תולדות קמבודיה

 

עמה הקדום של קמבודיה, העם הקהמרי, שהקים ממלכות על פני שטח נרחב בחצי האי הודו-סין, היה בין הראשונים בדרום מזרח אסיה אשר אימץ את הדתות והלכי הרוח שהגיעו מהודו. במאות האחרונות שלפני ספירת הנוצרים התיישבו מהגרים הודים בחופי קמבודיה, וגרמו להרחבת ההשפעה התרבותית, הדתית, והחשיבה הפוליטית ההודית על הקהמרים. ראשיתה של קמבודיה בממלכת פונאן  ,(Funan) שנוסדה במאה ה-1 לספירה על ידי מהגרים מהודו, בתוספת גורמים מקומיים, על דרך המסחר בין סין להודו.

מהמאה ה-1 עד תחילת המאה ה-7 הייתה קמבודיה חלק מממלכת פונאן, ממלכה גדולה בדרום מזרח אסיה שמוקדה בדלתא של המקונג וחלשה על דרכי הסחר בין הודו לסין. (המילה 'פונאן' היא סילוף סיני של המילה  Pnhom  הוראתה גבעה). בממלכה הייתה השפעה הודית חזקה (השפעות הינדואיסטיות ומהיינה בודהיזם  גם יחד)  ושפתה הייתה סנסקריט. פונאן הייתה היחידה הכלכלית הגדולה הראשונה בדרום-מזרח אסיה. כלכלתה התבססה על נהר המקונג והתקיים בה סחר עבדים. ממלכה זו התפוררה במאה ה-6.

הכוח החדש הנודע בשם צ'נלה (Chenla), התחלקו לצ'נלה יבשתיים (בצפון) וצ'נלה ימיים (בדרום, מפרץ תאילנד). בתקופה זו פלישות וכיבושים מצד ג'אווה. בתחילה הייתה זו מדינת חסות של פונאן, בהמשך ממלכה נפרדת, ולבסוף (802 לספירה) צמחה מתוכה האימפריה הקמרית שבלעה את ממלכת פונאן המקורית ושלטה באזורים נרחבים המשתרעים על פני קמבודיה, וייטנאם, לאוס, תאילנד ומיאנמר של היום. במשך מאה השנים הבאות, נוטשת המדינה הקמבודית את זיקתה להינדואיזם, שהתקיים לצד הבודהיזם המאהיני, מאז המאה ה- 9. השימוש בסנסקריט הפסיק בתחילת המאה ה- 14 והוחלף על ידי השפה הקדושה פאלי.

מראשית המאה ה-9, עד ראשית המאה ה-13. ראה בהרחבה : מקדשי אנגקור.

על התקופה ההיא מספר צ’ו טא–קואן הוא שמו הקמבודי של שגריר סיני בשם זוהו ד’זואן. מתרגם הרשימות, אליעז חן, בחר לפרסם את הספר בשמו הקמבודי של המחבר, "מנהגי קמבודיה"" "כאשר המלך עוזב את ארמונו, אנשי הצבא מובילים את התהלוכה, ואז באים הדגלים, הכרזות, המוזיקה. שלוש–מאות או חמש–מאות נערות הארמון, לבושות בעליצות, פרחים בשערותיהן ונרות בידיהן, מרוכזות בטור נפרד. הנרות דולקים גם באור יום. אחריהן מגיעות נערות אחרות, אוחזות כלי זהב וכסף מהארמון ואוסף שלם של תכשיטים בעיצוב מיוחד מאוד… שומרי הראש של הארמון אוחזים מגנים וכידונים. גם אלו ערוכים בנפרד. בעקבותיהם באו מרכבות הרתומות לעזים ולסוסים, כולם מקושטים בזהב, ושרים ונסיכים רכובים על פילים, ולפניהם נושאי שמשיות בצבע שני, רבות מספור. מאחור התקדמו נשות המלכות והפילגשים באפיריונים ובמרכבות, או רכובות על סוסים או פילים… לבסוף הופיע השליט, עומד בזקיפות על פיל ואוחז בידו את החרב הקדושה."

במאות 14-15 ניכרה ירידה בעושר ובכוח של הקהמרים, גם בגלל פלישות חוזרות ונשנות מתאילנד. דבר שהיקשה מאד על תחזוקת תעלות ההשקיה עליהן מתבססת אספקת המזון של אנגקור. בין המאה ה-15 והמאה ה-19 חוותה קמבודיה תקופה של שקיעה ממושכת ואובדן טריטוריה הדרגתי. באותן שנים חוותה קמבודיה שליטים מתחלפים, שושלות יורדות ומלחמה בלתי פוסקת עם התאים.

פעם אחת הקהמרים הודפים מערבה לעבר הבירה התאית איותיה (שהיתה כבושה על ידי הבורמזים). עד שהקהמרים הוכנעו על ידי התאים ב-1594.

הקהמרים נטשו את אנגקור והעבירו את בירתם לסביבות פנום פן. הכיבוש סימן את שקיעתה של קמבודיה העצמאית, והפיכתה לכלי משחק במאבקי כוח באזור דרום מזרח אסיה בין סיאם (כפי שנקראה אז תאילנד) ווייטנאם.

המלך הקמבודי סאתה ביקש את עזרת הפורטוגלים והספרדים שהחלו לפעול באזור במאה ה- 16. הם הסתכסכו עם מחליפו צ'ונג פרי,לבסוף התקיפו והרגוהו. אחר כך מינו לכס את אחד מבניו. כתוצאה החלה התנגדות לספרדים, דבר שהוביל לרצח נציג ספרדי בפנום פן. אחיו של סאתה עולה לשלטון בעזרת התאים.

קמבודיה נהנתה מתקופה קצרה של פריחה במאה ה-16, כאשר מלכיה, אשר בנו את בירותיהם באזור דרום מזרח הממלכה, שבו זורם נהר המקונג, קידמו את המסחר באזורים אחרים של אסיה. בשנת 1533 הגיעו לראשונה מיסיונרים פורטוגזים לארץ, והקימו בה מיסיון, ומאז זכתה קמבודיה לנוכחות פורטוגזית וספרדית קבועה על אדמתה. וייטנאם סיפחה את אזור הדלתא של נהר המקונג במאה ה-17, וקמבודיה איבדה בכך את נחלותיה העשירות ביותר ואת המוצא לים. ב-1786 ניתן סיאם השתלטה על כל קמבודיה והפכה אותה לארץ חסות.

ב-1863-1800 חוותה תאילנד סדרה של מלכים חלשים, שעל מנת להתגבר על תככים מבפנים, נזקקו לעזרת השכנים: תאילנד או ווייטנאם. ווייטנאם סייעה תמורת מתן אישור לווייטנאמיים להתיישב בכל האזור שהיום הוא דרום ווייטנאם (והיה אז חלק מקמבודיה), היום נקרא האזור על ידי הקהמרים "קמבודיהתחתית". במערב השתלטו התאים על הפרובינציות באטאם באנג וסיאם ריפ. בסוף המאה ה- 18, היתה לתאים השפעה חזקה על משפחת המלוכה הקמבודית. אחד המלכים אפילו  הוכתר בבנקוק.  

החל מ– 1870 – הצרפתים לוחצים להגברת שליטתם בענייניה הפנימיים של קמבודיה. ב- 1863, שספינות מלחמה צרפתיות הכריחו את המלך נורודוםהראשון (1860-1904), שהיה אז בן ארבע, לחתום על קבלת המרות הצרפתית – פרוטקטורט, וקמבודיה, יחד עם ווייטנאם ולאוס הפכה להודו-סין הצרפתית. הפרוטקטורט הצרפתי חיסל את ההשפעה הדואלית של ווייטנאם ותאילנד. המלך היה ממנה שרים ומושלי מחוזות, אך השלטון האמיתי היה בידי הצרפתים.

בהדרגה הפך השלטון הצרפתי לגלוי ומפורש יותר. בשנת 1918 הסתיימה מרידה כנגד השלטון הצרפתי בכך שהמלך סיסובאיט הורה למורדים להניח את נשקם, בתמורה להחזרת המצב לקדמותו. במשך 20 השנים הבאות, מנהיגים קמבודים שראו יתרון בכניסת הכוחות הצרפתים, העבירו לידיהם את ניהול האדמיניסטרציה השוטפת. במקביל, הצרפתים תמכו בנורודום ומשום כך הוא שלט בבטחה כזאת, שלא היתה מאז תקופת אנגקור. המלך ביסס את מעמדו בכיוון סמליות גדולה יותר של בית המלוכה. דיכא כל ניסיון להתפתחות אופוזיציה.

ראו באתר זה: השלטון הצרפתי בהודו-סין.

במהלך מלחמת העולם השנייה המשיכה צרפת של וישי לנהל את קמבודיה בהסכמתה של יפן, כאשר כוחות צבאיים יפנים חנו בטריטוריה הקרויה "הודו סין הצרפתית" אשר קמבודיה הייתה חלק ממנה.

בשנת 1941 עלה לשלטון המלך הצעיר נורודום סיהאנוק אשר תהיה לו השפעה מכרעת על גורלה של קמבודיה בשישים השנים הבאות.

המלך נורודום הוחלף על ידי המלך סיסווואט (1927-1904) שהוחלף על ידי המלך מוניוונג (1941-1927) התנועה הלאומית הקמבודית נולדה למעשה רק  במלחמת העולם השנייה. המנגנון הצרפתי נשאר על כנו, אך בפועל שלטו היפנים. כאשר המלך מוניוונג מת (1941) המושל הצרפתי של הודו-סין, (שהיתה כבושה על ידי היפנים) מינה את הנסיך סיהאנוק בן ה-18, אשר תהיה לו השפעה מכרעת על גורלה של קמבודיה בשישים השנים הבאות. בתום המלחמה שבו הצרפתים והפכו את קמבודיה ל"אזור אוטונומי בתחוםהשליטה הצרפתי". כמה שהדבר ייראה מוזר, לא היתה, בכל ההיסטוריה של קמבודיה, תקופה רגועה, שבעה וחפה מזדון, כמו תקופת השלטון הצרפתי.

בשנת 1945 ידעה קמבודיה תקופה חולפת של עצמאות, כאשר כוחות יפן ווישי נסוגו מן הממלכה, וכוחות בעלות הברית טרם נכנסו אליה. לאחר ששבו הצרפתים לשלוט בקמבודיה, החל סיהאנוק במשא ומתן על עצמאותה של קמבודיה. ב-6 במאי 1947 הוכרז על חוקה חדשה לקמבודיה, אשר הוכרזה כמלוכה קונסטיטוציונית ובה אספה לאומית נבחרת וממשלה האחראית כלפיה, בנוסח הצרפתי. באוקטובר 1953, לאור המלחמה שנוהלה כנגד השלטון הצרפתי בדרום מזרח אסיה, הושג הסכם חלקי. סיהאנוק הכריז על עצמאות וחזר כמנצח לבירה פנום פן. בה בעת נוהלה לחימה על ידי הקמבודים והצרפתים כנגד כוחות וייטנאמים (כוחות הוייטמינה) אשר ניסו לחדור לממלכה ולהקים בה בסיסים.

ינואר 1953 – המלך סיהנוק פיזר את הפרלמנט הכריז משטר צבאי. הכרזת עצמאות ב- 9.11.1953  הוכרה על ידי ועידת ג'נבה ב-1954.

בעת מלחמת צרפת בהודו-סין, פלשו כוחות ה'וויטמינה' לקמבודי וסייעו לתנועת הקהמר-איסאראק (קמבודיה החופשית), שנלחמה בממשלה. המשיכו מאבקים בין סיהנוק והאופוזיציה.  

ב- 1955 סיהאנוק הקים מפלגה חדשה: "קהילת האנשים הסוציאליסטים". הוא זכה בכל הקולות בבחירות ספטמבר 1955. שלט בקמבודיה במשך 15 שנה. למעשה אביו היה המלך והוא ראש הממשלה. אביו מת ב 1960 והוא הפך גם מלך. לא סמך על האמריקאים ולפיכך נמנע משכניו הפרו אמריקאים – תאילנד ודרום ווייטנאם – הכריז על קמבודיה כמדינה ניטרלית.

עם הזמן, נהייתה קמבודיה פרו קומוניסטית, בהנהגת הנסיך נורודום סיהנוק. ב-1961 נותקו יחסיה עם תאילנד וב- 1965 עם ארה"ב. במקביל, התחזקו הקשרים עם צפון ווייטנאם, הווייטקונג (VC) וסין. אפשר לצבא צפון ווייטנאם ול vc-לפעול משטחה של קמבודיה. אך משנכשל בניסיונותיו לנהל איתם מו"מ על תנאי נסיגתם, עורר התקוממות הצבא. בנוסף, הנהיג מדיניות כלכלית סוציאליסטית. קומם נגדו ימניים, קצינים, עילית עירונית. כולם מאסו בשחיתות הרבה של השלטון. הפועלים והאיכרים התייחסו אליו כחצי- אל. למרות זאת, פרץ מרד חקלאים שמאלניים ב-1967. בעידוד הצבא הנהיג מדיניות דיכוי נגד שמאלנים. ב- 69 הקונפליקט בין הצבא למורדים השמאלניים החמיר. ב- 1969 ארה"ב החלה ליישם תכנית סודית להפצצת בסיסים קומוניסטיים בקמבודיה. [עד אוגוסט 73 חוותה קמבודיה הפגזות מסיביות של האמריקאים, עד שאלו נאסרו על ידי הקונגרס . אלפיים נהרגו].

ראו באתר זה: מלחמת ווייטנאם

מרץ 1970, כשסיהנוק היה בביקור בצרפת, הודח בהפיכה צבאית, פרו אמריקאית, על ידי גנרל לון-נול  והנסיך סיסואט מאטאק (גיסו של סיהאנוק) הפרו אמריקאים. סיהאנוק נמלט לבייג'ין והקים של ממשלה גולה ומינה עצמו לראש התנועה המהפכנית שכונתה על ידי הצרפתים "הקהמרים האדומים" ("קהמר רוז'"). האידאולוגיה של הקמר רוז' שילבה רעיונות קומוניסטיים ומאואיסטיים עם רגשות אנטי-קולוניאליסטים שרווחו בשמאל האירופי, כאשר רבים ממנהיגי התנועה התחנכו בפריז. ב-9 באוקטובר הוכרז על סיום המונרכיה הקמבודית, והמדינה כונתה "הרפובליקה הקמרית" .

השליט החדש נטש את המדיניות הנייטרלית שאפיינה את קמבודיה עד אז והחל מסייע לארצות הברית במאבקה כנגד הווייטקונג וצבא צפון וייטנאם, במלחמת וייטנאם. במשך כשנה הופצצו בכבדות אזורי הספר בקמבודיה על ידי ארצות הברית במטרה להשמיד בסיסי וייטקונג שם. החלו הצקות והתקפות נגד וייטנאמים שגרו בקמבודיה. רבים ברחו. התוצאה הייתה כי מאות אלפי פליטים מאזורים אלו נמלטו אל הערים, ונוצרו צפיפות, רעב ועוני. לון נול, היה שליט בלתי פופולרי, וכוחם של מורדי הקמר רוז' עלה.

למרות העזרה האמריקאית המסיבית, לון נול לא הצליח נגד צבא הקמר רוז' (נקרא גם הצבא הלאומי של קמפוצ'יאה הדמוקרטית) אשר נעזר בצבא צפון וייטנאם ונתמך על ידי סיהאנוק, אשר גלה בבייג'ינג, התקיף את צבאו של לון נול וזכה עד מהרה, בתחילת שנת 1975, להישגים משמעותיים ולשליטה ברובה של קמבודיה. חלקים נרחבים מהארץ נפלו לידי המורדים והרבה בירות פרובינציאליות נותקו מפנום פן.

ממשלת צפון וייטנאם סירבה לדרישתו של לון נול להסיג את חיילי צבאה משטח קמבודיה. ארצות הברית החלה לספק תמיכה לצבאה של קמבודיה, אשר נלחם עתה הן כנגד צבא צפון וייטנאם והן כנגד מורדי ה-CPK. באפריל 1970 הכניסה ארה"ב צבא לקמבודיה, כדי להילחם בכוחות צפון-ווייטנאם והווייטקונג. התוצאה- הויאטנמים הקומוניסטים נסוגו פנימה לתוך הג'ונגלים ועל ידי כך מסכנים את השלטון הגנרל לון נול יותר מאשר קודם. כוחות צפון-ווייטנאם, יחד עם התנועה הקומוניסטית הקמבודית, קהמר רוז'[1] התבססו במזרח קמבודיה ובצפונה, בשטח שכלל את אנגקור. במקביל, השלטון החדש הפך מאד בלתי פופולרי עקב שחיתות המנהיגים. מלחמה פראית פרצה בכל הארץ.

ב-25 באפריל 1970 הכריז נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון כי כוחות אמריקניים ודרום וייטנאמיים נכנסו לקמבודיה על מנת להרוס את בסיסי צבא צפון וייטנאם בתחומה. הסלמה זו במלחמה, אשר הביאה לגל מחאות בארצות הברית, ולמותם של ארבעה מפגינים בקולג' קנט סטייט, הייתה בין הסיבות שהביאו בסופו של דבר לתמיכה הציבורית בסיום המעורבות האמריקנית במלחמות בדרום מזרח אסיה.

המלחמה העמיקה לתוך קמבודיה, כאשר הצבא הקמבודי הולך ומאבד שטח ותמיכה לטובת מורדי ה-CPK. מנהיגות הרפובליקה הקמרית הייתה נגועה בפלגנות, וקרב על השליטה התרחש בין לון נול, לבין בן דודו של סיהאנוק, סיריק מטאק, ולבין מנהיג האספה הלאומית אין טאם. לון נול נותר כשליט בשל כך שאיש לא היה מוכן בשלב זה לקבל את מקומו. בשנת 1972 אימצה קמבודיה חוקה חדשה, ופרלמנט חדש נבחר, והכריז על לון נול כנשיא, אך הדבר לא הביא לסיומה של חוסר האחדות, והשחיתות הממארת אשר אפיינו את משטרו של לון נול.

 המרידה הקומוניסטית המשיכה לצבור תאוצה, וקיבלה עתה סיוע צבאי מצפון וייטנאם. פול פוט ((כינויו של סאלוט סאר), וינג סארי הבטיחו את שליטתם במורדים הקומוניסטים שאומנו בווייטנאם, ורבים מהם "טוהרו" כאות לבאות, כאשר ישלטו גורמים אלו במדינה כולה. בה בעת החלו פול פוט וינג סארי להבטיח את עצמאות המפלגה הקומוניסטית הקמבודית מאחותה הגדולה בצפון וייטנאם. בשנת 1973 הייתה ה-CPK כוח לוחם עצמאי, ושלטה ב-60% משטח קמבודיה וב-25% מאוכלוסייתה.

ניסיונות למשא ומתן בין הממשלה למורדים נכשלו, ובשנת 1974 הצטמצם תחום שליטתו של לון נול למספר אזורים סמוכים לערים ולנתיבים המרכזיים שבין הערים. כשני מיליון פליטים אכלסו את הבירה פנום פן ושתי ערים מרכזיות נוספות.

בשנים 1970-1975 מאות אלפים מתו בקרבות. הקהמר רוג' ממלאים תפקיד חשוב בניסיון להפיל את משטר לון נול. למרות העזרה האמריקאית המסיבית, לון-נול לא הצליח נגד הקהמר רוג'. חלקים נרחבים מהארץ נפלו לידי המורדים והרבה בירות פרובינציאליות נותקו מפנום פן.  עד 1970, בוצעו  3630 משימות הפצצה של מטוסי B-52 בקמבודיה. הרסו מטעי גומי ועוד. עד אוגוסט 1973, הורידו על קמבודיה 540,000 טון פצצות (פי  1.5 ממה שספגה יפן במלחמת העולם השנייה) מעריכים  שהיו 800,000 הרוגים.

בתחילת שנת 1975 החלו הקומוניסטים במתקפה, אשר תוך 117 ימים הביאה לסופה של הרפובליקה הקמרית. כאשר סירב הקונגרס האמריקני להקציב עזרה נוספת, לאחר שרכבת אווירית של אספקה ומזון החלה כבר לפעול, היה ברור כי ימי שלטונו של לון נול ספורים. פנום פן וערים נוספות החלו להיות מופגזות בארטילריה. לאחר מצור ממושך של הקהמר רוז', בהנהגת קיה סאמפאן, על פנום פן. לון –נול נמלט ממנה לארצות הברית ב-1 באפריל 1975. ב-17 באפריל 1975 נכנעה ממשלתו של לון נול לקהמר רוז' והמלחמה הסתיימה וארצות הברית, אשר פינתה את כל כוחותיה מקמבודיה. לאחר חקיקת חוקה חדשה באותה שנה היתה רפובליקת הקהמר למדינת קאמפוצ'ה.

סיהאנוק חזר לפנום פן בספטמבר 1975 כראש מדינה, אך התפטר אחרי שלושה חודשים. הוחזק במעצר בית, לא הוצא להורג רק בגלל דרישת הסינים, שחשבו אותו למועיל.

במשך ארבע שנים אחרי כיבוש פנום פן בידי הקהמר רוז' ב-1975, שרר בקמבודיה משטר אימים, מן האכזריים ביותר שידעה העת החדשה. היתה זאת אחת התקופות האכזריות בהיסטוריה של החברה האנושית.

האידאולוגיה של הקמר רוז' תוארה כשימוש באמצעים סטליניסטים להשגת מטרות מאואיסטיות. האמצעים היו השמדה של מעמד שלם של בני העם הקמבודי, מעמד תושבי הערים. מטרת הקמר רוז' הייתה ליצור חברה כפרית אוטופית ללא מעמדות.

מטרה זו ניסו הקמר רוז' להשיג באמצעות ריקונן של הערים מתושביהן, סגירתם של בתי הספר, בתי החולים והמפעלים, חיסול מערכת הבנקאות והמטבע, הוצאת הדת אל מחוץ לחוק. נאמן לתפיסתו בדבר קומוניזם אגררי פרימיטיבי, פינה הרופא פול פוט בכוח את תושבי הערים אל האזורים הכפריים, החרים את רכושם, החזיק אותם נגד רצונם במחנות עבודה והעבידם בעבודות כפייה. תוך שבועיים אולצו כל תושבי הבירה והבירות הפרובינציאליות, כולל מי שהיה בבתי חולים, לעזוב את בתיהם. צעדים אלו הוצדקו בכך שהאוכלוסייה הייתה על סף רעב, שכן הכפרים התרוקנו מתושביהם בהפצצות האמריקניות.

 אנשים הוצעדו לעבר השדות והפכו לפועלים ועבדים, מכינים שדות, מטפלים בתעלות השקיה וכו', במשך 12-15 שעות ביממה. דינו של אי ציות היה מוות. השלטון ניתק את קשרי התחבורה והדואר עם העולם. הפסיקו טיסות בינלאומיות (למעט הטיסה לבייג'ינג), למעשה ניתוק מוחלט מיתר העולם.

 מדיניות זו, נודעה בשם "שנת אפס" לפי הצהרתו של מנהיג התנועה פול פוט, הביאה למותם של מיליוני קמבודים בהוצאות להורג, עבודות כפייה ורעב.

כל מי שנחשד בקשר עם המשטר הקודם, הוצא להורג, ועמו בני משפחתו שהיה בעל קשרים למשטר הישן, אנשי מקצועות חופשיים, אינטלקטואלים וכן את הקמבודים שהיו ממוצא וייטנאמי. מספר הנרצחים מוערך ב-1.7 מיליון איש, כחמישית מאוכלוסיית קמבודיה. ההוצאות להורג נערכו בדרך כלל באזורים שכונו בשם שדות הקטל. בכל רחבי קמבודיה הוקמו בתי כלא למתנגדי המשטר, כשהמפורסם שבהם שכן במבנה בית ספר ישן בפנום-פן וכונה בשם S21 או טול סל

קיימים פרטים מועטים על תקופה זו. ידוע שבמהלכה נהרגו ומתו – ברעב ובמחלות -בעיקר מקרב המתנגדים, הקשישים והחולים. מרכיבי משקפיים הוצאו להורג כי נחשדו כ"אינטיליגנטיים". במשך ארבע השנים הבאות עונו ונרצחו מאות אלפים, ביניהם רוב השכבה המשכילה. אלפי בני מעמד בינוני, שדיברו שפה זרה, הוכרזו כפרזיטים.

הקהמרים טענו לבעלות לגיטימית על דרום ווייטנאם. פלישות שלהם לווייטנאם השאירו אחריהם מאות הרוגים. המאבק בין קמבודיה לווייטנאם הושפע במידה רבה מן המאבק הבין גושי בין סין, שתמכה בקמבודיה, ובין ברית המועצות שתמכה בווייטנאם. ב- 25 בדצמבר 1978 פלש לקמבודיה . צבא ווייטנאם, מחוזק לאחר יציאת הכוחות האמריקאיים והתחיל את מה שכונה אחר כך "מלחמת הודו-סין השלישית". הוא נהנה מגיבוי סובייטי ותומך בתנועת המורדים המקומית – "החזית הלאומית המאוחדת של קאמפוצ'ה למען הצלה לאומית". אף על פי שמשטר פול פוט נתמך על ידי סין, לא נחלצה בייג'ין לעזרתו, כאשר פלשו הווייטנאמיים.

 ב-7 בינואר 1979 הם כבשו את פנום פן והפילו את ממשלתו של פול פוט. רבים מאנשי משטרו של פול פוט ערקו אל שורות הכובשים, ויצרו את השלד לממשל החדש, שהיה ממשלת בובות קומוניסטית בחסות וייטנאם. הוייטנאמים מינו לשלטון שני קציני קהמר רוג' לשעבר, פרו ווייטנמיים: הון סן (Hun Sen) – שערק לווייטנאם ב- 1977 – והנג סאמרין – שערק ב- 1975. חלק ממשפחות הקמר רוז' נמלטו ליער, עם אזרחים שחטפו להגנתם. פול פוט ורבים מאנשי תנועתו נמלטו אל עבר הגבול עם תאילנד והמשיכו במלחמה. אלמנטים מצבא תאילנד העניקו להם חסות, שכן הם נחשבו לאויביה של ברית המועצות. בשנת 1985 החליף קיו סמפן רשמית את פול פוט כמנהיג הקמר רוז'. בשנים אלו נלחמו כוחות רבים, ובהם הקמר רוז', נגד משטר הכיבוש של וייטנאם בקמבודיה.

פול פוט הודח כשהטנקים הוייטנאמים התקרבו לפנום פן, הקהמר רוג' ברחו מערבה, לאזור גבול תאילנד. ישב  (בליווי אשתו החדשה) שנים רבות בתאילנד (בפרובינציה טארת), ופקד על כוחותיו החמושים בנשק סיני.

בדצמבר 2004 פורסם כי ארבע משפחות מהקמר רוז', אשר נמלטו לג'ונגל בקמבודיה בשנת 1979 מחשש פלישת צבא וייטנאם לאזור, יצאו ממנו אחרי 25 שנה. המשפחות, שנכנסו לג'ונגל כקבוצה המונה 12 אנשים, יצאו ממנו מונים כ-34 נפשות. קבוצה זו נמנעה מכל קשר עם העולם החיצון מחשש שצבא וייטנאם יעלה על עקבותיהם ויהרגם[2].

הקהמר רוז' הנסוגים השאירו אחריהם אדמה חרוכה, תרתי משמע. הם שרפו את מצבורי האורז והותירו אחריהם רעב ומחלות. בדצמבר 1978, סיהאנוק טס לביג'ינג למנוע את נפילתו בידי הממשל החדש. בעקבות המלחמה ב-1979 לא קצרו ולא שתלו אורז. באמצע השנה היה מחסור במזון ורעב. מאות אלפי קמבודים נמלטו לתאילנד והוכנס כוח או"ם.  במשך שנות ה-80, תאילנד תמכה בקהמר רוג', משום שראו בהם כוח מאזן לוייטנאמים. התאים סיפקו בעיקר אוכל והסינים נשק.

המלחמה בין הקהמר רוז' לבין ווייטנאם נמשכה וב- 1982 סיהאנוק הסכים, אחרי לחץ סיני, להנהיג חזית פוליטית וצבאית, שתפעל כנגד הנוכחות של 170,000 חיילים וייטנאמים). שלש הסיעות הקמבודיות הגולות, לרבות הקהמר רוז', כוננו את "ממשלת הקואליציה של קאמפוצ'ה הדמוקרטית".(CGDK) היא קבלה מושב באו"מ, והמערב סייע לכוחותיה בניסיונם לאלץ את כוחות ווייטנאם לסגת. הגנרל פולפוט (שפרש לפנסיה ב-1985) נשאר למעשה מנהיג הקהמר רוג'.

ב- 1985 פתחה ווייטנאם במתקפה כללית של הוייטנאמים,. הקהמר רוג' עוברים ללוחמת גרילה: הפגזות, אלפי מוקשים, התקפות בדרכים, פיצוץ גשרים, חטיפת מנהיגי כפרים, רצח עובדי ממשלה, מורים. אזרחים שחיו באזורי שליטתם הפכו להיות פועלי כפיה.

האסיפה הלאומית הקמבודית שהתכנסה בפנום פן במאי 1989 החליטה על שינויים בחוקה. משם המדינה נמחקו המלים "רפובליקה דמוקרטית עממית", והוכנס השם "מדינה עצמאית, ריבונית, דמוקרטית, ובלתי קשורה לגוש כל שהוא".

בחודשים יולי ואוגוסט 1989 נפגשו בפריז, בחסות מזכ"ל האו"ם, נציגי 18 מדינות וכן ארבע המפלגות הקמבודיות העיקריות, כדי לדון בעתידה של קמבודיה לאחר שחרורה מן הכיבוש הווייטנאמי. מטרתם הייתה ליצור משטר יציב שימנע את שובם של הקמר רוז' ויספק לעם הקמבודי הגדרה עצמית ראויה. הוועידה הצליחה להתקדם במתן ערבויות בינלאומיות לעצמאותה של קמבודיה ולניטרליות שלה, תכניות לשיקום הפליטים, ובנייה מחודשת של הכלכלה הקמבודית.

בספטמבר 1989 הכריזה ווייטנאם על נסיגת כל כוחותיה מקמבודיה (למען הקטנת בידודה הבינלאומי). אך המלחמה נמשכה, בין כוחות רוה"מ הון סן, ובין לוחמי הגרילה של  .CGDKיש ראיות שחיילים וייטנאמים במדים קמבודיים המשיכו בנוכחותם לתוך 1990.

למעלה מאלפיים קמבודים נהרגו בקרבות, לפחות 150,000 הפכו לפליטים. בתהליך הנסיגה הווייטנאמית מקמבודיה נותרו מאחור 15,000 נערות, שהגיעו כחלק ממדיניות ווייטנאם להפוך את קמבודיה למחוז ווייטנאמי בשם קאמפוצ'יאה.

ב-28 באוגוסט 1990 נחתם הסכם בין הפלגים הקמבודים שאפשר את המשך הפעולות בכיוון שיקומה של קמבודיה. ב-23 באוקטובר 1991 התכנסה שוב ועידת פריז על מנת לחתום על הסכם מפורט בחסות האו"ם שהכריז על הפסקת אש, שיקומם של הפליטים בגבול תאילנד, פירוק מנשקם של המיליציות השונות, ובחירות חופשיות.

 שיחות שלום בחסות האו"ם הסתיימו בכינון ממשלת קואליציה חדשה, שנכללו בה גם אנשי הקהמר רוז'. הוחלט על הקמת מועצה לאומית עליונה בת 12 חברים (שישה מהממשלה ושניים מכל קבוצת מורדים) – בהנהגת סינהוק. הכינו תכנית שיקום שתעלה 3-5 ביליון דולר (!) ויגיעו 20,000 אנשי או"ם וכו'. ביוני 1991 נחתמה שביתת נשק בפטאיה שבתאילנד, ואחר כך  בפאריס. ההסכם נחתם בפריס ב-23.10.91.

הנסיך סיהאנוק שב לפנום פן בנובמבר 1991 ב-14.11.91 התקבל על ידי ראש הממשלה  הון סן בזרועות פתוחות. הוא החל בהליכי השיקום על פי ההסכמים שהושגו. כוח משימה של האו"ם לקמבודיה (UNAMIC) נפרש על מנת לשמור על השלום ולפקח על חזרתם לקמבודיה של כ-370,000 פליטים מתאילנד.

הגרילה בשנים שבאו אחר כך כוונה נגד כפרים, ערים, במיוחד המיעוט הויאטנמי וכוחות האו"ם.  10.11.91 כוחות או"ם נכנסו. במרץ 92 הגיעו למספרם המקסימלי 22,000. הקהמר רוג' סירב להשתתף בשיחות בייג'ין ב- 92.

הנשיא בוש, הסיר בינואר 1992 את אמברגו הנשק שהטילה ארה"ב על קמבודיה ב-1975. במארס החלה החזרה מרצון של 370,000 פליטים קמבודיים שנמצאו במחנות פליטים בתאילנד. ביוני החל פירוק של הצבאות שהיו מעורבים במלחמת האזרחים ומנו כ- 450,000 חיילים. ביצוע תכנית השלום עלה על שרטון בסוף  1992 ובראשית 1993, כאשר הקהמר רוז' סירבו להתפרק מנשקם בתואנה שקרית שהכוחות הווייטנאמיים עדיין נשארו. בפברואר 1993 חודשו הקרבות. צבא קמבודיה פתח במלחמה על הקהמר רוז', כדי לכבוש בחזרה שטחים, שנכבשו על ידיהם לאחר חתימת שביתת הנשק. אף על פי כן התקיימו הבחירות נערכו ב- 1993, אך הקהמר רוז' סירבו להשתתף בהם והמשיכו להילחם. תפקיד האו"ם היה מורכב: צריך לפרוק מהנשק את המורדים ולפרוק מהם כל תחבורה ואז אפשר יהיה להתיר לפליטים לשוב מתאילנד. בבחירות ניצחה, ברוב קטן, מפלגת האופוזיציה המלוכנית בראשות נורודום רנריד. באוקטובר 1993 עזבו כוחות האו"ם אחרי כ- 20 שנה של מלחמות אזרחים.

במאי 1993 נערכו בקמבודיה בחירות חופשיות בחסות האו"ם. אמנם בחלקים מסוימים של קמבודיה מנעו אנשי הקמר רוז' את קיומן של הבחירות, אך ארבעה מיליון קמבודים הביעו את דעתם בקלפי. הוקמה ממשלת קואליציה בראשותו של סיהאנוק, אשר נשאה אופי ליברלי ודמוקרטי, והצהירה כי בכוונתה לקדם את קמבודיה לכיוון של מונרכיה חוקתית, כאשר סיהאנוק הוכרז כמלך. הוכרז על חוקה שעיגנה את זכויות האדם. התקופה שמאז הבחירות עד היום הייתה תקופה של שקט ויציבות בקמבודיה, למרות התפרצויות של אלימות פוליטית באזורי הספר.

 בשנת 1996 החל ארגון הקמר רוז' להתמוטט. בשנת 1997 עצרו חברי הקמר רוז' עצמם את פול פוט, ביימו סצנת משפט והכניסו אותו למעצר בית. באפריל 1998 הועבר פול פוט ממקום מושבו, עקב הימלטות מנהיג הקמר רוז' החדש, טה מוק, מצבאה של קמבודיה שהחל סוגר עליו. ימים לאחר מכן מת פול פוט, על פי הדיווחים, כתוצאה מהתקף לב.

באוקטובר 2004 התפטר סיהאנוק מתפקידו כמלך, בנו, נורודום סיהאמוני הוכרז כמלך החדש.

למרות שעברו כבר כמעט שלושה עשורים מאז הופל משטרו של פול פוט ב-1985, הטרגדיה החברתית והפוליטית ניכרת בכל צעד ושעל.

ראו אתר ה-CIA