גילי חסקיןכתב: גילי חסקין; 16/02/2022
ראו באתר זה: הגיאוגרפיה של מצרים; תולדות מצרים הפרעונית; מצרים- נווה מדבר הגדול בעולם. אל- פאיום שבמצרים
הזיקה בין כנען וארץ ישראל, למצרים הפרעונית ; יומן מסע במצרים ; הנילוס- מקור החיים של מצרים. ; לילות הרמדאן בקהיר
אסואן שבדרום מצרים, היא אבן חן, הבולטת ביופייה ובייחודה, גם בנאת המדבר המופלאה של מצרים. זהו מקום קסום, בעל ניחוח יותר אפריקאי מאשר מצרי. לבטח יותר מאשר ערבי. מי הנהר הכחולים, החול הזהוב, סלעי השחם השחורים, כתמי הירק, הגנים הטרופיים, הקברים העתיקים שעל ההר בגדה שכנגד, מלון אולד קטרט (Old Catarat) הקולוניאלי, הבולט בצבעו האדום -סגול. כל אלו משרים על המקום קסם רב. לא לחינם בחר אנואר סאדאת המנוח את אסואן, כמעון החורף שלו.
סואן נמצאת סמוך לחוג הסרטן. כלומר, ביום הארוך בשנה, ב-21 ביוני, בשעה 12:00 בדיוק, השמש נמצאת ממש בזניט, ארטוסתנס, המלומד מאלכסנדריה, חישב בסביבות שנת 240 לפני הספירה, את היקף כדור הארץ.הוא שמע שב-21 ביוני, יש מקום ליד סונה, כפי שנקרא אז אסואן, שבו השמש שולחת את קרניה בזווית ישרה כך שלא מוטל צל בכלל. כשהאור נופל לתוך באר מים במקום הזה הבאר מוארת לחלוטין. ארטוסתנס הבין שהשמש לא יכולה להימצא בדיוק מעל סינה וגם מעל אלכסנדריה בעת ובעונה אחת בגלל עקמומיות הארץ, והחליט לנצל ידיעה זו כדי למדוד את היקף הכדור.
בשעת הצהרים, כשהשמש האירה בזווית ישרה את הבאר בסונה, תקע ארטוטנס מקל מאונך בבאר באלכסנדריה ומדד את הזווית שבין קרני השמש לבין המקל. התוצאה הייתה 7.2 מעלות, כלומר 7.2 מעלות יותר מאפס המעלות של היעדר הצל בסונה
מאחר שכבר היה ידוע, שמעגל שלם הוא בן 360 מעלות – פירושו של דבר שהמרחק בין סונה לאלכסנדריה מייצג 7.2 חלקי 360, או 1 חלקי 50, מכל כדור הארץ.
המרחק בין אסואן לאלכסנדריה היה ידוע.הוא הכפיל אותו ב-50 ומצא שהיקפו של הכדור כולו הוא 46,250 ק"מ – מספר קרוב מאד להיקף במציאות שהוא 40,075 ק"מ.
_ Bernardo Strozzi Montreal
לאורך הנילוס, מכאן ועד דרומית לחרטום, פזורים סלעי גרניט אדירים, שבכמה מקומות הם מצרים את הנהר וגורמים למים להחיש את הילוכם. אלו נקראים משום כך "רפידס" (Rapids) ובעברית: "אשדות". עבור המגיע ממצרים, זהו האשד הראשון. ספינות גדולות התקשו להפליג מכאן, במעלה הנהר ומשום כך פרקו השייטים כאן את מרכולתם, כדי להעבירה לסירות קטנות יותר. כך התפתח שוק, ממנו נובע שמו העתיק של המקום" "סוונה". ככתוב במקרא: מִמִּגְדֹּל "סְוֵנֵה וְעַד-גְּבוּל כּוּשׁ" (יחזקאל, ט', 10).
אסואן שימשה במשך שנים "שער לאפריקה", והייתה עיר שוק משגשגת בצומת נתיבי השיירות העתיק. בעבר שכן חיל משמר בשם סונט באסואן .עד היום מתקיים באסואן שוק ססגוני המציע בדים, "צ'וחעס" לתיירים ובעיקר תבלינים. האיים והסלעים שבנהר הפכו את המקום לאידיאלי לשייט בפלוקות, סירות קטנות, בעלי מפרש ענק, שהנובים, תושבי המקום, מתפעלים בזריזות, כפי שמתואר בפפירוסים ועל קירות המקדשים הפרעוניים.
אסואן נמצאת במיקום אסטרטגי. באי אלפנטינה (Elfantina), הקרוי על שם הסלעים הענקיים, שהזכירו למאן דהוא פילים היורדים לשתות מים מן הנהר, חיה קהילה יהודית, שגבריה היו שכירי חרב בצבא הפרסי, במקום זה, שנקרא בפיהם 'ייב' – מילה נוספת שהוראתה פיל ("שנ-הב"),
אגדה מספרת כי בימי מנשה מלך יהודה, בנו של חזקיהו, הוברח ארון הברית מבית המקדש למצרים, למקום הנקרא "באר הנשמות" ומשם נלקח לאי יב. לפי גרסה זו, המשיך הארון במסעו וכיום הוא נמצא ככל הנראה, בתוך כנסיית גבירתנו מרים מציון, בעיר אקסום שבאתיופיה. לפי השערה, מקורה של יהדות אתיופיה הוא בקהילה היהודית מימי הבית הראשון ביב. היהודים חיו באי עד סוף השלטון הפרסי במקום, ולאחר מכן השתלבו בקהילה היהודית באלכסנדריה. הם הקימו בסוף המאה השביעית לפני הספירה, מזבח לאלוהי ישראל, כפי שכתוב בנבואת ישעיהו בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לַיהוָה בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם וּמַצֵּבָה אֵצֶל גְּבוּלָהּ לַיהוָה (יהושע י"ט, 19) . המזבח נהרס בידי כוהני אל הבריאה המצרי חנום, שחפצו לסלק את המתחרה. לא נותר במקום הרבה, למעט הידיעה שכאן חיו חיילים יהודים, כבר בתקופת בית ראשון. אי מאורך בלב הנהר ניתן ללורד הורשיו קיצ'נר, איש צבא ומדינאי בריטי. שהיה המושל הצבאי של סודאן ולפני כן בצוות ה –PEF שערך מדידות בארץ ישראל. אחרי שמיפה את הארץ, יחד עם עמיתו קלוד קונדר ואחר כך בלעדיו, הגיע לכאן ויצא לדכא את מרד המהדי בסודאן, במרחץ דמים. הוא נודע כמי שביסס את עליונותה הצבאית של בריטניה במזרח אפריקה במחצית השנייה של המאה ה-19, וכן כשר המלחמה הבריטי בתחילת מלחמת העולם הראשונה עד למותו ,כשאנייתו הוטבעה .
לאות הוקרה קיבל את האי הזה ושתל כאן עצים אקזוטיים מרחבי העולם, שמוסיפים להדר של המקום. כך המטייל מוצא עצמו משוטט בגן בוטני פראי, שיש בו צמחים מאוסטרליה, אפריקה, אמריקה הדרומית, אירופה, אסיה ואפילו מרחבי האוקיינוס השקט. על הגדה שממול ניצב קברו של האגא חאן, מנהיגה של כת האיסמעיליה באסלאם, בנוי בסגנון פרסי. וצופה אל הנהר. זהו מבנה לא מצרי ולא ערבי, אך למרות זאת משתלב בנוף, כפי שמשתלב המלון הקולוניאלי "אולד קטרט" (Old Catarat), בו כתבה אגאתה כריסטי את המותחן "רצח על הנילוס", בעת שבעלה עבד כארכיאולוג באזור. השיט בפלוקות, סירות המפרש ועוצר למעוניינים, גם בכפר הנובי הססגוני סוהל, לשם העבירו תושבים שכפרם הקודם הוצף על ידי מימי אגם נאצר ובתיו דהיום זוהרים בשלל גווני ירוק, צהוב וכחול. התושבים מתפרנסים בעיקר מתיירות וממסחר, מובילים תיירים לטיולי גמלים ומציעים להם תבלינים .
לפני מספר שמים נוסף לרשימת האטרקציות גם המוזיאון הנובי, השוכן בבניין מעוצב להפליא ובו מוצגים עשירים, רובם ארכיאולוגיים, מגובים במפות ובתצלומים וחלקם אתנוגרפיים, המאפשרים למבקר להכיר את הפולקלור של הנובים, מקורזלי השיער, שהיו פעם אויבי הפרעונים וכיום נדבך בחברה המצרית ובמידת מה מהווים גם "מספוא תיירותי".
סלעי הגרניט משכו לכאן את הפרעונים ואת מהנדסיהם, שחצבו כאן סלעי ענק, כבר בראשית האל השלישי לפני הספירה, כדי לבנות ממנו את המסד לפירמידות, את הדבירים בבתי המקדש, פסלים חשובים וכמובן את האובליסקים, שהזדקרו בפתחי המקדשים. אלו, שהזכירו לנוסעים היוונים של העת העתיקה, שיפוד לצלייה, נועדו לא רק לפאר את שמו של המקדש ולהאדיר את שמו של המלך, אלא סימלו גם קרן אור המזדקרת אל השמים ובקצהה פירמידה, שסימלה את הגבעה הראשונה, שעלתה מתוך המים הקדומים בסיפור הבריאה של מצרים. פירמידה זו היתה מכוסה באלקטרום, שהוא כסף מעורב בזהב ונצצה למרחקים. יש הטוענים שזהו סמל פאלי, היינו איבר המין הזכרי, שמסמל פוריות ואון.
הטיול כאן אינו חוויה תרבותית מפעימה כמו לוקסור. אבל הוא פנינה אקזוטית רבת רושם וקסם.
ניתן לבקר במחצבה כזאת ולראות את המקום בו חצב סנמות, האדריכל של המלכה חאתשאפסות, את האובליסק, שנועד להיות הגדול מכולם ותוכנן להזדקר לגובה של 41 מ', עד שמשמים הראו לו את מגבלות הכוח והוא הותיר אחריו גוש סלע ענק, שסדק מרגיז נוצר בו והפך את חציבתו לבלתי אפשרית והוא נותר כך, לא גמור, כאבן שאין לה הופכין, אך מרמז על גדולתו של העידן הפרעוני.
המסד הגרניטי החזק, הוא שגרם לבריטים להקים בסמוך לעיר את הסכר הקטן בסוף המאה ה-19 ולנאצר, להקים את הסכר הגבוה, המרוחק יותר דרומה לעיר, שנקרא "סידי עלי", בשנות ה-60 של המאה ה-20. לסכר יש חסרונות רבים והוא גרם לנזקים לא מעטים, אבל הוא חיסל את תופעת הטבע ההרסנית של הצפות הנהר מחד ושנות הרעב מאידך. הסכר הוא פירמידה מונומנטלית, ברוחב בקרקעיתו של 980 מ'. בלתי נתפש ממש. מסה של בטון, הגדולה פי 17 מהפירמידה הגדולה של גיזה, אך מרביתו שקוע תחת פני המים והקרקע. לגוף המים שהוא אוגם קוראים "אגם נאצר" ואורכו 500 ק"מ, מכאן דרומה, יותר מהמרחק שממטולה ועד אילת. מעל הסכר מתרוממת אנדרטה גבוה, המסמלת פרח לוטוס ומנציחה באדריכלות סטליניסטית באופייה, את הידידות המצרית-סובייטית. על הסכר סלול כביש רחב ידיים.
הסכר הפך את הנהר לתעלת השקיה. מימיו אינם מציפים עוד את הגדות ואינם מדשנים אותן כבימים עברו. בשל חסרונו של הטין, הדבר משפיע גם על עיצוב החוף הארץ ישראלי. הטין שהיה חומר דשן מעולה, כבר לא מגיע לים התיכון, שהפך בעטיו ל"מדבר דגים".
האגם הציף כפרים ומקדשים. כמה מקדשים הורמו ונבנו מעל המים, כמו מקדשי קלבשה ופילה. מקדשים תלמאים-רומאים, שהפכו להיות מצריים בתרבותם ויצרו שכיות חמדה אדריכליות, בהשראת קודמיהם. אך הגדולים, המרהיב והמפורסמים מכולם, הם מקדשי אבו סימבל (Abu Simbel) המהווים דוגמא לאתר בו נעשה מאמץ אנושי ,בשילוב עם תופעת טבע, ליצירת אחד המראות המופלאים בעולם.
את מקדשי אבו סימבל, חצב המלך הגדול רעמסס השני, עבור עצמו ועבור רעייתו היפה נפרתארי, בין השנים 1284 לפנה"ס ל-1264 לפנה"ס לערך. ארבעה פסלי ענק יושבים בתנוחת המלוכה ומתבוננים מזרחה למרגלות כל אחד מהם, חקוקה דמותה המוקטנת של אשתו, המגיעה לברכו. ליד מקדשו, חצב המלך מקדש לאשתו כלילת היופי, שידוע שהיה לה מעמד חשוב. זהו אחד הפלאים המרהיבים עלי אדמות. אך נראה שהפלא המודרני: ניסור המקדשים יחד עם ההר שנחצבו לתוכו והעברתם אל מקום מוגן מפני המים, הוא פלא מודרני שאינו נופל מהפלא העתיק.
הסצנה העיקרית החקוקה קירות מקדשו של רעמסס, בתיאורים רבי חיות, של היא קרב קדש שעל האורנטס, שנערך נגד האימפריה החיתית, בערך בשנת 1285 לפני הספירה וההשתתפו בו כוחות צבא גדולים, בסדרי כוח שלא היו מוכרים עד אז. … הקרב בין המעצמות הסתיים ללא הכרעה צבאית, אבל המצרים הציגו אותו כניצחון. כמה שנים מאוחר יותר, בתיווכן של נשות הארמון, משני הצדדים הלוחמים, נחתם חוזה השלום הראשון, החקוק על קירות המקדש ונמצא גם במטה האו"ם בניו יורק. מעניין שאותו חוזה, כתוב בכתב היתדות, על לוח חומר, מצופה בכסף, נמצא בחשושש, בירת החיתים באנטוליה, בטורקיה של ימינו ומשום כך נקרא "חוזה הכסף".. המקדש המרהיב הזה, יחד עם עוד מקדשים קטנים יותר, נבנה בנוביה, כדי להרשים את שכנותיה הדרומיות של מצרים.
במרחק בטוח מכוהניו של האל אמון בבירתו, הרשה לעצמו רעמסס השני, את מה שלא הרשה לעצמו בשום מקום אחר והעלה את עצמו לדרגת אל. כך הוא מתואר על קירות המקדשים, לא רק כמשרת האלים כמו בדרך כלל, אלא כשווה ערך כמעט. זאת ועוד, הוא חקק את פסלו, לצד פסליהם בקודש הקודשים. לא עוד עבדם, אלא עמיתם. מהנדסיו של המלך הפליאו לעשות ותכננו את המקדש החצוב כך, שהשמש העולה מדי שחר, שולחת קרן אור שנכנסת היישר למצחו המוזהב של המלך. הפלא הזה קורה, בדיוק פעמיים בשנה: ב21 באוקטובר וב-21 בפברואר: ביום ההולדת של המלך וביום ההכתרה שלו (בהתאמה). אולם לאחר שהשכילו להעביר את המקדש, למקומו הנוכחי, בטכנולוגיה של המאה ה-20, גילו שהקרן אכן חודרת עם שחר, דרך הפתח את המתח, אבל לא ב-21 לפברואר, כפי שהיה קודם לכן, אלא ב-22 בפברואר, היינו, לא ביום ההכתרה של רעמסס השני, אלא ביום ההכתרה של ג'ורג' וושינגטון…
