגיה מרשימה יותר בכפריה. משרד התיירות המקומי מחלק לכל דורש מפה, ובה מצוינים וממסופרים המקומות האטרקטיביים. הבקעה מכונה בפי התועמלנים של משרד התיירות המקומי בשם "בקעת הקסם" והוקדש לה אתר אינטרנט מיוחד[3]. זוהי בקעה רחבה יותר, שצדודית הרוחב שלה כצורת האות U. עדות להיווצרותה כתוצאה מגלישת קרחונים. מכל עבר, במעלה ההר, נראות בקעות קטנות, אף הן שרידי קרחונים, שפעם זרמו לקרחון הראשי. המפלים התלויים הנראים למרחוק כחוטי כסף, הן עדות לאותם קרחונים שהיו ונמסו. הבקעה מציעה למטייל קניונים נהדרים, פסגות מושלגות, מדרונות בוהקים בשלל של גווני ירוק, יערות של אלונים, ערמונים, ואשוחים, גנים הנמצאים בשלל פריחתם  ואין ספור של מפלי מים. לא רק. העיקר הוא הנוף האנושי, היכולת של האדם להשתלב בטבע. לבנות טראסות, לחצוב תעלות, להקים גשרונים וכנסיות קטנות בראשי ההרים, שלא לדבר על הכפרים הבנויים על המורנות שהותירו הקרחונים, או כפרי הרועים, התלויים על המצוקים. מי ששבע מהנוף ורוצה להתמקד בעמל ועמלו, יכול לערוך כאן טיול

שכולו אומנים. הבקעה נותנת השראה לפסלים, ציירים מגלפים בעץ וסתתים… את הגרניט שחוצבים בבקעת מאגיה אפשר למצוא ברחבי העולם כולו.

הבקעה מושכת אליה מטיילים מכול הסוגים. מעבר לכך שתענוג לדווש לאורכה באופניים, יש בה מערות, המשמשות כיעד לספילולוגים, בריכות מים טבעיות הקורצות לצוללנים, צוקים לגולשים ו-700 ק"מ של מסלולי הליכה. צריך להקדיש מספר שנים, כדי להכיר לכולם. לא רק מטיילים פעלתניים מגיעים הנה. החל ממאי ולכול  אורך הקיץ, נראים עשרות משתזפים ומאות "מפקנקים" לגדת הנחל.

מומלץ מאד לעצור ב-Ponte Brolla, למרות שאינו ברשימת המומלצים. יש שם קניון נהדר חצוב בשיש, ובריכות גדולות שמימיהן הצלולים, שצבעם תורכיז, ממש מזמינים לטבילה. בכפר Lodano, הגפנים נטועים בטראסות תלולות ומטופחות להפליא, ב-Coglio כנסייה יפהפייה, הכפר Giomagio נראה כשרוי בימי הבינים; ב-Cevio, בנויות טראסות גבוהות, שנועדו למנוע את הצפת הכפר על ידי הנהר. הכפר משמש כעדות אילמת למלחמתו הנצחית של האדם בטבע. מ-Riveo כדאי לצאת למסלול הליכה של 20-30 דקות לכול כיוון אל המפל הנהדר Casata del Soladino , ב-Cevio בנויים הבתים העתיקים בכוכים אשר בסלע. גם כאן צריך להחליט בעיקר היכן שלא לבקר. האוטובוס מגיע עד לכפר הציורי ביאנסקו (Biangsco). כמו בבקעת ורקסקה, גם כאן מתפצל הנחל לשתי זרועות וגם כאן אני ממליץ לשהות בכפר לפחות לילה אחד, כדי להספיק לטייל בשניהם. הזרוע הצפון מזרחית נקראת Val Lavizzara והזרוע הצפונית- מערבית נקראת Val Bavona. המשכתי בזרוע הצפונית-מערבית, Cavergno, שבתיו העתיקים, בנויי האבן, נטושים ברובם, אך רבי קסם. משם, נסיעה קצרה מובילה אל הכפר פורוליו (Foroglio), שבתיו נראים כמוזיאון חי. במקום מסעדה, שם ניתן לאכול תבשילי בשר, בתוספת לפולנטה (Folneta) המסורתית. ממנו הליכה למפל נהדר שמימיו שוצפים למרחוק. אפשרות נוספת היא טיפוס לא קל, של חצי שעה לערך, בקעה קטנה, ציורית ושקטה מאד, מוקפת בבולדרים ענקיים, שנותרו בצדי דרכם של הקרחונים. בקיץ כדאי מאד להמשיך צפונה אל הכפר San Carlo וממנו לעלות ברכבל אל פסגת Robiei. משם נשקפת תצפית נהדרת , צפונה, אל האלפים ודרומה, אל הבקעה. פתוח בקיץ בלבד.

חזרה העריה ונסיעה ל-Porto Ronco שעל שפת האגם. משם נשקף נוף מרהיב של האגם, של ההרים שלגדתו השניה ושל איי בריזאגו הקטנים, הנמצאים במרחק נגיעה כמעט. הפלגה של חמש דקות מובילה לאיי בריסגו (Isole di Brissago), שבגדול מבין שניהם, יש גן בוטני, שמתכננו ניצלו את האקלים הנוח ושתלו בו צמחים מחמש יבשות. אפשר וכדאי לשוט חזרה דווקא לעיירה בריסאגו, שלה טיילת יפהפייה.

לסיומו של יום, כדאי לשוטט קצת בלוקרנו, המתגאה בכך שהיא העיר ה"שמשית" ביותר בשוויץ: מבצר ויסקונטה (Castelo Visconte), הכיכר המרכזית Piazza Grande)), שהיא הגדולה ביותר בשוויץ, הסמטאות הציוריות ובעיקר הטיילת שעל שפת האגם.

בצפונו של האזור נמתחת בקעת לוונטינה. לשכת התיירות של הבקעה: +41-918692642

www.levantinaturismo.ch

אחד הטיולים היפים באזור הוא משם לאגם Lago Ritom, הנמצא ב-Parco alpino di Piora. סמוך לאיירולו (Airolo)  העיירה הצפונית של הקנטון.

נוסעים ברכבת ל-Piora, משם מטפסים בפוניקולור מאד תלול אל אגם אלפיני גבוה, מוקף כרי דשא, מעבר לקוו העצים, בתוך עמק קרחוני מושלם: www.ritom.ch

לבירור מזג האוויר: 0918683151

מאיירולו תוכלו להמשיך לטיול אופניים במסלול שאורכו כ- 40 ק"מ ושיורד גובה של 858 מ`, מסלול שתחילתו באיירולו וסופו בביאסקה (Biasca) כולו על הכביש הראשי. זוהי דרך מצוינת לחוות את נופיה המקסימים של שווויץ, את האיזור המיוחד והיפה הזה. הנסיעה ברובה היא במורדות ההרים. הנסיעה לאורך מסלול זה אורכת קרוב לשעתיים וחצי עם 2-3 עצירות למנוחה קצרה. מומלץ מאד לסטות מהמסלול על "הדרך הרומית", קטע דרך יפהפה באורך של כ- 500 מ`, המתחבר בסופו למסלול הנסיעה הראשי. שאר המסלול על הכביש הראשי. את המסלול מסיימים בעיירה ביאסקה. את האופניים ניתן להשכיר בעמדת השכרת האופניים, אצל חברת Rent a Bike, הצמודה לתחנת האוטובוס והרכבת של העיירה.

[1] www.ticino.ch

[2] 8.3% מתושבי הקנטון הם דוברי גרמנית, והם מרוכזים רובם באזור אחד.

[3] www.vallemggia.ch