תולדות מקסיקו

טיול במכסיקו, יותר מאשר במקומות אחרים באמריקה הצפונית והתיכונה, מבקר באתרים היסטוריים ועוסק רבות בתכנים ההיסטוריים. המטייל נתקל באתרים מרשימים, החל מתרבות ה-Casa Grande, בסביבת Ciudad Juarez, הסמוכה לגבול האמריקאי, דרך אתרי הטוטנאקים שבמפרץ מכסיקו, האולמקים ב-La Venta, הזפוטקים בדרום מזרח, המאיה ביוקטן ועוד. גם הספרדים הותירו אחריהם מונומנטים רבי רושם, בעיקר כנסיות בארוקיות מרהיבות עין, עדות ל-350 שנות שלטונם.

לפני כ- 10,000 שנה, כיסה את רמת מכסיקו אגם ענק, שמימיו והצמחייה העשירה שלחופו, כיסו חלקים מהרמה התיכונה.  ב-5,600 לפנה"ס, החלה תקופה שחונה יותר, חלק ניכר מחיות הבר נעלמו.  באלף ה- 5 לפנה"ס גידלו איכרי מכסיקו שלושה גידולי יסוד: תירס, דלעת ופול.  בתקופה זו, נבנו יישובי קבע כפריים במרכז הרמה. לא נתגלו מקדשים או מבני ציבור.

היתה זו תרבות שונה מתרבויות האיכרים הקדומות.  שרידיה מעידים על תרבות מפותחת ומגובשת. תרבות אולמק (Olmec) היא אם התרבויות שבאו אחריה.  במקביל לה צמחה בפרו תרבות צ'אבין (Chavin).  קיים דמיון רב בין התרבויות (כך למשל, פולחן היגואר).  בתקופה זו צמחו במפרץ מכסיקו, לראשונה באזור, מרכזים עירוניים, עם תכנון מרכזי, מבני ציבור ודת בממדים מונומנטליים. כתב ההיירוגליפים, משחקי הכדור, לוח השנה והשימוש בספרות, שבעבר יוחסו למאיה, מקורם בתרבות האולמקית.  שיא התפשטותה בשנים 800-300 לפנה"ס.

בסוף המאה ה- 1 לפנה"ס, באה לקצה התרבות האולמקית.  תרבויות האיכרים הפשוטות יחסית נעלמו ובמקומן התגבשו מרכזי מדינה חשובים ביניהם טהוטיהוקאן, צ'ולולה, אל-טחין, מונטה אלבן וערי המאיה: קופאן, פלנקה ובונמפק.  היקף הבניה, התכנון המרכזי וסגנון האמנות והפולחן מלמדים על התגבשות ערי מדינה תיאוקרטיות, בהנהגת הכהן המלך.  במאה ה- 8 התחולל במרכז מכסיקו תהליך מהפכני שבעקבותיו חרבו וניטשו המרכזים העירוניים.

בתחילת המאה ה- 10, פלשו שבטים פראיים מצפון־מערב המדינה והשתלטו על אזור הרמה המרכזית של מכסיקו.  פלישה זו אירעה סמוך לירידתה של טהוטיהואקן ואולי אף גרמה לחורבנה. בין הפולשים היו הטולטקים.  הנסיך הראשון הנזכר בכתובים הוא מיסקואטל, שב- 908 הנהיג את השבטים לתחום שבעבר היה בתחום ההשפעה של טהוטיהואקן ובנו את בירתם טולה, במרחק של  80 ק"מ מצפון לעיר מכסיקו.  תרבות הטולטקים הושפעה מאד מתרבות טהוטיהואקן.  הם קיבלו מהם את פולחן האל הנחש קצאלקואטל, בנוסף לאל הלילה הקדום שלהם טסקאטליפוקה.  לימים מילא קצאלקואטל את תפקיד האל הטוב וטסקאטליפוקה את תפקיד האל הרע באפוס הטולטקי.  בנו של מיסקואטל, הנסיך טופליסין-קצאלקואטל הוא דמות הרואית במסורת הטולטקים וימי שלטונו נחשבים לתור זהב.  בשנת  975 ברח מטולה, והיגר לצ'יצ'ן איצה שביוקטן.

שלטון הטולטקים בא אל קצו כאשר שבטים צ'יצ'מקים, דוברי נאהוואל, החריבו את טולה בשנת 1150.  שבירת הכוח הטולטקי יצרה ריק שהתמלא על ידי שבטים חדשים, ביניהם האצטקים.  הם התיישבו באי במרכז אגם טקסוקו (Texoco) ובו נבנתה ב1325- בירתם טנוצ'טיטלן.  האצטקים עברו בנדודיהם בממלכת הטולטקים ורכשו מהם ידע רב בתחום החקלאות והמטלורגיה.  במרכז פולחנם של האצטקים עמד פולחן אל השמש הויצ'ילופוצ'לי, שהוזן בדם אדם.  לשם כך ערכו האצטקים מלחמה, כדי לתפוס שבויים.  ממלכת האצטקים אורגנה בצורה צבאית.  במרכזה עמדו המסדרים הצבאיים של היגואר והנשר.  בראש המדינה עמדה מועצה נבחרת של נסיכים ובראשם עמד הטלטואמי – מפקד הלוחמים האחראי גם על קשרי החוץ.  האחרון שבהם היה מוקטסומה. האצטקים גבלו בשבטים חזקים אחרים במרכז מכסיקו, כגון הצ'יצ'מקים של טסקוקו, הטולטקים של קולואקן והטנפקים של אסקפוצלקו.  בבריתות עמם היה לאצטקים מעמד של בכורה.  בעזרת כוחות אלו השתלטו האצטקים על רוב מכסיקו, בה חיו  5-6 מיליון איש.  האצטקים נאלצו להישען על ברית משולשת זו ומשום כך מבנה הממלכה היה רופף.  צימאונם של האצטקים לדם שבויים השניאה אותם על עמיה האחרים של מכסיקו.  ב- 1519 נחתו הרננדו קורטס ואנשיו ליד וורה קרוז  (Vera Cruz) ושמו קץ לממלכה האצטקית.

ב- 1522 הכיר קארלוס ה  I (קרל ה-V), בכיבושי קורטס ומינה אותו למושל 'ספרד החדשה'.  קורטס שלט באכזריות רבה ושעבד את בני המקום.  על הריסות טנוצ'טיטלן נבנתה מכסיקו-סיטי. ב- 1528 הודח קורטס ועל 'ספרד החדשה' הופקדה וועדה ממונה מטעם הכתר (אוודנסיה).  בימי מנדוסה – המשנה למלך הראשון – הוקמו מוסדות המשטר הקולוניאלי.  השבטים שהיו כפופים לאצטקים נכנעו ללא קרב.  גבול ספרד החדשה התרחב במהירה ובסוף המאה ה- 16 כלל את מרבית שטחי מכסיקו של היום.  עם הזמן, משכה מכסיקו מהגרים ספרדים רבים.  המכרות הראשונים נתגלו ב-1546 ועם הזמן עלה מספרם עד 5000.  במרוצת השלטון הקולוניאלי הפיקה ספרד מהם 2 מיליארד דולר.

בד בבד, פחתה האוכלוסייה האינדיאנית בשל הנגישות של הכובשים ובשל חשיפתם למחלות חדשות.  ב-1650 מנו רק מיליון אחד ובראשית המאה ה- 19 כבר מנו  2.5 מיליון.  נוצרה היררכיה ברורה מאד בין מרכיבי האוכלוסייה, מילידי ספרד, שכונו "גצ'ופינים" (Gachupines) לילידי מכסיקו שכונו "קריאולים" (Crieolles), למסטיסוס וכך הלאה. האוכלוסייה האינדיאנית חולקה לפי שיטת האנקומיינדה (Encomienda).  על כל כפר הוטלה רפארטימנטו, דהיינו מכסת קבע של תפוקה שחולקה על ידי מועצת הזקנים.  הסמכות הראשונה היה המשנה למלך. מושלי המחוזות התמנו על ידי הכתר הספרדי. הכנסייה היתה שותפה בממשל הקולוניאלי. מכיוון שמלכי ספרד קיבלו מהאפיפיור את ה"פטרואדו" – פטרון על המושבות – הם שלחו מיסיונרים.  בימי הארכיהגמון הראשון של מכסיקו, חואן דה סומאראגה, נטבלו מיליוני אינדיאנים לנצרות; רובם בכפייה.  הכנסייה היתה עמוד התווך של המשטר, הטביעה עליו את חותמה בתחום הרוח ונהנתה ממנו טובות הנאה.  הישועים גורשו ממכסיקו ב- 1767, בפקודת קרלוס ה .III-  במאה ה- 18 הנהיגו המלכים הבורבונים, גם במושבות, את משטר האבסלוטיזם הנאור.  הם שאפו להחדיר יעילות וקידמה, אך ריכזו את כל הסמכויות בידיהם.  הם הגבירו את התערבותם בכל התחומים והכבידו את עול המסים.  התקדמות האנגלים מדרום קרוליינה והצרפתים מלואיזיאנה עוררו את הספרדים להתפשט צפונה.  עד 1800 הם הגיעו לקו שבין פלורידה לסן פרנסיצקו.  כדי להתגונן בפני הבריטים הוקם צבא עממי ובו  40,000 חייל.  צבא זה עתיד היה למלא מקום חשוב בהתגבשות הלאומיות המכסיקנית.  בתחום הדתי התבטאו הרגשות הלאומיים בפולחן הבתולה מגוודלופ.  נטייה לאומנית זו הושפעה מהמהפכות האמריקאית והצרפתית.

אושיות המשטר הקולוניאלי התערערו במלחמות הנפוליוניות.  ג'וזף בונפרטה הומלך בספרד ונגדו התייצבה החונטה בסביליה.  אירועים אלו רק הגבירו את הפילוג במכסיקו:  הגאצ'ופינס הזדהו עם החונטה בסביליה והקריאולים טענו שהריבונות חזרה לעם.  הגצ'ופינס הדיחו את המשנה למלך. התקוממות הקריאולים דוכאה ב- 1809, אך החלו להתארגן וועדים חשאיים.  אחד מהם הוקם באזור גואנחטו על ידי הידלגו (Hidalgo), שכינס ב- 16/9/95 את עדתו וקרא לעם למרד ("קריאת דולורס").  צבאו הלך וגדל, אך נוצח ב- 1822 על ידי כוח ספרדי עודף והוא עצמו הוצא להורג.  שרידי צבאו המשיכו להילחם בהנהגת הכומר מורלוס (Morelos), שדגל במשטר רפובליקני וברפורמה אגררית.  לאחר שהוא נלכד והוצא להורג, עמד בראשם ויסנטה גררו.  ב- 1820 פרץ בספרד מרד צבאי שאילץ את פרננדו ה-7 למסור את השלטון לממשלה תחוקתית בעלת נטיות ליברליות ואנטי קלריקאיות.  התפתחות זו סייעה דווקא לשמרנים ולכנסייה במכסיקו, שחששו מפגיעה במעמדם וחפצו להיפרד מארץ האם.  מנהיג הקושרים אגוסטין דה איטורבידה הגיע להסכם עם גררו, וב-14/9/1821 הכריז בתמיכתו על עצמאות מכסיקו.  המשנה למלך נאלץ להכיר בעצמאות מכסיקו.  עד מהירה נתגלו הניגודים המדיניים במחנהו של איטורבידה.  למרות שהיה רוב לרפובליקנים, אילץ איטורבידה את הקונגרס להכיר בו כקיסר אגוסטין ה-I.  הרפובליקנים קשרו נגדו קשר וב- 19/3/1823 הפכה מכסיקו לרפובליקה.

באוקטובר 1823 אושרה חוקה פדרלית, ובאוקטובר 1824 הושבע גוודלופה ויקטוריה לנשיאה הראשון של מכסיקו.  הוא ביטל את העבדות ואת תוארי האצולה ונאלץ להתמודד עם ארץ הרוסה לאחר 15 שנות מלחמה ועם יציאת הגצ'ופינס לספרד; דבר שגרר עמו בריחת הון ושיתוק התעשייה והמסחר. אחריו החל תוהו ובוהו בן חמישים שנה בהן שלטו שלושים נשיאים וחמישים ממשלות.  כל זאת, תוך מאבק בלתי פוסק בין הליברליים האנטי קלריקליים שדגלו בפדרליזם, לבין השמרנים, תומכי הכנסייה והריכוזיות.  ב- 1834 תפס סנטה אנה את השלטון, ביטל את החוקים הליברליים שהנהיגו קודמיו, פיזר את הקונגרס והנהיג משטר רודנות.  הנהגת המשטר הריכוזי החריפה את בעיית המתיישבים האמריקאים בטכסס ואלו הכריזו ב- 1836 על יסוד רפובליקה נפרדת.  לאחר כמה קרבות כמו קרב אלאמו, בו השמיד סנטה אנה את יחידת אנשי טכסס, וקרב סאן ג'סטינו, בו נוצח, סופחה טכסס לארה"ב ב-1848.  התהפוכות בגבול ארה"ב וסכסוכים עם צרפת, עיכבו מאד את התפתחות מכסיקו.  התשתית והחקלאות קפאו על השמרים והגירעון התקציבי גדל.  סנטה אנה הנהיג משטר עריצות שעורר התנגדות בקרב המשכילים וב-1856 הודח סנטה אנה ובמקומו מונה איגנסיוקומונפורט  – הוגה הדעות של תנועת המשכילים.

שר המשפטים שלו, בניטו חוארס (Juarez), חוקק חוקים ליברליים שקבעו שוויון, חופש ההתכנסות, סובלנות דתית וחינוך חילוני. בינואר  1858 פרץ מרד צבאי וקומונפורט הודח.  הליברלים לא הכירו בהפיכה והכריזו על בניטו חוארס כנשיא.  הוא נכנס למכסיקו סיטי ב- 1861, לאחר שלש שנים של מלחמת אזרחים ולאחר הכרה וסיוע של ארה"ב.  הארץ היתה חרבה ושקועה בחובות כבדים. הקונגרס החליט לדחות את תשלום החובות בשנתיים.  בתגובה חתמו ספרד, צרפת ובריטניה על הסכם להתערבות צבאית משותפת. בהשפעת שמרני מכסיקו, החליט נפוליון ה-III להקים במכסיקו קיסרות כדוגמת צרפת ובסיוע צבא צרפתי.  הכתר הוצע למכסימיליאן, אחיו של קיסר אוסטריה. הוקמה ממשלה שמרנית שהכירה בשלטון מכסימיליאן.  ממשלת חוארס נמלטה לגבול ארה"ב והקימה את מושבה בפאסו דל נורטה.  מכסימיליאן ניסה למצוא פשרה, דבר שאכזב את תומכיו מבלי לרכוש את אמון מתנגדיו.  לאחר תום מלחמת האזרחים בארה"ב, הגבירה זו את פעולתה ותבעה מצרפת לעזוב.  שלטון מכסימיליאן התמוטט והוא נלכד והוצא להורג.  נשיאות חוארס והניצחון על הצרפתים היו ראשיתו של מפנה בהיסטוריה של מכסיקו בה, במשך חמישים שנה, לא היתה יכולת לכונן שלטון מרכזי.

לאחר מות חוארס עולה לשלטון חברו לנשק ולימים יריבו, פורפיריו דיאס.  הוא כונן שלטון יציב שהחזיק מעמד במשך למעלה מארבעים שנה.  הוא צירף מתנגדים שמרנים לממשלתו ורופף מעט את חוקי הרפורמה, כך שהרשה לכנסיה לרכוש אדמות.  הוא הקים חיל שדה משטרתי, שחיסל באכזריות שודדים ופושעים ועשק איכרים.  המשטרה החשאית והצנזורה החניקו כל התארגנות עוינת.  ב- 1893 אוזן לראשונה התקציב ועד 1910 פרעה מכסיקו את כל חובותיה.  היקף סחר החוץ גדל פי  10 לעומת 1870.  כתוצאה מהמצב הכספי התקין גדלו ההשקעות מחו"ל, חל גידול מסחרר של רשת מסילות הברזל, הנמלים שופרו והורחבו וקמה תעשייה כבדה.  אולם מהשגשוג נהנו יותר המשקיעים הזרים מאשר בני מכסיקו.  השכר הריאלי של הפועל היה זעום ותנאי חייו קשים.  קרקעות הכנסייה, שהפקיע חוארס, רוכזו בידי מעטים ואיכרים נושלו בקנה מידה גדול, במסווה של סקר אדמות ללא בעלים.  בכמה מקומות ניסו האינדיאנים להגן בנשק על אדמותיהם; הצבא דיכאם והם נמכרו לעבודת פרך.  ב-1908 התיר דיאס התארגנות מפלגתית. נגדו ניצב פ' מאדרו, שסיכן את מעמדו של דיאס ונעצר.  ביולי 1910 ניצח דיאס אך מאדרו נמלט לטכסס וקרא למרד.  במאי 1911 יצא דיאס את המדינה ומאדרו נהיה לנשיא. הססנותו בנושא הרפורמה האגררית ריפתה את ידי תומכיו.  מפקד הצבא אוראטה, שהתקשר עם אויבי המשטר עצר אותו והוציאו להורג.  בצפון פרצו מרידות והארץ התדרדרה למלחמת אזרחים. קאראנסה, מראשי המורדים הקים ממשלה ופאנצ'ו וייה ואוברגון, ממפקדי המורדים, הכירו בה.  וילסון – נשיא ארה"ב – זועזע מהרצח והטיל אמברגו על נשק למכסיקו.  עם הזמן נוצרו בקרב מנהיגי המהפכה חשדנות וחילוקי דעות והתגבשו שני מחנות:  קאראנסה ואוברגון נגד וייה וסאפאטה.  קאראנסה השתלט על מרבית מכסיקו.  וייה שרצה להקשות עליו, עורר פרובוקציות נגד ארה"ב וכשזו פלשה במסע עונשין, נאלץ קאראנסה לשלוח את אנשיו להדפם.  חיל המשלוח האמריקאי נשאר בצפון עד  שנת 1917. בשנה זו בוצעה רפורמה אגררית והונהגה חוקה אירופאית מתקדמת, שלא התאימה למציאות החברתית הקיימת.

ב-1920 דיכא קאראנסה שביתות עובדי רכבת בסיוע צבא, דבר שגרם למרד ולרציחתו.  כעבור זמן מה נבחר אוברגון לנשיא.  מחיר המהפכה היה כבד: 2 מיליון חללים מתוך 15 מיליון אזרחי מכסיקו. הישגי ממשל אוברגון (1920-1924) היו חלוקת האדמות, הקמת בתי"ס באזורים כפריים והסדרת היחסים עם חברות הנפט האמריקאיות. יורשו פלוטרקוקאייס (1924-1928) החיש את הרפורמה האגררית, טיפח את החינוך ושקד על עבודות ציבוריות. ב-1926 ציווה להפעיל את ההוראות האנטי קלריקאליות שבחוקה ובכך התנגש בגלוי בכנסיה הקתולית.  האפיפיור פיוס ה-9 מחה נגד "חוקי הרשע" והכנסייה הפסיקה את שירותיה הדתיים לכנסיות מכסיקו.  הדבר גרר הלאמה של הכנסיות ובעקבותיהן מרידות קתוליות ודיכוייו.  עם הזמן הגיע קאייס לפשרה עם הכנסייה וטקסי הפולחן הקתוליים חודשו.

ב-1929 ייסד קאייס את "המפלגה המהפכנית הלאומית", שהפכה לכוח העיקרי במדינה ומועמדיה עלו לשלטון. לאחר התקוממות קתולית במדינת וורה קרוז, הונהגו חוקים אנטי קלריקלים ב-.1931.  כתוצאה מאי שביעות רצון ומספר מהפכות נפל, נבחר לנשיא הגנרל לסרו קרדנס.  הגנרל שהיה ידוע בהשקפותיו השמאליות, נבחר ביוזמת קאייס, בכוונה להחזיר את תמיכת העם. אך קרדינס תמך בכנות בעקרונותיו, גירש את קאייס ומקורביו, הקים את "הסתדרות העובדים המכסיקנית" בהנהגת הסוציאליסט לומברדו טולדנו והלאים את חברות הנפט.  בתום כהונת קרדאנס נראתה מכסיקו, לראשונה בתולדותיה, כאומה בעלת תודעה לאומית רחבה ומשטר מדיני יציב.

את השנים שבין  1940 ל- 1970 רואים ההיסטוריונים כתקופת ההתגבשות:  בנשיאות אוילה קמצ'ו (1940-1946) חזרה הנטייה הדתית ושופרו היחסים עם הכנסייה.  מלחמת העולם ה- II המריצה את תפוקת התעשייה והחקלאות ומחירי התוצרת עלו.  יחד איתם גדלו הפער וההתמרמרות.  מטוסי חיל האוויר המכסיקני פעלו לצד ארה"ב במזרח הרחוק.

פורמות בחינוך ובכלכלה ובעיות של שחיתות, גידול מהיר של האוכלוסייה, עיור והגירה היו והינם הנושאים שבראש סדר היום המכסיקני מאז מלחמת העולם השניה.

מדיניות התיעוש נמשכה גם בימי נשיאותם של מיגל אלמן (Miguel Aleman)  ואדולפו רויס קורטינס (Adolfo Ruis Cortines).  הוצאות הממשלה גרמו לעליית האינפלציה, אך התחזק מעמדו של המשטר.  הנשיא Lopes Matieus התמודד עם שביתות ומהומות סטודנטים.  לאחר ניצחון  פידל קאסטרו בקובה גבר לחץ השמאל.  לופז חידש את חלוקת האדמות, הלאים את חברת החשמל ועודד השקעות חוץ ותיעוש.  כמו כן פעל בתקיפות נגד השמאל הקיצוני וכמה ממנהיגיו, ביניהם הצייר סיקיירוס נאסרו.  לופס מתיאוס הבליט את השותפות עם ארצות העולם השלישי והאהדה לנייטרליזם.  היחסים עם קובה לא נותקו.  עם זאת תמכו בארה"ב במשבר הטילים ב-1962.  בימי דיאס אורדאס (Dias Ordas) גברה תסיסת השמאל ונתחדשו מהומות הסטודנטים, אגב ההכנות למשחקים האולימפיים שנערכו במכסיקו ב-1968.  הצבא דיכא אותן באש ומאות אנשים נהרגו בכיכר שלושת התרבויות.  תנועת 1968 הפכה לאופוזיציה קבועה של אינטלקטואלים.  השלטונות ובראשם הנשיא  Echberie Alvare הכניסו את ראשיה לשורותיהם.  [נשיא זה תמך בהחלטת האו"ם המשווה בין הציונות לגזענות.  יהודי ארה"ב החרימו את מכסיקו, דבר שפגע מאד בתיירות האמריקאית אליה].

ב- 1976 נבחר הנשיא פורטיו. הוא יזם תיקון בחוק המפלגות, שהתיר פעילות מפלגתית מבוקרת. באותן שנים נתנה האינפלציה העולמית את אותותיה במכסיקו, גדל הגירעון במאזן התשלומים וקטנו ההשקעות.  הפֶּסוֹ התמוטט והמצב השתפר עם גילוי שדות נפט חדשים.  ב- 1980 תכננה מכסיקו תכנית לאספקה עצמית של כל צורכי המזון.  ביחסי החוץ התבסס מעמדה של מכסיקו, בהנהגת ארצות אמל"ט.  ב-1982 נכנס לתפקידו הנשיא מיגל דה לה מדריד.  עמדו בפניו בעיות קשות כגון אינפלציה גדולה, גידול אוכלוסייה, הגירה פנימית לעיר הבירה, חובות חוץ ועל כל אלו, גם רעידת אדמה שפרצה ב- 1985, בה מצאו את מותם למעלה מ- 8000 איש.  זיופים בבחירות מקומיות גרמו למהומות גדולות.  התמרמרויות של חקלאים גררו אי שקט, עליו הגיבה הממשלה בצורה קשה.  דו"ח אמנסטי דיווח על עינויים, רצח והעלמת איכרים. החלה התנגדות גדולה לפר"י אך בבחירות  1988 נבחר סלינס דה גורטרי, נציג המפלגה הלאומית .PRI   הוא גבר בשיעור זעיר, על  יריבו לזרו קרדנאס שרץ בראש קואליציה של מפלגות השמאל.

סלינס המשיך ברפורמות ליברליות ובשנת 1993 צירף את מכסיקו לארגון הסחר הצפון אמריקאי נפט"א (North American Free Trade Agreement), יחד עם ארה"ב וקנדה. תומכי קרדנאס הקימו את המפלגה המהפכנית הדמוקרטית Partido Revolucionnaria Democratica) PRD) ותקפו את סלינס, על שהזניח את עקרונותיו. שלטון פר"י החל להתערער.

בראש השנה של 1994, כאשר הוקמה נפט"א, החל ארגון הזָפָּטיסְטים (EZLN) לתקוף ואף השתלט על כמה ערים בצ'יאפס.  הם דרשו צדק חברתי, זכויות לאינדיאנים דמוקרטיה בכל הרמות של הפוליטיקה המכסיקנית, קץ לשחיתויות וכו'.  הזפטיסטים משכו תשומת לב בינ"ל והם נעזרו בטכניקה של תקשורת מודרנית.  בחודש מארס נרצח מועמד פר"י לנשיאות, לואיס דונלדו קולוסיו Colosio)), אחריו נרצח מפקד משטרת טיחואנה וכמה אנשי עסקים נחטפו.  במקומו מינה סלינאס אתארנסטו זדיליו (Erensto Zedillio). שלמד כלכלה בארה"ב והיה שר החינוך.  המשך המהומות בצ'יאפס איפשרו לפר"י להציג את מועמדה כשומר הסדר.  זדיליו ניצח ברוב מאד נוח בבחירות חודש יולי.  בחודש ספטמבר נרצח חוזה פרנסיצקו רויז מסיו ((Ruiz Massieu ובנובמבר, אחיו מריו הואשם ברצח שלו, כמו ברצח של קולוסיו.  חוסר השקט הביא לירידה חדה בשער הפסו.

חוסר היכולת של השלטונות לתפוס את מנהיג הזפטיסטים הוביל להסכם שלום ראשון בפברואר 1996.  ב-1997 המהומות התחזקו כאשר הממשלה הואשמה בדיכוי ובשלילת זכויות הילידים.  בדצמבר 1997 נרצחו ארבעים וחמישה אזרחים, בטבח שהתרחש ב-Acteal, סמוך ל-San Cristobal de Las Casas, על ידי מליציות הקשורות לפר"י.  ארגוני זכויות האדם האשימו את הממשלה בחוסר היכולת לדאוג לאזרחים.  ראש העיר נעצר ועמו 39 נוספים, וב-1998 שר הפנים נאלץ להתפטר. מהומות נוספות בצ'יאפס, גרמו לצבא ללחוץ יותר על הזפטיסטים ותומכיהם.  ההתנקשויות הבלתי מפוענחות בחיי Colosio ו- Ruiz Masseio יצרו בעיות נוספות עבור הממשלה.  זדיליו חשף את מעורבות פר"י ברצח קולוסיו וציווה לעצור את ראול סלינס, אחיו של קרלוס סלינס, הנשיא לשעבר, בחשד למעורבותם ברצח ראול מסיו.  הוא שבר את  המסורת של הנשיאים לפנים, של חסינות לקודמיהם על פשעי העבר, בתמורתם לשתיקתם נוכח מעשה מחליפם.  קרלוס סלינס עזב את מכסיקו באופן בהול.

בבחירות 2000 איבדו פר"י את הרוב שלהם בפרלמנט.  PRD הפכו למפלגה השנייה בגודלה.  צ'ואוטמוק קרדנאס זכה בבחירות לראשות עיריית מכסיקו סיטי,  ביולי 2000 התקיימו עוד בחירות, שהיו ציון דרך בדרכה של מכסיקו המודרנית.  המנצח של הבחירות היה ויסנטה פוקס, שתכונתו העיקרית היה מנכ"ל קוקה קולה באמריקה. הלך על ה"טיקט" של איש עסקים,  שאינו מחובר למנגנון של פר"י, הצליח להקים ערי תעשיה בגבול ארה"ב. ללא מסים.  עם עלייתו של פוקס לשלטון, לאחר 70 שנות שלטון פר"י, הכריז כי ברצונו לשים קץ למעמדם הנחות של האינדיאנים.  הוא כונן את תפקיד הנציב לענייני עמים מקוריים ומינה בראשו אינדיאני.  כמו כן הגיש לקונגרס הצעה לרפורמה תחוקתית, שתעניק לכפרים אינדיאניים אוטונומיה רחבה יותר, בנושאים כמו בחירת מנהיגיהם ועשיית צדק. במעשהו הוציא לזפטיסטים את הרוח מהמפרשים. שיפר את החיים. שיפר מבני בתי ספר של מרפאות. עודד פעילות סדנאות וכו'.  האוכלוסייה הבינה שאין צורך לתמוך במאבק אלים.

גילי חסקין – מדריך טיולים בארץ ובעולם. גם במכסיקו.