שקדי, את פרי האהבה הראשון של אמא ושלי. נדבך ראשון בהקמת האימפריה שלא צלחה.  נוצרת באי טרופי יפה בתאילנד, בחוף זהוב חולות ועטור דקלי קוקוס, לאחר שנתיים של חיים משותפים בתל-אביב ושנה של טיול במזרח הרחוק.  אהבנו אותך כבר כששהית ברחם.  אמא התגאתה בבטנה העגולה והשמיעה לך מוסיקה קלאסית לעיצוב אישיותך.  בניגוד להיריון היפה והנוח, לידתך לוותה בייסורים של ממש.  כשאמא השלימה תשעה ירחי לידה סירבת לצאת מהמעון החמים והכניסה לחודש העשירי של ההיריון הטעימה אותנו בטעמה של חרדה.  

 

 

 

בקיעתך לעולמנו לוותה בכאב ובמורא גדול.  צירי הלחץ התארכו, המוניטור זיהה מצוקת עובר ועצבי חישבו להתפקע.  כאשר יצאת סוף סוף, כחולה ומכווצת, ללא הבכי הגואל, גוף זעיר ומקומט, לא ידעתי את נפשי מרוב חרדה.  השעות הארוכות בחוץ, בפתח חדר הלידה מבלי דעת מה עלה בגורלו של היצור המתוק, היו עבורי חוויה מצמררת של פחד מוות.  אני זוכר את עצמי פוסע לאורך המסדרון, חורש תעלה בכפות רגלי, ברכי רועדות  והמבקרים מתבוננים בי ומשתאים בדאגה נוכח הענק הדומע.  אריק אלדר, חבר ורופא שהזעקתי לבית החולים, הביט בך היטב והכריז שאינו משוכנע לגבי הקריירה האקדמית שלך, אך עד לאוניברסיטה יהיה הכל בסדר.  הוא לא יכול היה לדעת אילו "קונצים" תדעי לעשות.  ברגע שרווח לי, חשתי את עצמי מרחף ממש בגלים מתוקים של אופוריה נוכח ההישג הכביר.  שום דבר שהשגתי בחיי לא נחשב בעיני כמו אותה פעולה ביולוגית פשוטה, של הולדת יצור חי. 

תוך כמה ימים שבית את ליבנו בחיוכך המתוק.  דימינו אותך אז להכלאה מקסימה בין סנאי לתות שדה והבטנו בך בהערצה, כמו המלכים המתבוננים בישו הילד.  טיילנו אתך בגאווה, על הגבעות הירוקות המקיפות את עמק החולה, על מנשא גב קטן בשמורות הדן והבניאס, כיאה לבת של מדריך טיולים.  מי יכול היה לדעת כי מהר מאד, כשתעמדי על דעתך, תעדיפי מרכזי קניות ואת רחוב שינקין בתל אביב.

 

אמא ואני היינו מחנכים דגולים בעיני עצמנו, מושלמים ממש.  ילדינו, כך סברנו, יהיו מופת לחינוך מדופלם.  העברנו ביקורת חריפה על כל ההורים שסביבנו, חתכנו אותם לגזרים בשבט לשוננו.  את שקד, כמו נשלחת על ידם, כדי להראות לנו לעתים את קוצר ידינו.

בגיל שנתיים הבאנו לך מתנה, מתנה כפולה, אחים תאומים, שלא הסתרת את שאיפתך שניקח אותה חזרה.  פעם, כשהתבוננו בלהקה של חסידות שחגה מעל רמת ישי, שאלת אותי אם אפשר לבקש מהן לקחת אותם חזרה.  נדמה היה לך שכתר המלכות נגזל ממך ואת נלחמת עליו ועדיין ממשיכה להילחם.  אמא ואני יצאנו מגדרנו כדי לפצות אותך ולגדלך כנסיכה.  אני מצדי ניסיתי לשכנע אותך שגם את ואבא הם זוג תאומים ולנצל את הדמיון העשיר שלך כדי לפסוע אתך בעולם הזוי של ארץ גמדים, פטריות אדומות ומנוקדות בלבן, פרפרים זהובי כנפיים וכל גיבורי אגדות הילדים שהכירו אותך אישית והרעיפו עלייך אהבה.

גדלת שקד עם אופי מעוצב משלך.  לא תמיד קל, אך ניחנת בכישורי שפה נדירים וביכולת מרשימה לחבר בגופך צליל ותנועה.  כשאת על הבמה גם הזרקורים מתאהבים בך.  

אני אוהב את כושר המשחק שלך, את הקונדסות, את כושר הביטוי בכתב ובעל פה, את היצירתיות שלך, שבאה לידי ביטוי גם בכירואגרפיה של ממש.  אני אוהב את השנינות שלך, את הרגישות המוגזמת לפעמים, את היכולת שלך לבטא אהבה וגם את המרדנות, את ההתרסה שלך נגד כל מה שלא נראה לך. גם נגדנו.

עדיין לא ברור לי אם בת מצווה הנו שלב מעבר של ממש, או רק תשובה נשית לטקס שעוברים הבנים.  אני מקווה שהאירוע יוכח לא רק כטקס בגרות אלא גם כבגרות של ממש. אני מאחל לך ולעצמנו שתמתני את החיכוכים עם אחייך, שתהיי מתוקה בבית כפי שאת בחוץ ובעיקר שתמשיכי להקסים את כולם ובראש ובראשונה גם אותנו.

 

שלך,

באהבה רבה,