פרו: שוכני האיים הצפים באגם טיטיקקה

 

 

כתב וצילם: גילי חסקין

 

 

המטייל בפרו ופוקד את אגם הטיטיקקה איננו מחמיץ את השייט אל איי הטוטורה הצפים, בהם חיים ילידים, המכונים "אורוס" (Uros). אולם, בני האורוס של היום, החיים באיי הטוטורה הצפים, מעורבבים עם שבטי האיימרה (Aymara), וכבר לא קיימים אורוס טהורי גזע. האורו טהור הגזע האחרון מת בשנת 1959. המסורת המקומית גורסת כי בעורקיהם של התושבים זורם דם שחור, העוזר להם להתגבר על הקור העז.

 

 

 

כנראה שהמילה 'Uru' שמשה במאה ה-17 במובן "מלוכלך, גס, מגושם" וכו'.  השם ניתן אז לאוכלוסייה החיה באזור אגם הטיטיקקה.  כיום זהו השם הנפוץ לאוכלוסיה זו.  הם קוראים לשפתם "פוקיואה" (Puquiua). זוהי משפחה לינגוויסטית נפרדת.

ההיסטוריה של האורוס ידועה מעט מאוד.  המסורת העתיקה ביותר של האורוס, החיים בהרים הגבוהים היא שבזמנים קדומיםים, גופותיהם שימשו כחומר מלכד בבניית מבני הקבר של הקויה (Colla), דבר המרמז כנראה על בני אנוש שהוקרבו כאשר הונחו היסודות.  הם טוענים שהם הגזע העתיק ביותר בעולם, קודמים אף לשמש.

בתקופות ההיסטוריות המוקדמות חיו האורו כנראה באיים רבים באגם הטיטיקקה ובביצות של  נהר דסגוודרו (Rio Desaguadero). היסטוריון מהמחצית השנייה של המאה ה- 18 טוען, כי הם אולצו לעזוב את האיים אל תוך הארץ, שם גרו בחורים ובמערות, בקרקע שכוסו בקני טוטורה.  בסוף המאה ה-19 היו האורו פזורים במספר מקומות. ב- 1873 נמנו בשבטי האורו 937 אנשים, אך נכללו בהם גם בני האיימרה.  כך שכנראה האורוס לא מנו יותר ממאתיים.  במהלך המאות ה- 19 ובעיקר ה- 20, הם גורשו מכל האזורים בהם חיו קודם, על ידי האיימרה ונותרו להם רק כמה אלפי מ"ר שעליהם עומדים כפריהם.

האורוס של אזור החוף ידועים פחות.  הם נחשבים לידידותיים יותר ולבעלי אינטיליגנצייה גבוהה יותר.  לעומתם, האורוס של ההרים הגבוהים ידועים כקשים ובעלי אינטליגנציה נמוכה.  התרבות של האורוס כיום דומה מאוד לזו של ה- Aymara שאתם הם התערבבו לאחרונה.

 

לא נותר הרבה מהמבנה החברתי הפרה- קולומביאני של האורו. הם  מקובצים לכמה איו  (ayllus) הנקראים  .Titicone, konko, kowo, kinpo הטריטוריה שלהם מחולקת פיזית לשני חצאים –  tiochaiו .Xauacha –  שאין ביניהם נישואי תערובת.  שיטת קרבת המשפחה היא מקוטעת ונראית בהווה בהתנוונותה.  זוהי שיטה בילטרלית שאינה מבחינה בין הקרבה לאם או לאב- אין הבחנה בין דוד/ דודה/סב מצד האם או האב.

הנישואין נחגגים, אם בכלל, בנוסח הקתולי על ידי כומר המבקר בכפר מדי שנה.  ישנה מסורת שבני הזוג נישאים רשמית כאשר הם עומדים גב אל גב במי האגם.  הם בדרך כלל אנדוגמיים ומתחתנים בתוך השבט.  אם כי בשנים האחרונות, עקב מחסור בנשים, הם לוקחים גם את נשות האיימרה

בראש השבט עומד האילאקאטה (Hilakata) או האלקלדה (Alcalde), הנבחר אחת לשנה.

       

 

האורו מעריצים את פאצ'אמאמא (Pachamama) אלת האדמה ואלים מקומיים, למרות שבאופן רשמי הם בחלקם קתולים ובחלקם אדוונטיסטים.  יש להם כנסיה קטנה בנויה בוץ, בכפר. כמו ה-  Aymara. הם מאמינים בפתרון חלומות, סימנים מטאורולוגיים ופענוח אותות.  הם מקריבים אלכוהול, עלי קוקה וחיות לאליהם, כמו ה- .Aymara

הפיאסטה העיקרית של האורו היא ביום השוויון האביבי, אשר הוקדם מ- 23 ל- 14 בספטמבר כדי שתתמזג עם החג הנוצרי של ה-Exaltaron. ביום זה הם מנגנים בחלילי פאן, רוקדים ושרים את ה-  mimuleועורכים את הטקס העתיק של קורבן-דם (urloucha), על ידי שחיטת למה, אשר שופכים מדמה ליד הכניסה של כל בקתה.  רוב הטקסים והאמונות של האורו מקורם ב- Ayamara

 

 

 

דיג: האורו תלויים בעיקר בדיג, באופן משני בציד בביצות של ריו דסגוודרו המקיפות את הטיטיקקה.  האדמות שברשותן עניות כך שיש להם מעט מאוד חקלאות.  הדיג לאור הירח מועדף- הם משתמשים בדרך כלל בחכה דמויית  ,Vעשויה מאגדי קנים הנדחפים לתוך קרקעית הבוץ של הביצה, עם רשת הניתנת להזזה בחלק הפתוח של ה-  .V  הדגים מכוונים למשוכות הצמודות (V) על ידי נענוע המים עם אגד קנים הקשור לציר.

האורו משתמשים גם בצלצל (חנית) עם  3 או  8 נקודות, אבל חסרים את החץ והקשת.  יש להם מספר סוגי רשתות – עגולות ומשולשות (לאדם אחד) ורשתות גרירה (למספר אנשים).  דגים קטנים מיובשים ומתובלים ונאכלים תוך המסע. הגדולים מומלחים, מקולפים מקשקשיהם  ונצלים באש איטית ומעשנת.  דגים מיובשים- מעושנים אלה, נשמרים לזמנים קשים יותר.

ציד: צדים סביב המים – תרנגולות, ברווזים, אווזים, טבלנים, אנפות, סוגים שונים של ציפורים צוללות, שחפים. הטבלנים לא נאכלים. שיטות הציד שונות.

האורו מומחים בקליעה בקלע (Sling) הארוג וקלוע מצמר למות וכבשים בצבעים רבים.  הם משתמשים גם בקלע כדורים  (2 או 3 כדורים שמחוברים יחד על ידי חבלים). הציד מסתתר מוקדם בבוקר בין הקנים, מתקרב לציפור הרדומה עדיין מקור הלילה. סוחב אותה ברגלה, והורג אותה על ידי עריפת הראש או סיבוב הצוואר.  ישנן גם רשתות המשוכות לאורך מס' מאות מטרים והציידים מקימים רעש המבריח את הציפורים אל הרשתות הבלתי נראות.  האורו גם אוכלים את ביצי הציפורים הימיות ומיבשים רצועות מבשרן.  הם צדים מעט חיות יבשה עם כי לעיתים צדים בלאסו מעדרי הויקוניה היורדים בחורף מההרים.

רעיה: לאורו מעט עדרים- פרות, כבשים ולמות בדרך כלל חצי פראיים, המסתובבים ליד הביצות. יש להם כלבים, קביות, תרנגולות וחזירים.

 

האדמות שברשותם עניות, כך שיש להם מעט חקלאות. מאיז לא גדל באזורים אלה, אלא מעט תפו"א וקינואה qhinoa). הכנת מזון- תפוחי האדמה המעטים מוקפאים ומיובשים להכנת 'צ'וניוס'.  הנשים טוחנות את ה-קינואה וצולות אותה להכנת אבקה מזינה (pitu)

השורש הלבן והעסיסי של הטוטורה (totora) נאכל בלתי מבושל, סרטנים דמויי שרימפס מהנהר- ניצלים.  בירה נעשית מקינואה. וכשהם משיגים תירס הם לועסים אותו לצ'יצ'ה .(Chicha)  כמו כל אנשי האלטיפלנו הם לועסים קוקה.

 

לרוב בתי האורוד יש משטח קרקע אובלי, אך חלקם משולשים. הקירות בנויים מבלוקים משולשים עשויים כבול כשהקיר החיצוני לעיתים קרובות מכוסה בלבני טיט. הכניסות תמיד לכיוון מזרח ונסגרות לעת ערב בדלת עבה, עשויה אף טוטורה.

הרעפים עשויים מקלעת של מקלות או אגדי סוף. המוט הראשי של הגג מקושת למז'- מע'. מקלעת זו מכוסה במחצלת סוף טוטורה יחידים הקשורים במרווחים עם משטחי עשב. האש באח הבוץ מימין לכניסה, מכסה במהירות את הגג עם פח ועושה אותו בלתי חדיר למים. האורוס החיים ב -Isle of  Pauja- חיים בבתים עגולים מקורים באבן.  אורוס בני סגופפה (Sgopaga), חיים בבתים מבוץ.

 

 

נאמר כי בזמנים הקדומים הלכו האורוס עירומים, למרות ימי החורף הקרים.  לבוש הגברים הוא בגד דמוי שק נטול שרוולים, עשוי מטכסטיל לא מחויט, תפור בצדדים ולמעלה עם פתחים לזרועות ולצוואר. בגד זה נארג מצמר למה, על נול פשוט, התקוע באדמה.  כיום אמצו לעצמם גברי האורו מכנסים קצרים עם חריץ בחלק האחרוי, מול הקרסולים.  החריצים למטה מאפשרים קיפול לגובה בעת הדיג. הם בדרך כלל יחפים, או נעולים סנדלי עור במסעות. כובע סרוג עם כיסוי אוזניים מכוסה לעיתים בכובע רחב.  הם לובשים לעיתים חגורות ובהזדמנויות- פונצ'ו סרוג עבה.  הכובע – סרוג, עם כיסויי אוזניים. כובעים עשויים נוצות ציפורים ידועים מהזמן העתיק.  הנשים לובשות חצאיות מצמר למה שחור, חגורות בחזה, ומחוך רחב לא מחויט תפוס למעלה, מעבר לכל כתף, על ידי פין נחושת גדול ראש (tupu).

הנשים חוצות את שערן באמצע וקולעות אותו לשתי צמות קשורות על הגב עם רשת של צמר ויקוניה (Vicunia). מעטות הולכות בתסרוקת – "צמות טיטיקקה"- צמות קטנות רבות מאוד וכל הראש. הן חופפות ראשן בשתן אדם מותסס.

 

האורו הם בוני רפסודות בלסה (balsa) מפורסמים.  הרפסודות שלהם בנויות אף הן טוטורה במבנה סירה, ויש להם יכולת שיוט מצויינת.  הקנים נכרתים על ידי סכין ואחרי יבוש נאסף לאגדים. הם קולעים מעשב  cehuחבלים לקשור בהם את אגודות הקנים.  השדרית (מוט השלד המרכזי בסירה) עשויה מאגודה דקה דקה וארוכה של סוף. כלי עץ קהה זווית, עם חריץ בזרוע אחת, משמש להידוק הקשרים.

 

התרבות החומרית של האורוס היא פשוטה.  עקב המחסור בעצים, משמש סוף הטוטורה הענקי למלאכות שונות בדיג, בדיור ואף במזון.  מטרולגיה אינה מוכרת.  קדרות נפוצה רק לאחרונה.

סלים: נעשים סלים כפולים ומפותלים מסוף הטוטורה.

טכסטיל- הם טוויים רשתות לציפורים, מחצלות מסוגים שונים, מפרשים, חבלים מעשב, כלים פשוטים. הנשים טוות חוטים מצמר הלמה במטווה מעץ. הן משתמשות בדרך כלל בנול פרימיטיבי שוכב.  הסריגה היא הטכניקה שהגיעה לאחר הכיבוש הספרדי.  הנשים מומחיות בסריגת כובעים, בדרך כלל עם דוגמאות של בכלי חיים זעירים.

הגברים קולעים בצורה יפה מאוד מצמר, בדוגמאות דמויות יהלומים בצבעים שונים בדומה לדוגמאות על נחשים.  הם אורגים גם רצועות לשימושים שונים.  טכסטיל מעניין במיוחד, כנראה מיוחד לאזור של דר'-מז' אגם הטיטיקקה הוא צורה של בגד נוצות.  נוצות העופות שניצודו באגם, מסובבות לפיתולים ואז נסרגות לכיפות ולכפפות וגרבי ילדים.

כלי נשק- כדי ליצור את קלע הכדורים ,(bolas) הם קונים חוטי כותנה ומקיפים אותם סביב צורת  Yליצור נשק לציד ציפורים.

מתכות- אינם מכירים כל מטלורגיה.  חלק מהפינים שמשתמשות בהם הנשים לחיזוק הבגד הם כנראה בני כמה צורות ונלקחו ככל הנראה מהצ'ולפס (Chullpa) כל יתר כלי המתכת מובאים על ידי מסחר.

קדרות- כלי חרס היו נעשים בעבר בצורה פשוטה, כלים קטנים וגדולים.

עבודות באבן – עליים ופטישים עשויים מאבן עגולה קשורה בחוט עבה למקל. אבני היד קטנות של קלע הכדורים. האובייקטים היחידים העשויים אבן הם האבנים המשקיעות את רשתות הדיג.

עבודות עץ- מסגרות לאריגה, מקלות לטוויה, צירים לרפסודה, ידיות חנית, כלי לחיזוק קשרי הרפסודה ועוד מוצרים קטנים עשויים עץ, שהוא יקר באזור זה, השמם מעצים ומובא מרחוק

כלים מוזיקליים- כל כלי המוזיקה של האורו  נלקחו מהאיימרה.  כך החליל הפתוח משני קצותיו, חלילון קטן, חליל פאן כפול ותופים. אין כלי מיתר בנמצא מלבד הצ'רנגו.

 

המוצרים המסחריים היחידים של האורוס הם דגים המיובשים, רפסודות, מחצלות גדולות מטוטורה.  מחליפים זאת תמורת תפוחי אדמה קפואים ויבשים, קוקה, חוטים לרשתות, קינואה, צירי עץ, כלי מתכת ועוד.

החלוקה המינית בעבודה היא פשוטה – הגברים דגים, צדים, מכינים ומתקנים רשתות ובונים רפסודות, מחצלות, כלים מוזיקליים וכלי עבודה. הנשים טוות ואורגות צמר למה, מבשלות, מכינות סלים, ולעיתים כלי קדרות.