קולומביה בתקופה הפרה קולומביאנית

כתב: גילי חסקין;  ‏13/12/2018

ראו באתר זה: דרום אמריקה- המלצות לקריאה  ; הגיאוגרפיה של קולומביה

טיול בקולומביה מזמן מבט אל נופים מרהיבים ומגוונים, אוכלוסייה חמה, רבת שמחת חיים וכמה אתרים היסטוריים. רובם מהתקופה הקולוניאלית וכמה מהם, מהתקופה הפרה קולומביאנית. קובץ זה יכול לסייע מעט בהכרת תולדותיה של הארץ המרהיבה הזאת.

השטח המהווה היום את המדינה "קולומביה", היה מיושב על ידי מספר שבטים אמרינידים (המכונים בטעות "אינדיאנים"), טרם הכיבוש הספרדי. במרחב זה היו תרבויות ששקעו טרם בוא הספרדים והיו תרבויות שנפגשו והתעמתו עם הכובשים. כל החברות עסקו בחקלאות ולכל שבט היה מבנה חברתי שונה. כמה מהשבטים הילידים, כמו למשל הקריביים (Caribs), חיו במצב של מלחמה מתמדת עם שכניהם. אחרים היו בעלי מנטליות שקטה יותר. נושאי התרבות הללו לא הכירו את הברזל, אך הגיעו לרמה גבוה מאד של צורפות. כמו אצל שכניהם בפרו, לזהב לא היה ערך כספי גבוה, אלא ערך מקודש. חלק ניכר מהתכשיטים והצלמים שעצבו במיומנות ובעמל, הוחרם על ידי הספרדים, הותך ונשלח לאירופה, כדי לבבן את המלחמות ואת הבנייה הראוותנית. כלים רבים מצאו את דרכם למוזיאונים שונים ברחבי תבל. עדיין, מוזיאון הזהב בבוגוטה, מכיל את אחד האוספים המרהיבים ביותר עלי אדמות.

קולומביה הינה השער לדרום אמריקה. הווה אומר, שהשבטים האמרינידים (Amerindians), המכונים בטעות "אינדיאנים", עברו כאן בדרכם מאמריקה התיכונה והים הקריבי, לעבר הרי האנדים ואגן האמזונס. חלק מהשבטים הללו יצרו את התרבויות הגדולות של פרו. אחדים מהם, בעיקר ציידים ומלקטי מזון, התיישבו בקולומביה כבר לפני 14,000 שנה. הידועים שבהם היו טולימה (Tolima), טומאקו (Tumaco), זנו (Zenú), מויסיקה (Muisca) וקימבאיה (Quimbaya). שבטים אלו לא הותירו אחריהם מבנים מרשימים, אך הכלים שנותרו, מעידים על רמה אמנותית גבוהה. כמה מהם התיישבו ופיתחו תרבויות גבוהות יחסית.

הממצאים הארכאולוגיים הקדומים ביותר הם מפובנזה (Pubenza) ואל טוטומו (El Totumo), מבקעת מגדלנה (Magdalena), הנמצאת 100 ק"מ דרומית-מערבית לבוגוטה. בפורטו הורמיגה (Porto Hormiga) שליד קרטחנה, נמצאו שרידים מ-6000 לפני הספירה. הקרמיקה העתיקה ביותר שהתגלתה באמריקות כולן, נמצאה בסאן חצינטו (San Jacinto), כנראה מ-5000 לפני הספירה. החל מתקופה זו  ועד ל-1000 לפני הספירה, עברו הציידים והלקטים, רפורמה חקלאית והחלו לעבד אדמה ולחיות ביישובי קבע.

בקולומביה לא התבססה לפני הכיבוש הספרדי אימפריה אחת, כמו האצטקים במקסיקו, או האינקה בפרו. בניגוד גמור לאינקה, ובמידת מה לאצטקים, התרבויות העתיקות של קולומביה התיישבו בשטח קטן יחסית, לאורך החופים הקריביים והאוקיינוס השקט. למרות קשרי סחר ותרבות דלים, היו תרבויות אלו כמעט לגמרי עצמאיות. על אלו ידוע מעט מאד, בעיקר משום שכמעט לא השאירו אחריהם מונומנטים.

רוב התרבויות השאירו אחריהן רק ממצאים קטנים, מלאכת מחשבת. בעיקר כלי זהב וקרמיקה. היכולת המטלורגית שלהן נחשבת לגבוהה ביותר ביבשת. שתי קבוצות מפורסמות שחיו בדרום קולומביה הן סאן אגוסטין (San Agustin) וטיירדנטרו (Tieradentro). שתיהן השאירו מונומנטים רבי רושם, אך הן נעלמו זמן רב לפני הכיבוש הספרדי[1]. סאן אגוסטין היא תרבות שפרחה בין המאה ה-6 למאה ה-14 לספירה, והגיעה לשיא ביכולת הפיסול. תרבות טיירדנטרו הטמינה את אפרם של מתיה בתוך קברים חצובים בסלע, שתקרותיהם וקירותיהם מעוטרים להפליא.

ראו באתר זה: סיור בדרום קולומביה

קבוצה ילידית חשובה אחרת היתה המויסקה (Muisca), שנקשר בהם המיתוס הספרדי על "אלדורדו" (El Dorado), היינו, "הארץ המוזהבת".  אגדות אלו התפרסמו מאוחר יותר, במאה ה-19 בספר ״אל קרנרו״ (El Carnero de Bogotá])[2], של ההיסטוריון הקולומביאני חואן רודריגז פרילה (Juan Rodríguez Freyle), המספר את תולדות כיבוש דרום אמריקה על ידי הספרדים. אגדות אלו סיפרו, כי בני המויסקה נהגו לערוך טקסים מיוחדים בכל פעם שמלך חדש עלה על כס המלכות. באחד הטקסים היו מובילים את המלך לאגם גואטביטה (Guatavita), מפשיטים אותו מבגדיו, ומכסים את גופו באבקת זהב. לאחר מכן הוא היה מפליג, בליווי משרתיו, ללב האגם, על גבי רפסודה עמוסה בגושי זהב ואבנים יקרות. שם, בלב האגם, היה המלך שוטף את גופו מאבקת הזהב, ומשרתיו היו משליכים למים את גושי הזהב והאבנים היקרות , כמנחה לאלים.

עבור בני המואיסקה, השם "המוזהב" היה הכינוי למלך שעמד במרכז הטקס הזה. אבל, עם הזמן,  הפך הכינוי "אלדורדו", לשם נרדף לעיר הזהב האבודה, ולמקום שבו אפשר להתעשר במהירות. הספרדים חיפשו את אלדורדו, לא רק בקולומביה, אלא גם במקומות אחרים. המויסקאס התרכזו ב"סוונה" של בוגוטה –  רמה גבוה למרגלות הרכס המזרחי של האנדים וכן בחוף הקריבי. בתקופת הפלייסטוקן היתה הסוונה אגם גדול שייבש והותיר אחריו קרקע פורייה.

בסביבות המאה ה-3 לספירה החלו המויסקס ועמים אחרים שחיו ברכס המשרחי של האנדים בקולומביה, לפתח את האדמה הפורייה, וכן לכרות זהב ואזמרגד. הם כונו גם "אנשי המלח", בשום שהפיקו מלח בכמה מקומות.

המויסקאס התארגנו בקונפדרציות רופפות של שבטים, בהנהגת שליטים שונים: הזיפה (Zipa) מאזור בקטה (Bacata) – בוגוטה של ימינו והזאקה (Zaque) מהונזה (Hunza) כיום (Tunja). האירקה (iraca) של העיר הקדושה סן סוגאמושי (Sun Sugamuxi) . היו להם מיתוסים שונים. הזיפס האמינו שהם צאצאי השמש והזקה של הירח. הם דברו את שפת Muysccubbun  (מילולית: "השפה של האנשים"). הם התארגנו בקהילות קטנות, במתחמים מעוגלים, שנקראו בשפתם "Ca". במרכז כל מתחם כזה היה ריבוע, בנקרא "בוהיו" (bohío), שם חי מנהיג הקהילה.

המויסקאס  גידלו תירס, תפוחי אדמה ושעועית וייצרו  קרמיקה וטקסטיל, כמו כן עסקו בצורפות זהב. הם אורגנו בשבטים קטנים, שהתבססו על דייג, צייד וחקלאות של שעועית, יוקא, ותירס. סחרו בזהב, מלח, טקסטיל ועבדים. הם טיפחו תרבות פוליטית היררכית ונשלטו על ידי מנהיגים שנקראו "קאסיקס" (caciques). היתה להם חברה מעמדית, פירמידה חברתית ותרבות חומרית מפותחת. הם היו קדרים מיומנים מאד. הם גידלו תירס, תפוחי אדמה, קינואה וכותנה. הם סחרו בזהב, אזמרגד, אריגים, כלי חרס, קוקה ומלח.

המויסיקס היו תרבות דתית פוליתאיסטית, בעלת ידע אסטרונומי מתקדם, עם לוח שנה ירחי מורכב.. פעמים רבות הם נקראים "ציבצ'אס" (Chibchas), משום שהם היו הקבוצה המובילה במשפחת הלשונות הקרויות "צ'יבצ'ה" (Chibcha). פילולוגים מצביעים על קשר לשוני הממשיך מניקאראגואה עד אקוודור. בדיקות של פחמן 14 מתארכות את ההתיישבות הקדומה שלהם לשנת 545 לפני הספירה. הם היו הקבוצה הגדולה ביותר ובעת הכיבוש הספרדי מנו כ – 500,000 איש.

המשוכללים ביותר מבין תרבויות קולומביה, היו הטיירונה (Tayronas)- תרבות שהתפתחה החל מהמאה החמישית. בני תרבות זו התיישבו לאורך הים הקריבי ובמורדות הסיירה נבדה דה סנטה מרטה (במחוזות מגדלנה, לה גווחירה וססאר של ימינו). הם נחשבים לאחת התרבויות המפותחות ביותר באמריקה הפרה קולומביאנית. הם דיברו את אחת משתי השפות החשובות של משפחת הצ'יבצ'ה (השפה השנייה היתה של המויסקאס). ראשיתם במאה ה-1 לפני הספירה והם הגיעו לשיאם במאה ה-11 לספירה. לטיירונה היה ארגון חברתי מאד מורכב עם כלכלה המבוססת על דייג, חקלאות ומסחר. חקר של פולן (Pollen) (אבקת פרחים השוקעת באגמים ומאפשרת זיהוי מבנה הצמחייה בעבר המרוחק) שנעשה על ידי לואיזה הררה (Luisa Fernanda Herrera), בשנת 1980, מלמד על בירוא שיטתי של יערות וגידול יוקא ותירס, החל משנת 1200 לפני הספירה. .

לאחר שהתגלתה ב-1975  'העיר האבודה' – סיודד פרדידה – (Ciudad Perdida), על מורדות רכס סנטה מרטה – אחת הגדולות שבערים העתיקות בדרום אמריקה, התבררה יכולתם הטכנית והאורבנית הגבוהה של בני הטיירונה. הם בנו דרכים סלולות, מדרגות אבן, ככרות ציבוריים לעצרות ואקוודוקטים. כמו כן הצטיינו במלאכת מחשבת. בניגוד לתרבויות אחרות, הטיירונה כמעט ולא השתמשו בזהב טהור, אלא בזהב מעורב בנחושת. כמו כן השתמשו בקוורץ, ובאבנים חצי יקרות, כמו גם באבנים פשוטות ליצירת תכשיטים. הספרדים, ששמו לב לעושרם, חרשו את כל הארץ כמעט בניסיונם למצוא את ארץ הזהב האגדית "אלדוראדו" (El Dorado). בתחילה, אנשי הטיירונה  היו מאד סובלניים במגעם עם הספרדים, אך בשנת 1599 החלו עימותים. הם מרדו בספרדים, בעיקר בשל לחצים כלכליים ודתיים של האחרונים, הם הרגו כמרים ונוסעים לאורך הדרכים ותקפו כנסיות ובתים של פקידים ספרדיים. בשנת 1602, תפשו הספרדים את המנהיגים הראשיים, הוציאו אותם להורג וגופותיהם חוללו. כפרי טיירונה נשרפו וחלק גדול מהאוכלוסייה הועברה ונאלצה להשתלב בשיטת האנקומיינדה [3](Encomienda). היתה זו שיטה כלכלית ובה כל מתיישב ספרדי, קיבל מספר מסויים של אנשים, אותם יכול היה לנצל עד תומם.

ראו באתר זה: הקולוניאליזם הספרדי

נושאי תרבות טיירונה, התאפיינו במטלורגיה של זהב. הכלים הקדומים ביותר שייכים לתקופה שהחוקרים מכנים אותה "תקופת “Neguanje, החל מהמאה ה-3 לספירה. האליטות, במיוחד המנהיגים, התקשטו בתכשיטי זהב. המוטיבים העיקריים הם של דמויות אנושיות, כנראה של שמאנים, בלבוש מקושט ומסיכות של בעלי חיים על פניהם.

תרבות חשובה אחרת היו הקיימביאס (Quimbayas). הם ישבו באזור בקעת קאוקה (Cauca), בין הרכסים המערבי והתיכון של הרי האנדים. נושאי התרבות הזאת היו חקלאים, בעלי מלאכה טובים, ונודעו בייצור תכשיטים, שהמוטיב העיקרי בהם הינו דמויות אדם ונודעו בריאליזם הרב שלהם. היתה זו חברה מעמדית שדמתה מאד לזו של הצ'יבצ'אס, למעט עדויות על קניבליזם, שנעשה לצרכים פולחניים. תרבות זו התגלתה לראשונה רק לפני חמישים שנה. בקעת קלימה (Calima) היתה צומת אותו חצו קבוצות פרה קולומביאניות. מדובר על רצף של תרבויות שפרחו בבקעת קלימה, בין המאה ה-2 לפני הספירה, למאה הרביעית לספירה הם טיפחו את החקלאות והצטיינו בעיבוד זהב.  (מדובר בארבע חברות ראשיות: Ilama, Yotoco, Sonso, Magdalena) [4].

הקלימה הופיעו מתוך התכנסות תרבותית זו ומאחור יותר השפיעו על תרבויות אחרות, בעיקר הטומאקו (Tumaco). היו תרבות מיליטנטית, שהצטיינה אף היא בעיבוד זהב ושנודעה בקניבליזם[5].

שבטי הזנו (Zenú) חיו באזור קורדובה של היום ובמידה רבה בחלקים של אנטיוקיה (Antioquia)  וסוקרה (Sucre). הם גידלו תירס ויוקא, על פני תלים מלאכותיים וכן עבדו בזהב. הרבה מעושרם נתגלה בקברים, שכונו "ווקאס" guacas)) על ידי הכובשים. הזנו, לצד הטיירונה, שהוזכרו לעייל, היו השבטים הראשונים שמשכו את תשומת הלב הספרדית אל זהב.

שבטים ותרבויות אחרות

* הנריניו (Nariño culture) חיו בדרום-מערב קולומביה בין 800 ל-1500 לספירה והושפעו מאד מהאינקה. הם יצרו קרמיקה. משובחת להפליא.

* הטומאקו (Tumaco) חיו בחוף האוקיינוס השקט והיו אחת העתיקות בקולומביה. הם מתוארכים למאה ה-10 לפני הספירה וידועים בקרמיקה הארוטית שלהם, המוסברת בפולחן פוריות. הם הושפעו על ידי תרבויות אמריקה התיכונה.

נושאי תרבות סן אגוסטין הגיעו לשיא פריחתם בשנים 300-800 לספירה. הם הותירו אחריהם פסלים מונוליתיים רבים, שראשיתם במאה ה-33 לפני הספירה ושיאם במאה ה-7 לספירה. הם הגיעו לדרגת התפתחות גבוה בחקלאות, קרמיקה, צורפות ופיסול. בנקרופוליס של סן אגוסטין ניכר מגוון רב בממצאים, דבר שגרם לחוקרים להציע שהוא היה מרכז פולחני לתרבויות שונות.

ראו באתר זה: מראה מקום – סן אגוסטין

.האינקה מפרו הרחיבו את האימפריה שלהם עד החלק הדרומי- מערבי של המדינה.

ראו באתר זה: תרבות האינקה

להמשך קריאה: קולומביה הקולוניאלית ומלחמות העצמאות

הערות

[1] למעשה נותרו בקולומביה שלושה אתרים ארכיאולוגיים מרשימים: סאן אגוסטין, טיירהדנטרו ו"העיר האבודה" סיודאד פרדידה Ciudad Perdida)).

[2] Conquista i descubrimiento del nuevo reino de Granada de las Indias Occidentales del mar oceano, i fundacion de la ciudad de Santa Fe de Bogotá, …

[3] אנקומיינדה  היה מוסד משפטי וחברתי-כלכלי ספרדי שלפיו קבוצת בני אדם הצטרכה לגמול לאחרים באמצעות עבודה, מוצרים או אחרים, על ה"חסד" או "טובה" שקיבלה מהם – בדרך כלל, חסות וחינוך.

החל מן המאה ה-16 (חוקי בורגוס משנת 1512 ו"החוקים החדשים" משנת 1542) אנקומיינדה הייתה כלי לקולוניזציה, שאומץ על ידי הספרדים בימי כיבוש דרום אמריקה וכיבוש פיליפינים. באמריקה כגרסה של הארגון שהתקיים באירופה, ה"אנקומיינדה" קיבלה תכונות מיוחדות חדשות. ה"אנקומיינדה" הקולוניאלית הייתה שטח מסוים עם קבוצה של ילידים שחיה בו ושנמסר לכמה מתיישבים ספרדים, המכונים "אנקומנדרוס" (encomenderos), על מנת לנהל אותם ולהביאם לדת הנוצרית. האנקומיינדה היה במקרה זה מוסד שנועד לחזק את הקולוניזציה של השטחים החדשים, באמצעות שיעבוד פיזי, נפשי ודתי של האוכלוסיות הילידיות הפרה-קולומביאניות.

[4] "Calima Darién Archaeological Museum: 10,000 Years of History." Colombia. (retrieved 1 Dec 2011)

[5] https://fr.wikipedia.org/wiki/Culture_Tumaco-La_Tolita