קרסנויארסק שבנתיב הרכבת הטרנס סיבירית

קרסנויארסק שבדרך הברזל של רוסיה

כתב וצילם: גילי חסקין

תודה לרון אורן שהלהיב אותי לרעיון ולניסו קדם מחברת "אדמה", שנרתם להכנת הטיול.

ראו באתר זה: טיול ברכבת הטרנס סיבירית.

ראו קודם: נובוסיבירסק שבנתיב דרך הברזל.

ראו גם, באתר זה: קאזאן, יקטירנבורג, אומסק, קרסניארסק, ימת בייקל

ראו מצגות – ימת בייקל, טיול ברכבת הטרנס סיבירית; מוסקבה ; סנט פטרסבורג

להרצאה : מסע ברכבת הטרנסיבירית

קרסניארסק היא העיר השלישית בגודלה בסיביר ובירת מחוז בשם זה. מונה 1,016,000 תושבים. משתרעת על שתי גדותיו של הנהר יניסיי(Yenisei) ומהווה תחנה במסלול מסילת הברזל הטרנס-סיבירית.

מנובוסיבירסק נוסעים מזרחה. מרחבי הערבה מתחלפים בטייגה, או היער הבוראלי המחטני – רצועת היערות המקיפות את כדור הארץ, בקוו רוחב 50 לערך. חבל הטייגה משתרע גם בצפון קנדה, באלסקה ובצפון רוסיה. הטייגה נמצאת במיקום צפוני תת-ארקטי, בסביבה ביוגאוגרפית קרה מאוד ולחה, בה רוב הצמחים הם מחטניים כמו אשוחית, ארזית, אורן ואשוח, המותאמים לאקלים הקר. ישנם בה גם עצים רחבי עלים כמו תרזה, צפצפה רעדנית וערבה, שעליהם מצהיבים לקראת הסתיו ומנקדים את השמיכה הירוקה באלפי נקודות צהובות וכתומות.

אזורי הטייגה הם אחד ממקורות החמצן הגדולים של כדור הארץ. בטייגה חיים מינים רבים של ציפורים (בהם הקיכלי הסיבירי, קיכלי לבן וקיכלי שחור צוואר) הנודדות לאזור כדי לנצל את ימי הקיץ הארוכים בו ומזון החרקים השופע בעונה זו. "רק העופות הנודדים", כתב צ'כוב, "יודעים היכן נגמרים העצים". הטייגה היא למעשה היער הגדול ביותר בעולם. טוענים ששטח הטטיגה גדול משטחה של סין. כשליש מכמות העץ בעולם – מקורה בטייגה. תנאי החיים הקשים בטייגה, הנובעים ממשרע טמפרטורות קיצוני ומקור עז בחודשי החורף הארוכים, לא עודדו התיישבות נרחבת במעמקי היערות. נקודות יישוב גדולות נבנו רק במקומות בהם עברה מסילת הרכבת או על גדות אחד הנהרות הגדולים בסיביר. ניסיונות להקים יישובים בעובי הטייגה נכשלו, משום שמזג האוויר היכה במתיישבים ללא רחם והעצים סגרו עליהם מכל עבר. לא אחת נעלמה כליל הדרך המובילה אל היישוב.

אדמת ביצה על צמחייתה האופיינית רווחת גם היא באזור, והיא מכסה שטחים פנימיים בקנדה ובצפון רוסיה. לקראת ארבע לפנות בקר, מחליפים השמים צבע, מכחול עמוק לכחול בהיר, ומעל קו האופק גולשים פסי אור צהובים, שעוד רגע יאדימו ויבערו באש יוקדת של שקיעה.

נהר היניסיי הוא מרכזה של מערכת הנהרות הגדולה ביותר שנשפכת לאוקיינוס הקרח הצפוני. הנהר זורם מאזור מונגוליה צפונה אל ים קארה (Kara), ומנקז את רוב מרכז סיביר. אורכו בנתיב יניסיי-אנגרה-סלנגה הוא 5,539 קילומטרים, השישי באורכו בנהרות העולם ושביעי בספיקתו 19,600 מ"ק לשנייה. אזור מעלה הנהר עשיר באשדות ונוטה להצפות, ועל כן האוכלוסייה בו מועטה. במרכזו נבנו על הנהר סכרים גדולים המפיקים חלק נכבד מתצרוכת האנרגיה של רוסיה, חלקם נבנה בעבודת כפייה.

היניסיי ממשיך את מהלכו בטייגה השוממת, שם נשפכים אליו נהרות רבים, עד שהוא נשפך (דרך מפרץ יניסיי) לים קארה, בטונדרה הקפואה כליל יותר ממחצית השנה. שיט לאורך הנהר מאפשר הצצה אל חייהם של השבטים האסייתיים, ביניהם למשל הטונגוזים, שהעניקו לעולם את המושג "שמאניזם".

ראו באתר זה: שמאניזם.

מאגן הניקוז של היינסי הגיעו השבטים הטורקיים הקירגיזים שנדדו משם מערבה, עד לאסיה התיכונה, לארץ הנקראת על שמם – קירגיזסטן.

העיר נוסדה בשנת 1628 על ידי הקוזאקים של אנדריי דובנסקי (Andrey Dubenskoy) כאוסטרוג, היינו מבצר הגנה נגד פלישות הטטרים והקירגיזים הסיביריים.

אוֹסְטְרוֹג היא צורת יישוב שהייתה נהוגה ברוסיה עד אמצע המאה ה-17. כל אוסטרוג היה מבוצר ומוקף בחומה בגובה ארבעה עד שישה מטרים. האוסטרוגים מלאו תפקיד חשוב בהתרחבות הרוסית מזרחה לכיוון סיביר, והגנו על הרוסים מפני התקפות של תושבי סיביר המקוריים. (ערים רבות בסיביר הוקמו בתחילה כאוסטרוגים, כגון יקוטסק, טומסק וכמובן קרסנויארסק). במאות ה-18 וה-19 הוקמו אוסטרוגים שהיו בתי כלא והיו מוקפים בחומה.

המבצר קיבל את השם "קרסני יאר" על שם שמו הטטרי קיזיל ג'אר, שהוראתו "הגבעה האדומה". ב-1631 נחשב גודלו של המקום כאוסטרוג בינוני, ב-1659 כאוסטרוג גדול וב-1690 כעיר קרסנוירסק. מ-1630 עד 1679 המקום הותקף מספר פעמים על ידי הקירגיזים של יניסיי. ב-1773 נשרף האוסטרוג הישן ולעיר נשלח האדריכל פטר מואיסייב שבנה תכנית חדשה לפיתוח העיר לפי דגם סנט פטרבורג ומאז החלה התקופה המודרנית של העיר. ב-1826 נשלחו לעיר ראשי מרד הדקבריסטים נגד הצאר.

הדֶקַבְּרִיסְטִים היו תנועה מהפכנית באימפריה הרוסית, שכינויה ניתן לה על שם ניסיון ההפיכה שביצעה בדצמבר 1825. חברי התנועה היו יוצאי המעמד הגבוה ברוסיה, רובם אצילים, בעלי אחוזות וקציני צבא, אשר השתייכו לאגודות מחתרת שונות שפעלו ברוסיה באותה תקופה .

התנגדותם למשטר גברה כשפנה אלכסנדר הראשון – אחרי קונגרס וינה – לקו ריאקציוני מובהק במדיניות חוץ ופנים כאחד. [אלכסנדר הפך להיות הדמות של המצביא המנצח והשווה עצמו לאלכסנדר מוקדון. רוסיה החלה להכתיב את סדר היום באירופה אחרי מפלת נפוליון. חייליו של אלכסנדר, הצעירים הגיעו למערב אירופה ונחשפו להישגים הגדולים של המערב, הושפעו עמוקות מן מרעיונות המהפכה הצרפתית. בייחוד עורר את חמתם המשטר שהטיל אלכסיי ארקצ'ייב אשר שלט למעשה על הצבא הרוסי והיה ידוע בדעותיו השמרניות, הפיקוח החמור שהוטל על האוניברסיטאות ברוסיה ואיסור על קיומם של מועדונים פוליטיים. בין הקצינים שחזרו מאירופה ובחוגים אזרחיים הקרובים להם נוסדו, החל מ-1816 אגודות סתרים, שדגלו ברעיונות הקדמה החברתית והמדינית של המערב.

הזדמנות נאותה להתחיל במרד נוצרה בימי המבוכה שנגרמה עקב מותו הפתאומי של אלכסנדר הראשון, הקיסר חשוך הבנים, ב-1 בדצמבר 1825. יורשו החוקי, אחיו קונסטנטין, איש ליברלי ומתון שוויתר על המלוכה למען אחיו, ניקולי השלישי, שהיה ידוע בדעותיו הריאקציוניות נגד כל קדמה והתמערבות. ב-14 בדצמבר כשנקרא חיל המצב של פטרבורג להישבע שבועת לקיסר החדש, סירבו גדודים אחדים, בסך הכול כ-3,000 חיילים, בהוראת קציניהם, למלא פקודה זו. ניקולאי הצליח לרכז נגדם כוחות עדיפים מבין היחידות שנשמעו לפקודתו ואלו גברו על המורדים עוד באותו היום.

כל הדקבריסטים נאסרו ונלקחו לחקירה נמרצת, עשרות נידונו למוות, אולם רק חמישה – נתלו הייתה זו התלייה הפומבית האחרונה ברוסיה הצארית. כ-120 איש נידונו לעבודת פרך ולגלות לסיביר. הללו שוחררו ב-1839 מעבודות הפרך, אך נגזר עליהם להישאר בגלותם, ורק ב-1856, עם הכתרת הצאר אלכסנדר השני, זכו 29 הדקבריסטים שנשארו בחיים לחנינה גמורה ולחזרה לביתם ולמעמדם הקודם. נשות הדקמבריסטים פנו שהן רוצות להצטרף לבעלים לגלות, זה הפך למופת בספרות הרוסית של האשה הנאמנה המזדהה עם רעיונות בעלה. בסיפור על אחת מבנותיו של טוביה החולב, ההולכת בעקבות בעלה לגלות, ניכרת השפעה דקמבריסטית, הם היו מאות אך הפכו למופת.

העיתון המהפכני הראשון של הבולשביקים נקרא אסטרה = ניצוץ. לכן כתב פושקין: "מן הניצוץ תתפתח השלהבת". כעבור שנים, הושפע מהדקבריסטים הדור החדש של המהפכנים הרוסיים, כמו הרצן ואוגריוב. ביחס לדקבריסטים לפחות, ציפיתי להסכמה גורפת. מה יפה יותר מסיפורה של קבוצת אצילים משכילה, ששאפה לבטל את האריסות, להקים משטר חוקתי ולהציל את רוסיה מפיגור פוליטי, חברתי וכלכלי?

אפוף בקסם הדקבריסטים אני מקשיב למדריך המקומי שטוען לתדהמתי: "הם היו אנשים איומים. הם הדליקו את הניצוץ שממנו התלקח הבולשביזם". כשאני מוחה וטוען שהם רצו חוקה והיו דמוקרטיים בהשקפותיהם, מתערב מישהו ואומר: "אילו הצליחו במרד, הם היו הופכים לדיקטטורים האכזריים ביותר". אין ברוסיה פרות קדושות.

ב-1835 כל תושבי העיר חויבו לגדל תפוחי אדמה, מי שסירב לצו נשלח לבנות את מבצר בוברויסק בבלארוס. ב-1895 החל להתפתח באזור ענף הזהב, ודרך העיר נבנתה מסילת רכבת ממוסקבה לסיביר.

ב-1896 הגיעה לעיר הרכבת הראשונה וב-1899 נבנה גשר הרכבת מעל יניסיי. בתערוכה העולמית של פריז (1900) קיבל פרויקט הגשר מדליית זהב כאשר בראש ועדת הפרס ניצב גוסטב אייפל. באוגוסט 1905 הופיעו בעיר המכוניות הראשונות. בנובמבר 1941 הועבר לעיר בית חרושת לבניית קטרים. בספטמבר 1942 נבנה בו הקטר הראשון. בשנת 2006 על בסיס מוסדות להשכלה גבוהה קיימות בעיר הוקמה אוניברסיטה הפדרלית הסיבירית.

הדבר האטרקטיבי ביותר בעיר הוא התצפית על הייניסי ועל בתיה עץ הבנויים לאורכו. גיוון מרענן הוא ביקור באתר הסקי Krasnoyarsk Sky Resort. שוויץ קטנה מעל הערבות. אחת האטרקציות החשובות היא סיור בהרים שמעל קרסניארסק, עם מסלולי הליכה ביער הבוראלי, ובו גושי סלע ענקיים.

התחנה הבאה בנתיבה של הרכבת הטרנס סיבירית היא אירקוצק שלחוף יימת בייקל

ראו באתר זה: ימת בייקל