תהלוכות קורפוס קריסטי בטנריף

כתב: גילי חסקין

ראו באתר זה: האיים הקנריים, הקרנבל בטנריף

ראו גם: חגיגות השבוע הקדוש בגואטמלה

ביוני 2022 לקחנו חלק בחגיגות קורפוס קריסטי ((Corpus Christi, שנערך ברחובות העיר "לָה אוֹרוֹטָבַה" – La Orotava.  זו לא הפעם הראשונה שאנו חווה את החג הזה. ראיתי אותו eiso kfi' בקטלוניה, באיטליה ובבוליביה.

שמו המלא של החג הוא , "חג הלחם והיין הקדושים של המשיח"; בלטינית –  Corpus Domini – ("גוף האדון") או "קורפוס קריסטי". המושג מופיע בברית החדשה, ב"איגרת הראשונה אל הקורינתיים", ומציין את כלל מאמיניו של ישוע: "ואתם גוף המשיח וכל אחד מכם חלק ממנו".  בצרפתית החג נקרא La Fete Dieu . מילולית: "חג האל".

תהלוכות קורפוס קריסטי נוצרו בימי הביניים המאוחרים, כחלק מעלייתה של דוגמת טְרַנְסוּבְּסְטַנְצִיאַצְיָה (מלטינית: Transubstantiatio), שגורסת כי הלחם הקדוש יוצא מהמקום הקדוש אל המרחב החולי. הקורפוס קריסטי מוקדש לטקס הקורבן הקדוש, המכונה אֶוּכְרִיסְטִיַה , מיוונית "הודיה" [1]. במהלכו מקודשים ונאכלים לחם ויין, המייצגים את בשרו ודמו של ישוע. אמונה זו מבוססת על הפירוש של הכנסייה לדבריו של ישו בסעודה האחרונה: ” וַיִּקַּח אֶת הַלֶּחֶם וַיְבָרֶךְ וַיִּבְצַע וַיִּתֵּן לָהֶם וַיֹּאמַר: 'זֶה גוּפִי הַנִּתָּן בַּעַדְכֶם, זֹאת עֲשׂוּ לְזִכְרִי'. וְכֵן גַּם אֶת הַכּוֹס אַחַר הַסְּעוּדָה לֵאמֹור: 'זוֹ הַכּוֹס הִיא הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה בְּדָמִי הַנִּשְׁפָּךְ בַּעַדְכֶם"  (הבשורה על-פי לוקאס, פרק כ"ב, פסוקים 19–20). לפי הברית החדשה, ישו עצמו ציווה על תלמידיו במהלך הסעודה האחרונה לקיים את הטקס, והוא נחגג על ידי המאמינים הנוצרים כבר בימי השליחים. האוכריסטיה היא מעשה הפולחן המרכזי והחשוב ביותר בנצרות, והיא מציינת את קורבנו של ישו על הצלב, המכפר על חטאי האנושות. האופן שבו הלחם והיין מיוצגים לא משתנה במהלך הטקס, רק המהות שלהם משתנה. החג מציין את נוכחותו הפיזית של ישוע, בלחם הקודש. זהו  מעשה הפולחן המרכזי והחשוב ביותר בנצרות.

למרות שיש טענה, כי הוא נחגג על ידי המאמינים הנוצרים כבר בימי השליחים, כנראה שהחג נוצר רק במאה ה-13, בבלגיה. הנזירה יוליינה מלייז' (Juliana of Liège) טענה בשנת 1246, כי האל נגלה לה בחלום והורה לה להנהיג חג המציין את קורבנו של ישו על הצלב, המכפר על חטאי האנושות. היא פנתה אל הבישוף של עירה, וזה הנהיג את החג באופן מקומי. המסורת הנוצרית מספרת, כי כהן דת בוהמי, שפקפק בהפיכתו של הלחם לבשרו של ישו, ערך 22 שנה מאוחר יותר, מיסה בעיר בולסנה (Bolsena), הנמצאת במרחק של כ-120 ק"מ מצפון לרומא. בעת שקידש על הלחם, טפטף ממנו דם והכתים את המפה שעליה היו מונחים הלחם והיין. למרבה התדהמה, כתם הדם התפשט ושרטט על המפה את פניו המיוסרות של ישו. האפיפיור אורבנוס הרביעי  (Urban IV 1195-1264) נפעם מן הנס והורה על הנהגת הטקס.

עד מהרה הפך קורפוס קריסטי לחגן הגדול של הערים, של הבורגנות, של מעמד הסוחרים ושל היזמים, של הגילדות, של האומנים, של כמרים, אנשי דת, תלמידי סמינר, פקידי כנסיה ונכבדי העיר. חלק מהתפילה בחג זה חוברה על ידי תומס אקווינס (Thomas Aquinas),  פילוסוף ותאולוג דומיניקני, בן  מאה ה-13, לבקשתו של האפיפיור אורבן הרביעי.

אירוע קדוש זה מקובל כחג לאומי בכמה ארצות קתוליות. מועדו נקבע ליום חמישי, 11 ימים לאחר חג השבועות הקתולי. וחמישה ימים לאחר חג השילוש הקדוש. במספר ארצות דוברות אנגלית, הועבר החג ליום ראשון העוקב לחג השילוש. למרות העברת יום החג ליום ראשון בשבוע, יום חמישי שלאחר פֶּנְטֵקוֹסְט ("שבועות") [2]הוא עדיין יום חג במספר ארצות קתוליות. גם ברומא נפתחים אירועי החג ביום חמישי שלאחר פנטקוסט בבזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו (Basilica di San Giovanni in Laterano), ממנה יוצאת תהלוכה לבזיליקת סנטה מריה מג'ורה. בתהלוכה נישאות חתיכות מציה המכונה "אוסטיה" (Ostia) המונחות ומוצגות קבל עם ועדה, בכלי ייעודי המכונה "אוסטנסוריו" (Ostensorio).

חגיגות גדולות במיוחד מתקיימות בערים הגדולות של ספרד: גרנדה, סביליה, קורדובה, ברצלונה, מדריד ועוד. בעיר Berga שבקטלוניה, מסתובבים החוגגים ברחובות, בתלבושות ססגוניות של דמויות אגדיות והיסטוריות. דרקונים, גמדים, מורים  מעברה המוסלמי של ספרד, מקפצים בתהלוכות רבות רושם לצלילי תיפוף קצבי ורם. יש הרואים בכך את המלחמה שלא נגמרת, בין כוחות הרוע, לכוחות הטוב, בתקווה שהאחרון ינצח. כל קבוצה של דמויות,  מתאפיינת במחול ייחודי. מעודן במיוחד ריקודו של הנשר, המזכיר בלט. כמו כן, מחוללים "ענקים" שהוגבהו על ידי מוטות ארוכים. הכול מלווה בזיקוקים ומוסיקה רועשת. אין זכר לרצינותו הקודרת של החג, דומה ונשכח מקורו .

ב-Sitges , אף היא בקטלוניה, מכסים את רחובות העיר במרבדי ענק של פרחים. יודעי דבר טוענים שהם השטיחים הגדולים ביותר בספרד. שטיחי פרחים ענקיים מכסים את מרפסות הבתים ואת חזיתותיהם של מבני הציבור. ניחוחות מתקתקים נישאים באוויר. בנוסף, "ממטירים" עלי פרחים על ראשי המאמינים, הפוסעים לאטם בדרך לכנסיות . כאן, בנוסף לתהלוכות דתיות מרשימות, רומסים את הפרחים גם "ענקים", שמגיעים לגובה רב, בעזרת כלונסאות ארוכים. כמו כן, מתקיימת תערוכה של ציפורנים, ותערוכה של בונסאי.

במקומות נוספים בספרד, מתקיימים אירועים פולקלוריסטיים מרהיבים. בערים אחדות בקטלוניה, הגברים צועדים בסך, כשהם חמושים באלות והנשים מלהטות במניפות. "פר" פוסע בעקבות "דרקון", אריה מוזהב שואג מול "נשר" הפורש את כנפיו. מפלצות הנסות מעוצמת קדושי הנוצרים. צלבים ודגלים נישאים ברמה, נזירים לבושי שחור-לבן פוסעים בצעדים מדודים, אפופי חרדת קודש, ופרחי כמורה המזמרים מזמור מלאכי כמעט.

החגיגות המתקיימות ב- Castrillo de Murcia שבצפון ספרד, הן לבטח המוזרות ביותר. כאן חוגגים את קורפוס כריסטי בטקסים המשלבים את האמונה הנוצרית, עם טקסים פגניים, המייצגים את מלחמת הטוב והרע. ביום ראשון, הצמוד לקורפוס קריסטי, נערך פסטיבל , El Colacho, המכונה גם "חג קפיצת התינוקות". קיים תיעוד היסטורי של החגיגות הללו החל משנת 1620, אבל כנראה שהיה זה חג של מסורות עתיקות הרבה יותר. יתכן שבימי הביניים המוקדמים ואולי קודם לכן, היה זה חג פוריות, בו מנסים להילחם בכוחות הפוגעים ביבולים. במהלך הפסטיבל, "שטנים" חבושים במסכות אדומות וצהובות, רצים ברחובות דוחפים את העובדים ושבים ומאיימים עליהם בשוטים עשויים ממקלות ושערות זנב סוס. הלמות תופים מכריזה על בואו של ה- Colacho"", מילה בסקית שהוראתה אינה ברורה. אחריהם רצים ה-" atabalero" . אלו אנשים אדוקים, עטויי שחור, הבאים כדי לגרש את הרוע, שנקרא כאן salto del Colacho. מתחילה מלחמת הטוב ברשע.

כאן מגיע שלב עוצר נשימה ממש. תינוקות שנולדו בשנה האחרונה, מונחים על גבי מחצלות ברחוב, בעוד גברים לבושים בבגדים צבעוניים, קופצים מעליהם. יש בין הקופצים אקרובטים ושל ממש, המתחרים ביניהם בדילוגים וקפיצות מסובכות  משום כך, האירוע מכונה "חג קפיצת התינוקות". הקולצ'וס, מייצגים את הדמונים והשטן, במלחמתו העיקשת כנגד הטוב והטהור, המתגלמים בתינוקות התמימים. האמונה היא שכך כוחות הרשע, סופגים את החטאים מן התינוקות  ומבטיחים להם הגנה ממחלות ומחוסר מזל. הצופים גוערים ב"קולצ'ו" , כדי להרחיק את מזלם הרע בשנה הקרובה. אחר כך, מפזרים על התינוקות עלי ורדים ומשיבים אותם להוריהם. בעבר, לקחו חלק בטקס, רק התינוקות בני הכפר. בשנים האחרונות, משפחות מכל ספרד מגיעות עם תינוקותיהם, כדי לקחת חלק באירוע. עד היום, לא דווח על אף מקרה של פציעה. למרות זאת החג שנוי במחלוקת ונתון בוויכוח, בכנסיה הקתולית.

כמו להרבה חגים דתיים, סביר להניח שגם לחג זה יש מקור חקלאי. ביום זה, חגגו בעולם העתיק,  את הבשלת הפירות בחלילים ומצלתיים, בהענקת נדבות לעניים, בשירה ובריקודים.  הזרע שנטמן בקרקע בסתיו, הצמיח גבעולים ויצר שיבולים. בתרבויות חקלאיות רבות, ברחבי העולם הופכת שמחת הקציר לחג. כפי שנאמר במקורותנו: "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו". זו תקופת השנה, בה הטבע גדוש בצבעים, שאומצו והודגשו בחגיגות של קורפוס. התאריך שנקבע לציון החג, היה גדוש בעבר הרחוק,  באירועים שמקורם בטקסים חקלאיים שהיו ואינם. היו אלו  תהלוכות הודיה על היבול ונערכו בקשות   מכוחות טבע עלומים, שיצמיחו את היבולים  לחג זה הצטרף לחם הקודש, וזה  איבד את צורתו המוכרת ואומץ כחלק מן המסורת הנוצרית. אלמלא כך, היו טקסים אלו וודאי נעלמים.

הקורפוס קריסטי הוא אחד החגים הססגוניים ביותר בנצרות והוא ידוע בשטיחי פרחים מרהיבים הנפרסים לראווה, בארצות קתוליות לא מעטות. באופן כללי, העברתו של חפץ קדוש זוכה לתקרה השומרת את קדושתו, וזוכה לרצפה מהודרת. משום כך, מאופיין הקורפוס קריסטי, במטריה הדורה ובשטיחים מרהיבים. כאשר מעבירים חפץ קדוש מאד – מקובל לתת לו כבוד על ידי מנחה מתכלה. קטורת, למשל, היא מנחה מתכלה. שטיחי פרחים מצריכים עבודה ותרומת כסף ומאמץ. בכך מגדירים את יחס ההערצה ודרגת הקדושה של החפץ שעובר. ישכה הרני הסבה את תשומת לבי לכך , שיש רקע עתיקיומין אולי אפילו פרה נוצרי, של פריסת בגדים וצמחים לכבוד בואו של מלך, כמתואר בברית החדשה, כאשר מדמים את כניסת ישוע לכניסת מלך. לעתים, בחתונות שמתקיימות בכפרים, בארצות הקתוליות של אירופה, מתקינים גם שם שטיחי פרחים, קטנים מן הסתם.

בטנריף אשר באיים הקנריים, מכונה החג גם "פסטיבל הפרחים". יש עדויות על קיום החג כאן, כבר במאה ה-15, אבל המסורת של פריסת הפרחים התחילה רק בראשית המאה ה-20. לאורך מסלול התהלוכות נפרסים מרבדי פרחים המכונים "אינפיוראטה" ("Infiorata") – מילולית: "עטור פרחים". לעיתים נישא בתהלוכה, על כתפי הצועדים, גם מזבח עטור פרחים.

פעמים מלווה את התהלוכה מקהלת גברים, שמגיעה בסופו של המצעד, לכנסייה המקומית שם היא פוצחת בשירת "טה דאום" (Te Deum), שהוראתה "השבח לאל". זהו חג ססגוני מחד ואפוף מתח דתי מאידך. לילה קודם, המוני אדם גודשים את הרחובות ומכינים ביחד את המרבדים הססגוניים, עליהם תפסע למחרת בבוקר, התהלוכה הקדושה, הנקראת Santísimo Sacramento. תושבי העיר מקשטים את מדרגות בתיהם במרבדים עשויים מעלים, פרחים ושיחי אברש, שלעתים "מחוזקים" בפרחים מנייר ומנסורת צבעונית. אחרים פורסים מרבדי פרחים ברחובות, שהופכים לפנטזיה פרחונית, בשלל צבעים. תוך כמה דקות, ידרסו הצועדים עמל של כמה שעות…

את החגיגות הססגוניות ביותר ניתן לראות בעיר "לָה אוֹרוֹטָבַה" – La Orotava. ביום החג נסגרים רחובות העיר והכיכרות לתנועה. הרחובות והכיכרות לובשים חג ועוטים כסות פרחונית.  בעמל רב מוכנים שטיחים צבעוניים עשויים עלי כותרת של פרחים מסוגים שונים, נסורת צבעונית, בשילוב גרגירי חול בשלל צבעים, חלקו נחפר מההרים בסביבה וחלקו נצבע במיוחד.

"השטיח" היפה ביותר מוצג מידי שנה "בפלזה דל אָייוֹנטָמֶיֵנטוֹ" – Plaza del Ayuntamiento.

ההמונים, מקשטים את ה"שטיחים" מטפחים אותם, מקפידים על קוצו של יוד. עד הרגע האחרון, בו ילכו הצועדים בסך וירמסו ברגליהם את מלאכת המחשבת שהוכנה בעמל כה רב ובעצם יהפכו אותה למנחה. אחרי התהלוכה, שמתבצעת בשקט וברצינות קודרת,  נחגגת "פייסטה" עולצת עם שירה עממית וריקודים מסורתיים, כשהמחוללים ולעתים חלק מהצופים, עוטים על עצמם תלבושות ספרדיות מסורתיות. אחריה, או במקביל לה, מתקיים מצעד של תזמורות, המנגנות בכלים מסורתיים.

חיבורים שונים שנכתבו בספרד, ביניהם ספרו של המשורר חואן רויז (Juan Ruiz), 'ספר האהבה הטובה' (Libro de buen amor), מלמדים שלעתים עונת הקרנבל (הנחוג 40 ימים לפני הפסחא), נמשכה עד לקורפוס כריסטי ומעבר לו[3]. אף על פי ש"יום שלישי של השומן", המכונה בצרפתית 'מארדי גרא' (Mardi Gras), נתפס כסיומו של הקרנבל (Carnestolendas), היו לאורך השנה, אירועים תרבותיים, בעלי מאפיינים קרנבליים (Carnivalesque), שהיוו מעין גשר תרבותי בין אירועים למדניים חמורי סבר, לבין מנהגים של עליצות ופריקת עול, ששורשיהם פרה נוצריים. האריסטוקרטיה יכלה להשתתף בתחרויות מפוארות ובמצעדים רבי רושם, בעוד שהעם הפשוט נותר צופה מן הצד. מאז שלהי ימי הבינים, נוצר מיזוג, לכאורה מוזר, בין אירועים רווי יצר, לעתים מופקרים, שעיקרם פריקת עול, לבין הקורפוס כריסטי, שהוא שיא של מסירות נוצרית. דומה ויש כאן התקדמות, מטקסי ההיפוך של הסדר החברתי, אל התהלוכה המושקעת ומוקפדת של גופו של ישו, שקם לתחיה ברחובות העיר[4].

הערות

[1] בארמית: "קורבנא קדישא" – הקורבן הקדוש; בעברית: הוֹחָדָה

[2] הפנטקוסט הוא חג בדת הנוצרית המציין את ירידת רוח הקודש על שליחיו של ישו חמישים ימים לאחר חג הפסחא, החג  נקרא כך כי האירוע ביום החמישים שלאחר הפסחא" ( פנתה ביוונית זה המספר חמישים). לפי הברית החדשה, רוח הקודש נחה על שליחי ישו במהלך החג בירושלים, ויום זה נחשב ליום ייסודה של הכנסייה העולמית.  הפנטקוסט מסיים את עונת הפסחא.

[3] ראו באתר זה: מאפייני הקרנבל בעולם הרחב.

[4] תודה לאליק שחף על ההפנייה.