פול קגמה נשיא רואנדה

פול קאגמה – הפיוס, הפיתוח והעריצות

כתב: גילי חסקין, 09-12-2020

ראו קודם באתר זה: מבוא לטיול ברואנדה.

מאמר זה יכול הלביא תועלת למטייל בטיול ברואנדה ובמדת מה גם בטיול לאוגנדה.

מנקודת ראות ישראלית צרה, העניין הפוליטי ברואנדה הצטמק בשנים האחרונות, אחרי שזו חדלה, משנת 2017 ואילך, מלהיות יעד תיאורטי לגירוש מסתננים / פליטים / מהגרי עבודה. מבחינה תיירותית, עלתה קרנה של רואנדה, לא רק בשל נופיה המרהיבים ועולם החי שלה, אלא בעיקר משום שנחנך קו תעופה ישיר מתל אביב לקיגאלי ובשנת 2020 בלטה כאי "ירוק" תרתי משמע, עם ניקיון יחסי מתחלואי קורונה.

רואנדה, מדינה אפריקאית קטנה, מושכת את תשומת הלב העולמית, לא רק בשל קרבתה לקונגו העשירה ביהלומים ואורניום, אלא בשל תהליכי ההתחדשות והפיוס שהיא עוברת. לאחר תום רצח העם הרואנדי ב-1994, עברה המדינה תהליך הפיוס שאין לו אח ורע בעולם. על התהליך הזה ניצח הנשיא פאול קגאמה (Paul Kagame) וככזה, עורר את השתאותם של רבים. קגאמה, יליד 1957, מכהן כנשיא רואנדה מאז שנת 2000. הוא נחשב, לדעת רבים, למנהיג הבולט ביותר במפה הפוליטית של אפריקה "השחורה" (אפריקה שמדרום לסהרה. מטיילים רבים, נפעמים מהשינויים המבורכים שעברו על רואנדה, החל מתהליך הפיוס ודרך השיפור הרב במצב החינוך, הסדר והניקיון במדינה, מייחסים זאת בצדק לקאגמה. קגאמה עצמו, הפך גם בעיני רואנדה, כסמלה של המדינה המתחדשת.

קגאמה נולד במחוז הדרומי של רואנדה. הוא בן למשפחה מקבוצת הטוטסי (Tutsi) בעיר רוהנגו (Ruwango) שברואנדה. בעקבות מרד ההוטו (Hutu) נגד השלטון הבלגי והפגיעה באנשי הטוטסי שנלוו למרד, ברחה משפחתו לאוגנדה בשנת 1962. הם התמקמו במחנה הפליטים Gahunge שב-Toro, שם קגאמה בילה את שנות ילדותו. הוא למד בבית הספר התיכון Ntare באוגנדה, בה קיבל חינוך בריטי. אז גם עוצבה אישיותו המהפכנית. בשנת 1979 הצטרף לצבא ההתנגדות העממי NRA – National Rehabilitation Service)) ובמשך שנים לקח חלק כלוחם גרילה כנגד הממשלה של נשיא אוגנדה דאז, מילטון אובוטה, במלחמת האזרחים האוגנדית. באותה שנה קגאמה, כבן טוטסי, סייע להקים ביחד עם חברו הקרוב פרד רוויגמה Fred Rwigema)), את 'החזית הפטריוטית הרואנדית' (RPF, Rwandan Patriotic Front) , אשר הייתה מורכבת בעיקר מרואנדים בני הטוטסי שהוגלו מארצם, ואשר נלחמו בשורות ה-NRA. במהלך 1990 קיבל קגאמה הכשרה צבאית מצבא ארצות הברית ב-Fort Leavenworth, במסגרת חיזוק הקשרים של ה-RPF עם צבא ארצות הברית וצבא בריטניה ,אשר סיפקו להם אימונים ותמיכה לוגיסטית.

קגאמה פיקד על כוחות המורדים של ה-RPF אשר שמו קץ להשמדת בני הטוטסי בידי ההוטו. בהיעדר אופוזיציה חזקה שיכולה להשליט סדר במדינה החבולה, הפכה RPF למפלגה השלטת. במשך שש שנים החזיק קגאמה במקביל בתפקיד סגן הנשיא וכן שר ההגנה, ולמעשה ניהל את ענייני המדינה. בשנת 2000 מונה לנשיא המדינה, והפך באופן רשמי למנהיגה[1].

כל דבר ברואנדה חייב להיבחן דרך משקפי רצח העם – מאה ימים נוראים שבהם נטבחו 800,000 גברים, נשים, ילדים ואף תינוקות. אין משפחה שנותרה ללא צלקות.

ראו באתר זה: רצח העם ברואנדה.

קגאמה, שיצא מהיערות ונכנס לבירה קיגאלי בתור מפקד גרילה, היה זה ששם קץ לסיוט הנורא. בעיני רבים בארצו, הוא מוביל את רוח הפיוס ולחיים משותפים של שני השבטים, הפוגע והנפגע[2]. ב-25 באוגוסט 2003, בבחירות הכלליות הדמוקרטיות הראשונות לנשיאות זכה לתמיכה של 95.5% מהקולות ונבחר לנשיא.

עם זאת, יש המפקפקים באופייה הדמוקרטי של מערכת בחירות זו. בחודשים שלפני הבחירות  של 2003, נאסרה פעילותה של התנועה הרפובליקאית הדמוקרטית, שהיוותה אופוזיציה מובילה. כמו כן, מבקרי הממשלה ועיתונאים ביקורתיים הושלכו לכלא[3].

מכול מקום, קגאמה שיקם את רואנדה אחרי טבח העם באפריל 1994, שבו נרצחו כ־800 אלף בני אדם, רובם משבט הטוטסי, שבטו של קגאמה. על פי נתונים שונים, הכלכלה הרואנדית צומחת ב־8% בשנה וממדי העוני ירדו בין 2011 ל־2014 ל-39%.

מאז 2005, הצליחה רואנדה, שאוכלוסייתה מונה 11 מיליון איש, להקטין את מספר העניים במדינה בכמיליון איש. תוחלת החיים הממוצעת עלתה ל-61, לעומת 36 בשנת 1994. השקעה מסיבית של הממשל בחינוך הביאה לכך שגדלה הנוכחות בבתי הספר היסודיים פי שלושה, כיום, 93% מהילדים בגיל החינוך היסודי במדינה הולכים לבתי ספר. בתקופת שלטונו של קגאמה, תמותת הילדים פחתה בחצי, ומספר הנשים החברות בפרלמנט הוא, יחסית, הגדול ביותר בעולם. בסוף אוקטובר 2014  נפתחה הספרייה הציבורית הראשונה במדינה.

אין זה פלא שמעלים את רואנדה על נס כדוגמה מעולה להצלחת עבודתם של גורמים לא ממשלתיים,  בעיקר  אמריקאים, לחינוך , הדרכה ועסקים . קגאמה נחשב לאיש של חזון, למייצג הנרטיב האפריקאי החדש, הבטוח בעצמו והמצליח כלכלית, שקבר את הפאסיביות ואת ההתקרבנות של העבר. יש גם כאלה שאומרים כי היחס לקגאמה מפיג במידה רבה את רגשי האשם של המערב, על שישב בחיבוק ידיים ולא מנע את רצח העם.

קגאמה  זכה להכרה מהמערב על הצלחתו בבניית ממשלה יציבה, חתירה לשלום, פיתוחה של מדינתו, הקמת מערכת חינוך ציבורית, קידום זכויות אדם ושיפור חיי הנשים. פול קגאמה הקסים באופן דומה גם את טוני בלייר (האומר שהוא "מנהיג בעל חזון"), את ביל קלינטון ("אחד המנהיגים הגדולים ביותר בתקופתנו") ואת הווארד שולץ, מנכ"ל סטארבקס ששוכנע להשקיע ברואנדה[4]. כדי להבין את רואנדה של היום, צריך להביא בחשבון שני סיפורים שקורים בה במקביל: האחד הוא ההצלחה הכלכלית הגדולה שלה, שעליה אין כל עוררין. השני הוא החשד הכבד שפול קגאמה, נקט מדיניות ברוטלית ואלימה כדי להגיע להישגים האלה.

קגאמה נתפס בעיני הרואנדים כדמות פטריוטית מן המעלה הראשונה, וכאדם המחויב מעל לכל לטובתה של רואנדה[5]. בעזרת סיוע כספי שקיבל מהמערב, הצליח קאגמה לשקם את רואנדה ולהביאה למצב שכמעט ולא מצויות בה שכונות עוני מחפירות. כמו כן, הוא ביטל את עונש המוות, הפך את האנגלית לשפה הלאומית הרשמית והקים מערכת בריאות ציבורית. בנוסף, הוא הנהיג את מחיקת ההפרדות האתניות במדינה. תושבי המדינה כבר אינם נאלצים לשאת תעודות המזהות אותם כבני טוטסי או הוטו, ההמנון הלאומי אינו מתייחס לסוגיה האתנית והחוקה החדשה קובעת כי הטפה לשנאה על רקע אתני היא עבירה פלילית.

במבט ראשון, לא קשה להבין מדוע מבקרים מתלהבים מרואנדה של קגאמה. כל ההפרעות הפוסט-טראומטיות נקברו בתת-המודע הקולקטיבי במשך יותר מ-18 שנים, ועל פני השטח מתנהלים החיים כסדרם. המדרכות נקיות ומהכבישים נעדרות אותן מהמורות שהן הקללה של רוב מדינות אפריקה. לעיר הבירה קיגאלי יצא שם שהיא העיר הבטוחה ביותר ביבשת, והיא מטפחת אותו בשקידה. עובדים בארגוני סיוע אמריקאים, יזמים ותיירים נוהרים לכאן ורואים גרסה של אפריקה שהיא גם ידידותית וגם אותנטית. ממעוף ציפור, במאקרו כלכלה ולנוכח הנתונים היבשים, נראה שרואנדה הפכה בשנים האחרונות ל"אור לאפריקנים " וסמל של מופת של שיקום מוצלח. כחודש אחרי שציינו במדינה 20 שנה לטבח, במאי 2014 , התכנסו ברואנדה שרי אוצר ונגידי בנקים מרכזיים מכל אפריקה לכינוס השנתי של הבנק לפיתוח אפריקה – סמל לכך שרואנדה הפכה למודל של הצלחה כלכלית.

ב

ראיון לעיתון "The African Report", הילל פרופסור פול קולייר מאוניברסיטת אוקספורד, את התהליך המשולש שעבר על המדינה: צמיחה כלכלית, גידול דמוגרפי, וירידה דרסטית בשיעורי העוני והאי-שוויון. "זה תהליך שצריך לקרות בכל מקום באפריקה. (..) אולם זה לא קורה בשום מקום אחר"[6].  אולם הקסם שהטיל קגאמה על מנהיגים במערב, הולך ונשחק[7]. ם סיום רצח העם הקימה RPF מעין קואליציה של מפלגות אחרות שהתנגדו קודם לכן למשטרו של הנשיא ז'ובנל הבירימנה ( [8](Juvénal Habyarimana;  אולם האיחוד הזה החזיק מעמד שנה אחת בלבד; משנת 1995 הפכה רואנדה למדינה של מפלגה אחת. "RPF הוא כבר לא אותו גוף דמוקרטי בעל עקרונות שאפיין את מייסדיו", נכתב בדו"ח, " כיום היא קריקטורה של שורשיה המוקדמים. כל ההחלטות החשובות במפלגה מתקבלות על ידי קגאמה, אגפיה השונים של המפלגה הפכו לחותמת גומי בשירותו. המפלגה, כמו כל המדינה,  נאלמה דום בגלל הפחד, והפכה למעשה לבת ערובה של השלטון השרירותי והמדכא של פול קגאמה"[9].

קגאמה נחשב לאחד המנהיגים השנויים במחלוקת באפריקה. טענות על הפרות של זכויות אדם, הגבלת התקשורת המקומית, פגיעה במתנגדים פוליטיים, הריגות חסרות פשר והקמת מחנות מעצר לקבצנים ולזונות ותחקירים על מעורבותו במלחמות בקונגו ועל מעורבותו ברצח העם ברואנדה – כל אלו מעיבים בשנים האחרונות על ההכרה בהליך השיקום של רואנדה ובצמיחתה הכלכלית[10].

בשנים האחרונות גוברת והולכת הבנה אטית ומעוררת סלידה, כי למנהיג האפריקאי, החביב על המערב, יש גם צד אפל. רואנדה של קגאמה, אומרים מבקריו, היא מדינה רודנית שבה נרמסות הדמוקרטיה וזכויות האדם ומתנגדי המשטר סובלים מרדיפות. השכבה הפוליטית של ההוטו נאסרת ומנוטרלת, ואין חופש עיתונות.

ב-10 באוגוסט 2010 נבחר למשרת נשיא רואנדה בפעם השנייה, בבחירות שמידת אמינותן שנויה במחלוקת, ברוב של 93%  מהקולות[11]. אולם שלוש מפלגות אופוזיציה גדולות, לא הורשו להשתתף בהן. שניים מראשיהן הושלכו לכלא והם עדיין מוחזקים בו. מנהיג שלישי, פרנק האבינזה (Frank Habineza) מ"מפלגת הירוקים הדמוקרטית" (Democratic Green Party of Rwanda), נעצר לזמן קצר. הוא יצא לגלות לאחר רצח סגנו אנדרה קאגווה רוויסרקה (Andre Kagwa Rwisereka), שגופתו נמצאה כשהיא כמעט ערופת ראש"[12]. "

אשת העסקים דיאנה רוויגארה (Diane Shima Rwigara), שהודיעה כי היא מתמודדת על הנשיאות, מטעם רשימה פרטית, מול קגאמה, נקלעה למצב מביך כשתצלומי עירום שלה פורסמו באינטרנט. רוויגארה לא הבינה את הרמז והחליטה להישאר במרוץ, אבל נציבות הבחירות האשימה אותה, את אימה ועוד ארבעה אנשים, ב"הסתה להתקוממות" והודיעה לה שמועמדותה נדחית[13]. דיוויד הימבארה (David Himbara), עוזר לשעבר של קגאמה, תיאר את רואנדה בראיון ל”אקונומיסט”: “מכונת דיכוי טוטליטרית ששולטת כמעט בכל ההיבטים של החיים הלאומיים”.

החוקה של RPF, שהוצגה בשנת 2003 , הפכה את חיי האופוזיציה במדינה לקשים יותר. "זה לא רק קשה, אלא פשוט בלתי אפשרי לאופוזיציה להתאגד במפלגות פוליטיות שיתחרו על מוקדי הכוח הפוליטיים במדינה".  מחברי הדו"ח קובעים, כי השלטון האוטוקרטי מציג מצג שווא של מדינה מאוחדת שאיחתה את פצעיה, ושבפועל המציאות שונה:

"הוא מתעב במיוחד את 'הקונגרס הלאומי הרואנדי (Rwanda National Congress), קבוצת אופוזיציונית של בני טוטסי, שנמנו בעבר עם חוג מקורביו הפנימי ומרבית מנהיגיה כעת בגלות. לקונגרס יש תמיכה רחבה בקרב גולים רואנדים, בין היתר בבלגיה, בדרום אפריקה, באוגנדה ובארה"ב. כמה מהם נרצחו על אדמה זרה"[14].

הדו"ח של 'אמנסטי' קבע: "פול קגאמה ו-RPF בזבזו הזדמנות היסטורית לשים קץ לקיטוב החברתי ולדיכוי ולקונפליקט הפנימי בחברה". מחבריו טוענים שהנושאים שעל סדר היום אשר הביאו לפרוץ מאורעות 1994 כלל לא נפתרו, והחברה הרואנדית עודנה מפולגת, לא יציבה ופגיעה. עוד הם טוענים שפשעיו של קגאמה כלפי העם שלו לא משאירות ספק לגבי האופן שבו יצטייר קגאמה בדפי ההיסטוריה: "כאחד הדיקטטורים הנוראים ביותר שידעה אפריקה ".

כמה ממתנגדיו של קגאמה גילו עד כמה השביל מסוכן. פטריק קראגייה (Patrick Karegeya), למשל, לשעבר ראש המודיעין של רואנדה, הסתכסך עם קגאמה, שרד שני ניסיונות התנקשות, ברח לדרום אפריקה, הקים שם תנועת אופוזיציה ונמצא מת בבית מלון ביוהנסבורג ,שבע שנים אחר כך, בינואר [15]2014. ככל הנראה הוא יעץ לכוחות צבאיים מטנזניה ומדרום אפריקה, אשר התכוונו לשלוח חיילים לקונגו, כדי להילחם במיליציה M23, ארגון שעל פי פרסומים שונים נתמך על ידי הממשלה ברואנדה, ושרק ב-2014  הכריז על הפסקת אש. לתומכיו אין ספק שמשטרו של קגאמה אחראי להתנקשות. בדעה זו מחזיקים גם במשרד החוץ הדרום אפריקאי, שגירש זמן קצר אחר כך, שלושה דיפלומטים רואנדים מהמדינה, לאחר שנמצאו מעורבים במקרה.

ד”ר עמנואל גאסקורה (Dr Emmanuel Gasakure), מתח ביקורת על שחיתויות בתחום הבריאות, נעצר זמן קצר אחר כך, עונה ונורה למוות בתחנת משטרה בבירה קיגאלי, ב-25 בפברואר 2015. במקום לשוב לרואנדה בתום הג'נוסייד של 1994, יכול היה גאסקורה להישאר בצרפת. היתה לו כבר משרה של עוזר לפרופסור באוניברסיטת נאנסי (Nancy), המכון בו גם גר. בנוסף עבד כקרדיולוג בביתה חולים של האוניברסיטה ופתח מרפאה פרטית.  למרות שהיה לו עתיד בטוח, הוא העדיף לשוב למולדת, הקים בית ספר לרפואה ציבורית והיה שהיה יועצו של קגאמה ורופאו האישי[16]. כמוהם גם שורה של מתנגדי משטר, עיתונאים ושופטים, שחלקם נדקרו, אחרים הוכו וראשיהם נערפו ברואנדה ומחוצה לה.

לכך מתווספים מקרים נוספים של עיתונאים שנעצרו וחלקם אף נהרגו. דו"ח 'אמנסטי' מאוקטובר 2012, שכותרתו: "רואנדה: אפופה סודיות . מעצרים בלתי חוקיים ועינויים בידי המודיעין הצבאי", סוקר 45 מקרים של עינויים שהתרחשו בין מרץ 2010 ויוני 2012 בבסיס צבאי בקיגלי הבירה. "רבבות אזרחים ברואנדה נחשדו בפגיעה בביטחון הלאומי והוחזקו ברשת של מתקנים סודיים הפזורים ברחבי המדינה, שנוהלו בידי הצבא", נכתב בדו"ח, "במחנות הללו, העצורים הוחזקו באופן לא חוקי וכן סבלו מעינויים ומבעיות בריאות. חלקם מוחזקים במתקנים עד היום"[17].

הדו"ח סקר 45 מקרים של עינויים שהתרחשו בין מרץ 2010 ויוני 2012 בבסיס צבאי בקיגלי הבירה. "רבבות אזרחים ברואנדה נחשדו בפגיעה בביטחון הלאומי והוחזקו ברשת של מתקנים סודיים הפזורים ברחבי המדינה, שנוהלו בידי הצבא", נכתב בדו"ח, "במחנות הללו, העצורים הוחזקו באופן לא חוקי וכן סבלו מעינויים ומבעיות בריאות. חלקם מוחזקים במתקנים עד היום".

על פי הדו"ח, עצורים הוחזקו במתקן במשך תקופות שנעו בין עשרה ימים ותשעה חודשים, ללא גישה לסיוע משפטי, רפואי, או ביקור קרובי משפחה[18]. מחברי הדו"ח גם הביעו ביקורת על כך שאזרחים במדינה ואף עורכי דין נמנעים מלמתוח ביקורת על העינויים או על המעצרים הלא חוקיים מחשש לשלומם. משפחתו של העצור הקולונל רוגיגנה נבאגו, כך נכתב, הייתה בין המעטים שניסו להילחם בתופעה והביאה את המקרה לבית המשפט המזרח אפריקאי בטנזניה. פסק הדין קבע שמעצרו של נבאגו, במשך כחמישה חודשים וללא כל משפט, הפר את האמנות הקיימות בין המדינות באזור.

בשנים האחרונות נעצרו או נרצחו כמה עיתונאים, גנרל גולה ניצל מהתנקשות בחייו ביוהנסבורג, והסקוטלנד-יארד הזהיר שני רואנדים, המתגוררים בבריטניה, כי "ממשלת רואנדה מסכנת את חייכם". דו"ח חריף שפרסם ארגון 'אמנסטי אינטרנשיונל' בתחילת 2014, הצביע על סדרת מעצרים לא חוקיים ועינויים שכללו שוק חשמלי"[19]. האם זו מקריות? ממשלתו של קגאמה דורשת שהתקריות האלה ייבדקו כל אחת לגופה. מבקריו מצרפים נקודה לנקודה ומוצאים דפוס התנהגות הכולל יחידות מוות הפועלות בחסות המדינה.

אחדים מהמשקיפים טוענים כי ממשלת RPF קרועה בין אנשי צבא שמרנים ובלתי מתפשרים, הרואים את הדיכוי כמחיר קטן שיש לשלם בתמורה לשמירה על השלום בין בני הוטו לבני טוטסי, לבין אגף ליברלי יותר שרגיש לתביעות לדמוקרטיה. קגאמה, איש הצבא שהפך למדינאי, עושה מאמצים לשמירה על איזון בין שני הפלגים.

בשנת 2014, נכתב ב-Washington post: “קגאמה הבטיח לפרוש מהשלטון ב2017, בתום הקדנציה השנייה שלו. אבל ב-2016 הוא ניצח במשאל עם, ברוב של 98%, כשאזרחי המדינה הצביעו בעד שינוי בחוקה שיאפשר לו לרוץ שוב בבחירות ב–2017, לקדנציה של שבע שנים, ולאחר מכן לשתי כהונות נוספות של חמש שנים כל אחת. כך, למעשה, עשוי הנשיא שנבחר בשנת 2000, אולם מוביל את המדינה מאז סיום רצח העם ב–1994, להישאר בשלטון עד שנת 2034. מה אפשר לעשות כדי לגרום לאוטוקרטים כמו קגאמה לוותר על השלטון כשהם אמורים לעשות את זה?” כנראה לא הרבה.

ממשלת רואנדה טוענת כי המערב אינו צריך לכפות את רעיונות הדמוקרטיה שלו על אפריקה. עם תומכיו של קגאמה נמנים ג'רלד מפיסי, מנכ"ל "המוסד לניהול ולהנהגה", שאמר: "הנשיא מנהל את המדינה כמו מנכ"ל חברה ,שמוודא כי כל מנהל נושא באחריות לאגף שלו. וזו הסיבה שלמרות היעדר המשאבים, עדיין קורים דברים. אני מאמין כי כדי שמדינת עולם שלישי תתפתח, נחוץ ארגון מסוים של האוכלוסייה. המערב מנסה ליישם את הסטנדרטים שלו בעולם המתפתח וזה לא הוגן".

למרות הנתונים המעודדים, המתפרסמים לפרקים, 60% מעשרת מיליון תושבי רואנדה עדיין חיים בפחות מדולר ורבע ליום. על פי התחקיר ב”דיילי מייל”, נתונים מעוותים נרשמים כדי ליצור מצג שווא.

קגאמה הסתכסך קשות עם מי שהיה בעל בריתו הקרוב, נשיא אוגנדה יווארי מוסבני (Yoweri Museveni). הוא מאשים אותו כעת במתן מחסה ל"בוגדים" רואנדים[20]. קגאמה הגביר את מעורבותה של ארצו בסכסוכים אשר בקונגו. יש להזכיר, כי בקיץ 1994 נמלטו למחוז קיוו שבמזרח קונגו מאות אלפי בני הוטו, ביניהם רבבות ואולי אף מאות אלפי רוצחים, לצד נשים וילדים. המיליציה של בני הטוטסי, שזה מכבר השתלטה על רואנדה, רדפה אחרי משתתפים ברצח העם שהסתתרו  ביערות קונגו השכנה. בני הטוטסי שפלשו מרואנדה נכנסו לתוך מחנות פליטים של בני ההוטו וטבחו ברבבות ואולי אף מאות אלפים. מיליציות של ההוטו טבחו בקונגולזים בני טוטסי, ובני שבטים אחרים שלחמו לצד הטוטסי. חיילים אוגנדים ורואנדים ביצעו אף הם מעשי טבח ואונס המוניים. הפעילות התרחבה לכדי השתתפות במלחמות אזוריות שבמהלכן נבזזו מחצביה של קונגו והמוני אדם מצאו את מותם. 'מלחמת קונגו' כללה מעשי טבח המוני שאפילו קונגו לא ידעה מאז ימיו של לאופולד השני.

בשנת 2001 נרצח הרודן הקונגולזי לורן קבילה, שמעולם לא הצליח לשלוט בכל קונגו אולם נחשב כנשיאה מאז שכבש את קינסאשה והדיח את מבוטו. את מקומו תפס בנו, ג'וזף קבילה, שהמשיך בדרך עתיקת היומין של בזיזת אוצרות המדינה לכיסו הפרטי.

ב-2002 חתם קבילה על הסכם שלום עם מספר מיליציות ועם ממשלות רואנדה ואוגנדה, מה שהביא שוב לתחושה שמלחמת קונגו הסתיימה. תחת חסותו הוקם ממשל ביניים, הכולל את ראשי שתי קבוצות המורדים העיקריות כסגני נשיא. הוא טרח לשלב כמה מיליציות בצבא הקונגולזי, שגם לפני כן היה צבא שסוע שלעולם לא הצליח להתלכד נגד אויב חיצוני. בכל מקום בו הוצבו כוחות הצבא או המשטרה הקונגולזית תועדו אירועים בהם חיילים בוזזים את תושבי המקום, ודווח על מעשי אונס המוניים.[21].

בשני העשורים האחרונים מגבה רואנדה קבוצות חמושות שונות הפועלות במזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, כחלק ממלחמה במורדים משבט ההוטו .סיבה אחרת המציתה באזור פעם אחר פעם מעשי טבח והתעללות היא היותו רווי במחצבים יקרים[22].

באפריל 2012 פרץ מרד במזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. דו"ח של האו"ם, שהודלף באוקטובר 2012 לכלי התקשורת, האשים את רואנדה ואוגנדה בחימוש המיליציה שעומדת בראש המרד, בגיוס לוחמים עבורה ובסדרת מתקפות קטלניות על כוחות משקיפים של האו"ם.

הדו"ח, שנכתב על ידי פאנל מומחים שמינתה מועצת הביטחון ומתפרש על פני 44 עמודים, מתאר בפרטי פרטים שרואנדה ואוגנדה סייעו ל- M23 במאמציה להגדיל את השטחים שבשליטתה ולגייס עוד ועוד "ילדים-חיילים", וזאת בניגוד לאמברגו הנשק שהטיל האו"ם. במקביל לאספקת אמצעי לחימה ולוחמים, העניקו שתי המדינות מקלט לזרוע הפוליטית של המיליציה. על פי הדו"ח, מיליציית M23 "מקבלת הוראות ישירות" מרמטכ"ל צבא רואנדה, הגנרל צ'ארלס קיונגה, וזה היה כפוף למי שהיה אז שר ההגנה של רואנדה, הגנרל ג'יימס קברבה (James Kabarebe), גורם משמעותי אחר בנעשה באזור היה דיפלומט רואנדי שלקח חלק במשימת הפיקוח של האו"ם במזרח קונגו, אך לפי הדו"ח "מחזיק באג'נדה פוליטית שבינה לבין השגת פתרון אמיתי לסכסוך באזור – אין כל קשר". שגריר הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו אמר בלונדון כי לנוכח הממצאים – על מועצת הביטחון לפעול מיד. "כשרמטכ"ל ושר הגנה של מדינה יוזמים מרד, מספקים נשק ושולחים חיילים להילחם מעבר לגבול נגד מדינה לגיטימית, אני חושב שזה חמור". על פי הערכות, מאז החל המרד הנוכחי במזרח קונגו נמלטו מבתיהם יותר מחצי מיליון בני אדם. המרד החל אחרי שמיליציה שסופחה לצבא קונגו התחמשה מחדש ויצאה לסדרה של מעשי טבח בצפון ודרום קיבו. ארה"ב והאיחוד האירופי גינו את האלימות במזרח קונגו ועצרו את הסיוע שהגישו לרואנדה[23].

כדי שרואנדה תישאר מעין סינגפור של אפריקה, המערב חייב להמשיך ולעצום את עיניו. אך נראה ב-2014  המסכה נפלה סוף סוף. ביוני של אותה השנה האשימו משקיפים מטעם האו"ם את קגאמה בהתערבות ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, שכנתו העשירה במינרלים. הם טענו שהוא תומך במורדים, שבראשם עומד מפקד מיליציה החשוד בביצוע פשעי מלחמה ובביצוע מעשי זוועה, כולל אונס המוני. ההוכחות שריכז ארגון Human Rights Watch תומכות בטענה הזו, שרואנדה מכחישה נחרצות[24].

לתורמים הבינלאומיים לא נותרה, לבסוף, ברירה אלא לנזוף בקגאמה. החל משנת 2014, , יריביו מבית רוצים שהם יעשו צעד נוסף קדימה. Human Rights Watch אינו חדל להיות קוץ בבשרו של קגאמה. החוקרת של הארגון, קרינה טרצקיאן, גורשה למעשה מרואנדה לפני הבחירות של 2017. "פול קגאמה הוא דמות שמרתקת אנשים", היא אומרת. "הוא פיקח מאוד, וממשלות מערביות משתכנעות ממנו, ברוב עיוורונן, ומתעלמות מההתעללויות ומההתעלמות מזכויות האדם. אבל ב2010 אפילו ממשלת בריטניה נאלצה להודות שלא הכול בסדר. כעת אנחנו רואים כיצד מכונת יחסי הציבור של רואנדה מאבדת את העשתונות"[25].

ביולי 2017 הגיע קגאמה, לביקור בן יומיים בישראל. במהלכו הוא נפגש שלוש פעמים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ועם הנשיא ראובן ריבלין. קגאמה גם נטע עץ בחורשת האומות של קרן קיימת לישראל. תצלומים מהביקור בישראל פורסמו בדף הפייסבוק של קגאמה, ו־50 תמונות מהביקור בארץ עלו לפליקר (Flicker) של הנשיא האפריקאי. “קגאמה לא זקוק לתצלומים האלה כדי לנצח בבחירות, מפני שהבחירות שיתקיימו ברואנדה לא יהיו בחירות, אלא טקס הכתרתו המלכותי של קגאמה”, אמר אז ל”מעריב” פרופ’ פיליפ ריינטז’נס (Filip Reyntjens) [26]מאוניברסיטת אנטוורפן, שנחשב למומחה בעל שם עולמי, בכול הנוגע לרואנדה.

בשבועות האחרונים שלפני הבחירות של 2017 , ערך קגאמה סיור אחד בלבד מחוץ לאפריקה, מלבד הביקור בישראל: הוא ביקר בבריסל והשתתף שם בכנס של האיחוד האירופי. בבריסל נערכה נגדו הפגנה. אלא שזה לא זר לו; בשנים האחרונות, כמעט לכל מקום שאליו הוא מגיע, מתקבל קגאמה על ידי מפגינים. כך למשל, בהרצאה באוניברסיטת ייל, בחודש ספטמבר אותה שנה, הוא נתקל בסטודנטים אשר מחו נגד הפרות זכויות אדם ברואנדה, ואף תבעו מהאוניברסיטה לבטל את ההרצאה המתוכננת של קגאמה. במאמר ב”וושינגטון פוסט” תואר קגאמה, כמי ש"אויביו מתים מוות מסתורי, לעתים עם סימני עינוי”, אך בישראל הוא דווקא התקבל בחמימות רבה.

בעולם פחות מתלהבים. כבר ב-2015 נשמעו במערב קולות הקוראים לקגאמה, לוותר על כהונה שלישית כנשיא ולהשאיר את המגרש הפוליטי לאחרים. כבר לפני שנתיים, ארצות הברית הפצירה בקגאמה לא להתמודד בפעם השלישית. “כשמנהיג מנסה לשנות את הכללים באמצע המשחק כדי להישאר בתפקיד, הוא גורם לסיכון של אי־יציבות, ולעתים מהווה את הצעד הראשון בדרך לשביל מסוכן”, אמר הנשיא ברק אובמה, אחרי שהפרלמנט התיר לקגאמה להוסיף להתמודד עד 2034.

תחקיר של “הדיילי מייל”, כינה את קגאמה “דיקטטור מוכתם בדם”. אחד ממתנגדי המשטר סיפר לכתבי העיתון כי ראה את הנשיא קגאמה מכה במקלות אדם שקנה וילונות מחנות שאינה שייכת למפלגה השלטת, RPF. הקורבן אף נשלח לכלא.

הבירה קיגאלי נחשבת לאחת הערים הנקיות והבטוחות באפריקה, עיר ללא קבצנים וזונות. אולם דוח שפורסם באוקטובר 2017 חשף ארגון זכויות האדם Human Rights Watch שהם הועברו למחנות, ושם על פי העדויות הם מוכים. ממשלת רואנדה מסרה בתגובה כי במחנות גומלים אותם מסמים. על פי אותו המקור בשנת 2017 בלבד  הוצאו להורג 37 עבריינים קלים – כאלה שגנבו פרה או בננות, השתמשו ברשתות דיג לא חוקיות ועברו את הגבול מקונגו לרואנדה. על פי הארגון, אלה לא אירועים נקודתיים, אלא חלק מאסטרטגיה שנועדה להפיץ פחד, לכפות סדר ולמנוע התנגדות להוראות הממשלה או למדיניותה. מעשי ההרג לא דווחו בתקשורת המקומית בשל המגבלות שהוטלו עליה. הדו"ח תיעד התעללויות במחנות צבאיים ברואנדה בסביבות הבירה קיגאלי ובצפון-מערב המדינה. בשבע השנים האחרונות לפחות, כך נכתב בדו"ח, ביצע צבא רואנדה מעצרים בתדירות גבוהה, עינה עצורים, הכה אותם, חנק אותם, השתמש במכות חשמל וביצע הוצאות להורג מבוימות. רוב העצירים נעלמו ומנעו מהם קשר עם המשפחות וחברים שלהם וגם עם עורכי דין.

רוב העצירים שעברו עינויים אולצו להודות שביצעו פשעים נגד ביטחון המדינה ואז הועברו למתקני כליאה רשמיים ברואנדה. אלא שכאשר עצירים הגיעו לבתי המשפט, כמה מהם אזרו אומץ וסיפרו לשופטים על ההתעללויות שעברו. כשוועדת האו"ם נגד עינויים פנתה לממשלת רואנדה ושאלה אותה מדוע התעלמו השופטים מטענות העצירים ולא חקרו אותן, הממשלה הרואנדית הגיבה בשליחת טבלה מתוך דו"ח מקומי שטוען ששום אדם לא התלונן שעבר עינויים במהלך משפטו מ-2013 ועד 2017.

התשובה של ממשלת רואנדה עומדת בסתירה לנתונים שנמצאים בידי ארגון Human Rights Watch. לפי ארגון זכויות האדם הבינלאומי, בין 2011 ל-2016 הוא תיעד 65 מקרים שבהם טענו נאשמים בבית משפט ברואנדה שהם הוחזקה בצורה לא חוקית במחנות צבאיים או בבתים. מתוך 65 המקרים, 35 סיפרו שהם עברו עינויים והוכו או אולצו להודות בפשעים שלא ביצעו.

ב-6 בדצמבר 2017 פרסמה ועדת האו"ם נגד עינויים דו"ח על המצב ברואנדה. חברי הוועדה הביעו דאגה רבה מהפרות זכויות האדם הקשות במדינה האפריקנית, בהן עינויים, הוצאות להורג ללא משפט, העלמות אנשים, הפחדת עיתונאים, פעילי זכויות אדם ואנשי אופוזיציה.

בדו"ח של ועדת האו"ם נכתב שעינויים והפרות זכויות אדם מתבצעות ברואנדה בתוך מחנות צבאיים ושהקורבנות נעצרו בצורה לא חוקית. הממשלה בקיגאלי הכחישה בתוקף את הטענות ומסרה בתגובה: "אנחנו רוצים לחזור על כך ומתעקשים שאין מקומות מעצר לא רשמיים או חשאיים ברואנדה".

ממשלת רואנדה טוענת שבבתי הסוהר שלה אין אסירים פוליטיים ושכל מקרה של העלמת אדם בכפייה נחקר. אלא ששוב, לארגון Human Rights Watch נתונים אחרים לגמרי.

ז'אן בטיסט איסיטונדרווה, המזכיר הכללי של המפלגה הסוציאליסטית אימבראקורי (Imberakuri), טוען כי יו"ר המפלגה שלו עונה בכלא. "כחבר במפלגה אופוזיציונית, חייך אף פעם לא בטוחים. פעמים רבות שומעים על מנהיגי מפלגות שנעצרו או נרצחו ואחרים שפשוט נעלמו או סובלים מרדיפות. זה אומר שכל מי ששייך למפלגה אופוזיציונית אינו יכול להרגיש בטוח".

לפי כמה ארגונים לזכויות האדם, וכמה משלחות דיפלומטיות לרואנדה, חברי מפלגת האופוזיציה הכוחות הדמוקרטיים המאוחדים" (United Democratic Forces of Rwanda (UDF), הם קורבנות  להטרדה, מעצרים אלימים, היעלמויות בלתי מפוענחות ורציחות[27]. מנהיגת המפלגה וִיקְטוּאָר אִינְגָבירֶ אוּמוּהוֹזָה (Victoire Ingabire Umuhoza)  היתה כלואה במשך שמונה שנים, עד שנשפטה ושוחררה לאחר מעקב בין לאומי[28]. במשך שלוש-עשרה שנים – אף בשמונה השנים שבהן הייתה אומהוזה בכלא בקיגאלי  (2010 – 2018) – היא הייתה הרוח החיה של 'הכוחות הדמוקרטיים המאוחדים'. משפטה עורר עניין תקשורתי בין-לאומי רב ועורר. כמו כן, במהלך המשפט התעוררו בעיות, כגון העדויות הסותרות של עדי התביעה בבית המשפט, או ההתעללות מצד השוטרים שרצו לסחוט עדויות כוזבות[29]

ארגון "אמנסטי" מדווח על המקרה של אילומינה אירגמה (Illuminée Iragema), שנעדר מאז 2016 ועל הפעילים (Jean Damascène Habarugira) וסילדיו דוסאבומורמווי (Syldio Dusabumuremyi) , שנרצחו ב2017 וב-2018, בהתאמה. כמוכן, מצביעים על המקרה של בוניפאס טוואגירימאנה (Boniface Twagirimana), סגן נשיא המפלגה, שכביכול נמלט מבית הסוהר. רבים חושבים שהוא נחטף על ידי כוחות הביטחון. טרם שנעצר אמר טוואגירימאנה: "הנשיא קגאמה הוא רודן. הוא פועל כאילו הוא עדיין מורד ביערות. הוא לא נשיא של המדינה כולה, רק של חברי RPF. הוא לא רוצה לפתוח את הנוף הפוליטי ולאפשר חופש ביטוי"[30].

קחו למשל את המקרה של תאופיל נטירוטוואה (Théophile Ntirutwa), חבר מפלגת האופוזיציה המוחרמת, מפלגת "הכוחות הדמוקרטיים המאוחדים" (FDU). נטירוטוואה הועלם ב-6 בספטמבר 2017 באותו יום שבו נעצרו חברים אחרים במפלגתו וכולם הוחזקו במעצר במשך יותר משבועיים מבלי לאפשר להם ביקורי משפחה, חברים או עורכי דין. לאחר מכן הוגש נגד נטירוטוואה כתב אישום בגין תמיכה בארגון מזוין. במהלך שימוע שנערך לו בבית המשפט ב-21 בנובמבר הוא אמר: "נעלמתי במשך 17 ימים. לא סיפרו למשפחה שלי היכן אני נמצא וגם ארגוני זכויות אדם לא ידעו את מיקומי. אשתי אמרה למשטרה שנעלמתי. כל הזמן הזה כיסו את עיניי ואזקו אותי ובסוף גיליתי שאני נמצא בתחנת משטרה".

הסיפור על הפיוס הלאומי המרשים ברואנדה קוּדם בעבר גם על-ידי העיתונות.  אבל, לדבריה של אחת החוקרות החשובות של תהליך הפיוס ברואנדה: "עבור רואנדים רבים, הציפיות של תכנית האחדות והפיוס הלאומי הן עול על חייהם השבורים רגשית ופגיעים כלכלית מאז רצח העם. במקום להתמודד עם המציאות הטראומטית של האלימות הג'נוסיידלית, ה-RPF השלטת ייסדה תוכנית של אחדות ופיוס לאומי המחזקת את סמכותה הפוליטית. […] התוכנית בנתה בהצלחה את מוסדות המדינה; היא פחות מוצלחת בבניית לבבותיהם השבורים של הרואנדים, או בהקלת עונים הקשה, למרות טענותיה ההפוכות של הממשלה".

הערכות דומות וקשות בהרבה ניתן למצוא לעתים קרובות בספרות המחקר על רואנדה. זה לא אומר שבלתי אפשרי למצוא היבטים חיוביים בתהליך הפיוס – כל עוד מבינים שבבסיסו מדובר באמצעי שליטה בידי דיקטטורה ברוטלית, שמבקשת למחוק את רצח בני ההוטו ושולחת את מי שמתעקשים להזכיר את הכתם הזה לשנים ארוכות בכלא.

ניתן בהחלט גם להצביע על רמת הביטחון המרשימה ברואנדה, כל עוד מזכירים שהביטחון הזה אינו נחלתם של מתנגדי משטר או, למשל, גנבים, שאותם מוציאים להורג בחשאי. ניתן לדבר גם על שגשוג כלכלי ברואנדה, כל עוד מציינים שבמידה לא מעטה השגשוג הזה נותר מנת חלקה של האליטה השלטת.

על-פי דו"חות מרשיעים רבים של האו"ם וארגוני זכויות אדם, "החזית הפטריוטית הרואנדית" בראשות קגאמה רצחה עשרות אלפי בני הוטו במהלך רצח העם – אך גם אחריו, ועוד מאות אלפי בני הוטו בקונגו. עד כה הצליח קגאמה להתחמק ממתן דין וחשבון על רצח המוני זה. אחת הסיבות לכך היא מה שמכונה לעתים "קרדיט הג'נוסייד": קגאמה מנצל את רגשות האשם בקרב הקהילה הבינלאומית על שלא התערבה ברצח העם ברואנדה כדי לשמור על מעמדו כמנהיג שעצר את הטבח ושיקם את רואנדה. באמצעות אזכור מתמיד של טענה זו הוא מצליח להשתיק את הביקורת על פשעיו שלו ברואנדה ומחוצה לה.

שינוי ההגדרה ל"רצח העם נגד הטוטסי" הוא חלק מאותו מנגנון: אזכור מתמיד שקגאמה היה ונותר מגן המיעוט הטוטסי ברואנדה כנגד הרוב, בני ההוטו, שהיו אחראים לרצח העם. על כן נדרשת הקהילה הבינלאומית להמשיך את תמיכתה בדיקטטורה הברוטלית שהוא מנהל ולהעלים עין מפשעיו – הדרך היחידה, לכאורה, לשמירת היציבות והביטחון ברואנדה.

כלומר, מה שהתקשורת הגדירה כשכתוב ההיסטוריה הוא ההשכחה של ההוטו שנרצחו בידי משטר ההוטו, שביצע את רצח העם, ושהופל על-ידי קגאמה. מה שבתקשורת לא הבינו זה שמדובר בכיסוי על פשעים שביצעו אנשיו של קגאמה עצמו[31].

האם הפיצול האתני בין ההוטו לטוטסי אכן הסתיים? נשיא המדינה הוא בן הטוטסי, וכזה גם אופייה של המפלגה השלטת ברואנדה. בעיניים רואנדיות, טוען ג'רארד פונייר בספרו "המלחמה הקרה באפריקה": קונגו, ההשמדה הרואנדית, והיצירה של קטסטרופה יבשתית", מפלגתו של קגאמה נתפסת כאתנית בעלת זיקה לטוטסי, ובתור שכזאת היא מעוררת איבה בקרב בני ההוטו.

כדאי לשים לב בעיקר לאזהרה של מחברי הדו"ח לגבי העתיד הצפוי לרואנדה. "כאשר רואנדה תקרוס, כפי שיקרה אם הנשיא קגאמה לא ישנה את דרכיו, יהיו לכך השלכות מרחיקות לכת ומחרידות גם על אוכלוסיית הטוטסי במדינות אחרות באזור האגמים הגדולים של מרכז אפריקה".

הערות

[1] אתר האינטרנט "קולות מאפריקה"

[2] דנה סומברג, ‏לצאת מהקבר: רואנדה מתאוששת מהצלקות ומסתכלת לעתיד, באתר מעריב אונליין, 8 בפברואר 2016

[3]   רואנדה: בחירות ראשונות מאז רצח העם, באתר וואלה! NEWS‏, 25 באוגוסט 2003

[4] הארץ  שני הפרצופים של פול קגאמה  7-4-14

[5] אסף לובין, רואנדה בתלת-ממד, אתר האייל הקורא

[6] מגירינקה ועד קגאמה: קווים לדמותה של רואנדה החדשה. אתר האינטרנט "קולות מאפריקה"

[7] הארץ  שני הפרצופים של פול קגאמה  7-4-14

[8] ז'ובנל הבירימנה (Juvénal Habyarimana; 1937 – 1994) היה נשיאה השני של רואנדה, משנת 1973 ועד 1994. הוא זכה לכינוי "קינאני", מלשון המילה "קיניארוונדה" שפירושה "בלתי מנוצח". ב-5 ביולי 1973, בעת שכיהן כראש מטה הצבא, תפס הבירימנה את השלטון בהפיכה נגד הנשיא המכהן גרגואר קאייבנדה.

הבירימנה היה דיקטטור, ונחשד בהונאת בחירות בתקופת שלטונו הפכה רואנדה לטוטליטריזם שבו אוכפי מפלגתו דרשו מאנשים לשיר ולרקוד בהערצת הנשיא באספות המוניות. בעוד שהמדינה בכללותה התרוששה פחות במהלך כהונתו של הבירימנה, הרוב הגדול של הרואנדים נותרו חיים עם עוני קיצוני.ב-6 באפריל 1994 הופל מטוסו הפרטי של הבירימנה ליד נמל התעופה הבינלאומי קיגאלי והוא נהרג. יחד איתו מצאו את מותם גם קיפרין נטריאמירה, נשיא בורונדי, הרמטכ"ל של צבא רואנדה ועוד רבים אחרים. המטוס התרסק בשטח בית הנשיא. תקרית זו היוותה את יריית הפתיחה של רצח העם ברואנדה. (ראו בהרחבה, באתר זה: רצח העם ברואנדה)

[9] אתר האינטרנט "קולות מאפריקה"

[10] נשיא רואנדה, ששמו נקשר ברצח עם, זוכה לחיבוק חם בישראל , מעריב, 02-08-2017

[11] רויטרס, רואנדה: ניצחון מוחץ בבחירות לנשיא קגאמה, באתר ynet, 10 באוגוסט 2010

[12] Musoke David (14 July 2010). "Opposition Leader Found Dead". Daily Nation. Retrieved 11 August 2010.

[13]  "Rwanda government critic Rwigara acquitted". BBC News. 6 December 2018. Retrieved 8 December 2018.

[14]  25 שנה אחרי רצח העם, השדים של רואנדה מתעוררים מרבצם, אתר האינטרנט של הארץ

[15] BBC News, Patrick Karegeya: Rwanda exile 'murdered' in Johannesburg. 02-01-2014

[16] https://www.thelancet.com/journals/lancet/article/PIIS0140-6736(15)00481-X/fulltext

[17] RWANDA: SHROUDED IN SECRECY: ILLEGAL DETENTION AND TORTURE BY MILITARY INTELLIGENCE

Rwanda: Shrouded in secrecy: Illegal detention and torture by military intelligence

[18] אתר האינטרנט "קולות מאפריקה"

[19]https://www.refworld.org/docid/54f07da57.html#:~:text=2014%20marked%20the%2020th,response%20to%20emerging%20mass%20atrocities.

[20] https://www.cfr.org/blog/kagames-spat-museveni-costing-rwandans

[21] אוריאל לוי, החצר האחורית של העולם, אתר האינטרנט של דבר https://www.davar1.co.il/172962/

[22]  האו"ם: רואנדה ואוגנדה מחמשות ומספקות חיילים למיליציה שטובחת בקונגו, אתר האינטרנט של הארץ

[23] האו"ם: רואנדה ואוגנדה מחמשות ומספקות חיילים למיליציה שטובחת בקונגו

[24] https://www.hrw.org/world-report/2017

[25] הארץ  שני הפרצופים של פול קגאמה  7-4-14

[26] https://www.uantwerpen.be/nl/personeel/filip-reyntjens/

[27] https://www.hrw.org/news/2011/02/11/rwanda-prison-term-opposition-leader

[28] Himbara, David (17 September 2018). "How Kagame Deceived The World That He Freed Victoire Ingabire Umuhoza". The Rwandan.

[29] "Rwanda urged to ensure opposition leader receives fair trial | Amnesty International". Amnesty.org. 28 April 2010. Retrieved 27 April 2011.

[30] "Rwanda's stabbed opposition politician Syldio Dusabumuremyi must get justice". www.amnesty.org. Retrieved 2020-10-22.

[31] שמואל לדרמן, שגשוג, חיוכים וקברי אחים, העין השביעית, 02-08-2028