קובה – גיאוגרפיה

כתב: גילי חסקין; פברואר 2000

ראו גם: קובה – המלצות לקריאה

להרצאה על קובה:

לאלבום תמונות מ-2016.

לסרטון על קובה.

מיקום

קובה נראית כסיגר בין האצבעות של פלורידה ויוקטן.  נמצאת בלב הים התיכון של האמריקות, מעט דרומה לחוג הסרטן ובכניסה למפרץ מכסיקו. האוקיינוס האטלנטי בצפון והים הקריבי בדרום.  הבירה הוואנה נמצאת רק 170 ק"מ דרומה-מערבה לקי ווסט (Key West) שבפלורידה, בעוד שהפרובינציה פינאר דל ריו (Pinar del Rio) נמצאת 210 ק"מ צפונית-מערבית  ליוקטן שבמכסיקו. סנטיאגו דה קובה נמצאת רק 270 ק"מ צפונית-מזרחית למפרץ Montego   שבג'מייקה.  מעבר Windward, שרוחבו 77 ק"מ, מפריד בין קובה להאיטי.

שטח

שטחה של קובה הוא 110,922 קמ"ר.  שווה בגודלה לבולגריה.  מעט קטנה מלואיזיאנה או מהאי הצפוני של ניו זילנד.  אפשר להכיל את כל סקוטלנד, צפון אירלנד ווולס ,בתוך הארץ הקריבית הראשית.  קובה היא הגדולה והמערבית ביותר באיי הודו המערביים.  היא חלק מהאנטיליים הגדולים, יחד ג'מייקה, היספניולה (האיטי והרפובליקה הדומיניקנית) ופורטו ריקו.  קובה גדולה פי שלוש מהרפובליקה הדומיניקנית ופי תשע מג'מייקה.  למעשה היא גדולה כמעט כמו כל האיים הקריביים האחרים גם יחד.

האי הגדול בארכיפלג הוא קובה (105,007 קמ"ר).  אורכו 1,250 ק"מ ורחבו נע בין 31 ק"מ ל-191 ק"מ.  זהו האי ה-15 בגודלו בעולם. המרחק ממערב קובה למזרחה הוא כמו המרחק מפאריס לבודפשט או ממיאמי לנשוויל.

אורך קוו החוף:  3735 ק"מ.

גבולות יבשתיים:  המחנה הצבאי של ארה"ב בגווטנאמו.  אורכו 29 ק"מ.

האי השני בגודלו הוא אי הנעורים (Isla de Juventud) ששטחו 2,200 קמ"ר. בעבר נקרא "אי האורנים" (Isla de Los Pinos) ושימש כמושבת עונשין. כיום זהו יעד תיירות פופולארי.  הרפובליקה של קובה (Republica del Cuba) כוללת 4,195 איים ואיונים נוספים, ששטחם הכולל 3715 ק"מ.  מרביתם בלתי מיושבים.

מבנה

בין קובה לג'מייקה נמתחת תעלת קיימן, שעומקה 7200 מ' מתחת פני המים והיא הגבול בין הפלטה הצפון אמריקאית לבין הפלטה הקריבית.  אזור התקברות (הפחתה) זה גורם לרעידות אדמה בקובה.  לעומת זאת, השיפוע שבין קובה לבין הבהאמאס, רדוד יחסית.  הפעילות הטקטונית הטתה את האי ועיצבה אותו, עם מצוקים גירניים בצפון ומישורים ביצתיים בדרום.  עמקים טקטוניים יצרו מפרצים מושלמים כמו Cienfuegos, Santiago de Cuba, או Guantanamo.

ההרים תופסים כרבע משטח האי והוא בעל התבליט המתון ביותר מבין שרשרת איי האנטילים הגדולים.  פני השטח בנויים בעיקר מישורים נרחבים, עמקי נהרות וגבעות בעלות מדרונות מתונים.  הקרקעות בקובה פוריות ומבנה השטח מאפשרים עיבוד חקלאי ממוכן.

מערכות ההרים נחלקות לשלש קבוצות:

א. המערכת המזרחית, שהיא הגבוהה והמבותרת ביותר ובנויה שני רכסים עיקריים:

1) סיירה דה מאסטרה (Sierra de Mastre), הנמשכת במקביל לחוף הדרומי פסגתה הר טורקינו  (Turquino) , שגובהה2,005 מ'. זהו רכס צעיר ודרמטי הנמתח לאורך 250 ק"מ ממפרץ גווטאנאמו  (Guatanamo) ל-Cabo Cruz.

2) הרכסים סיירה דה ניפה  (Sierra de Nipa) וקוצ'יאס דה טואר (Cuchillas de Toar), הנמשכים לאורך החוף הצפוני. בתוך מערכת זו מצויים  שני אגנים רחבי ידיים: סנטיאגו דה קובה וגואנטאנאמו.  אזור זה נתון לרעידות אדמה.

ב. המערכת המרכזית.  נמוכה מהמזרחית ותופסת שטח מצומצם יותר. במרכזהSierra de Escambray .  היא בנויה מספר רכסים, שהחשוב שבהם הוא טרינידד, ופסגתו הר סאן חואן, 1,156 מ'.

ג. המערכת המערבית, המכונה “Alturas", כוללת את הרכס הסחוף של הקורדיליירה דה גואניגואניקו- Cordillera de Guaniguanico). קורדיליירה זו בנויה שני רכסים ראשיים:

1. סיירה דה לוס אורגנוס (Sierra de los Organos).
2. סיירה דל רוסריו (del Rosario), שגובהם המרבי 692 מ'. הם בנויים בעיקרם אבן גיר ועשירים במערות. בתוכם מבצבצים סלעים עמידים יותר היוצרים צורות ביתור דומות לעוגב. מכאן מקור השם Organos (עוגב בספרדית).

חופי קובה מפורצים מאד. בחלקם הם בנויים צוקים גבוהים ובחלקם הם חוליים. החופים משופעים בביצות ובמנגרובה. רוחב המפתן היבשתי רב וזאת בשל התשתית המורמת הנרחבת שעליה מתנשא האי. קובה ישירה במי תהום רבים המנוצלים באופן אינטנסיבי. הנהרות קצרים, וכמות מימיהם קטנה. הנהר קאוטו (Cauto) הוא הארוך ביותר, 370 ק"מ, מפריד בין שתי מערכות ההרים המזרחיות ונשפך לים הקאריבי. אי אפשר לשלוט בו בכלי שייט גדול מסירות קטנות. קובה עשירה בלגונות מלוחות, והידועה שבהן היא "לגונת החלב" (Laguna del Leche) המחוברת לים בשלוש תעלות.

מבחינה גיאוגרפית ניתן לחלק את קובה לחמישה אזורים:

1. האזור המערבי, האוקסידנטה (Oxidente) . מ-Pinar del Rio ל-Matanzas.מכיל גבעות נמוכות או תצורות אלמוגיות מורמות בצפון; מישורים במרכז וביצות בדרום.
2. המחוז המרכזי, בין Santa Clara לבין Ciego de Avila בנוי מלולאה של גבעות בינוניות בגובהן, מוקפות על ידי מישורים וביצות.
3. אזור Camaguey הוא סוונה רחבה.
4. האזור המזרחי, ה"אוריינטה" (Orllente) , מכיל את ההרים הגבוהים ביותר, נהרות ומפרצים. אזור זה עשיר בניקל, ברזל, ומתכות נוספות.
5. Isla del jouventud – אזור מישורי, הנטוע פרדסי אשכוליות מאז המהפכה.

אין בקובה אגמים ונהרות גדולים. לכן נבנו 632 מאגרי מים להשקיה בשטח של כ-5 קמ"ר.

פלורה

באי למעלה מ – 8000 מיני צמחים, כמחציתם אנדמיים (חיים רק כאן) . כיסוי היער, שהקיף בשנת 1812 90% משטח האי, צנח ל 54% בשנת 1900 ול 14% בשנת 1959. מיערות אלה, 43% נשירים למחצה, 31% מנגרובים, 12% אורנים ורק 1.5% יער גשם טרופי. ב- 1987 החלה נטיעה מסיבית של עצים במסגרת תכנית Manati, ונשתלו כשלושה מיליארד עצים, שהעלו את שיעור היער באי לכ- 20%. גם היום, איסוף עצים לבעירה ממשיך לתת את אותותיו על היערות.

בקובה מאות מיני סחלבים, והפרח הלאומי הוא יסמין הפרפר (Mariposa blanca).

עולם החי

בעלי החיים הנפוצים והבולטים ביותר הם זוחלים: תנינים, איגואנות, לטאות, צבי ים, וכן 15 מיני נחשים לא ארסיים. כמו כן נפוצים גם דוחיים כמו הסלמנדות. מהנחשים, הגדול ביותר הוא ה Maja, מין בואה (Boa) המגיע לאורך 4 מטרים. מיונקי הבר, הגדולה ביותר היא חולדת העצים Jutia, מכרסם באורך כ 60 ס"מ, ששרד, כמו האיגואנות, בעיקר על איים קטנים סביב האי המרכזי. עטלפים נפוצים ברוב שטחי האי, וכן קיימים כמה מיני עקרבים, ומין אנדמי של חלזון יבשתי צבעוני. בים נפוץ תחש הים.

תנין קובני (Crocodylus rhombifer) הוא תנין בגודל בינוני, אורכו 2.4 מטר בממוצע. הוא מצוי אך ורק בקובה בביצות ספאטה ובאי איסלה דה לה חובנטוד. בעבר היה מצוי בכל אזור הקאריביים, אך כיום מין זה מצוי בסכנת הכחדה חמורה.

למין זה מספר מאפיינים המייחדים אותו משאר התניניים, כגון, צבע עור בהיר של הבוגרים, קשקשים קשים יותר ורגליים ארוכות וחזקות. התנין הקובני הוא הטריטוריאלי ביותר מבין התניניים ואולי אף החכם מביניהם

בקובה כ- 350 מיני עופות, ביניהם מיני עגורים, אנפות, פלמינגו, קוליברי, חטפית, איביס, ציפורי לעג, תוכים שונים, דורסי יום ולילה שונים, שקנאים, יוני בר, נקרים, זמיר, שליו, כפנים, קיכלי, חסידות, סיבכי וגדרון.

הציפור הלאומית היא הטרוגון הקובני (Tocororo), שצבעיו – אדום, לבן וכחול, הם צבעי הדגל הקובני. קרוב משפחה זה של הקצאל, הוא בעל כנפיים קצרות וזנב ארוך, והוא בעל יכולת טיפוס רגלי על העצים.

בקובה נמצא קוליברי זעיר מצוי (שם מדעי: Mellisuga helenae), המכונה "קוליברי הדבורה", הוא מין של קוליברי מהסוג Mellisuga. צווארו של הזכר אדום, כיפתו אדומה ויש לו כתם צבעוני המתמשך מהצוואר עד לחזה. פלג גופו העליון כחלחל, ורוב פלג גופו התחתון אפור לבנבן. פלג גופה העליון של הנקבה ירוק, ופלג גופה התחתון לבנבן. בעונת הרבייה ראשו, צווארו וסנטרו צבועים בוורוד אדמדם.זהו מין העוף הקטן ביותר בעולם, מין "הדינוזאור" הקטן ביותר שחי אי פעם וכן מין העוף שמבלה הכי הרבה זמן מחייו באוויר. נקראת בפי הקובנים zunzuncito  וגם pajaro mosca . משקל הזכר כשני גרם, והרפרוף כה מהיר, עד כי הכנפיים לא נראות לעין אדם.

הקוליברי הזעיר המצוי אנדמי ליערות הצפופים של האי המרכזי של קובה. אורכו כ-5 עד 6 ס"מ, ומשקלו כ-1.6 עד 2 גרם[3], בעוד מוטת כנפיו היא כ-3.25 ס"מ, והנקבות גדולות במעט מהזכרים. כמו אצל רוב מיני הקוליבריים, כנפיו של הקוליברי יכולות להסתובב עד כמאה ושמונים מעלות, ורגליו הזעירות יכולות לשמש אותו רק לנחיתה על ענפים. הקוליברי מזיז את כנפיו כ-80 פעמים בשנייה, כל כך מהר עד שכנפיו נראות מטושטשות בעת מעופו לעין אנושית. הקוליברי גם ידוע ביכולתו לרחף זמן רב מעל לנקודה מסוימת, מה שמזכיר הליקופטר.

הקוליברי הזעיר המצוי ניזון בעיקר מצוף פרחים, שאליו הוא מגיע בעזרת לשונו הארוכה; הקוליברי ניזון, מלבד מצוף, גם מחרקים ומפרוקי-רגליים ומקורו הארוך מאפשר לקוליברי גם להוציא חרקים ועכבישים מפרחים. הקוליברי מהווה גורם חשוב בהפצת זרעי צמחים ביער, והוא מבקר בכ-1500 פרחים ביום.

קיימות בקובה, ארבע שמורות ביוספריות שאושרו על ידי אונסק"ו: Reserva Sierra del Rosario, ששטחה 250 קמ"ר, Reserva Peninsula de Guanahacabibes, ששטחה 1015 קמ"ר (שתיהן באיזור Pinar del Rio), פארק Baconao, ששטחו 846 קמ"ר בסנטיאגו דה קובה, ושמורת Cuchillas de Toa, ששטחה 1275 קמ"ר, בגואנטאנמו. שמורת סיירה דל רוסריו הוכרזה בשנת 1985, והשלוש האחרות ב 1987. גם במקרים אלה, אין כללי ניהול ומדיניות אחידים, ובעוד שבשמורת הפנינסולה יש הקפדה יחסית, פארק בקונאו נראה יותר כמו פארק שעשועים… .רק כ 14% משטח קובה נחשבים בלתי נגועים בידי אדם, ומהם 85% מוגנים באופן רשמי, בצורה זו או אחרת.

אקלים

לקובה אקלים סובטרופי נעים, הודות להשפעה מבוכת של רוחות הסחר הצפוניות-מזרחיות. הודות למבנה המתון והמאורך של האי, כמעט כל המקומות נהנים מהשפעת הרוחות הממזגת ולפיכך כמעט ואין הבדל בטמפ' בין החורף לקיץ. ההבדל היחידי הוא בין העונה היבשה (נובמבר – אפריל) לעונה הרטובה (מאי-אוקטובר).  הטמפ' הממוצעת ביולי אוגוסט היא °27.4 ובפברואר °22.2, למעט אזור ההרים, מזרח קובה חם יותר ממערבה. הלחות היחסית (81% בקיץ ו-79% בחורף), גורמת לטמפ' מוחשית (עומס חום) גבוה.

כמות הגשמים הממוצעת היא 1375 מ"מ בעונה הגשומה יורדים 1059 מ"מ ובעונה היבשה 316 מ"מ.  החודשים הגשומים הם ספטמבר-אוקטובר.  הגשמים העזים ביותר יורדים במזרח, במקום בו ההרים תופסים את הגשמים הבאים מהאטלנטי.  ההוריקנים מתחילים להיווצר בחוף האטלנטי של האנטיליים הקטנים, ממשיכים צפונה-מערבה לקובה וצפונה לפלורידה והבהאמאס. הוונה ופינאר דל ריו נפגעות חזק יותר מאשר הפרובינציות במזרח. עוצמתן 250 קמ"ש, אך אינן מסוכנות לאדם המסתתר בבית מודרני.

אוכלוסיה

בקובה חיים כ-11.9 מיליון תושבים. (אומדן 1995 לעומת 10,626,000 במפקד 1990, לעומת 9,723,000. במפקד 1981).  הריבוי הטבעי בקובה הוא מהנמוכים ביותר באמל"ט (1.1%) וגידול האוכלוסייה נמוך אף יותר בגלל בריחתם, הגירתם או גירושם של מאות אלפי קובאנים לארה"ב.  במיאמי לבדה ישבו ב-1990 700,000 קובאנים.

חלוקה אתנית:  51% הם מולטים; 37% לבנים; 11% שחורים; 1% סינים.

שירותי הבריאות קרובים לרמה האירופאית מן הבחינה הסטטיסטית לפחות. מיטה בבית חולים על כל 174 איש (198 בספרד), רופא אחד על כל 303 איש (275), תמותת תינוקות של 12 לאלף לידות (8), תוחלת חיים של 73 שנה לגברים (75) ו-78 שנה לנשים (82). כנ"ל בשדה החינוך: רק 3%-6% הם אנאלפביתים (5% בספרד). חוק חינוך חובה חינם עד גיל 16. תפוצת העיתונים בקובה כפולה מזו שבספרד. שונה המצב בתכלית לגבי מוצרי מותרות. בקובה מכונית אחת לכל 50 נפש לעומת 15 בברזיל ו-3.6 בספרד. ידיעת קרוא וכתוב: 94%.