שייט באיים המכושפים

שייט לאיים המכושפים

כתב: גילי חסקין

ליומן מסע:  גלפגוס-סיפור אהבה

ליומן השיט בגלפגוס.

מבוא

לטיול באיי הגלפגוס

הבובי
התבונן בי במבט מוזר. איני זוכר מתי בפעם האחרונה הסתכלה בי ציפור היישר לתוך
העיניים. רגליו הכחולות זהרו בצבע כחול והוא התגרד בעינו, לא מוטרד מנוכחותי. הנקבות
של בני המין הזה בוחרות את הזכרים בעלי כפות הרגליים הזוהרות יותר. חלק מטקס החיזור שלהן כולל את הצגת הרגל
הצבעונית בפני בן הזוג המיועד. ברור לגמרי כי הרגל הכחולה הזוהרת בצבעה, כמו גם הרגל
האדומה, אצל הבובי אדום הרגליים, הן דוגמאות טובות ל"עקרון ההכבדה",
כלומר, בעל החיים מקשה על עצמו, וכך הזכר מאותת לנקבה שהוא חזק יותר ועדיף לבחור
בו להמשך הקיום. במקרה דנן לשני המינים רגליים כחולות והם למעשה בוחרים זה את זה,
כשכול צד מעדיף את השותף בעל הרגליים הזוהרות יותר. מידת
הבהירות של הצבע היא אינדיקציה מצויינת למצב בריאותו של בעל הדבר.

לא הרחק ממנו עמד בובי נסקא, שהכתם השחור שעל פניו העניק לו את הכינוי "בובי
מסיכה". גם הוא היה אדיש למראנו. במרחק קטן ממנו, ישב בקן מאולתר, בובי צעיר,
שגופו היה מכוסה בפלומה לבנה. חוסר הפחד של העופות הללו מבני האדם, העניק להם את
כינויים "בוביס", על ידי תומאס דה ברלנגה, הבישוף של פנמה, שספינתו
נסחפה לאזור כשהיה בדרכו לפרו, כדי להשליט סדר בין פיזרו ועמיתיו הכובשים. הציפור
היפהפיה הזאת זכתה לכינוי זה שהוראתו "טפש" משום שלא ידעה פחד מהו. (מעניין,
ששמו הלטיני של הסוג, "סולה" הגיע מהשפה האיסלנדית, וגם גם הוראת
"טיפש"… מן הסתם, המבע של הציפור לא נראה חכם במיוחד לצופה מבחוץ).

לא רק הבוביז. כמעט כל בעלי החיים של איי הגלפגוס אינם יודעים פחד מהו. לא עיטים, לא
ינשופים ולא פריגטות. ניתן
לראות מקרוב אריות ים, שמאפשרים למטיילים להצטלם עמם תמונה קבוצתית. ניתן להתקרב
לנצים, כמו לפריגטות עד למרחק של מטרים בודדים. אלפי
שנים של בידוד לא לימדו אותם שהפחדן מציל את נפשו. העובדה הזאת עלתה להם ביוקר
כשהגיעו לכאן בני האדם. צידיי הלווייתנים אספו את צבי הענק, כמקור לבשר טרי ואילו
החתולים והחולדות, שהגיעו עם המתיישבים הראשונים והתפראו, טורפים את גוזלי הבוביס
ואוכלים את ביציהם. גם אלבטרוס הגלפגוס, המוכר יותר כ"אלבטרוס הגלים",
סובל מאותה בעיה. הוא גדול ומסורבל. כנפיו החסונות, המסייעות לו לחצות אוקיינוסים,
אינן מסייעות לו בגמישות ובזריזות וגוזליו נופלים טרף לשיניהם של בעלי חיים שלא
היו אמורים להיותכאן ופוגעים קשות
במרקם האקולוגי העדין.

כאשר מתחילים לשוטט באיים, פוגשים באלפי
אריות ים הרובצים בלהקותיהם על החוף החולי או מטפסים על סלעי החוף השחורים. הללו אינם
מתרגשים מבני האדם הפוסעים ביניהם, משמיעים קולות התפעלות בכל השפות ומצלמים את החיות
החביבות בכל תנוחה אפשרית, עם בני אדם ובלעדיהם. הזכרים הגדולים השומרים על הרמונות
הנקבות עלולים לתקוף את האורחים ויש להיזהר מהם, אך לכל השאר נראה שלא אכפת כלל שמסתובבים
ביניהם אורחים אנושיים רעשניים.

התענוג האמיתי מתחיל בשעת השחייה והצלילה.
אריות הים סקרנים, ומיד הם מצטרפים לצוללים ומתחילים להשתעשע ביניהם. שחייתם הזריזה
ותרגילי ההידרובטיקה שלהם מדהימים, בעיקר כשהם מבצעים אותם ליד המטייל, מעליו, מתחתיו
ומכל עבריו. בתחילה המשחק נראה מפחיד, אך עם הזמן הופך להיות שעשוע אמיתי. שחיינים
זריזים מנסים לגעת באריות הים הצוללים לידם, אך זו מתגלית כמשימה בלתי אפשרית.

ב-15 בספטמבר 1835 הגיעה לאי האנייה
"ביגל", בפיקודו של רוברט פיצרוי. בין אנשי צוותו נמצא גם אורחו האישי,
ביולוג מתחיל בשם צ'ארלס דרווין. עבורו היה זה כמעט מיפגש עם גן-העדן המקראי. הוא רכב
על צב ים, אחז איגוּאַנָה בזנבה, והתקרב אל נץ אחד עד כדי כך שעלה בידו להדוף אותו
בעזרת הרובה שלו מן הענף שעליו ישב. הוא היה מרותק לאיגוּאַנוֹת ששרצו ביבשה ובחוף,
לצַבּי הענק, לחקייניוֹת (mocking birds) ולסוּלוֹת. גם הנוף הגעשי הצחיח והעצים המוזרים,
העטורים חזזיות, הילכו עליו קסם. דרווין הוא בחן צמחים ובעלי חיים בארבעה איים
ועזב ב-20 באוקטובר באותה שנה, להמשך מסעו חובק העולם. בביקורו באיים הבחין דרווין
כי הצבים – כמו הפרושים (Finch) – שונים מעט בכול אי מבין האיים. דרווין לא
הבין תחילה כי עופות אלו, שכיום ידועים כ"פרושי דרווין", הם בני מינים
שונים ולא טרח לכנות כל אחד מהם בשם אחר. עברו שנים עד שתצפיותיו התגבשו למשנה
סדורה. אלו היו לחלק מרכזי בהתגבשות תאוריית הברירה הטבעית, שהציג בספרו המהפכני "מוצא
המינים", עשרים שנה מאוחר יותר. עד היום שמו של דרווין מתקשר עם איי גלפגוס
יותר מאשר עם כול מקום אחר.

לא
כול כך ברור מי העניק לאיי גלפגוס את הכינוי  "האיים המכושפים" ייתכן שהיה זה שודד הים האנגלי אמברוז קאולי (Ambrose Cowley) שהתקפשה לראות את האיים
מעבר לערפילים. הם הופיעו לעיניו ונעלמו. הוא שירטט מפה ב-1684 ונתן לאיים את
שמותיהם של חבריו הפירטים. במהלך השנים, העניקה ממשלת אקוודור שמות ספרדיים למרבית
האיים. אולם רבים ממשיכים להשתמש בשמות האנגליים שהעניק קאולי. השם הרשמי של האיים
הוא "ארכפלגו דל קולון", היינו "הארכיפלג של קולומבוס",
לכבודו של מגלה הייבשת, אם כי השם המוכר יותר הוא "איי הגלפגוס".

"גלפגוס" היא מילה ספרדית עתיקה
שהוראתה "אוכף" על שום צורת השריון המיוחדת לאחד ממיני הצבים. הספנים הספרדיים
הראשונים שנחתו באיים התרשמו מן הצבים הללו עד כדי כך שקראו לאיים על שמם. ואכן צבי
הענק הם אחד מסמליו של האי, כמו האיגואנות, כמו האלבטרוסים, כמו הפריגטות. ניתן
לראות אותם נעים בשלווה סטואית בעשבייה המוריקה של גסעות סנטה קרוז, מפלסים את
דרכם בין הענפים, בדומה לטנק מודרני. גודלם יוצא הדופן של הצבים מוסבר בכך שחיו
בסביבה מבודדת, ללא טורפים, ללא מתחרים וללא מחלות. תופעה זו אינה ייחודית רק
לגלפגוס ונקראת משום כך "ענקות איים".

מכייון שלצבים יש טמפרטורת גוף משתנה,
המכונה "דם קר" בפי העם, או "אקטותרמיים" בפי אנשי המדע, יש להם
מטבוליזם יעיל מאד והם יכולים לשרוד שנה תמימה ללא מזון. עובדה זו, כמו גודלם יוצא
הדופן, שעשוי להגיע ל-300 ק"ג כמעט, היה בעוכריהם. ציידי הלווייתנים ואחריהם
ציידי דובי הים, נהגו לגרור את הצבים הללו לאוניותיהם, והם סיפקו להם בשר טרי
לאורך זמן. במשך שנים נחמסו ונטבחו כאן עשרות אלפי צבים. הרעיון שכול ספינה
הצטיידה בלמעלה ממאה צבים מצמרר, אך יש לזכור שהיתה זו תקופה אחרת. אפילו דרווין
עצמו, מגדולי חוקרי הטבע, היה צייד חובב. למעלה מתשעים אחוזים מן הצבים נכחדו בידי
האדם, בין במישרין, על ידי ציד, ובין בעקיפין על-ידי אכלוס האיים בעיזים ובחולדות,
המתחרות בצבים על מזון ופוגעות בביציהם.

השמדת הצבים בידי האדם הביאה להכחדה מוחלטת
של שלושה תת-מינים ושל כלל אוכלוסיית הצבים בכמה איים. כיום מנסים לשקם אותם, ובמכון
צ'רלס דרווין אוספים צבים מקינים שונים, ומאפשרים להם להתרבות בתנאים נוחים. הם מוחזקים
במכון עד שיגיעו לגודל שבו אינם חשופים עוד לטורפים. אז הם מוחזרים לאיים המקוריים,
כדי לחזק בהם את האוכלוסיות הקיימות. מובן שאיש לא יוכל להשיב לתחיה את תת-המינים שנכחדו.
מקרה אחד נגע ללב במיוחד, זהו מקרהו של "ג'ורג' הגלמוד", צב שבע ימים,
האחרון מבין בני מינו, שמת מבלי שזכה להביא צאצאים לעולם. לעתים קל יותר להזדהת עם
מקרה אחד מאשר עם אלפים.

אינני אוהב את הכינוי "גן
עדן", שנעשה בו שימוש אינפלציוני, אך אני מתקשה למצוא הגדרה הולמת יותר כדי
לתאר את האיים היפהפיים הללו, את חופי הים הקסומים, את העולם התת מימי העשיר, את
הנופים הוולקניים, את הצמחייה הייחודית ואת שפע בעלי החיים.

הארכיפלג כולל ששה עשר איים מרכזיים, שישה
איים קטנים יותר, וכעשרה איונים קטנים. האיים רחוקים מכול מקום ושטחי היבשה המשמעותיים
הסמוכים אליהם הם אקוודור במזרח, אי הקוקוס בצפון (במרחק 720 קילומטרים) ואי הפסחא
בדרום (במרחק 3,200 קילומטרים). האיים פזורים סביב קו המשווה: חלקם בחצי הכדור הצפוני,
חלקם בחצי הכדור הדרומי, וחלקם, כמו האי איזבלה (Isabela), ממש עליו. המרחק בין האי הדרומי ביותר (אספניולה)
לצפוני ביותר (דרווין) הוא 220 קילומטרים. שטח היבשה הכולל של הארכיפלג הוא כ-7,880
קילומטרים רבועים, מתוך מרחב של 45,000 קילומטרים רבועים בו פרושים האיים.

איי הגלפגוס מציעים גם נופים בלעדיים
כמעט: צוקים וולקניים שחורים המתרוממים מן הים, מכוסים בגואנו, לשלשת ציפורים
שצבעה לבן; לועות געשיים הפעורים בכמה איים; מנהרה וולקנית שנוצרה כתוצאה מכך
שהזרם התקשה בשכבותו העליונה ואילו הלבה שמתחתיו המשיכה לזרום. יש  כאן חופים נהדרים. חלקם לבנים מצדפות מרוסקות;
אחרים שחורים מאפר וולקני ובמקום מסויים באי פלוריאנה (Floreana), החוף ירקרק ממינרל
האוליבין שהגיע לכאן מוולקן אלסדו (Alcedo)  שבאי איזבלה.

איי גלפגוס הם מן האזורים הוולקניים הפעילים
ביותר בעולם. עד כה נרשמו 53 התפרצויות געשיות בשמונה הרי הגעש המצויים בהם. ארבע מהן
התרחשו בעשור האחרון. בשנת 1980 התמוטטה רצפת הקלדרה הענקית של האי פרננדינה (Fernandina,
ששטחה 7 קמ"ר, ושקעה לעומק 300 מטרים. במהלך אירוע סייסמי זה הוסטו ממקומם כשני
קילומטרים מעוקבים של סלעים. התופעות הוולקניות שבהן ניתן לצפות באיים מרתקות גיאולוגים
ומבקרים משך עשרות שנים. האי איזבלה, הגדול שבאיים, מציע למטייל נופים געשיים
מרהיבים. המפורסם שבהרי הגעש הוא סיירה נגרה (Sierra
Negra) שבאי איזבלה, המתנשא לגובה של 1,500 מ'. זהו הר הגעש הפעיל השני בגודלו בעולם,
ומאז 1813 נרשמו כעשר התפרצויות שהאחרונה בהן התרחשה ב- 24 באוקטובר 2005. קוטר המכתש
עשרה ק"מ ועומקו כ- 140 מ', ומנקודת תצפית טובה ניתן לראות מדי פעם תימרות עשן
עולות מנהר הלבה השחור המכסה לחלוטין את רצפת המכתש. הטיול אל סיירה נגרה הוא אחד
מטיולי הרגל הטובים בגלפגוס והאטרקטיביים באקוודור כולה. עשרה ק"מ של לוע
געשי, שמקרקעיתו מתימרת עשן. הסיור דורש יום ארוך של הליכה. אבל לא חייבים להתאמץ
כדי לראות נופים געשיים מרהיבים. כך למשך, הלועות התאומים שבאי סנטה קרוז. בתוך יערות
של אסקלזיה, עץ אנדמי ממשפחת החמניות, המכוסים לעייפה בחזזיות שיחניות, נראים שני
לועות געשיים סימטריים להפליא, ומכאן שמם "התאומים". קירותיהם הזקופים
מעניקים להם צורה של מכתש, כאשר הצמחייה הירוקה הרעננה והשופעת בגובה של 600 מ',
שונה כל כך מזו שבמישורי החוף, מעניקה לכול מראה סוריאליסטי.

הגלפגוס שונים מאיים טרופיים קלאסיים.
אין בהם מים חמימים, שוניות אלמוגים צבעוניות ויערות גשם טרופיים. גם לא דקלי קוקוס
מיתמרים מעל הגלים. המטייל המגיע למקום נחשף למרבה הפלא, לאיים צחיחים יחסית ומים קרירים
יחסית. בעונה הקרה, צוננים ממש.  מים
המקררים גם את האוויר.

הגורם האקולוגי הדומיננטי ביצירתו של אקלים
מיוחד זה הוא זרם הומבולדט הקר, המגיע מאנטארקטיקה, לאורך חופי דרום אמריקה ובמקביל
להם. הזרם הזה מקרר את אזור החוף של צפון צ'ילה ופרו ויוצר את מדבר אטקמה הצחיח. בחלקו
הדרומי של כדור הארץ זורם זרם הומבולדט בעומק, אך בדרכו צפונה שילוב של גורמים מביא
לתופעה הקרויה "עליית מי העומק" (באנגלית
(Upwelling .
הרוחות  בשילוב עם תוצא קוריוליס (השפעת ההטיה
של סיבוב כדור הארץ, הגורמת בחצי זה של הכדור, לנוע בניגוד לכיוון מחוגי השעון) מטים
את  שכבת מי הים העליונים מן החופים לכיוון
מרחבי הים. המים הכבדים יותר של זרם הומבולדט מתרוממים מן המעמקים כדי למלא את החסר,
כפי שמוכר בחוף הדרומי – מערבי של אפריקה (שם נוצר בדרך דומה מדבר נמיביה). מי הזרם
קרים ב -8 מעלות ממי האוקיינוס באותם קווי רוחב ועשירים בחמצן. מים כאלו נושאים
עמם ביומסה אדירה של זואופלנקטון, יצורים זעירים – סרטנים וחסרי חוליות נוספים – החיים
במים ומהווים, בתורם, מזון רב לדגים וליונקים ימיים רבים. בעקבות הזרם העשיר
במזון, הגיעו לאיים בעלי חיים חובבי קור דוגמת הפינגווינים ודובי הים. חלק גדול מהפַאוּנָה
(ממלכת החי) של גלפגוס ניזון מן הים ולא היה מתקיים ללא הזרימה הזו. הזרם הקר משפיע
גם על עולם החי התת מימי. מי הגלפגוס עשירים בחומרי הזנה, שמקיימים מסות אדירות של
בעלי חיים: להקות ענק של דגים, התגודדויות של כרישים ועוד. להבדיל משוניות האלמוגים,
המתאפיינות בעושר גדול של מינים, מתאפיינים המים הקרים במסות גדולות של בעלי חיים.

סביב קו הרוחב °4 דרום, סמוך לקו המשווה,
פונה זרם הומבולדט מערבה, ושם, באזור איי גלפגוס הוא נפגש עם הזרם המשווני החם המכונה
"זרם פנמה" ויוצר את אחת התופעות המעניינות באוקיינוסים. המים הקרים והירוקים
מן הדרום נפגשים במים הכחולים והצלולים של קו המשווה ויוצרים מערבולות, קצף ורחשים.
מכאן ממשיך הזרם תחת השם "הזרם המשווני הדרומי" עד למערב האוקיינוס השקט,
גינאה החדשה ואוסטרליה.

ניתן להבחין בשתי עונות שנה: החודשים ינואר-יוני
הם העונה החמה והלחה, החודשים יולי-דצמבר הם הקרים והיבשים. תקופת החורף נקראת
"גארווה" (Garua) ובה טמפרטורת מי הים יורדת עד כדי 15
מעלות צלזיוס. במהלך עונה זו הרוחות יציבות וקרות. במהלך רוב היום יורדים גשמים קלים,
ועמם ערפל כבד שמכסה את האיים.  

במהלך העונה החמה (בין החודשים דצמבר ומאי),
טמפרטורת מי הים עולה ל-25 מעלות צלזיוס, אוויר חם עולה שיעור הלחות עולה בהתאמה ולכן
לעתים יורדים אחרי הצהריים גשמים כבדים וקצרים. גם בתקופה זו מקבלות הרמות שבצל הגשם
מעט משקעים. עקב כך הצמחייה דלילה למדי. כמות המשקעים אינה אחידה בכל אזור הארכיפלג,
והיא משתנה מאי לאי. כמו כן, היא אינה יציבה לאורך זמן, ובצד עונות גשומות תיתכנה עונות
שחונות מאוד.

בעונה החמה נדחק הזרם הקר על ידי רוחות
הסחר הדרום-מזרחיות, ולאיים מגיעים ממפרץ פנמה זרמים חמים ושילוב זה יוצר את בייחוד
ואת הקסם של גלפגוס.  בשנים מסוימות מתגבר הזרם החם ויוצר
זרם גדול הנקרא "אל ניניו" ((El Niňo  "הילד", בספרדית, משום שהוא מתרחש
בדרך כלל בסמיכות לחג המולד, בו נולד ישו הנוצרי.  שבעקבותיו נפסקת זמנית זרימתו של זרם הומבולדט והטמפרטורה של מי הים עולה.
עקב כך יורדים באיים, כמו בחוף הפרואני, גשמים כבדים. כך למשל, על מורדות אחד מהרי
הגעש באי איזבלה, היא עולה מ-700 מ"מ ל-5300 בממוצע. גם טמפרטורת האוויר עולה
ב-10 מעלות לערך. ה"אל-ניניו" מתרחש אחת לכמה שנים ונמשך לרוב כחודש. אולם
אחת לכמה שנים, באופן לא מוסבר, הוא מתארך מעבר לתקופה הרגילה וגורם לעליית טמפרטורת
מים הים לזמן ממושך וכתוצאה מכך תמותה המונית לדגים ולבעלי חיים הניזונים מהם. לצמחים
ולבעלי החיים הניזונים ביבשה זוהי תקופת שגשוג ואוכלוסיית הפרושים, למשל, גדלה מאוד.
לעומת זאת לבעלי החיים הימיים, או לאלו הניזונים מן הים (האיגואנות הימיות, והעופות
הימיים) תקופה זו היא תקופה קשה. עם הגעת המים החמים נפסק תהליך עליית מי העומק ולכן
לא מגיעים חומרים מזינים אל פני השטח, תופעה המצמצמת את צמיחת הפיטופלנקטון ובעקבותיה
התמוטטות של כל שרשרת המזון . הגשמים שוטפים את קניהם של עופות הים הדוגרים על הקרקע
ורק אפרוחים מעטים שורדים. לעתים נכחדים באל ניניו קשה, למעלה מ-60% מבעלי החיים. ההתאוששות
מהאל ניניו נמשכת שנים. האקלים ההפכפך הוא מרכיב מרכזי בהתפתחותם של הצמחים ושל בעלי
החיים. רק אלה המסוגלים להתמודד אתו ועברו בשלום את תהפוכות האקלים התכופות,
הצליחו לשרוד. כך למשל האיגוונות הימיות. אחרי מכת טבע כה דרמטית, נותרות בחיים רק
אלו המסוגלות לצלול לעומק רב יותר, כדי להביא מזון ורק הזכרים בעלי הזיזים הקרניים
יותר בעורפם, המסייעים להם במאבקם עם זכרים אחרים.

הסיור באיים הגלפגוס מזמן מפגש מעניין
עם צמחים רבים שחלקם הגיעו באופן טבעי, עם זרמי המים והרוח וחלקם הובאו על ידי בני
האדם, שבדומה לבעליה חיים שנתפראו, מתחרים עם הצמחים הטבעיים על אותו בית גידול.
חלק מן הצמחים הטבעיים הם אנדמים, היינו, חיים רק כאן ולא בשום מקום אחר. השיחים
שגדלים סמוך לחופים הינם צמחייה חובבת יובש, דבר הבולט בעיקר בעונה היבשה, אך ככל
שעולים בגובה, הצמחיה משתנה באופן דרמטי. צביה ענק החיים ביערות סנטה קרוז מוצאים
את מזונם בתוך עשבייה ירוקה להפליא. בגובה של 600 מ' כבר מוצאים יערות של אסקלזיה,
המאפיינים רק את האיים הללו. ועדיין, בעלי החיים הם אלו ש"גונבים את
ההצגה".

ייחודם של איי גלפגוס הוא באוכלוסיות בעלי
החיים שהסתגלו, פיזיולוגית ואקולוגית, לתנאי החיים המקומיים. כל אוכלוסייה התפתחה ממתיישבים
בודדים, שהגיעו לאיים באקראי מחופי אמריקה. יש שנסחפו על ידי רוחות וסופות ויש שהגיעו
בציפה על עץ שנגדע בסערה ונגרף בים. רק לאלה שעמדו במסע ארוך, בתנאים קשים ביותר של
שמש קופחת מעל ומים מלוחים מתחת, ניתנה ההזדמנות להתיישב באיים ולנסות לשרוד. זוהי
הסיבה שאין בגלפגוס יונקים יבשתיים וגם לא דו חיים, אף על פי שקבוצה זו מיוצגת בעושר
רב בפאונה של אמריקה הטרופית ולעומתם בולטים בנוכחותם הזוחלים, שרבים מהם עומדים בתנאי
חום ויובש. יד המקרה קובעת אילו בעלי חיים וצמחים מגיעים לאיים וולקניים ומתיישבים
בהם בהצלחה. סביר להניח שיונקים, ובכלל זה טורפים, לא הגיעו לגלפגוס, משום שלא היה
להם סיכוי לעמוד בתנאים הנדרשים ממי שחוצה את הים ב"רפסודה" טבעית כזאת.
הזוחלים הגיעו לגדלים שאינם מוכרים מהייבשת הסמוכה. כך למשל, באי פרננדינה ניתן
לראות איגוונות שאורכן מגיע ל-1.5 מ'.

יש כאן  צבי מים ירוקים, שניתן לצפות בהם בקלות כשהם
מוציאים את ראשיהם, או לשנרקל מעליהם ממש. יש כאן כרישים המשייטים לצד הספינה, דגי
חתול זהובים הנראים מהסיפון, להקות ענקיות של דגים בצבעים וצורות שונים, פריגטות אדומות
זפק, נצים, ינשופים, שחפים, פלמניגוס, ציפורים טרופיות ארוכות זנב, שקנאים,
ציפורים חקייניות, פינגווינים בקוו המשווה, שחפיות וכמובן איגואנות הנראות כשריד חי
לתקופת הדינוזאורים.חלק ניכר מתשומת הלב
מקבלות דווקא ציפורים פשוטות למראה, המכונות "פרושי דרווין". החוקר ששמו
מתקשר לגלפגוס יותר מכול, שם לב שחיות באיים ציפורים דומות, כשבכול מקום קיבל
מקורם צורה שונה. סך הכול 13 מינים, שמקורם באב קדום משותף. כמו הצבים שהתמיינו
כאן ל-14 מינים שונים.

עופות הים הם ללא ספק קבוצת בעלי החיים
הבולטת והמושכת ביותר את העין. יש כאן עופות מיוחדים שאין במקומות אחרים ואפשר להתקרב
אליהם ולצלמם. בכך הם מזכירים מעט את איי הציפורים של איי סיישל שבאוקיינוס ההודי.

בנוסף לשקנאים, לפריגטות ולעיטים, עולם
העופות של האיים כולל, בין הייתר, שלושה מיני סולה שונים הדוגרים באיים: סולה אדומת-הרגל,
סולה כחולת-הרגל וסולת המסכה. בין העופות המיוחדים אפשר למנות את הקורמורן, שחי בכמה
איים, במיוחד באיזבלה ופרננדינה (Fernandina). במהלך האבולוציה סיגלו לעצמם הקורמורנים
יכולת צלילה מרשימה, על חשבון כושר התעופה. אין להם בלוטת שומן למרוח על הנוצות
ומשום כך הם יוצאים מהמים כשהם רטובים ונאלצים לתלות את כנפיהם לייבוש. עצמותיהם
הכבדות מסייעות להם לצלול, אך משום כך מעופן כבד ומסורבל. קורמורן גלפגוס הוא הקורמורן
היחידי שאיבד לחלוטין את כושר התעופה. בהיעדר טורפים, התעופה לא הייתה נחוצה במקום
החדש אליו הגיע. הקורמורן "ויתר" על היכולת הזאת לטובת שיפור יכולת
הצלילה. בדומה לפינגווין, גם כנפיו מנוונות. איבוד הכנפיים הוא אחת הדוגמאות לסיכון
שיש בהתמחות: הקורמורן לא יכול לנדוד מכאן למקומות אחרים. הוא מצטיין בהתנהגות חיזור
מיוחדת, הכוללת ריקוד ימי וקידות, ולבסוף הזכר מביא לזוגתו שי – אצות וזרדים
המשמשים לריפוד הקן. כמו בהרבה חברות מסורתיות. הוא צריך להוכיח כישורים לבניית
בית. ניתן לצפות בו מגיש לאהובתו ענף קטן שליקט כדי שזו תרפד בו את קינם. הגברת
מתבוננת בענף בחוסר חשק ומשליכה אותה, דבר המאלץ אותו להשתדל יותר. ייתכן שהדבר
השובה ביותר אל הלב בצפייה בבעלי חיים הוא התנהגותם האנושית דווקא. הם מזכירים לנו
את עצמנו.

מבין העופות האטרקטיביים עבור המבקרים,
כמו עבור החוקרים הוא הפינגווין הקטן. מין ייחודי שנקרא "פינגווין
גלפגוס", שמתקיים מהדגים הרבים ומשפע הקריל (סרטן זעיר, דומה לשרימפס) שמביא
עמו הזרם החם. בעייתו העיקרית כאן היא דווקא הטמפרטורו הגבוהות יחסית, בעיקר בעונה
החמה. חליפת הצלילה הטבעית שלו, המרופדת בשכבה הגונהשל שומן, היא דווקא לרועץ. הוא מצליח
לצנן את גופו על ידי הלחתה. מקורות פתוח, האוויר מצנן את רוקו ודרכו את דמו. המפגש
עם הפינגווין עשוי להדהים כל חובב חי. בעל חיים סוב אנטארקטי על קוו המשווה. בדרך
כלל לא רואים להקות של העופות המשונים הללו, אלא בודדים, הנראים כמלצרים לובשי
טוקסידו שחור, ניצבים על אחד הסלעים וצופים בסובב במבט אנושי כמעט. כך גם
הפריגטות. הנקבות אינן בוחרות את בן הזוג רק על פי היופי והגודל (של הזפק), אלא גם
לפי זה שהכין בית (קן) יותר מוצלח.

בין העופות הרבים, ניתן לראות את ציפור
הלבה (Cull Laba)
הנדירה, שבכול העולם נותרו ממנה רק 400 פרטים. אבל אין ספק שהאלבטרוס הוא המרשים מכולם.
מוטת כנפיו הענקית (2.40 ס"מ), מבנה ראשו המיוחד ואופן חיזורו הפכו את המפגש עם
העוף הזה לחוויה יוצאת דופן. באי איספניולה, שהוא מקום הדגירה היחיד שלו בעולם, מקננים
כ-12,000 זוגות. באמצע אפריל לערך מגייעם העופות הענקיים הללו, האצלילם כל כך
במעופם ומסורבלים כל כך בהילוכם ועורכים ריקוד חיזור גמלוני, משעשע ומרהיב כאחד,
אגב מחוות של נדנוד זה מול זה והשקת מקורים. השם אלבטרוס הינו שיבוש של המילה
הספרדית "אל קטרז", שהוראתה "שקנאי". מקורה בערבית ומשמעה
צוללן.

על הצוקים חיות ומקננות ציפורים שונות,
כמו שקנאים ועוד עופות שבשום מקום לא ניתן לראות ממרחק כה קרוב. ביניהם גם אנדמים
כמו הסולה אדומת-הרגלים, הציפור הטרופית אדומת המקור ששובה את העין בזנבה הענק
וההדור, המתיישבים הביאו עמם לאיים סוסים, חמורים, בקר, עזים, חזירים, כלבים וחתולים.
חלק מהם התרבו באיים ויצרו כאן אוכלוסיות פרא, שהלכו וגדלו מחוסר טורפים ומתחרים מקומיים.
התבוננות במערכות אקולוגיות שונות במקרים רבים יש לפולשים ייתרון על אלו שכבר ישבו
בטריטוריות הללו. כך קרה לבעלי החיים בעברו מצפון אמריקה לדרומה. הדבר הזה נכון
שבעתיים כשמדובר במינים שהגיעו בכמויות. מקומם של האחרונים באיים הולך וגדל על חשבון
מקומם של הראשונים. לשיא הגיעו כאן עזי הפרא. מעריכים את אוכלוסיית העזים באי סנטיאגו
לבדו במאה אלף פרטים לפחות. אוכלוסיות קטנות יותר של חזירים וחמורים שהתפראו (מוברים,
פליטי תרבות), מצויות ברוב האיים הגדולים. הללו אמנם אינם טורפים, אך הם מתחרים בצבים
ובאיגואנות היבשה על מזונם, ומביסים אותם. הכלבים עברו הסתגלות נפלאה לאיי
הגלפגוס. הם מהלכים בקלילות על הלבה ושותים מים מליחים. הם, כמו החתולים, טורפים
את הגוזלים של הבוביז והאלבטרוס.

החזירים הורסים את קניהם של העופות ושל
הצבים. לעתים הם אף הורגים את הצבים הייחודיים לאיים או את האיגואנות. החזירים פועלים
כמו החתולים והעכברים, ומוסיפים על כך את הנזק שהם גורמים בדריסת הצמחייה המקומית בתורם
אחר מזון. בעלי חיים פולשים אחרים אינם פוגעים במינים המקומיים ישירות, אלא מתחרים
איתם על משאבי המזון ועל מקורות המים.

החולדה המצויה, שחדרה לכאן עם האדם, גרמה
להכחדה מוחלטת של חמישה מינים של אוגר האורז. היא  פוגעת גם בצבים הצעירים ובאיגואנות ומתחרות באוגרי
האורז שנותרו. למרבה הצער הן בדרך כלל זוכות בתחרות. היא גם זוללת את ביצי האלבטרוס,
כפי שקורה באיי סאות' ג'ורג'יה. רשומותיו של ההרפתקן והאנתרופולוג תור היירדאל מזכירות
כי המשנה למלך פרו הורה על שחרור כלבים באיים, שמטרתם לטרוף את הכבשים החיות באיים,
לאחר שגילה כי שודדי הים הבריטים אוכלים את הכבשים שהפרואנים בעצמם שחררו באיים. כיום
מנסים שומרי הפרק, כו אנשי מרכז דרווין, למצוא דרכים להשמיד את אוכלוסיית הפולשים.
אך כפי שלמדו הניו זילנדים על בשרם, מטעויות כאילו, קשה לחזור.

אחת האטרקציות של איי הגלפגוס הוא
העולם התת מימי ואכן רבים המגיעים לכאן לטיולי צלילה. כך למשל, באתר הנקרא
"כתר השטן", שהוא הר געש קדום הנמצא בים, מכיל בתוכו עושר רב מאד של
דגים. לא עושר, אלא להקות ענק. ענני דגים. חלקם מוכרים לנו מים סוף וחלקם מינים
חדשים. בצלילה במים הצלולים ניתן לפגוש את גורי אריות הים סוסי ים, כוכבי ים, כרישים,
צבי ים, מיני טריגונים שונים, דגי "אבו נפחא", דגי תוכי ענקיים, מנטות ודגה
בשלל צבעים מרהיבים שהטבע העניק בנדיבות ליצורים אלו.

ניתן לצאת לסיור בסירת זודיאק קטנה שיוצאת
מסירת האם ולגלוש אל המים הצוננים. למצער, אפשר להסתפק בשנורקל ובמסכה. הצלילה במים
שצבעם כחול עמוק, מאפשרת לשחות צמוד לאריות-ים, צבי-ים ירוקים ענקים, כרישי-פטיש קטנים
וכמובן דגים שונים. כאשר יוצאים לסלעים הוולקניים כדי להתחמם אפשר לראות אריות ים
מתחממים בשמש, בוביס הצופים ממעל וסרטני ענק שחורים, המשנים את צבעם במהלך חייהם, לאדום
בוהק.

בפעם הראשונה שהייתי באיי הגלפגוס,
היתה בשנת 1981. הגענו בטיסות צבאיות זולות להפליא ושכרנו ספינה קטנטונת, המיועדת
לשמונה נוסעים, קפיטן, מדריך וטבח. הרכבנו את התכנית כאוות נפשנו. להקות רבות של
עופות פקדו מאז את האיים ולהקות גדולות יותר של דגים שייטו במימיהן. הכל היום
מסודר יותר, לכול ספיה אישורים לפעיתות מוגבלת בכול אי ולזמן מוגבל. ועדיין
האפשרויות רבות.

אנו חלק מספינה המיועדת למאה נוסעים בלבד.
לכול קבוצה של 12 איש יש מדריך צמוד, ידען, דובר אנגלית רהוטה ועמו אנו יורדים אל החוף.
המדריכים מקצועיים מאד, אם כי האווירה פחות לימודית ודידקטית מאשר בטיולים לאנטארקטיקה,
או שפיצברגן. האוכל, מדהים ככול שיישמע, עולה על כול השיוטים בהם השתתפתי. אני אוהב
את הסירות האינטימיות הללו, עשרת מונים יותר מאשר את האניות הגדולות המשייטות בין אלסקה
לקנדה או באיים הקריביים. למרות שהאיים מיותרים ולמרות שאנו בעונה עמוסה יחסית, לא
פגשנו נוסעים אחרים. האניות מתואמות כך שלא יהיה עומס של תיירים בו זמנית. האיים הללו
יפים כמו חלום.

כבר בנחיתה באי סן קריסטובל בולטות השכבות
השחורות והאדמדמות של הטוף. על הרציף מסתובבים חופשי אריות הים, רובצים בשמש, על סירות
ההצלה ומטנפים אותן. אכן, אריות הים בסביבתם הטבעית מרגשים במיוחד, אבל יש חן
סוריאליסטי בכך שפוגשים את אריות הים דווקא על המדרכה , במקום ציבורי. אין כמו החזיון
הזה כדי להמחיש את הייחוד של הגלפגוס.

הנמל שאחרי הצהרים זהר בצבע תורכיז,
בוער לקראת ערב באדום של שקיעה. תחילה נרקמים לעננים שוליים וורודים, אחר כך הם
מתערבבים בשמים כתומים ולבסוף הכול מותך באש יוקדת.

דומני שהשיא הטיול הוא ביקור באספניולה.
הסיור באי מתחיל במפגש עם עשרות רבות של אריות ים, במרחק נגיעה כמעט. הם משוטטים
על החוף באין מפריע. אגדישים לבני האדם. גוריהם שחלקם עדיין יונקים משתעשעים על
החוף וחלקם מתקרבים לבני האדם בסקרנות כמעט אנושית.

פונטה סוארץ, הוא אזור של מצוקים
וולקניים הנופלים בתלילות אל הים ונשטפים בזרמי המים העזים. סילוני מים ענקיים
מתרוממים בבת אחת מתוך סדקים בסלעים ומכסים את הלבההשחורה בקצף לבן. אלפי ציפורים עומדות
על הצוקים המכוסים בגואנו, חומר הדשן הטוב בעולם. נראים שך בוביס לאלפים, שחפיות
שעינן אדומה, ציפורים טרופיות שגופן מאורך וזנבן הלבן כפול באורכו מזה של גופן
וכמובן מקור אדום שהעניק להן את שמו. הרבה לטאות לבה, איגוונות ימיות, בוביס לאלפים,
שחפים, שחפיות ועוד.

האי פלוריאנה, מציע בעיקר חופים, עם שנרקול
מדהים מעל ובתוך מערות, עם עולם תת מימי עשיר, כולל כרישים, כולל סטינג ריי (מעיין
"דג חתול") ולהקה של 50 גולדן ריי. קשה להאמין, 50 מעויינים זהובים משייטים
בגובה פניה מים כמעט. שם, כך הרגשתי אני יכול להיות עוד ועוד. בכול פעם שהרמתי את הראש,
ראיתי אריות ים, בשמים שחפיות לעשרות. היתה חוויה. אחר הצהרים לגונה מליחה ובה עומדים
פלמינגוס זוהרים בוורוד ובחוף שמעבר, חול לבן וזך, עשרות בורות הטלה של צבים. במים
ממול צבים רכים מרימים את ראשם כדי לנשום, כרישים משחקים בגלים הסמוכים לחוף ועל הסלעים
מטיילים עשרות סרטנים ענקיים בגוון כתום עז. היה זה האי הראשון שיושב על ידי בני
האדם. ציידי הלווייתנים של המאה ה-19 העמידו כאן חבית קטנה מעץ, שם הניחו המלחים
מכתבים עבור בני ביתם. כל אניה שעברה כאן בדרכה הביתה לקחה את המכבים ושלחה אותם
לנמענים. התיירים ממשיכים את המסורת הזאת. כאן קיבלו את פנינו הפְריגָטות frigatebirds)). עופות שצבעם שחור עז
ושזנבן ממוזלג, המשייטות באוויר בגובה רב, צוללות באלכסון לעבר זרמי אוויר איטיים
יותר, תוך ניצול ההפרש במהירות וכוח המשיכה. את התנופה שהרוויחו הן מנצלות לנסיקה
חזרה אל זרמיה אוויר הגבוהים. עופות אלו יכולים להתחרות על התואר "אלופי
התמרון האווירי". מוטת כנפיהן של הפרגטות, 2.3 מטרים. יש להן את היחס הגבוה ביותר
בין מוטת הכנפיים למשקל הגוף, היינו, ועומס כנפיים נמוך מכל עוף אחר. שקי האוויר מרובים
וגדולים מאשר בכול העופות. משערים שהפריגטה היא  המהירה בקרב כול עופות הים. צורת כנפיה וזנבה שצורתו
כזנב סנונית ענקי, עוזרים לה לדאות לאט, לנפנף במהירות בכנפיה ולטוס מול רוח חזקה.
רגליה קצרות מאד ואינן מסוגלות, לא להליכה ולא לשחייה. מכייון שהן חוטפות מעופות
אחרים את מזונן, תופעה המכונה בפי אנשי המקצוע "קלפטופרטיזם", הם קיבלו
את שמן "פריגטה", על שם אניית שודדי הים. הפריגטה מציקה לעופות שזה עתה
שבו מן הציד. היא מציקה להן עד שהן פולטות את שללן, ואז, בתרגיל אירובטי מרשים, היא
צוללת אחר המלקוח. מו כן הם נוהגים להטריד את הבוביס לאחר שהאחרונים אכלו ולגרום
להם להקיא את המזון טרם שהספיקו לעכל אותו ואגב כך לזמן לפריגטות ארוחה מוכנה.

בעונת החיזור בולט הזכר במאמציו להרשים
את הנקבה, התנהגות המזכירה את זו של זכרים רבים בעולם העופות. הוא מנפח שק אדום, הנמצא
מתחת לגרונו, ומטלטל אותו אנה ואנה. מרשים במיוחד בתעופה: הוא נראה כבלון אדום המרחף
בשמים וזוג כנפיים שחורות פרושות מעליו – מראה שנועד להפגין את כוחו ולשכנע את
הנקבה להשקיע את הגנים שלה דווקא בו. לגבי כישוריו.קבוצות
זכרים יושבות בשיחים ועצים ומנפחות את הזפקים שלהם במשך עשרים דקות עד שמתקבלת צורה
של בלון אדום.

האי סנטה קרוז מציע נוף הררי וצמחיה
הנעשיית עבותה , מוריקה ורעננה ככול שועלים לגובה. בתוך העשב משוטטים להם בנחת צבי
הענק. הלאה משם, גבוה יותר, השיחים הכסרופילים (חובבי היובש) מתחלפים ביערות של
אסקלזיה, עץ ממשפחת החמניות שבלעדי לגלפגוס. הענפי העצים מכוסים בחזזיות שיחניות
וגזעיהם בסחלבים. במקום מסויים, בתוך היער, נפערים להם מכתשים געשיים. קלדרה של
התמוטטות, בעלת קירות בזלת זקופים וצמחיה ירוקה סביב סביב.

האי סנטיאגו מאפשר למטיילי להתבונן
בתופעות וולקניות כמו הרי געש קטנים, צמות ווולקניות וסמוך לחוף, גם במחילות
ונקרות שהים חצב בנחשול הבזלת. דומה שבגלפגוס אין די בכך. במים הצלולים שבתוך
הנקרות שוחים להם דובי ים ואיגואנות מטיילות בעול עבר. על הישחים מקפצות ציפורים
בשפע: יונת גלפגוס כחולת העין, תופש הזבובים, פרושי דרווין, חקייניות, שלצדף על
מקורו האדום הארוך ואפילו נץ, שניתן היה להתקרב אליו עד למרחק של פחות ממטר.

ישנן הרבה אפשרוית לטיולים שונים. ישנם
מסלולים הכוללים את אספניולה שבדרום. אחרים מעדיפים דווקא את איזבלה הגדול והעשיר
בנופים יבשתיים הנראה כחצי ירח החובק את פרננדינה בתוכו. יש המתעקשים דווקא על
ג'נובסה הצפוני, שהתפרסם בבוביס אדומי הרגליים ונחשב לעשיר ביותר מבחינת כמות בעלי
הכנף.

הסיור באיים מזמן הרבה רגעי שיא. פעם
זו לגונה שמימיה מלוחים ופלמניגו ענוגים מבוצצים במי אפסיים, מרהיבים בצבעם
הוורוד. פעם זו אנפה כחולה הממתינה לטרפה למרגלות המנגרובים.

לעתים רגע שיא הוא מפגש עם כריש השוחה
סמוך לחוף, עם צב מים ירק ענק שמרים את ראשו מעל פני המים. לעתים הוא מפגש עם איגואנות
שחורות בצבע הלבה, שגופן מוכתם בכתום וזנבן קיבל צורת משוט במהלך ההסתגלות לחיים
במים. נדירות יותר הן האיגואנות היבשתיות שצבען צוהב ונראות מקרוב כמו דרקון ענק,
מפליא ביופיו ומדהים בכיעורו. לא קל לאתר את האיגוונות היבשתיות, והחיפוש אחריהן הוא
הרפתקה של ממש. גילוי האיגואנות בדרך כלל גורר אחריו קריאות התפעלות מצד המטיילים,
אך הללו ביישניות למדי, וניסיון להתקרב אליהן לצורך צילום תקריב פעמים רבות מסתיים
במנוסה.

האמת היא שקשה לצפות את ההפתעות. אחר
צהריים אחד הגענו לחלקו הצפוני של האי סנטה קרוז, סמוך לחוף שמנו לב כי צוקי הלבה
היורדים בתלילות אל הים כמעט מכוסים בלהקות ענק של בוביז. התקרבנו שלם וראינו
חזיון מופלא של מאות בוביס, המוללים אל המים מגובה של עשרות מטרים, בצלילת ביזה
שמהירותה כמאה קמ"ש. הם כאילו נורים מתותח רב עצמה, נבלעים במים, צוללים
לעומק עשרות מטרים, אוכלים את טרפם במצולות ויוצאים החוצה, במקום אחר. המדריך
המקומי הציע שנצלם תמונה שכמותה אפשר לצלם רק כאן: מצוק בזלתי, קקטוסים אנדמיים
למקום, ים שצבעו כחול עז ובוביז הצוללים אל המים ומזנקים מהם. לא בדיוק צוללים,
אלא נורים אליהם במהירות של טיל. הם מזהים דג מגובה של 40-50 מ' וצוללים אליו
במהירות של 100 קמ"ש. תוך שניה נותר רק קצף במקום אליו קפצו. יכולים לתפוש את
טרפם בעומק של 25 מ', לאכול אותו מתחת למים ו

פעם אחרת התבוננתי משועמם מסיפון
האנייה בטרם שחר, עד שלפתע הגיעו שקנאים שהתחילו לצלול אחר טרפם. בעודי מהופנט
למחזה הגיח גלגל שמש אדמדם בפאתי מזרח וצבע את המים בצבע זהוב עז. אי משם הגיחה
להקת שחפיות שנראה כמרקדת בין טיפות הזהב שנקדו את הגלים. פעם אחת, עם סיומה של ארוחת
בר בי קיו על הסיפון, התהפנטנו ממש אל משתפחת כרישים שחתה צמוד לאניה, מנסה לוכדת
דגים במעופם ומתחרה על השלל עם אריה ים זאינו שוחה מהר כמותם אך מצליח להתחמק מהם
בתנועות זריזות. בקר אחד, מצאנו את עצמנו בחוף שבמבט ראשון נראה סתמי, אמנם החול
היה זהוב והמים תכולים וזכים, אבל הוא לא עמד בסטנדרטים שהורגלנו בימים הקודמים. גמרנו
אומר לשחות מעט ולשוב לספינה, עד שראינו איגוונות שחורות צועדות בהילוך מהיר על
החוך הזך, שחפיות לבה שעמדו על ראשם של שקנאים, בניסיון להתחלק בשלל שצדו זה מכבר,
אריות ים שהתבוננו בנו בסקרנות מבעד למשקפת וכך הבנו, בפעם המי יודעה כמה, ששום
מקום באיי הגלפגוס אינו יכול להיות סתמי.