תכנון טיול ליפן

מסלול מומלץ לטיול ביפן הקלאסית

כתב וצילם: גילי חסקין

ראו באתר זה: הכנה עיונית לטיול ביפן

ראו: הרצאה על יפן

מצגת מטיול ליפן אפריל 2015

מצגת מטיול ליפן מארס 2015

מצגת מטיול ליפן, אוקטובר  2014 

מצגת :פריחת הדובדבן אביב 2017 

מצגת : הוקאידו  אוקטובר 2018 

מצגת : האי הונשו  אוקטובר 2018 

מצגת : האי קיושו 2016 

יפן היא ארכיפלג המונה 3000 איים, כולם לאורכה של "טבעת האש" של האוקיינוס השקט. יש בה כ-60 הרי געש פעילים וחלקים גדולים משטחה הוא הררי.

טיול ליפן אינו דומה לטיול בשום מקום אחר. מעטים האנשים בעולם המערבי שאינם מושפעים בדרך זו או אחרת מהרעיונות, מהתרבות ומהכלכלה של יפן. ולמרות זאת, יפן היא מעין תעלומה רחוקה ולא רק במובן הגיאוגרפי. זוהי ארץ המשלבת מוסרת עם קדמה, מודרניות עם דת, חריצות עם אסתטיקה. שוכנת באסיה, אך שונה להפליא מכול ארץ אסייתית. זו ארץ בעלת תרבות ייחודית, שבכול פעם שהתמודדה עם כוח עדיף, עשתה זאת בעזרת אימוץ תרבותו.

טיול בארץ השמש העולה מהווה עבור אנשים רבים הגשמת חלום. לצפות בפסגתו המושלגת של הר פוג'י, לראות את בתי העץ והקירות מנייר, לנסוע במהירות ברכבת הקליע (שינקנסן), לישון על פוטונים במלונות מסורתיים, לטבול במרחצאות חמים, לפגוש גיישה מאופרת בכבדות, לקוד קידות, לאכול Kobe Beef, לראות אדריכלות חדשנית ואופנה משוגעת, לראות סידור פרחים, לקחת חלק בטקס תה, ג'ודו, סומו , קבוקי, תיאטרון נו, ועוד.

סביב החצר הקיסרית הסתופפה האריסטוקרטיה החברתית של יפן במשך מאות שנים. לא רק בקיוטו הבירה, אלא ברחבי יפן כולה. מעמד זה נהנה מחיי עושר ורווחה: הם חיו באחוזות יפות ובנו בתים איכותיים, בילו בטקסים, ולבשו בגדי פאר איכותיים ממיטב האופנה. אומנים ואנשי מלאכה מיומנים מכל רחבי יפן סיפקו להם חרשות העץ לבניית בתים ורהיטים, הכנת נייר ה- Washi ומרכיבים אומנותיים כמו: חלונות, מחיצות הפרדה, מנורות נייר ופריטים אחרים. אומני הקרמיקה התמחו בהכנת כלים לטקסי התה ולסידורי הפרחים. אחרים עסקו בעיבוד עץ הבמבוק לכלים אומנותיים שימושיים כמו: מברשות להקצפת תה, מסרקים, סיכות ופריטי נוי אחרים. מיטב אומני הקימונו עסקו בעיצוב ותפירת הקימונו, ואומנויות הרקמה והציור על בדי הקימונו. סביב הארמונות חיו ציירים ואומני קליגרפיה רבים. את האומנויות והטכניקות מסורתיות המגוונות אלה, מתעדים עשרות מוזיאונים. בחלקם ניתן אף להשתתף בסדנאות יצירה ולימוד טכניקות מסורתיות.

ראו באתר זה: שער לתרבות יפן

המסלול שלפניכם עוסק בחלקו הדרומי של האי הונשו, היינו, ביפן הקלאסית, שם חיים 70% מהאוכלוסייה. ניתן לטייל כמובן גם באי קיושו, על התופעות הגעשיות שבו ובאי הוקאידו, העשיר בנופים אלפיניים, אך להם נקדיש מסגרת אחרת. זהו איננו מדריך ליפן, אלא רק המלצה לטיול של שלושה – ארבעה שבועות.

עונת השנה: החורף קר מאד. הימים האחרונים של מארס אידיאליים ממש, עם סיכוי טוב מאד לפגוש את ה"סאקורה", היינו, פריחת הדובדבן, על הפעילות החברתית והדתית הנלווית לה.

ראו באתר זה: פריחת הדובדבן

חשוב מאד לסיים את הטיול בטוקיו או בקיוטו. כל סיום אחר, מפוספס משהו.

יום מס 1:

טיסה הנתיבי אוויר קורייאנים לסיאול, בירת קוריאה וממנה טיסת המשך לטוקיו לינה.

טוקיו (Tokyo) בירת יפן מאז 1868, היא מקום מושבו של קיסר יפן. טוקיו היא עיר של ישן וחדש, קִדמה ומסורת: גורדי שחקים לצד רחובות ישנים ובהם בתי עץ, פארקים ירוקים לצד כבישים סואנים, טוקיו – משתרעת לשתי גדותיו של נהר סומידה (Sumida), סמוך למפרץ טוקיו.

טוקיו מהממת את המבקר בה בקצב החיים המסחרר שלה, בטכנולוגיה המפותחת, במרכזי הקניות העצומים, האדריכלות החדשנית, ברחובות הסואנים, במעברי החצייה הומי האדם, בלבוש יוצא הדופן של חלק מבני הנוער והצעירים. אך לצד החדשנות הבלתי פוסקת, טוקיו משכילה לשמר מסורות עתיקות. יש בה מקדשים מרשימים וגנים יפהפיים, שמציעים למטייל מעט הפוגה מסחרורה של העיר ואפשרות להתפעם מפריחת דובדבן עדינה באביב ומשלכת מרהיבה בסתיו. צרפו לזה את האוכל המשובח, יפני ומערבי כאחד ואת האסתטיקה היפנית הידועה ותקבלו את אחת הערים המרתקות במזרח הרחוק.

יום מס' 2:

שוק הדגים צוקוג'י (Tsukiji fish market ). יש המגיעים בשעה 04:00 לראות את בורסת הדגים. מרשים, אבל מכניסים אז רק 100 אנשים. יפה בכול שעת בקר. שוק ללא ריח. רואים דגים מכול העולם, ערוכים בסדר מופתי. דייגים חותכים דגי טונה ענקיים. זהו אינו אתר תיירות. לכן חושב להיזהר מהמלגזות. הנהגים די עצבנים על התיירים, המפריעים להם בעבודתם. בשוק מסעדות סושי נהדרות.

• מוזיאון אדו (Edo Tokyo Museum). מתאר את העיר בתקופות שוגונות טוקוגאווה. אפשר לקבל הדרכה מקומית. מומלץ מאד.

• מקדש סנג'ו ג'י (Senso-ji), המוכר יותר כמקדש אקסקוסה קנון (Asakusa Kannon)  המקדש מעניין בעיקר מבחוץ. מרשימה יותר הפעילות האנושית הרוחשת סביבו. הרחוב המוביל אליו מלא חיים. בקצה הרחוב מבנה גדול – לתצפית על האזור.

בסמוך למקדש דוכנים. ברחוב הניצב לו, מסעדות לרוב. זהו מקום אידיאלי לארוחת צהרים. כדאי ללכת לאורכו של הנהר. תצפיות יפות.

• ארמון הקיסר. ניתן לצפות רק מבחוץ. מרשים ומעניין. מוקף בשלושה פארקים יפהפיים שמהווים יחד את הריאה הירוקה הגדולה בעיר.
• בניין הפרלמנט (Diet). מבחוץ בלבד. למבנה חזית מרשימה. אפשר להצטרף לסיורים מאורגנים, מודרכים ביפנית בלבד…
• טוקיו פורום (Tokyo Forum) – מרכז תערוכות וירידים. מבנה חדשני ומרשים. כדאי להיכנס פנימה, לעלות במעלית לקומה העליונה ולרדת רגלית.

אפשר ללכת ברגל משם לגינזה (Ginza). "השדרה החמישית של טוקיו". לראות שם את טוקיו במיטבה. אם טוקיו הביאה את השופינג לשיא התרבות, שם יש חרדת קודש. הקפיטליזם היפני אימץ את המודלים המערביים והביא אותם לשיא. ידוע במיוחד בית הכלבו (Matsuya), שם מוכרים הכול, ממזון, דרך כלי בית  ועד עציצי ענק. בבית הכלבו היוקרתי Mitsukoshi  בשעה 10:00, בפתיחה, משתחווים העובדים לקונים הנכנסים; בניין הזכוכית Sanai, אולם התצוגה של סוני ועוד.

• מגדל טוקיו, הנראה כהעתק אדום של מגדל אייפל, אך גבוה ממנו (333 מ'). נמצא בצדו המערבי של פארק שיבה (Shiba) מהתצפית הגבוהה (250 מ') נשקף נוף מרהיב.
• אקיהברה (Akihabara). ברובע הרובע של הגאג'טים הטכנולוגיים. מוצרי אלקטרוניקה חדשניים במרכזי הקניות הענקיים. אפשר להבין את  הטירוף של ה"פצ'ינקו" (מכונות מזל).
• 

יום מס' 3.

נסיעה לאודייבה (Odaiba). שנבנה על אי מלאכותי, שנועד לחסום את הכניסה לנמל טוקיו. בדרך עוברים על פני גשר ריינבוהו (Rainbow). לחילופין, אפשר להגיע לשם בשיט, דרך הנהר. הולכים לאורך החוף המלאכותי עד לבניין של פוג'י. בדרך רואים העתק של פסל החירות. מומלץ עלות לתצפית על העיר והאי (בתשלום).  הולכים לתחנה של היוריקמומה (שחף), רכבת חשמלית ללא נהג. ממשיכה לאי מלאכותי אריאקה (Ariake). שם בונים את מתקני האולימפיאדה 2020. כדאי לרכוש כרטיס לתחנת אאומי (Aomi) – שלוש תחנות קדימה. (לשמור את הכרטיסים). בדרך רואים את כול אודייבה ואת התשתיות למשחקים האולימפיים. מגיעים לתחנה הסופית. או שנשארים ברכבת וממתינה שתצא חזרה, או שחוצים את הרציף וחוזרים לתחנת  (Aomi). מרכז ונוס. נראה מבחוץ כמו האנגר, בפנים עיר איטלקית. מימין מוזיאון של טויוטה וגלגל ענק. סיבוב יפהפה. ונוס סנטר הוא מקום טוב לאכול ארוחת צהרים.

• ברובע אביסו(Ebisu) נמצא המוזיאון העירוני של טוקיו לצילום. נכון לכתיבת שורות אלו, עדיין בשיפוצים.
• מקדש מייג'י (Meiji Shrine). מקדש שינטו שמתחמו כולל גם גנים יפים (במיוחד ביוני, עונת הפריחה של האירוסים), יער ואת מוזיאון האוצר. המתחם משתרע על פני אלף דונם, וביום ראשון הינו עמוס במיוחד בהמוני בני אדם. המקדש מעניין בעיקר בפעילות שבו. חתונות. הצגת ילדים במקדש.

משם, הליכה לאזור הרג'וקו (Harajuku), שהיתה תחנתה רכבת העיקרית של הכפר האולימפי ב-1964, דבר שהפך אותה לצומת קוסמופוליטית של אופנה.. שם אפשר להתרשם מהצעירים הלבושים בסגנון פאנקיסטי, או בסגנון "קוואי", היינו חמוד. מסרבים להתבגר. יורדים דרך סמטת Takeshita Dori לרחוב אומוטה סנדו (Omote Sando) . זהו רחוב יוקרתי ובו כול המותגים המפורסמים. ארכיטקטורה פוסט מודרניסטית עירונית, יחד עם מותגי העל של העולם. תרבות השופינג. טוקיו מצטיינת בתרבות השופינג. הגיע לרמה של דת.

אפשר לבלות את הערב באומוטה סנדו.

לחילופין, אפשר לבלות את הערב בשוטטות נהדרת ברובע שינג'וקו (Shinjuku). ידועות במיוחד הסמטאות של גולדן גאי (Golden Gai) ואזור התענוגות של קאבוקיצ'ו (Kabukicho) עמוס מסעדות, ברים, היכלי מכונות פצ'ינקו וחנויות, ומשמש גם כרובע החלונות האדומים של העיר ובו בארים עם מארחות, לצד בתי קפה ומסעדות.

יום מס' 4

נסיעה להאקונה (Hakone) . זוהי עיירת מעיינות חמים, אתר נופש מאז המאה התשיעית

מרבית המטיילים יוצאים להאקונה וממשיכים ממנה צפונה. במקרה כזה, הם יוצאים לסיור של יום לניקו. מכייון שאני מעדיף להמשיך מניקו הלאה, לכיוון האלפים היפניים, אני מציע לצאת להאקונה ליום אחד. החיסרון שבהצעה הזאת, הוא שלא נמצאים בערב בהאקונה. דבר שמעניק הזדמנות טובה יותר לראות את הר פוג'י.

אם נוסעים להאקונה ומתכוונים ללון שם, נראה שכדאי לעצור בדרך בקאמאקורה (Kamakura), השוכנת למרגלות גבעות מיוערות, סמוך לחופו של האוקיינוס. העיר היתה בירתה של יפן בשנים 1185-1333, בתקופה הנקראת על שמה. בעיר מקדשים רבים, חנויות לדברי עתיקות ובתי מלאכה רבים. מיש נשאר ללון כאן, ימצא עניין במסלולי ההליכה הרבים, המחברים בין המקדשים והגנים ששוכנים בגבעותה מקיפות את העיר. מי שרק עוצר כאן, ישמח וודאי לבקר במקדש האס הדרי HASE DERA ובו פסל מרהיב של קאנון בעלת 11 הפנים, הבוסצ'ו של החמלה. מפורסם ומרשים יותר הוא פסל בודהא הענקי, המכונה "דאיבוצ'ו" (Daibutso). זהו פסל של בודהא אמידה, שנוצק מברונזה בשנת 1252 וגובהו 13.5 מ'. יחסי המידות בפסל אינם נכונים ונקבעו כך שיגברו על תעתועי הפרספקטיבה.

ראו באתר זה: תולדות יפן בתקופת קמקורה

בהאקונה: שייט באגם אשי (Ashi). שווה רק ביום יפה. עליה ברכבל לתצפית מ- Kumagatake. שווה רק בשמים נקיים. בדרך כלל מבקרים בעמק התרמי של Owaku-dani, מילולית: עמק הרתיחה הגדולה.

ממשיכים למוזיאון הקטור של Chokokunomori. בפארק פזורים פסלים מודרניים של פסלים מרחבי תבל. למטה, ליד חנות המוזיאון, סמוך לפביליון פיקאסו, יש "אונסן" (מי מעיין חמים). מקום נהדר לטבול את הרגליים. במקום קופסת אמון. משלמים 100 יין עבור מגבת לכול אדם.

למי שלן לילה בהקונה, כדי לבקר במוזיאון האקונה לאמנות ובו תערוכה יפה של קרמיקה יפנית ו/ או במוזיאון נארוקווה (Narukawa)  לאמנות מודרנית.

במרחק של 45 דקות נסיעה מהקונה, לכיוון צפון, נמצא מוזיאון הקימונו המרהיב Kubota Museum. זהו מוזיאון אומנות מיוחד במינו. בכול קימונו ניכר גודש מטורף של שעות עבודה סיזיפית. בכניסה למוזיאון, מוצג סרט וידיאו שמסביר את העבודה שלו.

חזרה לטוקיו.

יום מס' 5

• מקדש יאסאקוני (Yasukuny). נועד לתת כבוד לנופלים בשירות האימפריה הקייסרית. כולל לכאלו שנשפטו כפושעי מלחמה. המקדש אינו מרגש, אם כי הביקור בו נוגע בנושא מאד אקטואלי, והוא חזרת המיליטריזם היפני.  חשוב יותר מוזיאון המלחמה Yushukan שלצדו. בלובי – מטוס זירו. יש שלושה מסלולים מובנים, בני 60, 120 ו-80 דקות. ממליץ להסתפק במסלול של ה-60 דקות.

ראו באתר זה: מקדש יאסקוני

• סיור בגורדי השחקים של רובע שינג'וקו, שעוצב ב-1960, כדי שיהיה הלב השני של העיר. במקום כמה מבנים מפורסמים, כמו למשל, מלון וושינגטון, בנין מיצוי ועוד. . תצפית מרהיבה מבית העיריה. צפיות טובות נוספות מספקים Shinjuku Center Building, בניין Sumitomo ובניין Shinjuku NS. מוזיאון מעניין לחובבי הטכנולוגיה נמצא בבניין NTT Inter Communication Center. למי שהחליט להקדיש יום שלם לשינגו'ו, מומלץ להתרשם מיצירותיהם של ואן גוך וסזאן במוזיאון האמנות Seiji Togo Memorial Yasuda Kasai. אפשר לרענן את הראש מהחוויה האורבנית המרוכזת, ב-Shinjuku Gyoen, אחד הפארקים היפים בעיר, הכולל גם גן אנגלי וצרפתי, וכמובן,  עצי דובדבן.

• אואנו פארק (Ueno), מדהים בזמן פריחת הדובדבן, יפהפה בשלכת. סתמי בייתר העונות.
• המוזיאון הלאומי – מרשים, אם כי קצת "כבד". במוזיאון כמה אגפים המציגים יצירות אמנות יפניות, יצירות אסייתיות, מוצגים ארכיאולוגיים רבי רושם ועוד.
• רובע יאנאקה (Yanaka). אחד המקומות האחרונים בטוקיו בהם נין לטייל ביפן המסורתית. המקום לא ניזוק ברעידת האדמה של 1923 ולא בהפצצות של מלחמת העולם השניה. בתקופת פריחת הדובדבן, אפשר לשלב בביקור גם את בית הקברות.
• ביקור "חובה" ברובע שיבויה (Shubuya), עיר הבילויים של צעירי טוקיו. המקום מרהיב עם שקיעה, כשהמסכים הענקיים מתחילים להאיר. נקודת המפגש האולטימטיבת הא פסלו הכלב הצ'יקו (Hachiko) החביב על תושבי טוקיו,
• בטוקיו יש גם מוזיאונים נפלאים, ובהם מוזיאון המדע, המוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית, מוזיאון האמנות ימטנה, מוזיאון האמנות Seiji Togo Memorial Yasuda Kasai, מוזיאון האלקטרוניקה, המוזיאון לאמנות טוקיו מטרופוליטן ועוד.
• כדי לספוג אווירה יפנית מיוחדת כדי ללכת לאחד מבתי המרחץ של טוקיו, שעדיין מהווים חלק משמעותי בחיי החברה של יפן.
• חוויה יפנית נוספת שלא כדאי להחמיץ היא ביקור בתיאטרון הקבוקי.

ראו באתר זה: תיאטרון הקבוקי

יום מס' 6 – ניקו

המקום שנוי במחלוקת. ניקו היתה עיירת נופש בתקופת אדו. יושבת בדיוק צפונית לטוקיו . במקום מקדשים מרהיבים. בנו שם את המוזוליאום של אייאסו טוקוגאווה; השוגון הראשון של שושלת טוקוגאווה. היערות יפים, אך הנסיעה ארוכה ומתישה. מרבית המטיילים מקדישים לכך יום שלם, יוצאים מוקדם מטוקיו וחוזרים מאוחר.

המלצה מס' 1. לא לנסוע בסופי שבוע.

המלצה מס' 2: לצאת מוקדם ככל האפשר.

המלצה מס' 3: ללון שם ולהמשיך דרך האלפים היפנים.

לאחר הביקור בקומפלקס של המקדשים ואולי גם במבנה הקבר, לאחר מכן ממשיך בפיתולים (33). בדרך (Irohazaka) רואים את מפלי קגון (Kegon). המפלים יפים במיוחד בתצפית מהמרפסת. ניתן גם לרדת במעלית ולצפות בהם מלמטה. משם ממשיכים לאגם צ'וזנגי (Chuzenji). אגם חביב למרגלות הר געש. בתי מלון ומסעדות פשוטות לחוף האגם.

יום מס' 7:

נסיעה ליודנאיקה Yudanaka)

בדרך הררית. בדרך לוע של הר געש – Mt. Shirane

הליכה לפארק הקופים Jigokudani. פתוח עד שעה 17:00. במקום קופי מקק הרוחצים במים החמים.

מומלץ מאד ללון במלון מסורתי ולסעוד בו ארוחת ערב יפנית מסורתית:Yudanaka Yorozuya Annex Yurakuan. במקום לא מגישים ארוחת בקר מערבית.

יום מס' 8

אובוסי (Obuse) מוזיאון של חרט העץ הוקוסאי (Hokosai). במקום מוזיאון. התפרסם בסדרת הדפסי העץ:  "36 מבטים על הר פוג'י".

Nagano – עיר גדולה ובה מקדש – מקדש זן מרשים. – Zenkoji temple

במקום אפשר לחוות מנהרה חשוכה. בתשלום.

נסיעה ל- Azumino. חוות לגידול ווסאבי (Wasabi). טיול חביב של שעה. הליכה במסלול הארוך. ניתן לראות את השלבים של הווסבי. בכניסה גלגלים שהוצגו בסרט "חלומות" של קווסאווה. בדוכנים מוכרים קציצת ירק בפיתה.

• מאצומוטו (Matsumoto). ביקור במצודה. המראה מרהיב. הטירה מהמאה ה-16 שמורה היטב. אולם כמו בכול הטירות, הבית ריק. בחוץ מרשים, בפנים כלום. אפשר לשוטט ברחוב מסורתי Nakamachi. ללכת לראות את מוזיאון האומנות היצירה של האומנית היפנית Yayoi Kusama, אשר נולדה במאצאמוטו. בחצר המוזיאון נמצא ה"זר" שיצרה. פסל סביבתי. אם יש זמן, שווה להיכנס לחצי שעה, כדי לראות את יצירותיה בקומה השלישית.

שווה מאד לשוב ולראות את הטירה כשהיא מוארת בלילה.

לחובבי הלכת, מומלץ מאד לשלב יום או כמה ימים של טיולי רגל באזור קמיקוצ'י (Kamikōchi) . אזור והמציע נופים מהיפים ביותר שיש ביפן. במקום מסלולי הליכה יפהפיים לאורך הנהר השוצף  Azusa-gawa. בתקופת האביב המאוחר, או הקיץ המוקדם, ניתן ומומלץ להעפיל להרים ולהינות מפריחה מאוחרת או משלכת מוקדמת.

יום מס' 9

יום של טיול בדרך האלפינית Alpine route. ל- Toyama.  באפריל עדיין סגור. בנובמבר כבר קר מדי. ספטמבר – אידיאלי. שלכת. מאי – מיוחד מאד. הרבה שלג. להצטייד בקרם הגנה, בגדים חמים. נעלים סגורות. משקפי שמש

ממצומוטו נוסעים ל- Ogizawa, שהיא נקודת הפתיחה לדרך האלפינית. משם נוסעים דרך מנהרה במיניבוסים מיוחדים ((Kanden Tunnel trolleybus בשעה 10:00 לסכר Kurobe. ללכת ברגל לתחנת הרכבל. הנוסף מרהיב. משם לנסוע ברכבל (11:10) ל – Kurobedaira.. מבט יפה בגנים ובנוף. משם רכבל Tateyama ל- Daikanbo. במקום פלטפורמה לתצפית. משם נוסעים במיניבוסים Tateyama Tunnel Trolley bus) בשעה 13:00 אל Murodo. ארוחת צהרים במסעדת Tateyama. בשעה 15:00 נוסעים ב- Tateyama Bus אל Bijodaira. משם ברכבל Tateyama Cable Car אל תחנת Tateyama. מגיעים אליה בשעה 16:20 .לינה ב- Toyama.

יום מס' 10.

נסיעה קצרה לקנאזווה (Kanazawa).

זו לטעמי אחת הערים היפות ביפן, גם אם פחות מתויירת. העיר היתה מרכז אומנות חשוב במשך מאות שנים. בזכות מיקומה בין האלפים לבין הים, היא שררו במקום תנאים יציבים ויבולי האורז הגדולים הבטיחו רווחה כלכלית.

אחת האטרקציות המפורסמות של העיר היא גן קנרוקו (Kenroku-en), שנחשב לאחד הגדולים ביפן.

ראו באתר זה: הגן היפני

סמוך לו נמצאת וילה סייסונקאקו (Seisonkaku) היפהפיה. מומלץ לבקר ברובע הסמוראים נאגאמה – צ'י ובבית נומורה, על גילופי העץ האיכותיים שבו.

אזור היגשי (Higashi), שהיה בעבר אזור הגיישות של קנזאווה, שוחזר בשנות ה-90 של המאה ה-20. זהו אזור מלא אווירה ובו פנסי רחוב עתיקים וחלונות מהוגנים בשכבות עץ. בית הגיישות נשמר כשהיה במאה ה-19. ההליכה בין תעלות המים וגשרוני העץ יפה במיוחד בתקופת פריחת הדובדבן.

כדאי להיכנס לחנויות האומנות שברובע. ניתן למצוא מוצגים ברמה מוזיאלית. האגרטלים והכוסות המוצגים שם לראווה, צבעוניים להפליא ואפילו מעוטרים בעלי שבה, בניגוד גמור לפשטות ולמינימליזם המאפיין את העבודות היפניות בדרך כלל.

בחסותו של הדאמיו המקומי הגיעו לכאן אמנים רבים שעסקו בחרסינה, משי ועלי זהב. הם ייצרו כאן הן משום שקיבלו השראה, הן משום שקיבלו תמיכה והן משום שמצאו כאן שוק של קונים. העיר ספגה השפעה סינית והדבר ניכר בין הייתר בכלי החרסינה שלה.

קשה למצות את העיר המכונה "קיוטו הקטנה", ביום אחד. ניתן בהחלט להישאר ליום נוסף, לשיטוט בגלריות, במוזיאונים ובמקדשים השונים.

יום מס' 11.

חצי האי נוטו (Noto)

זהו חצי אי הבולט כ-70 ק"מ צפונה, לתוך ים יפן. זהו אינו אזור מרהיב, אך לטעמי, המקום מיוחד בפשטות, בחן ובאופיה כפרי הצנוע שלו. בתי העץ הקטנים מוגנים בחומות עץ בשל הרוחות החזקות המגיעות מהים, והאורנים נוטים על צידם וגדלים בצורת "דגל". הכביש עובר בין כפרי דייגים. לאורכו מתוחים  שבילי הליכה עם נקודות תצפית על הים והמצוקים. המוסרת המקומית קושרת את ההוד למאבק המיתי בין משפחת טאירה, למשפחת יוריטומו. משפחת טאירה המובסת זכתה למקום כבוד ברומנטיקה היפנית. אחד מבניה, כך מספרים, הסתתר בין הצוקים, כשנמלט מיריבו. טוקיקוני קה, בית משפחת טאירה, שווה ביקור, הן בשל הסיפור ההיסטורי והרומנטי והן משום עבודות גילוף העץ הייחודיות שבו.

העיר המרכזית בחצי האי נוטו היא וואג'ימה (Wajima) , הידועה במעיינות החמים. מקום אידיאלי ללון  במלון מסורתי (ריוקאן) ובו מרחץ של מעיינות חמים. וואג'ימה היא מרכז לאומנות לכה. הכלים המיוצרים כאן, המרוחים בשכבות לכה רבות, מפורסמים בכול יפן. בסנמאידה, ממזרח לוואג'ימה, סמוך לחוף, נמצא את "אלף טרסות האורז", המשתפלות  מההר אל הים. מכייון שהחקלאים חדלו מלעבד אותן בשל חוסר כדאיות כלכלית, ממלאים את מקומם מתנדבים הרוצים לשמר את המסורת. בחוף של סוסוגי SOSOGI, בולטים סלעים ולהם צורות מעניינות. יש לציין שמקום זה מייצר תגובות קוטביות של מטיילים. כאילו שנהנו מאד וכאילו שמצאו אותו מאכזב.

יום מס' 12

נסיעה לכפר המסורתי שירקאווגו (Shirakawago) שבאלפים היפניים. תצפית מעל הכפר וירידה רגלית. ביקור בבית מסוג "Gassho-zukuri", ולו גג מקש. לאחר שוטטות בכפר, נסיעה לטקאיאמה (Takayama). בכניסה לעיר, מקדש Mahi Kari – כת יפנית "האור שבא מהיד" (הילינג מהיד). זהו בית מקדש אקטרווגנטי הבולט עם כדור אדום למעלה. לטעמי, המון קיטש. בטקיאמה– לנסוע לעיר העתיקה. רחובות מסורתיים, חנויות יפהפיות, במבני עץ.

המלון האולטימטיבי הוא .Hotel Associa Takayama Resort. במלון מרחצאות נהדרים

לבקר במוזיאון העגלות האלים –

Yatai Kaikan, the Festival Floats Exhibition

יום מס' 13

אם יש זמן, אפשר לבקר בשוק הבקר של טקיימה.

ניתן ומומלץ לעבות את הטיול באלפים היפניים, עם דרך הדואר העתיקה , המכונה גם "דרך נקסנדו" (Nakasendo), בין מגומה (Magome) לצומאגו (Tsumago), בעמק קיסו (Kiso), במחוז נגנו Nagano)). דרך זו, שמכונה גם "דרך ההרים הפנימית" היתה  ציר התנועה הראשי בין אדו (שמה הקודם של טוקיו), הבירה המנהלית, בה ישב השוגון, לבין בין קיוטו הבירה הקיסרית. אורכה של הדרך  530 ק"מ ממערב למזרח ובימים הטובים נדרשו 20 יום כדי ללכת לכול אורכה. לאורך הדרך הזו קמו במהלך השנים  69 "עיירות דואר" (Post towns, Shukuba machi) ששימשו את שיירות הנוסעים בדרך להצטיידות ומנוחה. כמובן שיש להקציב לכך יום נוסף של טיול.

דרך נקסנדו  שימשה את השלטון המרכזי כציר להעברת מידע ומסרים פוליטיים וגם כאמצעי פיקוח על הנעשה במדינה. התנועה  נעשתה ברגל או על גבי סוסים. בתחילה עברו בה רק מי שקיבלו היתר לנוע בדרכים – בעיקר שיירות של דאימיו (Daimyo, שליט מחוזי) , מלווים בסמוראים, או רצים מטעם השלטון, שהוחלפו בתחנות שנקבעו מראש. עם הזמן, החלו ללכת לאורכה גם סוחרים.

על תושבי העיירות – שניבנו במרחקים קבועים – הוטל לתחזק את הדרך, לתקן את הגשרים והמעקות, לשרת את השליחים ולספק את צורכיהם – מלינה ומזון ועד סוסים לרכיבה וסבלים לנשיאת ציוד. העיירות עצמן נבנו לאורך ציר הדרך בסגנון אחיד. הן היו כמעט זהות במראן והמעטות ששרדו עד היום דומות מאוד זו לזו.

הקטע הנ"ל , שאורכו 9 ק"מ, נחשב לאחד הקטעים היפים ביותר לאורך הדרך ועובר לאורך נחל, בינות לכפרים קטנים . הדרך מתפתלת בין בתי עץ עתיקים, חלקות אורז, מטעי ורדניים, היפים במיוחד בתקופת הפריחה, טחנות אורז המופעלות בעזרת המים, יערות של מחטניים ומפלי מים זעירים. פה ושם נראים מקדשי שינטו ששער גדול (טורי) תוחם את גבולם ומפריד את תחומיהם. על שלטי עץ לאורך הדרך נשמרו הודעות מימים עברו ואזהרות להולכים בה, דוגמת "אל תתפתה לאנשים המציעים לך סחורה בזול, או משדלים אותך להמר על כספך". על רבות מאבני הדרך חקוקות דמויות של גברים ונשים – עדות לסיפורי אהבה נכזבים.

הדרך הזו, שלווה ורגועה, שונה להפליא מימי הזוהר, עת נעו לאורכו שיירות הדיאמיו, עמוסות המלווים. מרבית הדרכים המסורתיות נזנחו לאחר הרסטורציה של מייג'י והמעבר למסילות ברזל. יוצא מכלל זה הקטע של דרך נקסנדו, העובר בעמק קיסו המרוחק והמבודד.

יציאה להירושימה עם תיקים קטנים.

נסיעה ל – Yaotsu. שעתיים ורבע. ביקור במוזיאון Sugihara Chiune. לזכרו של חסיד אומות העולם.

ראו באתר זה: סוגיהרה

נסיעה ל-נגויה. Nagoya. ומשם ברכבת להירושימה.

יוצא בערב לטייל. מגיע למרכז. ליד הארקד יש בנין שנקרא "אוקונומיאקי סיטי". בכול קומה כמה מסעדות. לחלק את הקבוצה לשלוש מסעדות. יש שם מסעדות עם אוכל של אוקונומיאקי. פלטה רותחת שעליה שמים כרוב ובשר, אחר כך סי פוד, חזיר. אפשר גם צמחוני. על זה פנקייק, עם כרוב, בשרים ורוטב של סויה.

יום מס' 14.

ביקור בפארק השלום Peace Memorial Park.

זהו המקום עליו נפלה הפצצה. כמה מבנים נותרו כמו ATOM BOMB DOME, שהיה הארכיון של עיריית הירושימה, שבנה אדריכל צ'כי. נשאר  עומד. כל בוקר, בשעה 08:15, הפעמון מצלצל . זו השעה שבה נפלה הפצצה ב-6 באוגוסט 1945. האנדרטה נראית כמו קברים מהתקופה פרה – סינית. כמו טומולי. מתחת ארון עם 140000 שמות. כולל 2400 פועלי כפייה קוריאנים שנפלו בהפצצה.  יש אש תמיד. לפיד שימשיך לבעור כל עוד יש פצצות גרעין בעולם. בפארק הרבה אנדרטות כולל של ילדה שחלתה בלוקמיה. האמינה שאם תכין אלף עגורים מאוראגמי (קיפולי נייר), היא תינצל. הספיקה 600. אנדרטה של עגור מאוראגמי.

משם למוזיאון. 45 דקות סיור.

שייט לאי מיאג'ימה. מקום יפהפה. כדאי להגיע בשעת הגיאות. מיאג'ימה נחשבת לאחד משלושת המראות היפים של יפן המסורתית. במקום משוטטים איילים. עולה לקומפלקס בודהיסטי. מטפס בגבעה. דאישואין טמפל. עובר ממבנה למבנה והטיבטים בנו שם כל מיני דברים כמו בטיבט. קומפלקס של דאי שואין – בודהיזם טיבטי. משם לקחו את האש של מנזר שינגון להר קוייה. קובודאישי הביא את הזרם של השינגון ליפן. למעשה הסתופפו סביבו האליטות.

מכאן רבע שעה הליכה רכבל שעולים בשני קטעים אל הפסגה. לא פועל במקרה של רוח. תצפית מרהיבה. מומלץ ללון לילה נוסף בהירושימה, או להמשיך לאוקיאמה.

ראו גם באתר כתבה : מיאג'ימה – אי המקדשים והיערות,פנינה של אדריכלות וטבע

יום מס' 15

שייט במעבורת לנאושימה (Naoshima). להגיע לנמל חצי שעה טרם יציאת המעבורת. זהו אי בים יפן, שבעבר היה ריכוז של אשפה והפך לאי של אומנות מודרנית, ביוזמתה של משפחת בנסה ובכושר היצירה של האדריכל טדאו אנדו.

מוזיאון Chichu. במוזיאון קירות מטוייחים. טיח אפור, בפנים שלושה אולמות תצוגה. מבנה שהוא פאזל קירות. הולכים מהחנייה. מבנה פוסט מודרני. שביל שמוביל למוזיאון. צמחים. אחד החדרים מוקדש לחבצלות המים של מונה. לבקר בשלושה מקומות. יצירות של מונה. להוריד נעליים. נכנסים עם כפכפים. רואים חבצלות מים. עוברים למקום ובו יצירות אור של ג'יימס  טורל. יצירת אור מודרנית. בקומה למטה, נמצא כדור ענקי משייש, מקושט בהרוגליפים מצריים. בבית הקפה, מרפסת הצופה לים.

אחריו Benesse House – שלוש קומות של אומנות מודרנית. 45 דקות. יורדים רגלית אל הכביש. הולך לאורך הכביש. מצד ימין פסלי אומנות מודרנית. אפשר לרדת אליהם. בפארק, פסלים צבעוניים. הולכים לאורכם, עד לים, לפסל הדלעת הצהובה והמנוקדת של יאיו קוסמה. נמליץ גם על האוז פרוג'קט מימוש כפר הדיגים והפיכתו לרקמה חיה מחודשת. באחד הבתים , יצירה מרשימה של טורל – נכנסים לחלל כהה, חשוך. ממנו חלון עם אור עדין, ההולך ומתחזק.

אם יש זמן – Lee Ufan Musuem.

חזרה ללינה באוקיאמה.

יום מ' 16.

נסיעה קצרה למפעל מיצובישי (()Mitsubishi וביקור במפעל, הנמשך כשעה וחצי לערך.

08:30 – 10:00 – ביקור במפעל.

נסיעה חזרה לאוקימה Okayama)). ביקור בגן Korakuen. נחשב לאחד משלושת הגנים היפים ביפן (מוגזם). המשך לקורשיקי (Kurashiki), עיירה ציורית. זוהי עיר סוחרים מתקופת אדו שהודות להכרה מקומית בחשיבות שמירת המורשת, ניצלה מגורל מודרני סתמי. האטרקציה העיקרית שבה היא הרובע העתיק ביקאן שמדרום לתחנת הרכבת. לאורך תעלת מים ניצבים עשרות קורה, היינו אסמים בנויי עץ, המשמשים היום כחנויות ומסעדות. לאורך תעלת המים משיטים ספנים בלבוש מסורתי, סירות קטנות ובהם תיירים מקומיים.

יום מס' 17

נסיעה ברכבת מהירה לאוסקה.

ניתן גם לנסוע ברכב , כדי לעצור לביקור בטירת הימג'י, החולשת על עיר בשם זה. היא הגדולה מ-12 הטירות הפיאודליות ששרדו ביפן ואתר מורשת עולמי. הטירה נבנתה במאה ה-16, על ידי השוגון הדיושי, ונותרה שלמה גם לאחר מלחמת האזרחים היפנית, מכיוון שלא התחוללו בה קרבות. גם ההפצצות של ארצות הברית בימי מלחמת העולם השנייה פסחו עליה, ובעוד שאר טירות הסמוראים נהרסו, ושוחזרו מאוחר יותר בבטון, נותרה טירה זו שלמה, מרשימה ויפה. המקומיים מכנים את המצודה בשם "האנפה הלבנה", על שום הקירות הלבנים הנמתחים משני צדיו של המגדל הראשי ומעניקים לה משנה יופי. התכנון הצבאי מחד ושפע העיטורים מאידך, הפכו אותה לטירה היפה ביותר ביפן. לא לחינם בחר בה הבמאי אקירה קורוסאווה כזירה לסרטו ראן.

אוסקה היא עיר מודרנית להפליא, המהווה מרכז עסקי ומסחרי ומזכירה את טוקיו. יש בה גורדי שחקים רבים והמולה, ממש כמו זו של כל עיר גדולה. אחת האטרקציות הבולטות בעיר אוסקה היא הטירה (Osaka jo). טירה זו נמצאת ממש במרכזה המודרני של העיר, מיזוג יפהפה של ישן וחדש.

עוד אפשר לראות את המוזיאון להיסטוריה שנמצא בעיר אוסקה, את האקווריום, את גורד השחקים "Floaing Garden Observaory", שבו באמצעות המעלית המהירה, ניתן להגיע עד הגג , בגובה של 173 מ' ולהגיע לתצפית מרהיבה על אוסקה כולה. זהו מקום אידיאלי לצפות בתיאטרון הבובות בונראקו. אולם האטרקציה הגדולה היא הארקדות, היינו רחובות מקורים ובהם שפע נהדר של מסעדות. בעיני, ניתן למצוא כאן את האוכל הטוב ביותר ביפן. זהו גם מרכז הקניות האידיאלי.

יום מס' 18.

נסיעה להר קויה, (Koyasan) השוכן בנוף הררי מיוער , הוא מרכז בודהיסטי גדול ומוקד עלייה לרגל – מהחשובים ביפן.

בשנת 804 נשלחו שני נזירים, סאיצ'ו וקוקאי לסין, כדי ללמוד תורות בודהיסטיות חדשות. קוקאי בשובו ליפן בשנת 806 ייסד את כת ה"שינגון", היינו,  "המילה האמיתית" – כלומר מאנטרה או מילת קסם  גואלת. השינגון משתייך לבודהיזם הטנטרי שהתפתח בהודו ובטיבט ומתבסס על מיסטיקה ופולחני כישוף.  הנימנים על כת זו טוענים כי האדם איננו מסוגל להבין באופן רציונאלי את סודות ההוויה ולכן הדרך היחידה להבין ולהשפיע עליהם  היא באמצעות שימוש במילות קסם, ותנועות ידיים, מוסיקה ומנדלות, ציורים דתיים דידקטיים, המסייעים למודט להגיע לתוך ה"אני" שלו. במנטות מוצג בודהה הקדמון יושב במרכז וסביבו דמויות רבות של בודהא  הקורנות ונובעות ממנו. כת השינגון משכה רבים מבני האצולה של היאן (קיוטו של היום). לאחר שקוקאי הקים את מנזר טוג'י בקיוטו, הקים מנזר על הר קויה בשטח המכוסה יער עבות. לימים נוספו בהר עוד כמה מנזרים. כיום מצויים בקויה סאן לא פחות ממאה ועשרים מקדשים, מרכזי מדיטציה ומרכזי לימוד וסגפנות בודהיסטיים. כאן ממוקמים, ביער ארזים ענקיים, המקדש המרכזי של כת השינגון ביפן ואתר הקבורה הגדול והמופלא ביותר ביפן.. במקום פגודה מרהיבה, מקדש מרתק בעניינו, ובו ציורי קיר מרהיבים ובית קברות של משפחות האצולה היפניות. לינה במנזר. חוויה!

יום מס' 19

טקס בוקר, למעוניינים ונסיעה לביקור בחצי האי איסה (Ise), כדי לבקר במקדש השינטו הקדוש ביפן. מקדשי איסה נבנים מחדש כל עשרים שנים, בהתאם לכללי הטוהרה של דת השינטו. בחוף פוטאמיגאורה Futamigaura)) בולטים שני סלעים מרשימים המייצגים את זוג האלים ה"הורים" של יפן, הקשורים זה לזה בחבל קדוש. מי שמתכוון להקדיש למקום זמן נוסף, יכול לבקר באי הפנינים מיקימוטו ( Mikimoto)) ובפארק הלאומי איסה שימה Ise-Shima)). הדרך עוברת בנוף הררי. מפסגת הר אסאמה ניתן להשקיף על חצי האי כולו. ביום בהיר, כך מספרים המקומיים, ניתן לראות את פסגתו של הר פוגי'.

יום מס' 20

נסיעה לקיוטו. לפחות ארבע שעות.

מצגת – קיוטו באביב   אפריל 2015

העיר שומרת לעצמה בקנאות את תואר הכבוד של "בירתה התרבותית של יפן". משנת 794 לספירה ועד שנת 1868 קבע הקיסר את מקום מושבו בקיוטו. למרות שמעמדה כבירה שלטונית ניטל ממנה לפני כ- 135 שנים, עם כינון ממשלתה המודרנית של יפן, עדיין מסרבים רבית מתושבי טוקיו להכיר בכך. ביקור בקיוטו המודרנית מאפשר הצצה להיסטוריה העתיקה של יפן: העיר מוקפת בהרים בהם פזורים מבנים ייחודיים, מקדשים וגינות. בקיוטו נבנו יותר מ- 2,000 מקדשים ומונצחות בה אומנויות מסורתיות מגוונות. מכיוון שהאמריקאים נמנעו מלהפציץ את העיר במלחמת העולם השנייה, בשל מורשת התרבותית, היא שימרה את אוצרותיה ומבניה.

• ביקור במקדש קיומיזו (Kiyomizu Temple) , שהוראת שמו: "המים הטהורים". לאחר הביקור ללכת לרחוב העתיק. יורדים דרך הרחוב של החנויות היפות, פונה ימינה ברחוב העתיק, משומר. שוב פונים ימינה. יורדים במדרגות. פסל ענק של גוונאין (קנון). מקדש של החיילים שנפלו במלחמת העולם השניה. סמוך לשם, מקדש בו עורכים טקס תה, בסגנון הזן.
• נסיעה לרובע גיון. ציורי מאד. אפשר לצפות בגיישות מתלמדות ברחוב. באביב ניתן לראות טקס אודורי (Odori) – אירוע גיישות

ראו באתר זה: הגיישה היפנית

יום מספר 21.

ביקור במקדש סנג'ו סנגנדו. הוראתו 33. על שום 33 רווחים בין העמודים. זהו אולם ובו 1008 פסלים של קאנון.

• מולו, המוזיאון הלאומי של קיוטו, הנמצא במבנה מערבי בחזותו, מתקופת הרסטורציה של מייג'י. הוקם בשנת 1889. סיור במוזיאון מאפשר התבוננות מקיפה על האמנות היפנית המסורתית. במוזיאון מרוכזים יותר מ- 12,000 אוצרות אומנותיים בתחומים נרחבים: ארכאולוגיה, קרמיקה, פיסול, ציור, קליגרפיה, טקסטיל, עבודות לאקר ויצירות מתכת. התצוגה נפלאה.
• פוש'ימי אינארי – (Fushimi Inari shrine) . בדרום קיוטו. זהו מקדש שינטו גדול במורדות הר Inari. המקום מקדש את דמות השועל (ביפנית – Inari). כיוון שהחקלאים היפנים האמינו כבר מתקופות קדומות שהשועל הוא שליח ודובר של אל קציר האורז (ביפן יש כ- 40,000 מקדשי Inari). אחת התופעות הייחודיות של מקדש זה היא דרך הגישה אליו והחיבור בין המקדשים. יותר מ- 10,000 שערים אדומים חוצים את ההר באורך של יותר מ- 4 ק"מ, ויוצרים מעין "מנהרות מעבר" בין אזור הכניסה למבני המקדשים במעלה ובמורד ההר. שערים אלה נתרמו ע"י אנשי עסקים המבקשים ברכה בעסקים, ביטוי ל"קציר" המודרני. מסלול ההליכה במקדש מרגש וייחודי. בסיומו מגיעים לאגם קטן.

יום מס' 22.

• טירת ניג'ו (Nijo). זהו למעשה וילה שהיתה שייכת לשוגון של טוקגאווה, אבל כשהגיש את ההתפטרות לקיסר, הטירה הפכה להיות טירת הקיסר. (עשירית מהגודל של הטירה שהיתה בטוקיו ונהרסה).
• פביליון הזהב – ((Kinkaku-ji– מנזר זן שהיה וילה שנמסרה למנזר זן – מקדש הזהב. זהו טיול קצר. לא נכנסים לבניין.
• פביליון הכסף (Jinkaku-ji), בדומה לפביליון הזהב (Kinkaku-ji), נבנה בידי משפחת השוגונים של בית אשיקגה. פביליון הכסף המאוחר יותר, נבנה בידי השוגון האסתטיקן יושימסה במאה ה-15, בעת שמלחמת אזרחים אכזרית במיוחד השתוללה בקיוטו עצמה. הפביליון מעולם לא צופה בכסף ושמר על אופי פשוט. דבר המקנה לו את את יופיו המיוחד והמאופק. כדאי לשוטט בגנים המקיפים את הביתן ולצפות עליו ממעל ולצאת לסמטאות שמחוץ למקדש. באביב, אסור לוותר על הליכה לאורך שביל הפילוסופים.
• מקדש הזן ריואנג'י (Ryoanji). גם זהו מנזר זן, עם גן סלעים מרהיב.

בערב, אפשרות לביקור ב"בית שלום". זהו בית הארחה של קבוצה נוצרית יפנית, ששמה "אגודת ישו הקדוש". מכנה את עצמה גם "האגודה לידידות בין ישראל ויפן". מייסד קבוצתם, האב אוצוקי טקג`י, חרט על דגלו את הידידות לישראל ולעם היהודי, במקום מקהלה השרה שירים בעברית.

יום מס' 23.

נסיעה לנארה (Nara).

נארה שימשה כעיר הבירה הראשונה של יפן. היא נבנתה במאה השמינית, בהשראת שנגן, בירתה של שושלת טאנג שפרחה בסין. שימשה בירה פחות ממאה שנים. מתקופה זו נותרו מקדשים רבים בפארק גדול ויפה, שאיילים משוטטים בו בחופשיות. מקדש טודאיג'י (Todai Ji) הוא מבנה העץ הגדול בעולם, ובו פסל בודהא ענק מברונזה, שגובהו 16 מטרים.

משם, הליכה רגלית למקדש השינטו קאסוגה (Kasuga), אותו  מקשטות אלפי מנורות עשויות אבן וברונזה. (שינטו הוא בעצם אנימיזים שקיבל פילוסופיה מהדאואיזם ותורה פוליטית מהקייסרות).

בחזה לקיוטו, מבקרים בשוק נישיקי (Nishiki ) וברובע גיון. גם בחלקים האחרים שלו, שמעבר לכביש.

בלילה יוצאים לרובע הבילויים. סימטת פונטו צ'ו – סימטא פצפונת של בתי מרזח, מסעדות.

יום מס' 24

סיור באראשיימה (Arashiyama). זהו אזור פתוח ומיוער למרגלות הגבעות על שפת נהר ה- Oi-Kawa, במרחק של כ- 50 דקות נסיעה מערבה ממרכז העיר. מאז ומתמיד משך יופיו של האזור אנשי אצולה, נסיכים, אומנים ואנשי רוח, והוא ידוע בפריחת עץ הדובדבן באביב וביופי של צבעי השלכת בסתיו. בעונות אלה מגיעים יפנים רבים כדי לספוג את היופי המשכר. שיטוט של מספר שעות בינות מקדשים וגבעות הוא חוויה, וניתן לשלב גם שייט על הנהר. אחת מנקודות הציון החשובות באזור היא גשר Togetsu Kyo – "גשר חציית הירח". מקדש Tenryu Ji, שהוקם לפני כ- 700 שנים, הוא אחד המקדשים הייחודיים באזור, ונודע בגינתו היפה. ניתן  להגיע לביתו של Okochi Danjiro – שחקן מפורסם של סרטי סמוראים, לאחר הליכה של כ- 10 דקות ביער עצי במבוק, לבקר בבית ובגניו ולצפות על העיר. בנקודת המוצא, על אחת הגבעות סמוך לגשר טוגצו, נמצא Iwatayama Monkey Park. בפארק זה נכנסים המבקרים לתוך כלוב גדול ומתבוננים מתוך הסורגים על התנהגותם של קופים.

חזרה לקיוטו. בזמן שנותר אפשר לבקר במקדש קודאי ג'י (Kodai-ji), שנבנה ב-1605, עבור אלמנתו של טויוטומי הדיושי. מקום מרהיב

יום מס' 25

בתקופת פריחת הדובדבן, לא להחמיץ את פארק מארויאמה (Maruyama), אחד האתרים המפורסמים (ובצפופים ) לצפייה בפריחת הדובדבן.

נסיעה של שעה לערך למוזיאון מיהו ( Miho Museum) מוזיאון ייחודי המהווה יצירה אדריכלית מרהיבה בפני עצמה. המבנה מיוחד באדריכלות שלו ובהשתלבותו יוצאת הדופן בנוף. רעיון וביצוע גאוני של האדריכל הסיני הידוע PEI. סיפור חיפוש המקום לבניית המוזיאון ואופן בנייתו מרתק ומתועד בסרט קצר, בו ניתן לצפות. מבנה המוזיאון ממוקם בתוך שמורת טבע ויותר מ- 80% משטח המבנה חבוי בתוך ההר שמעליו שוקמה הצמחייה הטבעית. היזמים העומדים מאחורי מוזיאון זה הם בני כת דתית המאמינה בשלמות היופי ובאור (הילינג) ככוח ריפוי וטיהור. רוב האוספים המוצגים במוזיאון לא מתמקדים רק באומנות יפנית. יש בו יותר מ- 2,000 פריטים שהובאו מאסיה ומתרבויות המערב. במוזיאון אוספים מגוונים: אומנות טקס התה, אומנות בודהיסטית, קרמיקה של העולם הקדמון. בנוסף לכך יש תערוכות מתחלפות. בחירתם הקפדנית של הפריטים ומיקומם האסתטי, בשילוב יופיו של המקום והנוף הנשקף מהחלונות הגדולים של המבנה, גורמים למבקר לעמוד משתאה לנוכח המיצגים.

בייתרת היום, מקדש הייאן (Heian)  וגניו המקסימים. אולי הווילה המלכותית בקאצורה (להזמין מקום מראש). וילה קאצורה (Katsura )  נחשבת לדוגמא מופלאה לתכנון נוף יפני. נבנתה ב-1620 על ידי אחד מנסיכי הארמון הקייסרי. מתכנן הגן השכיל לשלוט בשדה הראייה של המבקר, על כל צעד ושעל. נבנתה בדגנון מאופק, כניגוד מכוון לסגנון הראוותני יחסת, שאפיין את הבנייה של השוגון באֵדוֹ (שמה העתיק של טוקיו). וילה קצורה, מורכבת ממספר בנייני עץ פשוטים, שערוכים כלהקה של אווזים במעופם. המבנים ממוקמים בין בריכות עתיקות, בתוך גן יפני מרהיב. השביל, שחולף בתוך הגן ומוביל אל הבניינים השונים, בנוי בשיפוע- כך שהמבקר יוכל לראות את הבריכה מהזוויות היפות ביותר. הבריכה נעלמת מהעין מדי פעם, רק כדי להתגלות פעם נוספת במלוא הדרה. הבניינים הם ברובם בתי תה, שנועדו ל"טקסי תה",  לכתיבת שירה או לרגיעה.