גילי חסקיןתוצאות הבחירות והסוציאליזם הישן
כתב: גילי חסקין
עם ישראל, כמו הפרשנים המדיניים, עדיין מנסה להפנים את תוצאות הבחירות. על המנצח הגדול אין עוררין. יאיר לפיד, שהגיע לפוליטיקה היישר מתחום העיתונות, קוצר 19 מנדטים. אדם בעל ניסיון אפסי בתחום הציבורי הופך לראש המפלגה השנייה בגודלה וכנראה גם השותף הבכיר בממשלה. אין ספק שמגיע לו זר של שושנים (צריך לומר וורדים, אבל הביטוי כבר השתרש).
את זר הקוצים מרבים הפרשנים להכתיר על ראשו של בנימין נתניהו. 'הליכוד-ביתנו' בראשותו ספג מכה כואבת, למרת שלא התמודד נגדו מועמד בעל שיעור קומה. מול חוסר הניסיון של לפיד ויחימוביץ', מול הרקורד הכושל של לבני ומול הקיצוניות המשיחית של בנט , הוא הצליח להביא רק 31 מנדטים ומתוכם רק 20 הם של מפלגתו – 'הליכוד'. דומה ואין עוררין על ניצחון פירוס של נתניהו, אבל אני סבור שהוא חייב להיות נדיב ולהעביר את הזר, או לפחות את חלקו, לראשה של יריבתו, הטוענת שלי יחימוביץ'. מי שטענה לכתר ראשות הממשלה ותיאלץ להסתפק בכתר קוצים.
על פניו, מבחינה מספרית טהורה, 'העבודה' בראשותה הגדילה את כוחה. היא הובילה מפלגה בת 8 מנדטים ל-15 מנדטים. כמעט הכפילה את מספר נבחריה. אולם מדובר באחיזת עיניים. מדובר למעשה במפלה, שהרי לנגד עינינו התפוררה 'קדימה' ואיבדה 26 מנדטים. מרבית מצביעי 'קדימה', בניגוד לנציגיה בכנסת, לא הגיעו מ'הליכוד', אלא מתוך מחנה ה"שמאל -מרכז". מדובר באנשים בעלי דעות מתונות, שמאסו באהוד ברק והלכו שולל אחרי הסלוגן המוצלח של אייל ארד: "ציפי או ביבי", סיסמא קליטה שגרמה אפילו לחברי קיבוצים של "השומר הצעיר" להצביע בעד עתניאל שנלר וצחי הנגבי. מנהיג ראוי, בעל אישיות כובשת, תפישה כלכלית ריאלית ועמדה מדינית ברורה היה קוטף את המנדטים הללו היישר לזרועות מפלגתו. אולם זה לא קרה. המצביעים הללו לא הצביעו בעד הנבחרת המרשימה של 'העבודה', אלא מצאו מפלט בזרועותיהם של "יש עתיד' ושל 'התנועה'.
אין לכך סיבה אחת כמובן. פרשנים מנוסים ממני זקפו את הכישלון לחובת אישיותה הבעייתית של יחימוביץ', כפי שבאה לידי ביטוי בפרשת אורי שגיא, לחובת הקמפיין המאד נרקסיסטי , כמעט צפון קוראני, שניהלה, בניסיון הנלעג לחזר אחרי מתנחלים וחרדים ובעיקר לחובת הימנעותה מלעסוק בנושאים מדיניים – ביטחוניים. בפאראפרזה על סיסמתו של ביל קלינטון: "זה הביטחון, טמבל".
לעניות דעתי, סיבה משמעותית נוספת שגרמה לציבור לא להצביע ל'עבודה' היא הסוציאליזם המיושן של יחימוביץ'. סוציאליזם בולשביקי שמסרס תחרות ומעודד מעורבות מקסימאלית של הממשלה במשק. מעורבות שהיתה יפה לימים של הקמת המדינה, אך לא מתאימה לעולם המודרני.
אמנם, מעת לעת, כמו בראיון ל'דה-מארקר', יחימוביץ' עטתה על עצמה תחפושת יותר מציאותית, אולם היא נשארה בהווייתה ניאו-מרקסיסטית אדוקה, שפעם גם הצביעה לחד"ש. היא מתנגדת לתחרות, לכלכלת שוק, להפרטה, להורדת מכסים וליבוא מתחרה. תמיד היתה בעד ממשלה גדולה, בעלת תקציב ענקי ומסים עצומים, שתנהל הכול מלמעלה.
יחימוביץ' הובילה הצעות חוק פופוליסטיות וסיסמאות צעקניות שמזכירות את הקריאות הקולניות שהושמעה בימי המחאה החברתית העליזים, נגד "עשר המשפחות העשירות", לכאורה, מקור תחלואי המדינה. ססמא זולה שהזכירה לי את הביטוי "הכה ביהודים והצל את רוסיה". כאילו שעדיף שיובילו את המשק עשרה פקידי הסתדרות. גברת יחימוביץ' ניסתה למתג את עצמה כמגנת החלשים, כביכול. אולם היא תמכה בנוחי דנקנר, שביקש לחזק את מונופול המלט "נשר", ואפילו פסקה ש"מונופול זה לא תמיד רע". אפשר להזכיר כאן את התנגדותה למחאת הקוטג'. מבחינתה, שכולנו נשלם 7.3 שקלים עבור קופסת קוטג' ואף יותר, העיקר שהיא תקבל את תמיכת הוועד של תנובה. לא אכפת לה אפילו שקרן איפקס, ששולטת בתנובה, תמשיך להרוויח מיליונים רבים על חשבון האזרחים. אפשר להזכיר איך התנגדה למבצע של רמי לוי "עוף בשקל", והכול מתוך אי הבנה טוטלית של תורת הכלכלה.
יחימוביץ' אמנם אמרה מעת לעת שהיא בעד תחרות, אבל בו בזמן היא מתנגדת להקמת תחנות חשמל פרטיות. היא דיברה בעד התייעלות, אך גם הביעה התנגדות לפיטורי אלפיים העובדים המיותרים בחברת החשמל, שבגינם כולנו, כולל העניים, משלמים מחיר חשמל מופקע. לא צריך להיות גאון כלכלי כדי להבין שכאשר נמצאים בחברת החשמל אלפיים עובדים מיותרים, האזרחים כולם, משלמים את שכרם דרך החוב האדיר של חברת החשמל – 63 מיליארד שקל, שהמדינה תיאלץ יום אחד להחזיר מהתקציב, או דרך העלאת תעריפים דרמטית. היא גם לא צייצה נגד המשכורות התפוחות של עובדי הנמלים, הגבוהות עשרת מונים מאלו של הרופאים או המרצים באוניברסיטאות.
יחימוביץ' שכל כך דואגת לאזרח הקטן משרתת את "החתולים השמנים", כלומר הוועדים הגדולים שמסובבים את המדינה על אצבעם אותנו וגורמים למחירים הגבוהים במשק. כפי שהסביר הכתב הכלכלי של הארץ, נחמיה שטרסלר, בגללם אנחנו משלמים בעצם "מס חשמל", "מס רשות הנמלים", "מס רשות שדות התעופה" ו"מס בנקים". צריך גם להבין שאנחנו משלמים יותר עבור כל המוצרים במשק עקב העיצומים האינסופיים בנמלי ישראל, ומשלמים יותר ריבית ועמלות, עקב עודף כוח האדם בבנקים.
ההגנה על הוועדים הגדולים ועל הקביעות הטוטאלית במגזר הציבורי והמונופוליסטי, היא מהות הסוציאליזם המיושן של יחימוביץ'. היא תומכת בחזקים ביותר, במקושרים ביותר, במונופוליסטים ובבעלי המשכורות הגבוהות, על חשבון כל האזרחים שמקבלים שירות גרוע ונאלצים לשלם מסי עתק כדי לממן את הוועדים האלה. יחימוביץ' טוענת שמס החברות האפקטיבי שלנו נמוך מדי, אך היא לא מבינה שהדבר קשור לחוק של עידוד השקעות הון, הנחוץ להאצת גלגלי המשק.
במלים אקטואליות: יחימוביץ' בעד המודל היווני שקרס והתמוטט, לעומת המודל השוודי שמקדש את התחרותיות ואת הגמישות בשוק העבודה, תוך כדי מתן הכשרה מקצועית לכל מפוטר.
היא פשוט אינה מבינה, שהורדת מכסים מכניסה תחרות, גורמת להתייעלות ומורידה מחירים. היא אינה מבינה, שפתיחת המשק גורמת לצמיחה ולצמצום האבטלה – בדיוק כמו שקרה בשנות ה-90, כשהורדו המכסים על מוצרי טקסטיל ומוצרי חשמל. למרבה הפרדוכס היא ביקרה את בנימין נתניהו בגלל "חריגה מיעד הגירעון", אבל לכל אורך הקדנציה היא שהובילה וגם תמכה בהגדלה קיצונית של הוצאות הממשלה בכל נושא ותחום. רעיונותיה לגייס עשרות מיליארדים לתוכניותיה הגרנדיוזיות מן ההון השחור, מנותקים מכול מציאות.
מעבר לכישלון של יחימוביץ', שבא בין היתר כי הציבור הבין את הזיוף שלה, יש כאן כישלון של הגישה הסוציאליסטית, גם אם אינה מזויפת, כמו אצל יחימוביץ'. השמאל הציוני-מדיני, בראשות זהבה גלאון ממר"צ משמיע קול רם וברור. גלאון אינה מהססת לומר את האמת שלה בכול הקשור לשטחים וליושביהם. היא מסבירה שהסכם הוא אינטרס שלנו, ש"השטחים" הם נטל ולא נכס. שחייבים לפנות התנחלויות ולחלק את הארץ, כולל ירושלים, אחרת נהפוך למדינת אפרטהייד המצויה במלחמה מתמדת, או חלילה למדינה דו לאומית. זוהי גישה הומנית שאומרת שמגיע לפלסטינים עצמאות, דגל, כבוד, חופש תנועה וחופש כלכלי, כמו לנו. אבל גם גישה ריאלית שמבינה שאין דרך להיות דמוקרטים ולשלוט על מיליוני בני אדם, ללא אזרחות. לכן מר"צ תשאף לפתרון צודק של שתי מדינות לשני עמים. אולם יש לזכור שמר"צ, שמתגאה בהכפלת כוחה, קיבלה רק מחצית ממה שקיבלה ב-1973 שולמית אלוני, ליברלית בהשקפתה, מגובה במפלגת 'שינוי' הישנה, ששילבה שמאל מדיני וימין כלכלי. ייתכן ומצביעי "מרץ" עזבו אותה לא רק בגלל ייאושם מהפלסטינים אלא גם מהתנגדותם לשמאל הכלכלי. לסוציאליזם הישן.
כמו יחימוביץ', גם גלאון וחבריה רוצים מדינה שקובעת הכול ושולטת בכל, עם תקציב ענק, מסים גבוהים. הם מעדיפים הלאמה על הפרטה; מכסים על תחרות; קביעות על גמישות. זו תפישה שתביא לפיגור כלכלי, לגירעון תקציבי גדל והולך, לאבטלה גדולה, ליותר עוני, יותר פערים ויותר חלשים. זו תפישה שפוגעת באדם, ולכן היא אינה הומאנית. אנשים מערבבים לעיתים בין סוציאליזם לבין רווחה. בין קפיטליזם לבין דיכוי. הקפיטליזם הוא הכוח המניע את הכלכלה, הוא הגורם לפריחה, הוא הגורם להתעשרות, שמספקת פרנסה לרבים. הקפיטליזם הוא זה שעודד את גילוי העולם, הוא זה שהביא את העולם המערבי למה שהוא. אכן, קפיטליזם אינו צריך להיות חזירי. הוא זקוק לבלמים ואיזונים, כמו למשל חמלה, שבאה לידי ביטוי במדיניות רווחה, אבל אין לזה קשר להתערבות בוטה מדי של הממשלה במשק, כפי שמציע השמאל הכלכלי. הסוציאליזם אינו יותר הומני מאשר הליברליזם. הסוציאליזם מעלה על נס את השוויון שצריך להיות בין בני האדם ואילו ההומניזם הליברלי משליך את יהבו על מתן חירות רבה לכול בני האדם כפרטים.
דווקא כלכלת שוק היא כלכלה הומנית. היא תומכת בממשלה מרוסנת, במסים נמוכים, ובביורוקרטיה מוגבלת. היא שמה את האדם במרכז ומעודדת אותו ליצור, להתפתח, ולעמוד בזכות עצמו בלי להיות נסמך על שולחן הממשלה. רק כלכלה חופשית יודעת איך להגדיל את העוגה; על ידי משיכת משקיעים והגדלת הרצון לעבוד, ליזום ולהרוויח, וכאשר העוגה גדלה, יש מספיק משאבים כדי להפנותם למדיניות רווחה: לקשישים, לחלשים ולנזקקים.
גיל, ברכות על מאמר מלומד ומנומק שקיבל פרספקטיבות משודרגות בזכות כתיבתו בארצות הקור. עדיין שתי הסיבות המדוייקות הן העלמת נושא השלום בקמפיין, והאופי הבעייתי של שלי שלא שונה בהרבה מברק לצערי.
מאיר שלום
מסכים לגמרי. התייחסתי לשתי הנקודות החשובות הללו במאמרי. אבל חשוב היה לי להוסיף את גישתה הסוציאליסטית המוטעית והלא כנה
קשקוש אחד גדול. יש כאן כל כך הרבה שקרים וסילופים מגמתיים, שאין שום סיבה לתגובה יותר מעמיקה והוגנת. אבל לטובת הקוראים שהגיעו עד הנה, מעט נתונים: החמדנות השתלטה בכל מדינה שבה הונהגה השיטה הקפיטליסטית. וגם בישראל. וכך הגענו למצב שבו 50% מהעובדים בארץ מרוויחים פחות מ- 6,000 שקל, ובעשירונים ה- 8 וה- 9 מרוויחים 15,000 שקל. אבל לעומת זאת, ב- 2009 היו בארץ 3 מיליארדרים, וב- 2012 כבר יש 17 מיליארדרים. נוספו לנו 14 מיליארדרים ב- 3 שנים!!! זה אומר שההון מתרכז במעט מאוד ידיים, וגם אם הוא מייצר מקומות עבודה, הוא מייצר עובדים עניים. התפיסה הסוציאל-דמוקרטית מבקשת לפתח שוק חופשי יחד עם צמצום אי-השוויון השערורייתי הזה. שוק חופשי, תחרותי, משגשג, שבו ההון לא יתרכז בידיים בודדות, אלא שרבים רבים יהנו ממנו. אז תשכחו ממה שכתב גיל. דבריו הם פשוט קשקוש אחד גדול.
גילי חסקין אתה מבין הרבה יותר בארגון והדרכת טיולים, מאשר בפוליטיקה או בכלכלה. אומנם ישנם דברים מסוימים בכתבה שאני מסכים אתם, ויש לך זווית ראיה מעניינת. אבל אתה רואה את העיניינים בשחור-לבן, ולא לעומק. חבל, כי אנשים באמת מאמינים בך, והרבה מדבריך אינם נכונים (אני מאמין שבתום לב).
לקרוא ל"כלכלת שוק" הומנית? אפילו לא מצחיק. ואם אתה מסתמך על שטרסלר הקפיטליסט הקיצוני, מצבך באמת קשה