קנדה – סיור במזרח

כתב: גילי חסקין

בדמותה של קנדה טבוע החותם של מיקומה הצפוני. דבר זה קובע את האקלים הקר, כשהריחוק מן הים רק מקצין אותו. האקלים הקשה מסביר גם את אכלוסה הדליל. בנופה של קנדה יש אמנם התרוממויות של הרים גבוהים, חלקם מרהיבים ביופיים, אך רוב רובו של השטח הוא משורי ענק, מעובדים בחלקם הדרומי.

 

למטייל נדמה לעתים כי קנדה היא המשכה של ארצות הברית, דבר המכעיס מאד את הקנדים האוהבים להדגיש את ייחודם. הדמיון בולט לעין: השפה האנגלית, הדולר, שמורות הטבע, רשתות המזון והחנויות ועוד. במבט בוחן יותר נראים הבדלים, חלקם משמעותיים, כמו השיטה הסוציאלית, מערכת הבריאות ועוד. אוכלוסיית קנדה, לבנה ברובה המכריע. חיים כאן מעט מאד שחורי עור ושיעור קטן של ילידים "אינדיאנים" ואינואיטים. גם האוכלוסייה הלבנה איננה הומוגנית: בנוסף לרוב האנגלוסקסי (יותר מ-% 50), חי במזרח, מיעוט צרפתי משמעותי, חדור הכרה לאומית. בראשית יישובה של קנדה, היה מוצאם העיקרי של המהגרים מצרפת. ברם, כיום מגיע חלקם של הקנדים הצרפתים ל-%30 בלבד. במחוז קוויבק, חבל ההתיישבות הראשי, של מה שנקרא פעם "צרפת החדשה", הם מהווים כ-% 80 מהאוכלוסייה ומעלים מפעם לפעם, דרישות הולכות ותקיפות, של בדלנות. ייתר האוכלוסייה הלבנה (כמעט רבע), מורכב מגרמנים, איטלקים ובני אירופה המזרחית. הגיוון התרבותי הזה מוצא את ביטויו גם בעובדה שעיתוני קנדה יוצאים לאור ב- 40 לשונות בקירוב! האוכלוסייה הילידה (אינדיאנים ואסקימוסים) מונה כמיליון נפש. ככל שעולים צפונה משתנה הרכב האוכלוסייה מאירופאים (או "לבנים") לילידים (או "אינדיאנים"). קבוצות אלו, עדיין שולטות על למעלה ממחצית שטחה של המדינה.

הילידים הקדומים של קנדה, 'האמרינידים', או ה'אינדיאנים', כפי שנקראים בטעות, או "אנשי האומה הראשונים", כפי שקוראים להם בקנדה, זכו ליחס הומאני יותר מאשר אחיהם שבארה"ב. במקרים רבים, סירב הכתר הבריטי להתיר התיישבות לבנים לפני חתימת חוזה עם השבטים האינדיאנים. אך גם כאן נרדפו וגורשו על ידי המתיישבים האירופאים, בעיקר במערב. מיסיונרים קרעו ילדים מחיק משפחותיהם וחינכו אותם בפנימיות, שם נאסר עליהם לדבר בשפתם או לראות את הוריהם. בעשורים האחרונים הצטברו עדויות על כמרים ונזירים שניצלו אותם נפשית ומינית. מה שלא עשו אלו, עשו המחלות שהביאו עמם והפילו חללים רבים. את שרידי תרבותם מוצאים בפסלי טוטם עשויים עץ, המוצגים בשמורות ובמוזיאונים ובשמות מקומות ואתרים. האינדיאנים גאים מאד בהרמוניה שלהם עם הטבע, לדוגמא, החגיגות המתקיימות לכבוד שובם של דגי הסלמון הביתה.

שמה של אוכלוסיה קמאית זו בא לה מפי האינדיאנים יושבי היער. בשל מנהגי האכילה שלהם, כינו האינדיאנים את האסקימוסים בשם "אסקימנטיק" שפירושו "אוכלי בשר חי". האסקימוסים הרואים שם זה ככינוי גנאי, מכנים את עצמם בשם הצנוע "איניוט", שהוראתו "בני אדם". חבלי ההתיישבות שלהם משתרעים מגרינלנד במערב עד לסיביר במזרח. מחוז המחיה שלהם בקנדה משתרע בין שולי היערות לבין אוקיינוס הקרח הצפוני. תרבותם החומרית של האסקימוסים תואמת את סביבתם הארקטית הדלה. שיטות הציד והדייג, ניצול החומרים הטבעיים, המגורים באיגלו ובבורות המכוסים בעור, מהוות דוגמא נפלאה ליכולתו של האדם להסתגל אל סביבתו. חדירת האדם הלבן אל המרחב הארקטי חוללה תמורות מפליגות בחיי האסקימוסים. ציד החמס הקטין מאד את מספר בעלי החיים עליהם היתה פרנסת האסקימואים; סחר הפרוות הביא אותם במגעים סדירים עם לבנים והשתלבותם בעבודות הייעור והמכרות, הכניסם קמעה קמעה לתוך המעגל של המערכת הכלכלית והחברתית הקנדית.

גם לאחר סיור מעמיק תישאר התחושה כי קנדה היא עדיין מקום בלתי מוכר, שהנסתר בו רב על הגלוי. מצד אחד יש בה תשתית מפותחת, ארכיטקטורה חדשנית (אי אפשר שלא להזכיר את התרומה הישראלית – משה ספדיה) ורמת חיים מהגבוהות בעולם. מצד שני, יש בקנדה גם הרבה טבע פרוע, בלתי נגוע כמעט. קנדה היא מעוז של שקט ושלווה. רגוע בהרבה יחסית לשכן  האמריקאי שבדרום.

בנוסף לערים המעניינות: טורונטו ומונטריאול, ובעיקר קוויבק ואוטבה, נמליץ לצאת בנתיב הטבע, אל מזרח פרובינציית קוויבק, נובה סקושה, ניו פאונלנד  וניו ברנסוויק וכמובן אל המערב הרחוק, מקלגרי, לאורך הרי הרוקי ועד לגבול אלסקה שבצפון מערב.

 

הפרובינציות הקנדיות נובה סקושה ("סקוטלנד החדשה"), ניו ברנזוויק, וניו פאונלנד הם מקומות שלווים, פתוחים להפליא, שם ניתן להשאיר את האהל בשמורה מופקר כמעט, וגם את הבית הכפרי לא נהוג לנעול. מצד שני, פרטיות היא מעל לכל, מקודשת כמעט, קרירה למדי. בפרובינציות הללו יש יערות עבותים, שמורות טבע עשירות בבעלי חיים וכפרים ציוריים הגולשים מההרים ועד לאוקיינוס. האזור מצטיין בפריחת האביב שלו המתאחרת כאן עד לחודש יוני ומרבדיה משתרעים על פני שטחים עצומים. אם כי דומה וקיים קונצנזוס לגבי התקופה הרומנטית ביותר, המסעירה ביותר והפוטוגנית ביותר והיא כמובן הסתיו. החל מחודש ספטמבר נצבעים העלים הירודים בצהוב, ההופך אט אט לכתום, ולאחר כמה ימי גשם עז של ראשית החורף, זורחת השמש שוב והיערות בוערים בגוונים לוהטים של אדום וסגול המכונים גם "קיץ אינדיאני". נמליץ כאן על טיול קצר, בן ארבעה ימים, העובר צוקים הנופלים אל הים, עיירות חוף שלוות, נמלים ציוריים ויערות עבותים, הכולל את המיטב שבפרובינציות נובה סקושה וניו ברנזוויק.

הטיול מתחיל בהליפקס (Halifax) בירת נובה סקושה.  ולה נמל דייגים הנחשב לאחד היפים בעולם ומבצר מקסים שנבנה ב-1749 וצופה על העיר והסביבה. האטרקציה של העיר היא הסיורים בנמל, שבמלחמת העולם השנייה עגנו בו 7000 כלי שיט. הסיור המתקיים בחודשי הקיץ והסתיו אורך שעתיים. מהליפקס ניתן לנסוע חצי יום או לטוס אל סידני (Sydney) העיר הגדולה שבכף ברטון. ממנה  נמשיל לעיר בדק (Baddeck), המהווה נקודת מוצא לטיולים באזור. זה המקום להצטיידות אחרונה וליהנות מהיצע גדול של בתי מלון. מבדק נצא לאורך דרך קאבוט (Cabot trail), הקרויה על שמו של הצרפתי הראשון שהגיע לכאן ב-1497, בחיפושיו אחרי נתיב ימי לאסיה. הכביש מקיף את כף ברטון (Cape Breton) מצפון. הדרך היפהפייה עוברת צמוד לחופי האוקיינוס האטלנטי, המפורץ על ידי אין ספור של מפרצים ומתפתלת בין כפרים קטנים וציוריים שתושביהם מתפרנסים מדייג לובסטרים. כף סמוקי (Cape Smokey) הוא מצוק גדול, החודר מזרחה אל הים, שחלק ממנו נתפס כבר על ידי בתי מלון, המשתלבים יפה בנוף ועדיין מתירים מספיק שטח פנוי לחוש את הדרו של הטבע. מעט אחרי איגניש (Ignish)  נמצאת הכניסה לשמורת הטבע הגדולה רמות כף ברטון (Cape Breton Highlands National Park). בפארק ניתן לראות איילי קורא (Moose), בכמות גדולה יחסית. בהמשך הדרך כמה תצפיות מרשימות על היער ועל מפל מרשים (אפשרות לטיול רגלי). בהמשך גולשים לעמק נחמד ובו מגרש חנייה ויציאה לטיול רגלי ביער כמו באגדות, כאשר הרגל טובלת עד במצע רקבובית עלים ריחנית, עד לגובה הברך כמעט.

הנסיעה מנובה סקושה לניו ברנזוויק אורכת כמעט יום שלם. נסיעה ארוכה המביאה אותנו אל שמורת הטבע פאנדי (Fundy National Park). הפארק התפרסם בחופיו הסלעיים ובעיקר בהבדלים העצומים שבין גאות ושפל, שעשויים להגיע לעשרה מטרים.

דרומית-מערבית לפאנדי נמצאת העיירה סינט ג'והן, (Saint John) שהיא מקום אידיאלי לצפות בלווייתנים. סיורים מאורגנים על ידי חברת .Eastern Outdoors Inc.  (טל': 1-506-6592769.). משם ממשיכים מערבה, לכיוון מפרץ פאסאמקודי (Passamaquoddy Bay), הגובל במדינת מיין שבארצות הברית. זהו גוף מים זרוע איונים וחופיו המפורצים עטורים, בנמלי דייגים קטנים, כולל שפכו המרשים של נהר סנט קרויש ( St. Croix) שהפך בינתיים לאתר נופש פופולארי. ניתן להמשיך מכאן אל העיירה המקסימה סנט אנדרוס (St. Andrews)  ולהפליג במעבורת (ללא תשלום) אל אי האיילים (Deer Island). משם כדאי מאד להפליג במעבורת (הפעם בתשלום) אל האי קמפבלו (Campebello Island), שנקרא כך על שמו ויליאם קמפבלו, מושל נובה סקושה בשנות ה-70 של המאה ה-18.

המקום, שכונה "האי האהוב" בפיו של נשיא ארה"ב פרנקלין ד. רוזוולט (1882-1945), הפך לאתר נופש מועדף על ידי אמריקאים, והתכונה המרובה יחסית, לפחות בסופי שבוע, עומדת בסתירה לשקט בו הורגלנו עד עתה. המקום מציע חופים חוליים,  מערות, מפרצונים, מגדלורים עתיקים ושמורת טבע בינלאומית הקרויה על שמו של רוזוולט. חזרה לסינט ג'והן ומשם נפרדים מניו ברנזוויק ושבים במעבורת אל נובה סקושה. עיירת הנמל דיגבי (Digby) היא מקום סתמי למדי. ממנה נוסעים צפונה מזרחה אל העיירה היפהפיה אנאפוליס רויאל (Annapolis Royal) שהיא גם אחת מנקודות ההתיישבות הראשונות בקנדה. העיירה נמצאת במקום בו בקעת אנאפוליס התנקזת לנהר בשם זה. מן העיירה פונים מזרחה אל שמורת הטבע קג'ימקוג'יק (Kejimkujik National Park). זהו יער ענק ששטחו 381 קמ"ר. מקום אידיאלי לצפות בבונה הקנדי (Castor).

הבונה הוא מכרסם החי במים ויוצר סכרים מורכבים. במקווי המים המלאכותיים שיצר הוא בונה את ביתו, כך שהכניסה לא תיחשף מחד ולא תוצף מאידך. משם, ממשיכים דרומה מזרחה בכביש מס' 8, לכיוון ליברפול  וממנה ניתן להמשיך צפונה-מזרחה לכיוון הליפקס ((Halifax- בירת נובה סקושה. נמליץ כאן לנסוע בכביש החוף המתפתל, שמספרו 331 ומתחלף ל-332 ואחר כך ל-3. כדאי לעצור בנמל של מדווי (Medway Harbour), אל נקודת התצפית המופלאה בפארק אובנס (Ovens Natural Park) וממנה אל לוננבורג (Lunenburg), בה מומלץ ללון. זוהי עיירת דייגים ציורית להפליא ובה נמל יפה וכנסיות מרשימות. העיר נקראת על שם Luneburg בגרמניה, משם באו המתיישבים הראשונים, ואכן הדבר ניכר בצריחיהן של חלק מהכנסיות. העיר העתיקה הוכרזה כאתר מוגן על ידי אונסק"ו (World Heritage Site). גאוות העיירה היא מוזיאון הדייג  שבה (Fisheries Museum) , הנמצא במבנה ששימש פעם מפעל לאריזת דגים, ממש על קוו המים.

בהמשך הדרך נמצאת העיירה מאהון ביי Mahone Bay), ממנה נשקף נוף יפה אל האוקיינוס. הכביש מתפתל דרך צ'סטר (Chester), עיר קסומה הבנויה על מצוק המזדקר מעל מפרץ מאהון. העיירה מפורסמת בעצי הבוקיצה (Elm) והאלון ובבתים המזכירים את אלו של ניו אינגלנד (צפון-מזרח ארה"ב). המקום מושך אליו הרבה נופשים אמריקאים ופנסיונרים קנדיים. המקום המפורסם באזור ובמדה רבה של צדק, הוא מפרץ פגי (Peggy's cove). זהו מקום מיוחד המושך אליו צלמים ואומנים מרחבי קנדה כולה.

כפר קטן ויפה וסמוך לו מגדלור החולש על משטח סלע גדול, קירח מעצים, מחורץ להפליא וזרוע גושי סלע ענקיים, המאפשר לערוך טיול רגלי מיוחד (זהירות: גלים פתאומיים, משטחי סלע חלקים!). השעה היפה ביותר כאן היא בין הערביים, כשהסירות הססגוניות מוארות בגוונים אדמדמים של שקיעה. סמוך למגדלור יש מסעדה ובה אקווריום ענק. הסועד יכול לבחור את הלובסטר הספציפי אותו יאכל. ממפרץ פגי חוזרים אל הליפקס נקודת המוצא והסיום של הטיול.