שודד הים פרנציס דרייק

פרנציס דרייק – נבל ברשות הממלכה

כתב: גילי חסקין

ראו קודם, באתר זה: שודדי הים הקריביים. דמויות מפורסמות של פירטים בים הקריבי.

סר פרנסיס דרייק (1540 -1596), בן התקופה האליזבתנית, היה יורד ים, סוחר עבדים, פְּרַיְיבָטִיר[1], כלומר, פיראט מורשה. הפרייבטירים היו בעלי אניה, שקיבלו משלטונות ארצם, כתב הרשאה לתקוף אניות אויב ובתמורה על כך הורשו לבזוז ספינות אלה. בעיני שלטונות ארצם הם לא נחשבו פיראטים אלא יזמים. לא לחינם כונה דרייק, "שודד הים של המלכה" .  דרייק היה האדם השני שהשלים את הקפת העולם[2] במסע אחד שנמשך מ-1577 עד 1580. כמו כן הוא היה רב החובל הראשון שפיקד על המשלחת לאורך כל המסע. הוא היה הנווט האנגלי הראשון, הקברניט הראשון והראשון שעשה זאת שלא בשירות הכתר הספרדי. עם כניסתו של דרייק לאוקיינוס השקט החלה תקופתם של הפייבטירים ושודדי הים בחופה המערבי של יבשת אמריקה – אזור שקודם לכן לא היה בו שוד ימי[3].

בעיני האנגלים, דרייק היה גיבור בזכות הישגיו. לעומת זה, בעיני הספרדים הוא היה פיראט ונודע בכינויו El Draque, בספרדית "דרקון", היתה מילה מפחידה, שהשתמשו בה כדי להטיל אימה על ילדים[4]. בעבור ראשו של דרייק, הכריז פליפה השני מלך ספרד, על מתן  פרס בסך 20,000 דוּקָט – בימינו, סכום השווה בערכו ל-4 מיליון לירות סטרלינג (6.5 מיליון דולר של ארה"ב)[5]. דרייק היה יותר מכך, בהמשך חייו היה סגן מפקד הצי האנגלי, שהביס את הארמדה הספרדית ב-1588 ובתקופה מסוימת היה גם פוליטיקאי אנגלי.

 דמותו של פרנציס דרייק נוכחת מאד בטיול לאיים הקריביים. על שמו נקרא מפרץ בקוסטה ריקה והמעבר הימי, אותו חוצות האניות בדרכן לאנטארקטיקה. העיסוק בדרייק רלוונטי מאד בוונצואלה, באי גודלופה, בפנמה, בחוף הפטגוני ובחוף של קליפורניה, גם שם נקרא מפרץ על שמו.

רקע

המחצית השניה של המאה ה-16 היתה עדה למלחמות דתיות אשר פשטו על פני אירופה המערבית. הכנסייה הפרוטסטנטית הכתה שורשים עמוקים בגרמניה, שוויץ, צפון צרפת, ארצות סקנדינביה, ארצות השפלה ואחר כך גם אנגליה. הכנסייה הקתולית הכריזה מלחמה והחל מאבק עקוב מדם שכונה בדברי הימים "קונטרה רפורמציה". בצרפת נטבחו אלפי פרוטסטנטים, שנקראו "הוגנוטים" ב-24 באוגוסט 1572, הלוא הוא יום ברתולומיאוס הקדוש. שר הצבא הספרדי הדוכס מאלבה[6], הפך את ארצות השפלה לגיא הריגה. אולם נחלי הדם רק ליבו את אש המרד. אלפי פרוטסטנטים מצאו מקלט בנמלי אנגליה ובערים שלחוף הצפוני של הולנד, והפכו לשודדי ים, שכונו בבוז "קבצני הים", בפי הספרדים. אלו התנפלו על החופים, שדדו את הכנסיות והיכו את הקתולים בחרב. ב-1544 עבר כס המלכות האנגלי למלכה מרי הראשונה לבית טיודור (House of Tudor), שהיתה בת לאם ספרדייה וירשה מאמה את הדבקות בדת הקתולית. מרי, שנשאה לפיליפ השני, הפכה את אנגליה לכלי שרת בידי ספרד. מרי שאפה להחזיר את אנגליה הפרוטסטנטית לחיק הנצרות הקתולית, כצעד נגד למהלכיו של אביה, הנרי השמיני. קשר הנישואין שלה עם מלך ספרד הקתולית, שהייתה אז המעצמה הגדולה והחזקה ביותר באירופה, עורר חששות כבדים באנגליה ורבים פחדו שהמדינה עומדת להפוך לחלק מספרד. מרי רדפה באכזריות את הפרוטסטנטים והעלתה 280 מהם על המוקד ("המארטירים מסמיתפילד"). לכן יובן למה כונתה בפי האנגלים "מרי העקובה מדם" (Bloody Mary), שפירושו גם "הארורה" (ולכן מכונה כך הקוקטייל שצבעו אדום). מלך ספרד, פיליפ השני, היה בעל אופי קודר, שראה את תפקידו ההיסטורי ללחום בכפירה.

למלכה מרי לא היו צאצאים ועם מותה ירשה אותה אחותה למחצה אליזבת לבית טיודור, אשר עלתה לכס המלכות כאליזבת הראשונה, שחונכה ברוח הכנסייה הפרוטסטנטית. אליזבת התנגדה לצעדיה של אחותה מרי וביטלה אותם. פליפה תמך בעלייתה לשלטון, אך אליזבת התעלמה מתמיכתו ודחתה את הצעת הנישואין שלו. הפרלמנט האנגלי הכריז על הרחקת הפולחן הקתולי מן הארץ ועל קיום דת אחת במדינה, הדת האנגליקנית, הקשר בין שתי הממלכות הלך והידרדר. מלך ספרד אסר על הסוחרים האנגלים לבוא במגע עם המושבות הספרדיות שמעבר לים, אבל ההרפתקנים האנגלים לא שעו לאיסור זה.

אמנם, הנרי השני כבר הניח את היסודות לבניית צי, אך רק בתקופת אליזבת, עשתה אנגליה את הצעד הראשון להשתלטותה על הים.

תולדות חייו

פרנציס דרייק נולד בטביסטוק שבדבון, ב-1543, לאדמונד דרייק, שהיה איכר פרוטסטנטי. היה השני מבין שנים עשר ילדים במשפחה, לכן לא זכה לרשת את החווה של אביו והיה צריך למצוא את פרנסתו בכוחות עצמו. ב-1549 נאלצה המשפחה לעבור לקנט שבדרום מזרח אנגליה לחופי התעלה, בעקבות רדיפת הפרוטסטנטים, שהוזכרה לעייל. רובם של יורדי הים האנגלים נמנו על הכנסייה הפרוטסטנטית ושנים אחדות לאחר עלייתה של אליזבת לכס המלוכה, היו המושגים: פרוטסטנטי, יורד ים ואוהב המולדת, מושגים זהים. דרייק הצעיר החל את קריירת הימאות שלו בסביבות גיל 13, על ספינות מטען בים הצפוני. בגיל 20 כבר היה לרב חובל של אנייתו לאחר מות מפקדו.

קריירה ימית

בהיותו בן 23 יצא דרייק למסעו הראשון ליבשת אמריקה. הוא הפליג עם סייר ג'ון הוֹ֣קִינְז (Sir John Hawkins)[7] , שהיה בן דודו מדרגה שנייה, באחד מציי הספינות שהיו בבעלותם של קרובי משפחתו – משפחת הוקינז מפְּלִימוּת' (Plymoth)[8]. היה זה מסעו השלישי של הוקינז  לסחר עבדים. הוא נחשב לחלוץ סחר העבדים האנגלי, (למרות ששני סוחרים לונדוניים קדמו לו בהבאת עבדים אפריקאים לאנגליה) בשל היותו הראשון שעשה מסע סחר משולש (מסע מאירופה לאפריקה, רכישת עבדים שם, הבאתם לאמריקה, מכירתם ורכישת סחורות מקומיות וייבואן לאירופה) והרוויח מכך הון רב [9].

למרות האיסור של פיליפ השני, לבוא במגע עם הסוחרים האנגלים, היה הוקינז אורח רצוי במושבות הכתר הספרדי באמריקה, משום שהביא עמו עבדים וגם נהג בהגינות עם בעלי המטעים. המטען בבטן האנייה היו אנשים שנחטפו מחופה של מערב אפריקה. את העבדים שבו במתקפות צבאיות על עיירות וכפרים במערב אפריקה. מקור אחר היה  מתקפות על ספינות עבדים פורטוגליות[10]. לפי החוק האנגלי באותה תקופה, חטיפת אנשים והגלייתם מאונס, נחשבה לעברה פלילית. אף על פי כן, החוק האנגלי לא הגן על עבדים, לא על מאמינים לא פרוטסטנטים ולא על פושעים. האנגלים מכרו את שבוייהם האפריקנים לעבדים באחוזות הספרדיות. בשנת 1568 שוב הפליג דרייק בצי אניותיו של הוקינז. לאחר שניזוקו בסערה, עגנו הספינות בנמל סן חואן דה אוּלוּאָה (San Juan de Ulua)  שבמקסיקו.

הוקינז הבטיח למקומיים שלא יגע בהם לרעה ולייתר ביטחון, הציב סוללת תותחים על האי החוסם את שער הנמל, כדי להגן על אנשיו מפני התקפת פתע. כעבור יומיים נראו באופק מפרשיה של שייטת מערכה ספרדית. הוקינז שחשש מהפגישה עם האורחים הבלתי צפויים, לא חסם את דרכם בירי התותחים, כדי שלא לפגוע ביחסי המלכה אליזבת עם פיליפ השני. לאחר שהאדמירל הספרדי דון אנריקה (Don Henrique)  התחייב שלא לפגוע באנגלים, נתנו לו אנשיו של הוקינז להיכנס. אולם תוך דקות אחדות התברר כי האנגלים נפלו קורבן לתרמית: השייטת הספרדית המטירה אש מתותחיה והטביעה שלש ספינות אנגליות. למזלם, הצליחו דרייק והוקינז לברוח. בעקבות הבגידה והתבוסה, נדר דרייק להתנקם בספרדים. כבר בראשית דרכו כסוחר עבדים גילה דרייק סלידה כלפי הספרדים, בגלל השתייכותם לכנסייה הקתולית וחשדנותם מבית כלפי הלא ספרדים. אבל תחושותיו התגברו פי כמה, בעקבות תבוסתו בסן חואן דה אולואה[11].

מכיוון שהאווירה בין ספרד לאנגליה הפכה למתוחה, סירבה המלכה לאפשר להוקינז להתרחק מחופי אנגליה, אולם לא התנגדה שדרייק, שהיה עדיין אלמוני יחסית, יצא לצייד הספינות הספרדיות. לאחר כמה מסעות באיי הודו המערבית, בשנים 1571-1570, בהם רכש ידיעות על מסלולי אורחות הזהב ועל טיב ביצורי הנמלים, יצא פרנסיס דרייק למסע רחב היקף, בשנת 1572; מסעו הראשון בתור יזם. הוא תכנן לתקוף מושבות ספרדיות במצר פנמה[12], שהיה מוכר לספרדים כ- Tierra Firme ולאנגלים כSpanish Main- .

זו הייתה הנקודה שבה היו פורקים את אוצרות הזהב והכסף הפרואנים ומעבירים אותם בייבשה עד לעיירה נוֹמְבְּרֶה דֶה דִיוֹס [13](Nombre De Dios)  שלחוף הים הקריבי, בחופה הצפוני של פנמה.

ראו באתר זה: פנמה.

לעיר זאת הגיעה פעמיים בשנה שייטת ספרדית, המכונה פלוטה, שהגָלֵיאוֹנִים[14] שבה, היו אוספות את האוצרות שנאספו באמריקה ומובילות אותם לספרד. דרייק ידע, שאם יאבדו הספרדים את הפיקוח על מיצר פנמה, הם יאבדו יחד איתו  את אוצרותיה של פרו, אשר ממנו את מלחמת הקונטרה רפורמציה באירופה. הכתר סירב להעניק לדרייק עזרה, כי לא רוצה להחריף את היחסים עם ספרד. המלכה היתה מוכנה לעצום עין ולא יותר. כובד האחריות הוטל על דרייק לבדו. ב-24 במאי 1572 הפליג דרייק מפלימות', בשתי ספינות  – "פסחא" (Pascha) , שמשקלה 70 טונה ו"ברבור" (Swan  , שמשקלה 25 טונה, שעל סיפונן צוות של שבעים ושלושה מלחים, ביניהם ג'והן וג'וזף, אחיו של דרייק.

בסוף יולי הם חנו במפרץ הפסיון (Bahia de la Pasion), שם הרכיבו שלוש סירות מעוגלות, שחלקיהן הוטמנו קודם לכן בבטן הספינות. דרייק השאיר 30 איש כאבטחה באי האלונים והתקדם אל העיר בסירות המפרש הקטנות. הכוח הפשוט התקדם באפילה והשתלט על סוללות התותחים שהגנו על העיר. הוא הפנה את לועותיהם לעבר העיר והחל בהרעשה ארטילרית. העיירה השקועה שנתה הקיצה בבהלה. פעמוני הכנסייה צלצלו והאורות כבו ודלקו חליפות. כאשר הגיעו הפירטים לתחום העיר, החלה מנוסה כללית של התושבים לעבר ההרים. הפושטים נתקלו בחיילים ספרדיים. בחילופי האש נהרגו כמה פירטים ודרייק נפצע ברגלו וסבל מדימום רב. אנשיו השתלטו על נומברה דה דיוס ובזזו את אוצרותיה. כשאנשיו הבחינו בפציעתו, הם התעקשו לסגת ולנטוש את האוצר, כדי להציל את חייו. דרייק נשאר באזור במשך כמעט שנה, בתוך כך הוא שדד ספינות ספרדיות במפרץ מרקייבו (Maracaibo) שבוונצואלה וניסה ללכוד ספינת אוצר ספרדית. דרייק החליט להמתין לשעת כושר בפינה הדרומית מזרחית של מפרץ פנמה; בבול שבין אמריקה התיכונה לאמריקה הדרומית. תכניתו של דרייק היתה להטמין מארב יבשתי לשיירות הקרונות המובילה את האוצרות מפנמה, דרך מיצרי דָרִיאֵן (Darien)  לנומברה דל דיוס. חודשי החורף טמנו בחובם אסונות. אחיו ג'והן נהרג בשעה שהתקיף ספינת סוחר חמושה. אחיו הצעיר ג'וזף מת במגפה טרופית שקטלה רבים מאנשיו. הוא לקח עמו 18 מאנשיו וכ-30 מ֚ארוּנְים[15] שהצטרפו אליו. הם יצאו ברגל, דרך ההרים, לכיוון פנמה. במשך כמה ימים טיפסו על רכס שממנו יכלו להבחין באוקיינוס האטלנטי ובאוקיינוס השקט. בראותו את האוקיינוס השקט הוא העיר שהוא מקווה שיום אחד אדם אנגלי יוכל לשוט בו. ואכן כעבור כמה שנים, במסגרת מסעו סביב העולם, שט דרייק באוקיינוס השקט.

דרייק ואנשיו השכיבו מארב לשיירה ספרדית, שקרונותיה מלאים במתכות אצילות. הספרדים גילו אותם והמארב נכשל. לאחר שנסוגו לים הקריבי, המשיכו ב"שגרת" ההתקפות על ספינות הסוחר הספרדיות, עד שהגיעה שעתה כושר. בשנת 1573 חבר פרנסיס דרייק, לבּוּקָאנִיר[16] הצרפתי גיום לה טסטו (Guillaume Le Testu) . הפירטים בהנהגת דרייק, 15  אנגלים ו-20 הוגנוטים, חדרו בסירותיהם לנהר סן פרנסיצקו, המשתפך לים, עשרים מייל מצפון לנומברה דל דיוס. הפעם תקפו בהצלחה שיירת אוצרות כסף וזהב מלווה בפרידות. דרייק ואנשיו גילו שהשלל שלהם היה קרוב ל-20 טונות של כסף וזהב – אוצר כבד מכדי לשאתו. לכן הם קברו את רובו (ייתכן שזאת הסיבה שבגללה אף הפיראטים שבאו לאחר מכן קברו את אוצרותיהם). שלושה הוגנוטים נותרו לשמור על המטמון. לה קבוצת ההרפתקנים הקטנה סחבה איתה אוצרות זהב וכסף ככל שהיא יכלה לשאת בעברה  מרחק של כ- 18 מייל בשטח הררי מיוער, כדי להגיע למקום שבו הם השאירו את אניות הביזה. בהגיעם לחוף, הם גילו  שסירותיהם נעלמו. מותשים מיואשים ורעבים – דרייק ואנשיו גילו שאין להם לאן ללכת והספרדים מתקרבים אליהם. בשלב הזה כינס דרייק את אנשיו, קבר את האוצר בחוף ההרוס, בנה רפסודה ובה הפליגו הוא ושני מתנדבים, 10 מייל לאורך החוף ההרוס עד למקום שבו השאירו את ספינת הדגל[17] טרם שיצאו לפעולה. לבסוף כאשר דרייק עלה על הסיפון, הזדעזעו אנשיו ממראהו המוזנח. הם חששו מהגרוע מכול ושאלו אותו על מהלך הפשיטה. דרייק התבדח והקניט אותם על שהיו מיואשים. אז הוא צחק והסיר מצווארו שרשרת מזהב ספרדי ואמר: "מסענו הושלם, חברים!" כמה נותרים שמו נפשם בכפם, כדי לחלץ את שלושת חבריהם ואת שארית האוצר, אך התברר שהספרדים לקחו את האוצר (למעט 13 חביות כסף, שלא יכלו לשאת) והמיתו בייסורים את השלושה. אנשי הצוות שבו לאי האלונים, שיפצו אתה ספינות, פשטו על ספינות ספרדיות, כד לאגור מזון ויצאו לדרך. המטמון חולק שווה בשווה בין הצרפתים לאנגלים. דרייק שב לאנגליה ב- 9 באוגוסט 1573. הידיעות שהגיעו לאירופה על גורלה של שיירת הזהב הספרדית, הפכו את דרייק לגיבור לאומי. כניסתו לנמל פליימות' היתה הפלגת ניצחון של אנגליה כולה.

מכיוון שאנגליה, שניסתה להציל את הקשרים עם ספרד, לא רצתה למסור לספרדים את המטמון שבזז דרייק, העלימה אותו ושלחה אותו לאירלנד. שם, בין הייתר, הוא הוביל בספינותיו את הכוחות של ג'ון נוריס (John Norreys), ב-26 ביולי 1575, אל האי רת'לין (Rathlin Island),  בו נרצחו 600 סקוטים ואירים, על ידי הצבא האנגלי[18].

ראו באתר זה: מלחמת העצמאות האירית

 הקפת העולם [19]

כאשר יצא דרייק לדרכו למימי אמריקה הספרדית, היו היחסים שבין אנגליה לספרד, על סף מלחמה. אולם זמן קצר אחר כך פגה המתיחות פיליפ השני היה טרוד ביכוי המרידה הפרוטסטנטית בארצות השפלה ואליזבת היתה זקוק לשלום כדי לפתח את המחסר. כמו כן, הו נתונים מעייניה של אנגליה להנחת היסודות להקמת האימפריה הבריטית. ספרד ופורטוגל זכו בדרכי הסחר אל העולם החדש. ספני אנגליה נאלצו למצוא שווקים חדשים. עוד בשנת 1553 הגיע רב החובל ריצ'רד צ'נסלר (Richard Chancellor) אל הים הלבן. עלה בידו לחדור אל רוסיה ולהגיע עד מוסקבה. שנתיים אחר כך נוסדה בלונדון "החברה המוסקבאית" (Muscovy Company), שתפקידה היה לסחור עם רוסיה.

במקביל החלו להגיע שמועות על ייבשת אוסטרליה. המלכה התלבטה אם להיענות ללחצי יועציה לצאת לארץ החדשה. דרייק שממו יצא לו כגיבור בעקבות מסעיו לפנמה, שכנע אותה ללכוד את האניות הספרדיות בצאתן מנמלי פרו. בנובמבר 1577 יצאה שייטת בת ארבע מפרשיות, בפיקודו של דרייק. לקצינים נאמר שהספינות יוצאות לעקוף את מיצרי מגלן, כדי לגלות את "ייבשת אוסטרליה הבלתי נודעת", לחקור את חופיה להתיידד עם הילידים ולאתר נמלים מתאימים למסחר. רק המלכה, דרייק ויועץ הכתר סייר פרנציס וולסינגהאם (Sir Francis Walsingham), ידעו שמטרת ההפלגה האמתית היא לפגוע בנתיבי התחבורה הימית של הספרדים ולשדוד את ספינות הזהב במפליגות מפרו אל פנמה. דרייק השתמש בתכניות המעודכנות שסייר ריצ'רד גְרֵנְוִויל (Sir Richard Grenville)  [20] קיבל מהמלכה אליזבת בשנת 1574; תכניות שבוטלו כעבור שנה, בעקבות מחאותיו של פליפה ה-II  מלך ספרד.

ב-15 בנובמבר 1577 הפליג דרייק מפלימות',אך מזג האוויר הגרוע סיכן את חייו ואת חיי מלחיו. לכן הם נאלצו להימלט לעיר פַלְמוּת' (Falmouth) שבמחוז קורנוול (Cornwall)[21], משם הם שבו לפלימות' לצורך תיקונים. ב-13 בדצמבר 1577, לאחר עיכוב רציני, יצא שוב לדרך ואתו צוות של 164 מלחים, בארבע ספינות – "הברבור", "איילת הזהב"[22], "אליזבת" ו"פרח הזהב" (Marigold). ליד מרוקו נשבה אחד ממלחיו בידי המקומיים. כעבור זמן קצר נוספה לצי ספינת סוחר פורטוגלית שנלכדה סמוך לחוף אפריקה, ליד איי כֵּף וֶרְדֶה (Cape Verde Islands)[23] ושמה "סנטה מריה" הוסב ל"מארי". הוא צירף לצוותו גם את רב החובל של הספינה, נוּנוֹ דָה-סִילְבָה (Nuno da Silva), שהיה בעל ניסיון רב בניווט ימי בדרום אמריקה. אחר כך נתקעה השייטת למשך שלושה שבועות באמצע האוקיינוס האטלנטי, בשל היעדר רוחות. מלחיו של דרייק סבלו מתשישות. לא ברור עד כמה הצפין דרייק במסע החקר שלו בחוף האוקיינוס השקט בצפון אמריקה. מכל מקום, מפרץ דרייקס (Drakes Bay)[24], אליו הגיע, נמצא מדרום לכּף מֵנְדוֹסינוֹ (Cape Mendocino)[25].

שם התלקח בצי מרד שחולל סגנו וידידו של דרייק, תוֹמָס ד֚או֥טִי  (Doughty Thomas). האחרון, שפיקד על הספינה "איילת הזהב", הסית את מלחיה לנטוש את השייטת ולשוב לאנגליה. דרייק כלא אותו בספינת ה"ברבור" עד שיועמד לדין באשמת הסתה למרד. בינתים גילה לצוותו את המטרת ההפלגה, דבר שעורר התמרמרות בקרב הקצינים. הוא התקדם לכיוון מפרץ סַן חוּלִיאַן (San Julian)[26] שבפטגוניה, למקום שבו שהו פרדיננד מגלן וצוותו ב- 1520 [27]. שם מגלן הוציא להורג כמה מהמורדים נגדו.[28]

ראו באתר זה: פרדיננד מגלן

אנשיו של פרנסיס דרייק ראו את שלדיהם הפגועים של המתמרדים שהוצאו שראשם נכרת בפראות בגרזן של בית המלוכה הספרדי.[29] יתכן שהלקח של מגלן הביא להחלטתו של דרייק לשפוט ולהוציא להורג את ד֚או֥טִי[30]. הם נתקלו בבעיה נוספת: העץ ממנו נבנתה הספינה "מארי" החל להירקב ולכן החליט דרייק לשרוף אותה. לאחר שגילו שהעץ שממנו היא נבנתה התחיל להירקב. כך הפקיר גם את "הברבור"[31] ומלחיהן התכנסו לשלוש הספינות האחרות. טרם כניסתו למצר מגלן, החליט דרייק להישאר בסן חוליאן במשך החורף.

הכניסה לאוקיינוס השקט

 שלוש הספינות שנותרו מִצִּיּוֹ של דרייק יצאו לדרכן למצר מגלן, שבקצה הדרומי של דרום אמריקה. במצר מגלן השתתפו דרייק וצוותו בקרב קצר נגד הילידים והיו לאירופאים הראשונים שהרגו בני אדם מקרב שבטי הילידים בדרום פטגוניה[32].

ראו באתר זה: פטגוניה.

בעת השהייה במצר, גילו כמה מאנשי צוותו של דרייק שחליטה מקליפות של הצמח מקומי יכולה לשמש תרופה לצפדינה (מחלה הנגרמת מחוסר חמור בוויטמין C). לכן הורה ג'ון וינטר(Johb winter) , הרב-חובל  של 'אליזבת', לאסוף קליפות ולהכין שיקוי ממנו.  Drimys winteri – שמו המדעי של הצמח, נקרא על שמו.

כעבור 16 ימים (במקום ששה שבועות, כפי שקרה בדרך כלל), בספטמבר 1578, הגיע דרייק לאוקיינוס השקט. לרוע המזל, התחוללו במקום סופות עזות. הספינה מרִיגוֹלְד (Marigold, בפיקודו של ג'ון תומס (John Thomas) נעלמה. ספינה אחרת – 'אליזבת' , בפיקודו של וינטר, איבדה את דרכה והפליגה חזרה לאנגליה. כעת הייתה ברשותו של דרייק ספינה אחת בלבד – "איילת הזהב, (לשעבר 'פליקן'). לאחר המעבר במצר מגלן נסחפה ספינתו דרומה וכך התגלה אי, לו הוא העניק את השם אי אליזבת' (Elizabeth Island). כמו הנווטים שקדמו לו, כפי הנראה גם דרייק הגיע לקו רוחב 55°S[33] , לאורך החוף של צ'ילה[34].

למרות הטענה הרווחת, לא סביר להניח שדרייק הגיע לכף הורן [35](Cape Horn) או למעבר שלימים נקרא על שמו[36]. משום שתיאוריו של דרייק לא התאימו לכף הורן וחברי צוותו טענו שהם לא ראו ים פתוח. הדוח הראשון על גילויו –מרחב ימי פתוח, מדרום לארץ האש (Tierra del Fuego) , נכתב רק אחרי שנת 1618, השנה שבה פורסם דבר מסעם של וִילֵיאם סְכאוּטֵן (Willem Schouten) ויאקוב לה מייר [37] (Jacob Le Maire), סביב כף הורן, בשנת 1616[38].

דרייק התקדם וברשותו ספינה אחת בלבד, ספינת הדגל שלו ה'גולדֵן הַיינד', ששטה צפונה לאורך חוף האוקיינוס השקט ביבשת דרום אמריקה. בתוך כך תקפו דרייק ואנשיו נמלים ספרדיים ובזזו את תושביהן של העיירות הספרדיות. דרייק לכד כמה ספינות ספרדיות והשתמש במפות ששדד מהספרדים, שהיו יותר מדויקות מהמפות שלו. עוד לפני שהגיע לחוף פרו, ביקר דרייק באי מוֹקָה [39](Mocha Island), ושם פגעו בו בני שבט המָאפּוּצ'ה [40](Mapuche) העוינים.

ראו באתר זה: המאפוצ'ה.

מאוחר יותר הוא התקדם צפונה ובזז את נמל  וַלְפָּרַאִיסוֹ (Valparaiso)[41] . שם הוא לכד ספינה מלאה ביין צ'ילני ומשם התקדם צפונה, לאורך החוף.

לכידת ספינת אוצר ספרדית

סמוך ללימה, תפס דרייק ספינה ספרדית עמוסה ב- 25,000 פֶּסוֹ של זהב פרואני. השווים בערכם ל-37,000 דוּקָט של כסף ספרדי (בשווי של £7m  בימינו) , כמו כן גילה את הספינה נוּאֶסְטְרָה סֵנְיוֹרָה דֶה לָה קוֹנְסֵפְּסִיו֣ן(Nuestra Señora de la Concepción) , שנודעה בכינויה 'קאגאפואגו' (Cagafuego) [42], בשעה שזו שטה מערבה, לכיוון מנילה (שבפיליפינים). דרייק פתח במרדף אחריה ובסופו של דבר לכד אותה. קברניט האנייה לא נקט בשום אמצעי זהירות, כייוון שלא עלה בדעתו ששודדי ים אנגליים יפעלו במימי האוקיינוס השקט. זו הייתה הלכידה הרווחית ביותר של דרייק, מבחינה כלכלית.

האוצרות שגילה דרייק על סיפונה של נוסטרה סניורה דה לה קונספסיון, היו 80 ליברה (36 ק"ג) זהב, צלב מזהב, תכשיטים, 13 שידות מלאות כלים מלכותיים ו-26 טונות של כסף. ללא ספק, דרייק היה מרוצה ממזלו הטוב על שהצליח ללכוד את ספינת הגליאון, ובשעה שסעד עם קציניה ונוסעיה, הראה להם את האוצרות ששדד. כעבור זמן קצר, שחרר לחופשי את השבויים והעניק לכל אחד מהם שי בהתאם למעמדו ורישיון מעבר, למקר שייתקלו באנייתו של ג'והן וינטר. הוא היה עדיין משוכנע ששתי האניות האבודות עדיין מפליגות בעקבותיו. דרייק סיפר לקברניט הספרדי שבדעתו לחצות את האוקיינוס השקט, אך הספרדים לא האמינו שיעז לחצות לבדו את מרחבי האוקיינוס האטלנטי והיו בטוחים שזו מזימה להערים עליהם, לכן הניחו מארב בפתח מיצרי מגלן. השייטת האורבת ציפתה לשווא ואילו דרייק פנה צפונה, בתקווה למצוא עוד ספינת אוצר ספרדית, ששטה דרומה בשובה ממנילה לאקפולקו (Acapulco) , שבדרום מקסיקו. אף שתקוותיו לא התגשמו, הוא המשיך בדרכו במקביל לחוף , לאורך חופי אמריקה התיכונה והגיע עד קו רוחב 38 צפון [43] וב-17 ביוני 1579 הוא עגן בחוף קליפורניה.

שם הוא מצא נמל טוב, עגן בו, ביצע את התיקונים הדרושים בכלי השיט שלו ודאג לציוד הדרוש בהם.  בחוף קליפורניה נשאר דרייק במשך זמן ושמר על קשרים טובים עם הילידים בני שבט Coast Miwok [44]. בשם השילוש הקדוש הוא הצהיר בעלות על האדמה לטובת הכתר האנגל וקרא לה בשם 'נובה אלביון' (New Albion)[45], שפירושו בלטינית "בריטניה החדשה". יש טענה שדרייק השאיר בנובה אלביון חלק מאנשיו כ"גרעין התיישבות". זו מתבססת על העובדה שבהמשך, באיי מאלוקו (Moluccas) היה אתו צוות מצומצם[46]. מיקומו המדויק של הנמל נשמר בסוד בקנאות מפני הספרדים, וייתכן שלשם כך שונו כמה ממפותיו של דרייק.

כל המסמכים המקוריים מהמסע ובהם יומני מסע, ציורים ותרשימים אבדו בשנת 1698, כאשר ארמון וַייטְהו֣ל (Whitehall Palace)  נשרף[47]. לוח ברונזה, עליו נחרטה תביעת הבעלות של דרייק על השטחים החדשים – לוחית המתכת של דרייק – המתאימה לתיאור מסעו והתגלתה במחוז מרין (Marin County) שבקליפורניה, הוכרזה כתרמית. מכול מקום, פרנציס דרייק פתח פתח חדש בהיסטוריה של אנגליה, "איילת הזהב" היתה הספינה האנגלית הראשונה שהפליגה במימי האוקיינוס השקט. אולם הוא לא הסתפק בכך והחליט לחצות את האוקיינוס, כדי להגיע לאיי הודו המזרחית ולפתוח את השערים של שווקי התבלינים, בפני הסוחרים האנגלים.

חציית האוקיינוס השקט והקפת אפריקה

דרייק עזב את חוף אמריקה והתקדם לכיוון דרום-מערב כדי לתפוס את הרוחות שיישאו את ספינתו מעבר לאוקיינוס השקט. כעבור כמה חודשים הוא הגיע לאיי מאלוקו (Malukas), קבוצת איים בדרום האוקיינוס השקט, בשטח אינדונזיה של היום. בעת שהייתו שם, נלכדה ספינתו בשונית וכמעט אבדה לחלוטין. המלחים השליכו את המטען ובמשך שלושה ימים המתינו לתנאי גאות נוחים, רק אז שחררו את הדוברה. במסגרת קשרי הידידות שדרייק ואנשיו קשרו עם סולטן מאיי מאלוקו, הם היו מעורבים בקנוניה נגד השלטון הפורטוגלי במקום. בתמורה הבטיח השליט להעניק לסוחרים האנגלים מונופול על סחר התבלינים בשטחים שתחת חסותו. לאחר שהעמיסו עליה ששה טון תבלינים, יצאה הספינה לדרך. בדרכו לקצה אפריקה עצר דרייק במקומות רבים. בסופו של דבר הוא הקיף כף התקווה הטובה[48] וב-22 ביולי 1580, הוא הגיע לסיירה לאון, שבמערב אפריקה, שם נחתו אנשיו על היבשה, כדי להצטייד במים ומזון[49]. 

השיבה לפליימות'

ב-26 בספטמבר 1580 שבה ה'גולדן היינד' לפלימות' – על סיפונה דרייק ו-59 מאנשי הצוות שנותרו. כמו כן היו בספינה תבלינים יקרים ושלל רב. חלקה של המלכה אליזבת הראשונה בשלל, עלה על שאר ההכנסות של בית המלוכה באותה השנה. "פרח הזהב" אבדה לעולמים ואיילת הזהב" איבדה כ-40 ספנים, חלקם נפלו בקרבות עם ספרדים ועם ילידי "איי התבלינים" וחלקם נפגעו במחלות טרופיות.

דרייק התקבל בהתלהבות רבה בהיותו האנגלי הראשון שהקיף את כדור הארץ ו האדם השני שהשלים מסע סביב העולם, אחרי אֶלְקָנוֹ (Elcano)[50], שהשלים מסע סביב העולם ב-1520.

המלכה הכריזה שכל הדוחות הכתובים על מסעותיו של דרייק צריכים להיכלל בסודות הממלכה. דרייק וחבריו למסע הושבעו ב'איומי מוות' שלא לחשוף שום פרט על המסע. המלכה התכוונה להעלים את המידע על פעילויותיו של דרייק מיריבה – מלך ספרד. לכבוד השלמת מסעו להקפת העולם, העניק דרייק למלכת אנגליה תליון – שלל מחוף האוקיינוס השקט במקסיקו. התליון היה מצופה זהב והכיל יהלום אפריקאי ועליו גוף אנייה עשוי אֶבּוֹנִי[51] נתיב הפלגתו של דרייק הוכיח לאירופה כול שהמונופול הספרדי על חלקי תבל עומד לעבור מןה עולם. כבר בשנת 1600 נוסדה בלונדון "חברת הודו המזרחית" שנועדה לקצור את פרי ביקוריו של דרייק באיי הודו המזרחית (אינדונזיה).

ראו באתר זה: אינדונזיה.

קריירה פוליטית

חודש ספטמבר 1581 מסיים תקופה אחת בחייו של דרייק ופותח אחרת. שודד הים פרנציס דרייק פתח בקריירה פוליטית: הפך להיות ראש עיריית פליימות' וחבר הפרלמנט (אחר כך נבחר שוב ב-1593).

מלחמת אנגליה ספרד

בתחילה פליפה השני מלך ספרד לא ראה בבריטניה אויב, אלא רק מטרד שיש לגייס לצדו, וניסה לשאת לאישה את אליזבת הראשונה, כדי לאחד כוחות עמה. אולם לאחר סירובה להינשא לו והתעקשותה לשמר את הדת הפרוטסטנטית ובמיוחד לאור תמיכתה הן במורדים הפרוטסטנטיים בארצות השפלה והן בפיראטים הבריטיים שבים הקריבי, ראה בכך המלך הספרדי הכרזת מלחמה מצד בריטניה, והגה תכנית גרנדיוזית על מנת להסיר את האיום הבריטי – אחת ולתמיד.

[הוא נרתע תחילה מפלישה לאנגליה, בשל כוחו של הצי הבריטי. הוא מצא עצמו במלכוד: פלישה יעילה לאנגליה דרשה בסיס איתן בארצות השפלה, אך לא ניתן היה ליצור בסיס שכזה בשל המרד שם. פלישה שתצא מספרד דרשה הרכבת כוח עצום – ימי ויבשתי – לאבטחת ניצחון ופליפה היסס באשר למהלך זה. האנגלים התלבטו גם הם לגבי הסיוע למורדים; גם להם היה ברור שזוהי התגרות בספרד, אך היו מודעים לכך שהמרד ההולנדי מונע הקמת בסיס ספרדי לפלישה, ממנה חששו מאד האנגלים].

ב-1585, לאחר תקופה ארוכה של שלום קר וסכסוכים מקומיים, פרצה מלחמה בין אנגליה הפרוטסטנטית לספרד הקתולית, המכונה "מלחמת אנגליה – ספרד"[52]. דרייק הפליג שוב לאמריקה הספרדית ופשט על הנמלים של סנטו דומינגו וקרטחנה. בדרך חזרה כבש את סן אוגוסטין שבפלורידה. הפעולות האלה עוררו את המלך הספרדי להורות על תכנון של פלישה לאנגליה.

בשנת 1586 פקד המלך פליפה השני על הרכבת צי משימה אדיר, שיכלול ספינות מלחמה גדולות שייבנו בחשאי בקדיס, עיר נמל בדרום מערב ספרד. הצי הספרדי אמור היה להשיג שליטה בתעלת למאנש, המפרידה בין בריטניה לאירופה, הודות ליתרון המספרי של ספינות המלחמה, ליתרון החימוש הכבד ועדיפות כלי השיט. לאחר שישיג הצי הספרדי שליטה בים העוטף את בריטניה, הוא יחבור אל כוח יבשתי גדול שחנה בארצות השפלה, ויאפשר את הובלת הכוח היבשתי, על גבי דוברות, אל אדמת אנגליה. הפלישה לאנגליה והמכה שיכו באנגלים, יאלצו אותם להפסיק את התמיכה במורדים הפרוטסטנטים שבארצות השפלה, לחדול מהתקפות הפיראטים על ספינות האוצר הספרדיות באמריקה ואולי אף יצליחו להחזיר את הדת הקתולית להיות הדת הרשמית והנפוצה בממלכה המאוחדת.

פעולת מנע של דרייק ב-1587 הצליחה לעכב את הפלישה בשנה. הוא הפליג בפליימות' בראש צי של 42 ספינות. השייטת חדרה לנמלה של עיר הנמל הספרדית החשובה קדיז. דרייק כבש את העיר והחזיק בה במשך שלושה ימים במהלכם לכד 6 ספינות והשמיד עוד 31 ספינות וכמויות גדולות של אספקה. הוא התבטא ש"חרך את זקנו של מלך ספרד".

בשנת 1588 הפליג מנמל קדיס שבספרד, הצי הימי הגדול ביותר שנראה עד אז באירופה. מטרתו של הצי הספרדי הייתה להשמיד את הכוח הימי העולה של הממלכה הבריטית, לפלוש לאדמת אנגליה ולהכות באנגלים בעוצמה. לרשות הספרדים עמד כוח ימי אדיר, במונחים של אותה תקופה. הארמדה הספרדית, מנתה 130 אניות מלחמה, שנשאו על סיפוניהן 2600 תותחים, 8000 ספנים ו-18000 אנשי צבא. מסעה של הארמדה הספרדית הוא סיפורו של קרב ימי היסטורי רב משמעות, ששינה את מאזן הכוחות באירופה וגם השאיר אחריו כמה לקחים חשובים, הקשורים במנהיגות, תעוזה, גמישות מחשבתית ונחישות.

כשהגיעה הארמדה לבסוף לאנגליה, ביוני 1588, היה דרייק סגן האדמירל של הצי האנגלי המתגונן, תחת לורד צ'ארלס הווארד. גם בתפקיד זה היוו תעוזתו ותורת הלחימה החדשנית שבה נקט תפקיד מפתח בהכרעה הבריטית. הספינות הבריטיות היו קלות יותר, ויכולת התמרון שלהם כנגד הרוח הייתה עדיפה בהרבה.

טכנולוגיית הלחימה הימית במאה ה-16 הייתה בעיצומו של תהליך שינוי. קרב לפנטו )1571 היה קרב אחרון שנוהל בין גליאות מונעות במשוטים. בקרב זה נלחמו הספינות זו בזו על ידי הצמדת דפנות הספינות אחת לשנייה והשתלטות על אוניית האויב על ידי נחתים רגליים, כלומר למעשה מעין לחימה יבשתית – על כלי שיט. השינוי בדוקטרינת הלחימה הימית בא לידי ביטוי בטווחי התקיפה באמצעות תותחים. בעקבות שינוי זה לא היה עוד צורך בביצורים מאסיביים שעד אז נבנו על גבי הספינות; הסרת ביצורים אלו הקלה על משקל הספינה, שנהייתה מהירה יותר וקלה יותר להיגוי מאשר קודם לכן. שינוי זה היה קריטי לצורת הקרב החדשה. ברם, המלך הספרדי התעקש להמשיך ולבצר את ספינות הארמדה בביצורים גבוהים וחזקים ככל האפשר, בעוד המפקדים האנגלים, סר פרנסיס דרייק וסר ג'ון הוקינס, יישמו את השינוי במבנה הספינות, באישורה של המלכה אליזבת.

הספרדים ניסו להילחם בטקטיקה הישנה והמסורתית, של הצמדת דופן לדופן והשתלטות על כלי השיט של האויב על ידי לוחמים חמושים. אולם עם יכולת התמרון העדיפה של הספינות הבריטיות, טקטיקה כזו נידונה לכישלון חרוץ. הבריטים נעו במבנה מאורגן ומסודר כך שכל הספינה הייתה יכולה לירות בתותחיה ולפנות את השטח והגזרות לספינה הבאה בתור. האנגלים הצליחו להדוף את הפלישה ואף לרדוף אחרי הספרדים במנוסתם עד ליבשת ולהשמיד את הכוח האדיר, שנועד לפלוש לאנגליה, להדיח את אליזבת מכיסאה ולהמליך שליט קתולי בחסות פיליפ השני, מוגר ונשבר לרסיסים. ההפסד הצורב לספרד נבע מתכנון לקוי, אי התחשבות בתנאים הגיאוגרפיים והשפעת מזג אוויר, כמו גם תורת לחימה מיושנת שלא תאמה את אופי הלחימה הימית של אותה תקופה.

התוצאה הסופית של המסע היומרני הזה, הייתה שהצי הספרדי הוכה קשות והאימפריה הספרדית ספגה מכה אדירה, שהייתה לה השפעה מהותית על מאזן הכוחות העולמי במאות הבאות.

תבוסת הארמדה הספרדית, שהיוותה עבור דרייק נקודת שיא בקריירה, הייתה נקודת מפנה היסטורית שסימנה את ראשית שקיעתה של ספרד ועלייתה של ממלכת אנגליה כמעצמה ימית. עם זאת, בהמשך המלחמה האנגלים נחלו תבוסות בידי הספרדים, כולל ניסיון כושל של דרייק לשחרר את פורטוגל ב-1589. השינוי המשמעותי במאזן הכוחות העולמי הגיע רק במאות ה-17 וה-18, לאחר מלחמת שלושים השנה.

חיל המשלוח של דרייק ונוֹרֵייס

בשנת 1589, כשנה לאחר שהביסו הארמדה (הספרדית), יצאו פרנסיס דרייק וסר ג'ון נורייס (Norreys – Norris)[53], בראש שייטת שמנתה עשרים ספינות, כשנדרשו למלא שלוש משימות"

א. לחפש אחר הספינות הספרדיות שנותרו ולהשמידן.

ב. לתמוך בתושבי ליסבון פורטוגל שהתמרדו נגד פליפה השני מלך ספרד, שבאותה תקופה היה גם מלך פורטוגל.

ג. לכבוש את האיים האַזוּריים[54], אם הדבר יתאפשר.

דרייק ונורייס השמידו כמה אניות בנמל אָה קו֣רוּנִיָה ( A Coruña))[55], שבספרד ואולם כוחותיהם ספגו 12,000 אבדות בנפש ו-20 מאניותיהם נהרסו[56]. אירוע זה השהה את דרייק והוא נאלץ לוותר על לכידת האניות הנותרות ולהתקדם לכיוון ליסבון[57].

מפלה ומוות

 דרייק המשיך להפליג עד אמצע שנות החמישים לחייו. בשנת 1595 הוא נכשל בניסיונו לכבוש את נמל ל֦אס פַּאלְמָס.[58](Las Palmas), שבאיים הקנריים. דרכו של המסע לכיוון הים הקריבי לא היתה סוגה בשושנים. התחרות שבין שני הקברניטים, המחסור באספקה, והעובדה שהספרדים שלחו לים הקריבי את מיטב צבאותיהם, גרמו לכך שהשייטת האנגלית נחלה כישלונות רבים. דרייק נחל כמה מפלות במערכה הרת אסון נגד כוחותיה של אמריקה הספרדית. בעקבות זאת הוא תקף בסן חואן בפוארטו ריקו[59], אך בסופו של דבר הוא הפסיד בקרב.

בשכבו על ערש דווי, ביקש פרנסיס דרייק ללבוש את בגדי השריון שלו. הוא נקבר בארון עופרת שנקבר בים סמוך לפּוֹר֬טוֹבֶּלוֹ (Portobelo) שבצפון פנמה. עד היום צוללנים ממשיכים לחפש את ארון המתים שלו[60].

הנצחה

ברחבי הממלכה המאוחדת נקראים על שמו של פרנסיס דרייק, מקומות שונים בייחוד בעיר פלימות' שבמחוז דֶבוֹן (Devon)[61] ובהם בסיס חיל הים המלכותי (HMS Drake) , האי של דרייק (Drake's Island) פסלו של דרייק מוצב ב-Plymouth Hoe[62]. מקומות בארצות הברית, כגון מפרץ דרייקס, ושדרת סר פרנסיס דרייק, במחוז מרין שבקליפורניה, נקראים על שמו של דרייק, שדרת פרנסיס דרייק משתרעת על פני השטח שממפרץ דרייק שבפּוֹינ֬ט רֵיֵיס (Point Reyes)[63] עד פוינט סאן קֱוֶונְטִין (Point San Quentin) שבמפרץ סן פרנסיסקו. כמו כן תעלת סר פרנסיס דרייק. באיי הבתולה הבריטיים[64].

בקולומביה הבריטית, הנקודה המערבית ביותר בקנדה – שבה יש המשערים שדרייק עגן מצפון לנקודה הנחשבת נובה אלביון, בשנות השלושים של המאה העשרים נקראו כמה הרים בשמות לכבוד דרייק, כמו Mount Sir Francis Drake שבקולומביה הבריטית או-Golden Hinde – ההר הגבוה ביותר באי ונקובר (Vancouver Island)[65] ומקומות נוספים[66].

הערות

[1] פרייבטיר – הפרייבטירים היו פיראטים מורשים, בעלי אניות שקיבלו משלטונות ארצם כתב הרשאה לתקוף אניות אויב ובתמורה על כך הם הורשו לבזוז ספינות אלה. בעיני שלטונות ארצם הם לא נחשבו פיראטים אלא יזמים.

[2] אחרי אל קנטו, בן הפיליפינים, שהצטרף כמתורגמן למסעו של מגלן.

[3] Soto Rodríguez, José Antonio (2006). "La defensa hispana del Reino de Chile" (PDF). Tiempo y Espacio (in Spanish). 16. Retrieved 30 January 2016.

[4]. John Cummins, Francis Drake: The Lives of a Hero, page 273.

[5] Cummins, John (1996). Francis Drake: The Lives of a Hero. Palgrave Macmillan.

[6] תואר דוכס אלבה, היה במהלך ההיסטוריה הספרדית תואר נחשב מאוד, ובית אלבה היה לאחת ממשפחות האצולה החזקות באירופה. למעשה לא כל שושלת דוכסי אלבה מהווה שושלת רציפה אחת, והיא מורכבת משלוש שושלות שהחליפו האחת את רעותה

[7] סיר ג'ון הוקינז –היה אחד אנשי הצי החשובים ביותר באנגליה של המאה ה-16, ואחד מהאדריכלים החשובים של הספינות בצי האליזבתנח.

[8] פלימות' – עיר נמל במחוז דבון שבדרום מערב אנגליה

[9] לפי התיעוד, האדם האנגלי הראשון שסחר בעבדים מאפריקה היה ג'ון לוק (John Lok) – סוחר מלונדון שב-1555 הביא לאנגליה חמישה עבדים מגינאה שבמערב אפריקה. האדם השני שסחר בעבדים באותה תקופה היה הסוחר והנווט הלונדוני ויליאם טוורסון (William Towerson). בשנת 1556, לאחר ש-Towerson  וציו השלימו  את מסעם לאפריקה, הם שבו לפלימות' ובשנת 1557 הם הפליגו מפלימות' למסע נוסף. למרות  הישגיהם של לוק ושל -Towerson, ג'ון הוקינז מפלימות' הוא זה שנחשב לחלוץ סחר העבדים האנגלי. (A general history and collection of voyages and travels, arranged in systematic order: forming a complete history of the origin and progress of navigation, discovery, and commerce, by sea and land, from the earliest ages to the present time, Volume 7, p. 229https://books.google.co.il/books?id=3ukDAAAAMAAJ&pg=PA48&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false

[10] Hazlewood, Nick. The Queen's Slave Trader: John Hawkyns, Elizabeth I, and the Trafficking in Human Souls. HarperCollins Books, New York, 2004

[11]I."—"Sir Francis Drake" article in online Britannica Library. Accessed 14 January 2016

[12] מצר פנמה – מצר פנמה – מצר יבשה שמפריד בין הים הקריבי לאוקיינוס השקט ומחבר את צפון אמריקה לדרומה.

[13] נוֹמְבְּרֶה דֶה דִיוֹס  (בספרדית שם האלוהים)– עיירה שהקימו הספרדים ב-1510 בחופה הצפוני של פנמה בשפך נהר צ'אגרס (Rio Chagres),לחוף הים הקריבי..

[14] גליאון – ספינת מפרשים חמושה גדולה ולה כמה סיפונים. הייתה בשימוש בארצות אירופה מהמאה ה-16 עד המאה ה-18 למטרות מלחמה ומסחר.

[15] מארונים – עבדים אפריקאים שנמלטו מידי הספרדים

[16] בּוקָאנִיר (ברבים בּוּקָאנִירִים) –כינויים של הפיראטים האירופאים שפעלו באיים הקריביים. השם 'בוקאניר' – מקורו בשמו של תנור הבוקאן

שבו היו צולים את בשר הבקר. הבוקאנירים היו פיראטים מורשים למחצה משתי סיבות:

• פג תוקפו של הרישיון שהיה בידיהם.
• הם תקפו את הספינה הלא נכונה או נכשלו בפשיטתם על ספינות.

[17] ספינת הדגל – הספינה שבה נמצאת מִפְקֶדֶת הצי

[18] John Sugden, Sir Francis Drake, Simon Schuster New York,

[19] את המפה העתקתי מהערך האנגלי בוויקיפדיה על פרנסיס דרייק.

[20] סר ריצ'רד גרנוויל – ספן, רב חובל ומגלה ארצות, חבר פרלמנט מטעם קורנוול, השתתף בניסיונותיהם של האנגלים להתיישב בעולם החדש ואף לחם נגד הארמדה הספרדית.

[21] מחוז קורנוול – מחוז בקצה הדרום-מערבי של בריטניה. שנים רבות היה המחוז מקלט למבריחי סחורות ולשודדי ים שנמלטו מציפורני החוק הבריטי.

[22] דרייק החליף את שמה של הספינה בספינה 'פֶּלִיקַן' ל'גוֹלְדֵן היינד' ('אַי֪יל֪ת הזהב') – לכבודו של סייר כריסטופר הַייטוֹן (Sir Christopher Hatton), פטרונו של דרייק, שהאיילה הייתה סמל האצולה של משפחתו.

[23] איי כף ורדה – קבוצת איים באוקיינוס האטלנטי, כ-500 ק"מ מדרום מערב לאפריקה. במאה ה-15 שלטו הפורטוגלים באיים. בשנת 1581 הועברה השליטה באזור לידי הספרדים. איי כף ורדה נכללו בנתיבי השיט בין אפריקה, לאירופה, לאמריקה. לכן הם שימשו קרקע פורייה לסחר בעבדים.

[24] מפרץ דרייקס – כיום בתחומי מדינת קליפורניה, 48 ק"מ מצפון לסן פרנסיסקו. יש סברה שלפיה דרייק עגן במקום. לכן נקרא המפרץ על שמו.

[25] כף מנדוסינו –כף באוקיינוס השקט, כיום בצפון מדינת קליפורניה.

[26] מפרץ סן חוליאן – כיום במחוז סנטה קרוז, בדרום ארגנטינה

[27] הוא הטביע את ספינותיו על ידי כך שהוא נתן למים לחדור לתוכן.

[28] מדובר במרד שפרץ בהשתתפות שלושה ממפקדי ספינותיו של מגלן. ואולם המרד נכשל בזכות נאמנותם של רוב אנשי הצוות למגלן. מגלן הוציא להורג שניים מהמפקדים המורדים. המפקד המורד השלישי ננטש על החוף.

[29] אף שמגלן היה פורטוגלי, באותן שנים הוא שירת את מלך ספרד.

[30] 'המתמרד' תומאס דאוטי – היה ידיד קרוב של פרנסיס דרייק והתלווה אליו בהפלגותיו. באחד המסעות הארוכים והמתישים התגלה שדאוטי הסית את חברי הצוות נגד דרייק וקרא להם להתמרד נגדו. לכן כרת דרייק את ראשו של דאוטי

[31] הוא הטביע את ספינתו על ידי כך שהוא נתן למים לחדור לתוכה.

[32] Martinic, Mateo (1977). Historia del Estrecho de Magallanes). Santiago: Andrés Bello. pp. 67–68.

[33] על סמך הנתונים האסטרונומיים שציטט הגאוגרף האנגלי בן התקופה – ריצ'רד האקליוט (Richard Haklut):

The Principall Navigations, Voiages and Discoveries of the English Nation of 1589

[34] Wagner, Henry R., Sir Francis Drake's Voyage Around the World: Its Aims and Achievements, Kessinger Publishing, LLC, 2006

[35] כף הורן – צוק סלעי החודר לים בארכיפלג ארץ האש שבדרום צ'ילה כף הורן הוא הקצה הדרומי של יבשת אמריקה הדרומית וגבולו הצפוני של מעבר דרייק

[36] Wagner, Henry R., Sir Francis Drake's Voyage Around the World: Its Aims and Achievements, Kessinger Publishing, LLC, 2006,

[37] וילם סכאוטן ויאקוב לה מייר – ימאים הולנדים. היו הראשונים שהפליגו לאוקיינוס השקט בנתיב של כף הורן. וילם סכאוטן את מסעותיהם ב'יומן' שיצא לאור בשנת 1618 באמסטרדם.

[38] Kelsey, Harry, Sir Francis Drake; The Queen's Pirate, Yale University Press, New Haven, 1998

[39] האי מוקה – אי באוקיינוס השקט, מול חופי צ'ילה

[40] מאפוצ'ה – שבטים אינדיאנים לוחמים. תושביהם הקדומים של ארגנטינה וצ'ילה.

[41] ולפראיסו – כיום במרכז צ'ילה

[42] נוסטרה סניורה דה לה קונספסיון – ספינת גליאון פורטוגלית שנודעה בכינויה 'קאגאפואגו' (יורקת אש) בשל האש החזקה שנורתה מתותחיה.

[43] קו רוחב 38 צפון – מעגל רוחבי הנמצא 38 מעלות מצפון לקו המשווה ומקביל לו. קו רוחב 38 צפון חוצה את יבשת אירופה, הים התיכון, יבשת אסיה, האוקיינוס השקט, צפון אמריקה והאוקיינוס האטלנטי.

[44] בני שבט Coast Miwok –ילידים שהתגוררו בין השאר בצפון קליפורניה

[45] אלביון – שמה העתיק של אנגליה.

[46] Dismissed by John Cummins, Francis Drake: The Lives of a Hero 1997:118:

[47] ארמון וייטהול – הארמון העיקרי שבו התגוררו מלכי אנגליה בשנים 1530 – 1692.

[48] כף התקווה הטובה – צוק סלעי המזדקר לתוך מימי האוקיינוס האטלנטי, בקצה הדרום מערבי של יבשת אפריקה, בימינו בתחום דרום אפריקה.

[49] סיירה לאון – במערב אפריקה, על חוף האוקיינוס האטלנטי. אז בשלטון הפורטוגלי.

[50] חואן סבסטיאן אלקנו – מגלה ארצות ספרדי שהשתייך לצוותו של מגלן במסעו סביב העולם. מגלן נהרג במסע. ב-1520 שבו אלקנו ו-17 מאנשי צוותו לספרד לאחר שהשלימו את המסע להקפת העולם

[51] אבוני – עץ שחור.

[52] המלחמה האנגלו-ספרדית (1585 – 1604) הייתה עימות לא רציף בין ספרד ואנגליה שמעולם לא הוכרז כמלחמה רשמית. המלחמה התאפיינה בקרבות במרווחי זמן ארוכים בין אחד לשני. תחילתה בשליחת כוח צבאי אנגלי להולנד בשנת 1585, תחת פיקודו של ארל מלסטר, כדי לעזור למרד ההולנדי בשלטון הבסבורג.

האנגלים ניצחו את הספרדים בקרב קאדיז ב-1587, וניצלו מניסיון הפלישה של הארמדה הספרדית ב-1588, אך נכשלו בניסיון לפלוש לספרד ולפורטוגל ב-1589.

המלחמה הגיעה לקיפאון בסביבות סוף המאה במהלך המערכה בברטאן ובאירלנד. והסתיימה סופית בחוזה לונדון של 1604 בין נציגיו של מלך ספרד פליפה השלישי, והמלך החדש של אנגליה, ג'יימס הראשון. החוזה פסק על הפסקת ההתערבות האנגלית ביבשת, והפסקת הפעילות הפירטית של אנגליה. ספרד השיגה את מרבית מטרות המלחמה שלה אך, כמו אנגליה, כמעט רוקנה את משאביה במהלך המלחמה (מתוך וקיפדיה)

[53] ג'ון נוריס – ידיד קרוב של מלכת אנגליה אליזבת הראשונה וחייל בצבאה במלחמה נגד הספרדים

[54] האיים האזוריים – ארכיפלג של תשעה איים געשיים במרכז האוקיינוס האטלנטי. בשנת 1580 השתלטו הספרדיים על האיים. נמליהם של האיים היו מבסיסי היציאה של הצי הספרדי.

[55] אה קורוניה – עיר בצפון מערב ספרד, לחוף האוקיינוס האטלנטי.

[56] גילי, שים לב בערך העברי בוויקיפדיה על אה קורוניה מצוין שדרייק הצליח להטיל מצור על העיר.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90_%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9

[57] "Kraus, Hans. Sir Francis Drake: A Pictorial Biography, 1970". Loc.gov. 13 October 2005. Retrieved 25 February 2010.

[58] לאס פאלמאס – עיר בארכיפלג האיים הקנריים של ספרד. הארכיפלג שוכן באוקיינוס האטלנטי מול חופה הדרום-מערבי של מרוקו.

[59] פוארטו ריקו – אי בים הקריבי

[60]  "Sir Francis Drake's body 'close to being found off Panama'". BBC News. Retrieved 9 October 2013.

[61] פלימות' – במחוז דבון שבדרום-מערב אנגליה

[62] Plymourh Hoe – שטח ציבורי פתוח ומוגבה בדרומה של פלימות'

[63] פוינט רייס – מצפון לסן פרנסיסקו

[64] איי הבתולה הבריטיים – קבוצת איים בים הקריבי, במערב האוקיינוס האטלנטי

[65] האי ונקובר –אי בדרום מערב קנדה, באוקיינוס השקט. גובה ההר 2195 מ'.

[66] כמו גם בית ספר תיכון בעיירה San Anselmo שבקליפורניה נקרא על שמו של דרייק. ב-Union Square  שבסן פרנסיסקו יש מלון גדול על שמו של פרנסיס דרייק. בעיר פליימות' יש כיכר תנועה ששמה  Drake Circus וכמו כן מרכז קניות הקרוי על שם כיכר התנועה.