רקע כללי למטייל במכסיקו

שם רשמי :  Estados Unidos Mexicanos

שטח:   1,972,550 קמ"ר (מקום 15 בעולם).

גבולות גיאוגרפיים:  האוקיאנוס השקט במערב, הים הקריבי ומפרץ מכסיקו במזרח.

גבולות מדיניים:  ארה"ב בצפון; גואטמלה ובליז בדרום.

אוכלוסייה:  107,449,525 (מקום 11 בעולם)

שיעור גידול אוכלוסין:  1.16% לשנה.

תושבים:  מסטיסו (תערובת: לבנים ואמרינידים) 60%; אמרינידים 30%; לבנים 9%; אחרים 1%.

שפה רשמית:  ספרדית .

דתות:  קתולים 89%, פרוטסטנטים 6%, אחרים 5% .

הרכב האוכלוסייה: % 30 אמרינידים, % 9 אירופאים ו-% 60 מסטיזו (בני תערובת של אמרינידים ואירופאים).

תוחלת חיים:  נשים – 78.33; גברים – 72.63 (מקום 76 בעולם)  [בישראל 80].

כ-40% מהאוכלוסייה הם מתחת לגיל   15 כ-4%  הם מעל גיל 65.

תמותת תינוקות: 26/1000 (בישראל 7).

בירה:  מקסיקו סיטי.

ממשל:   רפובליקה פדרלית

ראש מדינה נוכחי:  הנשיא וינסנטה פוקס.

עצמאית מאז: 16 בספטמבר 1810 (משלטון ספרד)

משטר:   רפובליקה פדראלית: ממשלה מרכזית ל-31 מדינות

אוכלוסייה מתחת לקו העוני:   40%.

תמ"ג לנפש: 10,000 דולר (מקום 87 בעולם).

שיעור אבטלה:  3.6% + תת-תעסוקה בשיעור 25% בערך

חקלאות:  תירס, חיטה, פולי סויה, אורז, שעועית, קפה, פירות, עגבניות, בקר, תרנגולות, מוצרי חלב,  טבק,

תעשייה:  מוצרי עץ; מזון ומשקאות, טקסטיל, הלבשה, כלי-רכב, מוצרי צריכה בני-קיימא.

מחצבים:  כימיקלים, ברזל ופלדה,  נפט, כסף, נחושת, זהב, עופרת, אבץ, גז טבעי, עצים

תיירות.

מטבע:  פסו

ידיעת קרוא וכתוב:  92.2%.

מכסיקו, בפי תושביה 'מחיקו', נמצאת באזור המעבר בין אמריקה הצפונית לאמריקה התיכונה.  מקסיקו נמצאת סמוך לחוג הסרטן (קו הרוחב '2326º צפון), התוחם את האזור הטרופי.  הארץ צרה יחסית וארוכה, ואקלימה מגוון ומאופיין במצבים קיצוניים:  יש שנים גשומות מאוד (שבהן יכולה כמות המשקעים באזור וֶרָה-קרוּס שבדרום מזרח המדינה להגיע לכדי 6,000 מ"מ); ויש שנים שחונות, ואזורים שחונים שבהם שוררת בצורת כמעט קבועה (אזור טיחואנה).  אזורים שונים במקסיקו סובלים לעתים מהצפות וסופות הוריקן טרופיות.

מרכז הארץ הוא רמה גבוהה, שמשני צידיה רכסי הרים הנמשכים מצפון לדרום, לאורך למעלה מ- 1,000 ק"מ.  ההרים מגיעים לגובה של  2,000-3,000 מ' מעל פני הים, וביניהם עמקים שגובהם כ-1,000 מ'. שני הרכסים נפגשים בדרום הרמה המרכזית, באזור געשי, שחלקו עדין פעיל (ההתפרצות האחרונה, בהר הגעש פריקוטין (Paricutin), אירעה ב- 1943). אזור זה  מאופיין גם ברעשי אדמה ובריבוי מעיינות חמים. מדרום לאזור זה נמשך רכס יחיד, מבותר מאוד, לתוך גואטמלה.  רמת צ'יאפס (Chiapas)  משתרעת בין הרכס לבין חופו של מפרץ מכסיקו בצפון ומישורי חצי-האי יוקטן במזרח.  בצפון-מערב מכסיקו מפריד מפרץ קליפורניה בין היבשה לבין חצי-אי צר וארוך, בחה קליפורניה (Baja California= קליפורניה התחתית).  הגובה הרב, תלילות המדרונות והקרבה לים משפיעים על האקלים והצומח.  הגיוון עצום, ואזורי אקלים וצומח שונים נמצאים בסמיכות מפתיעה זה לזה.  לצד יערות של עצי מחט, נשירים וירוקי-עד נמצאים אזורים טרופיים בהם גדלים דקלים, עצי פרי טרופיים וסחלבים מחד, ואזורים צחיחים בהם בולטים נופי הקקטוסים מאידך.

במכסיקו סיטי רבתי חיים כ- 24 מליון איש, מהם רק כ- 15 מליון תושבים רשומים. בערים הגדולות האחרות: גואדלחרה  (Guadelajara)-  5 מליון; מרידה (Merida) –  3 מליון, מונטריי (Monterey) –  2.6 מליון, טיחואנה (Tijuana), אקפולקו (Acapulco) ופואבלה (Puebla) –  1.5 מליון בכל אחת.

השפה הרשמית היא ספרדית, אולם באזורים שונים, ובעיקר בדרום, רווחות שפות אמרינידיות. כ- 50 קבוצות של אמרינידים, חלקן בנות כמה מאות אנשים בלבד, חיות בבידוד יחסי כאזרחים מדרגה שנייה ושומרות את מסורת הדת, האומנות, המלאכה, המלבושים והמנהגים מלפני הכיבוש הספרדי.

מכסיקו היא ארץ של גוונים וניגודים.  בשטחה, הגדול בערך פי ארבעה מזה של צרפת או גרמניה, ניתן למצוא את הנופים האופייניים כמעט לכל אזורי האקלים בכדור הארץ, בקרבה גדולה.  במשך אלפי שנים שימשה ארץ זו כבימה להופעתם, לפעולתם ולהעלמם של עשרות עמים ולהתפתחותן של תרבויות מפותחות, אשר הגיעו – על אף שלא הכירו את כלי המתכת, הגלגל ובהמת-המשא – להישגים מעולים באומנות ובמדע.  מורשתם ואוצרותיהם, מנהגיהם ומאכליהם, אומנויותיהם העממיות וגלגולם של כל אלה בתולדות אמריקה, שלאחר הכיבוש הספרדי, הם מקור עושרה של מכסיקו.

גילוי אמריקה וכיבושה, בסוף המאה ה-15, יצר קשר בין "העולם הישן" לבין "העולם החדש", אשר התפתחו בנפרד זה מזה עד אותה עת.  תושביה הקדומים של אמריקה הכירו אז לראשונה את תרבות אירופה דרך נציגיה הספרדים, הנוצרים-קתולים, הכובשים-הורסים-שורפים ואילו אירופה זיהתה את תרבות אמריקה, עם זו של השבטים הבולטים ביותר שפעלו בה באותה תקופה.  אולם לפני שבטים אלו ולצידם חיו קבוצות נוספות, שחשיבותן אינה נופלת מזו של האצטקים במרכז מכסיקו, המאיה בדרום מכסיקו ובגואטמלה, או האינקה בפרו.

האנשים הראשונים הגיעו למכסיקו, כמו לשאר חלקי אמריקה, בעת תקופת הקרח האחרונה לפני כ- 28,000 שנה.  עם התחממות האקלים הפכו התושבים הקדומים מציידים נוודים ומלקטי מזון לחקלאים, אשר גידלו תירס, קטניות, צ'ילי (פילפל חריף) ודלעת, ואף עסקו במלאכות כאריגה וקדרות.  החל מאמצע האלף השני לפנה"ס התפתחה באזור מפרץ מכסיקו התרבות האולמקית שהגיע להישגים גבוהים בתחומים שונים, ביניהם המתימטיקה.  בעקבותיה, התפתחה ברמת וואחקה (Waxaca), התרבות הזאפוטקית, ואלו הותירו אחריהן מרכזים עירוניים עם תכנון מרכזי, פירמידות שבראשן מקדשים, מגרשים למשחקי כדור פולחניים, פסלים דמויי ראשים ענקיים, שיש בהם שילוב של תכונות אדם ויגואר, כתובות מגולפות באבן ואוצרות אדירים.   קבוצה של תרבויות מקומיות, ערי מדינה נפרדות אשר הונהגו על ידי שליטים-כוהנים וקיימו קשרי דת ותרבות הדוקים, תפסה את מקום התרבויות העתיקות בערך בתחילת הספירה.  החשובה בהן, טאוטיאואקן (Tehotihuakan), נמצאת כ-50 ק"מ מצפון למכסיקו סיטי, היתה במאה השישית לספירה עיר של כ- 200,000 תושבים, אשר שלטה באימפריה הגדולה ביותר שהתקיימה באמריקה עד הכיבוש הספרדי.  בטאוטיאואקן הוקמו שתיים מן הפירמידות הגדולות ביותר במכסיקו – ובעולם – והחלה עבודת קצאלקוֹאטל (הנחש המכונף) ואל הגשם טלאלוֹק, אשר ליוו את תרבויות מכסיקו במשך למעלה מאלף שנה.

פולשים מצפון, שהידועים שבהם היו הטוֹלטֶקים, השתלטו על האזור לאחר חורבנן של טאוטיאואקן ואחיותיה בסוף האלף הראשון.  הטולטקים הקימו ממלכה צבאית, שמרכזה בטולה (Tula)- אף היא מצפון למכסיקו סיטי – שקורבנות אדם תפסו מקום חשוב בדתה.  תרבות הטולטקים השפיעה מאוד על המסורת, הטכנולוגיה והאומנות של השבטים שבאו אחריהם והאצטקים ביניהם.  אלו המשיכו לראות בתקופה הטולטקית את תור-הזהב של תרבויות מכסיקו, ואת מנהיגיהם כממשיכיה.  בין השאר, שימרו האצטקים את האגדה הטולטקית, על הנסיך קצאלקואטל, אשר הפליג מזרחה וישוב בבוא היום…

התרבות האולמקית השפיעה החל מן המאה השנייה לפנה"ס גם על בני המאיה הקדומים, בחצי-האי יוקטן ובתחומי גואטמלה של ימינו. בשנים 250 ל- 900 לספירה (בקירוב) היתה תרבות המאיה למפותחת ולמפוארת שבתרבויות אמריקה-שלפני-קולומבוס. בני המאיה חיו בשולי היערות, בקבוצות קטנות שהתקבצו סביב מרכזים פולחניים, פוליטיים ודתיים כערי מדינה פזורות. במרכזים אלו ניבנו פירמידות-מקדשים גבוהות, ארמונות, כיכרות ודרכים טכסיות, והוצבו מזבחות מעוטרים ולוחות אבן – סטלות – נושאי תאריכים וכתובות. כתב הסימנים של המאיה טרם פוענח כולו. לוח השנה המשוכלל שלהם היה מדויק יותר מזה שנהג באותו זמן באירופה.  קרבן אדם היה אף הוא בין מנהגי המאיה, לצד הקזת דם מהלשון ומאיבר המין, צומות, ריקודים ועוד. החל מסוף המאה העשירית ניכרת גם השפעה טולטקית רבה.  אפשר שעיר המאיה  צ'יצ'ן-איצה נוסדה למעשה על ידי טולטקים, שגלו מטולה ופלשו לחצי-האי יוקטן.  

האצטקים היו שבט נוודים, שנדד מן הצפון לכיוון מכסיקו, כבר במאה ה-10 לספירה, אך הגיעו לפריחתם רק במאות ה-14-16.  ב-1165 החריבו את העיר טולה, אך לא הצליחו להטיל את שליטתם המלאה על הארץ.  באמצע המאה ה- 13 הם התיישבו באיים שבאגמי עמק מכסיקו, המקום בו נמצא להם הסימן המבוקש:  עיט העומד על קקטוס ובפיו נחש – סימלה של מכסיקו.  הם הרחיבו את איי-מושבם על ידי "גנים צפים" והקימו סביב בירתם טנוצ'טיטלאן באגם טסקוקו, שכונתה מאוחר יותר, "ונציה של העולם החדש". כאשר האצטקים קבעו את בירתם בעיר טֶנוֹצְ'טיטְלַן והחלו לצבור כוח ועוצמה עדיין היו האצטקים כפופים לטולטקים. עצמאותם הושגה רק בשנת 1428, בעקבות ברית אשר שליטם איטְזְקוֹאַטְל כרת עם הצ'יצימקים.  הם הקימו מדינה  קצרת יומין, בעלת ארגון צבאי אשר שלטה על רוב מכסיקו.  מנהגיהם ותפיסת-עולמם של האצטקים ניזונו מן התרבויות שקדמו להם; בשל אמונתם כי השמש ניזון מדם אדם נהגו לתפוס שבויים ולהקריבם, מה שהפך למניע העיקרי למלחמותיהם.

בתחילת המאה ה-16 היתה טֶנוֹצְ'טיטְלַן לעיר הבירה הגדולה בעולם. אלא שזמן קצר לאחר מכן, ב-1519, החלה חדירתם של הספרדים אל מקסיקו ונפתח פרק חדש ושונה לחלוטין בתולדות המקום.

מוקטזומה, שליטם האחרון של האצטקים, אשר ציפה בשנת  1519 לשובו של הנסיך הטולטקי קצאלקואטל, האמין כי הרנאן קורטס, כובש מכסיקו הספרדי, הוא הנסיך השב, וקיבל את הספרדים הראשונים שהגיעו לארצו כאלים.  מוקטזומה דחה את חשדות יועציו, התעלם מכוונות הספרדים אשר רכשו לעצמם בני ברית בין השבטים היריבים והביא לתבוסת טנוצ'טיטלאן.  זו הפכה לבירת "ספרד החדשה". הרג של אמרינידים רבים – הדעות חלוקות מאוד לגבי המספרים – ובעיקר שכבת העילית, נושאת התרבות והידע, ומות רבים נוספים ממחלות מדבקות שהובאו לאמריקה על ידי הספרדים, נלוו להשלמת כיבוש מכסיקו בידי הספרדים.  השתלטות יחידים על שטחים גדולים, גילוי מחצבים עשירים, שחיתות רבה והרחבת תחום השליטה בעזרת מיסיונרים ומתיישבים אפיינו 300 שנות שלטון ספרדי במכסיקו לאחר מכן.

בראשית המאה ה- 19, לאחר המהפכה הצרפתית ומלחמות נפוליון, נפתח המאבק המכסיקני לעצמאות בראשות הידלגו, מורלוס, גררו ואחרים, שהסתיים בהצלחה ב-1821, לאחר שמכסיקו איבדה את חלקה הצפוני לארה"ב ב-1848 ונשלטה זמן קצר בידי הצרפתים, הוכתר בהצלחה גם המאבק המכסיקני לרפורמות.  תחת הנשיאים חוארז ודיאז שופרו מערכות החינוך והתחבורה ופותחו התקשורת והתעשייה. אולם המתחים הפנימיים הובילו בתחילת המאה ה- 20 לסדרת מהפכות בהנהגת מאדרו, זאפאטה, פנצ'ו וייה, הוארטה, קאראנסה, אוברגון ואחרים, ושוב – לקורבנות רבים.  בעקבות המהפכה בוצעה רפורמה אגררית רחבה, ובפברואר  1917 נחקקה חוקה חדשה, הקיימת עד היום.

 לפי חוקה זו המשטר במכסיקו דומה לזה שבארה"ב, אם כי לנשיא, הנבחר לתקופת כהונה אחת בת שש שנים, סמכויות רחבות יותר, יש אומרים כמעט דיקטטוריות.  החל משנות ה- 30 רגעה המערכת הפוליטית, עם הקמת פר"י, היא "המפלגה המהפכנית הממוסדת".עד תחילת שנות השמונים שלטה מפלגה זו שלטון ללא מיצרים, שלא היה נקי משחיתות. בעשור האחרון החל שלטונה להתערער, ובבחירות  1994 קבל נציגה כמחצית מהקולות בלבד.  רפורמות בחינוך ובכלכלה ובעיות של שחיתות, גידול מהיר של האוכלוסייה, עיור והגירה היו והינם הנושאים שבראש סדר היום המכסיקני מאז מלחמת העולם השניה.

כבר בתום אותה שנה התחולל משבר כלכלי נוסף במקסיקו, בעל היבטים פיננסיים (תקצוב ומיסוי, כסף) ומוניטאריים (מטבע).  בנוסף לכך, החל אי שקט חברתי, בעיקר בקרב הילידים האמרינידים בני חבל צ'יאפס שבדרום.  כמו כן, התרבו שערוריות משפטיות פוליטיות שנגעו למפלגת השלטון.  כל אלה הביאו לניצחון האופוזיציה בבחירות שהתקיימו בשנת 2000, כאשר מועמד מפלגת הפעולה הלאומית (מרכז-ימין) וינְסֶנְטֶה פוֹקְס, זכה בנשיאות. חילופי שלטון לאחר שנים כה רבות בהם היתה מקסיקו למעשה חד-מפלגתית, פתחו את הנתיב למשטר רב מפלגתי, ולליברליזציה כלכלית ומסורתיות דתית.

בפני הנשיא פוקס עומדות (בעשור הראשון של המאה ה-21) מספר בעיות מרכזיות:

הוא מנסה לשכנע את ארה"ב לנקוט בעמדה סובלנית יותר כלפי מקסיקנים שמנסים להיכנס לתחומי ארה"ב, כדי למנוע מקרים רבים של מוות והרג.  פוקס גם מתנגד למיליטריזציה של הגבול בין המדינות, תהליך שארה"ב יוזמת בניסיון להתגבר על ההגירה הבלתי חוקית.

בעיית האלימות במקסיקו קשה במיוחד, ומקרים של חטיפה עבור כופר נפוצים מאוד.  באזורים נרחבים של מקסיקו- סיטי ובערים אחרות, נמצאים ילדים ובני נוער בסיכון רב לחטיפה, אפילו בסמוך לבתיהם. בעיה נוספת שעולה בעקביות היא שאלת זכויות הילידים האמרינידים ותביעתם לאוטונומיה פוליטית ותרבותית.

עם כיבוש מכסיקו על ידי קוֹרטֶס הגיעו למכסיקו יהודים מומרים (בלשוננו "אנוסים", בלשון הספרדים – מָרָנוֹס), ומעריכים שבאמצע המאה ה-16 היו במכסיקו סיטי יותר מומרים מקתולים מלידה.  רובם ככולם עסקו במסחר, ורבים נשאו מישרות חשובות.  מרכזי האנוסים במכסיקו סיטי, ורהקרוז וגואדלחרה קיימו קשרים עם קהילות באירופה ובמזרח הקרוב.  הגירה יהודית למכסיקו, בעיקר מאיטליה, ארצות השפלה והולנד, נמשכה עד המאה ה- 18.  כל זאת, למרות פעילות האינקוויזיציה גם במכסיקו והוצאת כ- 200 מומרים להורג. רוב המומרים התבוללו במאה ה-19.  בתחילת המאה ה-20 הוקמו במכסיקו קהילות ספרדיות ובשנות ה-20 נוסדו במקסיקו קהילות יהודיות חדשות, של יהודים שהגיעו למדינה מאירופה המזרחית ומגרמניה ומאוסטריה וכן מקהילות ספרדיות.  לאחר מלחמת העולם השנייה, נהנו מרבית בני הקהילות היהודיות מפריחה כלכלית.

בעקבות מלחמת העולם השניה, גדלה הקהילה והתעשרה וכיום חיים בה למעלה מ-50,000 איש.  רוב היהודים חיים במכסיקו סיטי ועוסקים במסחר.  הם שייכים לקהילות שונות לפי ארצות מוצאם, המקיימות ועד מרכזי ושותפות במרכז-ספורט מפואר.  הקהילות השונות מחזיקות בתי ספר פרטיים בהם מתקיימים לימודים כלליים בפיקוח המדינה, לימודים יהודיים ולימודי עברית.  יהודי מכסיקו מקיימים קשרים הדוקים עם ישראל ומרבים לבקר בה למטרות פרטיות ועסקיות, אולם העליה מועטת.

בשנת 2005 חיו במקסיקו 53 אלף יהודים, רובם ככולם ילידי המקום.  כמעט שני שלישים מהם ממוצא אירופאי. כ-90% מן היהודים חיים בעיר הבירה מקסיקו סיטי.  הקהילה היהודית מקיימת מערכת חינוך מגיל גן הילדים ועד סוף בית הספר התיכון.  הלימודים כוללים לימוד עברית.  יהודי מקסיקו נהנים בדרך כלל ממעמד כלכלי איתן והם מקיימים פעילויות קהילתיות ענפות, בתחומי הספורט והתרבות.

קבוצה של אמרינידים-יהודים, שחיים בפרבר של פצ'וקה שמצפון למכסיקו סיטי וטוענים שהם מצאצאי האנוסים, אינה מקובלת על רוב קהילות מכסיקו, אך מקיימת קשרים ישירים עם ישראל וחלק מבניה עלו אף הם. בני שבט אינדיאני באיזור וֶנֶטָה פְּרִייֶטָה, טוענים כי הם ממוצא האנוסים, אך הקהילה היהודית נמנעת מיצירת קשר עימם.

שטחים מעובדים תופסים כ-% 12 משטחה של מכסיקו, ובהם מגדלים בעיקר תירס, חיטה, אורז וקטניות לשימוש פנימי, וכן סוכר, קפה וכותנה ליצוא. שטחי מרעה לבקר תופסים כ-39% מהשטח, ויערות כ- 28% .24%  מכוח העבודה המכסיקני עוסקים בחקלאות, יערנות, ציד ודיג.  מאז מהפכת 1910 היתה מכסיקו ממדינה חקלאית בעיקרה, לאחת המדינות המתועשות ביותר באמריקה הלטינית. הוקמו בה תחנות הידרואלקטריות כמו גם מפעלי השקיה.  השתתפות מכסיקו במלחמת העולם השניה לצד בעלות הברית עודדה את פיתוח התעשייה המקומית ותרמה להגדלת היצוא.  מכסיקו מייצרת מכוניות, מזון מעובד, פלדה, כימיקלים, נייר, זכוכית, מוצרי טקסטיל ועוד.

חלק חשוב בכלכלת מכסיקו תופס ניצול אוצרות הטבע.  מכסיקו היא יצואנית נפט מן הגדולות בעולם.  נפט וגז מהווים קרוב ל-30% מן היצוא שלה ובתעשיות הנלוות, בעיקר באזור מפרץ מכסיקו, עוסקים כ-% 30 מכוח העבודה המכסיקני.  באדמת מכסיקו מתכות רבות, ביניהן מתכות יקרות (אומרים כי לא נמצאו יהלומים רק מפני שלא חפרו מספיק עמוק…) ואלו היו מקור עושרה העיקרי של מכסיקו בתקופת השלטון הספרדי.  כיום ענף המכרות מפגר ברובו אחר ההתפתחות בענפי הכלכלה האחרים, אולם מכסיקו הינה עדין יצואנית הכסף הגדולה בעולם.

עליית מחירי הדלק בשנות ה-70 אפשרה למכסיקו לקבל הלוואות גדולות לצורכי השקעה בתעשייה ובחקלאות.  עם הרגיעה בשוק הדלק העולמי החלו חובותיה של מכסיקו לגדול עד מצב משברי.  הפרטה בקנה מידה רחב, שהחל הנשיא סלינאס בסוף שנות ה- 80 אפשרה למכסיקו לעמוד בהתחייבויותיה הבין-לאומיות ולהקטין את האינפלציה, תוך שמירה מלאכותית על שער הפזו.  ב- 1993 הוחלף המטבע ל"פזו חדש", שערכו 1000 פזו ישן.

מקסיקו סובלת מפער עצום, הולך ומתרחב, בין קצב גידול האוכלוסייה לבין משאבי המדינה.  הארץ חסרה אדמות הניתנות לעיבוד, חסרים בה מקומות עבודה והאבטלה גבוהה.  חלק ניכר מהאוכלוסייה – גם באזורי הכפר, וגם בפרברי הערים הגדולות (שבהם שוררת דלות קשה) – חיים בתנאי שיכון ירודים ביותר, ולעיתים על סף רעב.  שכבות הביניים אינן נרחבות מספיק, ואין בידן עוצמה כלכלית מספקת כדי ליצור שוק צריכה גדול, אשר יניע את הפעילות הכלכלית. כך נותרה הארץ במצב של תת-פיתוח, הבולט במיוחד לעומת  ארה"ב – שכנתה העשירה מצפון,

התעשייה, שבה מועסק אחד מכל חמישה תושבים בוגרים, מהווה 50% מן התוצר המקומי הגולמי. סדנאות קטנות ליצור מזון וטקסטיל מהוות את רובה של התעשייה, אך קיימים גם מפעלים מודרניים גדולים, המייצרים כלי-רכב ועוסקים בפעילויות ענף הפלדה.  במפעלים אלה מושקע כסף רב ממקורות פרטיים (מקומיים וזרים) וגם מקופת הממשלה.  הממשלה מטפחת את המגזר הזה בשל חשיבותו לכלכלה הלאומית, אשר מנסה לייצר תחליפי ייבוא כדי לשפר את המאזן המסחרי ואת מצב רזרבות המטבע וכן על מנת למנוע תלות כלכלית בגורמים חיצוניים.

חלק גדול מהתעשייה מרוכז במקסיקו-סיטי ובערי התעשייה הוותיקות מונטרֵיי וגואדאלַחרה.  ברבע האחרון של המאה העשרים, כחלק מתהליכי הגלובליזציה, הוקמו מפעלים רבים בקרבת הגבול עם ארה"ב, אשר מתמחים בהרכבה ובשאר עבודות קבלנות-משנה.  מטרתם של מפעלים אלה (מַקייָאדוֹרַס) היא להציע לאמריקנים מוצרים במחיר תחרותי, המושתת על כוח-עבודה מקסיקני זול ועל הקלות שהחוק במקסיקו הסדיר במחיר של ויתור על ההגנה על זכויות עובדים ועל איכות הסביבה.  ה"מקייאדורס" יוצרים כמחצית ממקומות-העבודה במקסיקו, ובתחילת המאה ה-21, העסיק מגזר זה כחצי מיליון עובדים.  בדרום כמעט שאין תעשייה, מלבד מובלעות הקשורות בהפקת הנפט , כגון באיזור טַבָּסקו. זהו מצב בלתי מאוזן:  פיגור יחסי מצד אחד וקדמה טכנולוגית ומינהלית מצד שני.

מצב כזה שורר גם במגזרי המסחר והשירותים.  מצד אחד יש חברות גדולות, המתחרות בשוק הבינלאומי ופועלות בשיטות טכנולוגיות מתקדמות ובניהול יעיל.  מצד שני קיים מגזר גדול של פקידי מדינה, שאינם נדרשים לקדמה טכנולוגית כלשהי ואשר עבודתם אינה מאופיינת בניהול יעיל.  בעיה נוספת קשורה במגזר השירותים, הכולל מספר עצום של נותני שירות מקומיים, שעובדים בשיטות מיושנות. בנוסף, חלקם הניכר פעיל ב"כלכלה השחורה", שאינה משולבת לגמרי במנגנון גביית המיסים הכללי.

חוסר איזון קיים גם בחקלאות, הכוללת שני תת מגזרים:  חוות מודרניות ענקיות ("רָאנְצ'וֹס"), המפעילות השקיה מתוחכמת ומייצרות פירות וירקות וכן בשר, בעיקר לייצוא. בצידן קיימות יחידות קטנטנות ("אֵיחידוֹס"), שנוצרו בעת הרפורמה האגררית (חלוקת אדמות למי שהיו אריסים או שכירי-יום), ואשר מסתפקות בקיום מינימלי המבוסס על גידול תירס (מחצית מהאדמות המעובדות).  רוב האוכלוסייה ניזונה מגידול זה, והטורטייה (לביבת תירס  דקה) הינה מרכזן של רוב הארוחות.

למרות העובדה שחלק ניכר מהאוכלוסייה מתגורר באזורי הכפר וכולל שבעה מיליון חקלאים, נאלצת מקסיקו לייבא בכל שנה לפחות שני מיליוני טונות דגנים (והיא נמצאת במקום החמישי בעולם בטבלת המדינות המייבאות דגנים).

ענף כלכלי חשוב נוסף במקסיקו הוא התיירות.  חופי הארץ והאתרים הארכיאולוגיים עשירי הממצאים מושכים תיירים רבים אל המדינה.  מקסיקו מארחת לפחות שישה מיליון תיירים בכל שנה, המכניסים למדינה כמות נכבדה של מטבע זר.

מקסיקו עשירה באוצרות טבע.  יש בה נהרות איתן ומפלים רבים מאפשרים ייצור חשמל והיא עשירה גם במינרלים רבים:  מתכות יקרות, והרבה ברזל ופחם (גרפיט שהיא פחם טהור גבישי), כמו גם מלח וגופרית  ואף נפט (הנשאב בתוך הארץ ובעיקר במפרץ מקסיקו).  בתחילת המאה ה-21 ניצבה מקסיקו במקום ה-14 בטבלת מפיקות הזהב, במקום ה-6 בטבלת מפיקות הנפט, במקום ה-5 בטבלת מפיקות העופרת, ובמקום הראשון בטבלת מפיקות מתכת הכסף כמו גם בראש טבלת יצואניות הגרפיט.

חתימת הסכם הסחר החופשי בצפון אמריקה, נאפט"א, בתחילת  1994, לוותה בהתקוממות של קבוצה "זאפאטיסטית" בדרום המדינה ובדרישה להעמקת הרפורמות הפוליטיות והחברתיות ולצמצום הפער הכלכלי.  בסוף 1994 התמוטט הפזו המכסיקני.  תוך זמן קצר החלה בריחת הון פרטי, רזרבות ההון נתדלדלו, ההוצאות הציבוריות צומצמו, האבטלה גדלה והצמיחה נעצרה. המחירים בפזו עולים בקצב מהיר, אולם טרם הגיעו לרמתם בדולרים מלפני המשבר.

מידע כללי על מכסיקו

 המוזיאון האנתרופולוגי במקסיקו סיטי – סרטון באדיבותו של מיכאל גרובמן