קולומבוס וגילוי אמריקה

כתב: גילי חסקין

‏יום שישי 10 נובמבר 2017

תודה לגדעון ביגר על הערותיו והארותיו.

קובץ זה רלוונטי מאד לטיול באמריקה התיכונה, לטיול באיים הקריביים, לטיול בדרום אמריקה, לטיול בספרד, לטיול בפורטוגל ובמיוחד לטיול באיים האזוריים.

ראו גם באתר זה: דרום אמריקה – המלצות לקריאה.

ראו קודם, באתר זה: עידן הגילויים הפורטוגליים; האימפריה הפורטוגלית.

ההיסטוריון והסופר הרומי לוקיוס אנאוס סנקה ( Lucius Annaeus Seneca)  כתב:: "יום יבוא, בעוד שנים רבות והאוקיינוס ירפה את השרשרת ההדוקה, ויבשה ענקית תתגלה לעין; ואז תחשוף טיפיס עולמות חדשים ותול לא תהיה עוד האחרונה בקצווי הארץ" (סנקה, "מדיאה").

בשעה שהמלך ז'ואאו השני היה שקוע רובו ככולו בהגשמת התוכניות להקפת אפריקה, יצא קולומבוס אל אסיה ובדרך גילה את היבשת החדשה.

קולומבוס נחשב למגלה אמריקה אף שהוא לא היה האירופאי הראשון שהגיע ליבשת – הראשון היה כנראה הסוחר הוויקינגי ביארני הריולפסון (Bjarni Herjólfsson), שבעקבות המידע שלו התיישב  לייף אייריקסון (Leifur Eiríksson) , בניו פאונלנד שביבשת החדשה[1].

ראה באתר זה: הוויקינגים.

כפי שסקרנו בקובץ עידן התגליות הפורטוגלי, המיתוס האירי והאיסלנדי מספר על נזיר בשם ברנדן (Saint Brendan), שמכונה "הנווט"  שנודע במיוחד במסע שערך במאה השישית   ל"אי המבורך" ("Isle of the Blessed,"), שנקרא גם Saint Brendan's Island ונמצא ממערב לאיים הקנריים. יש הרואים בו רואים בו סימנים שהגיע ליבשת אמריקה.

הדעות חלוקות גם אם באמת מדובר במסעות ימיים של אדם אחד או במספר מסעות של מספר כמרים שונים שהתאחדו לייצג דמות של גיבור מקומי אחד. כמו כן, קיימים המיתוסים שרווחו בתרבויות הקדומות של אמריקה, על אל לבן עור ומזוקן שבא מן הים וחזר אליו.

מי גילה את "העולם החדש"? לכאורה התשובה לשאלה זו היא פשוטה. לכאורה ניתן להשיב עליה ללא היסוס – קולומבוס. אין ספק שהוא האירופאי הראשון שבעקבות גילוייו החלנ נתיישבות של אירופאים ב"יבשת החדשה" ונוצרו הקשריםשקיימים עד היום בין אמריקה  לשאר העולם.  אבל האם באמת גילה עולם חדש?

בין השנים 1503-1492 ערך קולומבוס ארבעה מסעות אל מעבר לאוקיינוס. אך מנקודת מבטו, באף אחד מהם לא "גילה" למעשה את העולם החדש, אלא דווקא את המחוזות הגיאוגרפיים של העולם הישן. קולומבוס הלך בעקבות נתיב שהציעו לו מקורות של ימי הבינים, שהיו המידע הטוב ביותר לתקופתו ואילו הצליח להשיג את מטרתו המוצהרת, היה מאמת אותם. אומץ לבו התבטא בכך שיצא למסע ישיר לארצות "ידועות", בכיוון ידוע, אך בלי לדעת מה יהי אורכו של המסע.

למעשה, מעולם לא ידע קולומבוס כי הגיע ליבשת חדשה  וסבר עד יומו האחרון כי מצא את הנתיב הימי להודו. בעת שהראשון שהבין שמדובר ביבשת שאינה מוכרת לאירופה היה האיטלקי אמריגו וספוצ'י (Amerigo Vespucci) – ששנים רבות לאחר מכן היבשת החדשה נקראה על שמו: "אמריקה". עם זאת, האדמה שגילה קולומבוס בעת הפלגתו הראשונה מערבה היא הגילוי המתועד והמוכח הראשון של אי השייך לייבשת אמריקה על ידי בני אירופה. נחישותו להפליג אל הלא-נודע גילתה לאירופה בעת ההיא את "העולם החדש" ובכך פתחה פרק חדש בהיסטוריה של העולם וחוללה שינויים מרחיקי לכת בשתי היבשות. קולומבוס נכשל בניסיונו למצוא את הודו, אבל מצא באקראי עולם חדש ומסתורי, אשר במשך אלפי שנים "נחבא" בקצהו השני של האוקיינוס האטלנטי, אך דווקא כישלון גיאוגרפי מפואר זה, הוא אשר שינה את פני ההיסטוריה של העולם.

בשעתו, חציית האוקיינוס האטלנטי מערבה, נראתה מבצע מסוכן להפליא. היה עליו לשכנע את דורו לא רק באמיתות חישוביו אלא גם ובעיקר לגבור על הפחד שהיה טבוע בספנים, מפני הפלגה בים הפתוח. כיום אנו יודעים שההפלגה מפורטוגל להודו סביב אפריקה היא מבצע קשה פי כמה מאשר חציית האוקיינוס האטלנטי, אך לא כך נראו הדברים במאה ה-15. כדי לשכנע את השליטים לתמוך בהרפתקה שלו היה עליו להוכיח שהוא אדם מהימן. עד היום רב הנסתר על הגלוי. הוא שיקר, זייף והעלים. הוא היה איש סודי, שגילה טפח והסתיר טפחיים. הרבה דברים אינם ברורים לגביו. חלק גדול מהדברים הידועים כביכול, לא נכתבו על ידו אלא על ידי בנו דייגו[2]. אפילו על מסעו קשה ללמוד. ראשית מפני שהיה לו עניין לסלף, לשמור ולהסתיר את המידע ועל הנתיב שמצא. שנית, מפני שהיומן נערך והודפס לאחר מותו. תחילה על ידי בנו ואחר כך עלי ידי אנשים אחרים.

מכיוון שרבות האומות המבקשות להיתלות באילן גדול זה, קיימות הרבה סברות לגבי מוצאו והרקע שעליו צמח. בין הייתר, הועלתה התיאוריה שהוא צאצא של יהודים מומרים מספרד, שהיגרו לאיטליה. התומכים בה מחפשים ומוצאים אין סוף רמזים, ליהדותו, כביכול, אך היא אינה ניתנת להוכחה.

היו שניסו להוכיח כי הוא היה פורטוגלי, אירי או אפילו סקנדינבי. אולם, סביר יותר להניח שעשה את עשרים וחמש שנותיו הראשונות בגנואה, העיר שאליה התייחס כ "אותה עיר אצילה ואדירה לחוף ימים". בימי נעוריו היתה מרכז משגשג לבניית אניות וליוזמה ימית. ציירי המפות שלה חלשו על שוק מפות הפורטלאנו (מילולית: מדריכי נמל") בים התיכון המערבי[3]. הוא היה בן למשפחה גנואזית, בשם "קולומבו", (בפורטוגלית נקרא "Colom", בספרדית “Colon  והצורה הרווחת Colombus, היא הגרסה הלטינית שהוא עצמו, לא השתמש בה לעולם). היתה זו משפחה של אורגים, לאו דווקא מהחברה הגבוהה שבעיר.

קולומבוס כמו רבים מבני דורו, עלה בגיל צעיר על אנייה, כדי ללמוד את מקצוע הספנות. במשך שנים שירת על סיפונן של אניות גנואזיות ואולי אף על אניות של שודדי ים. בשנת 1476 הוא טעם טעימה ראשונה מן האוקיינוס האטלנטי, תרתי משמע, מכיוון שספינת המסחר עליה שהה הותקפה והוטבעה מול חופי פורטוגל, על-ידי פיראטים צרפתיים. קולומבוס הצליח להגיע על גבי משוט, אל כף ויסנטה (Capo Vicente) , סמוך לבית הספר הימי אשר בסרגש  (Sargesh).  טופל על ידי הצוות ויצא לליסבון, לעבוד בחנות מפות, יחד עם אחיו ברתולמאו.

כך קרה שאדם שקיבל את הכשרתו בגנואה, נקלע אל מעצמה ימית אחרת. בפורטוגל מצא את מקומו. הוא למד קרוא וכתוב (לכן כנראה, מעולם לא כתב איטלקית, אלא קסטיליינית, שזורה במילים פורטוגליות. שם כנראה נשבה בקסם הסקרנות הגיאוגרפית.  הניסיון שצבר בהפלגות על אניות באוקיינוס והפלגותיו באניות סוחר בים התיכון היו באותה תקופה השילוב הטוב ביותר להכשרה ימית בכלל, ולהתנסות בניווט בפרט. כך שהיה מצויד בניסיון גנואזי וחמוש ניסיון פורטוגלי ועשיר ביידע גיאוגרפי שליקט ברעבתנות מספרים רבים שקרא, התחיל קולומבוס, לחלום על התהילה שישיג אם ימצא נתיב ימי חדש להודו.

בן גנואה זה, שהיה תוצר מובהק של תרבות הרנסנס האיטלקי, ועל פי הכשרתו ומקצועו כספן וכשרטט מפות, הכשיר את עצמו במשך שנים ארוכות לתכניתו הנועזת – חציית האוקיינוס האטלנטי – "ים החשיכה" המסתורי אל אסיה. בתקופה זו השתתף קולומבוס בכמה מסעות ימיים. באחד מהם הפליג אל חופה המערבי של אפריקה ועבר את קו המשווה, אל מחציתו הדרומית של כדור הארץ. במסע אחר ייתכן שהגיע צפונה עד איסלנד. באחד הספרים שקרא כתב קולומבוס בשולי הדף את ההערה הבאה:  "הייתי מתחת לקו המשווה בשטח פורטוגלי, ולכן אני יודע כי טועים הם באומרם שאין האזור יפה למושב אדם…[4]"

בשנת 1479 נשא קולומבוס לאשה פורטוגלית ממוצא איטלקי, פֶלִיפָּה (Felipa) , שאביה היה יורד-ים מוכשר וגילה למעשה את איי מַדְייֵרָה שנמצאים מערבית לחופי אפריקה, ואף היה בעליו של אי אחד בתמורה לכך. הוא מת עוד כשפליפה הייתה ילדה קטנה וחלק מעיזבונו כלל מפות מפורטות של האזור כולל זרמי אוויר וזרמי ים. רכוש חשוב זה היה כעת בבעלותו של קולומבוס. אשתו הטרייה ילדה לו בן בשנת 1480, דְיֶיגוֹ (Diego) ומתה כשהוא עדיין ילד קטן.

דומה כי מעולם לא יצא מגלה עולם למסעו בצורה כה שיטתית ומדעית כפי שהכין קולומבוס את "היוזמה להודו", שלו. מלא באמביציה, למד קולומבוס לטינית, פורטוגזית וקסטיליינית. מבין הספרים שקרא קולומבוס מצויים בידי החוקרים חמישה. מספר ההערות שרשם בשוליהם מגיע לכ-2,125!

הוא קרא הרבה על אסטרונומיה, והיסטוריה, כולל עבודותיו של תלמי Claudius Ptolemy)), שכבר במאה השניה לספירה, חישב את היקפו של כדור הארץ ושרטט במפותיו קווי רוחב וקווי אורך. הוא קרא את ה"היסטוריה של הטבע" שכתב פליניוס הזקן[5] (Gaius Plinius Secundus, 23 – 79)  ואת ספרו של האפיפיור פיוס השני (Pope Pius II), Historia Rerum Ubique Gestarum. (היסטוריה של הדברים הראויים לזכירה שאירעו בזמני"), שהוא סיכום של החשיבה הגיאוגרפית של אז. מספר זה ליקט תיאורים מפתים על סין.

קולומבוס הושפע מאד מ"דימוי העולם "”Imago Mundi – גיאוגרפיה של העולם, ספרו של הקרדינל והאסטרולוג הצרפתי פייר דאילי (Pierre d'Ailly), שטען בעקבות אריסטו, כי "היום איננו גדול בין הקצה המערבי של אירופה לחלק המזרחי של הודו". הספר נכתב עוד לפני תחייתה הנרחבת של מורשת תלמי באירופה הנוצרית. קולומבוס תמצת טיעונים המופיעים בספר בדבר אורכה של אסיה והשטח שלה במזרח, ועל רוחבו של האוקיינוס המערבי. הוא הדגיש את המשפט: " כי ידוע בעליל שאפשר לעבור את הים הזה בימים אחדים אם הרוח טובה"[6].

כמו כן, קרא בשקדנות את ספרי המסעות המופלאים למזרח, בעיקר ספר המסעות של מרקו פולו מאמצע המאה ה-13 וספר המסעות של סייר ג'ון מנדוויל ) (Sir John Mandeville מאמצע המאה ה- 14 [7].  תיאורים שהשפיעו רבות על דימינו הגיאוגרפי של קולומבוס, כאשר חיפש בים הקריבי את סין ואת יפאן.

ראו באתר זה: מרקו פולו.

אכן, בימי הבינים האמינו כי כדור הארץ הוא שטוח. אולם במאה ה-15, בעקבות תחיית המדעים הקלאסיים, שבו הקוסמוגרפים של אירופה ולמדו שכבר פיתאגורס ‏(582 לפנה"ס בקירוב- 496 לפנה"ס בקירוב), הפילוסוף והמתמטיקאי היווני, טען שהארץ היא עגולה ואפלטון (427-347 לפנה"ס, בערך), בדיאלוג "פיידון", כתב ש"בעיני המתבונן בה מלמעלה, יהיה מראה הארץ כמראה כדור". הפילוסוף אריסטו (384-322 לפנה"ס) אימץ את הטענה שהארץ היא כדור עגול וקבע כי ביחס ליקום כולו היא קטנה מאד. הגילוי כי הארץ היא כדור עגול הוא אחד הגילויים החשובים ביותר שמורשת העולם הקלאסי העניקה לעולם המודרני.

הגיאוגרף, ההיסטוריון והפילוסוף הרומי סטראבו (64 לפנה"ס – 19 לספירה) טען ש"יכול אדם להקיף בהפליגו בים סביב סביב את הצד המזרחי של הארץ הנושבת, הלא היא הודו". בדרך זו יצר סטראבו דימוי גיאוגרפי מהפכני של העולם, שניתן להקיפו מקצה עד קצה. במאה הראשונה לספירה יצר הפילוסוף לוקיוס אניאוס סנקה, ועד דימוי של עולם פורה ביותר, אשר השפיע על הגיאוגרפיה של הרוח. בתחילתה מערכה השניה, בטרגדיה של מדיאה, שרה המקהלה על כך שבדורות הבאים "האוקיינוס יגלה עולמות חדשים וטולה (איסלנד) לא תהיה הארץ הרחוקה ביותר", הידועה לבני אדם. פליניוס הזקן, בספרו "היסטוריה של הטבע", טען טענה מהפכנית ביותר, שכדור הארץ מיושב כולו"[8]. תלמי, איש המדע המצרי-הלניסטי, בן המאה השנייה לספירה, היה האסטרונום הבולט ביותר של זמנו ונחשב לאחרון האסטרונומים הגדולים של העולם הקלאסי, דחה את התפישה המסורתית של עולם מוכר המוקף על ידי אוקיינוס עצום וטען שבקצה המזרחי של אסיה, לא נמצא אוקיינוס, אלא "ארץ בלתי נודעת". עד לאותו ה זמן, בדמיון הגיאוגרפי של העולם הקלאסי נתפסה "הארץ הנושבת" (Oikoumene), כאי קטן באוקיינוס. תלמי כפר בדימוי הזה ובמקומו הרחיב את תחומי העולם הנודע. במשך כל ימי הבינים היו תפישותיו של תלמי בגיאוגרפיה ובאסטרונומיה ידועות במערב רק באמצעותם של מלומדים ערבים, אבל בראשית המאה ה-15 תורגם ספרו "גיאוגרפיה" ללטינית וחולל מיד תמורה מכרעת בתודעה הגיאוגרפית של אירופה. לא היה אפוא חידוש בטענתו של קולומבוס, שניתן להלכה, להקיף את כדור הארץ ולהגיע אל המזרח, בהפלגה מערבה.

בשנת 1480 עבר קולומבוס עם משפחתו מליסבון למדירה, אי באוקיינוס האטלנטי מול חופי אפריקה, אשר שימש תחנה מרכזית למסחר ולהפלגות הפורטוגליות לאפריקה. לפרנסתו התקיים ממסחר ומהפלגות. הוא נפגש עם מלחים רבים שהפליגו באוקיינוס ושמע מפיהם סיפורי מלחים המעידים על סימני חיים המגיעים מיבשה לא ידועה ממערב.

החידוש בתפיסתו  של קולומבוס, הוא שהמעבר הזה מערבה להודו, הוא דבר אפשרי. אמונתו, שהתבססה על תיאוריה מפורטת שחיבר הקוסמוגרף הפלורנטיני פאולו טוסקנלי (Paolo Toscanelli), היתה  לאמיתו של דבר, מבוססת על כמה טעויות קולוסליות.

הוא טעה, טעות עצומה, בחישוב של היקף כדור הארץ. מכול האומדנים שהכיר, הוא בחר את הנמוך ביותר, שהיה קטן בשליש מן ההיקף האמתי של כדור הארץ ומכאן הוא חישב את גודלו של האוקיינוס המערבי, קטן בהרבה ממה שהוא באמת.

ידוע היה כבר בתקופתו של קולומבוס, כי העולם הוא בעצם כדור ספיראלי. לכן התקבל על הדעת שניתן תיאורטית לחצות את האוקיינוס הגדול ולהגיע להודו ולסין. עד כה, איש לא העז לקחת על עצמו אתגר מסוג זה.

קולומבוס האמין שהמרחק הימי שיהא עליו לחצות, לפני שיגיע ליבשת אסיה, אינו כה גדול. היה לקולומבוס נוח לבחור למטרותיו את הדעה השגויה, שגרסה כי היבשות הידועות באותה תקופה (אירופה, אפריקה ואסיה), כיסו כשני שליש משטחו של כדור הארץ. מה שמותיר רק כשליש למרחק הימי שעליו לחצות. כמו כן, קולומבוס העריך את רדיוס כדור הארץ כקטן יותר מגודלו בפועל. מה שבסופו של דבר הסתכם במרחק ימי של כ-4500 ק"מ (פחות מרבע מהמרחק האמתי שהיה עליו לחצות, כדי באמת להגיע לאסיה. עמו כן, אימץ את  האקסיומה שיוחסה לאריסטו, שאפשר לעבור את המרחק מספרד להודו, בזמן קצר יחסית.

הוא חישב את גודלו של האוקיינוס המערבי, קטן בהרבה ממה שהוא באמת. טעות זאת הסתמכה כנראה, על פסוק בכתבי הקודש, בספרים החיצוניים: בחזון עזרא נאמר: 'ביום השלישי ציווית על המים להיקוות בחלק הארץ השביעי וששת החלקים הייבשת ד', 41). לפיכך, חייב האוקיינוס להיות צר[9].

מאז התנצרות רומא, האמינו באירופה כי הגיאוגרפיה צריכה להאיר ולהצדיק את יסודות האמונה בדבר בריאת העולם בששה ימים, קיומו של גן העדן הארצי במזרח וכדומה. במפות נוצריות חולק העולם לשלושה חלקים: אירופה, אסיה, ואפריקה, לפי בניו של נוח, שם חם ויפת. כמו כן, הוא השתכנע מהאקסיומה שיוחסה לאריסטו, שאפשר לעבור את המרחק מספרד להודו, בימים אחדים.

טעותו השלישית של קולומבוס היתה בהערכה מופרזת של אורכה של ייבשת אסיה כלפי מזרח; זו נבעה כנראה מתיאוריו של מרקו פולו, אותם הכיר היטב. לפי חישוביו, הקצה המזרחי של אסיה, צריך היה להימצא במרחק של כ-7000 ק"מ מאירופה, בעוד שיפן נמצאת במרחק של כ-20000 ק"מ מערבית לאירופה. לכן, כשהגיע לאיים הקריביים התאים מיקומם בדיוק לחישוביו לגבי המקום שבו צריכה להימצא יפן. אם כך, ההישג הגדול של קולומבוס, היה מבוסס על טעויות ענקיות.

לבד מהסקרנות ומתחושת השליחות הקדושה, הוא היה להוט למצוא אוצרות. הוא קרא בספרו של ד'אילי, את הקטעים המתארים את הזהב, הכסף ואבני החן אותם קיווה למצוא בחופי אסיה.

קולומבוס היה מוכן לקחת על עצמו את האתגר, שנראה היה כעלול לגרום למותו – להפליג מערבה כדי להגיע למזרח. הוא חיפש ממשלה שתיאות לממן את ההרפתקה הזאת, אבל הממשלות של ערי המדינה האיטלקיות גנואה וונציה דחו את הצעתו.

חשוב לציין כי באותה תקופה כבר היה קשה מאד לנסות ולערוך מבצע כזה כשהוא כולו יזמה פרטית. העידן של ברינדן האירי, אריקסון האיסלנדי ואולי גם ספן פיניקי מיתולוגי, היו נחלת העבר. חסות של מעצמה היה תנאי הכרחי למסע כזה. רק כוח צבאי, כלכלי ופוליטי של מדינה, יכול יהיה להבטיח שתגלית גיאוגרפית כלשהי תהיה תחילתו של תהליך מתמשך ולא אפיזודה. במאה ה-15, התגליות הגיאוגרפיות היו ענף של פעילות ממלכתית.

חמוש בנתונים גיאוגרפים ובתחושת שליחות, יצא קולומבוס לחצר המלוכה הספרדי. שם הציע קולומבוס את שירותיו למלכים הקתוליים פרדיננד החמישי (1452-1516) ולמלכה איזבלה (1451-1501). אך בית המלוכה היה עסוק באותה עת בהכנות למלחמה בגרנדה, המעוז המוסלמי האחרון בספרד, והעביר את בקשתו של קולומבוס לוועדת מומחים. כך נשאר עניינו תלוי באוויר: ועדת המומחים לא קיבלה החלטה, וקולומבוס קיבל בינתיים קצבה קטנה מהמלך הספרדי.

אז החליט קולומבוס לחזור לפורטוגל, על מנת לנסות שוב לעניין את בית המלוכה בהצעתו, לתמוך בו ולעזור במימון המסע. הוא כתב למלך מסביליה וביקש כי ירשה לו לחזור, וכי יבטיח שלא ייאסר בגלל חובות שהשאיר אחריו.

הוא אמנם נדחה שם ב-1484-1485 אך החליט לנסות את מזלו שוב. מסופר שקולומבוס הציב אתגר בפני אנשי חצר המלוכה הפורטוגלי ואנשים מכובדים אחרים – להעמיד על השולחן ביצה קשה. ניסיונות להעמיד את הביצה הקשה על אחד מקדקודיה לא צלחו כמובן. או אז הראה קולומבוס את הפתרון הפשוט לבעיה. הוא חתך בסכין את בסיס הביצה ויצר לביצה הקשה בסיס שטוח שאפשר להניחה באופן יציב על השולחן. מאז נודע הכינוי "ביצת קולומבוס" לתיאור בעיה שנראית מסובכת למעשה, אךהפתרון שלה הוא פתרון פשוט ומתבקש על הדעת[10]. יש הטוענים שהסיפור הזה התרחש לאחר שחזר ממסעותיו והחכמים טענו שזה היה דבר פשוט לעשות ואז הביא את הביצה…

יועצי בית המלוכה העריכו נכונה כי חישוביו של קולומבוס שגויים וכי המרחק הימי שעליו לחצות גדול הרבה יותר מכפי שהציג. המרחק היה אף גדול יותר משהם עצמם חישבו! בעצתם סירב המלך ז'ואאו השני, לממן את המסע. קולומבוס הגיע לפורטוגל מאוחר מדי. הוא נדחה קודם כל מפני שמשאביה של פורטוגל היו שקועים עמוק, בחיפוש הנתיב הדרומי-מזרחי להודו. לא היתה להם שום סיבה אמיתית לנסות רעיון כמו של קולומבוס, שנראה בשעתו כמטורף.  קולומבוס לא יכול היה להגיע לליסבון בעיתוי גרוע יותר. הוא ואחיו ראו את הקרוולות של ברתולומאו דיאש נכנסות לנמל , לאחר שעברו את כף התקווה הטובה ובשרו שמצאו מעבר פתוח להודו. הצלחתו של דיאש חיסלה את התעניינותו של המלך בקולומבוס וברעיונותיו.

אחיו ברתולומאו נסע לאנגליה וניסה לעורר את התעניינותו של הנרי השביעי, ללא הצלחה וכך במקרה של שארל השמיני, מלך צרפת. הוא הגיע אליהם מוקדם מדי. אנגליה וצרפת היו עסוקות בבעיות הפנימיות שלהן והחלו להתאושש ממלחמת מאה השנים ולא היה להן עניין מיוחד להתפשט אל מחוץ לאירופה.

כריסטופר קולומבוס עזב את פורטוגל ופנה לקסטיליה. לאחר דיונים מעמיקים, קבעה ועדת המלומדים בספרד, בדומה לזו שבפורטוגל, כי קולומבוס שגה לגבי חישוביו וב-1491 דחתה אף את הצעתו. למזלו של קולומבוס הושלמה הרקונקיסטה ב-1492, עם כיבוש גרנדה, ונוכח אוצרות המוסלמים שנמצאו שם שינו מלכי ספרד את החלטתם והסכימו לתת את ברכתם למסע. יתכן שנענו לו גם כדי להתגרות מעט בפורטוגל, המדינה האחות וגם המתחרה.

כך, לאחר דחיות מרובות, יצא קריסטובל קולון (כפי שנקרא בספרד), אל מסעו ההיסטורי המפורסם. מעבר לשלוש ספינות, שניתנו לו על ידי מלכי ספרד, הממון למסעו ההיסטורי לא נתרם מקופת המדינה. קולומבוס גייס כסף מסוחרים גנואזים ויהודים מומרים. כך שלמלכי ספרד לא היה מה להפסיד. ישנה אגדה המספרת כי איזבל תרמה את תכשיטיה הפרטיים. זו אגדה שנועדה לקבע תקדים שהכסף למסעות הספרדיים, הגם שיקבלו את ברכת המדינה, ימומנו מכיסים פרטיים.

קולומבוס היה בן 41 כשזכה בהזדמנות להגשים את יוזמתו הגדולה וכבר היה לו ניסיון רב הוא הפליג תחת דגל פורטוגל מן החוג הארקטי ועד לקוו המשווה ומין הים האגאי לאיים האזוריים. כמו כן הפליג בכמה מסעות אל אלמינה, תחנת המסחר הפורטוגלית המשגשגת בחוף הזהב שבמפרץ גיניאה – גאנה של ימינו.

ראו באתר זה: טיול בגאנה.

לפי יומנו של קולומבוס, הוא הצטווה לצאת למסעו רק לאחר שהממלכה טוהרה מיהודים.  המלכים הקתולים שיגרו אותו כעת אל ככופריה של הודו,  למען "המרתם של דתנו הקדושה". שהרי האכזבה מכישלונם של הנוצרים לעקור את הכופרים מהקבר הקדוש בירושלים, השפיעה על מאמציהם לעבר עובדי האלילים שבאסיה..

קולומבוס יצא לדרכו ב-6 לספטמבר 1492 , בראש שלוש ספינות: סַנְטָה מַרִייָה (Santa Maria), נִינָה (Niña) ופִּינְטָה (Pinta). ככל הידוע לנו, שתים מן הספינות – פינטה וניניה היו קרוולות – ספינות קלות שפותחו במאה ה-15 על ידי הפורטוגלים והמיוחד להם היה השילוב של מפרשים מרובעים ומפרשים משולשים. את המפרש המשולש, המאפשר תמרון גם בזווית לכיוון הרוח, העתיקו הפורטוגלים מן המוסלמים. אלה היו האניות הנוחות ביותר למסעות התגליות של הפורטוגלים לחופי אפריקה. האנייה השלישית –  סנטה מריה – היתה אניית משא גדולה וכבדה שנשאה את מרבית המצרכים והציוד.

הוא  לא היה הראשון שהפליג מחצי האי האיברי מערבה, לעבר המזרח. מאתיים שנה קודם לכן, ב-1291, יצאו לדרך שני אחים גנואזים בשם ויואלדי (Vivaldi), בדיוק לאותה מטרה; למצוא את הדרך הימית להודו, הם הגיעו אל חופי אפריקה ושם אבדו עקבותיהם. במאה ה-15 קדמו לו ז'ואאו אפונסו דה אסטריטו  (João Afonso do Estreito), ושותפו הפלמי פרנאו דולמו (Fernão Dulmo), שב-1487 יצאו מערבה, בברכת המלך ז'ואאו השני, אל האי האגדי אנטיליה (Antillia), שהפורטוגלים קראו לו "שבע הערים" (Cete Cidades)[11]. הם הפליגו מהאיים האזוריים מערבה, בקוו הרוחב העליונים המיתי ועקבותיהם אבדו בים.

כתשעים איש יצאו לדרך במסע הראשון ובהם יהודי שהתנצר זה מכבר בשם לואיס דה טורס (Luis de Torres), ייתכן שנולד בשם יוסף בן הלוי העברי ונחשב ליהודי הראשון שדרך על אדמת העולם החדש. הוא צורף למשלחת כדי לשוחח בארמית ובעברית עם צאצאי עשרת השבטים האבודים, למקרה שייפגשו עמם[12].

קולומבוס היטיב להכיר את הרוחות בים. סביב אזור קו המשווה, נעים הרוחות במסלול מעגלי. מדרום לקו המשווה הרוחות נושבות ממזרח למערב, נגד כיוון מחוגי השעון. מצפון לקו המשווה הרוחות נושבות בכיוון ההפוך, ממערב למזרח עם כיוון מחוגי השעון (חוק קוריליוס)[13]. נתיבים ימיים אלו המקשרים את אירופה עם העולם החדש יהפכו בעתיד לנתיבי מסחר ענפים, והרוחות ששלטו בנתיבים אלו ישאו את הכינוי "רוחות המסחר". במקום לבחור בנתיב ישר, מערבה מספרד, הפליג תחילה דרומה, לאיים הקנריים וכך נמנע בחכמה מהרוחות המערביות של צפון האוקיינוס האטלנטי. אחרי שבוע של "הפלגת מבחן", פנה מערבה, כשהוא מנצל את הרוחות הצפון-מזרחיות, הקבועות בעונה זאת. הוא האמין שבאותו קוו רוחב בדיוק נמצאת צ'יפאנגו (יפאן).

משקבע קולומבוס את נתיבו, היתה ההפלגה קלה. האניות נעו במהירות ברוח גבית. שייטי מפרשיות בימינו מסכימים שגם אחרי מה שנלמד בחמש מאות השנים האחרונות, אי אפשר היה לבחור בנתיב טוב מזה שבחר קולומבוס. ההיסטוריון סמואל אליוט מוריסון  (Samuel Eliot Morison 1887 –1976)), בספרו "אדמירל ים האוקיינוס" (Admiral of the Ocean Sea) זוקף זאת לאינטואיציות של קולומבוס[14].

ב-5 לאוקטובר נצפו לראשונה ציפורי חוף בשמיים. לאחר 33 יום בים, אחרי מסע שנמשך בסך הכול חמישה שבועות ובמהלכו כמעט מרדו בו אנשי הצוותים, כשהוא מרגיע אותם, לעתים בהבטחות שווא, כי הם קרובים למחוז חפצם, בשעה 02:00 לפנות בקר, ב-12 באוקטובר 1492, הכריז הצופה התורן "יבשה, יבשה". המשלחת הגיעה  ליבשה ועגנה בחוף שלימים יקרא לו קולומבוס "סַאן-סַלְבָדוֹר" (המושיע), באיי בהאמה של ימינו. בני המקום, על פי יומנו של קולומבוס, קראו לאי "גוואנהאני" (Guanhani).

ילידי המקום, בני שבט טַאייְנוּ (Taino), קיבלו את פניהם בשלום. קולומבוס ואנשיו התפלאו מאורח חייהם התמים. לא היו ביניהם מעשי גניבה ומרמה ואף אחד מהם לא נשא נשק. קולומבוס שהיה משוכנע שהגיע להודו כינה את המקומיים "אִינְדִיאַנִים" (Indians).

הוא לקח עמו כמה מבני המקום, שהובילו אותו אל קובה בסוף אוקטובר. אם כי בשלב זה לא הקיפו את האי ולא ידעו שהוא אי. הוא חשב שקובה היא חלק מייבשת אסיה עצמה ושוכנת סמוך ל"קתאי", הלוא היא סין. לכן, מיד עם הגיעו לאי זה, שיגר איגרת לחאן הגדול של סין. למרבה אכזבתו, שב נושא המכתב משליחותו ובישר לו כי כל מה שמצא היה כפר נידח. הוא לא ראה את האוצרות האגדיים של המזרח, עליהם סיפר מרקו פולו.

אחת התגליות החשובות, שלא יכלו כמובן לדעת עליה, היא עישון הטבק. לאחר שהגיע לחופי קובה, שלח קולומבוס את דה טורס עם אחד המלחים ליבשה, ב-2 בנובמבר 1492 ליצור קשר עם בני המקום, לחקור את הארץ ולאסוף מידע השניים התקבלו בסבר פנים יפות בכפר אינדיאני שם שהו ארבעה ימים, והיו האירופאים הראשונים להיחשף לעישון הטבק. המלח שירד לחוף עם דה טורס, רודריגו דה חרס (Rodrigo de Jerez), הביא עמו מאוחר יותר את מנהג העישון חזרה לספרד ונכלא על כך, על ידי האינקוויזיציה למספר שנים.

פִּינְזוֹן (Pinzon), מפקד הספינה "פינטה", שמע מאחד המקומיים כי קיימת כמות גדולה של זהב באחד האיים ולכן החליט על דעת עצמו להיפרד מהמשלחת ולהפליג מזרחה. שתי הספינות הנותרות המשיכו בכיוון דרום-מזרח וגילו את הגדול שבקבוצת האיים האַנָלִיטִיִים, האי הִיסְפַּנְיוֹלָה (La Española). שבו שוכנות כיום האיטי והרפובליקה הדומיניקנית. שם, באספניולה, הם התעכבו  לזמן מה וחקרו את המקום, שנראה מבטיח. הם נתקלו בילידים מסבירי פנים. הילידים ענדו תכשיטים מזהב שהפיקו בנחלים ועוררו בספנים הספרדים תקוות גדולות. שם ננטשה ה"סנטה מרייה", מכיוון שבערב חג המולד עלתה על שרטון. למקומות בהם כף רגלו דרכה, הדביק קולומבוס שמות נוצריים, הנושאים את חותם אדיקותו הדתית: סנטה מריה דה גוודלופ, סנטה מריה דל מונסרטה, סן חואן בטיסטה ועוד). בני שבט הטאיינו עזרו לקולומבוס וצוותו להקים שם מחנה קטן בשם "לַה נַבִידַד" (“La Navidad” – המולד בספרדית). במחנה השאיר קולומבוס 39 מאנשי צוותו, ביניהם דה טורס. חבורה זאת היוותה למעשה התנחלות ראשונה של אירופאים בעולם החדש, לפחות מאז התנחלות הוויקינגים בוינלנד.

אחרי חגיגות תחילת השנה האזרחית החדשה יצאו קולומבוס ואנשיו ב-4 לינואר במסע חזרה לאירופה כשהם על סיפונה של הנינה. להפתעתם הם פגשו יומיים לאחר מכן את הפינטה שחברה אליהם ללא מטען של זהב. גם בדרך חזרה האיר להם המזל פנים. קולומבוס בחר לחזור בנתיב צפוני מן הנתיב שבו הפליג מספרד. בדיעבד התברר שנתיב זה הוא כמעט הנתיב היחידי המאפשר להפליג מאמריקה לאירופה, הודות לכיווני הרוח וזרמי הים.

במהלך חזרתם לאירופה פקדה אותם סופה ושתי הספינות נפרדו שוב. קולומבוס הצליח לעגון עם הנינה באיים האזוריים. על סיפון האנייה כתב לפרדיננד ואיזבל, דרך פקיד המלכות סנטאנחל (Santangel), מי ששכנע את פרדיננד ואיזבל לתמוך במסע, מכתב שנכתב ספרדית, נדפס בברצלונה ב-1 באפריל 1493, תורגם ללטינית והודפס ברומא, בחוברת של שמונה עמודים ונהייתה לרב מכר. הדו"ח שלו לא הביע שום ספק שאכן הגיע להודו.

בשל סערה נוספת הוא נאלץ לפנות ולעגון בחופי פורטוגל במקום בספרד. לפי גרסה אחרת, רצה להתגאות בתגליתו. השלטונות הפורטוגלים לא ראו בעין יפה את העובדה שיצא למסע תחת חסות ספרדית וגם חזר בשלום. קולומבוס עוכב שם לזמן קצר. הם חקרו אותו אך לא התרשמו שיש בהישגיו משום מקור לדאגה. הם לא האמינו לו שהגיע למזרח הרחוק, לכול היותר, כך סברו , גילה כמה איים באוקיינוס האטלנטי. גם הילידים שהביא עמו מהיספניולה, לא נראו כילידי המזרח הרחוק.  הוא הגיע לספרד באמצע חודש מארס. עת סיפור מסעו המוצלח כבר נודע ברבים והפכוהו לדמות לאומית נערצת. הגעתו לספרד הייתה מתוזמנת כראוי, כי מספר שעות אחריו הגיע גם פינזון על סיפונה של הפינטה, שנחשבה אבודה. הוא כנראה חשב שהנינה יחד עם קולומבוס טבעה במצולות הים ושכל התהילה תיפול בידיו.

קולומבוס הציג בפני חצר בית המלוכה הספרדי את שלל מסעו שכלל: אננסים, טבק, תרנגולי-הודו ואת אותם  מקומיים, אותם שבה בכוח. למעט מה שציפה למצוא, למעט מעט הזהב שהביא עמו.

כמה גורמים הפכו את מסעו של קולומבוס להיסטורי, להבדיל מאלו שקודמים לו. האחד הוא שהצליח להשיג חסות של מעצמה והשני הוא המצאת הדפוס. המסעות על הספנים הוויקינגים שהגיעו לאיסלנד, גרינלנד וניו פאונלנד באים לידי ביטוי בסאגות, אך את אלו הכירו רק איסלנדים. לעומת זאת, חיש קל לאחר שובו, של קולומבוס, התפרסם מכתבו ברבים והמסע ההיסטורי התגבש בתודה העולמית. לפחות בזו האירופאית. כל אלו הובילו לכך שלהבדיל מהמסעות הוויקינגים למשל, שלא נמשכו יותר מדור וחצי, המסע של קולומבוס היה חוליה ראשונה במדיניות ארוכה של גילוי, התיישבות, מסחר, התפשטות ושעבוד. המסע הוויקינגי לווינלנד והמסעות האחרים שאולי היו (קצלקואטל למקסיקו ווירה- קוצ'ה לפרו) לא שינו דבר, לא באירופה ולא באמריקה (אם כי לפי המסורת המקומית, הם הביאו תרבות גבוהה ומסודרת לאמריקה). מסעו של קולומבוס, לעומת זאת, שינה את פניהן של שתי היבשות לבלי היכר ובמדה רבה גם את אלו של אפריקה.

פרשת מסעו של קולומבוס מעוררת שאלה לגבי מקומו של היחיד בהיסטוריה. ה

אם דמותו המיוחדת של קולומבוס היא שחרצה את השתלשלות האירועים?

האם בלעדיו היה קם איש אחר ומוליך את בני אירופה מערבה ומגיע מן הסתם לעולם החדש?

מה היה קורה אילו קולומבוס היה נולד, מאתיים שנה קודם לכן, חמוש באותם כישורים ובאותה אמביציה עזה?

בהיסטוריה אין מקום ל"אילו". אבל פרשת קולומבוס היא דוגמא מצוינת לשילוב המורכב של הבשלת תנאים הכרחיים ויד הגורל.

קובץ זה חולק לשנים מסיבות טכניות. להמשך קריאה: מסעותיו הנוספים של קולומבוס .

הודעות

[1] "Why Do We Celebrate Columbus Day and Not Leif Erikson Day?". National Geographic. 11 October 2015. Retrieved 12 October 2015.

[2] "Columbus, Diego. The youngest brother of Christopher Columbus". New International Encyclopedia (1st ed.). New York:

[3] לדעת היסטוריוני התקופה, היו "המפות האמיתיות הראשונות", המקור לחלק מהמידע האמין ביותר, שאפשר היה למצוא באטלסים הגדולים המודפסים, עד למחצית המאה ה-16.

[4] Djelal, Kadir, Columbus and the Ends of the Earth: Europe's Prophetic Rhetoric As Conquering Ideology, University of California Press, 1992, pp. 67–68

[5] גאיוס פליניוס סקונדוס (Gaius Plinius Secundus;. 23–79 לספירה), המוכר בשם "פליניוס הזקן", היה סופר, חוקר טבע ומפקד צבא וצי רומאי.

הוא כתב ספרים רבים, חלקם צבאיים, חלקם היסטוריים. כתביו ההיסטוריים הוערכו מאוד על ידי היסטוריונים ידועי שם כטקיטוס, פלוטארכוס וסווטוניוס. מסעותיו במסגרת הצבאית אפשרו לפליניוס לחקור ולכתוב על הארצות בהן שהה. כך למשל חקר במהלך מסעות אלה את מקורות המים החמים של באדן-באדן ואת מקורות נהר הדנובה, וכתב עליהם מאוחר יותר בספריו. הוא כתב על גאליה, ספרד, ומקומות רבים נוספים, בכללם ארץ ישראל. רוב ספריו אבדו.  כתביו היחידים ששרדו – "תולדות הטבע" (Historia naturalis): אנציקלופדיה בת 37 כרכים הנחשבת למקיפה ביותר בעולם העתיק. שם ערך את רשמיו ומסקנותיו ממסעותיו. היצירה עוסקת בין השאר בגאוגרפיה, גאולוגיה, מינרלוגיה, חקלאות, מסחר, רפואה ואמנות. משרתו האחרונה הייתה הפיקוד על הצי הרומי במיסנום, באזור מפרץ נאפולי של ימינו. רצונו לחקור מקרוב את התפרצות הווזוב , גרם לו לחצות את המפרץ עם ספינותיו ובסופו של דבר הביאו למותו.

(Pliny the Elder, The Natural History. Translated by J. Bostock and H.T. Riley. London, Taylor and Francis,1855)

[6] Russell, Jeffrey Burton 1991. Inventing the Flat Earth. Columbus and modern historians, Praeger, New York, Westport, London 1991;

[7]  מסעותיו של סר ג'ון מנדוויל ) (Sir John Mandeville הוא יומן מסע אשר הופיע בין שנים 1357 ו-1371 ונכתב לכאורה על ידי אביר אנגלי בשם סר ג'ון מנדוויל שיצא למסעות ברחבי העולם. הטקסט המוקדם ביותר ששרד נכתב בצרפתית. הספר היה פופולרי במידה יוצאת דופן לתקופה ותורגם לשפות רבות. למרות שהסיפורים בו לעתים מופרכים, ושזורים בהם אגדות ופנטזיות., הספר מתאר כנראה מסע אמיתי או לפחות מכיל סיפורים של אנשים ששבו ממסעות כאלו. על אף חוסר האמינות הספר נחשב בתקופתו כמקור מהימן ושימש ימאים ומגלי ארצות במסעותיהם.

ג'ון דה-מנדוויל חצה את הים התיכון בשנת 1322; עבר דרך אסיה הקטנה, פרס, סוריה, חצי האי ערב, מצרים העליונה והתחתונה, לוב, חלק גדול מאתיופיה, מסופוטמיה, הודו; ביקר כמה פעמים בירושלים. הוא מזכיר גם את "אמזוניה" (ארץ האמזונות). הספר כנראה מכיל עובדות וידע שנרכשו בפועל על ידי מסעות ומגורים במזרח, בעיקר בסעיפים אשר מתייחסים לארץ הקודש, דרכי הגעה לשם, מצרים, ובאופן כללי של הלבנט.

[8] אביהו זכאי,  אירופה והעולם החדש, ירושלים, אקדמון, 1993, עמ' 40-41

[9] מירי אליאב פלדון, חמש מאות שנה לגילוי אמריקה, האוניברסיטה המשודרת, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב 1992, עמ 10-23

[10] הסיפור מובא בספרו של ההיסטוריון האיטלקי ג'ירולמו בנצוני היסטוריה של העולם החדש, שפורסם ב־1565. גרסה אחרת, שהופיעה חמש עשרה שנה קודם לכן, מייחסת את הסיפור לאמן הרנסאנס האיטלקי פיליפו ברונלסקי, שלכאורה הציב את אתגר הביצה בהקשר של הקמת הכיפה המפורסמת של קתדרלת סנטה מריה דל פיורה בפירנצה, הנחשבת לאחד מהישגי הבנייה המרשימים ביותר בתקופת הרנסאנס.

[11] כיום שמו של אזור באיים האזוריים

[12] דה טורס שימש כמתורגמן למושל של מורסיה (Murcia) שבספרד, עקב שליטתו בשפות העברית, הארמית, הערבית, הצרפתית, הספרדית והפורטוגזית. אולם בעקבות גזירת הגירוש וכדי לחמוק מרדיפות האינקויזיציה נטבל דה טורס לדת הקתולית יום לפני צאתו להפלגה עם קולומבוס ב-2 באוגוסט 1492. קולומבוס קיווה כי מיומנותו של המתורגמן תביא לו תועלת באסיה כי תאפשר לו לתקשר עם סוחרים יהודיים מקומיים. אגדות רבות מיוחסות לדה טורס – בהן הקמת בית הכנסת הקרוי על שמו באיי בהאמה, הצגת המקטרת לראשונה בספרד ובעקבות זאת מאסר בידי האינקוויזיציה על מעשי כישוף (מה שקרה למעשה למלח שירד איתו לחופי קובה – רודריגו דה חרס) ומתן השם לתרנגול ההודו (Turkey) בעקבות התוכי הנזכר בתנ"ך. אתרים באינטרנט וספרים אחדים השמיטו את מוצאו היהודי של דה טורס ולחלופין כינו אותו "מתורגמן ערבי" או "מתורגמן לערבית".

[13] .כ וח קוֹרִיוֹלִיס, הנקרא גם אפקט קוריוליס, מתבטא בכך שביחס למערכת מסתובבת גופים סוטים מהתנועה בקו ישר, גם כאשר לא פועלים עליהם כוחות חיצוניים. הכוח נקרא על שם המדען הצרפתי גספאר קוריוליס, שתיאר אותו לראשונה ב-1835, אם כי עוד ב-1778 הוא הופיע בחישוביו של לפלס.

לרוב, כשמדברים על תנועה, מתכוונים לתנועה ביחס לכדור הארץ. היות שגם כדור הארץ הוא מערכת מסתובבת, יש להתחשב באפקט קוריוליס בניתוח תנועת גופים יחסית אליו, אך בדרך כלל השפעת האפקט זניחה. למשל, השפעתו של כוח קוריוליס על כיוון ירידת המים בכיור זניחה. לעומת זאת, לכוח קוריוליס תפקיד חשוב במטאורולוגיה ובחישובים ארטילריים. בהסתמך על אפקט קוריוליס, הוכיח פוקו ב-1851 כי כדור הארץ מסתובב סביב צירו (ויקיפדיה)

[14] Samuel Eliot Morison, Admiral of the Ocean Sea: A Life of Christopher Columbus,  Read Books, 2007