תכנון טיול לבולגריה

המלצות לטיול בבולגריה

כתב: גילי חסקין

מפת בולגריה. באדיבות אתר האינטרנט של מערכת "מסע אחר".

ראו קודם, באתר זה: בולגריה במבט אישי

בולגריה היא ארץ קרובה, קטנה יחסית, לא יקרה ונוחה מאד לטיול. יש בה שילוב של רכסי הרים, יערות כפרים ציוריים ואתרים היסטוריים. מטיילים רבים יוצאי לשם לנופש בווארנה שלחוף הים השחור. לטעמי, חופי הים השחור נופלים ביופיים מאלו של הים התיכון ואת הזמן ראוי להקדיש לאזור ההררי. וארנה (Varna) הוכנסה למסלול כדי לענות לצורכיהם של המטיילים רבים.

נמליץ כאן על מסלול טבעתי המתחיל ומסיים בסופיה. אפשר כמובן להתחיל את אותו מסלול בוארנה ולסיים בה.

המסלול

יום מס' 1

הגעה בטיסת אחה"צ לסופיה  (Sofia) – לינה.

יום מס' 2.

נסיעה של 22 ק"מ; כ-4 שעות  ברוטו, לווליקו טרנובו (Veliko Tarnovo). סיור בעיר.

וליקו טארנובו (מילולית: טארנובו הגדולה), שמשה כבירת הממלכה הבולגרית השנייה (1393-1185). במאות ה-16 וה-17 הייתה העיר זירה להתקוממות כנגד שלטון התורכים העות'מניים. העיר שכונתה בעבר "עיר הצארים", מושכת את המבקרים, בעיקר הודות להיסטוריה המפוארת שלה. זוהי עיר ציורית שבתיה העתיקים נצמדים לצוק. ערוצו המתפתל של נהר יאנטרה (Yantra) עובר במרכזה של העיר. המקום הציורי מאפשר לחוות את עוצמתה של בולגריה. מיקומה האטרקטיבי של העיר ושרידיה ההיסטוריים הופכים אותה לאבן שואבת לתיירים. מומלץ ללכת ברגל מגבעת הצארים, אל השכונה הססגונית וארושה (Varusha), משם לרדת  לאורך רחוב ראקובסקי (Rakovski), עד למלון גרנד, שמגגו נשקפת תצפית מרהיבה.

יום מס' 3:

מנזר פראובראז'נסקי והכפר ארבאנסי, אחר הצהרים, נסיעה (חדגונית) לוארנה (Varna) שלחוף הים השחור.

במרחק של 7 ק"מ מצפון לווליקו טארנובו נמצא מנזר פראוברז'נסקי (Prebrazhenski), ששרידיו מהמאה ה-14, אך מכיוון שנהרס על ידי העות'מניים, הוא נבנה מחדש בשנת 1825 על ידי אשתו של השליט איוון אלכסנדר, שהיתה ממוצא יהודי ועשתה זאת בהתלהבות ייתר. האטרקציה העיקרית במנזר, היא מיקומו על צלע גבעה מיוערת. 10 ק"מ מצפון מזרח לעיר נמצא הכפר ארבאנסי (Arbanasi), שנוסד על ידי אלבנים בסוף המאה ה- 16 וניתן בשנת 1582 למושל העות'מני רוסטוב פחה. תושבי הכפר התעשרו במהלך השנים והתוצאה היא בתי מידות גדולים. מומלץ לבקר בכנסיית המולד ובה תמשיחי קיר יפהפיים. בכפר עוסקים במתכת ומשי. זהו אחד הכפרים הציוריים ביותר בבולגריה ונראה כמיזוג מוזר בין כפרי הקסבה של דרום מרוקו, לבין הפואבלוס המקסיקנים, המוכרים מן המערבונים.

לאחר כארבע שעות של נסיעה במישורים מעובדים (230 ק"מ), מגיעים אל וארנה (Varna), עיר הנמל שלחוף הים השחור, שהפכה לבירת הנופש של בולגריה. מדובר בנסיעה ארוכה מאד. מי שמוותר על הקטע הזה, יכול לנסוע היישר לפלובדיב (200 ק"מ; 3 שעות).

יום מס' 4

וארנה וסביבתה (חוף השמש, או סיור לנסבאר).

זו העיר השלישית בגודלה בבולגריה ומכונה גם "בירת הקיץ". בקרבת העיר נמצאו אתרים מתקופת הנחושת (האלף החמישי לפני הספירה), אך ההיסטוריה שלה מתחילה למעשה בשנת 585 לפנה"ס, כאשר מתיישבים יוונים ייסדו את אודסוס (Odyssos) העתיקה. העיר שגשגה תחת השלטון הרומאי ובימי הביניים החליפה ידיים בין ביזנטיון לבין בולגריה, בסוף המאה ה-14, נכבשה העיר על ידי התורכים והפכה למבצר צפוני של האימפריה העות'מנית. תקופת הזוהר של העיר החלה לאחר מלחמת קרים (1853-1856), כשתורכיה הותירה לבעלות בריתה – אנגליה וצרפת – לסחור ברחבי מה שנותר מהאימפריה העות'מנית ווארנה הפכה למרכז מסחרי חשוב. אחרי מלחמת העולם השנייה עבר מרבית המסחר הבולגרי עם רוסיה, דרך נמל זה.

החל מראשית שנות התשעים של המאה העשרים,  התפתחה וארנה לעיירת נופש חופית, השוכנת במפרץ עטור גבעות ונהנית מנוף יפהפה. בעיר וסביבתה שפע של חופי רחצה, גנים רחבי ידיים, מוזיאונים, אתרים היסטוריים ומדרחובים הומי אדם. אדמות הכפרים המישור התרקי נושקות ממש לבתי העיר, והדבר מבליט את ההבדל העצום באורחות החיים וברמת החיים בין תושבי העיר לאנשי הכפר. בצאתנו מהעיר, ראינו איכר חורש במחרשת עץ רתומה לסוס, כשהוא מוביל את הבהמה בתלם, כמעט עד בתיה של וארנה.

מרבית חופי הרחצה הזהובים נמצאים מצפון לוארנה, בעוד שמדרומה שוכנים כפרים ציוריים, המושכים אליהם תיירים החפצים לגוון את שגרת החוף. למי שמגיע לווארנה בין אמצע יוני לאמצע יולי, מזומנת הפתעה נעימה. זוהי תקופת פסטיבל הקיץ (Varna Summer Festival), הכולל אירועים מוזיקליים יוצאים מן הכלל. בתקופה זו אפשר ליהנות ממופעי אופרה ובלט בתיאטרון פתוח, תחת כיפת השמים, או ממוסיקה קמארית בכנסיית אנאסטסיוס הקדוש, או מהצגת תיאטרון במרחצאות הרומיים העתיקים.

נסבאר (Nesbar)  הוא כפר מבוצר השוכן על חצי אי סלעי וקטן, המחובר ליבשת על ידי מיצר למלאכותי. כאן ייסדו היוונים את  המושבה מסמבריה, כבר בשנת 510 לפנה"ס וזו שגשגה בזכות מסחרה עם התרקים שבלב הארץ. תחת שלטון הביזנטים, החל מהמאה החמישית נבנו במקום כנסיות יפהפיות, ששרידיהן נראים עד היום. בתי הכפר בנויים מאבן ועץ  ויש בו סמטאות ציוריות, כנסיות מאבן אדומה, בתי קפה ומסעדות המתמחות בדגים ובמאכלי ים. דרומה משם נמצאת עיר הנמל בורגאס (Burgas), עוברת רובה ככולה בלב יערות גדולים, צפופים ועצומים. זהו  שילוב של יערות אירופיים אופייניים לאזור הממוזג, עם חדירה של צומח ים תיכוני, שהפכו את היער לעשיר ומגוון במיוחד.גדלים שם עצי דולב גבוהי צמרת, אלונים ממינים שונים, אשוחיות ואורנים. את ענפי העצים מכסים מטפסים שונים, כמו טמוס מזרחי, קיסוסית, קיסוס החורש  וזלזלת קנוקנות במלוא פריחתה. פטל קדוש משתרג למרגלות הגזעים. ביום אביבי יפה במחצית חודש אפריל, כשהוורדניים למיניהם מתכסים בפריחה לבנה וורדרדה; או בשלהי חודש אוקטובר, כשהסתיו עומד בעיצומו, על שלל הצבעים המרהיבים של השלכת, הופכת הנסיעה מחוויה ירוקה של יער, לסימפוניה של צבעים. תעשיית העץ מפותחת מאוד בהרי הבלקן ובמזרחו של המישור התרקי. לאורך הכבישים המתפתלים ביערות חלפו על פנינו אין-ספור משאיות עמוסות גזעים כרותים. בולגריה, כמו רומניה שכנתה, טרם הבינה שמשאבי טבע כאלו מתדלדלים, אוזלים  ולא מתמלאים מחדש.

דרומה משם נמצא כפר הדייגים  סוזופול (Sozopol), שהוא לדעתי המקום היפה ביותר לחוף הים השחור, בחלקו הבולגרי כמובן. כאן שכנה אפולוניה היוונית, ששגשגה כעיר נמל עצמאית במשך מאות בשנים, עד שנבזזה על ידי הרומאים ומאז לא התאוששה. העיר נותרה כפר דייגים קטן, עד תחילת המאה ה-19, עד שנבנו בה 150 בתי מידות לבנים בסגנון הים השחור המסורתי. בעיירה הציורית הזו מצטופפים בתי עץ שנבנו על בגבי בתי אבן, משני צדיהם של רחובות מרוצפים באבנים בוהקות, שם ניצבות נשים, המוכרות למבקרים עבודות תחרה.

יום מס' 5

נסיעה לפלובדיב

זהו קטע נסיעה ארוך של 364 ק"מ. אורכת 5 שעות. פלובדיב (Plovdiv), העיר השנייה בגודלה בבולגריה, שוכנת במישור התרקי העילי, על גבי שלוש גבעות בעמק הנהר מריצה (Maritsa), משני גדותיו של הנהר ולמרגלות הרי רודופה. למרות היותה עיר תעשייתית, נשמרו בה לא מעט מבנים עתיקים. העיר שוכנת בצומת חשוב של דרכים: מאסיה הקטנה אל אירופה וממרכז אסיה , דרך אוקראינה אל יוון. מיקומה האסטרטגי הוא זה שהביא למעמדה המכובד בעבר. כאן שכנו פיליפופוליס היוונית, טרימונטיום הרומאית ופיליבה העות'מנית, בירת מחוז רוּמֶליָה. לב הסיור הוא שלוש הגבעות של העיר העתיקה ובהם סמטאות מתפתלות, מסגד מהמאה ה15- הפעיל עד היום, תיאטרון רומי עתיק, כנסיית קונסטנטין ואלנה (Church of Constantin & Elena), שנבנתה ב-1832 ושופצה לפני מספר שנים בצורה מופלאה. כדאי לבקר במוזיאון התחייה הלאומית (National Revival Museum) שבנוי בסגנון הבארוק של פלובדיב,שהגיע לשיאו במאה ה-19. במבנה ניכרים הדינאמיות והלהט של הבארוק, שפרח באירופה במאה ה-17, בתוספת אלמנטים בולגריים. במעלה הגבעה ניצבים כמה בתים צבעונים ויפים מהמאה ה-19.  אחד מהם הוא בית גאורגיאדי (Georgiadi), הבנוי בסגנון בארוק מצועצע. בית מפורסם אחר הוא בית לאמארטן, שם החלים המשורר וכותב המשלים הצרפתי אלפונס דה למרטאן (Alphonse de Lamartine), בשובו ממסעו אל המזרח (Voyage en Orient) . בבניין אחר, סביב גן פורח, שוכן המוזיאון האתנוגרפי המעניין.

ראה  באתר זה  :  התיטארון בעולם הקלאסי

מומלץ מאד לבקר במוזיאון הארכיאולוגי המפתיע שנמצא בעיר. האוסף, ששכן בעבר במבנה נושן מהמאה ה-19, שופץ וחודש בשנת 2010. במוזיאון שבעה אולמות, בהם מוצגים ממצאים ארכיאולוגיים רבי עניין. מעבר לממצאים הפרהיסטוריים והמדייוואליים, ולאוסף המטבעות המרשים, בכל קנה מידה, האטרקציה העיקרית של המוזיאון היא הממצאים מהתקופה הקלאסית והבתר קלאסית, היינו, מאות רביעית וחמישית לפני הספירה, שנמצאו, רובם ככולם, בתלי הקבורה של מלכי אודריסיאן (Odrysian), הסמוכים לכפרים דובנליי (Duvanlii) וצ'רנוזם (Chernozem). שם נמצאו תכשיטי זהב, כלי אוכל מכסף, בגדים ומכשירים רפואיים. כמו כן, מוצגים שם ממצאים שנחשפו בקברים התרקיים שבקנזלאק.

ראה  באתר זה : התייחסות למוות ומנהגי קבורה ברחבי העולם 

פלובדיב היא אפוא מקום שכדאי להגיע אליו למספר ימים כדי לסייר בעיר ובעיקר כדי לצאת ממנה לסיורים בסביבה.

יום מס' 6

סיור לבקעת הוורדים של  קאזאנלאק (Kazanlak ), עיירת ההרים טרויאן (Trojan), המנזר של טרויאן, עיירת האומנים היפה קופריביצ'ה (Koprivistica), חזרה לסיור בפלובדיב. זהו יום גדוש של כמעט 400 ק"מ נסיעה.

קנזאלאק מכונה "בירת הוורדים". תעשיית שמן הוורדים, שפותחה על ידי הפרסים, הובאה לכאן בידי העות'מאניים. לימים, הודות לעמק הוורדים, התפתחה תיירות האזור. למען האמת לא מרגישים בכך, למעט השבוע הראשון של יוני, בו מתקיים במקום פסטיבל הוורדים. בעמק הסמוך פזורות תלוליות אבנים רבות. אלו הם קברים תרקיים, שדודים ברובם. הקבר עצמו פשוט או מיוחד תלוי בנקבר ומיקומו בסולם החברתי, והיכולת המשפחתית. בתוך הקבר הניחו מנחות שונות שתפקידן ללוות את המת לעולם הבא. הטומולוס מאפיין אוכלוסייה שבטית במעבר ממרעה להתיישבות קבע. אחרי שהשבט הפסיק את חיי הנדודים, היו מעבירים את העצמות מתוך הטומולוס לקבורת קבע. בקבורת הקבע היו מלקטים את העצמות לכדים, או שורפים אותן ואת האפר קברו. ניתן לבקר בהעתק של אחד מן הטומולוסים שנפתחו. חדר כניסה, המשמש היום כמוזיאון לתרבות התרקית. יש בו ממצאים של מנחות שהוצאו מן הקבר המקורי (המצוי בסמוך, ומקורה) ומקברים תרקיים אחרים.

הקבר התראקי בקאזנלק הוא העתק מדויק, אחד לאחד, של קבר תראקי סמוך, שנקברה בו ככל הנראה, על-פי העיטורים המושקעים והממצאים, אישיות רמת מעלה – יתכן מלך (הקבר האמתי שמור, ונבנה מעליו מבנה). בחדר הכניסה מוצגת תערוכה ןבה הסבר על התראקים ועל הממצאים המוצגים.

העיירה ההררית טרויאן (Trojan), שוכן לגדת נחל באלי אוסם (Beli Osam) בגובה כ-450 מ' מעל פני הים. במרחק של 120 ק"מ צפונית לפלובדיב. קיבלה את שמה מהדרך הרומאית העתיקה 'ויא טריאנה' (Via Trayana), שלאורכה נמצאו שרידים של מבצרים רבים. במקום התפתחו מלאכות מסורתיות גמו אריגה, טוויה, קדרות, פרוונות ונפחות. לאורך הדרך הרומאית נמצאו שרידי יותר מ-20 מבצרים.

מומלץ לבקר במוזיאון המלאכה האמנותית והאמנות השימושית. 7 ק"מ משם, בכפר אורשק (Oreshak), נמצא מרכז לאומי למלאכות האומנותיות והאומנויות, פרי ידם של האומנים הבולגריים מכל האזורים האתנוגראפיים בבולגריה.ליד הכפר אורשק נמצא המנזר השלישי בגודלו בבולגריה – המנזר של טרויאנובו: "עליית מרים הקדושה".

בכפר צ'רני אוסם (Cherni Osam), המרוחק כ-12 ק"מ מטרויאן, נמצא מוזיאון מדעי הטבע מעניין. תצוגתו כוללת כמעט את כל מיני החיות אשר נמצאים בהרי הבלקן. מוצגים יונקים, זחלים, עופות, דו-קיומיים, דגים ועוד.

טרויאן היא נקודת המוצא לפארק הלאומי 'בלקן מרכזי' (Central Balkan), בו ישנם הרבה מסלולי טיולים מסומנים. הפארק מתאים לתיירות אופניים, לרכיבת סוסים, יש גם מסלולים מועדים לצפיית ציפורים. בכפרים הסמוכים צ'יפליק (Chiflik) ושיפקובו (Shipkovo). יש מעינות מים מינרלים. הכפרים באזור מציעים תנאים מצוינים לתיירות כפרית. מייצרים סליבוביץ' מיוחד שמיוצר משזיפי המקום ונקרא על שם הכפר (Troyanska Slivova).

קופריביצה היא עיירה ציורית, השוכנת במעלה בקעת טופולניצה (Topolnitsa) שבהרי סרדנה גורה, 113 ק"מ מזרחית לסופיה. בתי העיירה, הבנויים עץ ואבן נראים כקוביות משחק, שמישהו פיזר על הגבעות המיוערות. האקלים הקריר (בגובה של 1,030 מ'), הופך את העיירה למקום אידיאלי לנופש של קיץ. למרות תנופת הפיתוח הקומוניסטית, שהייתה דורסנית בכול הנוגע לשימור טבע והיסטוריה, השכילו הבולגרים לשמר את המקום והוא הפך למעין מוזיאון פתוח של תקופת התחייה הלאומית. העיירה נוסדה במאה ה-14, על ידי פליטים, שנסו מפני הכובש העות'מני והייתה מרכז לתעשיית צמר ואריגת שטיחי קילים. המקום נבזז מספר פעמים, עד שנבנה מחדש במאה ה-19 ובאותם ימים הייתה גדולה כמו סופיה. כאן, ב-20 באפריל 1876, פרצה התקוממות כנגד העות'מנים, אשר הובילה בסופו של דבר למלחמת רוסיה –תורכיה, בשנים 1877-1878.

עבור הבולגרים, סיור לקופריבישטיצה, הינו כמעט עליה לרגל, למקום בו גובשה מחדש זהותם הלאומית. אך גם ללא העניין ההיסטורי, המקום שווה ביקור בזכות המונומנטים האדריכליים, הרחובות מרוצפי האבן, הבתים אדומי הרעפים וגשרי האבן הזעירים החוצים פלגים קטנים. מדי חמש שנים מתקיים כאן בחודש אוגוסט, פסטיבל פולקלוריסטי ענק.

יום מס' 6 – אל הרי רודופי

פסגות הגוש ההררי הגבוה הזה, הרודופי, שמדרום לפלובדיב, מגיעות בחלקן לרום של 2000 מ' מעל פני הים. זהו האזור האטרקטיבי ביותר בבולגריה ומהווה אבן שואבת עבור אוהבי טבע מכל העולם, טיילים וסקרנים הבאים לראות משהו מאירופה של המאה ה- 18.

עמקים תלולים חותרים בין השלוחות הגיריות, נחלים מפכים ומתפתחים לנהרות בירידה לעבר עמק פלובדיב צפונה, והנהר מריצה, בתוך נופים ירוקים אלה חבויים כפרים יפהפיים  שעדיין לא התפתחו לבניה מתועשת , ושומרים על אורח החיים העתיק שלהם. לא בכדי הכריז אונסק"ו על  15 אזורים באזור כאתרי שימור הן כפרי והן אתרי טבע.

המסורות של תושבי בולגריה, בולטות במיוחד בהרי רודופי. כאן עדיין לובשים בגדים מסורתיים וכאן מתקיימים לפרקים פסטיבלים פרועים שמסורתם הפגנית ברורה. חלק גדול מהתושבים הם מוסלמים. חלקם פוֹמאקים, היינו, בולגרים, שאבותיהם המירו את דתם בתקופת השלטון העות'מאני וחלקם תורכים אתניים. באזור מגדלים טבק וענבים. בחודש ספטמבר, עבודת ייבוש עלי הטבק נמצאת בשיאה והתושבים, על זקניהם וטפם טרודים במלאכה ובכל זאת מצאו את הפנאי לקטוף למעננו ענבים שצמחו עד למרפסת בקומה השלישית וסרבו לקבל עבורם תשלום.

אסנובגראד (Asenovgrad) נמצאת כ-20 ק"מ דרומית לפלובדיב ובלבה פארק גדול. היתה זו עיר תרקית בשם Stenímachos. בעיר אין הרבה למעט מוזיאון היסטורי קטן ומוזיאון פלאונטולוגי חשוב. במרחק ק"מ מחוצה לה, נמצא מבצר אסן (Asen). נבנה על מצוק המזדקר לגובה של 279 מ' מעל גדת נהר Asenitsa River. המבצר, שנבנה לראשונה בראשית התקופה הביזנטית, שופץ על ידי המלך אסן ב-1261 ונתן לעיירה הסמוכה את שמה.

המצודה משוחזרת, תכליתה היתה שליטה אל המעבר אל רודופה. ניתן לראות ממנה היטב את הנהר צ'אי, נהר גדול, בעל זרימה שטפונית, היורד למישור, מקיף את הרי הרודופי, מתעקל ונשפך לים האגאי. במצודה נמצאה כתובת, בכתב בולגרי עתיק, אותה הציב המלך אסן בשנת 1230 ובה נכתב: "המלך אסן השני, מלך כל הבולגרים, היוונים ומלך ארצות אחרות, הקים את המבצר אלכסי סבסטה". במאה ה- 12 הוקמה ליד המצודה, כנסיה ביזנטית מקורית, הנקראת "האם הקדושה של האל פטרידג'". הכנסיה מזכירה בסגנונה את הכנסיות הארמניות: תוף גבוה, קשתות עיוורות, מעוטרות בלבנים אדומות. בשני קירות נשתמרו ציורי קיר מהמאה ה 13.

מדרום לעיירה נמצא קניון צ'פלרסקה (Chepelarska), המוביל אל הרי רודופה.

10 ק"מ דרומה מאסנובגראד, נמצא מנזר באצ'קבו (Bachcovo), שהוא אחד המנזרים המגדולים והמעניינים בבולגריה. מנזר זה בנוי בסגנון ביזנטי מסורתי, שכנסיותיו המרכזניות בנויות אבן וגגותיו המעוגלים מקורים ברעפי חרס אדמדמים. בקומפלקס המרתק בנויים מספר מבנים שנבנו במהלך 900 שנה של היסטוריה דתית ומציגים את התמורות באמונה, בציור ובארכיטקטורה. במקום אוחדו מסורות יווניות, גאורגיות וכמובן בולגריות.

ההתנצרות בחבליה של תרקיה, הקדימה את ההתנצרות בייתר חבלי בולגריה. מנזר זה, השני בחשיבותו במדינה, הוקם ב 1083, על ידי אדריכל גאורגי. בתקופה הביזנטית שלטון ביזנטיון באזור זה. מכיוון שלא התחולל כאן קרבות, המנזר לא נשרף ושמר על דמותו האורגינלית. לאחר פרק עות'מני ארוך, חזר המנזר לידי הבולגרים במאה ה-19. לפיכך הוא מסמל את התחייה הבולגרית ומכאן חשיבותו. המנזר פעיל, מתגוררים בו מספר נזירים. בכנסיית המנזר, ליד דלת הכניסה מצויים קבריהם של סטפאן ראש הכנסיה של בולגריה וקיריל, הארכיבישוף של פרובלוב. בזכותם ניצלו יהודי בולגריה מהשמדה במלחמת העולם השניה. היהודים שבאים לכאן, מדליקים נר לזכרם. במקום אכסנייה זולה לצליינים. בשנים האחרונות נעשית במקום עבודת שימור לציורי הקיר היפים שבחצר.

צ'פלארה (Chepelare) היא עיירה קטנה ונעימה בגובה 1100 מ' מעל פני הים. עיירה זו היא הגבוהה בבולגריה ומשמשת כמקום נופש. עיסוקם של מרבית תושביה הוא עבודות-יד ותיירות. סמוך לעיירה אתר סקי. במקום מוזיאון ספלולוגי ובו ממצאים ממערות הנטיפים שבסביבה. כאן עברה דרך חשובה שחצתה את דרך פמפרובו וירדה דרומה לכוון הים האגאי. הדרך עברה לאורכו של הנהר צ'איה. באזור העיירה צ'פלרה, כ-20 ק"מ ממנה, נמצא אזור מפלי-מים.

'הסכם ברלין', שחילק את בולגריה אחרי מלחמת הבלקן, קבע את צ'פלרה כקו הגבול שבין יוון לבולגריה, ההסכם השאיר את רועי האזור ללא מרעה. הפתרון היה כריתת היער, על-מנת לאפשר גידול צמחיה עשבונית למרעה. משך מספר שנים נכרתה כמות עצים גדולה מהיער ובמקביל נוספה פרנסה לאזור החקלאי: היערנות והמסחר בעץ. בשנת 1836 הוקמה בצ'פלרה הכנסיה הראשונה ובשנת 1922 הוקמה על נהר צ'איה, תחנת החשמל הראשונה של בולגריה. השם צ'פלרה ושם הנהר 'צ'איה' בא מן התורכית, שהוראתו תה. הסבר אחר, דחוק יותר, גורס כי מכיוון שהמילה "צ'אי" הוראתה בתורכית גם תה, השם ניתן בשל חום המים במעיינות, המזכירים את חום התה. בעונת הקיץ מתקיימת כאן תיירות במרחצאות מרפא. במרחק של 28 ק"מ צפונית מערבית לעיירה, נמצא כפר האורגים זבארדו (Zabardo), שהוא היפה מסוגו ברודופה. מקום מצויין לרכוש בו Rozer – אריג טיפוסי.

נסיעה לאתר הסקי פמפורובו (Pamporovo), המכונה "אבן החן של הרי רודופי".. כדאי לעלות בשני רכבלים, לפסגת הר סנג'קה (Shenzhanka), שהוא אחת הפסגות הגבוהות של הרודופי, בגובה 1925 מ' מעל פני הים. ביום נאה נצפה מכאן רכס הרודופי בגבול בולגריה-יוון, וניתן לראות את הים האגאי ומיצר הדרדנלים. הרכס של פמפרובו מאורך ויוצר גבול טבעי בין יוון ובולגריה וקו פרשת-מים. האזור מציע ביערות אורנים, אגמים נחלים, קניונים בסלעי שיש ומערות גדולות, חלקן מערות נטיפים. באזור מסלולי הליכה מסומנים.

סמוליאן הוא למעשה אגד של שלושה כפרים, שקובצו ב-1960. נמצא באזור הנהר השחור (צ'רנובו).  גובהו בין 850-1050 מ' מעל פני הים וחיים בו 33000 תושבים. סמוליאן הוא שמו של אחד השבטים הסלביים. המקום מתקיים בעיקר מתיירות ונקרא בעבר "עיר האגמים", בזכות האגמים הסגורים הרבים הפזורים סביב, שרידים לתקופת הקרח. בכפר חיים כ 33 אלף תושבים העיר נודעת גם בזכות האומנים שבה: אומני עץ, אריגה ורקמה. המוזיאון האתנוגרפי בסמוליאן, מאגד בתוכו היבטים שונים של החיים השבטיים של בולגריה: מלאכות, כלים, תלבושות ואמונות וטקסים בצד כלי נגינה, תחפושות ועוד.

סמוך לכפר נמצאים מצוקי אורפיאוס. האגדה היוונית מספרת על אורפיאוס, בנם של האל אפולו והמוזה קליאופה, שהיה מרתק את חיות היער לנגינתו.

יום מס' 8

טיול בהרי רודופה (Rhodopes).

הרי רודופה מציעים נופים מרהיבים של יערות עבותים קניונים מרשימים כמו טריגראד (Trhgrad) ויאגודינו (Yagodino), רכס פרליק (Perlik) ובו שמורות טבע המציעות מסלולי הליכה נהדרים.

זהו יום מקסים של טיולי טבע, בשני הקניונים הסמוכים. קניון יאגודינה הוא הקניון הארוך ביותר בבולגריה וארכו 7 ק"מ. קירותיו עשויים שיש ותלולים ביותר. בתחתיתו זורם נחל שוצף וכל כולו מכוסה ביער צפוף של אשוחים ואשוחיות, שדרים ואלונים שעליהם שסועים. נוסעים בדרך המתפתלת מעל קירות הקניון, עד לכפר השוכן מעל לקניון, ממנו מתחיל המסלול הרגלי, אל תוך הקניון, בשביל יער נוח ומוצל. בחודשי מאי ויוני מובטחת פריחה מקסימה, במיוחד סחלבים שונים. מערת הנטיפים שבתחתית הקניון, נתגלתה על-ידי תושבי יאגודינה בשנת 1963. אורכה 1100 מ' היא פתוחה לביקורים.  במערה מספר אולמות נטיפים, זקיפים, אוזני פיל. יש בה חשמל ושביל בטון מוביל. הטמפרטורה במערה נמוכה מאוד.המערה עדיין פעילה ומשמשת גם לטקסים דתיים עבור האוכלוסייה הכפרית המקומית.

קניון טריגרד ומערת טריגרד

הקניון דומה לקניון יאגודינה, אם כי קצר ממנו ופתוח יותר. מערת טריגרד היא מערה גבוהה ועמוקה ובתחתיתה נשמע רעש אדיר של מים מנחל תת-קרקעי, שעד כה לא הצליחו למצוא מהיכן נובעים מימיו ולאן בדיוק הם יוצאים. המערה, שגובהה כ 90 מ' מרשימה מאוד ושונה ממערת הנטיפים שביאגודינה. מטפסים בגרמי מדרגות ויוצאים בפתח העליון של המערה. המערה מוארת, אך יש להצטייד בפנס. הכניסה בתשלום. למעלה, לא רחוק מהיציאה, מפכה לו נחל ומעליו קשת אבן. כדאי להמשיך בהליכה לאורך הקניון. נחל, פרחים, יער ומצוקים מרשימים. אזור הקניונים מרוחק רק 20-30 ק"מ מגבול יוון. בדרך חזרה לפמפרובו, עוברים בעיירה דווין המפורסמת במים המינרלים שלה. אולם סביר להניח שלא יוותר די זמן ביום זה וניתן להשאיר את הביקור בה, ליום המחרת (ראה להלן).

פסל הנערה:

מעל אחד מעיקולי הדרך לפמפרובו, בתוך היער ניצב "פסל הנערה". (כ 20 מ' מעל לכביש ישנו שלט קטן המפנה אליו). האגדה מספרת, שנערה זו רצו התורכים לאסלם וכתגובה, התאבנה וכך היא עומדת מאובנת עד עצם היום הזה.

חזרה ללינה בפמפרובו

יום מס' 9

נסיעה דרך הכפרים הפומקים, עד למלניק

בהרי הרודופי מצויים כפריהם של הפומקים, שהם בולגרים שהתאסלמו בלחץ השלטון העותמני, בסוף המאה ה-16. בכפרים השפה השולטת היא התורכית וכאילו הם שמות האנשים. זה אזור יפהפה, כפרים עם בתי אבן וגגות צפחה נטועים בתוך הנוף הירוק. ה"מסגיר" את כפרי הפומקים הם המסגדים בכפרים. אזור זה הוא האזור המוסלמי היחידי בבולגריה, שרובה נוצרית. סגנון הבניה הפומקי-רודופי הוא של בתים דו קומתיים, המתאפיינים בחלונות צרים יחסית. הקומה הראשונה בנויה אבן שחוצים בה קורות עץ כנגד רעידות אדמה. הקומה השניה, קלה יותר ועשויה לרב עץ. הגגות מכוסים בצפחה מקומית.

הכפר שירוקה לוקה (Shiroka Lâka) מושך אליו תיירים רבים, בעיקר כאלו היוצאים לגיחה מפמפורובו. הכפר מיוחד בבתיו המקורים ברעפי צ'פחה ובגשרי הגיבנת העות'מניים, הפעורים מעל ערוץ הנחל.  לעתים קרובות ניתן לראות הופעות רחוב של סטודנטים מבית הספר למוסיקת פולקלור. חשוב לבקר בבית Kalamdzhi, שמשמש כמוזיאון האתנוגרפי. צליינים רבים עולים לרגל לכנסיית העליה השמיימה שבמערב הכפר.

הכפר דווין (Devin)  שנמצא 43 ק"מ מערבית לו, שוכן בבקעה הדומה לקערה, בינות להרים. המקום מציע שלווה, מוזיאון פולקלור ומרחצאות חמים. העיר נבנתה במאה הרביעית לפנה"ס בשם 'דיבון'. מאוחר יותר שונה השם ל"דיובלן" שמשמעו "עמק קטן". הכפר דיובלן נהרס בידי התורכים בסוף המאה ה-17 ותושביו ברחו להרים, שם הקימו התיישבות ארעית שהפכה עם הזמן ליישוב קבע בשם דיוון. כיום זו עיירה מעורבת, מוסלמית ונוצרית, היושבת על מקורות המים המינרלים באזור. באזור זה מצויים גם מחצבי הצפחה (גנייסט) הגדולים. הצפחה – סלע קריסטליני שעבר התמרה. בכמה כפרים הוקמו מפעלים קטנים לניסור צפחה. מרביתה של הצפחה נשלח ליוון ומיעוטה נמכר לעשירי סופיה.

עצירת "חובה" היא העיירה דוספאט (Dospat), השוכנת ליד אגם מלאכותי ענק ששטחו 22 קמ"ר. העיירה גוצה דלצ'ב (Gotse Delchev) הסמוכה; נקראת על שמו של אחד משלושת המנהיגים החשובים במחתרת ה"ימרו" במלחמה הבולגרית.

הכביש פנה דרום מערבה ואחרי 113 ק"מ (שעתיים וחצי של נסיעה), מגיע אל מלניק.

יום מס' 10:

טיול במלניק ונסיעה לבאנסקו, שבהרי פירין

הכפר מלניק (Melnik), שוכן במערב הרי הרודופי ובו חי ריכוז הצוענים הגדול בבולגריה.

ראו באתר זה: הצוענים

טיול רגלי יפה, עובר בנוף טרשי צחיח יחסית, מוביל אל מנזר רוז'ן (Rozhen), שהוא אולי המטופח מבין המנזרים של בולגריה. במקום גן יפה ובו מטיילים בעלי כנף, אך אין בו יותר נזירים. אמנם, הדת חוזרת לארצות מזרח אירופה, אך קשה מאד למלא את החוליה החסרה שנשמטה מכאן במשך שבעה עשורים של שלטון קומוניסטי.

ממלניק – נסיעה צפונה מערבה, 21 ק"מ לרגלי המורדות המרכזיים של הרי פירין ,אל העיר סנדנסקי (Sandansli), לשעבר סוויטי וראץ', הסמוכה לגבול היווני, לגדות הנהרות סנדנסקה וביסטריצה.. שמה החדש ניתן לה ב-1949 על שמו של יאן סנדנסקי, אשר לחם לעצמאות האזור מהעות'מאניים והכללתו תחת הנסיכות הבולגרית. העיר היתה עיירת מרחצאות כבר בתקופה הרומית. חלק מהמקורות מציינים שביישוב הקדום אשר נקרא מדיוס, נולד ספרטקוס בן השבט התראקי מָאֶדִי, מחולל מרד העבדים הגדול כנגד הרפובליקה הרומית. העיר וסביבתה היו מרכז רוחני נוצרי אורתודוקסי חשוב בתקופת האימפריה הבולגרית השנייה. בסוף המאה ה-14 נכבש האזור על ידי צבאות האימפריה העות'מאנית ונותר בשליטתה למעלה מ-500 שנים. במסגרת חוזה סאן סטפנו והסכמי קונגרס ברלין, אשר סיימו את מלחמת רוסיה-תורכיה (1877–1878), נותרה העיר בשליטה עות'מאנית, תוך התקוממויות חוזרות ונשנות של האוכלוסייה הבולגרית.

ב-1913, במהלך מלחמת הבלקן הראשונה, כבש הצבא הבולגרי את העיר. גם לאחר תבוסתה של בולגריה במלחמת הבלקן השנייה, נותרה העיר בידיה, מתוקף הסכם בוקרשט. לאחר מלחמת העולם הראשונה, בוצע טרנספר של אוכלוסיות בין יוון לבולגריה ואוכלוסיית העיר גדלה מאד, עם הגעת פליטים בולגרים, מהשטחים שנמסרו ליוונים.

משם, 87 ק"מ אל עיירת הסקי באנסקו (Bansko), שבהרי פירין (Pirin).

יום מס' 11

באנסקו והרי פירין

אתר הסקי של באנסקו, בהרי פירין, הוא אחד משלושת אתרי הסקי החשובים בבולגריה (שני האחרים – בורוביץ' ופומפרובו). העיירה באנסקו מתבססת כלכלית על תיירות סקי, בעיקרה מאירופה ויפן, אך קיימת גם תיירות פנים.

הכנסיה של באנסקו, היא השנייה בגודלה בבולגריה (אחרי הכנסייה על שם אלכסנדר נבסקי בסופיה). הכנסיה נבנתה ב 1835 ומוקפת בגרעין העתיק של הכפר. בצורתה אינה דומה למבנה כנסיה, אלא מזכירה בית מידות בסגנון המאה ה 18. הבונים ניסו להקים מבנה שהוא שילוב של כנסייה ומסגד, אולי כדי לפייס את השלטונות העות'מניים.

בכנסיה ציורי קיר, של קדושים ומאורעות מתוך התנ"ך והברית-החדשה. בכנסיה ערוב סגנונות וניתן להבחין בהשפעה תורכית וביזנטית. קיימת בה עזרת נשים: השפעה מוסלמית ועל אחד הקירות, לצד הצלב, מפיע סהר. בחצר הכנסייה נראים סרט בד, שצבעם אדום-לבן והם קשורים על ענפי עצים. זה מנהג המרטיניצה הבולגרי, שמקורו פגאני. ב-1 לחודש מרץ, תולים הבולגרים על העצים סרטים אלו כסימן לבריאות ולאביב המתקרב. סרטים אלו תלויים עד בוא החסידות.

ממול לכנסיה מצויה אנדרטה לזכרו של פאיסי הילנדרסקי (Paìsiy Hilendàrski), ההיסטוריון הבולגרי בן המאה ה 18. הפסל מתאר פרקים נבחרים מן ההיסטוריה הבולגרית (בתקופה הראשונה, מאות 7-8 ובתקופה השניה, מאות 12-14).

רכס פירין, מתנקז לים האגאי. פסגתם של הרי פירין נמצאת בהר ויכן, ברום 2414 מ' מעל פני הים. הר פירין, הוא ההר השני בגבהו בבולגריה. שני רק להר המוסאלה. רכס זה שהוראת שמו "קרוב לה'", הוא חלק משרשרת ההרים המרכיבה את הרכס האלפיני. ברכס 45 פסגות הגבוהות מ- 1590 מק מעל פני הים. באזור זוהו מעל 3000 מיני צמחים ובשנים האחרונות התרבו בו הזאבים. גוש הרי פירין מחולק על-ידי נהר נסטה מצדו האחד ונהר סטרומה מצדו השני. רכס פירין מבחינה אנושית יצרו ההרים מחסום וגבול בתקופות עבר, בין הביזנטים והשבטים הבולגרים. אזור פירין הוכרז כשמורת טבע (Pirin National Park). בעיר פועלות מספר סוכנויות המציעות טיולים ברגל, בג'יפים, או על גבי סוסים.

במרחק 9 ק"מ מזרחית לבנסקו, נמצא הכפר דוברינישטה (Dobrinishte), ממנו יוצאים מסלולי הליכה בהרי פירין. במרחק של חצי שעה הליכה מהכפר נמצא מפל מים (Valyavitsa falls).

במרחק של 23 ק"מ צפונית לבנסקו, נמצא הכפר הנעים דוברסקו (Dobarsko). במרחק של עשר דקות הליכה מהכפר, נמצא מפל מים (Shtrokaloto Falls) לא הרחק מהעיירה נמצאת Dobrasko Chalet, ממנה יוצאים מסלולי הליכה רבים אל הרי רילה.

יום מס' 12

דרך הרי רילה, אל עיירת הנופש בורובץ' (Borovec).

רכס הרי רילה (Rila) שממערב לרודופי הוא אחד האזורים היפים בבולגריה הוא. הרי הרילה מלאי ההוד, המגיעים עד סמוך לסופיה, הם אידיאלים לטיולים רגליים.

מנזר רילה (Rila), הוא המנזר הגדול והמפורסם בבולגריה. הוא שוכן בעמק סמוך לנהר רילסקה, בחלק המערבי של רכס הרי רילה. ממוקם בגובה 1,147 מטרים מעל פני הים במרכזו של יער סבוך. המנזר הוא מתחם פולחן, מגורים וחקלאות בשטח של כ-8,800 מ"ר. המנזר נחשב לאחד מאתרי התרבות והיעדים התיירותיים המרכזיים במדינה, והוא הוכרז כאתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו בשנת 1983. זהו מנזר מפואר, המתנשא ממצוק מיוער. המבנה רב רושם. ארבע קומות של מרפסות המקיפות חצר גדולה, מטבח ענק וכנסיה מרהיבה להפליא, על שלוש כיפותיה ובה תמשיחי קיר יפהפיים המתארים מלכים, שליחים, מלאכים ומרטירים (קדושים מעונים). הכול בחיוּת, בתנועה ובצבעים עזים, כמיטב המסורת המזרחית הדקורטיבית. לדעתי, זה המנזר היפה ביותר בבולגריה.

המנזר נוסד במאה העשירית, על-ידי תלמידי הנזיר איוון רילסקי. במהלך השנים צבר כֹח השפעה והפך למנזר המרכזי בבלקן. במאה הארבע-עשרה נשרף ושופץ במאה התשע-עשרה. השריד היחיד ששרד מהמנזר של המאה הארבע-עשרה, הוא מגדל הפעמונים (מהמנזר הראשון, מאה 10, לא נותר זכר). במאה הארבע-עשרה נכבש אזור זה על-ידי הסולטנים: עות'מאן, אורחאן ביאזיט, מחמט הכובש וסולימאן המפואר. הם קראו לאזור רומליה (אירופה), מאחר שהיה האזור האירופי שנכבש על-ידם.

למתחם אדריכלות ייחודית ומבחוץ הוא נראה כמצודה, שלה חומות בגובה של 24 מטרים, היוצרת צורת מחומש שונה צלעות. בחומות קבועות שתי כניסות בלבד המוגנות בשתי דלתות ברזל כבדות, והן מעוטרות באופן המצניע את ייעודן ומשלב אותן באווירה הכללית של המבנה. בתוך המתחם ישנן ארקדות קשתות ועמודי תווך, עם גרמי מדרגות ומרפסות המגולפות בעץ. במתחם מספר מבנים ועיקר הבנייה בו התרחש במאות ה-18 וה-19, עת פקד אותו שטף של עולי רגל, כחלק מההתעוררות הלאומית הבולגרית. במרכז המנזר ניצב הקתוליקון ולידו מגדל פעמונים. במבנה שילוב של צביעה, אבן וגלריות עץ. הפרסקאות משחזרות את אלו של המנזרים הקודמים המוטיב המרכזי בהן הוא יום הדין האחרון. המנזר פעיל ומתפקד וחיים בו 13 נזירים.

בכנסיית המנזר קבור הצאר בוריס השלישי (18.1.1894 – 28.8.1943), מלך בולגריה, שעזר להישרדותם של יהודי בולגריה במלחמת העולם השניה המלך, שנחשב איש פשוט שאינו מתנשא, נערץ על ידי הבולגרים. קברו הפשוט מתאר יותר מכל את אישיותו.

הגענו למנזר ביום סתווי מעורפל, כאשר האדם הלבנבנים עלו מתוך היערות, ששיבה צהובה של שלכת כבר זרקה בצמרותיהם, נכנסנו למנזר שמזג האוויר הקודר העניק לו חזות מסתורית והוסיף לאווירה המיסטית שבלאו הכי שוררת במקום. יחד עמנו היו שם מעט מבקרים, צליינים ונזירים מזוקנים חמורי סבר. הקדושה שעטפה את המקום, הציורים הצבעוניים, הנרות שבערו והפיצו אור חם לכל עבר, הולכי הרגל שהתבוננו מקרוב בציורים ומלמלו תפילה ועצי האשוח שעטפו את ההרים, הפכו את הביקור לחוויה בלתי נשכחת.

אתר הסקי בורובץ' (Borovets), הוא אולי אתר הסקי החשוב ביותר בבולגריה. משמש כנקודת מוצא לטיולים רגליים בהרי רילה. כדאי לעלות ברכבל אל Hizha Yastrebets, בגובה של 2363 מ', לערוך מסלול רגלי בכול אורך שהוא, לשוב לבורובץ'

אחד הטיולים המפורסמים הוא מסלול הליכה מקומפלקס מליוביצה (Malyovitsa) – אתר נופש הררי בגובה 1750 מ' (שם שוכן בית הספר המרכזי לאלפיניזם), ועד למנזר רילה. זהו טיול האורך יום שלם. אם כי ניתן להאריך אותו, על ידי שילוב שמורת "שבעת האגמים".

יום מס' 13

משבעת האגמים אל סופיה

אפשרות קונבנציונלית יותר היא נסיעה ל"שבעת האגמים" (Sedemte rilski ezera). זהו מסלול הליכה יומי מעגלי באורך של כ-5 ק"מ, העובר דרך שבעה אגמים יפים שמקורם קרחונים. נמצאים בין גובה של 2100 מ' ל-2500 מ', מעל פני הים. המרחק בין האגמים אינו גדול וכל אגם גבוה מקודמו, כך שניתן להתבונן מן השביל העולה ולראות את האגמים הנמוכים יותר. לכל אגם שם משלו, שהמקומיים העניקו לו על פי צורתו. לשפת כל אגם שלט בבולגרית ובאנגלית, שמסביר מעט על האגם ועל פשרו של השם שניתן לו.

מכאן, נסיעה של שעה וחצי אל סופיה, בירת בולגריה.

יום מס' 14.

סיור בסופיה וטיסת ערב הביתה.

העיר יושבת על רמה בגובה של 545 מ', ממערב לנהר איסקאר (Iskar) והיא הבירה הגבוהה ביותר באירופה. מדרומה מתנשא הר ויטושה (Vitosha), לרום 2,290 מטרים, ומצפון לה נראית פסגת הר מורג (Murg). במרחק לא גדול (55 קילומטרים), מצוי הגבול עם יוגוסלביה, ולמעשה העיר משמשת אחד הצמתים החשובים של הבלקן. מכאן יוצאים כבישים  לבוקרשט , לאיסטנבול, לסקופיה שבמקדוניה ולסלוניקי ביוון.

עד שנות ה-80 של המאה ה-19, זו הייתה עיר בעלת חזות תורכית, שגולחה ונבנתה מחדש בצביון אירופאי, במצוות המלוכה החדשה. כך שלמרות שקיים במקום רצף יישובי בן אלפי שנים, היא גם עיר צעירה מאד. כמעט ולא מוצאים בה מבנים עתיקים. כל יופייה הוא לא בן יותר ממאה ועשרים שנה. יחד עם זאת זו עיר נעימה ובה כמה אתרים מעניינים. מרכז העיר כיום הוא אזור נאה, עם שטחים פתוחים בשפע ומרוצפים בלבנים, רחובות מרוצפי אבן, חשמליות המתנדנדות מצד אל צד, ומבני ציבור מתפוררים בחלקם. העיר מצטיינת ב-80 כרי דשא ואיי ירק ומשום כך מכונה "העיר הירוקה". זוהי עיר שקטה, נקייה להפליא ומלאת חיים. נמליץ כאן על כנסיית אלכסנדר נבסקי (Nevski))בולגריה במלחמת רוסיה-תורכיה. מערבית לה נמצאת בזיליקה מן המאה ה-6, כנסיית סנט סופיה (מילולית: החכמה הקדושה), שהעניקה את שמה לעיר. ליד קיר הכנסייה מצוי קברו של החייל האלמוני. סמוך למלון שרתון נמצאת כנסיית סווטה גיאורגי, שלפני כן הייתה מסגד מוסלמי, לפני כן כנסיה ביזנטית ולפניה מקדש רומאי – עדות ארכיטקטונית לנפתולי ההיסטוריה המקומית. לא רחוק מגבו של המלון פועל "שוק פשפשים", שבדוכניו מציעים גם עבודות יד ורקמות תחרה.

כנסיית סווטה נדלה (Sveta Nadela) –  "יום ראשון הקדוש", ממלאת בצבעיה הירוקים את כל רוחב הכיכר בה היא ניצבת. לרגליה נחשפו שכבות של קתדרלה עתיקה, והרחבה שבין החפירות משמשת כיום כבזאר של חפצי אמנות ומזכרות. לא הרחק  ממנה נמצאים ארמון הנשיאות, הפרלמנט ובתי הממשל. השטח סגור לתנועה והרחבה כולה היא מדרחוב אחד גדול. הסימן היחיד המזכיר את מעמדו של המקום, הוא שומרי הסף בשער ארמון הנשיאות, ומכונית משטרה שמונעת כניסת כלי רכב לאזור. על פי החוקה של בולגריה שתוקנה ב-1992 המדינה היא רפובליקה, שבראשה עומד נשיא בעל סמכויות מוגבלות וטעונות אישור של הפרלמנט והממשלה. בחזית בניין הנשיאות משתרעת רחבה ענקית מרוצפת אבנים מסותתות. עד שנת 2000 עוד התנוסס לתפארת במקום הזה המוזוליאום שבו נקבר ראש ממשלת בולגריה המנוח גיאורגי דימיטרוב, ששלט במדינה בסוף שנות ה40- ובראשית שנות ה-50 והמוזוליאום הנושא את שמו סימל יותר מכול את ימי הקומוניזם בבולגריה. על פי עדות תושבי המקום, המוזוליאום נהרס במצוותו של סגן ראש הממשלה יבגני בקרג'ייב, ששימש גם כשר לפיתוח תשתיות. הלשונות הרעים מלחשים כי האיש עשה זאת ללא אישור הפרלמנט, ובבקר שבת אחד, בחודש ספטמבר 1999, הפך את המקום לשטח חלק ונקי בלי להשאיר כל זכר לעבר הסובייטי.

מול הרחבה מצוי מוזיאון הכתב על שם קירילוס ומתודיוס. האחים בני סלוניקי (שהייתה אז בשליטת בולגריה), המציאו את השפה הקירילית בשנת 855. הם השתמשו במילים ובאותיות משפות כמו יוונית, טורקית, לטינית, ערבית ואפילו עברית, והרכיבו מהם את השפה החדשה. מהעברית נלקחה האות ש' וכך גם כותבים ומבטאים אותה בקירילית. בשל העובדה שקירילוס היה הדומיננטי בין שני האחים, נקראה השפה על שמו. בשנים שאחר כך החלו האחים ללמד את השפה החדשה ברחבי בולגריה, ואף שלחו שליחים לכל מזרח אירופה כדי להפיץ אותה ברבים. בהמשך הרחוב מצויה הכנסייה הרוסית עם צריחיה המרהיבים. הגענו לכאן בשעת צהריים סתווית. השמש החמימה האירה את הצריחים המוזהבים באור יקרות, והפכה את כל המכלול למשחק מדהים של אור וצל. מומלץ להציץ למוזיאון ההיסטוריה, על המוצגים הארכיאולוגיים שבקומה הראשונה והמוצגים האתנוגרפיים בקומה השנייה. דומני שהאתר היחידי שהביקור בו הוא "חובה" הוא בית הכנסת שממערב לשוק. זהו מבנה מרשים ולצדו המוזיאון היהודי. במקום ניתנת הדרכה מקומית בעברית מעט משובשת, אך מאד מרגשת. המוזיאון סוקר את תולדות היהודים במקום, החל מכתובת לטינית מהמאה ה-II המעידה על נוכחותם, דרך קבלת מגורשי הונגריה במאה ה-14 מגורשי בוואריה במאה ה-15 ומגורשי ספרד במאה ה-16. רבי יוסף קארו, מחבר 'שולחן ערוך' ישב 13 שנה בעיר ניקופול שלגדות הדנובה. גולת הכותרת של ההיסטוריה היהודית בבולגריה היא הצלת מרביתם מן הנאצים, הודות להתנגדות עיקשת של העם והמלך, למאמצים הגרמנים להשמידם.

בשוליה הדרומיים של העיר מצוי אתר הסקי של הר ויטושה, וצריך רק להרחיק מרחק 20 דקות נסיעה מהמרכז כדי לטפס למרומי שלושת הקילומטרים שלו וליהנות ממסלולים אטרקטיביים וזולים במיוחד. לאורכו של מסלול הרכבל מצויות שלוש תחנות עצירה וניתן לצאת מהן למסלולי הליכה שונים ומגוונים ביערות המשתרעים לכל עבר.