עולמם הרוחני של אנשי איסלנד

כתב: גילי חסקין; ‏יום ראשון 27 יוני 2021

ראו קודם, באתר זה: עולם האלים האיסלנדי והנורבגי

ראו גם : איסלנד – ארץ הקרח והאש; מסלול טיול בצפון איסלנד; מסלול טיול בדרום איסלנד;  הוויקינגים.

לחצו כאן לתמונות מהשטח

להרצאה + מצגת על איסלנד: ארץ הקרח והאש

לאתר ה'בוסטון גלוב' – לתמונות מרהיבות של התפרצות הר הגעש באיסלנד באפריל 2010 – לחצו כאן

הקדמה

טיול באיסלנד נחשב לטיול של טבע "נטו". הרבה קרח, הרי געש פעילים, להקות ענק של עופות מים, נחשולי בזלת ומערות קרח. במבט ראשון, דומה ואיסלנד היא ארץ יפה, עשירה בנוף, אך ריקה מתרבות. ואכן, אין בה מקדש בגודלו של כרנך, או ביופיו של הפרתנון; אין בה מבנים רבי עצמה כמו הפנתאון הרומאי, האמפיתיאטרון באל ג'ם, או ארמון אלהמברה בספרד. אין בה גם יצירות אמנות כמו הקפלה הסיסטינית או גלריה דה אופיצי. על אדמתה של איסלנד לא התרחשו אירועים היסטוריים שנכנסו לזיכרון האנושי הקולקטיבי, כמו קרב איסוס, קרב זאמה או קרב ווטרלו. ובכול זאת, בעין בוחנת ובאוזן כרויה, ניתן לגלות שתושבי איסלנד רחוקים מהתדמית החיצונית של אתיאיסטים גמורים או למצער, לותרנים שכלתניים. תושבי איסלנד (ובמידה פחותה גם תושבי נורבגיה) שטופי אמונות, שאיש דתי יגדיר אותם כ"תפלות" ואנתרופולוג יגדיר אותן כ"עממיות". העם האיסלנדי מורכב משני יסודות, ויקינגים מאחד וקלטים מאידך מה הראשונים הביאו לו את עולם האלים הנורדיים, הקרובים מאד לאלים הגרמניים והאחרונים את עולם המסתורין הקלטי.

ראו גם: אירלנד של הקלטים

העמים דוברי השפות הגרמניות ישבו בתחילה במרכז אירופה, בגלילות הנהרות ויסלה, דנובה וריין. עם שקיעת כוחה של רומא, החלו להתפשט לכיוונים רבים, והתיישבו בדרום נורבגיה ושבדיה, וכן באנגליה. הנצרות הגיעה מוקדם למדי לאנגליה וליבשת אירופה, אולם בשבדיה, בנורבגיה ובדנמרק, נשתמרה הדת הישנה והתפשטה לאיסלנד, שם הקימו הסקנדינבים מעיין מדינה חופשית. ארכיונים של האוניברסיטאות באירופה מכילים תעודות רבות מתקופות קדומות להגעת הנצרות, השופכות אור על עולם המיתוסים של העמים הגרמניים והסקנדינביים.

רק במאה ה-11 התבססה הנצרות בצפון. האיסלנדים, בניגוד לעמים רבים אחרים שהתנצרו זה-מקרוב, לא הפכו עורף למורשתם התרבותית הקדומה, אלא שימרו וטיפחו אותה. לאחר קבלת הנצרות, שגשגה בה  הלמדנות ורבים גילו עניין בעבר הסקנדינבי.

המיתולוגיה הנורדית היא ענף של המיתולוגיה הגרמנית הרחבה יותר, והענף המתועד ביותר בה. היא שם כולל למיתוסים הקדם-נוצריים של עמי סקנדינביה בתקופה שבה דיברו נורדית עתיקה. עדיין, המקורות הנורדיים הם בעייתיים, ולעיתים קרובות מציגים תמונה חלקית ביותר של המיתולוגיה או סותרים זה את זה. מקורות אלו מאזכרים אלים רבים וישויות מסוגים שונים. הקשרים בין הישויות השונות מורכבים ומשתנים, ולרוב לאלים אין דמות ברורה וחד משמעית[1].

המיתוסים המוכרים לקוחם, רובם ככולם, מספרות ימי הביניים של ארצות הצפון, ובייחוד זו של איסלנד. המיתוסים הגרמניים מספרים על עימותים בין אלים למפלצות. האלים כוננו סדר, חוק, עושר, אמנות וחכמה, בממלכה האלוהית כמו גם בממלכת האדם. ואילו המפלצות וענקי הכפור סיכנו את הסדר ללא הרף ובקשו לחזור ולהשליט תוהו ובוהו. ייתכן וסיפורים אלו אופייניים לתרבות של לוחמים, שיצאו לפשיטות ארוכות ונאבקו אלה באלה על ארצות חדשות להתיישב בהן. הוויקינגים, שהפליגו למרחבי האוקיינוס, בחפשם עושר וקרקעות, המשיכו את המסורת הזאת.

הם פנו לאֵיֵסיר (Æsir) ולוָוניר (Vanir), אלי השמים והארץ, למען ייתמכו בסדר ויעניקו ניצחון ופריון; של האדם ושל האדמה. האלים סייעו בקרב ולאחר המוות העניקו ללוחמים קבלת פנים בממלכת הנצח. כמו כן היו האלים כתובת לפניה  בתהיות אחר העתיד והעניקו השראה לשירה ולאגדות. בין אתרי הקבורה הפרה נוצריים כמו סָטון או אוֹסֶבֶּרְג (Oseberg) שבנורבגיה, נמצאו שרידי גברים ונשים (לעתים אפר) ולצדם קמעות וחפצי פולחן. בעגלת עץ שהתגלתה באוסברג שבנורבגיה נראים גילופים המתארים נחשים ומפלצות מסוגננים. באבני מצבה מהתקופה הוויקינגית, בעיקר באי גוטלנד (Gotland) שבים הבלטי ובאי מֶן (Man) שבים האירי, נראות תמונות מן המיתוס.

קוסמולוגיה נורדית

קשה מאד ליצור תמונה קוסמולוגית אחת, וברור שהיו כמה וכמה מסורות שונות.

אלי המיתולוגיה הנורדית נחלקו לשני "שבטים":

א.  האֵיסִיר (Æsir), אלי הרקיע השוכנים באסגרד' (Asgarð), שבשמיים, ובפרט מקום מושבו של אודין, מלך האלים.

על האלים הסקנדינבים, ראה בהרחבה, באתר זה: קובץ: מיתולוגיה נורדית.

אסגארד הוא העולם הנמצא במקום הגבוה ביותר ביקום הנורדי. בעולם זה נמצא היכל וָלְהַאלַה (Valhalla; מנורדית עתיקה: Valhǫll "היכל המתים/נופלים"). זהו היכלו של האל אודין ומקום מושבם של הלוחמים שמתו מות גיבורים בשדה הקרב, המקביל לגן העדן. להיכל זה זכאים להיכנס הלוחמים הטובים ביותר אשר נהרגו בשדה הקרב. בהיכל הם ימתינו עד שיוכלו להילחם לצדו של אודין ברָגְנָרוּק, מלחמת יום הדין (ראה להלן). אל אסגרד מוליך גשר ביפְרוֹסט. הוא למעשה הקשת בענן, המחברת את הרקיע עם הארץ. ייתכן שבגרסאות קדומות יותר היה זה שביל החלב.

ב.  הוָונִיר (Vanir), אלי הארץ, השוכנים בוונהיים (Vanaheim), שמתחת לפני האדמה.

היקום הנורדי מתואר כעץ מֵילה אדיר הצומח בלבה של הארץ ונקרא ייִגְדְרָסיל  (Yggdrasil) [2]. שורשי העץ מעמיקים חדור אל העולם התחתון, ומתחת להם נובע מעיין, מקור החכמה הנסתרת. בצמרתו של העץ שוכן עיט ושורשיו הם משכנו של הנחש. סנאי זריז מתרוצץ מעלה מטה ומעביר מסרים ביניהם. מענפי העץ ניזון אייל ענק ומקרניו נובעים נהרות. ידועה גם עז המלחכת את העלים ומפיקה "תמד", מזון המעניק השראה, למען האלים הלוחמים בהיכלו של אודין (ראה להלן). זהו העץ המגונן על האלים ובצלו הם מתכנסים ועורכים את מועצותיהם. ייתכן מאד שתפיסה קוסמולוגית קדומה יותר, התבססה על תשעה עולמות הקבועים לאורך העץ, זה מעל זה.

על פי המיתולוגיה הנורדית האל אודין (Odin), הנחשב ל"אב החיים", פנה אל "עץ החיים" (יגדראסיל) על מנת שיגלה לו את סודות היקום והעתיד כדי שיחכים יותר. העץ הורה לו לקבע את עצמו במהופך עליו במשך תשע יממות רצופות. אודין קיבע את עצמו אל העץ בעזרת החנית שלו גונגניר, כאשר החנית נעוצה מבִטנו אל הנקודה המבדילה בין גזע העץ לתשעת הענפים שלו, כשכל ענף מסמל את אחד מתשעת העולמות. בתום תשעה ימים, העלה "עץ החיים" על פני האדמה את שורשיו ועליהם היו מונחים 24 סימנים אשר נחקקו על שורשיו ונפרדו מהם. אודין קרא להן "רונות"[3]. הרונות הקיפו את העץ ברצף מסוים, אודין ליקט אותן, פשט ידיו מלפנים והניחן אחת אחת על פי סִדרן על אמות ידיו כשהן נטמעות בידיו וצורבות את צורתן באש עליהן.

האלים הנורדיים נלחמו בענקים, שחיו מעל העץ, בראשית קורות העולם והם עתידים לשוב ולהילחם בהם בקרב אחרית הימים, רגנרוק (Raganarok).

בין שורשי העץ נמצאת יוטונהיים ((Jötunheim)), ארץ הענקים, הנקראים "יוטונים" (iötunn). הם נחלקים לשני שבטים – ענקי הכפור וענקי האש, ומציקים לאלים בלי הרף.  אף על פי כן, אחדים מהם שונים מהיתר בכך שהם מבקשים את קרבת האלים ומסייעים להם, ומקצתם אף הצטרפו לשורות האלים. יוטונהיים נמצא מזרחית לארץ בני האדם.

יוטנהיים  נמצאת מתחת לאסגרד, אך אפשר להגיע אליה בדרך מסוכנת מעל פני האדמה. על גשר ביפרוסט (Bifröst)  – גשר קשת בוערת, המחבר בין מידגארד  (Midgard) – מתחם בני האדם – לבין אסגארד- ניצבים משמרות כנגד הענקים. המיתוסים משרטטים תמונה דינאמית של תנועה בלתי פוסקת בין הממלכות, הכרוכה במסעות ארוכים ומסוכנים.

בעולם זה נמצא המבצר אוטרגד (Utgard), אשר נבנה על ידי הענק נרווי (Narvi)[4]. בעולם זה נמצא גם גסטרופניר (Gastropnir), מקום משכן מפורסם של הענקים ממנו הם נהלו מלחמות עם האלים. מקום חשוב נוסף בעולם זה הוא תרימהיים (Thrymheim), העיר של ענקי הסערה ובפרט של תיאזי (Thiazi). שהתפרסם מפני שחטף פעם את האלה אידון, שטיפלה בתפוחי קסם אשר שמרו על נעורי האלים. בעיר זו מלך הענק תרים (Thrym) אשר גנב פעם את מקבתו של האל ת'ור ואחר כך נהרג על ידיו.

מוספלהיים (Muspelheim) הוא עולם האש והלהט בו גרים ענקי האש, נמצא דרומית לעולמנו. עולם זה היה שותף בבריאת היקום הנורדי ומעולם זה יוביל סורט ((Surt)), שליט העולם, את צבאו למאבק באלים בזמן הרגנרוק ובסופו ישרוף את העולם.

סיפור הבריאה הנורדי מספר על גינונגאגאפ (Ginnungagap) -מצולות, תהום, חסרת תחתית, שהפריד בין עולם הקרח ניפלהיים (Niflheim) ) ועולם האש מוספלהיים.

היה זה חלל כה עצום, שהמוח האנושי לא מסוגל לדמיין. שני כוחות אלו צברו כוח והתנגשו זה בזה. מניפלהיים (המתואר לעתים גם כ"ארץ הערפל") זרמו דרומה 12 נחלים רעילים אשר נקראו אליבגר (Elivagar) – גלים של קרח. לאט לאט, מילאו הנחלים את החלל בקרח בראשיתי. ממוספלהיים (ארץ הלהבה) התפשט הלהט צפונה, מוזן מחרב הלהבה של סורט (Surt), ענק האש השולט והמגן על האזור. הרוח הלוהטת אשר נשבה ממוספלהיים פגשה את שכבות הקרח שבאו מניפלהיים והחלה להמיס אותם. כתוצאה מכך הפך הקרח למים. בטיפות המומסות, נקודת הפגישה של החום והקור, נוצר הענק יימיר, אבי החיים הראשונים .

הלהיים (Hellheim) הידוע גם כ"הל" (Hel) ו"הלגרד" (Helgarth) הוא עולם המתים, הנשלט על ידי האלה הל, בתו של האל לוקי. בעולם זה קיימות שלוש רמות, הרמה הראשונה עבור נשמות גיבורים ואלים, הרמה השנייה עבור נשמות אלו שלא מתו בקרב (באופן לא מכובד לפי נקודת המבט של המאמינים – כלומר ממחלות, זקנה או בכל מצב אחר) והשלישית, מקבילה לגיהינום, מקום העינויים של הרשעים.

נילפהיים (Nilfheim) הוא עולם של קרח, קור וערפל. מיקומו הוא בצפון. בנילפהיים נמצא הוורגלמיר (Hvergelmir) – הקדרה הגועשת – מעיין הקור ממנו זורמים כל הנהרות הקרים, בפרט זורמים ממנו נהרות האליבגר אשר השתתפו בתהליך הבריאה. לא ברור אם הלהיים ונילפהיים הם מקומות שונים בעולם המתים, אם אחד הוא חלק מהשני או אם אלה שני מקומות שונים לחלוטין.

עולם האלים ועולם האנשים

מידגארד (Midgard) העולם המרכזי – הוא עולמנו, הארץ, עולם בני האדם. זהו עולם שטוח ועגול שמוקף באוקיינוס. על קרקעית האוקיינוס חי נחש העולם, יורמנגונד (Jormungand), ממדיו העצומים מכריחים אותו לבלוע את זנבו.

לא ברור לי עד כמה האיסלנדים, הנורווגים והשבדים, אכן בקיאים בכול הפרטים, אלא שבאופן מפתיע, רבים מהם חיים אותם.

ראו גם: האלים הנורדיים

בנוסף לאלים, השוכנים בעולמות משלהם (ראה להלן), ישנם גם יצורים אחרים:

1. אָלְפים (álfar)

אלפים (מאנגלית: Elf); לעתים מתורגמים לעברית גם בשמות הבאים: שדים, גמדונים, שדונים, עלפים או בני־לילית) הם גזע דמיוני של יצורים דמויי אנוש, שמופיעים ביצירות ספרותיות רבות מתחום הפנטזיה, ובמשחקי תפקידים כגון מבוכים ודרקונים. הם נראים ומתנהגים באופן דומה לבני אדם, אך חיים בתוך עולם מקביל.[ הם יכולים לגרום לעצמם להיות גלויים כרצונם.

במיתולוגיה הנורדית הם רוחות בדמות אדם פעוט, מלאות משובה ולפעמים מעוללות מעשי זדון, כגון הבאת חלומות ביעותים על בני אדם בשנתם, או גניבת ילדי אדם והחלפתם בתינוקות לא-רצויים משלהם (מעשה שבאירלנד  מייחסים לפיות (ראו להלן). בסיפורי עם פאראיים (של איי פארו) אומרים כי אנשים נסתרים הם "גדולים במבנה, בגדיהם כולם אפורים ושיערם שחור. מגוריהם בתלים, והם נקראים גם שדונים". כמה אגדות עם איסלנדיות מזהירות מפני יידוי אבנים, מכיוון שהיא עלולה לפגוע באנשים הנסתרים.

לפי האדה (Edda), הספרות המיתולוגית האיסלנדית, שנערכה במאה ה-13, על ידי סנורי סטורלוסון (Snorri Sturluson), פוליטיקאי ומשורר איסלנדי , האלפים נחלקים לשני שבטים – בהירים ואפלים. שמם נובע ממקום מושבם, מהעובדה שהם נמנעו מלהיחשף לשמש ומאופיים. הגמדים והאלפים השחורים מתוארים כתאבי בצע ומטרידים בני אדם, בניגוד לאלפים ה"מלאכיים", אולם הם חרשי מתכת מעולים ומסוגלים לייצר חפצי קסם אשר משמשים את האלים (כגון נשקם של האלים ת'ור ואודין). האלפים מופיעים במיתולוגיה ובעולם הרוחות האירי ולא ברור אם הגיעו לאירלנד על ידי הוויקינגים, או שמא הוויקינגים אימצו אותם ,כתוצאה ממגעם עם הקלטים. בימי קדם יוחסו מקרי מוות לא מוסברים באירלנד, לחיציהם המורעלים של האלפים. המילה האנגלית העכשווית לשבץ, Stroke, באה במקור מהביטוי Elf Stroke, כלומר "התקף שיתוק שנגרם על ידי האלף.

אלפהיים (Alfheim) הוא עולם האָלְפים השוכן מעל מידגארד. האלפים הבהירים, המכונים גם "מלאכיים", שוכנים באלפהיים. לעומתם, שוכנים האלפים השחורים, בסוורטאלפהיים (Svartalfheim) – עולם נקרא גם "נידווליר" (Nidavellir) – עולם השדות האפלים, הוא עולם תת קרקעי של מידגארד, אולם נבדל מעולם המתים. בפולקלור האיסלנדי ידוע במיוחד הגיבור Völundr מכונה "שליט האלפים" (vísi álfar), לייתר דיוק, של "האלפים הכהים" (dökkálfar).

מוזר ככל שיישמע, באיסלנד של האלף השלישי, סלילת כביש או בניית מוסך זקוקים לא רק להיתר מהעירייה אלא גם לאישורם של האלפים שגרים בנקיקי הסלעים. "האם אלפים (שדונים) באמת קיימים"?

רבים מתושבי איסלנד, גם חושבים שהתשובה על השאלה הזאת מורכבת יותר משנראה. כך למשל, גברת הקונרדוטיר, מנהלת מוזיאון בגמלאות, שנשאלה בנושא על ידי כתב ה"ניו יורק טיימס" ענתה "כששואלים אנשים אם הם מאמינים באלפים, התשובה תהיה כן ולא"… אחר כך הוסיפה: "השכנה שלי היא שדון-אשה! היא גרה בנקיק סלע אצלי בגינה". כ-5% מצאצאי הוויקינגים טוענים כי כבר נפגשו או שוחחו עם שדון או  שדונית. סקרים מוכיחים בעקביות שרוב האוכלוסייה מאמינה בשדונים – לרוב מתוארים כיצורים דמויי-אדם המגינים בקנאות על בתי הסלע שלהם – או שאינה מוכנה לשלול לחלוטין שהם קיימים. הזמרת האיסלנדית ביורק (Björk), אמרה לפני כמה שנים ל"ניו יורקר": "מערכת יחסים עם דברים רוחניים עדיין אפשרית". לאמונה – לא רק בשדונים, אלא גם בחלומות שמגשימים את עצמם, בכוחותיהן של רוחות המתים ובתופעות על-טבעיות אחרות – יש קשר הדוק למסורות הקלטיות של איסלנד ולנופי הארץ הסלעיים, המלווים במזג האוויר הסוער. ישנם יישובים בחוף האיסלנדי, הגאים באוכלוסיית האלפים הגדולה שלהם. סמוך לכביש החוף ניצב צוק ששמו יצא לפניו כמושבה של אלפי שדונים, ולכן לפני כמה שנים אף שונה תוואי הכביש הסמוך לצוק, כדי לא להפריע לתושבים הלא-נראים.

2. גמדים (dverga)

אלו הם יצורים קטנים, דמויי אדם, השוכנים במערות הרים ובמעמקי מכרות. לרוב הם מתוארים כזקנים למראה וארוכי זקן. הם מפליאים לעשות במלאכות המתכת – נפחות, צורפות וכו'. הם חישלו רבות משכיות החמדה של האלים, כמו טבעתו של אוד'ין ומקבתו של תור, ובאולמותיהם התת-קרקעיים יש עוד חפצי יקר רבים כאלה, חלקם בעלי כוחות כשפים. אין הבחנה ברורה בין האלפים לבין הגמדים, מכיוון שיצורים מיתולוגיים נוצרים ונשכחים עם הזמן, (טעות דומה קורה עם הטרולים).

3. טרולים (troll).

שוכנים בהרים; יש שהם מתוארים כענקים, ויש שגודלם כגודל בני אדם. הם מתוארים כיצורים מבעיתים הם מתגוררים במערות או מתחת לתילים ויוצאים מהן רק בשעות החשכה, כי קרני השמש הופכות את בשרם לאבן. הם מתוארים כחומדי זהב.[באיי פארו, אורקאני ושטלנד, הם קרויים "Trows"]. הספרות הנורווגית וכמותה גם המוסיקה של התקופה הרומנטית (מאה 19) אימצו את הטרולים והוסיפו להם אוזני ענק , אף ארוך בעלי אף ארוך ועין שרוטה. לעתים גם ראש כפול. מכאן ומסיפורת הפיות הנורווגית, הוכרו בעולם כולו. יש לציין כי הסופר הנורווגי, איש התקופה הרומנטית, ביורנסן (Bjørnson) – חתן פרס נובל לספרות ב-1903- עשה שימוש נרחב בפולקלור הנורדי ושיבץ בסיפוריו טרולים, פיות וגמדים. דבר שגרם להנריק איבסן (Henrik Ibsen) לחבר את הספר 'פר גינט'. יש הטוענים כי עולם הטרולים, המוצג אצל איבסן, כהיפוכו של העולם האנושי, בא גם כדי לעקוץ את ביורנסון, במעיין פרודיה מעודנת.

4. שפיפונים, או דרקונים (orm),

הם יצורים דמויי נחש או לטאה, בעלי כוח כשפים אדיר. במיתולוגיה הסקנדינבית ובמיתולוגיה הגרמנית הקרובה לה מופיעים דרקונים לרוב, אם בסיפורי הבריאה ואם בעלילות הגיבורים.

האדה הסקנדינבית (כמו שירת הניבלונגים הגרמנית; שירת רולן (Roland) הצרפתית[5], הכרוכה בשמו של שרל הגדול, והאגדות הארתוריות האנגליות[6]) הועלתה על הכתב, אחרי שהגיעה הנצרות לארצות אלה, אם כי נולדו זמן רב לפני כן, ולכן אין לדעת כיום, עד כמה הושפעו מתפיסת הדרקון בנצרות.

מכל מקום, ידוע בוודאות שהיו גם היו דרקונים באירופה הצפונית שלפני הנצרות: הוויקינגים גילפו את חרטומי ספינותיהם בדמות ראשי דרקון, להטיל אימה על אויביהם. הידוע מכולם הוא Jörmungandr – נחש העולם. היה זה נחש ימי, האמצעי מבין שלושת צאצאיהם של הענקית Angrboða והאל המרושע  לוקי (Loki). אחיו היו הזאב פנריר (Fenrir) ואל המוות "הל"  (Hel). לפי האדה של פרוס (Prose Edda), האל אודין השליך את Jörmungandr אל האוקיינוס המקיף את מידגרד (Midgard) – ארץ בני האדם. האלים הנורדיים נלחמו בדרקונים בראשית קורות העולם, והיו עתידים לשוב ולהילחם בהם ב"רגנרוק"- קרב אחרית הימים. אולי משום כך, כנסיות הלווחים המפורסמות הפזורות ברחבי נורבגיה, מעוטרות בראשי דרקונים.

האגדה המפורסמת ביותר על הגיבור הקוטל דרקון, שנותרה מתקופה זו, היא הסיפור הנורדי על סִיגוּרְד הווֹלְסוּנְגִי, שנפוץ באירופה הצפונית מאז המאה העשירית לספירה. סיפור העלילה סבוך ומסובך: הגיבור סיגורד שומע על האוצר הגדול ששומר עליו הדרקון פַפְנִיר, ומחליט לקחתו. בעזרת האל אודין , הוא מצליח במשימתו. אך באוצר מצויה טבעת שהוטלה עליה קללה נוראה, וזו מביאה לבסוף למותו של סיגורד, עקב תככיה של המלכה בְּרִינְהִילְד וקנאתה בגוּדְרוּן  – אשתו של סיגור.

אגדה סקנדינבית זו התגלגלה לגרמניה של שלהי ימי הביניים, כיסודה של "שירת הניבלונגים" (ibelungenlied)[7], שם קרוי הגיבור זִיגְפְרִיד. הודות לכך זכה הדרקון בתפקידו האופראי הגדול ביותר, במחזור האופרות "טבעת הניבלונגים" של ריכרד וגנר. בתקופת האבירים נפוצו האגדות על טריסטן הלוחם בדרקון. אם כי ייתכן שנוצרו בהשפעת האגדות המזרחיות שהובאו לאירופה על ידי נושאי הצלב. באפוסים האירופאים מתואר הדרקון כשוכן מערות וכשומר על אוצרות הזהב. הוא מתואר כרוח הסערה והמים שהגיבור מצליח לנצחו, בדרך כלל באמצעים מאגיים. גם כאן מתואר הדרקון כבעל כוחות על טבעיים, האש יוצאת מלועו, רוקו ודמו יכולים להרוס את גופו של האדם, אך יחד עם זאת הם מפרים את האדמה ומרפאים חולים. כך למשל, הגיבור זיגפריד ( Siegfried) , רחץ בדמו של הדרקון שהרג והדבר חיסן את גופו מכול פגיעה.

הוויקינגים גילפו את חרטומי ספינותיהם בדמות ראשי דרקון, להטיל אימה על אויביהם. הידועים מביניהם הם שפיפון מיד'גרד' יורמונגנד (Iörmungand), המקיף את עולם האדם, ושפיפון המעמקים ניד'הוג (Níðhögg) המכרסם בשורשי עץ העולם ייגדרסיל

5. רוחות האדמה (landvœttir)

מגוננות על הארץ ועל עובדיה, ויש לרצותן בקורבנות מן היבול. בכך הן קרובות לווניר, ואכן יש שהן מתוארות כעושות רצונו של פריי. רוחות המתים (dísir וכן fylgjur), הן רוחות נשים המגוננות על משפחותיהן.

6. ענקים

הענקים במיתולוגיה הנורדית הם יצורים מורכבים. כגזע הם מתוארים כבעלי מראה נורא – בעלי טלפיים, ניבים, עור שחור וצורה מעוותת, לפעמים עשויים אש ולפעמים כפור. חלקם בעלי מספר ראשים וכולם בעלי ממדים מפחידים. אולם כאשר המקורות מתייחסים ספציפית לענק מסוים, לעתים קרובות הוא מקבל תכונות הפוכות. הענקים העתיקים מתוארים כבעלי ידע נשגב. האל אודין מתייעץ עם הענק מימיר במקרים חשובים והענק אוטגארד-לוקי (Utgard-Loki) מתואר כקוסם אשר מצליח לתעתע באל ת'ור. היחסים בין האלים והענקים מורכבים גם כן. כל האלים הם צאצאי הענק יימיר ואלים מסוימים אף נשואים או מנהלים מערכות יחסים עם ענקים. בכל זאת, הענקים הם האויבים המושבעים של האלים והם יתייצבו מול האלים בשדה הקרב הסופי. האל ת'ור לדוגמה הורג אותם בכל הזדמנות לה הוא זוכה ובכל זאת מאהבתו ואם אחד מבניו היא ענקית.

כמו באמונות פוליתיאיסטיות אחרות, הישויות העל-טבעיות לא מציגות דואליות של טוב מול רשע. הענקים לא רשעים מטבעם אלא גסים, סוערים ולא מתורבתים. באופן כללי, הדואליות היא של סדר מול כאוס. האלים מסמלים את הסדר והתרבות ואילו הענקים והמפלצות מסמלים את הכאוס ואת העוצמה הבלתי נשלטת של הטבע.

7. וולקריות (Valkyries)

ולקיריה (נורדית עתיקה Valkyrja), אחת מקבוצת ישויות נשיות במיתולוגיה הנורדית. תפקידן של הולקיריות, המשרתות את האל אודין, הוא לבחור את הלוחמים הראויים ביותר בשדה הקרב וללוות אותם להיכל ואלהלה לאחר מותם. בנוסף, היה ביכולתן להשפיע על מהלך הקרבות, לעזור ללוחמים מסוימים ולהזיק לאחרים.

הולקיריה היא בעיקרו של דבר ישות הקשורה למוות ולקרבות, אך דמותה השתנתה בצורה מהותית במהלך ההיסטוריה. הולקיריות נקשרו תחילה לעורבים וללהקות הזאבים אשר פקדו את שדות הקרב. [ייתכן והעורבים נחשבו לולקיריות ואכילת הגופות נראתה כשלעצמה כבחירת המתים וייתכן כי העורבים נחשבו רק מלוויהן של הולקיריות]. בהקשר זה זכו הזאבים למעמד נחות יותר. בהדרגה, החלו הולקיריות לקבל תכונות אנושיות יותר של נשים רכובות על סוסים. מספר פואמות מספרות על יכולתן של הולקיריות להשפיע על מהלך הקרב, קביעת העתיד והגורל קשורות במיתולוגיה הנורדית לפעולת הסריגה.

8. פיות:

אלו הן דמויות של נשים יפות, לעתים בבגדים מלכותיים.

בימים אלו, אם השאלה תופנה אל אדם, סביר להניח שהוא יאמר: "יצורים מהאגדות, קטנות כאלה, ורודות, עם כנפיים", או לחילופין, "בנות אדם יפהפיות עם כתר ושרביט לבושות בשמלות נצנצים כסופות שממלאות משאלות .בימים עברו, בעתות עתיקות יותר, אם היו שואלים את אותה שאלה התגובות היו שונות לגמרי.

בכפרים הייתם נתקלים במבטים חשדניים, הצטלבויות ושאר דברים להבאת מזל כתגובה לשאלתכם. גם בלי לשאול, הייתם נתקלים במוצרי ברזל, היא המתכת שפיות סולדות מפניה ביותר, בצמחים מסוימים, מסביב לעריסות ועל הדלתות להגנה מפני פיות, מלח, ועוד דברים שמשמשים כהגנה.

מגנוס סקרפדינסון הוא חוקר איסלנדי המאמין ברוחות. לדעתו, אין כל סתירה בין נושאי מחקריו למעמדו באקדמיה. סקרפדינסון מתמחה בחקר פיות. לדבריו, הוא  יכול לחוש באנרגיה הקוסמית שלהן ומסוגל לזהות את האבנים שמתחתן הן בונות את בתיהן. ברקיאוויק בלבד הוא מצא אין ספור פיות הרים. מפה ששרטט מציינת את מקום הימצאן. ההיסטוריון יליד 1955, מלמד ספיריטואליזם ובפרט "פיולוגיה". בקיץ הוא מעביר סמינרים בני יום אחד ל-אלפי סטודנטים מכל העולם. בית הספר לשדונים שלו  נמצא במרכז בירת איסלנד.

53% מתושבי איסלנד לא מוציאים מכלל אפשרות את קיומן של פיות, טרולים ושדונים. לילות הקוטב הארוכים, הנוף דמוי הירח המלא מכתשים והאגדות הסקנדינביות העתיקות היוו תפאורה מושלמת לסיפורי רוחות. עם המצאת הנורה החשמלית נעלמו רוב השדים והרוחות. זאת הסיבה לכך שתומס אדיסון מוגדר באיסלנד כמגרש הרוחות האפקטיבי ביותר. אף על פי כן, האמונות התפלות עדיין קיימות ומגנוס סקרפדינסון עושה כמיטב יכולתו כדי לשמר אותן  ולהנחילן לדורות הבאים. הוא טוען כי "קיימים כ-13 סוגים שונים. הם כוללים גמדים שגובהם לא עולה על שני ס"מ ופיות בדמות בני אדם", הוא מסביר לתלמידיו.

מדוע מתחבאות הפיות? "כשרצה אלוהים לבדוק את צאצאיה האנושיים של חוה, החביאה האם הקדמונית חלק מהתינוקות שלה משום שלא היו רחוצים, אבל אלוהים  ראה את הכול והחליט: 'אלה שהוחבאו ממני יוחבאו גם מבני האדם'". סקרפדינסון לוקח את תלמידיו לסיור בתלי הפיות. בלש השדונים יודע שבני האדם זוכים לראות את היצורים האלה רק אם הם בוחרים להתגלות לפניהם. בניגוד לתושבי המקום, הסטודנטים עדיין לא נהנו מפריבילגיה זאת.

הכבוד שרוחשים אזרחי איסלנד, ליצורים בלתי נראים אלה, הוא נחלתן של כל שכבות האוכלוסייה. אין-ספור סיפורים רווחים על תוואי כבישים מהירים ששונו משום שהשדונים חיבלו בעבודות הסלילה. המקרה האחרון אירע בשנה שעברה, מצפון לרקייאוויק. גל התעלפויות מסתורי פקד את העובדים. המדיום שאתה התייעצו הרשויות אמרה כי "אחת הגבעות היא מקום משכנן של פיות. יש לשנות  את הנתיב של הכביש ולסלול אותו מסביב לביתן של הפיות". השלטונות שמעו  לעצתה.

הקשר הקלטי

גם כאן מזכיר עולמם הפנימי של האיסלנדים את זה של האירים וגם כאן ייתכן שהושפע מזה של הקלטים.

ראו גם: אירלנד של הקלטים

זר המגיע למחוזות המערב באירלנד מוזהר: "אל תהיה מופתע, נאמר לו, אם דברים  מוזרים יקרו לך". לא נדיר למצוא שם אירי שנשבע  שראה פעם בחורה יפה ברחוב. הוא הסיר ממנה את מבטו רק לרגע, וכשהביט שוב – היא נעלמה. אחרים שמעו לחשושים בלילה בשדה פתוח וריק או פגשו בעלי חיים שהתנהגו בצורה לא אופיינית לחיות בר, ואף הובילו את ההלך למקומות מפתיעים, כמו באגדות העתיקות.

הבנשי, מלכת הפיות האירית ופיית המוות. ידועה בשל יללותיה הפולחות את החשכה ומבשרות על מותו של אדם. הלילה הוא ממלכתה של מלכת הפיות הרעות, השולטת על האפלולית ועל החשכה. הכחול האופייני לה נחשב לצבע מיסטי, שמציין אצולה (דם כחול) ורגשות עמוקים ( מצב רוח עגמומי, ובאנגלית "בלוּ") בסקוטלנד היא כובסת את בגדי הקבורה של העומדים למות.

את כל שלל ההתרחשויות המוזרות תולים האירים ב"אנשים הקטנים", דמויות עתיקות יומין, שהאמונה בהן היתה מקובלת גם במזרח האי ובבריטניה, עד שאלה הפכו למקומות מתועשים ומאוכלסים מכדי לשאת מסתורין שכזה, והאמונות, או אולי הפיות עצמן, נמלטו מערבה.

עוד היום, באזורים הכפריים באירלנד לדוגמא, תתקלו בשתיקה רועמת, ואיש לא יספר לכם מילה על פיות גם אם תבטיחו שלא תאמרו לאיש. אותם אנשים שאינם מספרים דבר, אלו הם האנשים שיודעים הכי הרבה, כי הם חווים את הווייתם האמתית של הפיות יום יום, עבורם זהו חלק מהחיים, יחסי "כבדהו וחשדהו" ולפעמים יותר. בעוד שבמערב אירלנד פורחות הפיות וחיות באושר עד עצם היום הזה, ברחבי בריטניה הפכה דמותן לדלה, עד שכל שנותר ממנה הוא אותו יצור מפזז בעל כנפי שפירית, המקיים משאלות בעזרת שרביט.

המתעד הבולט ביותר של עולם הפיות האירי היה המשורר והמחזאי וויליאם באטלר ייטס (William Butler Yeats), שנולד וחי בדבלין (Dublin) הבירה, אך משפחתו באה ממחוז סלייגו (Sligo) שבצפון מערב האי, שם הוא גם בילה את חופשות הקיץ של ילדותו. מעל לבירת המחוז, הקרויה גם היא סלייגו, מתנשאת גבעה רמה, ועליה גל אבנים הנראה למרחוק. אתר פרהיסטורי זה, הקרוי נוקנארי (Knocknarea), ידוע בקרב האירים כקברה של המלכה הקלטית המיתולוגית מייב (Medb). אמונות רבות נקשרו בו ובאגמים שמסביב לו. אלה ידועים כמקום מגוריהם של פיות ושל לפריקונים (Leprechauns), אותם שדונים קטנים הלבושים בירוק או בלבוש עור וידועים בנטייתם לשכרות. בידי הלפריקונים. כך לפי האגדה, מופקד אוצרם של הוויקינגים, שננטש בעת שאלה עזבו את אירלנד לפני מאות שנים.

בשנות העשרה של המאה ה־20 הגיע ייטס לסלייגו, כדי לחקור את נושא הפיות כפי שהוא בא לידי ביטוי בסיפורי העם של תושבי המקום ובחייהם. הוא הצטרף לקבוצת "השחר המוזהב", שתרה אחר פתרונות מיסטיים לאובדן דרכו של האדם המודרני, ופעל בתנועה הלאומית האירית. ייטס, שהתנגד לניסיונות להפוך את הכנסייה הקתולית למרכז חייו של "האירי החדש", ביקש להוכיח במחקרו את חיוניותן של הדתות הקלטיות העתיקות באי. האמונה בפיות היתה עבורו שריד מבורך של פולחן הטבע הפגאני.

חיפוש זה הביא אותו אל פתחו של עולם מצמרר, חלקו מציאות וחלקו הזיה, שאותו תיאר בספרו "דמדומים קלטיים". ייטס, אגב, סירב להסתייג מהאמונה בפיות. הוא כותב בדיפלומטיות כי הוא נוטה להאמין, משום שניתן לו להאמין.

יותר מכל, שקד ייטס על תיאור האמונה, אודות גניבת הילדים על ידי הפיות. על פי אמונה זו, בכל לילה חולף להק של פיות ברחבי אירלנד. הן נוקשות בחלון, הילד מצמיד אליו את אפו ורואה חיזיון קסום: הפיות, בדמות נערות מתוקות, מפליאות שם בזמרה על עולם שאין בו דאגה. כל רצונו הוא לצאת מהמיטה ולהצטרף אליהן בצאתן אל היערות שעליהם הן מזמרות. זרועות לבנות וארוכות נשלחות מבעד לחלון לאסוף את הפעוט, ובמקומו מושמת בין הכסיות דמות זהה, אך חסרת אנושיות של ממש. הילד נלקח אל עולמן של הפיות ולעולם לא ישוב עוד לחיק בני האדם.

חוקרים שונים סבורים כי אמונה זו צמחה מתוך הקושי של הורים להתמודד עם ילדים שנולדו עם מומים. ייטס אף תיאר אימהות שהתנכרו לילדיהן, מתוך אמונה כי אין זה ילדן האמתי. מצד שני הוא תיאר את הקסם המופלא הטמון באפשרות שכזאת, לברוח אל הפרא מתוך חברה דתית וסגורה, מתוך ארץ ענייה ואומללה, מתחת לשמים קודרים תמיד, להיעלם, להשתגע.

[1] John Lindow, Norse Mythology: A Guide to Gods, Heroes, Rituals, and Beliefs,

[2] משמעות שמו הוא "הסוס של ייג", אחד משמותיו של אודין, ראה להלן.

[3] אלפבית רוּני הוא שם כתב אלפביתי שבו נעשה שימוש לכתיבת שפות גרמאניות שונות, החל מן המאה ה-1 לספירה. הכתב היה בשימוש בגרמניה וארצות השפלה עד המאה ה-7 לספירה, באנגליה עד המאה ה-11 לספירה, ובארצות סקנדינביה עד סוף ימי הביניים. לא ידוע היכן התפתח הכתב במקור ולאיזה צורך.

בשל אורך התקופה וגודל המרחב הגאוגרפי שבו נעשה שימוש באלפבית זה, ומספר השפות השונות שנכתבו בו, נוצרו בו וריאציות שונות, ולכן מדויק יותר לראות בו שם כולל למשפחה של כתבים אלפביתיים ולא כתב אחד. העתיק והידוע ביניהם הוא הפות'ארק הקדום, שנחשב לכתב הרוני המקובל. על אף העובדה שכתב רוני היה בשימוש בחלקים נרחבים של צפון אירופה, שמור לו מקום מיוחד בתרבות הסקנדינבית, בין השאר בשל העובדה שהיה שם בשימוש מאוחר יותר מאשר במקומות אחרים, ולפיכך הוא נחשב לפעמים כאלפבית סקנדינבי.

[4] לעתים מתואר כבנו של האל לוקי

[5] שירת רולאן (בצרפתית: La Chanson de Roland) היא היצירה המשמעותית הקדומה ביותר בתולדות הספרות הצרפתית. עותקים רבים יחסית ששרדו מעידים על תפוצתה הרחבה והפופולריות שלה בתקופה שבין המאה ה-12 למאה ה-14. כתב-היד המוקדם ביותר הקיים, הכתוב אנגלו-נורמנית ומתוארך לבין 1129 ל-1165, שמור בספרייה הבודליינית שבאוניברסיטת אוקספורד. היצירה האפית היא הדוגמה הראשונה והבולטת ביותר לסוגת שירת האבירים (צרפתית: Chanson de Geste) שפרחה בין המאה ה-11 למאה ה-15 ועסקה במעללי גיבורים (ויקיפדיה).

[6] המלך ארתור (: King Arthur) הוא גיבור מספר אגדות אנגליות מימי הביניים. כמה היסטוריונים סוברים, שאגדות המלך ארתור מבוססות על דמות אמיתית של מלך או מצביא בעל שם דומה שפעל בבריטניה לאחר נסיגת הרומאים ממנה, בתחילת המאה ה-5 לספירה. קיימות מספר גרסאות למיתוס של המלך ארתור. הגרסה הקנונית של המיתוס נכתבה במאה ה-15 (סוף ימי הביניים) על ידי סר תומאס מלורי שאיגד את הרומנסות על המלך ארתור ואבירי השולחן העגול לידי ספר המתאר את חייו מעלילות הוריו עד ליום מותו. גרסתו של מלורי היא כיום הנוסח הקנוני והמקובל של המיתוס.

[7] אפוס גרמני קדום, המספר על מאבקיו של הגיבור הגרמני המושלם זיגפריד, רציחתו ונקמתה האכזרית של אלמנתו קרימהילדה (בגרמנית Kriemhild, קרימהילד). האפוס נחשב ליצירה מכוננת בתרבות הגרמנית והחשוב שביצירותיה בימי הביניים. משמעות השם, לפי חלק מהפרשנים, היא "ילידי הערפל" או "ילידי העלטה", שכן "נבּל" פירושו בגרמנית ערפל, מה שרומז על מוצאם של היצורים מן הצפון הרחוק. המסר העיקרי העולה מן האפוס הוא הניגוד בין נאמנות לבגידה.