תדריך לטיול בקרנטקה – דרום הודו

כתב: גילי חסקין.

 להרצאה על טיול לדרום הודו-ארץ האורז והקוקוס

להרצאה על הודו – קפקא ואני   ;  לספרו של גילי: שבוי בקסמה

טיול להודו-הכנות והמלצות לקריאה

לאלבום תמונות מקרנטקה

הטיול בקרנטקה, הוא חלק מהטיול בדרום הודו. זוהי ארץ האורז והקוקוס, ארץ ההרים הירוקים, יערות הגשם הטרופיים והחופים.

הטיול בדרום הודו כולל בדרך כלל, את מדינות קרנטקה (Karnataka), על אתריה ההיסטוריים, את טמיל נאדו (Tamil Nadu), על מקדשה הפעילים ואת קראלה (Kerala), הירוקה והמעתירה, ובה מגוון של טקסים ופסטיבלים. החרוצים יבקרו גם במדינת אנדרה פרדש (Andra Pradesh) יהאטרקציה העיקרית שלה היא העיר היידרבאד (Hyderabad) ובה אחד המבנים המפורסמים ביותר בעולם המוסלמי – צ'אר מינאר (Char Minar).

יש בדרום הודו נופים יפים של רכסי הגהאטס (Western Ghats) המערביים, אבל הוא לא מגיע לקרסוליים של אזורי ההימליה. הנושא העיקרי בטיול בדרום, אינו הנוף, אלא התרבות.

ראה גם: הגיאוגרפיה של הודו.

הנושא העיקרי בקרנטקה הוא יצירות אדריכליות של תרבויות שונות. חלקה נמצא על רמת הדקאן (רמה בזלתית בלבה של הודו, הנחשבת לגדולה בעולם) וחלקה בהרי הגהטס.

הטיול מתחיל במומבי (Mumbai) – בעבר בומביי – אשר במדינת מהרשטרה (Maharashtra), שנחשבת לשער להודו. זוהי עיר ענקית, שוקקת חיים. לא בהכרח נעימה, אבל מלהיבה. יש בה מבנים קולוניאליים רבי רושם , המנציחים את ימי הראג', לצד מרכזי תרבות ובילוי רבים. זהו מרכזה של תעשיית הקולנוע ההודית, המכונה "בוליווד".

אחד האתרים המרשימים במומביי, מתגלה לעיני התייר, כבר בדרכו העירה מנמל התעופה. זהו קבר חג' סידי עלי (Haj Sidi Ali). קבר מוסלמי, שרבים עולי הרגל אליו. הקבר נמצא על אי. אפשר להגיע אליו בשפל, בהליכה, או בגאות, בסירה. תמיד מרשים. פרצופים שתראו שם, לא תפגשו בשום מקום אחר בעולם.

האתר הבא, שהוא אולי המפורסם ביותר בעיר היא המכבסה העירונית הגדולה (Dhobi Ghat) זהו מתחם ענק עם שורות של מעין אגנים מבטון, של אלפי דהובי (Dhobi), היינו, כובסים, הטורחים כנמלים עמלניות על ניקיונן של בגדים המרוכזים בערימות ענקיות

מקום מפורסם אחר הוא שער הודו (Gateway of India), שנבנה לכבוד הגעתו של המלך ג'ורג' החמישי, שביקר בהודו בשנת 1911. זהו שער מונומנטלי בסגנון קולוניאלי, בגובה 25 מטר בנוי אבן בזלת צהובה, שממוקם על חוף הנמל של מומבאי. זהו היעד התיירותי ביותר בעיר, אליו נוהרים מבקרים הודיים ומערביים כאחד וביניהם מסתובבים מוכרי בלונים ומזכרות למיניהם באווירת באזאר שמח ושוקק. מול שער הודו ניצב מלון Taj Mahal המפורסם ורב ההדר.

שער הודו ומלון טאג' , נמצאים באזור קולבה (Colaba), שם שוכנים מרבית המטיילים. בקולבה קוזווי רואד (Colaba Causeway Rd), הרחוב הראשי של קולבה ישנם דוכנים המציעים סחורה לתיירים: בגדים, סנדלים, צעיפים, תיקים, ובעצם, הכול. באזור בתי קפה ידידותיים לתרמילאים.

טיילת Marine Drive וחוף Chowpatty – זוהי טיילת של שלושה קילומטרים, לאורך חופה של מומבאי השוקקת מקומיים ותיירים בערב, חוף צ'ופאטי שבקצה הצפוני שלה, הוא מקום נעים לשוטט בשעת השקיעה, אל מול גורדי השחקים ולחוש את רוח הנעימה הנושבת מן הים. בערבים ובשבתות מתרחש בחוף צ'ופאטי, פסטיבל של ממש, עם דוכנים, נגני רחוב, מיסטיקנים, מעסי ראש מנקי אוזניים ומגידי עתידות. הודו על שלל פרנסותיה.

תחנת הרכבת ויקטוריה ששמה ההודי הוא Chhatrapati Shivaji, היא למעשה מבנה ארכיטקטוני מרשים ביותר בסגנון גותי, עם צריחים וכיפות מעוטרות. נבנה במאה ה-19 ונקרא על שם מלכת אנגליה. המקום אף הוכרז כאתר מורשת עולמית. גם למי שלא נוסע ברכבת כדאי לבקר בתחנה המעוצבת ומסודרת מבחוץ ושוקקת חיים מבפנים, עם המוני הודים שעוברים בה מדי יום.

ראו באתר זה: נסיעת רכבת בהודו.

מזכרת נוספת לשלטון הבריטי הוא בניין האוניברסיטה, שנבנה אף הוא בסגנון ויקטוריאני. במרכזו ניצב מגדל שעון גדול שההודים מכנים "ביג בן". במבנה נוסף, מרשים אף הוא, שוכן "מוזיאון הנסיך מווילס", שבו ריכוז מרהיב של פסלים וחפצי אומנות, הערוכים בסגנון מיושן..

אטרקציה נוספת, פרות מרשימה ויזואלית, אך מעניינת, היא Parsee Bawdi, היינו, מגדלי השתיקה (Tower of Silence), אשר באזור ;  Malabar Hill עליהם מניחים מאמיני הדת הפרסית את מתיהם.

ראו באתר זה: הדת הזורואסטרית.

סיור בקר מיוחד במינו, רצוי לפני זריחה, הוא ל- Khar Danda  – כפר הדייגים אשר בשולי מומבאי . שם נראות מאות סירות דייגים הפורקות עם שחר את שללן והמוני אנשים מעמיסים את הדגים בסלים, אל הטנדרים של הסיטונאים. כפר דומה הוא Versova.

באי אלפנטה (Elephanta Island) , שההודים מעדיפים לקרוא לו Gharapuri Island ,חצובים מקדשים בסלע. במערות ומסביבן חצובים פסלים של אלים הינדיים מעשי ידי אמן. במקדש המרכזי והמרשים ביותר, חצוב פסל של שיווה ולו שלושה ראשים והא מתנשא לגובה של ששה מטרים.

ראה באתר זה: מומבאי -הכרך הענק של הודו

ביג'פור

התחנה הבאה היא ביג'פור (Bijapur), ששמה הרשמי הוא Vijayapura . ניתן להגיע לכאן בנסיעה ארוכה דרך פונה (Puna), על האשרמים ומרכזי היוגה שלה, או בפשטות, לטוס ל-Hubli, המוכרת גם כ-Hubballi ומשם להמשיך באוטובוס. מכאן ואילך, אפשר להשלים את כול המסלול בנסיעה ברכב.

ראו באתר זה: הודו תחת שלטון המוגולים.

זוהי עיר מרתקת, ובה מבנים מרהיבים שבנו השליטים המוגולים בין המאות ה-15 וה-17. יש בה מסגדים, ארמונות, ביצורים ומבני קבר. משום כך היא מכונה גם "אגרה של הדרום". כמו לאגרה, גם לה יש מבנה קבר יוצא דופן ים כפה מרשימה. זהו  הגולגומאז Golgumaz)), שנבנה בשנת 1659 ולו כפה עצומה, שבוותיקן. בשעת בקר מוקדמת, כשהמקום ריק, ניתן לקרוא קריאה צווחנית בלב האולם וההד נשמע בה עשר פעמים. למוזוליאום אחר, זה של איברהים ראזה (Ibrahim Rouza), יש פרופורציות מופלאות ועבודת פיסול נפלאה מאבן.

אפשר להשלים את הביקור ביום אחד.

בדמי

מגיעים לכאן בנסיעה האורכת כמעט יום, מביג'פור, או מגואה.

באדאמי (Badami) היא עיירה בעלת אופי כפרי, השוכנת למרגלות רכס הבנוי מאבן חול אדמדמה. היתה בירת האמפריה הצ'לוקית (Chalukya), ששלטה על חלק גדול מרמת הדקאן, משנת 549 ועד שנת 757. מומלץ לשוטט בסמטאות הכפר. לחרוצים נמליץ להקדיש את שעות אחר הצהרים לכפר פאטאדאקאל (Pattadakal), המרוחק כ-20 ק"מ מבאדאמי. זו היתה הבירה השנייה של הצ'אלוקים. המקדשים שנבנו במאות ה-7 וה-8 נכללים ברשימת אתרי מורשת עולמית של ארגון אונסק"ו.

בבָּאדאמי אין מבנים אלא מערות חצובות בסלע האדמדם. ניתן לראות שם כמה דוגמאות נפלאות של מקדשי מערות, כל אחת מוקדשת לבני דת אחרת. מערה לשיווה על מעלליו, מערה לווישנו על גלגוליו, מערה ג'ייניסטית ומערה בודהיסטית. החוויה אינה מתמצית רק במערות על פסליהן המגולפים באבן החול. אלא בסך הכול של המראות: הרמה המחורצת על ידי האפיקים, המערות הקרועות בקיר המצוק, השבילים, המדרגות. השקט. בעיקר השקט.

בבאדאמי ובאתרים נוספים בסביבה. ניתן להתרשם מאדריכלות המקדשים הקדומה של דרום הודו. במקום מקדיש מערות יפהפיים ובהם תבליטים רבי רושם. המערות צופות על מאגר Agastyatirtha הציורי ועל המקדשים שלחופו.

את שעות אחר הצהרים כדאי להקדיש לכפר אייהול (Aihole), שהיה בירת הצ'אלוקים במאות הרביעית עד השישית והוא מלא במקדשים. ניתן לעקוב אחרי התפתחות האומנות הדרווידיינית, מהמקדשים הפשוטים ביותר ועד למרשים מכולם, מקדש דורגה (Durga), שנבנה במאה ה-7. באמצע הדרך בערך, בין באדאמי לאייהול, נמצא מקדש מאהרוטה (Maharuta), שהוא יעד לעולי רגל.

יש להקדיש למקום יומיים.

האמפי

ניתן הגיע לכאן בנסיעה ארוכה מבדאמי, או ישירות מגואה.

ההגעה כרוכה בנסיעה ארוכה ומפקקת עצמות אל הוֹסְפֶּט (Hospet), עיר מחוז עלובה ומשעממת, שאין בחדגוניות שלה אפילו רמז לדרמה המתרחשת בהאמְפּי , הסמוכה. המקום הופך לשוקק חיים בתקופת הירח המלא של חודש מארס, אז מתרחש בעיר הפסטיבל השיעי מוחאראם (Muharam). המאמינים המוסלמים מבכים את מותו של חוסיין, בנו של עלי וצועדים ברגליים יחפות על גבי גחלים, תוך כדי כניסה לטראנס. האמפי בירת שושלת ויגָ'יאנאגאר (Vijayanagara) ששגשגה בדרום במאה ה-16, היא עיר עתיקה, שמקדשיה הבנויים בזלת, פזורים על פני שטח עצום.

זהו האתר הפופולרי ביותר בקרב תרמילאים בדרום הודו.

כשמגיעים להאמפי (Hampi). , נחשפת לנגד עיניו המשתאות של המטייל, ארץ שונה. מקום אחר, שלא דומה לכלום. סלעי גרניט עצומים ועגולים נערמים בהרים ומפוזרים מכל עבר. בולדרים ענקיים תלויים  על בלימה על גדות הנחל, לצד המקדשים, אולי ימחצו פעם עוברי אורח, ברחוב שלמטה. באמצע עובר נהר שנקרא בפי המקומיים Tungabhadra, או פשוט "הנהר". ניתן לשבת ולבהות יום שלם בחיי הנהר. זה משמש גם כמקלחת ציבורית וגם כמכבסה. זהו עורק תחבורה עמוס, שסירות קטנות חוצות אותו לאורך כל היום, עמוסות באנשים, סלים, סחורות ולעיתים גם אופנועים. כמו בהודו, זהו מקום מקודש, שמקומיים יורדים מידי פעם כדי לברך את המים וכמובן שזאת ה"זולה" המרכזית – על גדות הנהר פרושים ערסלים וכרי דשא, עצי בננה, קוקוס ומנגו.

על הגדה הדרומית של הנהר נמצא האמפי בזאר, הכפר המסורתי של האמפי,. בנייני אבן נמוכים שרובם ככולם חנויות ומסעדות, מדרחובים וסמטאות שאפשר להעביר בהם ימים שלמים של שוטטות, קניות והתבדחות עם מקומיים. נשים עדויות צמידים, נזמים ושרשרות, מתמחות באמצעים שיגרמו למטייל לקנות משהו.

מקדש וירופאקשה (Virupaksha) שהוא אחד מגלגוליו של שיווה. זהו מקדש ענק, הנמצא בקצהו המערבי של האמפי בזאר. בפנים, בתמורה לרופי או לבננות וקוקוס, מברכת הפילה לאקשמי את הבאים עם ליטוף קל בחדק על ראשם. מגבעת המאקוטה (Hemakuta Hill), ניתן להשקיף על המקדש ועל כל הכפר. בקצה המזרחי של האמפי בזאר, נמצא הר אבנים גדול ועליו מקדש אצ`יוטאריה (Achyutaraya), שם מתקבצים תרמילאים ומקומיים לתופף לעת ערב.

סירות קטנות הנראות כקליפות קוקוס מעוגלות, חוצות את הנהר מצד לצד בעלות סמלית. לכול אחת מהן נכנסים בישיבה ועמידה כעשרים איש ושני זוגות אופניים. המקום הפופולרי ביותר, במיוחד, בזריחות ושקיעות הוא מקדש האנומן  (Hanuman) או "מקדש הקופים" (נקרא כך הן משום שהאנומן הוא קוף והן משום שהוא שורץ קופים. כ-800 מדרגות עולות אל המקדש, המוקף בסהאדוהים (סגפנים, שזנחו את עסקיהם ומשפחתם וצאו לחפש דרך). הנוף – נהדר. זה המקום לספר על האנומן הקטן שאכל בטעות את השמש, משום שחשב אותה לתפוח.

הטיול בהאמפי הוא בעיקר רכיבה על אופניים בין הגבעות המעוגלות, מקווי המים, הדקלים, השיטים, השרידים העתיקים ובעיקר המבנים, שכמה מהם מופלאים ממש. כך למשל, במקדש ויטאלה (Vitala), השמור אף הוא על ידי אונסק"ו, מהדהדים העמודים החיצוניים כאשר מקישים עליהם ויוצרים מוסיקה חרישית. כוח המשיכה של האמפי הוא בארכיטקטורה, בנוף, באנשים.  זו בעיקר האווירה המכושפת. הסלעים השחורים, שורות העמודים, השערים שנותרו זקופים, המרחבים הריקים. כולם יוצרים משהו שקשה להעביר בתמונה. קשה מאד לתאר, אך אפשר לחוש. למשש כמעט.

Hassan

יום של נסיעה מהאמפי

בבקר, סיור במקדשי הלביד (Halebid) ובלור (Belur) , שנבנו במאה ה-12 על ידי מלכי שושלת הוֹיסאלָה (Hoysala). זמן הנסיעה כשעה. לשים לב לקיר המערבי בהלאביד. שושלת זו נחשבת לאחת מפסגות היצירה של האומנות ההינדית. מקדשי ההויסאלה בנויים בצורת כוכב ומזכירים במידת מה את מקדשי קג'ורהו וקוראנק (אוריסה). הם קטנים יחסית אך מרהיבים מבחינת הגילופים המעטרים אותם. האומנים השכילו להפוך את האבן המקומית (Soap stone) לרקמת תחרה…

מקדש צ'אנקשאבה (Channkeshabva) שבבלור הוא היחידי מבין מקדשי ההויסאלה שנמצא עדיין בשימוש. מדי יום מתרחשים כאן טקסים בשעות 09:00, 15:00 ו-19:30. הבנייה נמשכה כמאה שנה. במקום תצוגה מרשימה של האלים ההינדים. בגופוראם – מגדל הכניסה – תבליטים המתארים בפירוט רב את הנערות המחוללות במקדש במערומיהן.

לא הרחק משם, בהאלביד, נמצא מקדש הויסאלסווארה (Hoysaleswara). למרות שבנייתו מעולם לא הושלמה, הוא נחשב לדוגמא המרהיבה ביותר ליכולת האמנותית של בני ההויסאלה. קירותיו החיצוניים וכמה מהקירות הפנימיים מכוסים בתבליטים מרהיבים, שגולפו ביד אמן באבן מקומית ובהם אלים, קדושים, יונקים, ציפורים ואפילו סצנות מחיי היום יום של מלכי ההויסאלה.

משם, נסיעה בת שעה-שעה וחצי לסרבנבלגולה (Sravannbelllagola), משמעות השם היא "הנזיר מהבריכה הלבנה". זהו אחד ממרכזי הצליינות החשובים ביותר של הדת הג'יינית בהודו. בראש ההר מיתמר פסלו הענק של Gommateshwara
(Bahubali)  באהובלי, קדוש ג'ייני, שדמותו העירומה, המתנשאת לגובה של 17 מ', נחשבת לפסל המונוליטי הגדול בעולם. מראש ההר, למרגלות הפסל נשקף נוף מרהיב. עולים 600 מדרגות ברגליים יחפות. אפשר לעלות באפריונים, במחיר של 130 רופי. העלייה הלוך וחזור אורכת כשעה וחצי.

ראה גם: הג'ייניזם

בתקופת הירח המלא של חודש פברואר, אירוע שקורה אחת ל-12 שנה (בפעם הבאה ב-2030), מתרחש כאן האירוע הפולקלוריסטי המהרהיב ביותר של הג'יינים – פסטיבל  Mahamastakabhisheka . למקום מגיעים למקום אלפי צליינים, חלקם עירומים ורוחצים את הפסל בחלב וזעפרן.

מייסור

הנסיעה למייסור אורכת שלוש שעות. כדאי לנסוע היישר לארמון המהרג'ה, מואר בכל יום א' בשעות 19:00-20:00 בליווי מוסיקה "קולוניאלית". הארמון מואר ב-97,000 נורות. גרסה הודית של "דיסנילנד".

חשוב לבקר במקום גם ביום. זהו ארמון אקסטרווגנטי, המשלב בארכיטקטורה שלו אלמנטים הינדיים, מוסלמיים ורעיונות בריטיים, שפירשו באופן יצירתי את האומנות ההודית. עיצובו הפנימי של הארמון מכיל בתוכו כמה סגנונות ובו אלמנטים מרהיבים לצד הרבה קיטש. שווה ביקור.

כדאי לבקר גם במוזיאון הפולקלור, השוכן בקמפוס של אוניברסיטת מייסור ובו אוסף מרשים של פסלוני עץ שנאספו מרחבי קרנטקה, מסיכות ששימשו את המחוללים בפסטיבלים ואת השמאנים באירועי הטראנס. מעיינות במיוחד הן בובות העץ המשמשות בתיאטרון הצלליות (thogali bomba). נמליץ גם על הצצה, מבחוץ, לבית הממשלה, הבנוי בסגנון נאו קלאסי.

מייסור היא עיר נעימה להפליא. מזג האוויר בה נוח, האווירה בה נינוחה ופרנסיה השכילו לשמר את מורשתם. העיר מפורסמת בבתי המלאכה שלה המייצרים משי, עבודות עץ, תשבץ וקטורת. ספרי ההדרכה מלאים בסופרלטיבים אודות ניחוחות של עץ האלגוֹם (Sandalwood) המיתמר מעליה. לדעתי בהגזמה רבה. מומלץ לנסוע אל השוק העירוני Devaraja. זהו שוק שוקק חיים וססגוני להפליא. חוויה לצלמים.

האתר המפורסם בעיר הוא גבעת צ'אמונדי (Chamundi Hill), המתנשאת לגובה של 1,062מ'. ממקדש Sri Chamundeswari נשקף נוף מרשים של העיר. במגרש החנייה ניצב פסלו של האל מאהיסאשורה, שחוסל על ידי האלה צ'אמונדי. למרגלות הגבעה, פסלו של ננדי (שור ענק, המשמש ככלי הרכב של האל שיווה). ניתן לרדת במדרגות אל נאנדי ולפגוש שם את הרכב.

סומנטפור

מקדש סומנאטפור (somnatpur), נמצא במרחק 33 ק"מ מזרחה למייסור. הוא קטן יותר ממקדשי ההויסאלה שבהלביד ובלור, אך נשתמר ללא פגע. על הקירות תיאורים חיים מתוך האפוסים "מהבהרטה" ו"ראמאינה". אחר הצהרים, אפשר לנסוע לביצורים שנותרו מ-Srirangapppatnam – בירתם של היידר שולטן וטיפו שולטן ששלטו מכאן במאה ה-18, על חלקים נרחבים מדרום הודו. במקום מבנים מרהיבים.

לא הרחק מכאן, נמצאת שמורת הציפורים Ranganathittu. המקום נעים מאד בשעות הבקר ואחר הצהרים. הפקחים מציעים שייט קצר וזול המאפשר להתבונן מסיפון הסירה בחייהם של החסידות, המגלנים, האנפות, הנחשונים ועוד.

אפשר לשלב בסיור, ביקור באחד מכפרי הפליטים הטיבטיים. המרכז החשוב ביותר הוא Bylakuppe. יש להצטייד באישור מתאים, שקל מאד לקבלו. אם מגיעים למקום בסוף חודש פברואר, בראש השנה הטיבטי, אפשר לקחת חלק בפסטיבל מרהיב. כאשר הזדמנתי לשם, נדמה היה לי שמסוק לקח אותי מדרום הודו, היישר אל טיבט.

ראה באתר זה : התרבות הטיבטית 

זהו צומת חשוב. צומת של דרכים וצומת של החלטות.

ניתן לנסוע מכאן, כשעתיים, אל העיר המודרנית בנגלור ובה מקדש שיווה מרהיב – Shivoham. ממנה טיסה או ברכבת ל-Chenai, אשר בטמיל נאדו.

אפשרות שניה היא נסיעה דרומה אל עיירת ההרים אוטי ((Ooty, המוכרת גם כ- Udagamandalam, ושוכנת בגבעות נילגרי (Nilgiri Mountains), שברכס הגהאטס המערבי (Western Ghats). ההגעה אליה ברכבת הרים קטנה( Toy Train) , שהתפרסמה מהסרט "המעבר להודו". מאוטי, ממשיכים נסיעה לטריצ'ור (Trichur) אשר בקראלה.

האפשרות השלישית אותה נתאר כאן, היא להשלים את הסיור בקרנטקה.

ממייסור – נסיעה מערבה אל העיר מדיקרי (Madikery), שהיא משמשת בסיס לטיול במחוז קורג (Coorge), אחד המחוזות העצמאיים האחרונים בהודו (עד 1956). זהו אזור הררי, מוריק ונעים. מוקף גבעות ציוריות, פלגי מים, כבישים תחומים בגדר חיה, גני תבלינים ומטעי קפה. הנוף הזה היה זירה לספרה של סריטה מנדנה, "גבעות הטגריס", מעיין "חלף עם הרוח" בסגנון הודי. אפשר לצאת מכאן לטרקים בני כמה ימים, המאפשרים פשוט להיבלע בתוך הירוק. סמוך לתחנת האוטובוסים, יש כמה סוכנויות המארגנות טיולים כאלה.

אחד הכפרים הפופולריים בקרב המטיילים הוא הכפר קאקאבה (Kakkabe), לא הרחק משם נמצאות כמה אחוזות קפה שהפכו לבתי הארחה. מקום טוב להתערסל עם ספר ולסעוד עם המשפחות, אוכל ביתי משובח. מאותן חוות ניתן לטפס לפסגות הגבוהות ביותר במחוז: טאדיינדאמול (Tadiyendamol) ופושפגירי (Pushpagiri) שגובהן כ- 170 מ'. גם הכפרים גאליבדו (Gallibedu), אמאתי (Ammathi) וסידאפור (Siddapur) יכולים לשמש לאותה מטרה.

מכאן מומלץ להתקדם צפונה, לאורך החוף של האוקיינוס ההודי. נסיעה דרך מנגלור (Mangalour) אל אודופי (Udupi), הנמצאת במרחק של 58 ק"מ צפונית ממנה. האטרקציה העיקרית של המקום היא מקדש קרישנה, שמדי בקר וערב נערכים בו טקסים. לעתים קרובות הם כוללים גם פילים. היעד הבא הוא החופים הנהדרים של צפון קרנטקה. אבל למי שיש עדיין כוח, מומלצת גיחה צפונה-מזרחה, אל מפל ג'וג (Jog Falls). המפל שגובהו 293 מ', הוא הגבוה בהודו, אבל מאכזב משהו. בעיקר משום שבמעלה הנהר הוקם סכר גדול, שמגביל את זרימת המים באופן משמעותי. המפל לא שווה את הנסיעה (אלא אם מגיעים בעונת המונסון). אבל הנופים דווקא כן. יש כאן הרים ירוקים יפהפיים. בסביבה בתי הארחה נחמדים, המשקיפים אל הנוף.

רצועת החוף של צפון מדינת קרנטקה, היא מהרגועות ביותר בהודו. תחליף מרענן לעומס של גואה. אום ביץ' (Om Beach), קודלי ביץ' (Kudli Beach) והעיירה גוקרנה (Gokarna) הם יעדים נעימים, רגועים וסמוכים זה לזה. יש כאן חופים יפים, צוקים הגולשים אל הים, אוכלוסייה פחות ממוסחרת. מי שמחפש מסעדות מערביות ומסיבות טראנס,  שימשיך צפונה מכאן, אל גואה. זהו מקום למי שמסתפק באוכל הודי פשוט, דקלים ורחש גלים. לעתים נראה פלנקטון זוהר בלילה.

מומלץ להיכנס אל תוך המים בשעת לילה מאוחרת, כאשר האורות בחוף כבר כבו, להניע במעט את היד ולראות איך המים מתעוררים לחיים כמו בתערוכה דיגיטלית. מטיילים נרגשים סיפרו לי שצפו בלהקת דולפינים שעברה בסמוך לחוף.

אפשר ללכת רגלית לאורך האלף מון ביץ' (Half Moon Beach), דרך צוקים מיוערים, המזמנים תצפיות יפות מאד, עד לפרדייז ביץ, חוף שקט ופראי .

מהמעגן שליד אום שרי גאנש (Om Shree Ganesh), יוצאות סירות לשיט דולפינים. אפשר לשלב עם הקפצה לאחד החופים המרוחקים.

במרחק של שעה נסיעה מגוקרנה נמצאת שמורת טבע קטנה ובה נחל, מפל מרשים – ויבהוטי (Vibhooti Falls), שלמרגלותיו יש בריכה נהדרת של מים מתוקים, צלולים וקרירים. מסביב לבריכה ישנן פינות ישיבה על הסלעים ובריכות שכשוך קטנות, בהן ניתן לשבת לכוס קפה או ארוחת צהריים קלילה. הדרך לשם יפה ועוברת בין כפריה ושדותיה של מדינת קרנאטאקה,

לא הרחק משם, צפונה, נמצא הכפר השקט פאלולים (Palolem), שהפך לבועת תרמילאים. הוא מציע חופים עם חול רך, עצי קוקוס גבוהים, פלגי מים צלולים, , יערות גשם טרופיים, חיי כפר רגועים, מסעדות מעולות ואפילו קצת חיי לילה שמחים. תרמילאים רבים נוהרים לכאן כדי לשחות, להשתזף, לאבד את תחושת הזמן, לתרגל יוגה ולצפות בשקיעות.

68 קילומטרים צפונה לכאן, נמצאת פאנאג'י (Panaji), בירת מדינת גואה. כדאי להקדיש מספר שעות לסיור בישוב המשלב בסגנונות בניה הודי ופורטוגלי. פאג'י נמצאת סמוך לנהר מנדובי (Mandovi). קו האופק שלה הוא של גגות רעפים אדומים, כנסיות לבנות ובנייני מגורים. מאד לא הודי. רואים יותר מגדלי כנסיות מאשר מקדשים הינדיים. ההשפעה הפורטוגלית ניכרת בכיכרות הקטנים  וברחובות המרוצפים באבן, ברובע הלטיני העתיק של העיר. השלטים עדיין כתובים בפורטוגלית. השכונות המוקפות  הבתים הציוריים בסגנון קולוניאלי, הופכים את המקום למשהו שונה ומיוחד. שער אדיל שאח (Adil Shah`s Gate) הוא שריד לתקופה המוגהולית. במרחק קצר ממנו נמצאת כנסיית הקדוש קג`טאן (Cajetan) שנבנתה בשנת 1651 על פי המודל של כנסיית פיטר הקדוש ברומא. יחד עם זאת, ניתן להבחין בעיצוב שלה, במספר אלמנטים מקומיים.

במרחק של 30 דקות נסיעה מפאנאג'י נמצאת, גואה העתיקה (Velha Goa), בירתה הקודמת של מדינת גואה ובה כנסיות ומנזרים. כיום מוכרת גואה העתיקה כאתר מורשת עולמי והיא מושכת אליה מדי יום המוני תיירים ועולים לרגל שמגיעים מכל רחבי הודו. האטרקציה העיקרית בגואה העתיקה היא קברו של הקדוש פרנסיס חבייר (St. Francis Xavier.), שהיה מיסיונר ישועי שהפיץ את הנצרות ברחבי אסיה. נזדמן לי להגיע לשם בתהלוכה לזכרו, שנראתה דומה להפליא לפוג'ה הודית. שאלתי בסקרנות ברהמין הינדי מדוע הוא צועד בתהלוכה נוצרית, ענה לי שישו היה גורו גדול….

מכאן, טיסה קצרה למומבאי והביתה