כתב: גילי חסקין; 30-04-2021
ראו גם: גנטיקה של טיולים: ישראל היום.
ראו באתר זה: יגאל חסקין "יוצא לגימלאות" ; יגאל חסקין בן שבעים ; יובל לחוג המטיילים של בני המושבים; אבא מגיע לגבורות; יגאל חסקין פורש מהובלת הטיולים. ראיון עם יגאל חסקין – תיעוד דור תש"ח.
פוסט של אבי-משה סג"ל.
פוסט של עפר רגב.
אבא,
אנחנו ניצבים מעל קברך. מעל העפר התחוח המכסה את גופתך. קרוב לאדמה אשר אהבת. מותך הוא במידה רבה מותה של תקופה. ציון דרך בעולם הטיולים שהיה מפעל חייך.
זיכרון הילדות הראשון שלי ממך, מרחיק לגיל ארבע, כשאתה בן שלושים; בגילה של בתי הבכורה כיום. נועץ בי מבט אוהב, כשאתה מרים אותי אל על, או מלווה אותי בחיוך, ביומי הראשון בבית הספר. זוכר אותך משופם, גברי, חזק, בעל כריזמה מתפרצת.
כבר כמה חודשים שאני מתכונן לרגע הזה. מצד אחד מנסה למשוך אתך, עוד כמה ימים שלא יחזרו ומאידך, מייחל שיבוא הקץ לסבלך. שתיקרא לישיבה של מעלה, חזק וגאה, כפי שהיית. נולדת ומתת כמו אריה.
בימים הללו עברו בראשי הבזקים אין ספור של תמרורי חייך:
ילדות מאושרת בכפר ביל"ו ובבית החינוך לילדי עובדים, בין חבריך לכתה מחד, לנערים הערביים של עקיר מאידך. כמה שנים אחר כך, תלמיד בית הספר החקלאי בנהלל, כשאתה מתקשה להבין מדוע חקלאי לעתיד, צריך ללמוד דקדוק עברי ולא תכנון משק. יעברו שנים את שתלמד שחקלאי טוב, צריך לדעת גם לאחוז לא רק בטוריה, אלא גם בעט. מלחמת הקוממיות סיימה את יחסיך עם מערכת החינוך, לשמחת כל הצדדים. טרם מלאו לך 17 שנים ואתה כבר בבית אשל הנצורה, חלק מהילמ"ח ('ילדי הפלמ"ח'), כפי שסנטו בכם הבוגרים מכם בכמה שנים. הייתם האחרונים שהצליחו לתפוס את שולי אדרתה של אותה תקופה, רוויית חלומות, על מדינה עברית. חזון שהיה לך קשה לראות למה הפך במציאות.
באותם ימים פגשת את מי שבדיעבד יתברר שהתווה לך את הדרך בה תלך. אריק מגר מעין עירון, שהיה הרוח החיה של חוג המטיילים של הסטודנטים, פלמ"חניקים בדימוס, לימים חוקרים ומרצים. חונכתם וחינכתם לידיעת הארץ. לחפון את רגביה ולדעת אותה, במובן הכי אינטלקטואלי והכי ארוטי שאפשר. זה אשר ידרכו רגליו בשביליה, הארץ תהיה לו. משפט אלמותי שהשריש בכם דוד ברש, המחנך המיתולוגי מכפר יהושע, בסמינר של בני המושבים. מסעותיכם היו לשם דבר. צעדי החלוץ במחוזות עלומים של המולדת העתיקה והמדינה הצעירה. אריק וכמה חברים נוספים נותרו מתים בדרך לסלע אדום. אתה וחברים אחרים נשבעתם, לראות את פטרה, אבל לחיות.
לסירטון על מסע לפטרה, בעקבות הסכם השלום עם ירדן
המשכת ללמוד ולחקור. סיימת את המחזור הראשון של מכון אבשלום, עם אורי דביר, עקיבא פלכסר, זאב ענר, רחבעם זאבי ("גנדי") ושמות נוספים, שהיו לשם דבר בחקר הארץ. הצטרפת למשלחות של חוקרים, מהם למדת לחקור את צפונותיה של המולדת. ידועה במיוחד משלחתו של החוקר נלסון גליק, שם הכרת את תולדות תושביו הקדומים של המדבר וכן כמה חברים, ביניהם צ'קא שומרוני ממשמר דוד, ידידך הטוב בחמישים השנים שיבואו אחר כך.
התחלת להדריך טיולים. עיניך הירוקות, שפמך המסולסל כלפי מעלה, הכפייה שעל ראשך והאופנוע עליו דהרת, היו לסמל המסחרי שלך. לימים, האופנוע כמעט והביא לקץ חייך ולמפגש עם אמא שלנו. האחות הרחמנייה שטיפלה בך, היתה לעוגן הראשי של חייך. מי שריכך מעט את הקצוות שלך, שלא תמיד היו קלים לעיכול.
הקמת משפחה, בנית משק חקלאי ובו זמנית הקמת את חוג המשוטטים של תנועת המושבים, שהחל כיד וזיכרון לנופלים בדרך לפטרה, עם הזמן היה לשם דבר והפך למותג, ממש כמוך. הייתם מושגים הכרוכים זה בזה. במשך שנים היית מקפיד לצאת לטיול חוג, בכול שבת ראשונה בחודש, באדיקות דתית כמעט. כמה שעות לאחר ברית המילה שלי, יצאת לטיול, כשנעריך, שהיום עברו את גיל 80, מרימים כוס יין לחייך ולחיי.
אני זוכר את עצמי על כתפיך בצעדות. זוכר אותך נכנס עם הטרקטור, דרך שערי בית הספר, למצהלות התלמידים. היית מורד במוסכמות, פורץ דרך. כילד הייתי מתלווה אליך להרצאות בבתי הבראה, כשאתה מתבונן בשני שחקני שחמט ובזיק של משובה, מתחלף דווקא עם המפסיד; כדי לצאת מנצח. היה לך חושב לנצח בקרבות השחמט, כפי שהיה הלך חשוב להגיע ראשון לקוו הגמר, בצעדות ארבעת הימים.
אני זוכר אותך כריזמטי, פולמוסן, נוח לכעוס, נרגע במהירות, בעיקר סוחף. זוכר אותך מקרין סיפורי אגדות עם פנס קסם, מספר לילדים על שוליית הקוסם, או על דוב דובוני בן דוביים, מצחצח נעליים. מספר צ'יזבטים מותחים סביב המדורה, או מצטט בפאתוס מן המקרא. היטבת לספר סיפור. בעיני רוחי אני מתבונן בך מדריך טיול, עורך תצפיות מדויקות, וכנראה מעצב את הדרך בה הלכתי גם אני.
אני זוכר אותך, לבוש מדי ב', כומתת שריון על ראשך, על הג'יפ, לצדם של אוריאל מנוחין ויענקל'ה קליגר, כולם כבר שוכני עפר. הייתם מרבים לשרת במילואים, למען הצבא, למען המולדת, אבל גם למענכם אתם. כבר כילד, קלטתי את זיק המשובה בעיניכם, את הגבריות המתפרצת על הג'יפ. את תחושת החשיבות.
לא ברור לי מה בדיוק עשית במלחמת ששת הימים, באותה שליחות שהטיל עליך האלוף ישראל טל. מעולם לא דיברת על כך. אך סביר להניח שיש קשר בין פרשיה עלומה זו, לבין שליחתך לצעדה בהולנד, באותו קיץ . לא סיפרת דבר ואנחנו לא שאלנו. רק בימים שהיית שרוי בהזיות, נים לא נים, עלו מגרונך חצאי מילים שסיפרו על אירוע, שהיה כנראה רב עצמה.
התחנה הבאה בדרך האישית והמקצועית, היתה המדור לידיעת הארץ בצה"ל. עוד תפקיד ששאב אותך לפסגה של חוויות, תרומה וסיפוק אישי. באותם ימים חיזקת את קשריך עם מרבית אושיות ההדרכה ועולמות התוכן הקשורים בה. זוכר אותך שקוע כולך בהכשרת הדור הבא של מדריכי ידיעת הארץ, קורס אותו עברתי גם אני, כעבור עשור, כשרוחך עדיין ריחפה ממעל. תוך כדי כך, התחלת קריירה נוספת, של הדרכת טיולים בחו"ל וגם שם בלטת בכריזמה שלך, בכושר ההתמצאות ובתושייה שלך. הדהמת את הנהגים המקומיים, שהראית להם את הדרך הנכונה ואת המדריכים המקומיים, ביכולת שלך להיטמע במקום חדש אליו הגעת. בשפה ובמנהגים.
היה לך חשוב לעצב אותי, לא רק כטייל וכמדריך, אלא גם כחקלאי. בטיולים הצלחת יותר. בעבודה החקלאית דמינו לעתים לשני טיגריסים המתקשים לחלוק יחד את אותה גבעה. מגיל צעיר, ברור היה לי שהשבילים שכבשת ברגליך יהיו גם נתיבי חיי שלי. לימים, גם אחיותי אפרת ומימי הובילו אחריהן מטיילים. כל אחת בדרכה. גם בני – נכדיך- הובילו מטיילים אחריהם וזכית לראות דור שלישי של מדריכי טיולים.
היית צעיר לנצח, בן בלי גיל. רק כשנפל אחיך אפרים, במלחמת יום הכיפורים, הלבין שערך באחת ואוזניך החרישו מרעשי הפגזים. למרות זאת, המשכת לארגן טיולים במשנה מרץ; מצרף אליך את טובי המדריכים, שידאגו לתכנים האמונים עליהם, בעוד אתה נותרת הרוח החיה, מרכז סביבך מטיילים נאמנים שחלקם פסעו אחריך יותר מששה עשורים.
בשלב מסוים הנחת לעבודת המשק, כשלו ידיך. חדלת מהחקלאות אותה אהבת. בשלב הבא, נענית להפצרותינו לרדת מן ההגה, אך משמעותי ממנו היה השלב בו החלטת, במחצית העשור התשיעי של חייך, לתלות את נעלי ההליכה. מסיים עידן. המשכת לקרוא ספרים, להאזין להרצאות, להצטרף להשתלמויות, אך דומה שהכפיר המנהם הפך לליש. אריה שסר כוחו, נשר שנגזלה חרותו. הגיל החל לתת בך את אותותיו, עד שהמחלה הכריעה אותך.
שלום לעפרך אבא, טיילים גדולים כמו חיילים, אינם מתים, הם פשוט נמוגים. אך רוחם ממשיכה לרחף מעל שמינו.
כותב דן שבק: כמה סימלי.
מחר, 30/04/21 משפחת חסקין מחזירה לאדמה את יגאל, האבא המיתולוגי של משפחת חסקין.
מחר,30/04/21 יהודה אחי, גם כן ז"ל, היה צריך לחגוג יומולדת 90.
יגאל, יהודה ואני חרשנו ביחד את שבילי הארץ, בטיולים, בצעדות , בלימודים והרצאות והיינו יחד משפחה.
לכן, כמו כל משפחתכם המפוארת,אני חש צער אמיתי עמוק ומצטרף לצערכם.
בשבילי הארץ והעולם תהיה נחמתנו. זכרו ישאר עימי לעד.
דן שבק
גילי מנש מרגש לקרוא על אביך . שמעתי עליו רק מסיפורים ברור שהוא היה הלפיד של המחנה של המשפחה. אתם הולכים בדרכו בהצלחה . זכיתם .
גילי היקר
קראתי בהתרגשות רבה את דבריך על אבא יגאל. את יגאל נכרתי בטיול למזרח הרחוק של תנועת המושבים שהיה ירח הדבש של איריס ושלי.
יצא לנו להיות יחד חמישה שבועות שלא ישכחו. מדי פעם פגשתי את יגאל בהית תנועת המושבים וךא מעבר לכך, אבל דמותו המרשימה עטורת השפם, נזארה חקוקה בליבנו עד היום הזה ומעבר.
תודה לך. השארת על אבא רושם עז
כותב חיים שוסטר: גילי היקר,
אני קורא עכשיו על אביך, ודמותו עולה מולי למרות שלא ראיתי אותו שנים רבות.
האדם שסחף אחריו כל כך הרבה אנשים, שלא פחד מכלום, שהעולם היה מגרש המשחקים שלו כשרובנו הסתכלנו לשמיים ואמרנו "הנה אווירון…", האיש גבה הקומה והמרשים שככל שמרדת בו יותר, הלכת יותר בעקבותיו.
אני משוכנע שאת הלב הענק שיש לך, טוב ליבך, הנדיבות שמאפיינת אותך, ואהבת העולם קיבלת ממנו.
תרים כוסית לכבודו (תרתיי…), ותחשוב על הדברים שהוא אהב לעשות.
חיבוק גדול
גילי יקר.
אבא יגאל, אביר ילדותך ונעוריך, מי שנטע בכם, ילדיו, "ניגונים".. ממשיכים כל אחד בדרכו, את הניגון, מעלה מעלה..
מלווה אתכם מרחוק בצער ובאהבה.
תומר כהנא.
כותב ישעיהו גלבוע: תנחומים.
היה איש גדול.
זכיתי לשמוע אותו מדריך בעשור שעבר והייתה חוויה יוצאת דופן. כשסיפרתי בהתפעלות לאבי על המדריך המבוגר והמשובח כיין, אמר לי שהוא לא מופתע שכן גם הוא נהנה ממנו מאוד פעמים רבות כשימש רמ"ד ידיעת הארץ בצה"ל.
יפה ומרשים לראות כמה רבים הם ממשיכי דרכו המקצועית ממשפחתו אך גם מחוצה לה.
יהי זכרו ברוך.
גילי,
אנחנו נפגשנו מעט מאד, אבל עם יגאל היה לי הכבוד לטייל בראשית שנות השבעים עם קבוצות של תנועת המושבים.
בחורף 2018 ביקרתי את יגאל בביתו בכפר בילו במטרה לדלות ממנו פרטים על "הטיול הגדול לנגב" בו השתתף ביחד עם אבי ועוד כשלושים טיילים בפסח 1952.
יגאל בצניעות שלא הכרתי עד אז, הפנה אותי לשמוליק גזית (פרופסור) משום שלדעתו הוא יזכור וידע יותר פרטים.
לא ויתרתי ליגאל, תאמתי אתו ועם שמוליק פגישה ויחד עם אחי ואמי נסענו לשורש לפגישת נוסטלגיה שעניינה "הטיול הגדול לנגב".
בפגישה זכרנו של יגאל התעורר ושמענו גם ממנו וגם משמוליק גזית סיפורים מעניינים אודות הטיול.
מותו (גם הוא) מסמן סופה של תקופה.
כמו לעוד רבים יש לי רק זכרונות טובים מיגאל.
אתכם בצערכם.
צחי
לא הכרתי את אביך אבל גם אני איבדתי לאחרונה את הורי וזה עצוב. אין יום בו אינני מתגעגעת אליהם ולכן שולחת לך חיבוק גדול. זכרו יהיה ברוך!
ליבנו איתכם. איש נדיר ואהוב. השנים הרחיקו. מי שפעם שהיתי ילד היה חלק מחיי. אבל הרגשות נותרים.
איש נדיר עוצמתי.
יהיה זיכרו ברוך.
צר לי . תודה
מרגש ומעורר מחשבה.
תזכורת לכך שגדולים ככל שנהיה, נקודת הסיום מחכה לכולנו.
חיבוק
גילי היקר ושבט חסקין
השתמשת לא אחת בדימוי האריה. אינני יכול להיזכר בביטוי נוסף בערבית
ذاك الشبل من ذاك الاسد שמשמעותו המילולית "הכפיר ההוא מהאריה ההוא". כתבת על אבא, אבל בעצם גם עצמך ובצדק.
תנוחמו בזכרונות הטובים ובמורשת האדירה.
שאפו. את מיטיב ללהטט במילותיך. תודה
תם עידן,מותה של אגדה…
גילי,
משמים תנוחומו!
היה לי העונג להכיר את אביך יגאל היקר בטיול מאורגן איתך לאלבניה.
איש גדול! חכם! במשך כל הטיול סיפר בעניין רב סיפורים מעוררי עניין.
כמבין גדול- מפת דרכים גדולה היתה פרוסה על ברכיו וידע לעדכן אותנו בזמן אמיתי היכן אנו נמצאים
כמה חבל, איש נפלא הלך לעולמו.
יהי זכרו של יגאל ברוך.
הייתי ילד בשנות השבעים. בני המושבים דיברו כולם בהערצה על איש אחד האיש והאגדה יגאל חסקין
הוא הכיר את כולם בשמות, ידע על כל אחד
בתור ילד נסעתי עם אמא שלי לטיול של בני המושבים לראות את סיני רגע לפני שיחזירו אותה למצרים.
שלושה ימים באוטובוס ישנים באוהלים בשארם המשיח.. נוסעים בנוף של המדבר ושומעים על קורות בני ישראל ומעמד הר סיני.
איש כריזמטי עם שפם מנצח על הכול ביד רמה ומסביר כל פרט בדרך. יהי זכרו ברוך
גילי יקר.
תנחומים מכל הלב.
זכינו להכיר את יגאל האיש המקסים, המדריך והמארגן המעולה בטיולי בני המושבים ואפילו זכינו לטייל עם שניכם יחד בחו"ל. זהו דור של אנשים מיוחדים שהולך ונעלם.
האריה נדם- זו היתה ההודעה שבישרה לי על מות אביך אתו היכרתי שנים רבות לפני שדרכינו הצטלבו,
מלטה, סרדיניה, קורסיקה, טורקיה, איטליה ואל יעדים רבים נוספים הוביל אביך בדרכו המיוחדת את חברי תנועת המושבים דרך החברה שלנו,
פטירתו, ללא ספק מציינת סופה של תקופה, יהי זכרו ברוך, טל
גילי יקר,
לא זכיתי להכיר את אביך, האיש והאגדה.
כן זכינו, ריבה ואני, להכיר אותך מקרוב.
ההספד שנשאת מרגש מאוד, ומעיד על הקשר הנהדר של אב ובנו ונכדיו – כולם ממשיכי דרכו.
התנחם בעובדה שזכית לגדול לאבא ערכי, שורשי, אוהב הארץ ושביליה.
ואתה, ממשיך דרכו. בנועם הליכותיך וידענותך, בהכרת הארץ, כל תל, כל פרח, כשדמותו של אביך משמשת נר לרגליך.
מחבקים ואוהבים
ריבה והרצל
לגילי,
לא הכרתי את אביך,אך קראתי עליו ועל כישוריו בהדרכות ובהנחלת ידיעת הארץ דרך הרגלים.
כתבת עליו מאד יפה ומדויק.
יהי זכרו ברוך.
כמה מרגש לקרא את שכתבת. לא הכרתי את אביך, גם לא שמעתי את שמעו. אבל אותך שמעתי , עקבתי והיית לי אורים ותומים פעמים רבות התכנון טיולי.
בך ובצאצאיך הוריש את מורשתו והיא חיה וקיימת למען רבים כל כך.
דמעתי בקוראי את הדברים והתרגשתי. כי בתוך זכרונותיך על אביך יש כל כך הרבה געגוע לאהבת הארץ והעם כנו שהילדותי ונעורי גדלתי עליה והיא הולכת ונמוגה ורוחה מתרחקת ממחוזות האדמה והאדם.
תודה.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים וגם משם בשמים דרך שגרירים כמוך וכמו תלמידיו הרבים ניוושע.
כואב הלב לשמוע שמלך מורי הדרך – שעליו שמענו בלי סוף לפני, בעת ואחרי קורס מורי הדרך – הלך לעולמו. יהי זכרו ברוך! נחמה פורתא לדעת שאת דרכו ממשיך היטב בנו גילי.
גילי היקר
קראתי בהתרגשות רבה את דבריך על אבא יגאל. את יגאל נכרתי בטיול למזרח הרחוק של תנועת המושבים שהיה ירח הדבש של איריס ושלי.
יצא לנו להיות יחד חמישה שבועות שלא ישכחו. מדי פעם פגשתי את יגאל בהית תנועת המושבים וךא מעבר לכך, אבל דמותו המרשימה עטורת השפם, נזארה חקוקה בליבנו עד היום הזה ומעבר.
גילי היקר
לאחר שקראתי את ההספד שלך על אבא יגאל הבנתי לעומק את המורשת שאותה אתה נושא ומעביר .
זוהי מורשתו של אביך הן בתוכן והן בדרך .
קבל את תנחומי לך ולכל משפחתך
יהי זכרו של אביך ברוך
גל
תודה
גילי.
כתוב נהדר. אני קורא ורואה לפני את בניין הארץ, הגשמת הציונות,את דור הנפילים שבזכותם ולאורם אנחנו, הצעירים, ממשיכים. טיילנו איתך ועם אבא בבורמה. היכרנו איש מקסים – בדיוק כפי תיאוריך.
חזק ואמץ. רבקה ועודד
תודה
גילי יקר- משתתפים בצערך על פטירת אביך, לא הכרנו אותו אבל שמענו רבות עליו ועל הקשר שלך איתו. הולך ופוחת דור הנפילים…
אנשים כמו ההורים שלנו נעלמים מהמדינה. אנשים שהיה חשוב להם החברות.טוב לב לזולת. לצערינו השתלטו על המדינה אנשים שחשוב להם כבוד.כוח וכסף.כפי שאמר מיקי זוהר.חבל שזה קרה במדינה שלנו הקטנה. תנחומים לך ולמשפחה מצני ציקו
גילי ידידי
כרגיל, אתה כותב נפלא ומלהטט עם המילים שהפעם זכה להם אבא.
יהי זכרו ברוך
אבא יכול לנוח בקברו בנחת כי יש לו יורש משכמו ומעלה
תודה
גילי יקירי ותלמידי המצטיין.
הצלחת לשרטט בהצלחה את דמותו של אבא יגאל חסקין. אכן דמות יוצאת דופן – משכמו ומעלה – תרתי משמע. הכרתנו משתרעת על פני כ-65 שנים ודרכינו הצטלבו פעמים רבות והייתי עד לאישיותו הסוחפת, לעומק ידיעותיו ולכשרונו להעביר את ידיעותיו ל"עדר" שצעד בעקבותיו – בארץ ובחו"ל.
יהי זכרו ברוך.
תודה,אישיקר. זוכר אותך בבא ביתנו בעודי ילד רך
זוכרת את משובתו וחיוכו בטיול למכסיקו וגואטמלה.
יהי זכרו ברוך.
גילי היקר,
יגון קודר רובץ עליכם ולא מש עם לכתו של יגאל ז"ל מכם.
שנים רבות חלפו מאז ראיתיו אולם דמותו עומדת לנגדי. איש שורשי, חסון, איש של שירת האדמה.
נער בתנועת המושבים מכפר יהושע הייתי כפגשתי את יגאל מדריך טיולים ומקרב אלינו הצעירים את נופי הארץ.
לימים שמחתי לפגוש אותו בצה"ל כשהוא רואה בהנחלת הכרת הארץ מפעל ציוני אדיר. יגאל הלך בשדות הארץ וכזה נזכור אותו. מאור פנים, חיוך רחב ופשטות הליכות. מבוע של חום שאהבת הארץ זורמת בעורקיו, אדם שיודע להקנות סקרנות ורצון ללמוד ולהכיר עוד ועוד
אינני יכול להציע נחמה, רק השתתפות בצער.
בצלאל עמיקם
איש מרשים! יהא זכרו ברוך. גילי ידידי, אתך בצערך!
תודה
נפגשתי עם יגאל לפני שנים רבות בהקשר לסיפור ההליכות לפטרה, ולימים כתבתי את ״הסלע האדום: המסעות האסורים לפטרה״.
להפתעתי הוא שמר על המכתבים שכתבתי לו ממש עשרות שנים והחזיר לי אותם אפילו. איש רגיש מתחת לקליפה המחוספסת. אנשים כמוהו כבר לא יהיו. מאחרוני דורו.
כותב עודד אבישר: גילי יקר
אינך מכיר אותי אישית אך אני עוקב אחר טיולך והדרכותיך.
אני משתתף באבלכם על מות אביכם. את אביך הכרתי לראשונה אם אינני טועה בשנת 1971 או 1972 כשהיה אז ראש מדור ידיעת הארץ . נשלחתי אז כחיל צעיר בחיל השיריון
לראיון אצל אביך לקראת אופציה להצטרף לקורס ידה"א של צה"ל . המפגש היה מרתק . הוא בחן את ידיעותי בעינים זועפות ובקוצר רוח (בלשום המעטה) בתחום וידעית הארץ . שאל המון שאלות או יותר נכון ירה אותן בצרורות ולא על כולן יכולתי לענות . אני זוכר את השאלה האחרונה שלו שהכריע את הכף לקבלתי לקורס. אני במקורי מעפולה והוא שאל אותי באיזה מקום בארץ אפשר ללכת לטייל "מדחי אל דחי" . מזלי שהייתי עפולאי ועניתי לו מיד מכפר דחי בגבעת המורה לנבי דחי הנמצא על הפסגת ההר . פעם ראשונה בכל הראיון שהוא חייך ופניו ממש קרנו משמחה . לימים גם לאחר שפרש פגשתיו מידי פעם בשבילי הארץ . הוא כמובן לא זכר אותי אבל אני זוכר אותו כ "המושבניק עם השפם" שידיעת הארץ הייתה אהבתו . לצערי בפנתאון ראשי מדור ידיעת הארץ בצה"ל מקומו הראוי טרם הובלט וראוי שיוזכר כאחד מעמודי התווך שפיתח את התחום החשוב?הזה בצה"ל
יהיה זכרו ברוך
ומי יתן ולא תדעו עוד צער ודאבה
בכבוד רב
ד"ר עודד אבישר
את ילדותי עיצב גם אבא שלך. הטיולים שהיו לנו ביחד השפיעו על הליכתי לבי"ס שדה שדה בוקר ולאהבת הטיולים עד היום. אני זוכרת את הידיים הארוכות והגדולות המסבירות תוך נפנוף באויר ואותנו הילדים מוקסמים. נשארו לי שני ארועים בזיכרון. אחד בשדה הבולבוסים בנחל צין והשני ברכב האמפיבי שנתקענו בו לא נוסע במרחקים מהחוף בים סוף.
והרבה זכות יש לו על החברות והנאמנות לאבא שלי גם שלא בדיוק זכר מי היה אצלו יהיה זכרו ברוך
מרגש. גם ימיק מלמוד ובני ביתו היו חלק מנוף ילדותי
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא, אשר היה בערבות הבוכיות..
מלח הארץ, דוגמא ומופת למשפחה.