גילי חסקין
כתב: גילי חסקין, 18/08/2016
גדלתי במושב כפר ביל"ו, סמוך לבית אלעזרי, בו חי ועמל נהג המשאית היורה. מושבנו ידע גניבות חקלאיות רבות. החל מגניבות חקלאיות "חינניות" וכלה בקריעת הגדר על ידי סוחרים שהעמיסו טנדרים שלמים בפירות, שהחקלאי עמל בגידולם מספר שנים. זר לא יבין זאת. החקלאי עובד קשה, מגיר זיעה, מתמודד עם מחלות, מזיקים, סופות ברד ולבסוף גם עושקים את פרי עמלו.
הגניבות הפכו למכת מדינה. עגלים, כבשים, טנדרים. כל דאלים גבר.
לפני שני עשורים לערך, הופיעה אמי בבית, נרגשת מאין כמותה ובידה תכשיטי כסף שנצרפו בידי אמן תימני, כמה מאות שנים קודם לכן. התכשיטים הללו, מלאכת מחשבת, הועברו במשפחתה, מדור לדור, מאם לבת וכעת הגיעה תורה של אמי. למרבה הצער, היא לא זכתה ליהנות מהאוצר שקיבלה. כמה ימים אחר כך, בעוד אבי צופה בטלוויזיה, רדום מעט, לאחר יום של עמל, פרץ גנב לחדר השינה וחמס את התכשיטים, שערכם האמנותי, הכספי ובעיקר הרגשי, לא יסולא בפז.
זהו רק אחד המקרים שידע מושבנו. למשפחה אחרת פרצו הביתה וגנבו, בין הייתר, את הסרטונים בהם מופיע אבי המשפחה, שנהרג במלחמה. לא רק פירות, גם כלים חקלאיים, טרקטורים ומכוניות פרטיות נגנבים חדשות לבקרים וידי המשטרה קצרות מלהושיע.
נמאס לי לחיות במדינה שרכוש האזרחים בה הפקר. נמאס לי שעמל כפיהם של האזרחים נעשק ביד גסה, נמאס לי לפחד מבריונים ועבריינים. אך באותה מידה, אינני רוצה לחיות במדינה שיד אזרחיה קלה על ההדק.
מסיבה זו לא הלכתי להפגנת ההזדהות שנערכה בבית אלעזרי, הגם שאני מכיר רבים מבין המשתתפים, ביניהם חברי וקרובי משפחתי.
לבי לבי לנהג המשאית. אני רוצה להאמין שפעל מתוך תחושת סכנה ולא מתוך תחושת נקם. אני לא הייתי שם ולמיטב ידיעתי, גם איש מהמפגינים. כל זה יתברר בחקירה ואם יהיה צורך, גם במשפט.
מה רוצים המפגינים להשיג? הרי המשטרה חוקרת. החקלאי, אדם נורמטיבי, נשלח לביתו למעצר בית. אני מאמין שאם המשטרה תשתכנע שמדובר בהגנה עצמית, לא תמליץ להעמידו לדין. אם יעמוד לדין, ינסה להשיג צדק בבית הדין.
האם שכניו של היורה, כמו ראש המועצה בה הוא מתגורר, רוצים להשיג זיכוי מהדהד? זיכוי בטרם משפט? בטרם חקירה?
האם הם חפצים בזיכוי שיאפשר לכול אדם להגן על רכושו ביריות?
האם הם רוצים להפוך את הטרגדיה לרישיון סוחף להרוג? האם הם רוצים להפוך כל אזרח, בו זמנית, גם לקטגור, גם לשופט וגם לתליין? האם כל פורץ הוא בן מוות?
היום זה שב"ח פלסטיני ומחר אלו נערים ש"יסחבו" מן הלול. עבירה שעונשה בצדה, אך לא הוצאה להורג.
לו הייתי במקומם של שכניו, הייתי משתיק את הפרשה. מדבר עליה בקול ענות חלושה. מדבר על מידותיו התרומיות של השכן. פונה אל מידת הרחמים ולא אל מידת הצדק. לא הייתי מערבב את מצוקתו האישית כרגע עם המצוקה הכללית. השאלה העקרונית בדבר אחריותה של המשטרה ובעיקר נוכחותם של פוליטיקאים, שיראו באירוע קרדום לחפור בו, רק מזיקה לאיש ולצביון המדינה, כמדינת חוק.
אילולא היה מדובר במכת מדינה, אילולא יד המשטרה לא קצרה מלהושיע אלא עצלה ו/או לא חפצה להושיע, הייתיי מסכים עמך.
אבל זו מכת מדינה ולא אירועים ספורדיים. והשלטונות – הן המשטרה והן בתי המשפט – מפקירים את האזרחים הטובים לחסדי הפושעים.
לאור מציאות שכזו יש הצדקה מלאה להפגנה הזו, ולרצון "לזכות" את הנהג לפני שיפול להליך משפטי שינוהל על ידי אטומי לב הנוטים חסד לפושעים ומתאכזרים לקורבנותיהם.