עולם האלים הסקנדינבי

 

ראה גם: עולמם הרוחני של אנשי הצפון

מתברר כי המכלול המיתולוגי הגרמאני-נורדי הוא מן העשירים והמגוונים שבתרבויות העולם, שני בתרבות אירופה רק למיתולוגיה היוונית. בעת החדשה סיפקו נושאיו ודמויותיו תכנים ליצירות רבות של אמנות, מוסיקה וספרות; בין היתר, ניתן לציין את השפעתה של המיתולוגיה הנורדית על יצירות המלחין הנורווגי אדוורד גריג והמחזאי הנריק איבסן, ועל כתבי הסופר הבריטי ג'ר"ר טולקין .

למיתולוגיה הנורדית השפעות בולטות עלינו אף בימינו. הדוגמא הבולטת ביותר היא שמות חלק מימי השבוע באים משמות דמויות:

ככל המיתולוגיות, גם זו חובקת שלל נושאים: בריאת העולם, אלי השמים והטבע ואויביהם, בריאת האדם ויצורים אחרים, עלילות האלים ועלילותיהם של גיבורים אנושיים.

מרבית הידיעות על המיתולוגיה הנורדית אנו שואבים מה ספרות האיסלנדית הקדומה, לייתר דיוק, קבצי שירה ופרוזה, המכונים אֶדָה (Edda)

האדה המוקדמת ("הפיוטית") נתחברה בין השנים 800 ל-1200 לספירה והיא כוללת יצירות שמקורן במיתולוגיה הגרמנית כגון עלילות אודין ומלחמות האלים בענקים, אגדות סיגורד (זיגפריד) והגיבורים הנורדים נוסח "שירת הניבלונגים" (ראה להלן) ועוד. כבר בֶּדָה, היסטוריון אנגלו-סקסוני, בן המאה ה-8, כתב על המיתוסים ומספק חומר רב ערך. בסוף המאה ה-12 ריכז סָקְסוֹ גרָמָטיקוֹס הדני, מיתוסים בני זמנו.

בסביבות 1220 החל סנורי סטורולסון, מלומד ופוליטיקאי רב-השפעה, בחיבור יצירתו הגדולה "אדה", העוסקת מחד גיסא בסגנון ובמבנה של השירה האיסלנדית, ומאידך גיסא בנושאיה המיתולוגיים. בתחום אחרון זה הסתמך סטורולסון על אסופה של שירה סקנדינבית ממאות קודמות; לאחר זמן זכתה זו לכינוי "האדה הפיוטית", או "האדה הבכירה", ויצירתו של סנורי עצמו נקראה "האדה המאוחרת" (או "הפרוזאית")  שמעות המלה "אדה" אינה ידועה. היא נכתבה כדי לסייע לקורא הנוצרי להתמצא בשירת משוררי החצר (ה"סקאלדים") האיסלנדים.

השירה המיתולוגית האיסלנדית משקפת התעניינות עמוקה בבריאת העולם, בהשמדתו לאחר זמן ובבריאתו מחדש.

מקור חשוב אחר, לצד האדה, הוא מכלול היצירות הקרויות סאגה. בניגוד לאדה, העוסקת רובה ככולה בקוסמוגוניה (מוצא העולם) ובתיאוגוניה (מוצא האלים), הסגות עוסקות בראש ובראשונה בבני אדם ומתארות את עלילותיהם של מלכים ושל גיבורים אחרים, למן תקופת הוויקינגים ואף לפניה. עם זאת, גם בסאגות ממלאים האלים ושאר היצורים המיתולוגיים תפקידים חשובים, שכן הם מתערבים במעשי האדם ומשפיעים עליהם. סטורלוסון חיבר גם אחת מן הסאגות הראשונות, סאגת יינגלינגה (Ynglinga saga), המתארת את מוצאם של מלכי נורבגיה מבית המלוכה השבדי, ואת מוצאו של זה – מן האלים[1].

מלבד המקורות הספרותיים הללו, מסתייע חקר המיתולוגיה הנורדית גם בממצאים ארכיאולוגיים ובכתובות שנותרו בכתב הרוּני של אותם ימים.

רבים מסיפורי האדה, וחלק מהסגות, מתארים את עלילותיהם הרבות והשונות של האלים, ואת מלחמותיהם אלה באלה ובעיקר בענקי הכפור, החל במלחמה הראשונה בעולם (בין האיסיר והווניר) וכלה באחרונה, רָגְנָרוּק, שבה יבוא חורבן על העולם ועל אליו, כמתואר להלן.

מספרם המדויק של האיסיר אינו ידוע בוודאות; לפי כמה מקורות עמד המספר על תרייסר  אלים ועשרים ושש אלות, אך לא כולם ידועים בשמותיהם.

מבין האיסיר יש להזכיר בראש ובראשונה את אוֹד'ין, אבי האלים.  הוא אל המאגיה, ההשראה, הקרב והמתים. שליט האלים. רעייתו היא פריר, אך הוא הוליד בנים ובנות גם לנשים אחרות. בין בניו: תור אל הרקיע והרעם, מגן החוק והקהילה[2], שנולד לאודין מאהובתו יורד' (Jörð), שמשמעות שמה הוא "אדמה". אשתו של תור היא סיף (Sif), בנם היה אולי (Ulli), אל החורף והשלג; האל המצויד במגלשיים ובקשת.

 תור – אל המלחמה

הימדָל זקיף האלים, המשגיח על אסגרד והידוע כאבי האנושות. בלדר[3], בן אודין ופריגה מלכת אלי הצפון, היה היפה והאהוב באלים – גם בשל יפי תארו וגם בשל יפי תכונותיו. הוא היה נעים הליכות, הגון וחכם, חביב האלים ואהוב עליהם ועל אמו יותר מכל. נגזר עליו למות ולבסוף מת מוות טרגי. מבין שאר האיסיר יצוינו לוקי, האל הנוכל והמתעתע[4] ובתו הֶל, אלת המתים.

טיר (Týr) אל המלחמה[5], שאיבד את זרועו בנשיכת הזאב פנריר, ומכונה גם "כופת הזאב". הוד' (Höð) העיוור, בנו של אוד'ין שקטל את בלדר. ויד'ר (Viðar), גם הוא בן אוד'ין, אחד החזקים באלים וקוטל הזאב פנריר. ברגי (Bragi), בנו המאומץ של אוד'ין מגזע הענקים, הוא אל השירה והמליצה; רעייתו היא איד'ון (Iðunn), שומרת התפוחים המבטיחים נעורי נצח לאלים. הניר (Hœnir), שנקרא גם וילי (Vili), ולוד'ור (Lóðurr), שנקרא גם וֶה (Ve), הם אחיו של אוד'ין ושותפיו לבריאת העולם והאדם. הרמוד (Hermod) הוא שליח האלים, שבין השאר היה מתפקידו לקדם את פני הנופלים בקרב בבואם לוולהלה. ולי (Vali) הוא אל הנקם, צעיר בניו של אוד'ין, שנולד אחרי מותו של בלדר ונקם את נקמתו בהוד'. פורסטי (Forseti), בנם של בלדר וננה, הוא אל הצדק. וכאמור, נראה שהיו עוד אלים, ששמם נשכח ברבות הימים.

הווניר היו אלי הטבע, האחראים לאדמה, לים ולמים בכלל, לבריאות ולפריון.

החשובים בווניר היו ניורד' (Njörð), אל הים והספינות.  לפי אחד המקורות, נשא את אחותו (ששמה אינו ידוע) והוליד לה את שני ילדיו: פריי (שנקרא גם פריר), אל הפריון, אבי שושלות המלוכה ואחותו פְרֵיה, אלת הפריון אף היא.

גולוויג (Gullveig) זכורה כאלה החמדנית שעוררה את זעם האיסיר, אשר דקרו אותה בחניתות ושרפו אותה שלוש פעמים, אך בכל פעם היא קמה לתחייה. שאר הווניר יצאו לנקום את נקמתה, וכך פרצה המלחמה הראשונה בעולם.

משלא הוכרעה המלחמה, כרתו שלום ביניהם, בעקבותיו, עזבו הווניר את עולמם ונהיים ועברו להתגורר באסגרד[6]'. בסופו של דבר התערבו הווניר באיסיר.

בעקבות המעבר אולץ ניורד' להיפרד מאשתו-אחותו, כי גילוי עריות היה תועבה בעיני האיסיר. לכן נשא לאשה את סקד'י (Skaði), בתו של ענק[7]. נישואיהם של ניורד' וסקדי לא עלו יפה: היא היתה אלת ההרים המושלגים, שנהגה להחליק על מגלשיים במדרונותיהם; והוא היה מזוהה עם הים. לכן נפרדו השניים בסופו של דבר.

פולחן הווניר היה נפוץ בארצות סקנדינביה הקדומות יותר מפולחנם של רוב האיסיר. הם חלשו לא רק על פריון האדמה והים, אלא גם על העושר והברכה במעשי אדם בכלל. לפיכך נהגו להקריב להם קורבנות, וסיפורים רבים סופרו על עונשם של שליטים ופשוטי-עם שנמנעו מלעשות כן.

יבוא יום ובו תפרוץ המלחמה האחרונה, שתיקרא רגנרוק (Ragnarök) – דמדומי האלים[8].

 

כל אויבי האלים יצאו למלחמה עליהם – ענקי הכפור וענקי האש, המתים שוכני הגרועים במחוזות ממלכתה של הל, השפיפונים, הטרולים ועוד. אליהם יצטרף לוקי, שיגיע בספינה נגלפר (Naglfar) העשויה מציפורני מתים, לאחר שהשתחרר מכלאו. אליו יצטרפו גם בנו הזאב פנריר, גרם כלבה של בתו הל, וכל שאר יצורי הזדון.

קריאת תרנגול באסגרד, וקריאת תרנגול אחר בהל, יבשרו על פתיחת הקרב. אז יתקע זקיף האלים היימדל בקרנו גיילרהורן, והאלים יחלצו למלחמה ממשכנותיהם באסגרד', ועמם החללים הגיבורים שהתגוררו עם אוד'ין ועם פריה.

המלחמה תעשה שמות בעולם כולו: השמש והירח ייבלעו, האדמה תתנפץ ותשקע בים, והשמים יקרסו תחתיהם. עץ העולם ייגדרסיל יכמוש ויתפורר.

במהלך המלחמה יטרוף פנריר את אוד'ין, אך בנו ויד'ר ישסע את הזאב. תור יילחם בשפיפון מיד'גרד', והשניים ימיתו זה את זה. דו-קרבות אחרים שבהם ימיתו שני הלוחמים זה את זה יהיו בין טיר והכלב גרם, ובין לוקי והיימדל. ענקי האש ינפצו את גשר ביפרוסט ויעשו שמות באסגרד'. השפיפון ניד'הוג ישוב וייבלע בתהום הקדמונית גיגונגגפ.

בול מאיי פארו. הספינה נַ‏גְלַפַר מובילה את המתים לשדה הקרב‏‏‏, מאחוריה נמצא הנחש יוֹ‏רְמוּ‏נְגַ‏נְד.

תהיה זו הנוראה מכל המלחמות שהיו אי-פעם, אך בסופה יקום עולם חדש מן החורבן. האדמה תשוב ותעלה מן הים, ושבעה מן האיסיר ישלטו בה, בראשות הניר אחי אוד'ין. בין השאר, האחים בלדר והוד' יחזרו לחיים. האיסיר ישכנו מעתה בממלכה חדשה, גימלה (Gimlé). שני בני אדם, לִיף ("חיים") ולִיפְתְרָסִיר בעלה, יישארו בחיים, ומהם יצא זרע האדם החדש.

הגם שתיאורים מיתולוגיים של סוף העולם אינם נדירים מאוד במיתולוגיה העולמית, סיפור רגנרוק יוצא דופן במידת הפירוט והחיוניות שלו, בעיקר כפי שהוא מתואר באדה וולוספה. כמה חוקרים מייחסים אותו להתפרצויות הגעשיות המרובות הפוקדות את איסלנד, אך אחרים רואים בו אלגוריה על הופעת הנצרות כתחליף לדת הנורדית העתיקה.

המיתולוגיה הנורדית מלאה באגדות על מלחמות האלים זה בזה, מלחמות האלים בענקים ועל מלחמתם בדרקונים.

אולי האגדה המפורסמת ביותר על הגיבור הקוטל דרקון, שנותרה מתקופה זו, היא הסיפור הנורדי על סִיגוּרְד הווֹלְסוּנְגִי, שנפוץ באירופה הצפונית מאז המאה העשירית לספירה. סיפור העלילה סבוך ומסובך, ולא יתואר כאן לפרטיו; מכל מקום, הגיבור סיגורד שומע על האוצר הגדול ששומר עליו הדרקון פַפְנִיר, ומחליט לקחתו. בעזרת האל אודין, הוא מצליח במשימתו. אך באוצר מצויה טבעת שהוטלה עליה קללה נוראה, וזו מביאה לבסוף למותו של סיגורד, עקב תככיה של המלכה בְּרִינְהִילְד וקנאתה באשתו של סיגורד, גוּדְרוּן. אגדה סקנדינבית זו התגלגלה לגרמניה של שלהי ימי הביניים כיסודו של אפוס הניבלונגים. (הודות לכך זכה הדרקון בתפקידו האופראי הגדול ביותר, במחזור האופרות "טבעת הניבלונגים" של ריכרד וגנר) .

מקורות שירת הניבלונגים במיתולוגיה הנורדית, וכמו האדה או הסאגה האיסלנדית והקלוולה הפינית, היא משלבת בין אגדות קדומות לזיכרון אירועים היסטוריים שנשתמרו בקטעי שירה שעברו בעל פה מאב לבן.

האפוס נחלק לשניים: בחלק הראשון מתוארות עלילות הגבורה של המנהיג הגרמני המיתולוגי זיגפריד, כובש אוצר הניבלונגים. מסופר בו על סיועו למלך גונתר מבורגונדיה, בהכנעתה של ברונהילד האמיצה, מלכת איסלנד (אותה הוא חפץ לשאת לאישה), נישואיו לקרימהילד ורציחתו בידי האביר האגן. בחלק השני מתוארת נקמתה האכזרית של קרימהילד, שחמת הטירוף שלה והאווירה המאגית האופפת את עולמה הפגאני, פונות אל היצרים הקמאיים בזיכרון הקולקטיבי הגרמני. "שירת הניבלונגים" השתמרה בעל פה ובכתב יד והתגלתה מחדש באמצע המאה ה-18.

לאחר התגלותו, נעשה אפוס הניבלונגים מקור השראה והשפיע על אמנים רבים בגרמניה. המלחין הגרמני, בן המאה ה-19, ריכרד ואגנר, אשר סבר כי הנצרות והיהדות גורמות להתנוונותה של התרבות הגרמנית, דגל בהחייאת העולם המיתי הגרמני העתיק, וב"טיהורה" של תרבות גרמניה מהשפעות הנצרות והיהדות. ברוח זו חיבר את הגדולה שביצירותיו, הטטרלוגיה "טבעת הניבלונג" ("מחזור הטבעת").

הנאצים העריצו את היצירה, ואימצו אותה כמקור לעולם הערכים המיתי שביקשו לכונן ברייך השלישי של גרמניה[9].  "טבעת הניבלונגים" הייתה לפי המסופר האופרה האהובה על היטלר.

הד לאפוסים הנורדים והגרמאניים העתיקים, ובהם גם שירת הניבלונגים, ניתן למצוא בעולם הפנטסטי שטווה הסופר האנגלי טולקין ביצירתו "שר הטבעות".