ספרד – המלצות לטיול במדריד

כתב וצילם: גילי חסקין

כתבה מתומצתת התפרסמה במגזין האלקטרוני של   מסע אחר

להרצאה על ספרד – לחץ כאן

מבוא

מדריד, שהיא הבירה הגבוהה ביותר באירופה (646 מ' מעל פני הים), בנויה לגדות נהר מנסאלס (Manzales), וחוצות אותה שדרות מהיפות באירופה. לאורך השדרות כיכרות מרשימות המוארות בלילה, פסלים מונומנטאליים, ומוזרקות שופעות מים.

מדריד הינה יעד נהדר לשוחרי אמנות.  יש בה מוזיאונים מפוארים ובהם שכיות חמדה רבות, בין השאר יצירות שנרכשו על ידי המלכים לבית האבסבורג ובית בורבון.  בספרד של טרם מלחמת האזרחים שימשה מדריד צומת תרבותי: מזיגה בין צפון (המודֶרְניסְמו) לדרום (לוֹרְקָה), וגשר בין עבר לעתיד, ממוריליו (Murillo) ועד לסוריאליזם.  לאחר עלייתו לשלטון של פרנקו שקעה מדריד, יחד עם כל ספרד, לתקופה ארוכה ועכורה, אך ב-1982 – שבע שנים לאחר מותו של הרודן, התעוררה בירת ספרד לחיים.  בספרדית קוראים לזה "מובידה" (movida), ופירוש המושג הוא 'תזוזה', או ליתר דיוק 'התנערות'.  אחד מביטוייה של תקופת המעבר מדיקטטורה לדמוקרטיה היה פרץ יצירתי מוזיקלי, חזותי וקולנועי, שהשפיע עמוקות על אורח חייהם של תושבי מדריד, המכונים בספרד "מדריליאנוס" (Madrillanos), ואת הפירות קוטפים גם התיירים.  זוהי עיר קוסמופוליטית ובה מגוון רב     של תערוכות, מופעים, הצגות וקונצרטים, וכמו כן נערכות בה      מלחמות שוורים והופעות פלמנקו.

ראו באתר זה:   מחול המוות הספרדי

מדריד היא עיר ירוקה.  יש בה לא פחות מ-43 פארקים יפיפיים, שבחום הקיץ יש בהם יתרון עצום. בסתיו בוערים העלים בשפע של גוונים חמימים, ובחורף העצים העירומים מעניקים להם מראה רומנטי, והסנאים נוטים להתקרב למבקרים שקטים.  כמו כן, זוהי עיר עם היצע עצום של מסעדות ובארים, בהם מוצע לסועד מבחר גדול של טאפָּאס, תאווה לעין ולחך.  יש בה אינספור מקומות בהם ניתן לבלות ערב או סתם ללגום משקה, החל מבתי קפה אלגנטיים, המתכבדים בנוכחותם של "היפים והיפות", דרך בתי הקפה המסורתיים יותר במרכז העיר, וכלה בבארים הצנועים והקטנים שברובע מאלאנסיה.  הסופר אוגדו דה לה סרנה, שבמלחמת האזרחים גלה לארגנטינה, כתב בספרו "געגועים למדריד" (1956) כי: "במדריד מרגישים ברחובות מין אבהות מחוברת לאימהות, לכן זהו המקום היחידי שבו אי אפשר להרגיש יתום".  התדמית הספרדית העצלה של ה"מניינה" שייכת לעבר.  באם שרד ממנה משהו, הרי הוא קיים במחוזות אקסטרמדורה או אנדלוסיה.

מדריד היא עיר בעלת דופק מואץ.  אם נדמה שקשה להדביק את הקצב שלה ביום – כדאי לחכות ללילה.  זוהי עיר ללא הפסקה, שתושביה יוצאים לאכול במסעדות אחרי שעה 22:00, ומשפחות שלמות מבלות בבתי הקפה שלה לאחר חצות.  תושביה של מדריד חיים תחת שמיים כחולים – שמיים שוולסקז (Diego Rodríguez de Silva y Velásquez) כה היטיב לציירם – שאך לעתים רחוקות יורד מהם גשם בין האביב לסתיו.  רמון גומז דה לה סרנהאמר עליה כי: "צריך לכרות ברית מיוחדת עם האור של מדריד, ולא, היא תבלע אותנו, כפי שבלעה לוחמים ולוחמי שוורים".

רקע היסטורי

עד הכיבוש הערבי הייתה מדריד כפר חסר חשיבות.  שמו של הכפר – מאחריט (Majerit) נגזר משמו של ארמון שהוקם במאה ה-9 לגדת הנהר מאנסנארס (Manzanares).  בשנת 1103, במהלך הגל המשמעותי של הרקונקיסטה (Reconquista = הכיבוש מחדש), כבש את העיר אלפונסו ה-6.  המלך פרדיננד ה-4 הזמין בשנת 1239 את הקורטז (Cortes) הספרדי להתכנס בעיר, ולפיכך הפכה העיר למקום ביקור תדיר של המלכים.  ב-1561 העתיק לכאן פליפה ה-2 את בירתו, למרות שהיתה זו עיר קטנה יחסית, שמנתה 30,000 תושבים.  היה זה צעד תמוה, שרבים ניבאו לו כישלון.  אביו, קרל ה-V , שזה עתה העביר לבנו את המלוכה, התחנן בפניו שלא יעשה זאת, פן תיהרס הממלכה, אך דבריו נפלו על אוזניים ערלות. לימים התברר כי היה זה אחד המעשים המוצלחים של המלך החדש.

בניגוד לתחזיות הפסימיות, הבירה החדשה משכה אליה כוחות חדשים ואוכלוסיית העיר שולשה חיש קל.  מתקופה זו שרדו הרחובות המתפתלים סביב הפלאסה-מאיור (הכיכר הגדולה, שלא הייתה קיימת אז).  בשנת 1584 הורה פיליפה ה-2 על בניית גשר סגוביה המונומנטאלי, כדי לפאר את הכניסה לעיר.  המחזאי והמשורר לופה דה לה וגה (Lope de la Vega) לעג לחוסר הפרופורציה שבין הגשר הענק לנהר הדל שזרם תחתיו, והעיר בציניות כי "על מדריד לקנות נהר או למכור את הגשר".

התפתחותה המשמעותית של העיר החלה בתקופת אחרוני המלכים ההאבסבורגים, בתור הזהב הספרדי, בשלהי המאה ה-16.  בתקופתו של פיליפה ה-3 ביצע האדריכל חואן גומס דה מורה שורה של תיקונים בתכנון העיר, ועיצב את הפלאסה-מאיור כליבה של העיר.

העיר חוותה את הפריחה הספרדית בתחומי הספרות והאמנות.  מיגל דה סרוואנטס כתב בה את הפרק השני של "דון קיחוטה".  המלך פיליפה ה-4, שבנה בעיר כנסיות ומנזרים רבים, היה גם חובב אמנות נלהב ופרש את חסותו על אמנים רבים, ביניהם הציירים וולסקז ומוריו, וסופרים כמו לופה דה לה ווגה (Lope de Vega), טירסו דה מולינה (Tirso de Molina) ופדרו קלדרון דה לה ברקה (Pedro Calderon de la Barca).

ב-1617 החלה להיבנות הפלאסה-מאיור (Plaza Mayor), הכיכר המרכזית, ובאותה שנה נבנתה גם כיכר העירייה (Plaza de la Villa).  במאה ה-18, תחת שלטונם של מלכי בית בורבון, עברה העיר את תהליכי ההתפתחות המשמעותיים ביותר.  פיליפה ה-5 הקים ארמון מלכותי בסגנון וורסאי, וקרלוס ה-3 פיאר אותה במבנים מרשימים, כמו שער אלקלה והפראדו, המהווים עד היום שיר הלל לאדריכלות הניאו-קלאסית.  קרלוס ה-3, שמלך מ-1759 ועד 1788 וכונה "מלך ראש העיר", העניק למדריד הוד והדר.  בימי מלכותו נבנו במדריד טיילת הפראדו, מוזיאון הפראדו, בית החולים על שם סאן קרלוס (כיום מוזיאון המלכה סופיה), מזרקות Neptuno ו-Cibelles ופארק רטירו (Retiro).  בעקבות המלכים החלו גם האצילים לבנות לעצמם ארמונות מפוארים, מוקפים בגנים מרהיבים.

כיכר ספרד (Plaza Espania). צילום: גילי חסקין

המאה ה-19 לא האירה פנים לספרד.  היא נפתחה בכיבוש הצרפתי ובמלחמת העצמאות (מלחמת חצי האי), שנמשכו עד הגלייתו של נפוליאון על ידי הגנרל הבריטי וולינגטון.  המרד הספרדי שפרץ ב-1808 דוכא באכזריות רבה על ידי המרשל הצרפתי מירה (Murat).  אירועי ה-2 במאי 1808 הונצחו במלוא פלצותם בציורו המפורסם של גויה.

בתקופת שלטונו של ג'וספה בונפארטה (1808-13), נהרסו מבנים רבים ונמחקו שכונות שלמות כדי לפתוח מעט מרחב לעיר הצפופה.  אף שתושבי מדריד שנאו אותו, ימי שלטונו הקצרים היטיבו עם העיר, ורבות מן הכיכרות נבנו בתקופתו.  המחצית השנייה של המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 היו ימי מתח בין השלטון המרכזי לחוקה, שגרם, לאורך כל המאה, לתהפוכות שלטוניות ולאי שקט חברתי.

במרכז האירועים עמדה מן הסתם עיר הבירה.  ביטויים ארכיטקטוניים לשינויים אלו אפשר לראות בבנייני הספרייה הלאומית והתיאטרון המלכותי, שנועדו להעניק תרבות לכל, ובבניין הקונגרס הספרדי, שהוא סמל השאיפה לדמוקרטיה, שהיתה שברירית בספרד של אותם ימים.  בשנות ה-20 של המאה איבדה ספרד את מושבותיה באמריקה, ובכל זאת, במחצית המאה בוצע במדריד שינוי תכנוני עצום.  280 אלף תושביה של העיר גדשו כל רחוב וסמטה, לכן הוחלט לחרוג מתחומיה ההיסטוריים של העיר.  שרידי החומות הוסרו, ובהתאם לתכנית פיתוח רחבת היקף שכונתה אנסנצ'ה (ensanche = מילולית: הרחבה), נבנו רבעים חדשים.

בראשית המאה ה-20 החל עידן ההשראה הצרפתית, שבאה לידי ביטוי במספר מבנים, שהמפורסם שבהם הוא מלון ריץ.  במקביל החל להתפתח הסגנון הניאו-מוּדֶחָר – שילוב של יכולות טכניות חדשות והתרפקות נוסטלגית על העבר.  ברחבי העיר צצו חזיתות בתים בנויות מלבנים המאפיינות עד היום את מדריד.  בתקופת מלחמת האזרחים שמרה העיר אמונים לרפובליקנים, ושילמה על כך מחיר כבד של הפצצות כוחותיו המורדים של פרנקו.  נפילתה של מדריד בידי הלאומנים מציינת את סיום המלחמה.  בשנים 1938-1975 הייתה מדריד בירתה של דיקטטורה נחשלת בשולי אירופה.

עם מותו של פרנקו ב-1975 והמלכת חואן קרלוס, הפכה מדריד לבירתה של מדינה מודרנית, של דמוקרטיה שאפשר להתקנא בה, בלב הקונצנזוס האירופאי.  כיום היא העיר המובילה במדינה בכל הקשור לבנקים, חברות ביטוח, חברות תעופה, אוניברסיטאות, גופי מינהל ומוסדות פוליטיים.  בסוף המאה ה-20 החל בעיר פרויקט מהפכני, שנועד לענות על צרכים מנהליים ומסחריים, ולהציע פתרונות דיור.  המבנים הידועים מפרויקט זה הם מגדל פיקאסו ובנק בילבאו-ויסקאיה.

שער השמש (Puerta sol)

אתרים מומלצים

פלאסה מאיור (Plaza Mayor)

פלסה מאיור היא כיכר ענקית ומרשימה בלב העיר העתיקה של מדריד, במרחק של חמש דקות הליכה מפוארטה דל סול (שער השמש; ראה להלן).  הכיכר תחומה, כמעט אטומה, על ידי בניינים עתיקים, המעניקים למבקר בה תחושה של ניתוק מהסובב.  הכיכר היפהפיה הזאת עוצבה ב- 1619, בתקופתו של המלך פיליפה ה-3  על ידי חואן גומס דה מורה (Juan Gomez de Mora), והיתה מרכזה של מדריד ההאבסבורגית.  בצדה הצפוני של הכיכר ניצב בית המאפיה (Casa de Panaderia) שעבר כמה גלגולים, ובעיצובו מחדש שנעשה ב-1672, על ידי האדריכל דונוסו (Donoso), נבנו הצריחים המרשימים שמצידיו.  במרכז הכיכר ניצב פסלו של פיליפה ה-3 כשהוא רוכב על סוס.  בלב הכיכר התרחשו האוטו-דה-פה (auto-de-fe) – משפטי הראווה של האינקוויזיציה.  כמו כן שימשה הכיכר כזירה לתהלוכות, חגיגות ססגוניות, מלחמות-שוורים, ולטקסי הכתרה של מלכים.  מדי ערב מתאספים שם ציירי דיוקנאות וקריקטורות, כמו גם נגנים חובבים.

ביום א' בבוקר מתקיים בכיכר שוק של בולים ומטבעות, ומדרום לכיכר ברחוב קוטידורס (Cutidores), מתקיים בימי שבת וראשון בבוקר שוק פשפשים, הנקרא כאן "אל רסטרו" (El Rastro), אשר נחשב ל"מלך השווקים" של מדריד, ומהווה מיקרוקוסמוס של העיר.

שער קוצ'יירוס (Cuchilleros = הסכינאים) מוביל אל רחוב בעל אותו שם, עם בניינים גבוהים קמורי-חזיתות.  רחוב זה גדוש במסעדות קטנות ומשובחות.  ברחוב קוצ'יירוס מספר 17 נמצאת מסעדת סוברינו דה בוטין (Sobrino de Botin), שנוסדה ב-1590 וטוענת משום מה לכתר "המסעדה העתיקה בעולם". לארנסט המינגווי ולגרהאם גרין היה כאן שולחן קבוע.  באותו רח', בבית מספר 3, יש מסעדה טובה, שבחזיתה מונף שלט: "המינגווי מעולם לא אכל פה"…

הארמון המלכותי (Palacio Real)

זהו מבנה מרשים, מן הגדולים והעשירים באירופה, שבנו המלכים לבית האבסבורג במאה ה-18, בסגנון צרפתי, ושימש כמקום מגוריה של המשפחה המלכותית עד 1931.  בני משפחת המלוכה חיים כיום במבנה צנוע יותר, אך עדיין נערכות בו קבלות פנים.  בין כתליו נפתחה למשל "וועידת מדריד", בהשתתפות נציגי ישראל ומדינות ערב.  במקום זה עמד אלקזר (Alcazar = מבצר) מורי עתיק, ששופץ והפך לארמון ספרדי.  הארמון ההאבסבורגי העתיק נשרף כליל בחג המולד של 1734.  את הארמון הנוכחי הקים מחדש המלך פיליפה ה-5, בניצוחם של כמה אדריכלים, ששינו את התכניות תוך כדי בנייתו.  הפרויקט המפואר הושלם בתקופת שלטונו של קרלוס ה-3.  המבנה שונה במתארו מן הארמונות הצרפתיים, בכך שהוא בנוי סביב חצר מרובעת, בהשראת המבצרים הקסטיליינים.  בלב החצר ניצבים פסליהם של ארבעת הקיסרים הרומאים ילידי ספרד (טריינוס, הדריאנוס, תיאודוסיוס והונוריוס).

יש בו מאות חדרים מרוהטים, מקושטים ו"משוטחים" (מכוסי שטיחים).  החדרים המפורסמים ביותר הם חדריו של קרלוס ה-3, שבהם מוצגים פורטרטים, מעשה ידי גויה; סלון גאספאריני (Gasparini) בסגנון הרוקוקו, שנקרא כך על שם מעצבו האנפוליטני הנודע; חדרי מריה כריסטינה; ואולם החרסינה (Sala de Porcelan).  בארמון אוסף מדהים של 2,500 שטיחי קיר פלמיים (האוסף הגדול בעולם מחוץ לווינה).  החזית הצפונית נפתחת אל גני סאבאטיני (Jardines de Sabatini), שהוא פארק מרהיב, ש"מקופח" על ידי התיירים המעדיפים את פארק רטירו, ובו פסלים ומזרקות בסגנון בארוקי.  מול הגנים, מעל רחוב Bailen מתוח גשר El- Viaducto, שנבנה ב-1931.  מעבר להיותו אתר מועדף על מתאבדים, משמש הגשר כנקודת תצפית נהדרת על ההרים שמסביב ועל הפארק שמתחת.  חזיתו המערבית של הארמון פונה אל גני קאמפו דה מורו (Campo del Moro).  לדרומו של הארמון משתרעת כיכר ארמריה (Plaza de la Armeria = הנשקייה) והחזית המזרחית פונה אל כיכר אוריינטה (ראה להלן).

כדאי מאד לבקר בנשקייה המלכותית (Armeria Real), ולראות אוסף כלי הנשק והשריונות, אותו טיפחו המלכים הקאתוליים קרלוס ה-5 ופיליפה ה-2.  מבין המוצגים המפורסמים: כלי נשקו של המצביא אל סיד משחרר טולדו; כלי הנשק של הרנאן קורטז;חליפת השריון של קרלוס ה-5, וכלי הנשק האישיים של כמה ממלכי ספרד.

הארמון נמצא מול כיכר המזרח (Plaza Oriente).  פתוח בשעות 10:00-13:00 ושוב ב-14:00-16:00 .

כיכר אוריינטה (Plaza del Oriente)

מילולית: 'כיכר המזרח'.  זוהי אחת הכיכרות המרשימות בעיר.  במרכזה פסל ברונזה של פיליפה ה-4, מעשה ידיו של פייטרו טאקה (Taca), בהשראת ציור של וולסקז.  הפסל מוקף בפסליהם של המלכים הוויזיגוטים, שמשלו בספרד טרם הכיבוש הערבי.  הפסלים תוכננו להיות מוצגים בארמון, אך מסיבות שונות הועברו לכיכר.  ממול – התיאטרון המלכותי (Teatro Real), בניין חסר חן שנבנה ב-1850.

המנזר המלכותי אנקרסיון (Real Monestario de la Encarcion)

מילולית: 'המנזר המלכותי של ההתגשמות'.  המבנה שוכן בכיכר יפה בשם זה, ובעבר היה מחובר בגשר אל האלקזר, טרם שזה נשרף.  המנזר נוסד ב-1611 על ידי מרגריטה מאוסטריה, אשתו של פיליפה ה-3, ונמסר לידי נזירים אוגוסטינים.  במנזר מוצג אוסף מרשים מאד של פסלים וציורים שהוענקו למקום בנדיבותם של מלכי ספרד.  אוסף הציורים מייצג את אסכולת מדריד מן המאה ה-17.  היצירות המעניינות הן 'חילופי המסכות על אי הפסיון' של ואן דר מוילן (Van der Mueulen), ו'יוחנן המטביל' של ריברה (Ribera).

בקומה הראשונה מוצג פסל 'ישו כפות לעמוד' של גרגוריו הרננדס (Hernandez).  אין להחמיץ את הרליקריו (Relicario), מילולית: חדר השרידים, מעשית – חדר כלי-הקודש, שתקרתו מעוטרת בציורים יפים, מעשה ידיו של ויצ'נצ'יו קארדוצ'י (Vicencio Carducci).

מנזר דסקאלסאס ריאלס (Monesterio de las Descalzas Reales)

מילולית: 'מנזר היחפניות המלכותיות'.  ראשיתו של מנזר זה  ב"מנזר האחיות של קלרה הקדושה" שיסדה במאה ה-16 חואנה מאוסטריה, בתו של קרל ה-5, בין כתלי הארמון שבו נולדה.  במשך 200 שנה שימש המנזר כמקום התבודדות לאצילים, שחפצו לחיות בפרישות.  המבנה מחזיר את המבקר בו אחורה למאה ה-16.

מכיוון שהאצולה הרעיפה מתנות על חברות המסדר, מוצג במקום אוסף עשיר מאד של חפצי אמנות דתית.  עם אוצרות המנזר נמנים ציורי דיוקן של בני משפחת המלוכה וציור מרשים של פרנסיצקוס הקדוש, מעשה ידיו של סוראבאן (Zuraban).  באולם ההתאספות מוצגים פסלי הדולורוסה וישו עם כתר קוצים מאת פדרו דה מנה (Pedro de Mena), ופסל מריה מגדלנה של גרגוריו הרנאנדס (Gregorio Hernandes).  במגורי הנזירות לשעבר, מוצגים כיום עשרה שטיחי קיר מן המאה ה-17, שנארגו לפי רישום של רובנס (Rubens).  המוזיאון הוכתר ב-1987 כמוזיאון השנה על ידי הקהילה האירופית.  נמצא בכיכר בשם זה – Plaza de las Descalzas Reales.

כיכר ספרד (Plaza de Espana)

זוהי רחבה גדולה ויפה במרכז העיר.  לכאן מגיעים רגלית מה-Gran Villa  – שדרה רחבה וגדושת חנויות, ומרחוב Princesa הגדוש בני נוער וסטודנטים.  במרכז הכיכר ניצבת אנדרטה לזכרו של הסופר הלאומי מיגל דה סרוואנטס (Miguel de Cervantes), מחבר היצירה האוניברסאלית "דון קיחוטה" (Don Quijote).  סרוואנטס, שקורות חייו היו יכולים למלא יותר מספר אחד, נחשב לגיבור תרבות לאומי.  לא משום שהילל את גבורת ספרד, אלא משום שהיטיב לתאר את מצוקתו של דור שלם.  לפני פסלו המרשים של סרוואנטס, האוחז בכדור הארץ, סמל ללשונות הרבים להן תורגם ספרו, ניצבים פסליהם של דון קיחוטה וסנצ'ו פאנסה.  סביב הכיכר צמחו בשנות ה-50 גורדי שחקים, ביניהם מגדל ספרד (Torre de Espanol), שממרומיו נשקפת תצפית פנוראמית על העיר.

כיכר פוארטה דל סול (Plaza Puerta del Sol)

מילולית: "כיכר שער השמש".  מנקודת ה- 0 שבלב הכיכר מסתעפות כל הדרכים הראשיות בספרד ונמדדים המרחקים היבשתיים.  בלב הכיכר ניצב פסל המסמל את מדריד: דב המלקק (דבש) מעץ תות.  השעון המתנוסס על בניין הדואר לשעבר נוקש את 12 הנקישות.  זוהי הכיכר התוססת והמפורסמת ביותר של מדריד.  הכיכר שימשה זירה לאירועים היסטוריים במשך דורות רבים.  סביב הכיכר חנויות מסורתיות קטנות, בעלות דלתות עץ צבעוניות, שבהן ניתן למצוא מניפות ומטפחות ראש, וכן קונדיטוריות.  החורף איננו אידיאלי לביקור במדריד, אך מי שמזדמן לעיר בתקופה זאת, טוב יעשה אם יגיע ב-31 בדצמבר לשער השמש.  השעות האחרונות של השנה מצוינות בכיכר זו בשמחה וברעש גדול.

מוזיאון תייסן-בוררנמיסה (Museu Thyssen-Bornamiza)

במקור שכן כאן ארמון ויה הרמוסה (Palacio de Villahermosa), שנבנה בסוף המאה ה- 19 ושוקם להפליא על ידי האדריכל רפאל מונאו (Rafael Moneo), במטרה לשכן בו אוסף אמנות מיוחד במינו, שרכשה ממשלת ספרד מן הברון הנס היינריך תייסן-בורנמיסה בשנת 1993.  זהו אולי האוסף הפרטי הגדול והחשוב ביותר בעולם.  מוזיאון זה, כמו הפראדו הסמוך לו, מהווה מוקד עניין יוצא דופן לחובבי אמנות.  באוסף המוזיאון כלולות 300 יצירות משלהי המאה ה-13 ועד ימינו.  האוסף מאפשר התבוננות מעמיקה בכל האסכולות המרכזיות באמנות האירופאית (איטלקית, פלמית, גרמנית, הולנדית, צרפתית וספרדית).  הסיור מתחיל בקומה השנייה, העליונה, בה מוצגים פרטי האוסף העתיקים ביותר.  שם ניתן לראות אוסף מרשים של ציירים איטלקיים המכונים "פרימיטיביים", משום שפעלו טרם תקופת הרנסאנס, ולהתקדם הלאה אל אוסף הדיוקנאות המרשים, בעיקר בגלריה מספר 5.  משם לציירי הרנסאנס: סוראבאן, אל גרקו, טיציאן, קאראוואג'ו, והלאה אל ציורי הבארוק של ברניני, ריברה ואחרים.  בקומה הראשונה יצירות הולנדיות מהמאה ה-17, כמו פראנס האלס, וציירי המאה ה-18 כמו גויה.  בקומה זו מוצגות יצירות אימפרסיוניסטיות ופוסט-אימפרסיוניסטיות רבות שמבטאיהם החשובים הם מונה, מאנה, רנואר, גוגן, ואן גוך וסזאן.  בגלריות מספר 34-35 מוצג אוסף מרשים של יצירות אקספרסיוניסטיות.  בקומת הקרקע מוצגות בעיקר יצירות מודרניסטיות.

המוזיאון נמצא ב-Paseo del Prado 8.

פארק בואן רטירו (Parque del Buen Retiro)

אל רטירו הוא פארק עממי שהמדרילאניוס מרבים להיפגש בו.  למקום מגיעים משפחות עם ילדים, זוגות נאהבים וסטודנטים, שחלקם מציירים על המדרכות לפרנסתם.  אנשים רבים נוהרים לכאן לג'וגינג, התעמלות, טאי צ'י, ביקור בתערוכות או צפייה בלהטוטנים ובמופעי פנטומימה.  בעבר שימש את המלך פיליפה ה-2 כאזור ציד, ואחר כך ניטעו כאן גני הארמון שעיצב פיליפה ה-4במאה ה-17 – ארמון ממנו שרדו רק ביתן בואן רטירו והמבנה בו שוכן כיום מוזיאון הצבא.  פארק רטירו הינו אי ירוק יפהפה בלב הכרך, ובו חורשות סבוכות, ערוגות פרחים סדורות בקפידה, מזרקות מים, מקדשי נוי, סְטָווים של עמודים ניאו-קלאסיים ופסלים.  בלב הפארק אגם בו ניתן לשוט, ובסמוך לו אנדרטת אלפונסו ה-12.  כדאי להציץ לארמון הקריסטל (Palacio de Cristal) היפהפה, שנבנה ב-1887 כחממה, וכיום מוצגות בו לעתים תערוכות.  אפשר להציץ בפסל השטן (El Angelo Caido, מילולית: המלאך המודח), הניצב בקצהו הדרומי של הפארק, בסמוך לגן הוורדים (La Rosaleda), שמדי יום מתקיים בו שוק ספרים גדול, גדוש קונים.

המוזיאון הלאומי לארכיאולוגיה (Museo Arqueologico Nacional)

המוזיאון לארכיאולוגיה נמצא בסמוך לכיכר קולומבוס (Plaza de Colon) (ראה להלן).  במוזיאון זה תצוגה מרשימה מאד של מוצגים ארכיאולוגיים מהתקופות העתיקות של ספרד.  אחת האטרקציות של המוזיאון הוא מיצג השחזור האמין של מערות אלטמירה (Altmira) ושל ציורי התאו שהתגלו בהן, מסוף התקופה הפליאוליתית (תקופת האבן הקדומה).  כמו כן, מוצגים במקום ממצאים יפהפיים מ'תרבות לוס מאיירס' (Los Millares) של תקופת הנחושת (האלף השלישי לפנה"ס), 'תרבות גביע הפעמון' (על שם קנקני השתייה המאופיינים לה), תרבות 'אל ארגאר' (El Argar) הקדומה, והתרבות המגאליתית של האיים הבלאריים (הטאלאיוטים – מבני אבן פולחניים – נמצאו באיים אלו).

בהמשך, שתי גלריות איבריות (מס' 19-20) ובהן ממצאים הממחישים את ההשפעות שספגה התרבות המקומית מהפניקים, מהיוונים ומהפונים בני קרתגו.  המפורסמים שבין הממצאים הם "הגבירה מגאלרה" (Galera) – פסלון מהמאה ה-7 לפנה"ס של אישה עם דמויות ספינכס מצידיה; "הגבירה מאלצ'ה" (Dama de Elche) – פסל ראש-חזה מאבן עם תסרוקת מלכותית ותכשיטים מהודרים; ו"הגבירה מבסה" (Dama de Baza) – דמות נטורליסטית של אלה מהמאה ה-4 לפנה"ס.  כמו כן נראים ממצאים רבים מן התקופה הרומית, ובהמשך חפצי אמנות מימיי הביניים, שהמרשימים שבהם (לעניות דעתי) הם כתרי המנחה מן התקופה הוויזיגוטית.

כיכר סיבלס.

כיכר סיבלס (Plaza de laCibeles)

במרכז הכיכר נמצא אחד מנושאי הצילום החביבים על תיירי מדריד והוא המזרקה המפורסמת ביותר מבין המזרקות הניאו-קלאסיות, שהוצבו בעיר במאה ה-18.  זהו פסל מרשים של אלת הפריון קיבלה, הנוהגת במרכבה רתומה לאריה.  הכיכר ממוקמת בצומת הרחובות אלקאלה (Alcala), גראן וייה (Gran Villa), פראדו, ורקולטוס (Recoletos), וסביבה בניינים מרשימים כמו באנקו דה אספניה מסוף המאה ה-19; ארמון בואנוויסטה (Buenavista) מן המאה ה-18, המשמש כיום כמשרד ההגנה; בית אמריקה משלהי המאה ה-19; ומרשים מכולם – דווקא בית הדואר (Palacio de Comunicaciones), משנת 1919.

מוזיאון הפראדו (Museo del Prado)

מוזיאון זה נחשב לאחת הגלריות הגדולות בעולם לציור קלאסי.  בבעלות המוזיאון כ-6,000 ציורים.  האוסף הענק שוכן במבנה מרשים בסגנון ניאו-קלאסי, שתוכנן על ידי האדריכל חואן דה ויינובה (Juan de Villanova), בתקופתו של המלך הבורבוני קרלוס ה-3, ומזכיר בסגנונו את המוזיאון הבריטי שבלונדון.  במקורו, נועד המבנה כדי לאחסן את מוזיאון הטבע.  לאחר מלחמת העצמאות, שינה המלך פרננדו ה-7 את ייעודו של המבנה והעביר אליו את אוצרות האומנות שצברו מלכי ספרד במהלך השנים.  בנוסף למבחר המאד מרשים של היצירות הספרדיות, מוצגים במוזיאון ציורים של אמנים פלמיים שנרכשו על ידי מלכי ספרד, וכן יצירות פרי מכחולם של אמנים איטלקיים, שהמלכים הקתוליים היו פטרוניהם.

התצוגה ערוכה לפי תקופות, ולפי השתייכות לאומית של האומנים.  מכיוון שאנו בספרד, אמליץ לתת עדיפות ראשונה לאומנים המקומיים: להתחיל עם אמני המאה ה-16 – חואן דה חואנס (Juan de Juanes) ואל גרקו (El Greco), שאינו ספרדי אך בהחלט מקומי.  משם להמשיך לאמני הבארוק ותור הזהב הספרדי: ריבאלטה (Ribalta), סוראבאן (Zuraban), מוריו (Murillo) וולסקז (Velásquez) וכלה בגויה (Goya), גדול אמני המאה ה-18.  בביקור נוסף, אפשר להקדיש זמן לאסכולות הפלמית והאיטלקית.  המוזיאון נמצא ב-Paseo del Prado.

בניין בואן רטירו (Cason del Buen Retiro = ביתן הבילוי הטוב) הוא ביתן נפרד של הפראדו,  ובו מוצג אוסף יוצא מן הכלל, המייצג את הזרמים האמנותיים החדשים ביותר של ספרד של המאה ה-19 (הניאו-קלאסי, הרומנטי, הריאליסטי, האימפרסיוניסטי).  את כתליו של המבנה מפארות יצירות מופת, ותקרת הטרקלין הגדול שלו (Gran Salon) מעוטרת בציוריו רבי הרושם של לוקאס חורדן (Lucas Jordan).

הכניסה מרח': Calle Alfonso XII, 28

מוזיאון המלכה סופיה (Museo Nacional Centro de Arte Reina Sofia)

זהו למעשה מרכז לאומנויות, המציג תערוכות מתחלפות, כך שבכל ביקור כמעט, מוזמנת לתייר הפתעה.  בקומה השנייה מוצג אוסף האמנות המודרנית.  המוזיאון עוקב אחרי ההתפתחות של האומנות הספרדית, החל מ-1900 ועד לשנות ה-70 של המאה.  במקום מוצגות עבודותיהם של דאלי, מירו, חוליו גונסאלס (Julio Gonzales) ועוד, עם דגש מיוחד על עבודותיו המודרניות של פיקאסו.  גולת הכותרת של המוזיאון היא גרניקה (Guernica) של פיקאסו – תמונה שצוירה כחלק מתגובתו הנזעמת על ההפצצה הגרמנית, שניחתה במלחמת האזרחים על העיירה גרניקה שבצפון ספרד, ב-26 באפריל 1937, וקטלה 2000 אזרחים.  זוהי קומפוזיציה גדולת ממדים, בצבעי שחור לבן, שמיטיבה לתאר את זוועות המלחמה.  ביצירה בולטים המוטיבים של השור והסוס, כשלדעת רבים אמור הסוס לסמל את זוועות המלחמה והשור את כל החיובי שבספרד הרפובליקנית.  יש הטוענים שמוטיבים אלו אמורים לייצג גם את האמן ופילגשו… מכל מקום, היצירה שעד 1981 הוצגה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, מיטיבה לשלב את הסגנונות המודרניים של אז: סוריאליזם, קוביזם ואימפרסיוניזם.  המוזיאון נמצא ב-Calle Santa Isabel 52 , ושוכן בבניין בו שכן בעבר בית החולים סן קרלוס, שייסד קרלוס ה-3 .  [בככר אטוצ'ה (Atocha), הכיכר מוכרת יותר בכינויה "כיכר קרלוס ה-5" (Plaza Emperor Carlos V), מול תחנת הרכבת].

שער אלקלה

אתרים בעדיפות שנייה

מוזיאון הכרכרות המלכותיות (Museo se Carruajes Reales)

בלב גני החורף קמפו דל מורו (Campo del Moro), מהם נשקפת תצפית יפה על הארמון המלכותי.  בניין זה נבנה ב-1967, כדי לשכן בו את כרכרות הסוסים ששרתו את בני משפחות המלוכה.  רובן ניבנו בשלהי המאה ה-18, בתקופת שלטונו של קרלוס ה-4.  בין המוצגים: כרכרות המכונות 'ברלינה' (Berlina) מסוף המאה ה-18, כרכרה שנבנתה במאה ה-17 מעצי אשור ומילה ומכונה 'הכרכרה השחורה' (Carroza Negra), ומפורסמת מכולן – כרכרת ההכתרה שנבנתה במאה ה-19 עבור פרננדו ה-7 ושמשה מאז את מלכי ספרד.  בכרכרה ניכרים אותותיו של ניסיון ההתנקשות בחייהם של אלפונסו ה-13 ובכלתו ויקטוריה איוחניה , במאי 1906.

פארק אואסטה (Parque del Oeste)

מילולית: הפארק המערבי.  גן מענג זה, שנופו עוצב בתחילת המאה הנוכחית, משתרע על פני שיפולי גבעה, הנשקפים אל הנהר מאנסנארס.  בקצהו הדרומי של הגן, על גבעת הנסיך פיו (Principe Pio), ניצב מקדש דבוד (Templo de Debod) – מקדשון מצרי מן המאה ה-4 לפנה"ס, ששכן במקורו בנוביה שבדרום מצרים, והועבר משם טרם שהוצף האזור על ידי אגם נאצר.  בטיילת Paseo Pintor de Rosales, התוחמת את הפארק בחלקו העליון, ניתן לצפות על הפארק ולהתענג על שקיעות יפהפיות.  בבתי הקפה שלה אפשר לפגוש את עשירייה של מדריד.

כיכר קולומבוס (Plaza de Colon)

כיכר מרשימה, ששני מגדלי המשרדים המודרניים של Heron לא הצליחו לקלקל אותה.  בכיכר יש שלוש מזרקות, שתיים מהן באמצע הכיכר, והשלישית יוצרת מסך ארוך ומרשים של מפלי מים המתנפצים בשאון.  במרכז הכיכר מתנשא פסלו של מגלה אמריקה, איטלקי ממשפחה מפוקפקת שלא הבין כי הגיע לעולם חדש, אך הפך לגיבור תרבות ספרדי.  מול הכיכר, מרכז התרבות של העיר (Centro Cultural Vulla de Madrid), שמגגו כדאי להשקיף על הכיכר.  ליד הבניין בית קפה מוקף עצים.  מאחורי פסלו של קולומבוס נמצא 'גן המגלים' (Jardines del Descubrimiento).  בקצה הגן – פסלים מודרניים, למעשה גושי בטון מעוצבים המסמלים את שלוש אניותיו של קולומבוס: סנטה מריה, פינטה וניניה.

כיכר ה-2 במאי (Plaza dos de Mayo)

זוהי כיכר אפרפרה למדי.  לא גדולה ולא מרשימה, ולמעט רחוב Velarde המוביל אליה, העמוס מסעדות ופאבים, אין בה הוד והדר.  בכל זאת, נמליץ כאן על ביקור בכיכר בשל הסיפור ההיסטורי הקשור בה והאסוציאציות הנוגות שהיא מעוררת.  בשניים במאי 1808 פרצה התקוממות עממית של תושבי מדריד כנגד חילות המצב של נפוליאון.  המוני אזרחים התאספו במחאה אל מול הארמון המלכותי, כשבראשם שני מנהיגים צעירים: וולארדה (Velarde) ודאויז (Daoiz).  הגנרל מירה (Murat), מפקד חיל המשלוח הצרפתי, הורה לצבא לפתוח באש על המפגינים הבלתי חמושים, ואלפים מהם נקצרו.  המרד הונצח בשני ציורים מפורסמים של גויה: 'השנים במאי' ו'ההוצאה להורג' והם מוצגים במוזיאון הפראדו.  בכיכר נמצא פסלם של שני המנהיגים המתקוממים.

מוזיאון אמריקה (Museo de America)

זהו מוזיאון מרתק ובו תצוגה מרשימה למדי של ממצאים ארכיאולוגים ואתנוגראפיים.  המוזיאון סוקר את קשריה הטעונים של ספרד עם אמריקה מנקודת מבטה של ספרד, ובכך טמון לדעתי עניינו העיקרי.  בשתי קומותיו של המוזיאון מוצגים 2,500 פריטים המלווים בהסברים, מפות ודגמים.  במוזיאון נפרשים היבטים שונים: היסטורי, גיאוגרפי, אתני, אמנותי, ודתי.  המוצגים המרשימים ביותר הם הציור 'כיבוש מכסיקו' מן המאה ה-17; לוח האבן של בני המאיה; אוצרותיה של 'תרבות לוס קימבאיאס (Los Quimbayas) שנלקחו מקולומביה; וכתב היד של קורטסאנו (Cortesano) – מוצג היסטורי רב ערך – כתב יד נדיר של המאיה.

מוזיאון לאסארו גאלדיאנו (Museo Lazaro Galdiano)

המוזיאון נקרא על שמו של האספן הנלהב שהוריש לעיר את האוסף, השוכן כיום בבית אצולה מרשים בסגנון ניאו-קלאסי.  המוזיאון התפרסם בעיקר בשל אוסף כלי השנהב והאמייל המוצגים בו, אם כי מרשימים מאד גם כלי הכסף והזהב מימי- הביניים.  כמו כן מוצגים במוזיאון ציורים רבים של מיטב אמני ספרד, אנגליה ואיטליה.

כיכר העצמאות (Plaza de la Indepedencia)

זוהי כיכר רחבת ידיים ובמרכזה שער אלקלה (Puerta de Alcala) הענק, אשר ניבנה על ידי האדריכל הגאון סבאטיני (Sabatini), בהוראת קרלוס ה-3.  סביב הכיכר נמצאות כמה גלריות פרטיות המציעות לאספנים תמונות של מיטב ציירי ספרד.

לה פלסה דה לה וילה (La Plaza de la Villa)

כיכר יפהפייה, לדעת רבים נחשבת ליפה בכיכרות מדריד.  במרכזה של הכיכר ההדורה, ניצב פסל הברונזה של אלברו דה בזן (Alvaro de Bazan) גיבור קרב לפנטו (Lapanto) – קרב ימי שהתחולל בשנת 1571 ליד נאופקטוס שביוון.  בקרב זה הביס צי האניות, שנשלח מטעם האפיפיור, הוונציאנים והספרדים ('הליגה הקדושה'), תחת פיקודו של אחי המלך – דון חואן מאוסטריה, את הצי העות'מאני, ובעקבותיו השיגו ההאבסבורגים עליונות מוחלטת בים התיכון.

הכיכר מוקפת בניינים מתקופות שונות: הארכיון העירוני לכתבי עת (Nacional Hemeroteca) הבנוי בסגנון המודחאר, בניין העירייה שנבנה בשלבים בשנים 1644-1787, ובסמוך לו נמצא בית סינסרוס (La Casa de Cisceros) – מבנה דמוי ארמון, שנבנה ב-1573 ומהווה דוגמא לאדריכלות הרנסאנס הספרדי.  המבנה נושא את שמו של הארכיבישוף סינסרוס שחי בשנים 1517-1436.  בתחילת המאה ה-20, כשצר המקום בבית העירייה מלהכיל את כל הפקידים, רכשה העירייה גם את בניין זה.  היפה מבין המבנים הוא מיגדל לוחנס (Torre de los Lujanes), שנבנה בסגנון המודחאר.  הכוונה היא למסורת מוסלמית שנשתמרה בספרד גם לאחר הכיבוש הנוצרי.  במגדל זה היה כלוא הקיסר הצרפתי פרנסיס ה-1, לאחר שהובס בקרב פאביה (Pavia) על ידי קרלוס ה-1.

הגנים הבוטניים (Real Jardin Botanico)

גן בוטני יפה ובו כ-5,000 צמחים, המסודרים בצורה נוחה ודידקטית.  עוצב ב-1781 על ידי האדריכל חואן דה ויינואבה (Juan de Villanueva) והבוטנאי גומס אורטגה (Gomez Ortega).  הפארק משתרע לאורך טיילת הפראדו (סמוך למוזיאון הפראדו), בקטע שבין מזרקת נפטון לתחנת הרכבת התחתית Atocha.  בשעות הערב המקום נהיה פחות חינוכי.

קאסה דה קאמפו (Casa de Campo)

הפארק הגדול במדריד.  נמצא בצפון מערב העיר, מעברו השני של נחל מאנסנארס (Mansanarez).  הפארק יוער מחדש על ידי פיליפ ה-2, ומאז מושך לכאן מדרילניוס רבים.  יש בו לונה פארק, בריכות, וגן חיות יפהפה.  רכבל (Teleferico) מקשר בין פארק אואסטה לפארק קאסה דה קאמפו.

טיול רגלי בעיר

נתחיל את הסיור במערבו של מרכז העיר, בכיכר הצבא (Plaza de la Armeria), שלצד הארמון המלכותי.  ניתן לסייר בארמון, בביבליוטקה (Biblioteca = ספרייה) ובנשקייה.  ניתן לבקר גם במוזיאון המרכבות הסמוך ובכיכר המזרח (Plaza de Oriente), המרשימה.  משם אל מה שהיה פעם הרובע היהודי, ה'חודריה' (Juderia), שהשתרע לאורך רחוב De Bailen.  קצהו הצפוני של רחוב ביילן מגיע לכיכר אספניה ובה פסלי סרוואנטס וגיבורי ספרו.  נשוב לארמון המלך ונלך לאורך רחוב מאיור (Calle Mayor), הכיכר הגדולה של העיר.  זה המקום להתרווח באחד מבתי הקפה ולשתות בירה או שוקולד חם (וביום א' – לסייר בשוק), ולהמשיך אל פוארטה דל סול, אל נקודת ה-0 הספרדית, ואל פסל הדב ועץ התות.  כיכר סנטה אנה (Plaza de Santa Ana) הסמוכה היא מקום אידיאלי לארוחה של טאפאס.  משם אפשר וכדאי לפנות ברחוב סאן חרונימו (San Jeronimo) המגיע למוזיאון הפראדו, אם כי מוזיאון הפראדו דורש אנרגיה של בוקר ולא אנרגיה של סופו של יום.  מכל מקום, ביום המחרת אפשר לבקר במוזיאון הפראדו, במוזיאון המלכה סופיה, במוזיאון תיסן בורנסימה ובגן הבוטני.  חלקו השני של היום יוקדש לכיכר סיבלס הסמוכה, כיכר העצמאות ושער אלקלה, עם סיום בפארק רטירו.

מדריד מציעה כמה טיולי יום יפים אל מחוץ לעיר:

טולדו (Toledo)

לדעת רבים היא היהלום שבכתר הספרדי.  עיר קסומה ומשכרת ביופייה.  נמצאת במרחק של 70 ק"מ דרומית למדריד, בעיקול של נהר הטאחו, ומשמרת ברחובותיה המתפתלים ובסמטאותיה העיוורות את התקופה המורית.  בעיר קתדרלה יפהפייה, אלקזר מרשים המשמר בכתליו את נפתולי ההיסטוריה עקובת הדם של קסטיליה; ביתו של אל גרקו, שבעבר גר בו סמואל לוי אבולעפיה; כנסיית סנטו טומה (Santo Tome) בה מוצגת תמונתו המפורסמת של גרקו "קבורת הדוכס מאורגז'; ועוד כנסיות ומנזרים רבים.

העיר מושכת ישראלים, יהודים ותיירים רבים בשל עברה היהודי המפורסם.  כאן גרו יהודים רבים, שהגיעו לשיא מעמדם במאה ה-13, וכאן גם הקימה איזבל הקתולית את האינקוויזיציה המלכותית, תחת שרביטו של טורקמדה, ובכיכר זוקודובר (Plaza del Zocodover) הועלו הקרבנות על המוקד.  בעיר חיו ויצרו בני משפחת אבולעפיה, יוסף קארו כותב "שולחן ערוך", הפרשן אבן עזרא, ויהודה אלחריזי.  ביקור בבתי הכנסת (שהפכו לכנסיות) אל טרנזיטו וסנטה מריה דה לה בלנקה הוא בגדר 'חובה' לכל מטייל בספרד.  אפשר להספיק לנסוע, לטייל ולשוב למדריד באותו יום.  מומלץ יותר להישאר ללינת לילה.

עמק הנופלים (Valle de Los Caidos)

אתר מגלומני רב עוצמה, שנבנה בין השנים 1940-1958 על ידי חנרליסמו פרנקו לזכר חללי "המלחמה הלאומית", כפי שקראו הלאומנים למלחמת האזרחים.  המונומנט ממוקם בסביבה יפהפייה בלב רכס גואדרמה (Guadarama).

בלב האתר – בסיליקה ענקית חצובה בסלע, שאורך אולם-התווך שלה הוא הגדול בעולם: 262 מ' (!).  מעל דלת הארד שבפתח הכנסייה – פסל הפייטה של חואן דה אוורוס (Juan de Avaros).  מעל הכנסייה, בגובה של 150 מ' מעל פני הסביבה, מתנוסס צלב ענק, לגובה של 150 מ' נוספים, וסביבו ארבעת פסלי האוונגליסטים.  מבסיס הצלב נשקף נוף יפהפה.

אל אסקוריאל (El Escorial)

מבנה מגלומני שנבנה על ידי פיליפ ה-2, וטוענים שבנייתו החישה את התמוטטותה הכלכלית של ספרד.  ב-10 באוגוסט 1557, ביום חגו של לורנסו הקדוש, הביסו כוחותיו של המלך את הכוחות הצרפתים בקרב סן קנטין (St. Quentin), ולכבוד הניצחון החליט המלך להקים מבנה מונומנטאלי זה.  בעזרתם של 1,500 פועלים הושלמה הבנייה תוך 21 שנים בלבד (1563-1584), והדבר ניכר באחידותו הסגנונית של המבנה.

המנזר המלכותי של סאן לורנסו באסקוריאל שוכן במרחק 50 ק"מ צפונית-מערבית למדריד, למרגלות הר אבנטוס (Monte Abantos), על המורדות הדרומיים המיוערים של רכס גואדראמה, בגובה של 1,065 מ' מעל פני הים.  זהו קומפלקס הכולל ארמון, כנסייה, ספרייה ומבנה קבורה למלכי ספרד.  מבנה ענק זה מתחרה עם הלובר והפנטגון על כתר המבנה הגדול בעולם.  יש בו 24 חצרות פנימיות, 1,200 דלתות, 2,400 חלונות ו-16 קילומטרים של מסדרונות.  בניגוד למגמה המנייריסטית הצעקנית, שאפיינה את שיאו של הרנסאנס, נבנה המנזר בסגנון הקר וחסר-הקישוט של הארכיטקט חואן דה הררה (Juan de Herera).  בספרייה של אל אסקוריאל נמצא אחד האוספים הגדולים של כתבי יד עתיקים, הכולל כ-5,000 כתבי יד בלטינית, יוונית, ערבית או עברית.  הסיור אורך כחצי יום.

ארנחואז (Aranjuez)

ארנחואז נמצא במרחק של 45 ק"מ צפונית למדריד. העניין המרכזי במקום הוא הארמון היפהפה (Palacio Real) שנבנה בשנים 1561-1586.  בסמוך לו, גנים יפהפיים הפתוחים לכל.

סרדייה (Ceredilla)

עיירה יפה ובה שרידים מן התקופה הרומית.  נמצאת במרחק של 57 ק"מ ממדריד.  ב-8 בספטמבר, ביומו של הקדוש המקומי, מתקיימים כאן אירועים חגיגיים, כולל תהלוכת כרכרות.  עיקר הקסם טמון בסביבה – נופים יפהפיים.  כדאי לבקר בשביל המשוררים (Senda de los Poetas), שעצי אשור, אשוח ואלון מצילים עליו, ולאורכו – לאורך השביל – סלעים מהוקצעים, עליהם חקוקים שירים שנכתבו בהשראת המקום.  ביער מפל מים יפהפה, המכונה Ducha de los Alemanes (מילולית: מקלחת הגרמנים).  טיול מרשים.

קוונקה (Cuenca)

עיר יפהפייה הנמצאת בלב רמת קוונקה (Serrania de Cuenca), במערבה של שרשרת ההרים אוניברסלס (Monte Universales), במרחק של כשלוש שעות נסיעה ממדריד.  קוונקה שוכנת על מצוקי קונגלומרט, שריד לאגם קדמון, מהם מתנשאים בתיה הבוהקים בלבן.

המקום מכושף במיוחד בשבוע הקדוש (Semana Santa), כשאווירתן של התהלוכות מועצמת על ידי התפאורה הטבעית.  עם עלות השחר מומחזת ברחובות העיר התלולים דרכו של ישו אל הצליבה.  כדאי לבקר בקתדרלה, במוזיאון הבישופי, ובעיקר בבתים התלויים (Casas Colgadas) – בתים מפורסמים שנבנו במאה ה-4 ושופצו באופן יסודי, ובהם שוכנים המוזיאון לאמנות מופשטת (Museo de Arte abstracto Espanol) ומסעדה.  מגשר סאן פאבלו (Puente de San Pablo) נשקפת תצפית מרהיבה על הבתים התלויים מעל עמק Huecar.