גילי חסקיןרגע של זהב במקדוניה
כתב: גילי חסקין
ראו גם: כתבה ב-YNET
דומה שבכול טיול, גדוש בחוויות ככול שיהיה, נחקקים בזיכרון כמה שיאים, כמה "רגעי זהב". כאילו שהמטייל נושא עמו שנים רבות לאחר ששב לביתו. לעתים זהו מראה עוצר נשימה, מבנה רב רושם, שוק צבעוני, או אנשים שפגש בדרך. לעתים זהו אירוע מאד אישי, ספציפי, שמתקבע בזיכרון ואפילו דוחק ממנו את המקומות והאירועים שלשמם נסע.
כזה היה המפגש עם קוסטה נער צעיר מהעיר ביטולה (Bitola), שבדרום מדינת מקדוניה, בו נתקלתי כאשר הדרכתי טיול של 'תנועת המושבים' לצפון יוון והרפובליקה של מקדוניה.
לא הבנתי זאת מיד. יחלוף שבוע עד שאתפוש איזה רושם כביר הותירו עלי הנער והאירוע הקשור בו.
העיר ביטולה שבדרום מקדוניה אינה מותירה על המטייל רושם עז. כנסיה ביזנטית, מסגד עות'מאני ומדרחוב. דומה והעניין העיקרי שבביקור בה הוא התחקות אחרי סיפורה של הקהילה הגדולה, שחיה בעיר שנקראה בפיהם "מונאסטיר" והושמדה בתקופת השואה.
המיוחד בטיול המדובר, לפחות עבורי, שבנוסף לי, כמדריך הטיול היה לקבוצה גם ראש קבוצה, היינו מנהל, שהיה אחראי על הצד הארגוני. גם פרט זה לא היה יוצא דופן במיוחד, אלמלא העובדה שראש הקבוצה הייה יגאל חסקין, שהוא לא רק מדריך טיולים ידוע, אלא גם אבא שלי. נוסחה מורכבת מעט לעבודה משותפת.
יצאנו מביטולה לאתר ההלניסטי הרקלאה (Heraclea) ובעודי מסביר על הפסיפסים המרהיבים שבאתר, שמתי לב שאבי אינו נמצא עמנו. מוזר לגבי אדם סקרן שכמותו. כאשר שפגשתיו ליד האוטובוס, פניו אמרו מצוקה. מתברר שאיבד את כול הכסף הקשור לתפעול הטיול, למעלה מ-4000€; בחישוב גס, כ-20000 ₪!
בעת שחיפש את הכסף בכליו, התקשרנו לבית המלון, שמא הכסף נותר בחדרו, אך העלינו חרס בידינו. הוא הצליח לשחזר את הרגעים בהם ראה את כספו לאחרונה. היה זה אמש, במשרדו של חלפן הכספים, לא הרחק מבית המלון. בליית ברירה שבנו העירה ולאחר שנדחקנו בסמטאות פקוקות, הגענו אל החלפן וזה הגיב בתוקפנות יחסית: "איננו גנבים". מתברר שהתקשרו אליו כבר מבית המלון והוא כעס שמאשימים אותו בגניבה. תגובתו הנסערת החשידה אותו בעיני, אך לא יכולנו לעשות דבר. יעצתי לו להשלים עם האובדן והוא אכן התחיל לנחם את עצמו שמדובר רק בכסף. הוא התעשת חיש קל, לווה מכמה מטיילים את הסכום הדרוש לתפעול הטיול וחזר לתפקוד מלא. המשכנו בדרכנו. המדריך המקדוני המקומי, אף שמו קוסטה, ניסה לנחם אותנו שיש סיכוי שמישהו ימצא את הכסף וישיבו. גיחכתי. מדובר בארץ ענייה. אולי הענייה באירופה, עם שכר עבודה ממוצע של 400 € לחודש. לא סביר שאדם, אפילו ישר, יעמוד בפני הפיתוי. שאלתי כמה מן המטיילים כיצד הם היו נוהגים לו היו מוצאים את כסף ומבטם הנבוך אמר הכול. כאשר קוסטה ניסה להסביר שמדובר בקודים חריפים של כבוד, הוספתי בסרקזם, שאם יימצא מישהו כזה, עלינו לממן מן הכסף את הוצאות אשפוזו…
האוטובוס העפיל אל הרי באבא (Baba-Planina), שמעל העיר. בעודנו מתקרבים אל שמורת היערות פליסטר (Pelister), צלצל הטלפון הנייד של קוסטה והוא בישר לנו בחיוך מוצנע: "הכסף נמצא"…. היכן? איך? אולי בחיפוש מדוקדק שנמצא במלון? לא הבנתי.
כעבור כשעה, בעודנו סועדים במסעדה המשקיפה אל היער, מופיעים אב ובנו במכונית ישנה ומספרים סיפור מדהים:
הנער קוסטה שוטט לתומו ברחוב הראשי ונתקל במעטפה ובה הכסף. בחישוב מהיר מצא שמדובר בלפחות עשר משכורות חודשיות של אביו. למרות זאת, לא פקפק לרגע, חשב רק על התייר האומלל שאיבד את כספו, שב הביתה וטיכס עצה עם אביו, כיצד יאתרו אותו. למרבה המזל, על הנייר שעטף את הכסף, היה רשום אתר האינטרנט של "תנועת המושבים". הוא לא שמע את השם מעולם, אבל בכפר הגלובלי שלנו זוהי משימה אינה מורכבת, בעזרתו של "גוגל", מצא חיש קל שמדובר בגוף ישראלי. כעת לא נותר אלא לעבור מלון אחר מלון ולתור אחרי מתאכסנים ישראלים. בית המלון השלישי או הרביעי אליו הגיעו היה המלון בו שכנו. מכאן הדרך אלינו היתה קצרה. פקידת הקבלה איתרה אותנו, אך במקום להודיע לנו לשוב העירה, טרחו השנים ונסעו במיוחד אלינו, אל ההרים. האב ובנו והגישו לנו את הכסף, ללא גינונים דרמטיים. לא היה חסר שם ולו אירו אחד. לתודתנו הנלהבת השיב האב, שמדובר במעשה נורמטיבי, שכך צריך לנהוג… הרהרתי מה אני הייתי עושה במקומו….
מימין לשמאל: יגאל חסקין, אביו של קוסטה, קוסטה, גילי חסקין
אבי הוציא שטר של מאה אירו, אך האב סירב בתוקף. לדבריו, מדובר בקוד הכרחי של כבוד. בסופו של דבר, הודייתי לאב על החינוך שנתן לבנו ומכיוון שכך, ביקשתי ממנו שישתמש בכסף לרכישת ספרים. התבוננתי בעיניו של קוסטה המדריך המקומי, נבוך על שהייתי קטן אמונה, הוא השיב לי בקריצה, כאומר: "כאילו אנו המקדונים, יש לנו קודים של כבוד".
עם שובו ארצה, קבע אבי פגישה עם שגריר מקדוניה בארץ , כדי להעביר לו את רחשי ההתפעלות של כולנו. לבקשתו, שלח מחתנו, זיו יער, מכתב תודה לקוסטה ומשפחתו והזמין אותם לביקור בארצנו.
לו היו יודעים עברית הייתי מקדיש להם את שירו של יהורם גאון: "למי למי יש יותר כבוד".
http://www.youtube.com/watch?v=U2ZBJX_5_ZM
כתבה מרגשת ויפה . עושה הרגשה טובה בלב
גילי שלום !
הייתי נותן לנער כרטיס הנוסע המתמיד בטיולי גילי חסקין – מגיע לו !
מתוך קריאה בספרים שרצית לתת לו ,היה לומד איך להשקיע את הכסף בתבונה ,בשוק ההון
איך לבנות אליבי , ואיך לא להחזיר את הכסף לבעליו .
לקח נוסף הוא לשמור על הכסף צמוד לאדם הכי אחראי בטיול – המדריך עצמו !
בברכה עמוס ואיריס
רב כוחו של סיפור, בייחוד סיפור מופת אנושי
לרגש, להקנות ערכים ולחנך מתוך דוגמא אישית.
הסיפור מחייב הפצה..
בעולם שאיבד את התמימות ובו כל אחד לעצמו,
הכישרון לספר סיפור מחזיר אותנו לרגע למדורת השבט,
לערבות ההדדית ולהזדהות עם ערכי על שעליהם חונכנו.
זוכרת את החיוך של הילד כשהקיפו אותו ולחצו את ידו..
ואת האב, שלרגע היה האבא של כולנו, בחינוך לערכים.
יופי של סיפור, גילי!
נפתלי.
גילי יקירי,
הפעם קראתי את מה שכתבת לפני שהתחלתי לעבוד (יש חיים מחוץ לעבודה).
הגבתי בפייסבוק, אבל אני לא בטוחה שתגובתי נקלטה.
השיר שהייתי מתאימה לאותו אדם זהב טהור הוא 'האיש ההוא' (של נתן יונתן ושלמה ארצי).
שיר על אדם פשוט שמעשיו הביאו אותו לגדולה…..(אני ממש לא קושרת את השיר הזה לרבין אף שלדעתי הוא היה ראש ממשלה גדול!!!)
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא
אשר היה כערבות הבוכיות.
למרגלות ההר נולד
ליד הנחל.
בחורף שר בין ערבות בוכיות.
בקיץ בין אורות בצעי המים
לחמו שילח על פני הנחל לדגה.
מקני הסוף כרת לו עפיפון
וכשהיה לאיש
מגבעולי הערבות הבוכיות נטה סוכה,
מאבן המבצר האפורה בנה לו בית,
על מי הנחל טחנה הקים,
זרע שדות.
שלח אונו על פני הים באניות סוחר.
אך יש אשר יניח כלי מלאכתו,
ויהיה פתאום לאיש אחר.
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא
אשר היה כערבות הבוכיות.
למרגלות ההר נולד, ליד הנחל
יידוד פזור נפש על ההר או בבכאים.
ובנופלו בבוקר לא עבות אחד על אדמתו,
יקנו לו אחוזת עולם,
ליד אמות המים השקטות.
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא
אשר היה כערבות הבוכיות.
וכמו מבצר עתיק היה בסוף הדרך.
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא
אשר היה כערבות הבוכיות.
מקווה שנהיה בקשר בקרוב עם עוד הרבה סיפורים מרתקים על טיולים.
הי גילי
רגשת אותי עד דמעות
אריק
מרגש, נגע בנימי נשמתי,
לפעמים יש אנשים טובים באמצע הדרך,
ע
היי גילי
סיפור מרתק, שלח אותו למערכות העיתונים – אולי יסכימו לפרסם משהו חיובי…
כרגיל כתבת יפה…
רפפורט
מאד מרגש.
מזל שאביך לא קיבל התקף לב.
מסור דש לאביך – אם הוא זוכר עדיין מהטיול למכסיקו (מקווה שהוא כבר לא מחכה לתמונות השקיעה באטיטלן…
Hello Kosta,
My name is Ziv Yaar and I am from Israel. My father in law is the tour guide you met last week when you found the envelope with the money and returned it after well done research…
My father in law is a well known guide in Israel and he spread the story all over – so a lot of people in Israel heard about you and your decision to look for the owner and return the money. If I had to guess the chances one will return an envelope full of Euros I would have thought it is very slim…
Your family should be very proud of you – not everyone would have done the same, not even the most….the opposite.
And of course, you should be satisfied with your decision, live always with your core values, do the right things and you will feel great.
So thanks much on behalf of all of us!
We would like you to know we will be honored to host you and your family in Israel, we hope some day you'll find the time to visit us and our beautiful country.
God bless you,
ZIv Yaar
מרשים ומרגש
תודה ששיתפת בחוויה
אירית
איזו שמחה לפגוש אנשים כאלה.צריך להאמין שהם קיימים
ואז פוגשים בהם
לקרוא את הסיפור כפי שהוא נכתב על ידך,מעצים את הארוע.
היי
גילי.
יום לפני שאני יוצא לבלגיה לחופשה, קראתי את הכתבה על מציאת הכסף שיגאל איבד, מדהים.
ויותר מזה מדהים שנפגשנו אתכם באריסטו לאחר מכן .
ועל זה יש לי סיפור על…….האם ישראלי היה מחזיר?.
ביציאה להשתלמות בגרמניה מיד אחד טבח הספורטאים , מצא אחד מהמשלחת ,אברשה הפנר , 2000 מרק בתא טלפון.
רוב העצות שאברשה קיבל , שמור את הכסף לעצמך.
אברשה , שמע לעצות, אבל ניגש לתחנת המשטרה הקרובה ומסר את הכסף כדי שיוחזר לבעליו.
סוף הסיפור כעבור חודש: הוא זומן לתחנת משטרה , נאמר לו שהכסף היה שייך לאשה קשת יום , הודו לו על המעשה,
ומסרו 200 מרק שמגיעים לו על פי החוק. לא זכור לי באם הסכים לקבל את הכסף , נראה לי שלא.
ביי ולהתראות באחד הטיולים , וד"ש לאבא שלך.
כל טוב ,ברוך [טכנו אור רחובות]
הי גילי , סיפור יפה מיוחד ומרגש ומאוד אנושי ,כל הכבוד . מוטי סבאג
היכן ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא
מרגש כן , על אנושי-היום כן, אמיתי??? בתיה- נראה לי רק במקדוניה.
שבוע טוב לכולם
מןטי אתה כאן?
סיפור מ- דהים!
ספור אמתי יופי שפרסמת. אם יבואו לביקור פגישת קבוצה!
לא יאומן כי יסופר !
סיפור מאוד מרגש, גילי.
סיפור עם תקווה – יש עוד טוב בעולם
נשמע כמו אגדה ,טוב לדעת שיש אנשים שעדיין מונחים על פי מצפונם ולא משנה מה הם "מפסידים" מכך.
פעם ירדתי ממונית בשדה התעופה בפראג .בדרכי למטוס הסתבר כי ארנקי ובו כל טוב נעלם!דרך קשר ממונית אחרת ענין של 10 דקות אותרה המונית אשר חזרה ביעף וארנקי בידו של נהג צוהל ויקר.