שיעור

כתב: גילי חסקין

אַתְּ עֲדַיִן מוֹפִיעָה בְּבִעוּתֵי הַלַּיְלָה,

עֲדַיִן זוֹרַחַת עִם צַפְרִירֵי הַבֹּקֶר

רְקוּמָה בְּוָרֹד בְּשׁוּלֵי הָעֲנָנִים, בּוֹעֶרֶת בְּאָדֹם שֶׁל שְׁקִיעָה,

בְּכָתֹם שֶׁל זְרִיחָה;

כְּמוֹ בְּשִׁיר עָצוּב,

כְּמוֹ נִגּוּן יָשָׁן…

דְּמוּתֵךְ עוֹלָה מִקֶּצֶף הַגַּלִּים

כְּמוֹ אַפְרוֹדִיטִי בְּפָּאפוֹס;

כְּמוֹ עִשְׁתָּר שֶׁל תַּמּוּז, כְּמוֹ אִיזִיס לְאוֹסִירִיס;

כְּמוֹ אֲחִינֹעַם לְשָׁאוּל.

דּוֹמֶה וְאַתְּ נֶאֱחֶזֶת בַּזִּכָּרוֹן.

לְעִתִּים חָשׁ אֶצְבָּעוֹת חוֹנְקוֹת אֶת הַגָּרוֹן.

נִיחוֹחַ מְטַלְטֵל אֶת נְחִירַי,

עוֹרֵךְ הַמִּשְׁיִי מְסַחְרֵר אֶת חוּשַׁי.

עוֹד מְעַט תִּמּוֹגִי לְתוֹךְ הָעֲרָפֶל,

דְּמוּתֵךְ תֵּעָלֵם בְּחֶשְׁכַת הַלֵּיל,

עִם הַזְּמַן יִטַּשְׁטֵשׁ לוֹ מַרְאֵךְ,

בְּחוֹף הַיַּמִּים גַּם יָפוּג נִיחוֹחֵךְ.

אוּלַי אַצְלִיחַ לִשְׁכֹּחַ אֶת קֶסֶם אֶצְבְּעוֹתַיִךְ,

אָסִיט מִלִּבִּי אֶת הַגַּעְגּוּעַ לִשְׂפָתַיִךְ.

לָמַדְתִּי אֶת סוֹדָהּ שֶׁל אַנְקַת הַגְּבָהִים;

כִּמְעַט טָבַעְתִּי בְּשִׁכְרוֹן הַמַּעֲמַקִּים.

דָּבָר אַחֵר נָהִיר וּבָרוּר –

לְעוֹלָם יֵחָרֵת בְּרֹאשִׁי הַשִּׁעוּר.

לָמַדְתִּי לְהַבְחִין בֵּין יַהֲלוֹמִים לִזְכוּכִית,

בֵּין הַחוֹחִית שֶׁבַּבָּר לְבֵין הַכַּנָּרִית הַמְּבֻיֶּתֶת,

בֵּין פְּנִינִים פִּרְאִיּוֹת לְכָאֵלּוּ מֵחַרְסִינָה;

בֵּין הָהָר הַמֻּשְׁלָג לְבָבוּאָתוֹ הַנִּשְׁקֶפֶת בַּמַּיִם,

בֵּין הַצְּלִיל לְבֵין הַהֵד,

בֵּין שִׁירַת הָעַם לְזִמְרַת מַלְאָכִים;

בֵּין נִיחוֹחַ שֶׁל וֶרֶד שֶׁגָּדְלָה בַּשֶּׁמֶשׁ לְרֵיחַ שֶׁל זוֹ שֶׁצָּמְחָה בַּחֲמָמָה;

בֵּין לַהַט יְצָרִים, לְאוֹרוֹת מְרַצְּדִים, לְמַנְגִּינָה שְׁמֵימִית.

בֵּין עֲרָיוֹת לִשְׁאָגַת אֲרָיוֹת,

בֵּין עִלּוּסִים מַסְעִירִים לְשַׁעֲרֵי גַּן הָעֵדֶן מִמֶּנּוּ גֹּרַשְׁתִּי.

מְנַסֶּה בְכֹחַ לְהַדְבִּיר אֶת הָאַהֲבָה

אַךְ עֲדַיִן בּוֹעֶרֶת בִּי הַצְּרִיבָה.