גילי חסקיןיום שלישי 17 מרץ 2009
גב' ציפי לבני נפגשה שלשום עם מר בנימין נתניהו, לדון בממשלת אחדות. אולי תהיה רוטציה. אולי היא תהיה גם ראש ממשלה, לתקופת מה. אולי ראש האופוזיציה; תפקיד חשוב לכול הדעות. הישגה של גברת לבני עורר את מה שנקרא במקומותינו, "שדולת הנשים". זוהי שעתו הגדולה של הפמיניזם המיליטנטי. הישגה המרשים של גברת לבני עורר את נושאות הדגל, כמו העיתונאית בילי מוסקונה לרמן, שקוראת על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן, לקדם את ה"אג'נדה הנשית", מבלי השכילה להסביר מהי. היא לא היחידה כמובן. אבסורד: נשים שהצליחו בזכות יכולתן, קוראות לקדם נשים אחרות, לוא דווקא בגלל כישוריהן, אלא בגלל זהותן המינית. הלאה השוויון, יחי המגדר. דומה שההוייה המגדרית משתלטת על הדיון. כושר ההחלטה של לבני, ניסיונה המדיני והביטחוני, בטלים בשישים מול העובדה שהיא אשה. מרגע זה ואילך מבטלות הלוחמות המשולהבות, כל דיון ענייני.
הטירוף התחיל כחודשיים לפני הבחירות.
ענת גוב קראה מעל דפי העיתון, להצביע בעד לבני. היא אפילו התפלאה מכך שנשים יכולות שלא להצביע בעד האישה ציפי לבני. צריך לקרוא כדי להאמין. מעבר לכך שצריך להסביר לגברת גוב, שאין אפשרות להצביע בעד לבני, ברק או נתניהו, אלא עבור המפלגות שבראשן הן עומדים, אי אפשר שלא לתמוה על דברי ההבל הללו. אני סבור שלו היה פוסל מאן דהוא את גברת לבני לתפקיד ציבורי זה או אחר, בגלל היותה אשה, היה זוכה לקיתון של בוז ובצדק. לפי אותו היגיון בדיוק, צריך לבוז למי שקורא למנות אותה, בגלל אותן סיבות. ההווייה המגדרית שבשה משהו בראשן של כמה פובליציסטיות. גב' גוב, המביעה דעות שמאליות בדרך כלל, קראה לקוראותיה, להצביע בעד מפלגתם של מופז, הנגבי, בלילה ואחרים, רק בגלל שבראש הרשימה עומדת אשה. נשים שחושבות שמאל בדרך כלל, הצביעו בעד רשימה בה מופיע עתניאל שנלר, לשעבר סגן ראש מועצת יש"ע, רק משום שבראש הרשימה הימנית הזו, עומדת אשה. הלאה האידיאולוגיה, יחי המגדר.
כאשר מתן וילנאי הכריז שרק מי שרץ מול הכדורים יכול לקבל החלטות ביטחוניות כבדות משקל, הוא הוקע על ידי הפמינסטיות המיליטנטיות, כ"שוביניסט", רחמנא ליצלן, העובדה שכיוון בדבריו לעמיר פרץ, לא העלתה ולא הורידה. הלוחמות לא יתנו לבלבל אותן עם עובדות. ברגע שמפקפקים לגבי כשירותם של נתניהו או ברק, זוהי אמירה לגיטימית. אך כשמישהו מפקפק בכושר ההחלטה של גברת לבני, וטוען ש"זה גדול עליה", הוא מוקע מיד כ"שובינסט זכרי". מדוע? ביבי נתניהו והואשם במערכת הבחירות בכך שאיננו אמין. טענה לגיטימית שחובת שלילתה מוטלת עליו. ציפי לבני, הואשמה בחוסר ניסיון, טענה לגיטימית גם היא, אולם במקום שתומכיה ותומכותיה יפריכו את הטענה, הן נדרשים לטיעון המגדרי. קשה לי לחשוב על משהו שמזיק יותר לעניינה של לבני.
מירב מיכאלי, פמינסטית דגולה אף היא, קבלה מעל דפי העיתונות הכתובה והאלקטרונית, על כך שברשימת העבודה לכנסת לא הקציבו יותר מקום לנשים. כל זאת, מבלי שבדקה או הביאה לידיעת קוראיה, כמה נשים הן חברות מפלגה בכלל וכמה נשים הציבו את מועמדותן. גברת מיכאלי הצליחה בתקשורת בזכות כישורייה הרבים, כפי שזהבה גלאון הצליחה כפרלמנטרית. לעובדת היותן אישה, אין כול קשר לכך. בחברה שיוויונית אין צורך להקצות תפקידים לנשים. כפי שיונית לוי מצליחה בתקשורת, וכפי שנכדתו של צוקרמן מקיבוץ לוחמי הגטאות הצליחה בקורס טייס, נשים יכולות להצליח גם בפוליטיקה, לו רק ירצו מספיק. אכן, האינטרס הציבורי מחייב נוכחות רבה יותר של נשים בתפקידים ציבוריים ולשם כך שורינו במפלגות מספר מקומות לנשים, וטוב שכך, אפליה מתקנת, שכולי תקווה שתהיה לזמן מוגבל. אך לשדולת הנשים לא די בכך. הן לא מסתפקות בשיוויון הזדמנויות, אלא רוצות יותר. הקריאה להציב יותר נשים בתפקידי מפתח מהדהדת מפיהן של לא מעט נשים פעילות ציבור ואי אפשר שלא להרהר בגולדה מאיר ז"ל ששאלה רטורית: "לי נתנו"? והשיבה "לקחתי". עיתונאית חרוצה טענה בנחרצות, מעל דפי העיתון, שלו אישה היתה עומדת בראשות הממשלה, גלעד שליט כבר היה כאן. כאילו שציפי לבני לא עמדה במוקד קבלת ההחלטות, כאילו שנשים בשלטון מגלות יותר רכות מאשר גברים, עיין ערך גולדה מאיר, מרגרט תאצ'ר, בנזיר בוטו, אינדירה גנדהי.
אני רוצה להבהיר כאן: אינני בעד שוויון זכויות לנשים, משום שאני בעד שוויון זכויות. נקודה. הפמיניזם האמיתי, כפי שאני תופס אותו, איננו בהכרח התמקדות בזכויות הנקביות, אלא חתירה לשוויון זכויות לכל אדם. שוויון זכויות לשחורים, לערבים, לנשים, וכמובן גם לנשים. לו שלי יחימוביץ', מי שנשאה בעבר את דגל הפמיניזם המיליטנטי, היתה מבינה זאת, לא היתה מגדירה את לימור לבנת כ"פמיניסטית", כאילו שפמינזים ופאשיזם יכולים לדור בכפיפה אחת. יחימוביץ' בשעתו, ראיינה בנימה גדולה של חיבה את "הנשים בירוק", מהקיצוניות שבמתנחלים והציגה אותן כ"פמינסטיות". למרות שהן לא נראו מודאגות במיוחד מכך שנשים ערביות יולדות במחסום. הלאה האידיאולוגיה, העיקר המגדר. האמת היא שקשה לצפות ליותר ממי שלחמה נמרצות באלימות במשפחה וצהלה בשידור חי כשלורנה בוביט חתכה את אברו של בעלה.
בילי מוסקונה לרמן, הסבירה לציבור שמשפטו המתוקשר של הנשיא לשעבר משה קצב, הוא משפט על כבודה של האשה. גם כאן יש לבדוק אצלה את הבנת הקריאה. גב' מוסקונה היקרה, המשפט איננו על כבוד האשה אלא על אונס. העובדה שאת טוענת זאת בפאתוס, איננה הופכת אותך לצודקת או הגיונית. העובדה שאת מעזה לכרוך יחד עם קצב, החשוד באונס, את מפקד חיל הים, שביקר במועדון חשפניות, בבגדים אזרחיים, בזמנו הפנוי, מצביעה על קריסת מערכות. אני מסכים עם הרמטכ"ל, שיש לצפות לאדם בתפקיד ציבורי שלא להיות נוכח במקומות מסויימים. אין לכך קשר לכבוד האישה והדרישה לפטרו מעידה על התלהמות וצביעות גם יחד.
אונס, יותר מהיותו אקט של חרמנות, הוא אקט של אלימות. הטרדה מינית היא ביטוי לכוחנות ולגסות רוח יותר מאשר לייצר מיני. מי שנוהג כך בנשים, ינהג כך בכול החלשים ממנו. יש להילחם בהם כפי שלוחמים באלימות מכול סוג שהוא. אין לכך קשר לכבוד האשה. אם שר בממשלה, דוחף את לשונו לפיה של קצינה שעוגבת עליו, אין להאשימו במעשה מגונה ואין זה עניין לבית המשפט. לטעמי, אין זהו עניין לשדולת הנשים. חיים רמון, שפירש לא נכון הזמנה לטיול משותף בקוסטה ריקה וסוחרר מהצעירה שהצמידה את שדיה אל חזהו, איננו מטרידן מיני. המעשה ללא ספק איננו ראו, אך הוא רחוק מלהיות מעשה מגונה. במקום לדון בעניין הנורמטיבי, במקום לשאול אם ראוי ששר משפטים ינהג כאחד הריקים אשר בשוק, במקום להעביר את הדיון החשוב הזה למגרש הציבורי, הגיע הנושא למגרש המשפטי, עם המון פתוס, ומעט מחשבה. המחיר הוא, אבדן האמון, של חלק מהציבור, במערכת המשפט והסתייגות של רבים מהעמדה האוטומטיות שנוקטות נשים, רק משום היותן נשים.
מדוע יש להגן על "כבוד האשה" ולא על "כבוד האדם"? ובכלל מהי "אג'נדה נשית", שעיתונאית כמו מוסקונה – לרמן משמיעות ברמה? האם הגדלת חופשת הלידה, ממנה נהנה גם הבעל, היא אג'נדה נשית? האם אדם הסבור שהחוק הזה הוא פופוליסטי ויקר מדי, הוא שוביניסט זכרי?
אני קורא להגדיל את השוויון בחברה הישראלית. אני קורא לנשים להצטרף לפוליטיקה ולהשפיע. אני קורא להילחם בכול גילוי של אלימות, כלפי כל אדם, ובאותה נשימה גם טוען, שדולת הנשים והקול הצורמני שהיא משמיעה לעתים, פוגע באינטרס הציבורי ובאינטרס שלהן עצמן.
קראתי שוב את הכתבה ואני עדיין חושבת שהכתבה מצויינת . אשתף אותך מעט , כשקראתי את הכתבה הרגשתי שאני הדוברת.
אני חושבת שהבעיה העיקרית היא שאנשים ברוב המקרים מקבלים תפקידים על סמך קשרים ולא כישורים ואין זה משנה אם גבר או אישה ולכן המדינה נמצאת במקום שנמצאת. נשים מוכשרות מגיעות לתפקידים בכירים בזכות עצמן ואינן צריכות אירגון זה או אחר כדי לקדם את עצמן .יש מקרים יוצאי דופן שנשים אינן מקבלות תפקידים בגלל היותן נשים, זה בהחלט קיים, אינני מתעלמת מכך. גם בדוגמאות שנכתבו על משפט האונס או הטרדה מינית אני בהחלט מסכימה .המשפט של קצב הוא בהחלט על אונס ולא על כבוד האישה ואין לערב מקרה זה עם מקרה מפקד חיל הים. זכותו של אדם לבקר היכן שירצה , מסכימה שאין זה ראוי לאדם בתפקידו לבלות במועדון כזה.
כבוד האישה? נשים שמכבדות את עצמן (על כל המשתמע) זוכות לכבוד נקודה. אני בהחלט מסכימה שיש לקדם שיוויון וכבוד לכל אדם ואין לעשות הפרדה בין מינים, קבוצות ומגזרים המרכיבים את החברה שלנו. שיוויון בחברה יפתור בעיות רבות.
בוקר טוב גילי
מה שלומך?
מאד נהנתי לקרוא את מה שכתבת.
מאד הזדהתי גם. זה כתוב באופן מאד נעים לקריאה.
אגב, כאישה היה הרבה יותר מעליב אותי לדעת שנבחרתי לתפקיד אך ורק בשל היותי אישה מאשר לא להיבחר מאותה סיבה ואני לא פמיניסטית.
מאחלת לך יום נפלא.
יהודית
קראתי את המאמר. בגדול אני מסכימה אתך. ברגע שיתרונה המרכזי של ציפי לבני הוא היותה אשה – אין זה עושה אתה צדק.
יש לבחון אותה עניינית כפי שבוחנים כל מועמד אחר ולהחליט האם כישוריה טובים דיים או לא. האם היא מתאימה יותר מאחרים או פחות בשל תכונותיה המנהיגותיות ולא בשל היותה אשה. אגב, לדעתי היא ניצלה את הסחף הנשי (ובצדק) אך לא יצרה אותו. היא לא ניסתה למכור עצמה כאשה אלא כמנהיגה בעלת יכולות. לא בחרתי בה לא בשל העובדה שלא רציתי אשה בראשות הממשלה אלא בגלל שיקולים אחרים.
כפי שנוטים אנשים אף הקצינה לפעמים אולי דווקא בשל מה שמצופה ממנה כאשה שתהיה רכה ומתונה יותר – ראה התבטאויותיה לגבי החזר שבויים ועמדתה התקיפה יותר משני הגברים שלצדה במלחמת עזה. מי שטענה שלו בראש הממשלה עמדה אשה היה גלעד בבית הסתכלה על הסטיגמה הנשית ולא על הפרסונה ובכך חוטאת לאג'נדה הנשית אותה היא מנסה לקדם.
אני לא מוצאת לנכון לנפנף בדגל הנשי כפי שאינני מוצאת לנפנף בדגל העדתי ולהשתמש בהם ככוח לקידום או לתרוץ כשלונות.
יחד עם זאת – לגבי שני הנושאים קיימות דעות קדומות וצריך להתייחס לזה. אני חושבת שאפליה מתקנת לקידום מגזרים בחברה היא חיובית על מנת לתת להם אפשרויות אשר לא כולם יכולים "לקחת" בכוחות עצמם. אינני חושבת שזה חשוב בנושא הפוליטי – על כל פנים לא מוכיח את עצמו.
במקרי רבים ראינו למשל שמפלגות שומרות מקום לנשים על מנת לקדם אותן אך הן מגיעות לאותה תוצאה בזכות ולא בחסד.
הפמיניזם – או המלחמה למען קידום זכויות האישה עדין מוצדקת . אני מאמינה שנשים חסומות לתפקידים בכירים בשל הלך מחשבה גברי שעדין רווח בחברה שלנו. עובדתית מוכח שנשים (כולל במקומות עבודה ממשלתיים) משתכרות פחות מגברים בתפקידים מקבילים.
עדין ברור לי שערבים רבים בחברה לא תפסו את המקום הראוי כאישים (ולא רק כמגזר) בשל השתייכותם למגזר זה. בכל המקרים האלו – אני בעד אפלייה מתקנת והשוואת זכויות. זה עדין די אוטופי לצערי להגיע לשיוויון ספונטני בחברה בה הדת והגזענות שולטות זו לצד זו בכבוד.
,
מה שלומך?
קראתי את המאמר ולהלן דעתי:
די הסכמתי למרבית הדברים שכתבת כאן למרות שאני חושבת שהוא נוקב מדי , ורבים אפילו יגידו שהוא משתלח מדי .
אולם הצלחת להעביר בצורה נחרצת וברורה מה דעתך בנושא שנוי במחלוקת זה.
אף אני חושבת כמוך שיש לקדם אדם בזכות כישוריו והישגיו ולא בגלל זהותו המינית , וכל הנשים שחושבות שצריך להצביע
בעד ציפי לבני רק בגלל שהיא אישה ( כמותן) שוגות ומדברות דברי סרק.
אהבתי את מה שכתבת על ענת גוב , נגעת שם בנקודות חשובות דבר אשר מציג את הגב' גוב כמתחסדת גדולה ותו לא.
באשר לשלי יחימוביץ ולצהלתה בשידור חי על המעשה המזעזע שלורנה בוביט עשתה לבעלה , אלו היו מילים כדורבנות .
בכל מקרה אני חושבת שהיה חשוב מאוד לעורר נושא זה ולתת לו ביטוי בתקשורת הכתובה, מה גם שאני בטוחה שמאמר זה
יעורר הרבה הדים.
איפה אגב הולך מאמר זה להתפרסם?
אני בכל מקרה אהבתי מסמך זה למרות התנסחותו החריפה והנוקבת , אולם כתבת דברים נכונים וחשובים , היטבת לתאר את צביעותם המתחסדת
של אנשים רבים המשמשים כפוליטיקאים או כעיתונאים.
הייתי אפילו מרחיקה לכת ואומרת , שסוף סוף מישהו הציג את המלך עירום!
יישר כוח!
גילי יקירי
מזדהה עם כל מילה שלך, לכבד כל אדם באשר הוא אדם זו כל התורה כולה על רגל אחת ואת זה אנחנו לומדים כבר בילדותנו, הבעיה ליישם.
יושבים במרומי הפוליטיקה בכירים ויענו נבחרים. שחיים ונושמים את דרך החיים הזו. מימינם משמאלם מאחריהם מעשיהם. חלקם להתפאר, חלקם להצחין.
אולי מהמקום, של הפשוט, הכמהה לטוהר ולנקיון, יש תקווה, שאולי היא, כאחת שלא ממש גדלה על ברכי הפוליטיקה. עדיין אין לה את התפארת הזו, לטוב ולרע, אולי לה עדיין יהיה את הדרך הפנימית. לא כי ידוע שיש לה, אלא כי ידוע מה יש לאחרים.
ואולי לעצלים, יוגדר העניין כהיותה אישה. ובעצם הכוונה, כרגע היא לא כאחרים. לאו דוקא בגלל מינה. ואולי גם היא מאותו החרא. אבל שוב, היא מייצגת אלמנט קל של תקווה. אמונה ברצון לטוהר. לא מההוכחה שכך היא. אלא מהידיעה מה הם, ואי הידיעה עליה, חפות נסיונה.
אסור לשכוח שמאבק בעד שוויון הוא לעתים קרובות, או בעצם תמיד, בעד שוויון של קבוצות מוגדרות: שוויון לעבדים, לשחורים, לנשים ועוד.
אי אפשר למחוק את העניין המגדרי. האפלייה הייתה על הבסיס הזה והבסיס הזה, עדיין לא נעלם בכלל מהעולם, ולכן משתמשים בשפה הזאת. היא לא מגיעה משום מקום… נכון שמשתמשים בזה שימוש יתר, אבל זה לא אומר שצריך להתעלם מזה.
כמו כן, אונס הוא סוג מסויים של אלימות, זאת לא אלימות "רגילה". גם גברים בעצמם משתמשים בשפה כמו – לחדור, לכבוש ועוד מלים מהסוג הזה. זאת אלימות מיוחדת המופנית מגברים לעבר נשים (תחשוב בעצמך איך היית מרגיש אם היו מרביצים לך, ואיך היית מרגיש אם היו אונסים אותך…)